אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עבדות: תפקידה בפיגור הכלכלי של הדרום האמריקאי


התמונה של רבקה שפק ליסק
ילדי עבדים 1870

ילדי עבדים 1870.

הסדרה:"אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות":מיתוס ומציאות

פרק שני – החברה האמריקנית באמצע המאה ה- 19 מאמר מס.13

פרק שני בסדרה: החברה האמריקאית במאה התשע עשרה

מאמר ראשון: מדיניות ההגירה וההרכב הדמוגרפי
מאמר שני: חזון העתיד:תומס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון
מאמר שלישי: אלכסיס דה טוקוויל והחלום האמריקאי
מאמר רביעי: השינויים במערכת הכלכלית / חברתית אמריקאית במאה התשע-עשרה
מאמר חמישי: המעמדות בחברה האמריקנית בצפון באמצע המאה ה- 19
מאמר ששי: גישות החוקרים לגבי אופייה של החברה האמריקנית
מאמר שביעי: המערב, האדמה החופשית ושסתום הביטחון של החברה האמריקנית
מאמר שמיני: החברה העירונית במערב במאה התשע עשרה

 

כלכלת הדרום (דרום-מזרח ודרום-מערב) של ארה"ב

בניגוד לצפון-מזרח שבו התחולל בשנים 1860-1840 המעבר מחברה קדם- תעשייתית לחברה תעשייתית, הדרום נישאר, עדיין, בעידן הקדם- תעשייתי, ובאיזורי הדרום-מערב צמחה כלכלה דומה. אומנם הערים הקיימות גדלו, והיה עיור מסוים בדרום-מערב, אבל האוכלוסיה העירונית בדרום נישארה קטנה, יחסית לצפון.

גידול הערים:הצפון לעומת הדרום:

 

האיזור                         1820                                    1860

 

הצפון                           11.3%-10.5%                       25.5%-18.8%

 

הדרום                          5.5%-0.8%                           9.8%-4.2%

 

הענף העיקרי נישאר  החקלאות. בדרום המשיכו האחוזות הגדולות והבינוניות לבסס את עצמן על משק חד-גווני, כלומר התרכזו בגידולים תעשייתיים שרובם היו מיועדים ליצוא. בדרום הוותיק(איזור החוף האטלנטי) ובאיזור שבין האפלצים למיסיסיפי(קנטקי, טנסי) ועמק נהר מיזורי, המשיכו לגדל טבק ואורז ואילו בדרום-מערב(מצפון קרולינה עד טכסס),  גידלו בעיקר כותנה, אבל גם סוכר. האחוזוות הגדולות והבינוניות גידלו בעצמן רק חלק מתצרוכתן במזון. החוות שלמרגלות האפלצים סיפקו חלק מצריכת המזון והשאר הובא מצפון-מערב החקלאי. כלכלת הדרום-מערב היתה תלויה בשווקים באירופה, לשיווק הגידולים התעשייתיים ולקניית סחורות תעשייתיות. בניגוד להתיישבות בצפון-מערב שהתאפיינה בהקמת חוות משפחתיות קטנות ובינוניות שגידלו מזון, וישובים עירוניים שהיו למרכזי הסחר בין המערב והמזרח, הוקמו בדרום-מערב אחוזות גדולות ובינוניות בהן גידלו בעיקר כותנה באמצעות עבודת עבדים. בין השנים 1860-1820 גדלה אוכלוסיית הדרום-מערב באופן משמעותי. למשל, אלבמה גדלה מ41,000- ל435,000-- ומיסיסיפי גדלה מ32,000- ל436,000-.  אוכלוסיית העבדים הגיעה ל1,500,000-. הביקוש הגבוה לכותנה וגידולים תעשייתיים אחרים הביא את המגדלים להרחיב את שטחי העיבוד. התוצאה היתה שסביב אמצע המאה התשע-עשרה החלו להיווצר עודפי כותנה, טבק, אורז וסוכר בשווקים הבינלאומיים והמחירים החלו לרדת. ערב מלחמת האזרחים סבל הדרום משפל כלכלי כתוצאה מכך.

איזור הדרום-מזרח הוותיק מילא לגבי הדרום-מערב תפקיד דומה לזה שמילא התפון-מזרח לגבי הצפון-מערב. כמו כן, בניגוד למאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה בהן השליטה בסחר היצוא והיבוא בדרום היתה בידי סוחרים מהאיים הבריטיים, במאה התשע-עשרה היה סחר התיווך בידי סוחרים בערים ניו-אורליאן, צ'רלסטון, סבנה ומוביל. הסוחרים פעלו כסוכני מכירות עבור בעלי האחוזות. הם שיווקו את הגידולים התעשייתיים, בעיקר, לאירופה וייבאו משם סחורות תעשייתיות. רק חלק מהכותנה שווק לניו-אינגלנד, היכן שהתפתחה תעשיית טקסטיל,ושמשו גם כבנקאים לבעלי האחוזות. אנשי עסקים בדרום החלו  גם בפיתוח תעשייה, בעיקר, טחנות קמח, טקסטיל וברזל, אך בהיקף מצומצם בהשוואה לצפון-מזרח. 

בדרום הוותיק התפתח גם ענף סחר העבדים. אחוזות שעסקו בעבר בגידולים תעשייתיים הפכו את גידול העבדים לענף כלכלי וסיפקו עבדים לשוק המקומי. הביקוש הגבוה לכותנה הגדיל את הביקוש לעבדים בדרום-מערב. ב1840- נע מחירו של עבד בין 800-500 ד', ואילו ב1860- נע מחירו בין 1,700-1,600 ד'.הפסקת יבוא עבדים, מנע תחרות והביא לשגשוגו של השוק הפנימי. ווירג'יניה הפכה למרכז הסחר בעבדים והשוק הכולל שיווק בממוצע כ25,000- עבדים לשנה. הסחר נעשב באמצעות סוכנויות גדולות שתיווכו בין מגדלי הכותנה בדרום-מערב ובין הששקים בדרום-מזרח.

בדרום לא נוצרו תנאים להתפתחות תעשייה וטכנולוגיה ולמעבר לעידן התעשייתי בשל העדר פעילות כלכלית מגוונת, העדר שוק פנימי גדול והעדר כוח אדם מקצועי ובלתי מקצועי. רוב ההון בדרום הושקע בהקמת אחוזות ובקנית עבדים, ובצריכה ראוותנית. המספר הגבוה של עבדים משוללי כוח קנייה ומעמד לא קטן של לבנים עניים וחוואים קטנים על גבול קו העוני, כול אלה גרמו לרמת ביקוש נמוכה שלא עודדה התפתחות תעשייתית. הטכנולוגיה בדרום היתה בשלב התפתחות נמוך ביותר. אחוז האנלפביתיות היה גבוה פי 3 לעומת הצפון-מזרח, רמת ההשכלה הממוצעת של האוכלוסייה הלבנה היתה נמוכה ולא הוקדשה תשומת לב למדע וטכנולוגיה ולהכשרת בעלי מקצועות טכניים. ומעל לכול, ההגירה מאירופה לא הלכה לדרום ולא נוצר כוח עבודה המוני וזול לפיתוח התעשייה. בעוד שבצפון היוו המהגרים 18.7% מהאוכלוסייה, בדרום הם היוו רק 4.4% . עפ"י הנתונים שהובאו בסיפרם של ג'רמי אטרק ופטר ראסל, שיצא לאור ב1994- , "ראייה כלכלית חדשה של תולדות ארה"ב", היה הבדל ניכר ברמת ההכנסה לנפש בין הצפון לדרום. ב1840- היתה ההכנסה לנפש בצפון 109 ד' לעומת 74 ד' בדרום. רמת ההכנסה הארצית לנפש הגיעה ל96- ד'.

 

השוואה בין הדרום והצפון –     1860:

                                          צפון                                                   דרום

אוכלוסייה                            20,000,000                                       7,250,000 (לבנים)

                                                      

3,500,000 (עבדים)

מפעלי תעשייה                     107,308                                            24,081

פועלי תעשייה                      1,500,000                                         132,000

השקעות הון בתעשייה          866,000,000                                      116,000,000

אוכלוסייה עירונית                 35%                                                  11.5%

ניו יורק                               1,080,380                                         

ניו אורליאן                                                                                    168,675

 

 

הגידול באוכלוסייה העירונית בדרום:

 

                            1790                   1820                      1850

בולטימור              13,503                62,738                   169,054

צ'רלסטון               16,359               24,780                    42,985

ניו אורליאן                                       27,176                   116,375

סנט לואיס                                                                      160,773

 

תפקידה של העבדות בפיגור הכלכלי של הדרום -

בקרב היסטוריונים וכלכלנים מתנהל וויכוח בנושא העבדות. הדיון מתרכז במספר סוגיות:כושר החיוניות של העבדות, מידת הרווחיות של כלכלת העבדים וחלקה של העבדות בפיגור הכלכלי של הדרום.

במונח כושר החיוניות של העבדות הכוונה היתה לתופעת הביקוש הגובר לעבדים והעלייה המשמעותית במחירי העבדים. נוצר פער משמעותי בין ההוצאות לגידולו של העבד ובין מחירו בשוק. ההצע הכולל בשווקי העבדים הגיע ל700,000-  וגידול עבדים הפך לענף רווחי. הכלכלן דוגלאס ס.נורת(Douglas C.North) טען בסיפרו  "צמיחה ורווחה בעבר האמריקני, היסטוריה כלכלית חדשה"( Growth and Welfare in the American Past, A new Economic History), שיצא לאור ב1966- , שמחירי העבדים לא היו רק פונקציה של ביקוש מטעמים כלכליים, אלא גם פונקציה של סטאטוס ופרסטיז'ה חברתיים. מספר העבדים היה מודד סטאטוס בחברה הדרומית. השאלה היא כמה מטענים היו מסוגלים לשלם מחירים כה גבוהים למען יוקרה.

קבוצה אחת של חוקרים, ביניהם נורת ואולריק נ.פיליפס(Ulrich B.Philips )גרסה שהעבדות לא היתה רווחית, מכיוון שהפרודוקטיביות של עבודת העבדים היתה נמוכה, לעומת ההוצאות לגידולו ואחזקתו כול ימי חייו, כולל זקנתו , ומחירו הגבוה. יתר על כן, חוקרים אלה סברו שהעבדות הכתיבה חקלאות חד-גוונית ( גידול אחד, טבק או כותנה, לעומת משק רבגווני, המגדל מספר גידולים), הגידולים התעשייתיים דלדלו את הקרקע וחייבו רזרבות קרקעיות גדולות לכול אחוזה, וההלוואות לרכישת קרקע ועבדים ואשראי שוטף נשאו ריבית גבוהה .

החוקרים התייחסו גם להשלכות של העבדות על הכלכלה של הדרום. הם סברו שהעבדות גרמה לפיגור הכלכלי של הדרום, מאחר שכלכלת העבדים לא עודדה פעילות כלכלית מגוונת ולא יצרה תנאים להתפתחות התעשייה והטכנולוגיה .

קבוצה שנייה של חוקרים, ביניהם לואיס ס.גריי ( Lowis C.Gray ) וקנת סטאמף (Kenneth Stampp), החזיקה בדעה שהעבדות היתה רווחית, מכיוון שהעבד היה צייתן, עבד שעות רבות יותר מכול פועל שכיר, ההוצאות לגידולו ואחזקתו היו נמוכות ולא עלו על 35 ד' לשנה, לרשות החקלאים עמדה קרקע בחינם או במחיר נמוך והביקוש הרב לכותנה העלה את מחירו ואת רווחיות השיטה. סטאמף סבר שלחישוב הרווחיות יש גם להוסיף את המזון שגידלו העבדים לצורכיהם ואת השירותים השונים שנתנו מעבר לעבודתם הרגילה. אבל גם חוקרים אלה סברו שהדרום שילם מחיר כבד מבחינה כלכלית, מאחר שההתרכזות בחקלאות המבוססת על עבדות מנעה פיזור השקעות ופיתוח ענפי כלכלה אחרים וגרמה לפיגור הכלכלי של הדרום.

שני כלכלנים, ג'ון מאייר  ( John Meyer) ואלפרד קונרד(Alfred Conard ) בדקו במחקר שפירסמו ב1958- בשם "  כלכלת העבדות בדרום לפני מלחמת האזרחים" ( The Economics of Slavery in the Antebellum South)  את רווחיות העבדות העבדות מנקודת ראות של תיאוריה כלכלית. הם ערכו השוואה בין שיעורי התפוקה של עבודת עבדים ובין שיעורי הריבית על הון. הם כללו בחישוביהם את מחירי העבדים, מחירי הכותנה, מחירי הקרקעות, שיעורי הריבית, תוחלת החיים של העבד, הריבוי הטבעי של העבדים, עלות הגידול והאחזקה של העבד ושכר העבודה ששולם לבעלים שהשכירו עבדים עבור שכר.  מסקנתם היתה שהעבדות היתה רווחית כמו כול השקעה אחרת. הביקוש במערב לעבדים היה גבוה, סחר העבדים שגשג בין השנים 1860-1830 והמחזור השנתי הגיע ל700,000- עבדים. שני הכלכלנים היו בדעה שהמטענים היו אנשי עסקים שניהלו את עסקיהם באופן רציונלי בכול הנוגע לגידול ומכירת עבדים, מעבר לאדמות פוריות בעיקבות דלדול הקרקע וכן בהתאמת תפוקת הכותנה למצב הביקושים בשוק העולמי. הם דחו את הסברה, שהעלה נורת, שבעלי העבדים היו מונעים ע"י שיקולי סטאטוס ופרסטיז'ה. העבדות היתה, לדעתם, בעלת כושר קיום והיתה רווחית ללא קשר להשלכות המוסריות והאתיות של הבעיה. הם גם דחו את הדעה הרווחת שהעבדות היתה המיכשות להתפתחות התעשייה והטכנולוגיה. הדרומיים לא פיתחו כלכלה מגוונת בשל תפישות חברתיות – האידיאל של הג'נטלמן הכפרי – ולא בשל קיומה של העבדות. הם ראו בתעשייה ומסחר ענפים שאינם יאים לג'נטלמן הכפרי.

 

סטנלי מ.אלקינס (Stanley M.Elkins )עסק אף הוא בשאלת הרווחיות של העבדות בסיפרו "עבדות" ( Slavery) , שיצא לאור ב1968- . אלקינס שלל את ההשוואה שנעשתה ביןהרווחיות של עבודת עבדים ועבודה שכירה מאחר שבדרום לא היתה קיימת אלטרנטיבה זו.  השוואה כזאת היתה בעלת ערך רק לו יצרה העבדות מתחים כלכליים רציניים שהיו מאלצים את המטענים לחפש אלטרנטיבה לשיטת העבדות ואלקינס לא מצא ראיות למתיחות כזאת.

אלקינס היה בדעה שהדרום היה יותר עני מהצפון לא מפני שהעבדות פחות רווחית מתעשייה. העבדות היתה צורת הון שצבר רווחים. אלקינס שלל גם את עצם הדיון בשאלה אם העבדות היתה רווחית בשל העדר נתונים מספיקים לבניית מדגם ייצוגי ובשל הבעייתיות של הפרשנות על הנתונים הקיימים. אלקינס הביא כדוגמא לבעייתית זו את ההבדלים בתוצאות חישוב הרוויות בין שני חוקרים. עפ"י המדגם של סינדור הרווח של המטען לא עלה על 2%, בעוד שעפ"י חישוביו של גובאן הגיע הרווח ל20%- .

היסטוריה של העבדות באמריקה

תגובות

לנושא העבדות

מאמר מרשים ומשכיל. בהקשר זה כדאי שקבוצת בעלי העבדים בדרום הייתה קבוצת מיעוט. העבדות התקיימה ב 15 מדינות
בהן חיו 8 מיליון לבנים כאשר רק 380.000 מתוכם היו בעלי עבדים. גם בקבוצה זאת הייתה חלוקת משנה בי ן קבוצת מיעוט
אלה שהיו בעלי מאה או יותר עבדים לבין אלה - הרוב- שהיו בעלים על פחות מ10 עבדים. נתונים אלה מתייחסים לשנת 1860 או לשנת 1862 שבאחת משנים אלה נערך בה מפקד אוכלוסין

על זה ידובר במאמר הבא על החברה בדרום האמריקני

הסדרה בנוייה בסדר לוגי:כלכלה וחברה

גם בערבה

יש הרבה יותר עבדים תאילנדים מאדונים ישראלים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק