אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היחיד והחברה בעת העתיקה ובחברה המודרנית


היחיד והחברה בעת העתיקה ובחברה המודרנית

היחיד והחברה בעת העתיקה ובחברה המודרנית. 123rf stock photos

הדילמה על מקומו של היחיד לעומת החברה מופיעה כבר אצל סוקרטס, אפלטון ואריסטו.

הפילוסופים היוונים רואים באדם יצור חברתי, שבלעדי החברה אין לו קיום עצמי, לא רק מבחינה פיזית-נפשית, אלא גם מבחינה מוראלית. לדעתם אין לאדם קיום עצמי כאינדיווידום, אלא כחלק מהחברה המאורגנת, שבונה אותו ועושה אותו למה שהוא.

אפלטון אף טוען בספרו "פוליטיאה", שראשי המדינה צריכים להיות פילוסופים, שינהלו את המדינה בתבונה, ושיש למיין את הילדים לפי כישוריהם השכליים, ולקבוע מראש לאיזה שכבת אוכלוסיה הם שייכים, כדי שיוכלו למלא את תפקידם החברתי בצורה הטובה ביותר.

גם אריסטו, הן בספרו "אתיקה" (הניקומכית), והן בספרו "פוליטיקה", מעמיד את האדם כיצור חברתי. הוא אף טוען שהתנהגותו של האדם אמורה להיות מושפעת מכך שהוא חלק מחברה, ובהתאם לכך עליו להתנהג בצורה הטובה שהחברה דורשת.

דווקא אצל סוקרטס ישנה באופן כללי נטייה להתייחס ליחיד כאל אישיות בפני עצמה, ולא רק כחלק מחברה.   

על רקע זה הוא מתווכח עם הגישה המובעת בדיאלוג "גורגיאס", הטוענת שעל החזקים בחברה לשלוט בחלשים, ושהחלשים מנצלים את החוקים הקיימים בחברה לטובתם. סוקרטס כמובן שולל זאת לחלוטין.

גם בדיאלוג "פרוטאגוראס", הוא תוקף את הציניות הסופיסטית, ודורש מהאדם להיות טוב במהותו.

עם זאת הוא מכיר בכך שכאשר החברה שפטה אותו למוות, אף שלדעתו היא אינה צודקת, עליו לקבל את דינה בהכנעה, למרות שהוא יכול להמלט. (עיין בדיאלוג "פיידון").

היהדות, ובעקבותיה הנצרות, שמו דגש חזק על מקומו של היחיד לעומת החברה. היחיד אינו יצור חברתי, אלא יישות בפני עצמה. יהודי אף אינו יכול להיות עבד אצל יהודי אחר, אלא בתנאים סוציאליים מחמירים ביותר לאדון, עד כדי כך שחז"ל מגדירים זאת: "כל הקונה עבד – כקונה אדון לעצמו". ליהודי אף אסור להיות עבד לצמיתות, ודינו של מוכר אדם אחר לעבד הוא מיתה.

גם גוי הנמכר לעבד, אף שמעמדו פחות ממעמדו של עבד יהודי, נהנה מהגנה מפני נגישות האדון, מקבל מעמד דתי כמו אשה (הפטורה ממצוות מסויימות), ואם הוא משוחרר הוא נהיה יהודי רגיל.

המושג "מדינה" מוכר כארגון חברתי לטובתם של היחידים, ולא כגורם משעבד. היחיד מחוייב לתת צדקה לעניים, ולקיים מצוות שמשמעותם היא אישית, ולא דווקא חברתית. הארגון החברתי מעוגן בחוק האישי, שבו האדם עצמו צריך להתנהג באופן טוב, לאו דווקא בגלל שהדבר מועיל לחברה.

ההנהגה עצמה מתחלקת להנהגה מדינית (המלך), והנהגה דתית (חכמי הדת). המלך תפקידו לנהל את המדינה, והוא מקבל את השראתו וסמכותו לכך מכח הדת, הנותנת לו לגיטימציה לנהל את המדינה בצורה הנכונה.

בהגות הפילוסופית החדשה, ישנן צורות הסתכלות שונות לגבי הנושא, הן במישור הפילוסופי גרידא, והן במישור המעשי.

דייוויד יום טוען בספרו על עקרונות המוסר, שהמוסר הוא תועלתי, ונועד לשרת את האדם במגעו עם החברה. כך מגדיר הוא את איסורי הגניבה והרציחה, ואף את איסורי העריות.

גישה דומה אנו מוצאים בספרו של ר' סעדיה גאון, מראשוני הפילוסופים היהודים, המנסה להסביר את מערכת המצוות שהוא מכנה "שכליות", דהיינו מובנות לאדם, כאיסורי הגזילה והרציחה, כמיועדות למטרת קיומה של החברה, ולא כצו מוסרי אישי.

גם אצל פילוסופים יהודיים נוספים, כגון הרמב"ם וה"עיקרים", נמצאת הגישה האריסטוטלית המתייחסת לאדם כאל יצור חברתי. אין היא שוללת את ייחודו, אך היא בהחלט משבצת אותו כחלק אינטגראלי מחברה.

עמנואל קאנט בספרו "הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות", דורש מן האדם לתקן את מידותיו בהתאם לחוק.

ניטשה הוא הקיצוני ביותר בתקיפת "מוסר העבדים" הנוצרי, והעמדתו של "מוסר האדונים" הפאגאני למולו, כסמל של שלימות. הרי זו חזרה לסאגה הנורדית-גרמנית הטרום נוצרית, המעמידה את ווטאן ותור כלוחמים, שהגן עדן המיוחל שאותו הם מבטיחים, ה"וולהלה", הוא מקום נשמות הלוחמים האמיצים.

היגל בשיטתו המדינית נוקט בשיטה דומה, כאשר הוא שם את המדינה הלאומית במרכז, ואת החובה אף למות למענה כעיקרון מקודש.

אצל דארווין, למרות היותו כביכול זואולוג אובייקטיבי, הרי הוא מביע דעות ברורות לגבי יחס החברה לחלש, בה לחלש אין מקום כלל בחברה, ועליו להיות מושמד במסגרת מלחמת הקיום הביולוגית העוברת על האדם כעל יתר היצורים.

הרברט ספנסר, כדרוויניסט חברתי מובהק, מעתיק זאת לחיי הכלכלה.

גם קרל מרכס, כדרוויניסט חברתי מובהק, מתייחס אל היחיד כחלקיק המונע על ידי החברה כולה על ידי גורמים כלכליים. החברה אף ממויינת לפי מצבם הכלכלי של האנשים, ואלימות חברתית מוצדקת על ידיו כפתרון לבעיות מעין אלו.

לעומת זאת מופיע קירקגור כנושא הדגל של עצמאותו של האדם בכל המובנים, הן הרגשי, והן השכלי. הוא נושא הדגל של הכיוון החדש, האקזיסטנציאליזם, המחזיר את האדם היחיד למרכז.

ג'והן סטיוארט מיל אף הוא זועק את זעקת החירות של לאינדיבידום בספרו "על החירות". כלכלנים ליברליים כאדם סמית, אף דורשים התערבות מינימאלית בחיי הכלכלה, כדי לאפשר ליחיד לפתח יוזמה ככל שביכולתו.

אך טבעי הוא שבמקום כמו אירופה, שבו התנגשו דעות אלו אחת בשניה, נוצרה התנגשות בלתי נמנעת הן בתוך המדינות עצמן, והן בין מדינה למדינה.

צורות שלטון שונות התחרו אחת בשניה במטרה להשיג שליטה על המדינה, ולכוון בכך את חיי תושביה כפי הבנתם.

הקטליזאטור הראשון לשינוי דרמטי בפוליטיקה האירופאית הייתה מלחמת העולם הראשונה, שאפשרה למדינות חדשות ולצורות שלטון חדשות לקום בעקבותיה.

דבר זה אך פתח דרך למלחמה הבאה, שבה צורות שלטון אלו התנגשו באופן חזיתי, וגרמו למעשה לחיסול האופציה של דיקטטורה נציונליסטית, כאשר צורת השלטון הדמוקרטית מחד, והמרכסיסטית מאידך, נלחמות ביניהן.

המהפך הטוטאלי אירע לבסוף יותר מבחינה כלכלית, מאשר מבחינה חברתית, כאשר כלכלת השוק הראתה בסופו של דבר את כוחו של היחיד כגורם מרכזי בחברה, כאשר המדינה בעצם נועדה רק לתת לו את ארגון הגג המסייע לו.  

תגובות

התמונה של הידען הקטן

כולם רוצים להיות מיוחדים

מהקטן אל הגדול

על יחיד ועל חברה

שתי הערות:1 היגל ייחס את ההרמוניה החברתית היוונית לכך שהיחידים לא העלו בדעתם שהפרטים יכולים לחשוב אחרת או להיות צודקים מבלי קשר לפוליס מבחינתם ההזדהות המוחלטת עם עיר המדינה היא מוחלטת ומכו ההרמוניה החברתית. מי ששבר קו חשיבה זה לראשונה היה סוקראטס 2. דראוויניזם חברתי הוא מניפולציה לא מוצלחת. דארווין הוא פורץ הדרך האב המייסד של
לימוד מדעי מודרני את מדעי החיים. הוא שורש התובנה שתבוא בהמשך שהאדם הוא אחד ממיני בעלי החיים שבטבע הוא בנוי מאותם חומרים אורגניים וגם עליו חל כלל הזהב:תכלית החיות למינהן הוא לשרוד ולהעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים
גם הוא מצוייד במנגנון הברירה הטבעית אותו מנגנון המסייע לחיי ולצומח להסתגל ולהתאים עצמם לסביבה בה הם חיים
אותם בעלי החיים שמצליחים בכך- שורדים. הטבע מעדיף את המסתגלים ומכחיד את האחרים. אין לזה שום קשר למחשבה
שהחזק שורד והחלשים נכחדים. לפני למעלה מ65 מיליון שנה נכחדו הדינואוזרים החזקים והענקיים ושרדו חלק מהיונקים הקטנים
ןהחלשים. כל ניסיון להכיל עקרונות דארווניסטיים על התנהגות חברה אנושית הוא שגוי מיסודו. אם כבר רוצים לדון על יחיד וחברה מנקודת ראות של מדעי הטבע ראוי לדון בעובדה שהאדם שייך לקטגוריית חיות הלהקה ומכאן לפתח את הדיון

תגובה לגיורא

בס"ד
גיורא היקר!
בעקבות היכרותינו דרך המגזין, הייתי מצפה ממך שתדע שאם אני כותב משהו, הרי יש לזה גב.
כרגע הספר אינו מצוי אצלי, אבל דארוין כותב בספרו "מוצא האדם" שחבל שלא משמידים אנשים חולים וחלשים, כפי שעושה זאת הטבע. הוא שולל בתי חולים ומוסדות למפגרים. (עיין בספר "בעידן האלימות" של פרופסור יעקב טלמון, עמוד 277, המצטט את הדברים במלואם. הוא דרך אגב טוען שכל רצח היהודים מגיע בגלל הדארויניזם החברתי).
איני מתייחס כרגע לדארויניזם כמדע הטבע (לדעתי זה פסבדו-מדע), אלא לדארויניזם החברתי, המתחיל למעשה כבר אצל מאלתוס. כדאי גם לקרוא את הספר "עידן אי הוודאות" הדן בכלכלה הדארויניסטית החברתית. גם הפסיכולוגיה של פרויד ושל קאוטסקי הושפעו בפירוש מהדארויניזם החברתי, וכן הפילוסופיה המאטריאליסטית של מרכס. ניתן עוד להרחיב את היריעה, אך עיין בויקיפדיה בערך על דארויניזם חברתי ותוכל למצוא עוד הרבה מקורות.

תגובה לע. העצני מגיורא

מר העצני הנכבד: הרשה לחלוק על חלק מדבריךהשפעתו של דארווין הייתה כה דרמטית עד כי מכיוונים שונים נעשו נסיונות
לניצול ציני ומאניפולטיבי של ממצאיו כך למשל מארכס אימץ עקרונות דארוויניסיים. הפרוסי ארנסא הקל טען שכמו שבעלי החיים מתפתחים באופן לא שווה כךגם בני האדם אינם שווים בבסיסם( ספרו חידת היקום) הכלכלן ספנסר רתם את דארווין כדי לקדם את רעיונותיו בתחום הכלכלה. כל זה לא חשוב. יתרה מזאת לא חשובה גם מה הייתה דעתו של דארווין בענייני חברה או בנושאי בישול או בנושאי ספורט. מה שחשוב היא עבודתו המדעית האדירה שעסקה בעולם החיי והצומח דארווין איננו אחראי לכל המאניפולציות הציניות שנעשו בשמו
אני מציע לך לפנות קצת זמן לטובת לימוד תורת האבולוציה שהיא הגנטיקה חקק המוח הם כיום ליבת לימודי מדעי ה
חיים
אתה גם תיווכח לדעת שחלק מהחוקרים העוסקים בנושא זה בארץ הם מדענים דתיים יהודיים חובשי כיפה ושומרי מיצוות
שניים מהם בעלי מוניטין עולמי הפרופסורים חיים סופלומינסקי ופרופסור חיים סידר. הם יטיבו להסביר מדוע האבולציה היא מדע
טהור פר אקסלנס. ןבאם לצאת מהמשבצת של הדארוויניזים:חברה המעמידה את החברה לפני היחיד היא חברה פאשיסטית
או מובילה לפאשיזם

תוספת לתגובה לגיורא

בס"ד
גיורא יקירי
הייתי רוצה להפנות את תשומת לבך לסרט בשם "משפטי נירנברג", שיצא לאקרנים בתחילת שנות הששים, ובו נידונה השאלה על משפטנים גרמנים שפעלו בתקופה בה הנאצים שלטו בגרמניה, ופעלו לפי חוקי הגזע של נירנברג. השאלה המובעת היא האם העיקר הוא חוק המדינה, או הצדק האנושי.
זו גם כן אחת מהשאלות המצפוניות העומדות לפני היחיד בחברה.

תגובה לגיורא: דארויניזם חברתי

בס"ד
גיורא היקר!
המאמר שכתבתי לא בא כלל לדון במדעיותו או אי מדעיותו של הדארויניזם. המאמר הוא פילוסופי-חברתי, ובא להסביר כיצד נעשה שימוש (לאו דווקא ציני) בעובדות??? מדעיות כדי להצדיק תיאוריות חברתיות. לא רק הפאשיזם אלא גם המרכסיזם השתמשו בדארויניזם כהצדקה לתיאוריות החברתיות שלהם. כך שהדיון כלל אינו לגבי הדארויניזם כמדע טבע (כבר כתבתי זאת בתגובתי הראשונה) אלא להשלכותיו המעשיות במדעי החברה וההתנהגות.
ניתן בהחלט לדון על מדעיותה של תיאוריית האבולוציה, כמו על כל תיאוריה מדעית. ואני דרך אגב חקרתי את נושא האבולוציה שנים רבות.
כמו כן כידוע לך אני ממש לא נבהל מחבישת או אי חבישת כיפה כערובה לנכונות או אי נכונות תיאוריה מדעית, אלא מתייחס לתיאוריה עצמה.
לפי דבריך על תיאוריית האבולוציה, מסופקני אם אכן חקרת את התיאוריה לעומק, או שאתה מסתמך על מידע פופולרי. לא אכנס כרגע לעצם התיאוריה, דבר שאני בהחלט יכול לעשותו, אך לא בפורום זה, כי נראה לי שהוא אינו הבמה המתאימה לכך, אלא כאדם המתעסק בפילוסופיה. הפילוסופיה של המדע אינה יכולה לקבל את התיאוריה הזאת כמדע טהור, כמו שהיא אינה יכולה לקבל ארכאולוגיה, פלאונתולוגיה, ועוד רשימה ארוכה של דברים המוגדרים ברחוב כמדע, ואינם עומדים בקריטריונים של הפילוסופיה של המדע.
ושוב אחזור לתחילת דברי. לא תיאוריית האבולוציה או אישיותו של דארוין הם העומדים כאן לדיון, אלא הסקת המסקנות החברתיות מתיאוריה זו.

על יחיד ןעל חברה 2

שלוש הערות 1: אני מקווה שתמצא זמן לבדוק שוב את הנחותיך לגב אבולוציה וארכיאולוגיה שהןהן הנחות אנאכרוניסטיות
השייכות לימים עברו. הן כה מיושנות עד כי אין טעם לדון בהם. 2. לגבי היגל: היגל ראה במדינה את הגוף המסוגל לארגן
את החברה האנושית בצורה ראציונאלית המסדירה דברם ומניחה אותם במקום הנכון. קיימת מחלוקת בין חוקרים אם היגל שלל
קטיגורית לכל חירות או יוזמה פרטית שמקורה הוא לא מהמדינה 3 . לגבי ניטשה: תורתו כל כך מסובכת ורבת רבדים עד כי
כמספר המלמדים אותו מספר המפרשים אותו באופן שונה. אחד המאפיינים הברורים שלו הוא הסתכלותו על חברה אנושית כעל עדר שכל ניסיון לאתר מכנה משותף לחברה אנושית הוא פזילה לעבר המכנה הנמוך ביותר ומכאן שאנשים בעלי יכולות ותכונות
נעלות אינם אמורים להיות כבולים בנורמות חברתיות של הקולקטיב- העדר המצוי.עד היום קיימת מחלוקת שלא נפתרה אם היה קשר בין הנאציזם לבין ניטשה או שהנאצים הפקיעו אותו חד צדדית(כמו את ריכארד ואגנר)
ולסיום: אני מברך על הצטרפותך לצוות הכותבים של המגאזין אימגו. מחכה למאמריך הבאים בכל נושא שתמצא לנכון

תגובה לגיורא

בס"ד
גיורא היקר!
איני רואה טעם להכנס לויכוח הסוטה לחלוטין מהנושא שעליו נכתב המאמר. רק חבל שאדם חכם כמוך נכנס להגדרות כוללניות לגבי דברי על מהו מדע ומהו לא, וחותם בטענה שלא ניתן לדון בכך. אין נושא שלא ניתן לדון בו, אבל לא בפורום הזה. אני מניח שאתה בקי בפילוסופיה של המדע, ובמיוחד בספריו של קרל פופר, המגדירים מה נחשב כמדע ומה לא. הוא כמובן לא היחידי, אלא זה נושא רחב המופיע אצל פילוסופים רבים. הארכאולוגיה וכמוה האבולוציה, אינן עונות לשם "מדע", או לפחות לשם "מדע מדוייק". הן השערות על סמך ממצאים, ולא דברים שנבחנו בתנאי מעבדה עכשויים. זה אינו עונה להגדרה הפילוסופית של "מדע". בכוונה איני נכנס כאן לדיון בין יום לקאנט על מהותה של ההוכחה המדעית. קאנט נכנס לתחום המטאפיזיקה כאשר הוא רוצה להסביר מהי הוכחה מדעית. זו "המהפכה הקופרניקית" המפורסמת, המתבארת בספרו "ביקורת התבונה הטהורה". אני ממליץ על הספר "הפילוסופיה של עמנואל קאנט" של פרופסור ש.ה. ברגמן.
לגבי היגל ישנן ציטטות ברורות מדבריו. אני ממליץ על הספר "השיטה המדינית של היגל" (אני מקווה שאיני טועה בשם הספר).
ברור שהנאצים אימצו את ניטשה, כי ניטשה לא היה אנטישמי. אבל המוטו הניטשאי הוא של "מוסר האדונים" ו"מוסר העבדים". הוא תרם למושג של "האדם העליון", שבו הנאצים השתמשו כה רבות. אבל אין זה משנה דווקא לגבי הנאציזם, אלא לגבי היחס אל האדם כלפי החברה. אם החברה נשלטת על ידי אדונים, הרי שהיתר אינם כאלה.

הערות בשולי הדיון על יחיד ו חברה

אני מתנצל מראש על שאני סוטה במכוון מן הנושא:אתה מסתכל על הפילוסופיה בהתפעלות ובלהט שהיו שרירים וקיימים בימים שלפעם. אומנם כבודםשל התיאוריות השונות במקומם מונח אך היום כדאי להבין את נושאי הקיום אנו פונים ראשית כל למדע
במגזין אימגו פורסם מאמר מצויין מאת גבריאל רעם על הפילוסופיה במצוקה ועל איך עליהל התאים עצמה למציאות החדשה
להן ציטוט מהמאמר"פילוסופיה אמיתית... יןתר מאשר היא תחום מחקרי לימודי... היא זכותו וחובתו של הפרט לתהות על החיים שוב ושוב ולא להרדם ולהבלע על ידי המכניזצציה של הקיום לעצמו" סוף ציטוט הנושא של יחיד וחברה הוא נושא בסוציולוגיה
או כחלק מלימודי תורת המשטרים שבהם אפשר ללמוד איך-תוך הוצאת דברים מהקשרם- אפשר לרתום כל אידיאולוגיה לצרכח המשטר.א ני מפציר בך להתעדכן שוב במהפכים שעברו מדעי האבולוציה והארכיאולוגיה. חלק מביסוס תורת האבולוציה נעשה במעבדות בתת ענף הנקרא גנטיקה מולקולרית המאפשרת השוואת רצפים של גנים להשוואות אנטומיות
כך גם בארכיאולוגיה.החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אבב עובד בשיתןף פעולה עם מכון וייצמן שבמעבדות שלו מתבצעות למשל בדיקות פחמן 14 לשם תיארוך או בדיקות כימיות של ממצאים שונים עד היום מדהים עד כמה קלע דארווין בהשערותיו
אותם מאששים כיום גם במעבדות שבהןלמשל רואים

את הזהוי של98 אחוז זהות בין הגנים האנושיים לגנים של השימפנזה הנושא יחיד מול חברה הוא לדעתי נושא שראוי להיות נדון
בקטגוריות אחרות מפילוסופיה למשל בסוציולוגיה שגם היא עצמה דסציפלינה ש מן הראוי תתאים עצמה למציאות החדשה

מעמדה של הפילוסופיה ומעמדו של המדע

בס"ד
גיורא היקר!
הנושא בו אתה דן הוא רחב מאד, וכדאי באמת לכתוב עליו מאמר בפני עצמו. ייתכן שבקרוב אשלח מאמר כזה למגזין. אני חושש להכנס לנושא שהעלית, כי הוא שוב נושא טעון, ומשום מה נחשב כסלע מחלוקת בין אנשים דתיים ללא דתיים. אני איני רואה אותו ככזה, מהסיבה ששנים רבות, לפני שהתעסקתי בפילוסופיה, עסקתי במדעי הטבע, עד שהגעתי למסקנה כי בלעדי הפילוסופיה אין שום סיכוי להבנת עצמנו מול היקום הסובב אותנו.
לא קראתי את מאמרו של גבריאל רעם (אשתדל לקרוא בהקדם), אך אני יכול לומר זאת: יש נטייה אצל רבים, בדרך כלל עם גישה שטחית למדע (כולל מדענים המכירים רק את התחום הספציפי בו הם עוסקים) לתת למדע סמכות מעל ומעבר למה שהוא באמת.
המדע תפקידו לשמש את האדם, ולא לשעבד אותו. הפילוסופיה תפקידה לאפשר לאדם למצוא את התפעול הנכון של מחשבותיו ורגשותיו.
ועתה על קצה המזלג (הדבר דורש דיון נרחב, אבל אני לא מעוניין להיות הילד הרע של אימגו), מהן מגבלותיו של המדע בכלל, ומדוע מקצועות שונים אינם נחשבים כמדע.
* מדע אמפירי טהור הוא מדע הנמדד בתנאי מעבדה, שבה נקבע נתון זה או אחר. על סמך דבר זה אנו משערים שאכן הדברים קורים כך כל העת, קרו כך כל העת, ויקרו כך כל העת. הפיזיקאי הנודע זוכה פרס נובל ד"ר וורנר אייזנברג קבע כבר בשנת 1928 את "עיקרון אי הוודאות", דהיינו שלמעשה כל התיאוריות המדעיות מבוססות על סטטיסטיקה, ולא ניתן לקבען כעובדות. הפילוסוף הסקוטי הנודע דיוויד יום היה זה ששאל שאלה זו באופן פילוסופי: "מה בעצם מחייב אותנו להניח שאם היום זרחה השמש, שתזרח גם מחר"? על שאלה זו השיב עמנואל קאנט את תשובתו, המכונה על ידו "המהפכה הקופרניקית". היא כה מטפיזית, שקשה לקבל אותה במבט ראשון, אבל היא מהווה את אחת מאבני הבנין של תורת היחסיות של איינשטיין. התשובה היא: הנתונים נמצאים אצל האדם, והוא יכול לראות רק מה שכבר נמצא אצלו, ולא מעבר לזה. השמש תזרח מחר כי האדם יודע זאת, משום שנתון זה נמצא אצלו אפריורי.
* האבולוציה לא יכולה לענות כלל להגדרה זו של המדע, כמוה כארכיאולוגיה. יש כאן בדיקת ממצאים והסקת מסקנות על פיהם. זו בעיית היסוד.
מלבד זאת, דווקא ככל שמדע הגנטיקה מתקדם, מתברר עד כמה הד.נ.א. מוגן כנגד מוטציות, עד שלבעל חי מתאפשרים בעצם שינויים מזעריים בלבד, ובודאי לא שינוי מבעל חי למשנהו.
גם "המרק הבראשיתי" הוא כשל מתמטי ופיזיקלי כאחד. הוא מהווה סתירה לחוק השני של התרמודינמיקה, הקובע שחומר אינו מתגבש, אלא שואף להתפזר, אם לא מופעלים עליו כוחות חיצוניים.
ניתן להרחיב עוד ועוד, אך כאמור אין זה נושא הדיון. דיון כזה צריך להתנהל בצורה פרטנית הרבה יותר, ובודאי בלי קונוטציות דתיות או מוסריות, ואמוציות אישיות או ציבוריות. אני מסופק אם המגזין הוא הבמה לכך.
דרך אגב: הרבה מדענים מתנגדים לתיאוריית האבולוציה, אך הקהילייה המדעית, שגם לה יש את החוקים הפוליטיים שלה, אינה מוכנה להכיר בהם, ואף רודפת אותם. יצא על כך ספר מיוחד בהוצאת מאגנס. שמו: "הפוליטיקה של האמת המדעית". הפרק הראשון מוקדש דרך אגב לדארוין.
בנוגע להתאמת השכל למציאות החדשה של טמטום החושים העובר כיום על החברה המערבית בכללותה, הרי אמשיך בכל כוחי לאחוז בקרנות מזבח ההגיון הצרוף מבית מדרשה של הפילוסופיה החדשה, ולא לכופף את עצמי לרדידות והשטחיות האופפת כיום את החברה בכללותה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני