אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האחים המוסלמים על מסלול פיצוץ


מוחמד מורסי

מוחמד מורסי.

תנועות אופוזיציה זוכות בדרך כלל לתמיכה ציבורית ולאהדת ההמונים, כי הן מותחות ביקורת על שלטון מושחת ומדכא. בזכות האהדה הציבורית יכולה תנועת אופוזיציה להגיע לשלטון, בצורה דמוקרטית או באופן אלים. בשלב הראשון הציבור מרוצה מהמצב החדש כי הוא בטוח שהתנועה האהודה שהייתה באופוזיציה תתנהג עם הציבור באופן הגון ודמוקרטי כשהיא תהיה בשלטון. אלא שמרגע שתנועת אופוזיציה מתיישבת מאחורי הגה ההנהגה היא הופכת לאליטה שלטת, היא צריכה להטיל חוק וסדר על התושבים, ועליה מוטל לספק להם את כל מחסורם – מזון, מי שתיה, תעסוקה, בריאות, תשתיות, ותקווה שהדברים מכאן ואילך יהיו טובים יותר מבעבר.

הטרגדיה של תנועות אופוזיציה היא שהן בדרך כלל חסרות ידע בניהול מדינה שכן בעת היותן במאבק נגד השלטון הקודם הן לא צברו ניסיון בכל אותם עניינים שעתה, לאחר שהפכו לשלטון, הן צריכות לתת בהם פתרונות לבעיות שאת רובן יצר השלטון הקודם. וכאשר השלטון החדש צריך להטיל מסים ומשמעת על התושבים האזרחים מתחילים לראות אותו בצורה דומה לשלטון הקודם שאותו האופוזיציה סילקה. ומכיוון שלשלטון החדש אין בדרך כלל פתרונות קסם למצוקות האוכלוסייה, כעבור זמן קצר הוא מוצא את עצמו בעמדה של שלטון שהלגיטימיות שלו הולכת ופוחתת, בעיקר אם ראשיו מנצלים באופן מושחת את עובדת ישיבתם על כסאות השלטון. הכוח משחית.

התפתחות דטרמיניסטית זו מתרחשת לנגד עינינו בכל מקום שתנועות אסלאמיות הגיעו לשלטון. כך הוא המצב באיראן, בעזה, בתוניסיה ולאחרונה גם במצרים. הנשיא מורסי ועמו כל תנועת האחים המוסלמים עומדים בפני בעיות גוברות והולכות, וביום ראשון הבא, 30 ביוני 2013, ביום שבו תמלא שנה לעלותו של מורסי לכס הנשיאות, מתוכננות הפגנות המונים רבות כדי למחות על עצם השתלטות "האחים" על המהפכה שהתחילו בה צעירים חילוניים, ליברלים ומודרנים, שלא רצו את מובארק, אבל את האחים הם רצו עוד פחות.

במהלך השנה של מורסי מצרים גולשת במהירות אל כמה ביצות בעייתיות מאוד. אחת היא הסכסוך השיעי סוני, שקיבל זריקת עידוד מאירועי הדמים בעיר הסורית אלקוסייר, שאנשי חיזבאללה השיעים כבשו מידי המורדים הסונים, באכזריות רבה ותוך רמיסה ברוטאלית של זכויות האדם של האזרחים שהיו נצורים באלקוסייר. ביום חמישי, 20 ביוני, נערך בקהיר כנס רחב של גדולי פוסקי ההלכה הסונים, ובכנס נמתחה ביקורת קשה על התנהגות השיעים בעיקר בסוריה. שייח'ים סונים מאיימים לשחוט את לוחמי חיזבאללה, לאחר שאלה – שהם שיעים – הוכרזו ככופרים. הנשיא מורסי הכריז ברבים על ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין מצרים וסוריה, ועל סגירת השגרירות בדמשק ועל החזרת הדיפלומטים המצרים מבירת סוריה.

אלא שהדברים אינם מצטמצמים בסוריה, אלא גולשים לתוך מצרים. ביום ראשון, 23 ביוני, פרצה קבוצה של סלפים לביתו של חסן שחאתה, ראש העדה השיעית הקטנה של מצרים, הנמצא בכפר זאויה אבו מוסלם ליד גיזה, ושחטה אותו יחד עם עוד ארבעה מקהילתו. תשעה נוספים נפצעו באירוע. מצרים הזדעזעה עד ליסוד בשל מספר סיבות, ובראשן התעוזה של הסלפים, אלו החושבים במונחי המאה השביעית ומתנהגים על פי הכללים שהיו נהוגים לפני 1400 שנה. הם מאתגרים את שלטון האחים המוסלמים המבוסס על יישום האסלאם בעולם המודרני, העכשווי, לא על שיבה למשבצת הראשונה של ההיסטוריה האסלאמית. מצרים רבים חוששים מהחלקה של מדינתם אל הביצה הרותחת של סוריה ועיראק, ורואים באירוע השחיטה אירוע חמור מאוד העלול לחזור על עצמו ביחס אל הקופטים או לכל מתנגד פוליטי לדרכם של הסלפים.

הדברים מקבלים משנה חומרה כאשר במקביל מתרחשים השבוע מספר אירועים חמורים נוספים בהקשר הסכסכוך הסוני שיעי. האחד מתרחש בעיר צידון בלבנון, כששיח' סוני סלפי בשם אחמד אלאסיר מכריז שצבא לבנון הוא ארגון הפועל תחת הנהגת חיזבאללה השיעי (עובדה נכונה שכל אחד בלבנון מכיר היטב) וקורא לכל חיילי הצבא לערוק ממנו. סרבנות נוסח לבנון. הצבא בתגובה התקיף את אחוזתו של השיח', וההתנגשות הביאה למותם של 17 חיילים ועשרות מתומכי השיח'. אירוע זה מצטרף למלחמה הבלתי פוסקת בין סונים ועלווים תומכי אסד המתנהלת בין שכונות בעיר הנמל הצפונית טריפולי, על רקע תמיכת הסונים במורדים של סוריה, והעלווים באסד.

האירוע השני התרחש השבוע בלונדון סמוך להייד פארק, ברחוב "אדג'וור רוד" שהוא מרכז הסצנה האסלאמית של בירת בריטניה. המטיף הסלפי אנג'ם שודרי – שדבריו מזכירים את נאומי בן לאדן – הנהיג הפגנה של סונים נגד משטר אסד וחיזבאללה, והפגנה זו הפכה לתגרת ידיים וחילופי צעקות בין המפגינים הסונים ותומכי אסד וחיזבאללה השיעים, שרבים מהם איראנים. אירוע זה מראה עד כמה קשורות הקהילות המהגרות לארצות המוצא, ומהי מידת הנכונות שלהן להעתיק לאירופה את דפוסי ניהול הסכסוכים הנהוגים במזרח התיכון. לדעתי ממשלת בריטניה חייבת לפרש את האירוע באופן הברור ביותר: המזרח התיכון עובר למרכז לונדון, ואם הרשויות בבריטניה ימשיכו להתעלם מהמציאות אזי גם תופעת השחיטה ההדדית הנהוגה במזרח התיכון לניהול סכסוכים דתיים ועדתיים תתפשט אל הממלכה המאוחדת. האם שכחנו את שחיטת החייל הבריטי ברחוב לונדוני לפני כחודש?

ובמצרים הבעיות רק מתעצמות. לפני שבועיים הודיעה אתיופיה שהיא התחילה את העבודות להקמת "סכר התקומה" עלהנילוס הכחול, המקור העיקרי למים בנילוס הזורם בהמשך לדרום סודאן, לסודאן ולמצרים. אם אכן הסכר יקום ואתיופיה תעצור את זרימת המים למדינות הללו יהיה זה גזר דין מות לתושבי מצרים, שכן הנילוס יהפוך לשלולית מצחינה של מים עומדים, כשמחלות המעיים והעיניים שהוא מעביר כבר כיום יתגברו באופן קטלני. מורסי התייחס לעניין זה בנאומיו האחרונים, וטון קולו הופך לצרחני בכל פעם שהוא מתייחס אליו, דבר המעיד על הלחץ שהעניין גורם למצרים. הוא מאיים על אתיופיה בביטוי "כל האפשרויות מונחות על השולחן" כאילו שיש לו אופציה צבאית לטפל בסכר. הוא טוען שכל טיפה ממי הנילוס היא עניין של חיים ומוות, ושאלה קיומית של ממש, ומצרים תשמור על כל האופציות כדי להבטיח את "הביטחון המימי" שלה. המצרי ברחוב יודע את האמת המרה: למורסי אין שום דרך לכפות על אתיופיה לאפשר למי הנילוס לזרום במורד הנהר, וכל האיומים שלו הם איומי סרק.

אלא שמורסי עומד מול כמה בעיות משפטיות פנימיות. קיימת נגדו תביעה משפטית על בריחה ממעצר חוקי בינואר 2011, עת פרצו אנשי חמאס ואחים מוסלמים לכמה בתי כלא במצרים ושחררו מאות עצורים שמובארק כלא כדי להרגיע את ההפגנות נגדו. אם הוא ייכשל במשפט עלול בית המשפט להכריז שבחירתו הייתה לא חוקית ובדיעבד לבטל הבחירות שהביאו אותו לכס הנשיאות. בית המשפט המצרי מסוגל לעשות זאת, שכן כך בדיוק עשתה מערכת המשפט לבית הנבחרים כשפיזרה אותו לאחר שהאחים המוסלמים זכו כמעט במחצית מושביו, בשל טענות פרוצדורליות.

הבעיה השנייה שמורסי עומד בפניה היא פרט מידע ההולך ומתפשט בכל רחבי מצרים, ועל פיו מי שזכה במרבית קולות המצרים בבחירות לנשיאות לא היה מורסי אלא שפיק, המועמד המתחרה, אך בשל דרישה שהגיעה מנשיא ארה"ב, ברק אובמה, נאלץ הגנרל טנטאוי, אז ראש המועצה הצבאית העליונה, לזייף את תוצאות הבחירות לטובת האחים המוסלמים. המידע הזה זוכה לתפוצה במצרים, ואזרחים מצרים רבים מאמינים שהוא נכון, ולו מכיוון שהוא משתלב היטב עם תיאוריית הקונספירציה הטוענת שכוחות זרים מנהלים את מצרים לטובתם, וזה מקור הצרות של מדינה זו. מידע זהנחשב כאמין, כי הוא מתקשר לסברה שהנשיא אובמה מנסה בכל כוחו לקדם את "האחים המוסלמים" כסוג של אסלאם שארה"ב יכולה לחיות אתו. זו הסיבה שאובמה נפגש עם מנהיגות "האחים" בביקורו בקהיר ביוני 2009 כאורחו של מובארק (אירוע שנתפס אז כתקיעת סכין בגבו של הנשיא המצרי), וזו הסיבה שאובמה הקיף את עצמו באנשי "האחים המוסלמים" ששולבו בסגל הבית הלבן.

בעיה נוספת המעיקה על מורסי בימים אלה היא הרמדאן המתקרב, ושיתחיל כנראה בשבעה ביולי. הרמדאן השנה במצרים יהיה קשה במיוחד. הצום יהיה בימים חמים מאוד וארוכים מאוד יחסית לשנים שהרמדאן חל בחורף. בימי הרמדאן, ובמיוחד בלילותיו, אנשים זורמים לרחובות בהמוניהם, מחירי המזון והביגוד עולים בשל העלייה בביקושים, ולכוחות הביטחון יהיה קשה מאוד להשתלט על ההמונים. גם ההתגברות בתודעה הדתית במהלך הרמדאן עלולה להגביר את המתח בין הקבוצות הדתיות, ובעיקר הסלפים, ובין זרועות השלטון, וכל התנגשות עלולה להתפרץ בצורת פרעות רחוב סוערות ורבות נפגעים.

התפטרות אמיר קטר

בינתיים התרחש שבוע אירוע שהוא כמעט ראשון מסוגו בעולם הערבי, והוא התפטרות שליט מדינה בהחלטה שלו וויתור יזום מצידו על השלטון. הדבר התרחש בקטר, המדינה המשפיעה ביותר כיום על העולם הערבי, כשהשליט – שיח, חמד בן ח'ליפה אל ת'אני – החליט להעביר את מוסרות השלטון לבנו, תמים, בן ה-33. האמיר לאציין את הסיבות להחלטתו, והעולם הערבי רוחש שמועות ופרשנויות. שמועה אחת אומרת שהוא לא בריא, שכן הוא עבר כבר פעמיים ניתוחי כליה, ובמשפחה יש היסטוריה של דמנסיה. לכן הוא החליט להעביר לבנו את השלטון כל עוד הוא יכול, וגם אם איננו בריא הוא יוכל ללוות את בנו לתקופה משמעותית. לשם השוואה, חוסיין מלך ירדן מינה את בנו למלך ימים ספורים לפני שמת, והדבר השפיע לרעה על תפקודו של עבדאללה השני, על כל פנים בתחילת תקופת שלטונו.

פרשנות אחרת אומרת שאמיר קטר ביקש לצאת מבימת הפוליטיקה בשיא כוחו, לאחר שהוכיח שהוא יכול להפיל דיקטטורים כמו מובארק, קד'אפי, בן עלי, צאלח ואסד, הן באמצעות הכסף והן באמצעות ערוץ אלג'זירה שהסית את המוני הערבים נגד שליטיהם. על פי גישה אחרת הוא שואף לעסוק בשארית חייו במעשי חסד כדי להיכנס לספר ההיסטוריה כגדול הנדבנים האסלאמים מעולם. אחרים מדברים על רצונו להראות לעמיתיו שליטי ערב ששליט ערבי איננו חייב להישאר דבוק לכסאו עד מותו או עד שמסלקים אותו, וכך להציב מודל חדש של מנהיגות ערבית היודעת גם לפרוש באופן מסודר.

עם שאני מקבל חלק מההערכות הללו, לדעתי הסיבה לפרישתו של אמיר קטר היא אחרת לחלוטין. הוא האדם המזוהה ביותר עם ההצלחות הפוליטיות של "האחים המוסלמים" ועם "האביב הערבי" ההופך למרחץ דמים שהביא עד כה למאה אלף הרוגים בסוריה, חמישים אלף בלוב, שלושה מיליון פליטים סורים ועוד היד נטויה והחרב שלופה. הוא הבין שהוא הצית את המזרח התיכון ודרדר אותו למלחמת סונה נגד שיעה, למאבקים בין שבטים, ולהשתלטות האסלאם הפוליטי על חלק מהמדינות. עכשיו, מכיוון שאין ביכולתו להביא לכיבוי האש, הוא לא רוצה להיות במוקד העניינים כשמצרים מתמוטטת על ראש "האחים המוסלמים" שהוא נטל חלק חשוב בהבאתם לשלטון. וכדי לא להיות בתמונה כאשר האסון יתרחש הוא העדיף להעביר את השלטון לבנו שבוע לפני פרוץ ההפגנות של 30 ביוני במצרים, הפגנות שאם יחריפו הן עלולות להביא על מורסי סוף כמו זה של מובארק. בנו תמים ממילא איננו מזוהה עם המדיניות של אביו, וכך תצא קטר נקיה מביקורת על האסון ששיח' חמד המיט על העולם הערבי בכלל ועל האחים המוסלמים בפרט.

תהא הסיבה להתפטרות שיח חמד אשר תהיה, חשוב מאוד לעקוב אחרי התפתחות המדיניות שתנקוט קטר בעתיד תחת שלטונו של תמים. האם היא תמשיך לטלטל את העולם הערבי באמצעות הכסף, הנשק והתחמושת שקטר שולחת לכל מדינה שיש סיכוי לקדם בה את האסלאמיסטים, או שמא תחדל ממנהגה זה ותניח לחברות הערביות ולשליטיהן. חשוב לעקוב אחרי האוריינטציה הבינלאומית של תמים, שכן בקטר נמצא שדה התעופה הצבאי האמריקני הגדול ביותר במפרץ, וקטר – יחד עם איראן ורוסיה – היא אחד משלושת ספקי הגז הטבעי הגדולים בעולם.

לקטר היה לפני שנים ספורות "ירח דבש" עם השלטן האיראני, וחשוב לעקוב אחרי האפשרות שקטר תחזור אל החיק האיראני. התפתחות מעין זו עלולה להתרחש אם ימשיך הבית הלבן לנקוט מדיניות פייסנית כלפי השלטון האיראני. במקרה כזה עלולות מדינות המפרץ – וקטר בראשן – להסיק את המסקנה שארה"ב היא משענת קנה רצוץ ויהמרו על הסוס המנצח בזירה המזרח תיכונית. הדבר קשור כמובן עם מה שמתרחש בסוריה, שכן אם אסד ינצח במלחמה האיראנים ייצאו כשידם על העליונה, והעולם הסוני בהנהגת "האחים המוסלמים" יקבל מכה אנושה.

ישראל חייבת לעקוב מקרוב אחרי ההתפתחויות ולהיות מוכנה לנקוט את הצעדים הנדרשים לשמירה על ביטחונה בנחישות וללא כל רגישות. האזור קרוב מתמיד למשבר רב שכבתי ורב צדדי, בשל הימצאותם של יותר מידי מוקדי מתח שלישראל ולמערב אין השפעה עליהם. העולם הערבי והאסלאמי נמצאים על מסלול פיצוץ, וישראל חייבת להגן על עצמה מהרסיסים שיעופו לכל עבר.

ד"ר מרדכי קידר - עיתון מקור ראשון

באדיבות ד"ר רבקה שפק ליסק
 

אמיר קטאר מעביר את השלטון לבנו

תגובות

התמונה של הידען הקטן

מצרים

במצרים יודעים איך לנהל מחאה חברתית

לא בדיוק- האחים המוסלמים גנבו לליברלים את המהפכה. כעת פרק ב'

את המהפכה נגד מובראק ארגנו גורמים ליברלים. אבל, הם לא היו מאורגנים והפיצול ביניהם לעומת האחדות במחנה האיסלמי איפשרה לאיסלמיסטים להשתלט על המהפכה.

עתה, הם התארגנו כראוי כילמדו את הלקח.

נקווה שיצילחו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי קידר