אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הגזענות בישראל בירידה


התמונה של רבקה שפק ליסק
הגזענות בישראל בירידה

הגזענות בישראל בירידה

אבלין גורדון: "פרופ' סמי סמוכה: הגזענות בישראל בירידה"

כותרת המאמר ב"קומנטרי מגזין" מה- 4 ליולי 2013 של אבלין גורדון:

Surprise! Israeli “Racism” Is Waning by Evelyn Gordon

ואלה עיקרי הדברים:

בניגוד ל"ניו יורק טיימס" ולעיתון "הארץ" הטוענים שהגזענות מתפשטת בישראל כמגיפה, פרופ' סמי סמוכה, סוציולוג בעל שם, טוען בדיוק ההיפך. פרופ' סמוכה הגיע למסקנה שבעוד שבקרב היהודים הסובלנות גוברת, בקרב ערביי ישראל הקיצוניות גוברת.

פרופ' סמוכה פרסם, בשיתוף עם ה"מכון הישראלי לדמוקרטיה" את האינדקס השנתי של יחסי יהודים – ערבים בישראל לשנת 2012 .מסקנת המחקר של פרופ' סמוכה:"בניגוד להחמרה בגישות של הערבים, אין שינוי דומה בגישות של היהודים בשנים מאז 2003 , ויש יציבות ואף התמתנות".  בהתבטאות פומבית במסגרת השולחן העגול של צה"ל הוא אמר:"ללא קשר למה שהתקשורת חושבת, היהודים לא נעשו יותר קיצוניים. תהליכי ההקצנה בקרב הערבים לא השפיעו על דעותיהם של היהודים".

עפ"י האינדקס ל- 2012 , בהשוואה ל- 2003 יש שינויים בכיוון לסובלנות:

א. ירידה בהתנגדות יהודים לשכנים ערבים או לסטודנטים ערבים במערכת החינוך הישראלית. באוניברסיטאות לומדים יהודים וערבים ביחד, אבל, במערכת החינוך הממלכתית רוב ההורים הערבים מעדיפים שילדיהם ילמדו בבתי"ס יסודיים ותיכוניים בהם שפת הלימוד היא ערבית .

ב. יותר יהודים מסכימים לשילוב מפלגות ערביות בקואליציות ממשלתיות

ג. רוב היהודים בדעה שיש לתת לערבים ניהול עצמי במוסדות דת, תרבות וחינוך.

המחקר קובע, כותבת אבלין גורדון, שכפי שבכל חברה יש גזענות, הטענה שבישראל הגזענות חמורה בהשוואה לחברות אחרות, היא חסרת בסיס. מה שיש המכנים גזענות, היא תגובה מובנת להתגברות הקיצוניות בקרב הערבים.

עובדות על התגברות הקיצוניות בקרב הערבים:

א. 59% מהנשאלים בסקר בקרב ערביי ישראל אמרו שהפלסטינים יהיו צודקים אם יתחילו שוב באינטיפדה אם הקפאון הישראלי- פלסטיני ימשך.

ב. 58% הצדיקו אינטיפדה של ערביי ישראל אם מצבם לא ישתפר.

גורדון מוסיפה שבאינטיפדה האחרונה הטרור הפלסטיני הביא לרציחתם של למעלה מ- 1,000 ישראלים, רובם אזרחים. רוב התקפות הטרור בוצעו ע"י פלסטינים, אבל היו גם מקרים שערבים- ישראלים  רצחו יהודים.

לאור הגישות בחברה הערבית- ישראלית, כותבת גורדון, אפשר להבין מדוע יש יהודים שאינם רוצים בשכנים ערבים או לשכור עובדים ערבים. יהודים פשוט אינם מוכנים לשמש מטרה לאינטיפדה ערבית, אם תפרוץ.

ג. 70% מערביי ישראל בדעה שלישראל אין זכות לשמר את הרוב היהודי (כלומר, אין הכרה בזכות היהודים למדינה ).

לאור עובדה זו, כותבת גורדון, ניתן להבין מדוע יש יהודים המתנגדים לשיתוף מפלגות ערביות, המצהירות על התנגדות ל"חוק השבות" ולרעיון הציוני, בקואליציות ממשלתיות.

פרופ' סמוכה סיכם במחקרו: "יש מחלוקת עמוקה על אופי המדינה ".

גורדון מסכמת שהדרך למיתון הגזענות היהודית- ישראלית היא ע"י התמתנות הקיצוניות במגזר הערבי. גורדון מבקרת יהודים- אמריקנים, בעלי כוונות טובות, התומכים בארגון כמו ה"קרן החדשה לישראל", התומכת בפעילות של גורמים קיצוניים כמו ארגון "עדאלה" הדורש להחליף את "חוק השבות" ב"זכות השיבה" של הפליטים הערבים לישראל. בתמיכתם זו הם מרחיקים ולא מקדמים את הסיכוי ליותר סובלנות בקרב יהודים בישראל. 

הערת המתרגמת: המחקר עוסק בשנים 2003 – 2012 . דומני, שמאז ה"אביב הערבי" מסתמן מפנה בדעת הקהל במגזר הערבי, בקרב מוסלמים, נוצרים ודרוזים(בגולן ), ביחס למדינת היהודים. לנוכח המצב החמור במדינות ערב הנשלטות ע"י ממשלות איסלמיות, ומלחמת האזרחים בסוריה, שגבתה כבר 100,000 קורבנות, במגזר הערבי מודים שמצבם כישראלים טוב בהרבה. יש עלייה במספר המתנדבים לשירות אזרחי ויש עלייה בהתבטאות של אישים ערבים נגד ה"הצהרות הלוחמניות" נגד ישראל של המנהיגות הערבית- ישראלית, הגורמות רק נזק לקידומם הסוציו- כלכלי של ערביי ישראל. העיתונאי חאלד אבו טועמה, קרא לפני זמן לא רב לציבור הערבי לבחור מניהגים שידאגו לקידומם הסוציו- כלכלי במקום לעסוק בדמוניזציה ובדה- לגיטימציה של ישראל.

העיתונאי אבו טועמה על "ערביי ישראל" ומנהיגיהם 

העיתונאי חאלד אבו טועמה פירסם ב- 20 ליוני 2013 מאמר בכתב העת  "גייטסטון אינסטיטיוט" תחת הכותרת:The Arabs of Israel by Khaled Abu Toameh

ואלה עיקרי הדברים:

ערבים- ישראלים רבים איבדו את אימונם בנציגיהם בכנסת, בייחוד אלה המסיתים נגד ישראל.

אזרחים ערבים- ישראלים חדלו להקשיב לכמה ממנהיגיהם, כולל חברי כנסת, המתמידים בהסתה נגד ישראל.

המנהיגים הערבים- ישראלים וחברי הכנסת קוראים לאזרחי ישראל הערבים להחרים את השירות הלאומי ומתנגדים לכל ניסיון של ממשלת ישראל לקלוט את ערביי ישראל בחברה הישראלית. המנהיגות הערבית- ישראלית מנהלת מערכת הסתה נגד התוכנית לשלב את אזרחי ישראל הערבים בשירות אזרחי – לאומי, כתחלף לשירות צבאי.

התוכנית לשלב את ערביי ישראל בשירות אזרחי- לאומי נועדה לפתור את הבעייה בקבלת תעסוקה לאלה שלא שירתו בצה"ל.

אבל, למרות המערכה נגד הגיוס לשירות האזרחי- לאומי מצד המנהיגות הערבית- ישראלית, מאז ספטמבר 2011 יש עלייה של 76% בהתנדבות צעירים/ רות ערבים- ישראלית לשירות אזרחי – לאומי.

עפ"י דו"ח שהתפרסם ע"י מינהל השירות האזרחי – לאומי, כ- 3,000 ערבים- ישראלים כבר התנדבו בשנתיים האחרונות לשירות במסגרת המגזר הערבי. בשנה האחרונה התנדבו 1,700.

שר הכלכלה והמסחר נפתלי בנט אמר שהוא מודע להתנגדות החריפה של מנהיגים ערבים – ישראלים לשירות אזרחי – לאומי לערביי ישראל. השר אמר:"יש כאלה שאינם רוצים בדו- קיום ערבי- ישראלי אבל אנו לא ניתן להם לנצח".

המתנדבים הערבים- ישראלים משרתים בבתי חולים, בתי ספר ובתחנות כבאות בתוך הקהילות שלהם.

הדו"ח התפרסם בזמן שיש עלייה במאמצי חברי כנסת ערבים- ישראלים לעודד בקרב בוחריהם מגמה של הפרדה במקום מגמה של אינטגרציה בחברה הישראלית.

חה"כ ג'מאל זחאלקה הציע, לאחרונה, הצעת חוק שנועדה לחייב את ישראל להכיר בערביי ישראל ב"מיעוט לאומי ערבי". הצעת החוק קוראת לאוטונומיה של 1.400,000 ערביי ישראל, באופן שיהפוך את הערים והכפרים הערביים לאיזורים אוטונומיים.

אפילו מספר חברי כנסת ערבים- ישראלים קמו נגד הצעת החוק של זחאלקה, בטענה שהחוק יסכל את המאמצים להביא לשיוויון בין יהודים וערבים.

הצעת החוק של זחאלקה נועדה, לדעת הכותב, להביא לפוליטיזציה של עניינים של ערביי ישראל במקום לדון בבעיות החברתיות, הכלכליות והתרבותיות של המגזר הערבי- ישראלי.

אם זחאלקה וערבים- ישראלים נוספים רוצים לבטא את זהותם הלאומית, כותב אבו טועמה, הם יוכלו לעשות זאת במסגרת מדינת פלסטין לכשתקום. שם הם ירגישו נוח יותר עם זהותם הלאומית מבלי להחשב למיעוט.

אבל, מדגיש אבו טועמה, קשה למצוא ערבי- ישראלי המעוניין לעבור לחיות במדינת פלסטין, בין אם תהיה נשלטת ע"י ה"תנועה לשחרור לאומי" או החמאס. ערביי ישראל דוחים מכל וכל, כותב אבו טועמה, את ההצעה שהועלתה, שכפרים ערבים מסויימים בתוך ישראל יועברו לתחום השיפוט של הרשות הפלסטינית.

ערביי ישראל אינם נאבקים למען זכויות פוליטיות, מכיוון שיש להם זכויות פוליטיות, המתבטאות, בין השאר, בקיומן של מפלגות ערביות- ישראליות בכנסת ישראל.

ערביי ישראל נאבקים למען שירותים יותר טובים ושוויון. הם רוצים יותר ג'ובים בשירות הציבורי ובסקטור הפרטי ובחלוקה שווה של התקציב הציבורי.

כל ניסיון להביא לפוליטיזציה של האינטרסים של ערביי ישראל, טוען אבו טועמה, יביא רק נזק לערביי ישראל, שרובם נאמנים למדינת ישראל.

העלייה החדה במשפר הצעירים הערבים המתנדבים לשירות אזרחי- לאומי היא התפתחות מעודדת המראה שאזרחים ערביים רבים איבדו אימונם בנציגיהם, וביניהם, בייחוד באלה המנסים להסית אותם נגד ישראל.

מאמר זה הוא שלב נוסף במערכת ההסברה שמנהל העיתונאי חאלד אבו- טועמה, נגד המנהיגות הערבית- ישראלית הפועלת , לדעתו בניגוד לאינטרסים ולרצונות של רוב ערביי ישראל המעוניינים להשתלב בחברה הישראלית. מגמה זו גברה, ללא ספק, בעקבות ההתרחשויות במדינות ערב בעקבות מה שנקרא "האביב הערבי".

מאמר קודם שעסק בעניין זה:

חאלד אבו טועמה הוא עיתונאי יליד טול כרם ובעל אזרחות ישראלית. הוא מפרסם מאמרים בשפה האנגלית בכתבי עת יוקרתיים ובג'רוזאלם פוסט.

 בנובמבר 2011 הוא פרסם מאמר תחת הכותרת: מדוע אין לערביי ישראל נציגים יותר טובים?

 הנציג הראשון עליו כתב אבו טועמה הוא עזאם בשארה. הוא תאר אותו כאחד מחברי הכנסת הערביים שהקדיש את מירב זמנו למאמץ לדה- לגיטימציה של ישראל ובידודה בקהילה הבינלאומית מאשר לדאוג לצרכים של בוחריו.

אבו טועמה סובר שחלק מחברי הכנסת הערביים מנצלים את מעמדם כדי להרחיב את הפער בין יהודים וערבים בתוך ישראל. לדעתו, הם אחראים במידה רבה לעובדה שישראלים רבים רואים היום באזרחים הערבים של ישראל גיס חמישי ואויבים מבפנים.

 רוב חברי הכנסת הערביים נבחרו על מנת להגן על הזכויות של המיעוט הערבי, כדי להביא לשוויון ולהזדמנויות יותר טובות לציבור בוחריהם, סבור, אבו טועמה. אבל, במקום להקדיש את רוב זמנם לפיתרון הבעיות הרציניות עמן מתמודדים 1,500,000 ערביי ישראל, כמו אבטלה, עוני והעדר תשתיות, חברי הכנסת הערביים עושים דברים שרק גורמים נזק לאינטרסים של בוחריהם.

 אבו טועמה הביא כדוגמה את בשארה שהתידד עם אויביה של ישראל, כמו סוריה וחיזבאללה. הוא, אומר אבו טועמה, וחברי כנסת ערביים אחרים, ממלאים תפקיד פעיל במאמצים לדה- לגיטימציה של ישראל, בפגיעה בדימויה ובבידודה בקהילה הבינלאומית. 

 אבו טועמה אינו שולל את זכותם של חברי הכנסת הערביים לבקר את ישראל. אבל, כאשר הם מופיעים לצד אנשי חמאס, פתח וקבוצות אנטי- ישראליות ברחבי העולם, סבור אבו טועמה, שהם משחקים לידי אותם ישראלים הרואים בערביי ישראל איום אמיתי לישראל.

חבר כנסת ערבי- ישראלי  הצהיר, לאחרונה, בפני פורום אנטי- ישראלי בדרום אפריקה שישראל היא מדינת אפרטהייד. לדעת אבו טועמה, קשה לראות כיצד הטחת אשמה כה חמורה יכולה לתרום לשיפור היחסים בין יהודים וערבים  בתוך ישראל. 

אבו טועמה סבור שתפקידם של חברי הכנסת הערביים הוא לדאוג להגדלת התקציבים, לשיפור התשתיות, ליצירת תעסוקה ולאינטגרציה מלאה של ערביי ישראל בחברה הישראלית. לדעתו, רוב ערביי ישראל רוצים באינטגרציה.  

אבו טועמה סיים את המאמר בקריאה לערביי ישראל לבחור, בפעם הבאה שתתקיימנה בחירות, בנציגים שידאגו לאינטרסים האמיתיים שלהם ולא לנציגים שרק יטפחו את השנאה. לדעתו, זו הדרך היחידה לבנות מחדש את האימון בין היהודים והערבים בישראל ולשכנע  אנשי  שמאל שהתאכזבו מהמנהיגות הערבית- ישראלית  ואת כל השאר, שהאזרחים הערבים אינם עומדים לצידם של אויבי ישראל. 

 

 

תגובות

ועוד איך גזענות

איפה את חיה? כיכר החתולות בירושלים אוהדי בית"ר ירושלים עם קבוצתנו טהורת דם סיפור סופרלנד והתלמידים ה הערבים
רבנים פרימיטיביים כמו שמואל אליהו ואברהם יוסף עם פסקי הלכה נגד השכרת דירות אין סוף דוגמאות

נא לשים לב:זהו מחקר של פרופ' סמוכה - לא שלי.

פרופ' סמוכה הוא סוציולוג בעל שם. אם הוא קבע במחקר מקיף שהגזענות בירידה מי את שתחלקי על מסקנותיו.

אכן מה שקורה בביתר ירושלים זוהי גזענות וזוהי שערוריה, אבל השאלה היא מהו אחוז התופעות הללו בחברה הישראלית
את מסתנכת על מקרה אחד - סמוכה עשה מחקר מקיף.

הטרמינולוגיה של השימוש במילה גזענות היא מוטעית מלכתחילה

התנגדות לקבוצה אתנית על סמך יריבות על אותו שטח קרקע היא אינה גזענות אלא מאבק אתני שהוא מוצדק עבור 2 הצדדים. גם הערבים צודקים מבחינתם וגם היהודים. בסכסוך אתני אין פתרון אלא הפרדה של הקבוצות האתניות.
אבל זה לא גזענות כי השנאה היא לא על רקע גזעי אלא על רקע של מאבק אתני. כאשר יהודי שונא ערבי וערבי שונא יהודי בגלל הגזע שלהם או הביולוגיה שלהם אז מדובר על גזענות.
אימרה כי הערבים טפשים כי הם ערבים- זאת גזענות.
אימרה כי הערבים מסוכנים כי הם לא השלימו עם נוכחות היהודים בישראל היא אינה אימרה גזענית אלא אימרה רציונאלית המבוססת על פחד שנובע מסכסוך אתני.
מכימים או לא מסעימים עם האימרה האחרונה - זה כבר עניין לפרשנות , אבל עדיין מדובר על תחושה רציונאלית ולא גזענית

בשתי סוגי השינאה יש לטפל במגוון אמצעים החל מחינוך, המשך בניסיון לפתרון הסכסוך האתני וכלה בהפרדה בין הניצים אם הניסיון לפתרון הסכסוך נכשל

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק