אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיזבאללה וחשבון הדמים הסורי


חיזבאללה וחשבון הדמים הסורי - דגל חיזבאללה

חיזבאללה וחשבון הדמים הסורי - דגל חיזבאללה

בבוקר יום שלישי השבוע בשעה 10:15 התפוצצה מכונית תופת בלב הדאחיה, השכונה הדרומית של ביירות, המאוכלסת בשיעים ובה נמצאות מפקדות חיזבאללה ומשרדי ההנהלה של מאות הארגונים הפועלים תחת המטריה של הארגון הטרוריסטי השיעי. השיעים חשים בטוחים לחלוטין בדאחיה, שכן היא מאוכלסת רק בשיעים, והיא מובלעת שיעית גדולה בשולי בירות, שחלקה המערבי הוא סוני וחלקה הצפון מזרחי הוא נוצרי. הביטחון העצמי של השיעים בדאחיה הוא גם נקודת התורפה שלהם: חיזבאללה איננו יכול להטיל מגבלות תנועה רבות מידי למשך זמן ארוך מידי על אנשיו, ועובדה זו סייעה למפגעים להחדיר לדאחיה את מכונית התופת למרות שראשי חיזבאללה יודעים שיש רבים הרוצים לפזר מוות בין תושביה והרס ברחובותיה.

המטרה הייתה כנראה "מרכז שיתוף הפעולה האסלאמי", מרכז מסחרי גדול בשכונת ביר אלעבד, המשמש גם כמקום פעילות של ארגונים רבים המסונפים לחיזבאללה. יש סברה שהפיצוץ נועד לחסל אישיות בכירה בחיזבאללה שאולי עברה ברחוב, אך תזמון הפיצוץ נותן כנראה את הרקע הנכון: היה זה היום הראשון של חודש הרמדאן, חודש חגיגי המתאפיין בתנועת קונים ערנית ונוכחות רבה ברחוב, בעיקר בשעות הבוקר שאינן חמות והצום עדיין לא משפיע על תפקוד האנשים. הפיגוע נועד לבטל את שמחת הרמדאן של השיעים ולהפוך אותה לאבל.

האצבעות המאשימות נשלחות באופן אינסטינקטיבי לכיוון דרום, לישראל. חברי הפרלמנט הלבנוני מטעם חיזבאללה שידרו את ההצהרה הקבועה והמנוסחת מראש הקובעת ש"טביעות האצבע של ישראל טבועות בדם הנפגעים", אבל אף אחד לא לוקח הצהרה זו ברצינות, גם אלו שהפיקו אותה. הם יודעים היטב שמי שביצע את הפיגוע הוא אחד או יותר מארבע אפשרויות: ג'בהת אלנוסרה – הארגון הסוני הסלפי הנלחם בסוריה נגד שלטון אסד; הצבא הסורי החופשי המתנער מג'בהת אלנוצרה הפועלת בהשראת אלקאעדה; אנשי שיח' אחמד אלאסיר הסלפי מצידון; או סונים מטריפולי, שפרצו לרחובות העיר הצפונית בסערת שמחה מלווה ביריות באוויר כששמעו על הפיגוע בדאחיה. כולם – כמו חיזבאללה השיעי – שקועים עד צוואר במאבק על רקע מלחמת האזרחים בסוריה, והפיגוע בדאחיה הוא חלק מהמאבק הזה.

מעניין שכל הדוברים הלבנונים הרשמיים, אפילו מתנגדי חיזבאללה, מגנים את הפיגוע. התומכים מגנים מסיבות מובנות, והמתנגדים מגנים מפני שהם חוששים שמי שלא יגנה את הפיגוע בלשון קשה יעמיד את עצמו כחשוד במעורבות בביצוע וכך יזמין נקמה מצד חיזבאללה, שתהיה גדולה וכואבת כפי שחיזבאללה יודע: משאית התופת שחיסלה את רפיק אלחרירי הייתה ככל הנראה מתוצרת "מפלגת האל". כולם זוכרים היטב את ארבע עשרה שנות מלחמת האזרחים (1975-1989) וחוששים שאירועים מסוג הפיגוע עלולים להצית שוב את המלחמה בשל העויינות הקיימת ממילא בין העדות והגושים הפוליטיים בלבנון והאווירה הטעונה על רקע מלחמת האזרחים בסוריה שחיזבאללה מעורב בה.

אפילו סעד אלחרירי, המתנגד הגדול של חיזבאללה, גינה את הפיגוע וטען שהוא כוון נגד כל הלבנונים, ללא הבדל דת ועדה. הוא קרא לכל הצדדים הלבנונים להתאחד בקריאה להרחיק את לבנון מכל "המאבקים האזוריים" כשהוא יודע היטב שחיזבאללה מעורב עד אוזניו של חסן נצראללה בכל "המאבקים האזוריים" שבין איראן והעולם הסוני, כמו גם במאבק הגורלי בין המשטר של אסד ומתנגדיו. בלבנון הצהרות של פוליטיקאים משקפות את המציאות כמו מראה עקומה, המציגה למביט תמונה הפוכה.

יש המחפשים את האשם במחוזות רחוקים קצת יותר. בתקשורת המקוונת יש מי שמייחס את האחריות לפיצוץ לסעודים המפיצים בכל רחבי העולם האסלאמי את הגרסה הווהאבית, הקיצונית של האסלאם, והיא זו הגורמת לסונים לראות בשיעים כופרים הראויים להיות מטרה ג'יהאד. יש מי שמטיל את האשמה על מדינות במפרץ ובראשן קטר, בשל הכספים שהן מפזרות ברחבי האזור במסגרת מלחמתן נגד ההגמוניה האיראנית ההולכת ומתגברת. עם זאת יש גם מי ששואל: "לאיזה אזור או נגד איזו אישיות הכין חיזבאללה את מכונית התופת אשר התפוצצה בטעות בתוך האזור הביטחוני שלו?"

אלא שכאן יש לציין שגם בקרב העדה השיעית בלבנון יש התנגדות לחיזבאללה ולמעורבותו במאורעות הדמים בסוריה. בלבנון פועל מזה שנים חכם דת שיעי בשם מוחמד עלי אלחוסייני, המציג את עצמו כמזכיר הכללי של ארגון המתקרא "המועצה האסלאמית הערבית", ואשר שמו מעיד על האוריינטציה הערבית והכלל-אסלאמית שלו, המנוגדת לאוריינטציה האיראנית הפלגנית של חיזבאללה. אלחוסייני דוגל באחדות כל הזרמים הדתיים והעדתיים בעולם הערבי תחת המטריה הפוליטית של המדינה הערבית המודרנית, כי זו המסגרת היחידה היכולה להבטיח חיים, שלווה ופיתוח לכל העדות באופן שכולן ירוויחו מהיציבות. יתר על כן: על פי גישתו של אלחוסייני חובתו הדתית של כל מוסלמי מאמין לקבל על עצמו את המסגרת המדינתית ולהתנהג על פי חוקי המדינות (מעין "דינא דמלכותא דינא" ביהדות) כי רק כך יוכלו האזרחים הערבים לשמור את עצמם – כבודדים וכקולקטיב – מפני מניפולציות של מדינות זרות. שיח כזה בלבנון יכול להתפרש רק באופן אחד: התנגדות לאוריינטציה האיראנית של חיזבאללה, והתנגדות לכל פעילות – אפילו חינוכית ופילנטרופית – שנועדה להחדיר את ההשפעה האיראנית אל המסגרת הלבנונית.

אלחוסייני מתנגד בתוקף לתופעת המיליציות החמושות הפועלות במדינות העולם הערבי על פי אג'נדה עדתית או ארגונית, שכן תופעה זו היא – לטענתו – מקור הצרות הכרוניות של החברות הערביות. עמדתו זו של אלחוסייני הביאה לכך שיש לו חברים רבים במדינות ערב, אפילו במשפחה השלטת של סעודיה הסונית הווהאבית, אך היא מציבה אותו בעימות מתמיד עם חיזבאללה. אלא שאלחוסייני פועל כבר שנים רבות בלבנון, ועד היום אף אחד – ובעיקר חיזבאללה – לא ניסה לחסלו. יתר על כן, חסן נצראללה מציין בנאומיו בגאווה רבה את העובדה שהוא דמוקרט ואינו סותם את פיות מתנגדיו, אפילו אלה המותחים עליו ביקורת מתוך העדה השיעית, דוגמת אחמד עלי אלחוסייני. הסיבה שחיזבאללה מתייחס בסלחנות לאלחוסייני היא שממילא לאלחוסייני אין מיליציה חמושה ולכן הוא לא מהווה סכנה ממשית לחיזבאללה. הוא גם מאפשר לחיזבאללה להופיע כארגון סובלני המוכן לשמוע דברי ביקורת.

ההתנגדות הקשה יותר לנצראללה ולמעורבות הצבאית של חיזבאללה בסוריה נובעת דווקא מתוך שורות חיזבאללה עצמו. לאחרונה פורסם שאמהות של חיילי חיזבאללה קוראות לנצראללה להוציא את בניהן מהתופת הסורית כי הם התגייסו ל"התנגדות" כדי להילחם בישראל ובציונים, לא כדי להרוס את סוריה ולהרוג את בניה. לכול ברור ש"האמהות" הללו (אולי הגרסה הלבנונית של "ארבע אמהות") מבטאות הלך רוח ציבורי ההולך ומתרחב בקרב העדה השיעית בלבנון, כתוצאה ממספר סיבות. הראשונה היא המספר הגבוה של הנפגעים – הרוגים ופצועים – של חיזבאללה בלבנון, שמספרם כמה מאות, שהוקרבו על מזבח שימור שלטונו של אסד והעלווים הכופרים מבלי שרואים סוף למלחמה ולנפגעים ותכלית ראויה שלשם הגשמתה הם מקריבים את חייהם ושלמות גופם. הסיבה השנייה היא החשש הגובר של שיעים בלבנון שבסופו של דבר אסד ייפול, ואלו שיפילו אותו – ובעיקר הסלפים הג'יהאדיסטים – יממשו את האיום שלהם "שאחרי שיצליחו לחסל את העכבר של דמשק הם יבואו לחסל את העכברוש של בירות". רבים בעדה השיעית חוששים שאם אסד ייפול לא יהיה מי שיגן עליהם מפני הסכינים של הג'יהאדיסטים שיאיימו על הקשר בין ראשיהם וכתפיהם של השיעים בלבנון. 

סוריה ולבנון – כלים שלובים

השילוב בין המאורעות בסוריה ולבנון אינו צריכים להפתיע אף אחד. חאפז אסד, העץ שממנו נפל רוצח ההמונים הסורי הנוכחי, היה נוהג לומר שסוריה ולבנון הן עם אחד שחולק לשתי מדינות, ולכן – למשל – הן לא זקוקות להכרה הדדית ולא צריכות לפתוח שגרירויות זו אצל זו. כל מי שעיניו בראשו הבין שאמירה זו נועדה להסתיר אמת כואבת אחרת לחלוטין: חאפז אסד מעולם לא ראה בלבנון ישות עצמאית לגיטימית, שכן היא הייתה בת לא חוקית של יחסי צרפת הקתולית והנוצרים המרונים בלבנון, שגם הם קתולים, שרצו מדינה עבור עצמם למרות שהם חלק בלתי נפרד מסוריה הגדולה. הוא חש שלבנון – כמו ירדן ופלסטין– שייכת לסוריה הגדולה, ומתחושה זו נבע יחסו לאזרחי לבנון: כמו שהוא חש חופשי לטבוח באזרחיו ללא מגבלה, כך הוא לא ראה שום בעיה בלקצר באופן דרסטי את חיי אזרחי לבנון, וגם את חיי אזרחי ישראל, עוד יציר לא לגיטימי של המזימה הבריטית - ציונית.

בנו של חאפז, בשאר, נאלץ להכיר בלבנון ולפתוח בה שגרירות סורית בעקבות רצח רפיק אלחרירי בפברואר 2005, אבל גם הוא מתהלך בתחושה שלבנון היא חלק מסוריה לכל דבר ועניין. כיום הקשר הגורדי בין שתי המדינות הולך ומתברר כחזק מאי פעם: מצד אחד הופכים חיילי חיזבאללה לכוח המחץ העיקרי של צבא סוריה העייף והמותש, ומצד שני - עד סוף השנה הנוכחית, חמישית מתושבי לבנון יהיו פליטים סורים, והאנרכיה הסורית נשפכת ללא מעצור אל תוך ההוויה הציבורית בלבנון בצורת מלחמת עדות אכזרית וחיסול מתנגדים ללא רחמים.

מצבו של משטר אסד הולך ומתדרדר, למרות הצלחות טקטיות שהוא משיג מידי פעם כמו זו באלקוציר לפני חודשיים. בחומס מתנהלת מלחמת חורמה וחלקים גדולים של העיר השלישית בגודלה בסוריה הפכו לעיי חורבות. לפני מספר ימים הותקף בסיס עורפי של צבא סוריה ליד עיר הנמל לאד'קיה, והדי פיצוצי התחמושת הרעידו את כל האזור. השמועות מדברות על כך שהבסיס היה מחסן התחמושת העיקרי של צבא אסד ונפגעו בו מערכות נשק חשובות כמו טילי S-300 נגד מטוסים וטילי חוף-ים מדגם יאחונט. יש גם שמועות רבות על זהותם של אלו שהצליחו לפוצץ את הבסיס: הצבא הסורי החופשי, ג'בהת אלנוסרה, מדינה שכנה כמו תורכיה או ישראל, מטוסים שהמריאו מנושאת מטוסים השטה בים התיכון – כלומר אמריקנית, והיו אפילו מי שדברו על טילי שיוט שהגיעו לבסיס הסורי לאחר מסע אווירי של אלפי קילומטרים.

תהא סיבת הפיצוץ בסוריה אשר תהיה, הפיצוץ מוכיח שיש מי שמביט על סוריה בזכוכית מגדלת, שומע את כל מה שמתרחש בה למרות פעילותו הבוגדנית של אוויל וטיפש כמו אדוארד סנודן, מסיק את המסקנות הנכונות ונוקט את הפעולות הנדרשות כדי למנוע ממשטר הדמים בסוריה את היכולת להפוך לכוח חזק מידי, או להעביר לידיים טרוריסטיות כמו אלו של חיזבאללה כלי נשק מסוכנים מידיי, ולו כדי לשלם על הסיוע שמגיש חיזבאללה לחבריו בדמשק.

העולם איננו שש לתמוך במורדים באסד, כי הם מזכירים לו – ובמידה רבה של צדק – את אלקאעדה.  ארגון ג'יהאדיסטי זה קיבל סיוע בנשק מערבי והשתמש בו בתחילה נגד הסובייטים, ולאחר שאלה הסתלקו מאפגניסטן הפנה בן לאדן את פעילות הארגון נגד המערב בכלל וארה"ב בפרט. ללא ספק זה תקדים רע, ויש רבים המזהירים את המערב מלסייע למורדים בסוריה שכן גם אצלם קיים הפוטנציאל של להפוך לאויבי המערב. לטענתם עדיף לשמר את "השטן המוכר" כלומר אסד תוך החלשתו, מאשר לפתוח את השער לכניסת "השטן הלא מוכר", כלומר הג'יהאדיסטים.

אלא שמנגד קיים שיקול נוסף: משטר אסד הוא עמוד השדרה של הזרוע הערבית של התמנון האיראני, וסילוק אסד תביא בהכרח להחלשה משמעותית של ההשפעה האיראנית על העולם הערבי בכלל ועל חיזבאללה בפרט. זו הסיבה האמתית למעורבות של חיזבאללה הסוריה. אם אנחנו צריכים להחליט היום במי לתמוך – בג'יהאדיסטים הסונים או בקואליציה של איראן-סוריה-חיזבאללה נראה לכותב שורות אלה שחשוב יותר להכות בקואליציה האיראנית מאשר בג'יהאדיסטים, ולו מכיוון שאיראן עומדת על הסף של המועדון הגרעיני והם לא. נכון שהם יכולים להיות טרוריסטים בזירה הבינלאומית כמו שבן לאדן לימד אותם, אבל הם אינם יכולים לזרוע הרס פיזי ושיתוק כלכלי כמו איראן גרעינית.

איראן גרעינית תאיים באופן חסר תקדים על יציבות המשטרים בסעודיה ובמדינות המפרץ, לאחר שכבר הצליחה לאלף את השלטון "הדמוקרטי" בעיראק ולהכניסו תחת המטרייה האיראנית. איראן מתכוונת להשתלט על אפגניסטן מייד עם נסיגת הכוחות המערביים ממנה בשנה הבאה, כמו שהיא מאיימת על היציבות ברפובליקות האסלאמיות שמצפון לה. נפילת אסד תהיה מכה עזה בניסיונות האיראנים ליצור הגמוניה אזורית, ולכן האינטרס המערבי להפיל את אסד גובר על החשש מפני פעולות טרור שטרוריסטים יבצעו בעתיד, חשש שקיים גם אם אסד יישאר על כסאו.

המסקנה היחידה מהמתרחש בלבנון ובסוריה היא שהעולם התרבותי חייב להיפטר מהקואליציה של אסד-חיזבאללה-איראן גם במחיר של תמיכה בג'יהאדיסטים, שהטיפול בהם יכול להמתין לשלב הבא.

מעל במה מכובדת זו אנו מאחלים "רמדאן כרים" לאומה האסלאמית כולה ובפרט לשוחרי השלום שבה.

ד"ר מרדכי קידר - עיתון מקור ראשון
באדיבות ד"ר רבקה שפק ליסק

 

תגובות

לא עדיף את אסד?

יש לנו גבול שקט ברמת הגולן עשרות שנים. התמוטטות המשטר הסורי והפיכת סוריה ללבנון תהפוך את הגבול הזה לאיזור של חדירות טרור על בסיס קבוע של טרור סוני סלפי.
לא עדיף אסד מוחלש ומוכה בסוריה על אנדרלמוסיה והתחזקות גורמי ג'יהאד עולמי בסוריה?

האינטרס המערבי שהמלחמה שם לא תסתיים אף פעם.

כוחות מערביים צריכים לשלוח נשק למורדים בדיוק במידה שתאפשר להם להמשיך להכות בצבא אסאד ובחיזבאללה, אבל לא תאפשר להם להכריע אותו, הרוסים מצדם דואגים לחמש את אסאד. אם התוכנית הזאת תעבוד, המלחמה שם יכולה להמשך 10 עד 20 שנה. כמו למשל מלחמת איראן עיראק או מלחמת האזרחים בלבנון.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי קידר