אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרפורמה בבריאות הנפש – הפרטה וחיסול השירות


הרפורמה בבריאות הנפש – הפרטה וחיסול השירות

הרפורמה בבריאות הנפש – הפרטה וחיסול השירות. 123RF STOCKPHOTO

ביום חמישי הקרוב, ה-11/7/13 אמור לעבור בחוק ההסדרים ההסכם בין משרד הבריאות לקופות החולים בנוגע לרפורמה בבריאות הנפש שהועברה בצו ממשלתי במאי 2012. בדומה להחלטה על יצוא הגז ועל ביטול חוק הדיור הציבורי, גם הרפורמה בבריאות הנפש הועברה תוך עקיפת הכנסת, וכנראה שבכך מסתמנת דרך פעולה חדשה באמצעותה מדירה הממשלה את הכנסת מתהליך ביצוע ההחלטות על גורל המדינה.

כידוע הארגונים החברתיים ["בזכות", "רופאים לזכויות אדם" ו"עוצמה"] פעלו בנמרצות למען הרפורמה הזו. ארגון "בזכות" ו"עוצמה" אף הגישו בג"צ על מנת לזרז את יישומה. כשתקראו את המשך המאמר תיווכחו לדעת שפעילותם זו תמוהה בלשון המעטה.

אז מה באמת מציעה לנו הרפורמה בבריאות הנפש והאם החלתה תביא להרחבתו של השירות, או שמא לצמצומו, ואולי אף לחיסולו, כפי שטוען פורום הפסיכולוגים והעו"סים בבריאות הנפש למען רפורמה מיטיבה.

הרפורמה בבריאות הנפש מורכבת משלושה רכיבים: מבני, שיקומי וביטוחי. הרכיב המבני מבטא גישה המצדדת בצמצום האשפוז הפסיכיאטרי בבתי החולים ומעדיפה שחרור מטופלים לשירותי טיפול ושיקום בקהילה. רכיב זה כולל, מצד אחד, צמצום מספר המיטות הפסיכיאטריות, ומצד שני – קיצור משך האשפוז על מנת להתמודד עם הגידול באוכלוסיה הכללית, ובאוכלוסיית חולי הנפש בפרט, ללא הגדלת מספר המיטות [!!!!]. יישומו של הרכיב המבני החל בתחילת שנות השמונים. הנתונים מראים שבשנת 1978 היה מספר המאושפזים 8,925 [דו"ח ברוקדייל, 2007] ובשנת 2010 ירד מספרם ל-3,150, כפי שציין פרופ' יורם ברק - מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית בבי"ח אברבנאל - בתוכנית "להיות בריא" ששודרה בערוץ 2 ב-5/7/2010. ועוד אמר פרופ' ברק: "מדינת ישראל הולכת ומקטינה את מספר מיטות האשפוז עד למצב שבו שיעור המיטות הפסיכיאטריות בישראל הוא בין הנמוכים ביותר בעולם... ככל שאנו מוציאים את האחריות לטיפול בסכיזופרניה מהמערכת הפסיכיאטרית הטהורה ומעבירים אותה לרפואת המשפחה, אנו רואים גידול בשתי אוכלוסיות עלובות ועצובות: דרי הרחוב וחולי הנפש בתוך בתי הסוהר ובתי המעצר. אנחנו רואים זאת כבר היום עם ההתכוננות לרפורמה בתל אביב. מזה 15 שנה אני עובד כפסיכיאטר ביחידה לדרי רחוב בעירית תל אביב, וכשהתחילו לצמצם את המיטות בבי"ח אברבנאל, התחלנו למצוא את החולים שלנו כדרי רחוב, שוכנים וישנים בפארקים או על המדרכות בתל אביב".

הרכיב השיקומי דוגל בשילוב חולי הנפש בקהילה ובא לביטוי במערך שירותי שיקום בקהילה, הכולל שירותי דיור, שירותי תעסוקה, השכלה נתמכת, חונכות, חברה ופנאי ועוד. מדו"ח מבקר המדינה משנת 2001 עולה כי "מערכת השיקום התנהלה בעצלתיים: בעוד שעל פי נתוני המוסד לביטוח לאומי היו אז 41,000 זכאים בעלי 40% נכות נפשית בני 18-65, הרי שרק כ-8,000 מהם קיבלו שירותי שיקום. כמו כן, החוק אינו נותן מענה למי שנכותו פחותה מ-40%" [דו"ח ברוקדייל, 2007].

הרכיב השלישי של הרפורמה הוא העברת האחריות על אספקת שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. קופות החולים לא התלהבו לקחת על עצמן את הנטל הזה, ובנוסף היו חילוקי דעות לגבי הסכום שיעביר משרד הבריאות לקופות החולים. על מנת שהקופות יסכימו לקחת על אחריותן את הטיפול בבריאות הנפש, נעשו הגדרות חדשות שמצמצמות את זכויות המטופלים עד לכדי חיסולו של השירות הציבורי כפי שהוא קיים כיום. בהמשך המאמר אנמק טענה זו.

הזמינות של שירותי בריאות הנפש למטופל

כיום מטופל שמרגיש לא טוב יכול לגשת למרפאה לבריאות הנפש או לחדר מיון בבי"ח פסיכיאטרי. בכל אחד מהמקומות יקבלו אותו באותו היום לאינטייק שלוקח כחצי שעה עד 40 דקות, כדי להעריך מה מצבו הנפשי ומה הטיפול המתאים למצבו. לאחר הרפורמה לא תהיה למטופלים גישה ישירה למרפאה או לבי"ח פסיכיאטרי, והם יצטרכו לגשת לרופא משפחה, והנ"ל יאלץ להחליט - ב-7 הדקות שמוקצות לו לראות כל מטופל - האם לתת למטופל הפנייה למרפאה או לחדר מיון בבית חולים, או לטפל בו בעצמו. בתוכנית "להיות בריא", שצוינה לעיל, אמר ד"ר איציק בר אור, מומחה לרפואת משפחה: "יש לי 7 דקות ברוטו עם מטופל, ובזמן הזה צריך לטפל גם בקשישים ובמחלות הרבות שלהם, ובמחלות הכרוניות, בחלקם יש להם גם בעיות של בריאות הנפש. כך שאין אפשרות במסגרת הזו לעשות את הכי טוב. אני חושב שמטופלי בריאות הנפש עלולים להיפגע מהמצב הזה". ד"ר שוורץ, מנהלת מחלקה פעילה פתוחה באברבנאל, שהשתתפה גם היא במשדר, אמרה על כך: "החשש שלנו שמה שיקרה בעקבות הרפורמה, בגלל ההגבלה במכסת הטיפולים, שרוב רפואת הנפש תושתת על רופא המשפחה, ואז הוא בכלל יאבד את ידיו ואת רגליו בכל העניין הזה".

כמובן שעבור חולה במצב פסיכוטי זו משימה שיתכן ואינה אפשרית לגשת לרופא המשפחה ואח"כ לדאוג לטופס 17 במקום להגיע ישר למרפאה או לחדר מיון. במקרה ויגיע לחדר מיון בבי"ח, ללא הפנייה מרופא המשפחה, וייבדק על ידי הרופאים ולא יאושפז, יצטרך לשלם על הביקור מכיסו. כמובן שבמצב פסיכוטי השיפוט אינו עובד באופן תקין, וחולים רבים עלולים להגיע ישר לבתי החולים וזה עלול לגרום להם לעלויות כספיות שכפי הנראה לא יוכלו לעמוד בהן.

 

משך האשפוז בבית חולים פסיכיאטרי

לפי הרפורמה משך האשפוז לא יקבע על ידי הצוות המטפל אלא על ידי הקופות. הצוות המטפל יוכל להמליץ על המשך אשפוז, אבל ההחלטה על כך תהיה בידי נציג קופות החולים. בדו"ח של מכון ברוקדייל נכתב על כך: "במסגרת ההסכם שנחתם בין משרד הבריאות למשרד האוצר נקבעו "יעדים" נוקשים של אשפוז, של שהות ושל קבלות חוזרות, העומדים בפני עצמם, ללא קשר לשיקול דעת רפואי-מקצועי או למצב שיתפתח בשטח. העדפת שיקולים כלכליים על פני שיקולים מקצועיים עלולה גם לפגוע באוטונומיה המקצועית של נותני הטיפול ולכוון לשיטות טיפול המיועדות להשגת תוצאות בזמן נתון ובמספר טיפולים מוגדר".

האם השירות ינתן במרפאות לבריאות הנפש או במיקור חוץ?

כיום הטיפול האמבולטורי הממשלתי בבריאות הנפש מבוסס על עבודה של צוות רב-מקצועי – פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מרפאים באמנות, מרפאים בתנועה, אחיות, מרפאות בעיסוק ועוד. העבודה המתנהלת במרפאות אלה היא עבודה צוותית, יש ישיבות צוות, קונסולטציות, סמינרים להתמקצעות של אנשי הצוות, והן מאפשרות גם התמחות קלינית. קופת חולים כללית היא הקופה היחידה שיש בה מרפאות לבריאות הנפש שפועלות במתכונת של המרפאות הממשלתיות. בקופות החולים האחרות – מכבי, לאומית ומאוחדת - אין מרפאות לבריאות הנפש, והשירותים שהן מאפשרות היום הן במיקור חוץ בלבד. הקופות מפנות את המטופל למטפלים פרטיים, עימם הן מגיעות להסדר. הקופות משלמות למטפלים לפי שעות טיפול, והמטפלים מתחייבים לגבות סכום מסוים. למטפלים אין קשר עם אנשי מקצוע אחרים, אין להם הדרכות, אין להם ישיבות צוות, אין להם קשר עם גורמים בקהילה שקשורים לטיפול במטופל, ואין להם תנאים סוציאלים או משכורת קבועה מקופות החולים.

פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות אמר בישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שהתקיימה ב-6/5/13, שלא יאפשר לקופות החולים להמשיך לעבוד רק בשיטה של מיקור חוץ, והן תוכלנה לקנות שירותים ממרפאות קיימות וכן הן תהיינה מחויבות לפתוח מרפאות נוספות. ואולם זו הבטחה שנאמרה בעל פה ואינה מעוגנת בחוק.

בנוסף, לא ידוע כמה תשלמה הקופות למרפאות מהן תקנינה שירותים. ידוע רק – כפי שתראו בהמשך – שתשלמנה לפי 9 מפגשים למבוגר ו-12 מפגשים לילד לשנה. אם הסכום שיעבירו הקופות למרפאות עבור כל מטופל יהיה נמוך, לא תהיה למרפאות אפשרות להעסיק אנשי צוות והן עשויות להתנוון ולהפנות את רוב הפונים למיקור חוץ.

משך הטיפול במרפאות

לפי הרפורמה מטופל מבוגר זכאי לקבל בממוצע 9 "מגעים" בשנה, וילד זכאי לקבל בממוצע 12 "מגעים" בשנה. אני מניחה שאתם שמים לב לכך שהטרמינולוגיה השתנתה מטיפול ל"מגעים". מספר המגעים הממוצע הוא פונקציה של מספר המגעים הטיפוליים הניתנים במרפאה בשנה כשמחלקים אותו במספר המטופלים. לפי שיטה זו, על מנת שמטופלים מסוימים יהיו זכאים לקבל טיפול של 10 חודשים, לדוג', יש לצמצם את מספר המגעים שניתנים למטופלים אחרים, ולהעביר מגעים ממטופלים אלה לאחרים. זאת אומרת, שלפי הרפורמה רק חלק קטן מאד מהפונים יוכל לקבל טיפול של כ-10 חודשים, ושאר המטופלים יוכלו לראות איש מקצוע פעם עד 4 פעמים בשנה בלבד.

כידוע, המטופלים שמגיעים לתחנות לבריאות הנפש הם אנשים הסובלים ממחלות נפשיות,  מהפרעות אישיות קשות או אנשים שעברו טראומות חיים קשות [נפגעות תקיפה מינית, ילדים שנשרו ממערכת החינוך, נערות שנכנסו להיריון, אנשים שהם או קרוביהם היו מעורבים בתאונות דרכים או נתונים לתקיפה או מעשי אלימות, ילדים שעברו התעללות או הזנחה נפשית על ידי הוריהם, ילדים לחולי נפש וכו']. הטיפול במקרים אלה הוא טיפול ממושך. כיום כל אדם שמגיע למרפאה לבריאות הנפש זכאי לקבל טיפול, ומשך הטיפול נקבע בהתאם למצבו. לעיתים הטיפול נמשך שנה, לעתים שנה וחצי או שנתיים ולעיתים אף מספר שנים. טיפול בילדים יכול לשנות את חייהם מקצה לקצה, יכול למנוע התפתחות של בעיות נפשיות ואף מחלה נפשית. טיפול באנשים הלוקים במחלה נפשית או בהפרעת אישיות קשה יכול למנוע התאבדויות ולשפר את איכות חייהם של המטופלים ללא היכר.

טיפול הוא מערכת יחסים. בטיפול עובדים על היכולת של המטופל להיות בקשר עם המטפל ועם אנשים הסובבים אותו. המעבר משיטת הטיפול הנפשי לשיטת ה"מגעים" כמוה כמעבר ממערכת יחסים ליחסים מזדמנים. 9-12 מגעים אינם טיפול, אי אפשר לתת מענה טיפולי במספר כל כך מצומצם של "מגעים".

בנוסף, במרפאות לטיפול בילד כולל הטיפול גם הדרכת הורים פעם בשבועיים [שכן במקרים רבים הבעיה של הילד נובעת מהורות לקויה] וקשר עם מסגרות נוספות. לדוג' ילד שנשר מבית הספר, נעשית עבודה עם צוות בית הספר, בניסיון להחזירו למערכת החינוך. במקרים אחרים יש צורך להיפגש עם עובדים מהרווחה, או עם עובדים ממסגרות אחרות בקהילה. כמובן שבשיטת ה"מגעים" לא יהיה מקום לכל ההתערבויות האלה.

התניית קבלת הטיפול בקוד של אבחנה פסיכיאטרית

כיום כל אדם שפונה למרפאה לבריאות הנפש זכאי לקבל טיפול נפשי. הרפורמה מתנה את הזכאות לטיפול נפשי בקבלת קוד של אבחנה פסיכיאטרית. משמעות הדבר שכל הפונים למרפאה על רקע של מצוקות חיים – נערות שעברו תקיפה מינית, ילד שהוריו נהרגו בתאונת דרכים, נערים שנשרו ממערכת החינוך וכו' – לא יהיו זכאים לקבל טיפול. במרפאות שכבר עובדות לפי הרפורמה "מדביקים" למטופלים אבחנה פסיכיאטרית על מנת שיהיו זכאים לקבל טיפול. תחשבו על הסבל הריגשי שיכול להיגרם לילדים, הסובלים מבעיות נפשיות, ושיש להם בעיות עם ההורים ועם מערכת החינוך ועם החברים, ובנוסף לכל מדביקים להם גם אבחנה פסיכיאטרית. איזה נזק זה עשוי לעשות לדימוי העצמי שלהם. וכמובן שזה יכול להוות גורם מכשיל בהמשך החיים. אף אדם לא היה רוצה שידביקו לו אבחנה פסיכיאטרית. יש בכך גרימת נזק ועוול שאין כמותו.

בעיית התורים

כיום מטופל צריך להמתין לקבלת טיפול במרפאה לבריאות הנפש כיוון שבמשך שנים רבות ייבשו את המערכת. כבר 17 שנה לא הוסיפו תקנים לכוח האדם במרפאות על אף הגידול הטבעי באוכלוסיה, העלייה מרוסיה, והוספה של אוכלוסיות נוספות [חרדים וערבים]. האם הפתרון לבעיית התורים היא חיסול טוטאלי של האפשרות לקבל טיפול? האם לא פשוט יותר להוסיף תקנים לכוח האדם העובד במרפאה?

מי הוא "המטפל" לפי הרפורמה

כיום עובדים במרפאות לבריאות הנפש פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מרפאים באמנות ובתנועה, אחיות, מרפאות בעיסוק. ואולם כשם שהרפורמה מסמנת מגמה להעביר את הטיפול מהפסיכיאטרים לרופאי המשפחה, כך היא מסמנת גם מגמה להעביר את הטיפול לאחיות ואולי גם למרפאות בעיסוק ולמרפאים אלטרנטיביים. בשום מקום לא מוגדר מי הוא "המטפל", וכמובן שאחות יעילה יותר מפסיכולוג או עובד סוציאלי, כיוון שהיא יכולה לתת יותר "מגעים" בשעה.

סוגיית העובדים בבריאות הנפש

בדיון בועדת העבודה, הרווחה והבריאות שנערך ב- 6/5/13 בנושא הרפורמה בבריאות הנפש אמר עו"ס אריה אהרון, מנהל מחוז באיגוד העובדים הסוציאלים: "שאלתם מה קורה עם העובדים. אני רוצה לומר לכם שאנחנו כבר רואים בשטח שיוצאים מכרזים של קופות החולים לגבי עובדים שהולכים לעבוד בקופות האלה. העובדים האלה כולם הולכים לעבוד לא במסגרת המרפאות אלא בחוזים אישיים. לנו יש הרבה ניסיון עם עובדים שעובדים בחוזים אישיים. לדוג', העניין של האומנה שהופרט – לקחו עובדים שעובדים בחוזים אישיים במקום עובדים סוציאליים שעבדו קודם לכן בתקנים. מה שקרה הוא שבגלל שרצו להעסיק עובדים זולים יותר".

כיום עובדים 1,500 פסיכולוגים ועובדים סוציאלים ב-56 מרפאות לבריאות הנפש. קופות החולים עתידות לבנות 39 מרפאות שיפעלו במקום המרפאות הקיימות. כמובן שבנייה של מרפאות חדשות במקום מרפאות שפועלות היא תמוהה ולא ברורה. מה יכול להיות המניע לדרך פעולה כל כך לא הגיונית? יכול להיות שהתשובה היא שלא רוצים להעסיק את העובדים בהעסקה ישירה אלא בהעסקה קבלנית, שרוצים להעסיק עובדים זולים יותר, שהם חדשים במקצוע, ללא הניסיון שצברו עובדי השירות, שרוצים להעסיק סקטורים אחרים כ"מטפלים". מכל זאת עולה שגורלם של העובדים בבריאות הנפש אינו ידוע ומעורר דאגה.

האם הכסף שיועבר לקופות החולים הוא "צבוע"

כסף "צבוע" הוא כסף שמיועד למטרות מסויימות. מתברר שלפי הרפורמה בשנתיים הראשונות הקופות יצטרכו לתת דין וחשבון על מה עשו בכספים שקיבלו ממשרד הבריאות, אבל כפי הנראה הן תשתמשנה בכסף כדי לבנות את המרפאות החדשות, שמן הסתם ישמשו אותם גם למטרות אחרות ולא רק לבריאות הנפש. בשנים הבאות הן לא תצטרכנה לתת דין וחשבון על מה הוציאו את הכסף, ולהוכיח שאכן הוציאו אותו על בריאות הנפש, וקיים חשש שישתמשו בכסף למטרות בוערות אחרות.

מדוע הממשלה החליטה להעביר את הרפורמה בצו

לאור האמור לעיל ברור מדוע הממשלה לא הצליחה להעביר את הרפורמה הנ"ל בכנסת. חברי הכנסת התעקשו על הסעיפים הבעייתיים אחד לאחד ולא הסכימו להעביר את הרפורמה כפי שהיא. לכן החליטה הממשלה להעביר את הרפורמה בדרך חד-צדדית בצו ממשלתי, כשהיא עוקפת את הכנסת ואינה נדרשת לתת דין וחשבון על הרפורמה לאף אחד. וכך עברה הרפורמה  כשהיא לא מעוגנת בחוק ואין אפשרות להגן על זכויות המטופלים או העובדים.

מקורות

  1. הרפורמה בבריאות הנפש: מסמך רקע לתכנון הערכתה [מכון ברוקדייל, 2007]

brookdaleheb.jdc.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/EvaluatingMentalHealthReform-Nov07-HEB.pdf

  1. "להיות בריא", הרפורמה בבריאות הנפש - חלק I [5/7/2010]

youtube.com/watch?v=TMMlrn3_rmk&feature=youtu.be

"להיות בריא", הרפורמה בבריאות הנפש - חלק II

youtube.com/watch?v=-B4iPDXRUh8&feature=youtu.be

  1. פרוטוקול מס' 8 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות [6/5/2013]

 

 

 

להיות בריא, הרפורמה בבריאות הנפש - חלק I [5/7/2010]

תגובות

התמונה של דליה וירצברג-רופא

מה הפחד?

קראתי בדברי הפתיח בעמוד הראשי:
"הרכיב המבני מבטא גישה המצדדת בצמצום האשפוז הפסיכיאטרי בבתי החולים ומעדיפה שחרור מטופלים לשירותי טיפול ושיקום בקהילה".
יש בעיה עם זה? זו מגמה עולמית מבורכת. ישראל מפגרת הרחק מאחור.
די לאפסן אותנו במכלאות מחוץ למחנה. היחס לנפגעי נפש דומה ליחס למצורעים בימי הביניים, כך כתב פוקו כבר בשנות ה-60. אתם רוצים אותנו סגורים במוסדות הרחק מכם. זו גישה המביישת את אלה המחזיקים בה.
המאמר נכתב מתוך אינטרסים של איגוד מקצועי. זכויות העובדים במקרה זה ניצבות לפני זכויות החולה במסווה של דאגה לשלומו. אין לי זמן ואורך רוח להפריך את המאמר טיעון אחר טיעון. עשיתי זאת פעמים רבות בעבר.
אנא קראו מאמר זה גם הוא באימגו: http://www.e-mago.co.il/magazine-676.htm
וכאן: http://bit.ly/10itud7

התמונה של דליה וירצברג-רופא

תשובות לשאלות נפוצות בנוגע לרפורמה

תמצאו כאן: http://mentalhealth.org.il/faq

האם העברת האחריות על בריאות הנפש לידי קופות החולים היא הפרטה?

לא. קופות החולים הן הגופים הציבוריים האחראים, על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לספק את כל שירותי הבריאות במדינת ישראל. ככאלו, הן נתונות תחת פיקוח, וניתן לתבוע אותן על פי חוק במקרה שהן לא מספקות את השירותים אותם הן מחויבות לספק. יתרה מכך, במצב כיום מתרחש תהליך אמיתי של הפרטה, מכיוון שמשרד הבריאות אינו יכול לספק את כל השירותים הנדרשים בעצמו, ולכן בשנים האחרונות נפתחות תחנות חדשות לבריאות הנפש על-ידי יזמים פרטיים באמצעות מכרזים. הרפורמה מבקשת להבטיח כי כל שירותי הבריאות, הן הגופנית והן הנפשית, יאוחדו תחת קורת גג אחת ויינתנו על-פי אמות המידה הקבועות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

האם הרפורמה תותיר אנשים רבים ללא טיפול?

לא. להיפך – הרפורמה תאפשר לאנשים רבים הזקוקים לטיפול ואינם מקבלים אותו כיום, לקבלו באופן נגיש וזמין בקהילה. במקור, הצעת החוק כללה רשימת אבחנות וקריטריונים לזכאות לטיפול, וכן סל שירותים ומכסת טיפולים. לאור העובדה שהרפורמה תעבור בצו ממשלתי, ולא באמצעות הצעת החוק, נוצר מצב בו הזכות לקבלת טיפול נפשי מוגדרת באופן רחב מאוד. הצו עצמו אינו קובע את רשימת האבחנות והקריטריונים לזכאות לטיפול, אלא רק מעביר עקרונית את האחריות על מתן השירותים לקופות החולים. ניתן לשער שמשרד הבריאות יפרסם בהמשך נהלים מפורטים שיקבעו את מתווה השירותים בפועל. אנו נמשיך להיאבק על מנת לוודא שהרפורמה תעבור באופן המקצועי, המקיף, הנגיש והשוויוני ביותר.

האם השכבות החלשות תפגענה מהרפורמה?

לא. להיפך – במצב כיום, כ- 75% מהזקוקים לטיפול אינם מקבלים אותו במרפאות הציבוריות. אנשים אלה נאלצים לשלם סכומי עתק עבור טיפול פרטי, ןמי שידו אינה משגת, נותר ללא טיפול. הרפורמה מבקשת לעגן בחוק את הזכות לקבל טיפול נפשי לכל אדם הזקוק לכך, כך שכל מבוטח יוכל לקבל טיפול בקופת החולים בה הוא מבוטח, ללא תשלום, למעט השתתפות עצמית נמוכה כנהוג ברפואה הציבורית הכללית. ב- 7.5.2012 אישרה ועדת הכספים של הכנסת את מתווה הרפורמה בצו ממשלתי, במסגרתה יתקיימו שני מסלולי טיפול חלופיים: הראשון יינתן במרפאות לבריאות הנפש של קופות החולים, בעבור עלות רבעונית נמוכה בהתאם לתעריף המקובל כיום עבור טיפול אצל רופאים מומחים. השני יינתן ע"י מטפלים עצמאיים במרפאות פרטיות, בתעריף מסובסד.

האם לא עדיף להשאיר את תחום בריאות הנפש כתחום נפרד, בשל המאפיינים הייחודיים לו?

לא. מחקרים בארץ ובעולם מראים כי יש יתרונות עצומים באיחוד כל שירותי הבריאות תחת קורת גג אחת. יתרה מכך, פיצול השירותים פוגע לא אחת בבריאות המתמודדים, מכיוון שלטיפול נפשי יש לעיתים קרובות השלכות גופניות, ולהיפך. חשוב ביותר שיהיה גורם אחד שיסנכרן בין כל הטיפולים השונים.
ראו לדוגמה דו"ח של משרד הבריאות הקובע כי מאושפזים בבתי חולים פסכיאטריים נתונים בסכנת תמותה גבוהה במיוחד, ואת דבריו של נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים.

האם מי שזקוק לטיפול נפשי לא יהסס להגיע למרפאה כללית על מנת לקבל טיפול?

כיום, מי שזקוק לטיפול נפשי נתון במקרים רבים לסטיגמה שלילית מצד החברה. זהו מצב בלתי הוגן ובלתי שוויוני. הרפורמה מבטאת תפיסה לפיה אין הבדל בין טיפול נפשי לבין כל טיפול רפואי אחר. מחקרים בעולם מראים כי איחוד שירותי בריאות הנפש עם כלל שירותי הבריאות מביא להפחתת הסטיגמה השלילית כלפי שירותי בריאות הנפש וכלפי מי שצורכים שירותים אלו.

תגובה נוספת לדליה

שלום דליה! כתבתיכאן תגובה מפורטת, והיא נעלמה. אנסה לשחזר אותה:

אני מעריך את השקעתך בתגובה, וניכר שאת קרובה לנושא. יחד עם זאת אני חושב שטעויות בידיך.

1. ההעברה לקופות החולים היא כן הפרטה, וזאת בגלל שתי סיבות מרכזיות: א. כיום בריאות הנפש מסופקת כיום ברובה על ידי המדינה, וברפורמה היא תועבר מהמדינה לגופים אחרים. זו ההגדרה של הפרטה. ב. אמנם קופות החולים אינן גופים למטרות רווח, אבל הן מתנהגות כמו גופים כאלה, שזה אומר - למקסם הכנסות ולמזער הוצאות. קופות החולים תשתדלנה באופן טבעי להגדיל את הכנסותיהם ממסי ביטוח הבריאות, מביטוחים משלימים, מהשתתפות עצמית של מטופלים, וכיו"ב, ולמזער את הוצאותיהן, דהיינו - לתת כמה שפחות טיפול.

2. לא ידוע כמה אנשים יקבלו טיפול ברפורמה. יתכן שיותר. אבל הטיפולים האלה יהיו קצרים. המידע שנצבר בחו"ל מראה שהקופות משתדלות שכמה שפחות אנשים יגיעו לטיפול נפשי יקר, ובמקום זה שיקבלו טיפול (בדרך-כלל תרופתי) מרופא משפחה או מפסיכיאטר. אנשים יוכלו לקבל טיפול רק לאחר קבלת אבחנה נפשית שמקנה להם זכאות, וזה אומר שבהכרח יהיו אנשים שלא יהיו זכאים לטיפול לפי קריטריון זה.

3. השכבות החלשות מקבלות כבר היום טיפול בחינם במרפאות ציבוריות (של משרד הבריאות ושל קופת חולים כללית). יותר זול מחינם לא יכול להיות. ברפורמה תהיה השתתפות עצמית. הטיפולים יהיו מינימליים (9 פגישות למבוגר! זה מספיק לך?) מי שירצה יותר יוכל להמשיך בתשלום, ומי שלא יוכל לשלם ישאר בלי. זו דוקא דרך להגדלת הפער בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם.

4. את כותבת ש"מחקרים בארץ ובעולם מראים כי יש יתרונות עצומים באיחוד כל שירותי הבריאות תחת קורת גג אחת". אני לא מכיר מחקרים כאלה ואשמח אם תפני אותי (ואת שאר הקוראים) אליהם. אבל שתי הערות: הרפורמה משמעה שכל שירותי הבריאות יסופקו על ידי אותו ארגון (קופת חולים), אבל לא בהכרח תחת אותה קורת גג. יתכן מאד שקופות החולים תקמנה מרפאות יעודיות לבריאות הנפש. ונניח שכן תהיינה תחת אותה קורת גג: איזה רווח יצמח לטיפול שלך אם באותו מבנה ישכנו פסיכיאטר ואורטופד?
מה שכן צפוי להיות זה מאגר מידע משותף. יש מקרים שבהם הטיפול יהיה יעיל יותר אם מידע יזרום באופן חופשי, אבל האם באמת תרצי שהמידע שנצבר עליך בבריאות הנפש יזרום בצורה חופשית לאורטופד שלך?

5. ולבסוף - הסטיגמה: כולנו מסכימים שצריך להפחית מהסטיגמה על בריאות הנפש. אבל איך זו תיפתר ברפורמה?
נפגעי נפש בודאי זכאים לטיפול מיטבי וליחס מכבד. אבל חלק גדול - אולי הרוב - מהנזקקים לטיפול הם אנשים עם ארועי חיים קשים. אני חושב שהם צריכים לקבל טיפול בלי אבחנה פסיכיאטרית, ולא צריכים להגיע למערכת רפואית לשם כך. למשל: אדם שעובר משבר בגלל פיטורים מהעבודה צריך לקבל עזרה נפשית בלי שיקבל אבחנה פסיכיאטרית ויעבור במערכת רפואית. מה דעתך?
בברכה, צבי

תגובה לדליה

שלום דליה! אני חושב שיש כאן אי הבנה לגבי הרפורמה המבנית, כלומר, צמצום המטות האשפוזיות. רפורמה זו עברה בשקט ובהצלחה דוקא משום שכולם תמכו בה - כולל העובדים בבריאות הנפש. הבעיה היא ששחרור מטופלים מבתי חולים צריך היה להיות כרוך בהעברתם לטיפול בקהילה, ודוקא הקהילה לא חוזקה במקביל.

עצוב מאד ומסוכן לעתידנו הביטחוני - קריאה דחופה

מה שמתואר במאמר זה רק חלק ממגמה ותפיסת עולם ניאו-ליברלית של צמצום המחוייבות של המדינה לאזרחיה. לא הייתי רוצה לחיות במדינה כזאת ולא הייתי רוצה לגדל בה את הדורות הבאים. זאת חברה חסרת לב וחסרת חמלה שבה שולט האינדיבידואליזם וערבות הדדית שואפת לאפס.
ככה חושב ביבי, ככה חושב יאיר לפיד. הם באים מאותה תפיסת עולם קפיטליסטית דרווינסטית.
השאלות שצריך לשאול הם:
1) האם העם היהודי ששם לו כעקרון מנחה את הערבות ההדדית יכול להרשות לעצמו תפיסת עולם ניאו-ליברלית שמרנית?
2) האם מדינה שדורשת מבניה ובנותיה להקריב את חייהם בעבורה יכולה להרשות לעצמה להתנער מבטחונם הסוציאלי?
3) האם ישראל תוכל לשרוד מול אתגרי הביטחון בסביבה בה אנו חיים כאשר אין ערבות הדדית ואין תחושת שייכות לכלל? האם אפשר להשתית מדינה כמו ישראל על אינדיבידואליזם קיצוני? (מתקשר לשאלה השנייה)
4) היכן נעלם החזון הציוני של הקמת חברת מופת במדינת ישראל? האם כל מה שנותר מהציונות זה הקמת מאחזים על גבעות ביהודה ושומרון? זה הכי עצוב לחשוב כך

הזמנה להצטרףלמאבק למען רפורמה מיטיבה

מי שחש אהדה לכתבה זו מוזמן להצטרף לעצומה נגד הפקרת בריאות הנפש:

http://www.atzuma.co.il/publicmentalhealth

וכן להצטרףבפייסבוק לנאבקים ברפורמה:

https://www.facebook.com/maavakPMH

הרפורמה בבריאות הנפש-תיקון עוול מוסרי

המאמר מוכיח לדעתי, שאידאולוגיה, בדיוק כמו כסף, יכולה לסמא עיני חכמים, במשך 65 שנה הייתה מערכת בריאות הנפש באחריות המדינה, והצליחה ליצור את המערכת הפרימיטיבית ביותר בעולם המערבי, מערכת שבמרכזה עדיין עומד המוסד הסגרגטיבי שנקרא בית החולים לחולי נפש,שכבר לפני שנים נעלם מנוף המדינות המתוקנות. תמוהה התמיהה שמעלה הכותבת על התגייסות כל ארגוני הצרכנים,המשפחות וארגוני זכויות האדם שהרי לו היתה טורחת להבין לעומק את עמדתם הייתה מבינה שכל רצונם הוא בשיוויון זכויות אזרחי בסיסי. חוק ביטוח בריאות ממלכתי לא חוקק על-ידי בעלי ההון, אלא אם מחשיבים את תמר גוג'נסקי, רן כהן וחיים רמון לכאלו, עם כל הביקורת עליו הוא עדיין אחד מאשכולות הזכויות הבסיסיות שיש לאזרח הישראלי, הרפורמה אמורה פשוט להכיל את חוק ביטוח בריאות ממלכתי האזרחים הזקוקים לשירותי בריאות הנפש, עובדה ש-20 שנה אחרי חקיקת החוק עדיין מודרים ממנו עשרות אלפי אזרחים היא חרפה מוסרית לחברה הישראלית, וכן, גם לאנשי המקצוע שחיבלו בהעברת הרפורמה, צריך לומר את האמת, באותה הנשימה בה זועקים את "הזעקה הלא נשמעת" של המטופלים, הם גובים 400 ש"ח לשעת טיפול. די לצביעות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ריקי פרנקל