סוף העולם: יירוט אסטרואיד בדרכו לכדור הארץ


התמונה של תומר ריבל
2286 צפיות

קטגוריה: 

סוף העולם: יירוט אסטרואיד בדרכו לכדור הארץ

סוף העולם: יירוט אסטרואיד בדרכו לכדור הארץ. 123rf stock photo

התמודדות עם תסריט אחרית הימים: יירוט אסטרואיד בדרכו לכדור הארץ

האפשרות של אירוע אפוקליפטי הנגרם כתוצאה מפגיעת אסטרואיד בכדור הארץ העסיקה וממשיכה להעסיק את דמיונם של סופרים ותסריטאים מז'אנר המדע הבדיוני. בולט במיוחד בהקשר זה הוא ספרו של ארתור סי קלארק מ-1993 "פטיש האלים", The Hammer of God, המתאר ספינת חלל בשם גולית שיוצאת ליירט אסטרואיד הרסני בדרך לפגיעה בכדור הארץ.

סרטו של סטיבן שפילברג מ-1998, Deep Impact, שואב השראה מספרו של סי קלארק ומתאר צוות מעבורת חלל שמצליח להרוס אסטרואיד באמצעות פיצוץ גרעיני שנייה לפני שהוא מתנגש בכדור הארץ ומשמיד את האנושות. כמובן יש את סרטו המפורסם עתיר הכוכבים של הבימאי מייקל ביי שיצא באותה השנה – ארמגדון. הסרט מתאר תרחיש פנטסטי שבו צוות המתמחה בקידוחים גיאולוגים מצליח לנחות על פני השטח של אסטרואיד, קודח בו בור עמוק שלתוכו הוא מכניס פצצת אטום. הפצצה מפוצצת את האסטרואיד לרסיסים ומצילה את האנושות מחורבן.

אם נצא מתחומי המדע הבדיוני וניתחום את עצמנו לגבולות המציאות – בשנת 2010 הוציא המשרד לתכנון מדעי וטכנולוגי של הבית הלבן תזכיר רישמי לקונגרס שעסק בסכנה הטמונה מאובייקטים המרחפים בחלל הנמצאים בסמיכות לכדור הארץ (Near Earth Objects – NEOs) ובצורך לאתר אותם ולמצוא דרכים להסיט אותם ממסלול התנגשות עם כדור הארץ. האחראיות על כך הוטלה על נאס"א.

בשנים האחרונות, אסטרונומים עוסקים ברישום וקיטלוג של אובייקטים הנמצאים בסמיכות לכדור הארץ. עד כה, כ-10,000 אובייקטים כאלו זוהו ונרשמו. עם כניסתו לפעולה של LSTT (Large Synoptic Survey Telescope) בסביבות 2020, המדענים מעריכים כי לפחות עוד 100,000 אסטרואידים עם פוטנציאל פגיעה בכדור הארץ יתגלו.

לאור הסכנה הגדולה המרחפת על כלל האנושות, צצה ועולה השאלה מה ניתן יהיה לעשות במידה וימצא אסטרואיד הנמצא במסלול התנגשות עם כדור הארץ בהסתמכות על טכנולוגיה עכשווית.

הסוגיה מעוררת וויכוחים רבים בקרב הקהילה המדעית בעיקר בכל הנוגע לשיטת הפעולה המועדפת. האופציה המעשית ביותר כוללת שימוש באנרגיה קינטית שפשוטו כמשמעו תתן לאסטרואיד מהלומה כה חזקה שתסיט אותו ממסלולו. כמובן בטכנולוגיה הקיימת כיום, ניתן לעשות זאת על ידי שימוש בפצצות אטום רבות עוצמה. הבעיה העיקרית ששימוש מסוג זה בנשק אטומי מעולם לא נוסה. יתרה מכך, לאנושות אין ניסיון רב וידע נצבר בכל הקשור לפיצוץ מתקן גרעיני בחלל. הניסויים האחרונים בנשק גרעיני בחלל בוצעו בשנות ה-60 ובגובה מקסימלי של 540 ק"מ – נמוך בהרבה מהגובה שידרש על מנת לפגוע באסטרואיד. 540 ק"מ נמצאים בתחום מסלול נמוך מעל כדור הארץ שמאכלס לוויני ריגול צבאיים. לשם השוואה, לווייני תקשורת במסלול גאוסטציונרי מרחפים בגובה של 36,000 ק"מ. על מנת לפגוע באסטרואיד הרחק ככל שניתן מכדור הארץ כדי למנוע נזק מישני, יהיה צורך לנייד את הנשק הגרעיני לחלל העמוק.

אסטרונומים רבים טוענים, לפיכך, שעל מנת להסיר איום ממשי של פגיעת אסטרואיד יהיה צורך בלפתח רכב חלל שניתן להזניקו בהתראה קצרה ושיהיה מסוגל לנוע לתוך החלל העמוק. על פי הערכה, יהיה צורך בשלוש משימות לחלל על מנת לבחון את האפשרות להשתמש במיירט מהסוג הזה. המשימה הראשונה תבדוק את היכולת לנוע בחלל מהר ובביטחה. המשימה השנייה תבחן את היכולת לחזור בביטחה לכדור הארץ ואילו השלישית תבדוק את האפשרות של ביצוע פיצוץ מתוזמן בנקודה מתוכננת מראש. עלות של פרוייקט כזה עלולה להגיע לכעשרות מיליארדי דולרים – עדיין סכום נמוך בהרבה מפגיעה אפילו של אסטרואיד קטן באזור מאוכלס בצפיפות.

כיצד תיראה משימת יירוט גרעינית בחלל ? האלמנט הראשון שצריך לקחת בחשבון הוא המהירות של הטיל שישא את הפצצה. טיל כזה יצטרך לנוע במהירות עצומה, גבוהה בהרבה מהמהירות של טילים בליסטיים בין יבשתיים. טילים אלו מגיעים למהירויות של 29,000 קמ"ש בקירוב– מספיק בכדי לצאת מהאטמוספירה ולאחר מכן להכנס אליה. טיל שיופנה כלפי אסטרואיד יצטרך להגיע למהירות של קרוב ל-100,000 קמ"ש וכל זאת כאשר משקלו יגיע לכמה עשרות טונות. אין ספק שהמהנדסים יאלצו לפתח מנועי טילים חזקים יותר באופן משמעותי.

יש גם לקחת בחשבון את האלמנט של עוצמת הפיצוץ. אם מדובר יהיה באסטרואיד גדול במיוחד, יהיה צורך בפצצה בעלת כוח הרס חסר תקדים. הפצצה החזקה ביותר שהמין האנושי אי פעם בנה מכונה פצצת הצאר. היא תוכננה ונבנתה על ידי ברית המועצות בסוף שנות ה-50 ונוסתה ב-1961 בקוטב הצפוני. מדובר היה בפצצת מימן בעלת עוצמה של 50 מגה-טון (פי 1,400 משילוב של שתי הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי ב-1945). על מנת להרוס או להסיט ממסלולו אסטרואיד גדול יהיה צורך בעוצמת פיצוץ גדולה אף יותר. מכל האתגרים הטכנולוגים המעורבים במבצע הנדסי של יירוט אסטרואיד, זה כנראה יהיה הקל ביותר. כבר בשנות ה-60 היתה יכולת לבנות פצצה בעוצמה של מאה מגה-טון. פצצת הצאר תוכננה במקור להכיל עוצמת פיצוץ כזו, אך מחשש לקרינה, צומצמה העוצמה לכדי המחצית.

פרופיל מבצעי של משימת היירוט

ראשית יהיה צורך לאתר את האסטרואיד ולחשב את מסלולו על מנת להעריך האם הוא מהווה מקור סכנה. במידה וכן יוזנק אליו רכב חלל. המפגש יערך לא רחוק יחסית מכדור הארץ אבל רחוק מספיק בכדי שיהיה אפשר לנטרל את האסטרואיד מבלי להפגע מרסיסים, כלומר היירוט יתבצע בחלל העמוק.

רדאר לייזר יסייע לרכב החלל להתביית על האסטרואיד ולכוון אליו טיל מיירט. על מנת לנטרל את האסטרואיד יהיה צורך בכמה פיצוצים רבי עוצמה אחד אחרי השני. הפיצוץ שיפגע ראשון יפער מכתש על פני האסטרואיד. אל המכתש הזה יכוונו טילים נושאי פצצות נוספים כשהמטרה הסופית תהיה השמדה טוטאלית של האסטרואיד ואם מדובר בגוף גדול יותר אזי הסטתו ממסלול פגיעה בכדור הארץ.

לסיכומו של דבר, באופן פרדוקסאלי, יהיה ניתן לומר שכלי נשק שנבנו במקור למטרות השמדה המונית יהיו אלו שיצילו את המין האנושי מהשמדה.

פגיעת אסטרואיד - ערוץ דיסקברי

תגיות: 

תגובות

יירוט אסטרואיד

מאמר מרתק בנושא חשוב . כזכור בחודש פברואר השנה פגע מטאוריט( אסטרואיד קטן) ברוסיה בעיר צ'יליאבנסינק גלי ההדף העצומים שנוצרו אז
הקיפו לאחר ההתפוצצות פעמיים את כדור הארץ!

ספק גדול

אני בספק אם אחת מהמערכות שמוזכרות במאמר היא בכלל מבצעית או תהיה מבצעית בעתיד הקרוב. היום להעלות מעבורת חלל פשוטה למסלול סביב כדור הארץ זה סיפור לא קטן במונחים של סיכון וכסף. אז לאור זאת, אתה מדבר איתי על רכב חלל שיסע במהירות של מאה אלף קמ"ש ופצצות עם עוצה שנישאות על ידי טילים מהדור הבא? מדע בדיוני.
אם יבוא אסטרואיד בקנה מידה בינוני, אין לנו סיכוי וכדאי שנתחיל להזכות על ציוד בבקו"ם

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר