אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מדוע נפלה צרפת במלחמת העולם השניה


חיילים גרמנים בפריז יוני 1940

חיילים גרמנים בפריז יוני 1940. Attribution: Bundesarchiv, Bild 101I-126-0350-26A / Fremke, Heinz / CC-BY-SA

ב-10 במאי החלה המתקפה הגרמנית על צרפת.

מתקפה זו החלה לאחר חדשים ארוכים של הפוגה וכוננות משני הצדדים, למעשה מאז כיבושה של פולין. תקופה זו כונתה בשם "המלחמה המדומה", "מלחמת בין השמשות", או "זיצקריג".

גרמניה תקפה לפי התכנית המכונה "תכנית מנשטיין", על שם הגנרל אריך פון מנשטיין, ראש מטהו של הגנרל גרד פון רונדשטט, מפקד אחת מקבוצות הארמיות שעמדו לתקוף את צרפת.

הרעיון המרכזי בתכנית זו היה תנועת מלקחיים שתלכוד בתוכה את העילית של הצבא הצרפתי וחיל המשלוח הבריטי.

מצד אחד חיללה גרמניה את הנייטראליות המוצהרת של בלגיה והולנד, ופלשה אליהן.

לצבאות של מדינות אלו לא היה כלל סיכוי להתמודד עם מכונת המלחמה האימתנית של ה"ווהרמאכט".

כאן החל הצבא הצרפתי וחיל המשלוח הבריטי בכניסה לתוך בלגיה, כדי לבלום את הגרמנים.

היה זה בדיוק לפי תכניתם של הגרמנים. הם פרצו מכיוון הרי הארדנים המכוסים יערות, שנחשבו משום מה לבלתי עבירים לטנקים. עד מהרה הגיעו לנהר המז ליד העיר סדאן, שם צלחו את הנהר, והקימו ראש גשר. ראש הגשר התרחב עד מהרה, וגנרל גודֶריאן, אבי לוחמת השריון הגרמנית, ומפתח ה"בליצקריג", זינק קדימה בראש שריוניו.

עד מהרה נלכדו בעלות הברית בלפיתת מלקחיים קלאסית, כאשר מצד אחד שועטים כוחותיו של הגנרל פון ליב מכיוון בלגיה והולנד, ומצד שני פורצות דיויזיות השריון של גנרל גודריאן.

  אנו נזקקים שוב לשאלה: מה היה אילו?

  מה בעצם היה כה לקוי בהגנתה של צרפת, שהיא נפלה כטרף כה קל?

  ישנן הרבה תשובות לשאלה זו, ולכאורה כולן נכונות:

  * חוסר מנהיגות בצבא ובהנהגת המדינה.

  * חוסר נכונות להלחם.

  * חוסר ציוד.

  * חיל אויר חלש.

  * חיל שריון המפוזר בדלילות בין כוחות הרגלים, במקום להיות מרוכז כאגרוף מחץ לבלימת האויב.

  * קיבעון מחשבתי צבאי.

  לכאורה כל תשובות אלו הינן נכונות.

אבל אפשר להוסיף אולי נקודה מרכזית אחת, שהיא בדרך כלל בעוכריה של כל מחשבה צבאית מוטעית: דע את האויב!

  צרפת נלחמה בגרמניה שתי מלחמות גדולות במשך שבעים השנים האחרונות. הראשונה הייתה ב-1870, והשניה במלחמת העולם הראשונה.

בשתי מלחמות אלו היו אפיונים המייחדים את הצבא הגרמני. גישתם של אדריכלי האסטרטגיה הגרמנית לא היו בחזקת סוד.

מספיק היה לעלעל בספרו של גודריאן: "זהירות טנקים", שהתפרסם לפני מלחמת העולם, כדי להבין שהגישה הבסיסית הגרמנית לא השתנתה.

 גם מולטקה הזקן, וגם שליפן, ולמעשה מולטקה הצעיר, נקטו באותה אסטרטגיה. רק הטקטיקה השתנתה בעקבות השינויים הטכנולוגיים בכלי הנשק, ואף שינויים אלו לא היו משמעותיים.

  הבה ונבחן את עיקרי האסטרטגיה של מולטקה הזקן

  * "האסטרטגיה היא מעין שיטה של אלתורים... היא העברת היידע אל חיי המעשה, פיתוח הרעיון המקורי והמרכזי, בהתאם למצבים המשתנים בהתמדה. הריהי אמנות הפעולה תחת לחץ התנאים הקשים ביותר".

  * "כמובן, המצביא לא יסיח את דעתו אף לרגע ממטרותיו הגדולות, ולא יסטה מהן בתהפוכות האירועים; אך ברור שלא ניתן לקבוע בבטחה זמן רב מראש את הדרכים שבהן מקווה הוא להגיע אל מטרותיו. במהלך מסע המלחמה כולו צריך שיהא מודע לכך כי עליו להחליט שורה של החלטות בהתאם למצבים אשר אין לחזותם מראש. על כן, כל הפעולות המלחמתיות העוקבות – אינן בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה"; אלא פעולות ספונטניות מונהגות על ידי הנהגה צבאית".

  * הניצחון בהכרעת הנשק – הוא הרגע החשוב במלחמה. הניצחון בלבד שובר את רצון האויב ומכריחו להיכנע לרצוננו".

  * "כאשר מונעים מן האויב להיעצר, להתרכז, ולהתארגן מחדש – משיגים מה שמושג בדרך כלל רק באמצעות מערכה שניה".

  * "ניהול המלחמה מאופיין כיום ששאיפה להכרעה מהירה ומרשימה. גודל הצבא, קשיי הזנתו, ההוצאות הרבות בעקבות מצב הכוננות החמושה, הפגיעות במסחר בתחבורה במלאכה ובחקלאות, ארגנום התכליתי של הצבאות וקלות כינוסם – כל אלה תובעים סיום מהיר של המלחמה".

  * "יתרונותיה של המתקפה מקובלים על הכל, שהרי בה מכתיבים אנו ליריב את דרך פעולתו. עליו להתאים את צעדיו לשלנו, עליו לחפש דרכים כיצד לסכל את צעדינו".

  * "להעסיק את האויב בחזית על ידי חלק מהכח, בשעה שחלק אחר ילפות את אגפו".

  ציטוטים אלו, מאת המפקד שהכה את צרפת במלחמת פרוסיה-צרפת, דיים ללמד על הגישה השולטת באסטרטגיה הגרמנית.

  הבה נעבור עתה לדבריו של האיש שהכה את צרפת ב-1940, הגנרל היינץ גודריאן.

 ב-1937!!! פרסם גנרל היינץ גודריאן מאמר(1) המלמד בקצרה את האסטרטגיה והטקטיקה שלו. ניתן לשים לב למקבילות בין דברים אלו לדבריו של מולטקה. בנוסף לכך מובעות דעותיו של גודריאן בקשר לתפעול כוחות אויר ושריון. מאמר זה, בתוספת לספרו: "זהירות שריון", שיצא לאור לפני המלחמה, היה צריך להדליק נורות אדומות רבות אצל מעצבי המדיניות הצבאית בצרפת ובריטניה.

  והרי לפנינו מספר ציטוטים ממאמר זה:

  * "סכסוך צבאי בעתיד אינו יכול שלא לכלול כוחות אוויר ושריון... השינוי הדרמטי הנערך מאז מלחמת העולם הראשונה וההתפתחויות הטכנולוגיות בזרוע האוויר ובזרוע הממוכנת – הוסיפו רבות לחשיבותם. השפעתם על תיאוריות וטכניקות ועל אסטרטגיה וטקטיקה מורגשת וגדלה. ולכן, הזרועות הישנות עושות מאמץ רב על-מנת ללמוד את הזרועות החדשות ולהתאים את עצמן לפעולה בשיתוף פעולה יחד איתן".

  * "עיקר הכוחות המשוריינים מאורגנים באופן היעיל ביותר ביחידות קרביות גדולות, כפי שזה נעשה באנגליה וברוסיה; בשונה מכפי שנעשה בצרפת בה גדוד שריון או שניים מוקצות לדיביזיות החי"ר".

  * "משימת השריון היא לייצר התקפת הפתעה על ידי ריכוז עוצמה, במגמה להשיג הכרעה בנקודה נבחרת על ידי המפקד".

  * "יחידות השריון משלבות אש עם תנועה ומיגון לפחות כנגד נק"ל. לכן, היא הזרוע ההתקפית בעלת היתרונות בכוח היבשה היכולה להלחם גם כאשר הוא בתנועה".

 אך למותר להביא את יתר דברי המאמר, הדן בטקטיקה של הפעלת השריון בצמוד לכוחות הקרקע. הדברים המובאים מראים בצורה החלטית וברורה את האסטרטגיה והטקטיקה הגרמנית, שנשארה בגישתה מאז מולטקה, עם התאמה למציאות העכשווית.

  הבה ננסה עתה ליצור תרחיש בו הצרפתים אכן למדו היטב את תורת הלחימה הגרמנית.

  * התורה הגרמנית מושתתת על התקפה, בשעה שצרפת השתיתה את עצמה על הגנה.

  האמנם?

  קו מז'ינו הייתה מערכת ביצורים משווייץ עד לוקסמבורג.

  ומה הלאה?

למה ציפתה צרפת להתקפה דווקא מכיוון זה, בשעה שגם במלחמת העולם הראשונה תקפו הגרמנים דרך בלגיה? האם סמכה לשווא על כך שגרמניה תכבד את הנייטראליות של בלגיה? או שצבא בלגיה יצליח לעצור את הגרמנים במקרה של התקפה?

מיד אחרי שבלגיה הכריזה על ניטרליות, וביטלה את חוזה ההגנה שלה עם צרפת, הייתה צריכה צרפת ליצור קו הגנה נוסף לאורך הגבול הבלגי.

ברגע שגרמניה התקיפה את בלגיה, לא היה על הצבא הצרפתי וחיל המשלוח הבריטי להכנס לעומק בלגיה, אלא לרכז כוחות בגבול הצרפתי, ולהמתין בעמדות מוכנות למתקפה גרמנית.

בנוסף לכך היה צריך להיות לכל אורך החזית קו הגנה שני, במקרה של פריצת הקו הראשון, וכוחות ניידים כעתודה.

*הפריצה הגרמנית הייתה מכיוון הארדנים.

גם אם נצא מנקודת הנחה שטנקים אינם יכולים לעבור דרך הארדנים (דבר שהוכח במלחמה כטעות פעמיים: פעם אחת ב-1940, ופעם שניה ב1944, ב"קרב על הבליטה") – היה צורך לצפות שם לרגלים. גם דבר זה לא נעשה בצורה מספקת. ייתכן בהחלט שרגלים מחופרים היטב עם ארטילריה בכינון ישיר היו יכולים לבלום את השריון בסדאן.

*גם אם צרפת לא יכלה לבנות חיל אויר ושריון מתקדם (לפחות לגבי השריון אין זה נכון, כי הטנקים הצרפתים היו טובים מהטנקים הגרמנים), היה עליה לחזק את ההגנה האנטי-טנקית ואנטי-אוירית. כמויות מספיקות של תותחי נ"ט ונ"מ בידי החי"ר, היו יכולות ליצור אפקט דומה לדיויזיות טנקים ולהקי מטוסים, כאשר הם בהגנה. במיוחד מפציץ הצלילה הגרמני, יונקרס 87 "שטוקה", למרות היותו מטוס מדוייק, היה פגיע מאד לנשק נ"מ, בגלל איטיותו, וקרבתו לקרקע בשעת התקפת הצלילה.

* למה לא ניצלה צרפת את כח האדם הרב שהיה לה במושבותיה, והיה מעוניין להלחם, לפחות לשם הקמת ביצורים?

* ובמיוחד: כאשר גרמניה הייתה עסוקה בתקיפת פולין, למה לא התקיפה צרפת את יריבתה, כאשר עליה להלחם בשתי חזיתות?

ייתכן בהחלט ופני המלחמה היו נראים אחרת לגמרי, אם אכן צרפת הייתה מפנימה את שיטות הלחימה הגרמניות, ומתאימה את עצמה אליהן.




[1המאמר בשלמותו פורסם על ידי "מכון צבי מיתר לחקר לוחמת היבשה".

 

הקרב על צרפת

תגובות

לעדינו העצני: אני חושב שהבעיה גדולה יותר בהרבה ממה שתואר

ב-1870 נחלה גרמניה ניצחון מהיר על צרפת. הגרמנים אימצו בחום את הרעיונות של קלאוזיביץ לגבי עליונות ההתקפה. לאחר מלחמת 1870 וההצלחות של הצבא הגרמני (גם במלחמה עם אוסטריה 1866) אימצו צבאות אירופה את הדוקטרינה של קלאוזיביץ בדבר עליונות ההתקפה: להתקיף ולא משנה מה - לשאוף לחיכוך כפי שממליץ קלאוזיביץ. באירופה התפתח מה שנקרא cult of the attack -

עם הגישה הזאת נכנסו הצרפתים למלחמת העולם הראשונה ואכלו הרבה קש. מסתבר שהאמונה העיוורת בצורך להתקיף בעידן של מכונות ירייה וגדרות תיל לא עובדת. מלחמת העולם הראשונה הוכיחה את עליונות ההגנה. אז הצרפתים בנו את קו מז'ינו.
ואז פרצה מלחמת העולם השנייה ושוב הוכחה עליונות ההתקפה במלחמת התמרון של הבליץ קריג הגרמני (מה שמכונה כלחימה מהדור השלישי).

כלומר כל פעם הלך לצרפתים הפוך ממה שלו הם התכוננו. מיסכנים.

אני שואל אותך עדינו: אפשר להאשים אותם?

תגובה לתגובה

בס"ד
למר ורצברג היקר!
במלחמה המסכן הוא זה שמפסיד. אין אשמים. כאן הצרפתים סבלו, אבל לא הושמדו. ברוסיה הרוסים הושמדו, אבל הפכו את הקערה על פיה. בגרמניה הוקם אחרי המלחמה מטכ"ל צללים ובו צוות שנועד ללמוד את לקחי המלחמה הקודמת. לדעתי אלמלא היטלר, גרמניה הייתה מגיעה לפחות לשינויים במפת אירופה, גם אם לא להצלחה מסחררת ואחריה כישלון מוחץ.
צרפת ובריטניה לעומת זאת נחו על זרי הדפנה, וניסו ליצור שלום מלאכותי באמצעות חוזים והסכמים. כך לא מתפקד צבא. גם אם הוא בונה אסטרטגיה של הגנה, כפי שעשתה רוסיה במוסקווה, סטלינגרד וקורסק, או בריטניה באל עלמיין, הרי שתמיד יש עתודה לניצול משבר אצל האויב והתקפה עליו. בצרפת זה לא נעשה. קו מז'ינו היה בזבוז יקר, שניתן היה להשקיעו במקום זאת בחיל אויר מודרני, או לפחות בנשק נ"ט בחיל הרגלים.

לא בדיוק נחו

הבריטים החלו לבנות בתחילת שנות ה-30 צי מפציצים בעקבות ההנחה של הוגה הדעות דואה לפיה המפציץ יחריב מדינות. באמצע שנות ה-30 עברו לייצור מטוסי יירוט בגלל בעיה תקציבית. בדיעבד ההחלטה הזאת הצילה את בריטניה בקרב על בריטניה כמה שנים לאחר מכן.
כמו כן בשנות ה-20 בריטניה הייתה החלוצה של פיתוח הטנק עם אנשים כמו פולר ולידל הארט. אלא שזה נעצרץ גורדיאן היה קורא נלהב של הכתבות של לידל הארט וממנו למד הכל

מנוחה צבאית מחשבתית מהי

בס"ד
למולי ורצברג היקר!
איני רוצה להכנס כרגע לנושא ההפצצה האסטרטגית, ואני מקווה בקרוב לכתוב עליו מאמר נפרד בע"ה.
פולר ולידל-הארט היו כקול קורא במדבר המחשבתי הצבאי הבריטי. אני מתייחס בכתבה בעיקר לצרפת, בה היה נביא הזעם מיג'ור אלמוני, מדריך בבית הספר הצבאי סאן סיר, בשם שארל דה גול. הוא תיאר בדייקנות מה יקרה במלחמת העולם השניה, והציע כיצד לבלום זאת. יש המון ספרות מקצועית בנושא, וכדאי לקרוא אותה.
אתה ממעיט בערכו של גודריאן. הוא לא היה רק מאמץ של תיאוריות, אלא תיאורטיקן בזכות עצמו. הוא עיצב את טקטיקת ה"בליצקריג" אחרי שלמד היטב את הנושא (במקור הוא היה קצין קשר), ואימץ את רעיונותיהם של לידל-הארט, פולר, דה גול, והוסיף להם נופך משלו. כך יצר את אגרוף המחץ של השריון הגרמני, את טקטיקת שיתוף הפעולה האוירי הצמוד (שבריטניה הייתה רחוקה מלהבינו בתחילת המלחמה), את השיתוף התמידי בין שריון לחרמ"ש (שלא עלה בידו לממשו).
על צרפת היה ללמוד לקחים אלו, וליצור צבא המתאים לעצור מתקפה בנוסח ה"בליצקריג", כפי שעשתה ברית המועצות ואחריה בריטניה. היו לה את האמצעים, אבל העדר חשיבה צבאית, והקיבעון שנגרם על ידי אנשים כפטן, גאמלן, ווייגאן, ודומיהם, בוגרי מלחמת העולם הראשונה, הוא שהיה בעוכריה של צרפת.

הערה על מלחמת הבזק

מדברים הרבה על מלחמתהבזק הגרמנית. בתכלס רק חלק מאד קטן של הצבא הגרמני היה ממונע. הרוב היו רגליים. לא אחת קרה שהפנצ'רים נסעו יותר מידי קדימה והשאירו צבא מזדחל אחריהם.

תגובה ליוסי

בס"ד
אתה צודק בהערתך. אבל הלם השריון וחיל האויר הטקטי הגרמני היו גורם צבאי חדש, שהצבא הצרפתי היה אמור לתת עליו את הדעת.
שלחתי מאמר מיוחד על ה"בליצקריג" למערכת, ואני מקווה שהוא יתפרסם בקרוב.

רק ברמה הפסיכולוגית

המפציץ היה הלם אבל רק ברמה הפסיכולוגית. הפצצות השטיח מידי יום על גרמניה או לחילופין, הבךיץ על לונדון שכלל גם מפציצים וגם רקטות לא גרמו נזק משמעותי ובטח לא ברמה של להכריע מלחמה. היו צריכים להמתין 60 שנה כדי להגיע לטכנולוגיה שתאפשר הכרעה מהאוויר באמצעות המהפכה בעיניינם צבאיים והנשק המודרך

חיל אויר טקטי והפצצה

בס"ד
יוסי היקר!
בכתבתי ובתגובתי דיברתי על חיל אויר טקטי, דהיינו סיוע לכוחות הקרקע. לא דיברתי על ההפצצה האוירית ככלי אסטרטגי להכרעת מלחמות. הויכוח על השפעתה של ההפצצה האסטרטגית נטוש גם כיום, ואקווה בע"ה בקרוב לכתוב מאמר על ההפצצה האסטרטגית במלחמת העולם השניה. בתור סיוע לכוחות הקרקע הוכיח המטוס את עצמו ככלי נשק מצויין, עד שאפשר לומר שבלעדיו לא הייתה ההצלחה גרמנית בתחילת המלחמה כה גדולה. עיין גם בספר "אלפיים וחמש מאות שנות טקטיקה" מאת אלוף איתן אבישר (פון פרידמן) בפרק על נפילת צרפת.

נפילת צרפת 1940

נהינתי לקרוא מאמר מרתק זה. ברצוני להוסיף:הגנרלים הגרמניים ידעו למתוח קו בין המלחמות של פעם לבין מלחמות העתיד
הצרפתים נשארו תקועים בחשיבה הצבאית המיושנת. הדבר מזכיר אירוע אחר: בנובמבר 1940 המריאו מפציצים בריטיים מנושאת המטוסים הארק רויאל ועשו שמות בצי האיטלקי ליד טארנטו. היפנים התרשמו הקימו צוות מיוחד שלמד הייטב אירוע זה הם עשו התאמה מתבקשת בחשיבה הצבאית שלהם ואכן עעבור שנה- דצמבר 1941- הנחיתו מטסים יפניים שהמריאו מנושאות מטוסים מכה כואבת על הצי האמריקאי בפרל הארבור וכן הטבביעו שתי ספנות מערכה בריטיות- הנסיך מווילס והריפאלס

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני