אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מיתוס הבריאה במיתולוגיה הנורדית


התמונה של תומר ריבל
הענק יימיר (Ymir) והפרה אהודמולה (Audhumla) אשר הזינה את יימיר מחלב עטיניה

הענק יימיר (Ymir) והפרה אהודמולה (Audhumla) אשר הזינה את יימיר מחלב עטיניה. ציור מאת ניקולה אבילגארד.

המיתולוגיה הנורדית לעולם לא הגיעה אלנו בצורתה השלמה אלא כאוסף של סיפורים ושירים שמהם ניתן היה לבנות נרטיב פחות או יותר אחיד. בדומה למיתולוגיה האירית, הידע שלנו על המיתולוגיה הנורדית (סקדינבית) הוא פרי עבודתם של מלומדים אשר אספו וליקטו את החומרים בתקופה הנוצרית, מאות שנים לאחר שהמיתולוגיה הנורדית הפסיקה להוות מקור השראה דתי.

חלקם של המלומדים הנוצרים הללו לא טרחו להסתיר את רגשות הבוז שחשו כלפי המורשת הפאגנית ולכן כתביהם אינם נעדרים דעות קדומות וסילוף מכוון. ככל שאנו מצפינים לעבר סקנדינביה, המחקר המידיבאלי של המורשת הפגאנית נהפך למהימן ומעמיק יותר וזאת משום שבצפון אחיזתה של הנצרות הייתה חלשה יותר בהשוואה לדרום (באיסלנד הנצרות היכתה שורש רק במאה ה-12).

המקורות הראשיים מהם נאספו המיתוסים הנורדים הם ה –Snorris Edda  וה – Seamund Edda  . שניהם למעשה לקטים של שירה סקאלדית (נורדית) עתיקה. משמעותה של המילה Edda היא "הסבתא הגדולה" והיא מרמזת על השפעה מטריאכלית שהיתה על הכתיבה הנורדית.

הלקט הראשון נאסף ושוכתב בשנת 1220 על ידי משורר שנקרא Snorri Sturluson . החלק הראשון של היצירה מכיל מידע על טקסים דתיים. החלק השני מוקדש למעלליהם של האלים.

הלקט השני מכיל שירים המעלים על נס את מפעלם של האלים לצד אגדות על גיבורים מעידנים שחלפו להם מהעולם. מרבית החוקרים תמימי דעים כי ה –  Seamund Eddaעתיקה יותר. השירים המופיעים בה ניזונים ממעשיות עממיות עתיקות שעברו מאב לבן ומאם לבת מאות שנים לפני הופעת הנצרות.

מיתוס הבריאה הנורדי

בראשית, עוד לפני שהאלים הגיחו לאוויר העולם, היו אלו יסודות האש והמים אשר תחמו את התהום חסרת התחתית ששכנה במרכזו של היקום. בקצה אחד של היקום שרר ים של ערפילים וקרח שכונה בשם ניפליים (Niflheim) . בקצה השני היתה שממה של אש ולהבות ענק שכונתה מוספלסיהם (Muspellsheim) . משחק הגומלין בין הקור העז לחום השורף עומד מאחורי מיתוס הבריאה הנורדי.

מתוך שממות האש של מוספלסיהם זרמו להם קרני אור אשר באמצעות הקור העז של ניפליים הפיחו רוח חיים ביישיות הראשונות – הענק יימיר (Ymir) והפרה אהודמולה (Audhumla) אשר הזינה את יימיר מחלב עטיניה. מיימיר צצו יצורים נוספים וכך התהווה גזע הענקים הרשעים.

אך פה לא מסתיימת מלאכת הבריאה. הפרה אהודמולה ליקקה את עמודי הקרח של ניפליים וכך הגיח לעולם בורי (Buri)  . בנו של בורי, בור (Borr) , לקח לו לאישה את בסטלה (Bestla), ביתו של הענק בולטהורן (Bolthorn). לשלושת בניהם הם קראו אודין, וילי (Vili) ו-וה (Ve) . שלושת הבנים היו לאבות המייסדים של  האסיר (Aesir)  - גזע האלים.

כאשר צאצאיו של הענק יימיר החלו מתרבים בהמוניהם, בניו של בור הרגו אותו ובדמו הטביעו את יתר הענקים פרט לענק ברגלמיר אשר הצליח להימלט עם אישתו בסירה. למעשה גזע האלים נכשל בהשמדתם המוחלטת של הענקים ולכשלון זה היו השלכות הרות אסון – בניו של ברגלמיר יסדו אומה חדשה של ענקים שהיתה לא פחות חזקה מקודמתה. לענקים, בניו של ברגלמיר, היו שמות רבים והידוע מכולם הוא טרולים.

בניו של בור השתמשו בגופתו של הענק המת יימיר כדי לברוא את העולם. מהגוף הם יצרו את האדמה, העצמות היו להרים ואבנים. משערותיו של יימיר הם יצרו את העצים. מגולגלתו נבנה הרקיע וממוחו העננים. מהתולעים שניזונו מהפגר של הענק המת קם לתחייה גזע הגמדים שהפך את המחילות התת קרקעיות לביתו.

חוסר שביעות רצון ממלאכתם הוביל את אודין, וילי ו-וה ליצור חיים נוספים – הם בראו את בעלי החיים ובני האדם. את הגבר והאישה הראשונים (אסק ואמבלה) יצרו האלים מהעצים. אודין הפיח בהם רוח חיים, וילי העניק להם תבונה ו-וה נתן להם חום. מהזוג הראשון הגיח לעולם הגזע האנושי.

בניו של בור בראו גם את גרמי השמיים ולשם כך נעזרו בניצוצות שעפו מלהבות האש במוספלסיהם. השמש והירח הושמו במסלולם הקבוע ורתמו להם סוסים שיגררו אותם וכך נוצר היום והלילה.

השלמת מלאכת הבנייה לא הניבה לאלים את השלווה לה קיוו. הענקים המשיכו לזנב בהם ולזרוע הרס בכל אשר בראו. הענקים סקול (Skoll) והאייטי (Hati) החלו רודפים אחרי השמש והירח במטרה לטרוף אותם, על כן רתמו להם סוסים כדי להחיש את מהירותם במסעם היומי לאורכו של הרקיע.

התקפותיהם החוזרות והנשנות של הענקים והפחד של בני האדם מהם הניעו את האלים לבנות מגבותיו של יימיר מבצר אדיר המקיף העולם. מבצר זה וכל מה שבתוכו, עולמם של בני האדם, זכה לכינוי מידגארד (Midgard) . על גבולותיו של מידגארד שוכנת ארץ הענקים – ג'ותינהיים (Jotunheim).

במרכזו של היקום, הקימו האלים את משכנם – אסגרד. באסגרד נמצא מושבו של אודין אשר ממנו הוא צופה על כל היקום ורואה את כל המתרחש בו. באסגרד האלים התרבו. אודין זכה להעמיד צאצאים רבים.

לצד האלים חיו גם הוניר (Venir)  - ישויות על טבעיות (במיתולוגיה הם מופיעים לעיתים כגזע נוסף של אלים לצד האסיר) שהתגוררו ב-ואנאהיים (Vanaheim) . הוניר מסוגלים היו לשלוט באיתני הטבע וניחונו ביכולות נבואה. המיתולוגיה הנורדית מספרת על מלחמה שהתנהלה בין האסיר לוניר ועל הסכם שלום בניהם שהוביל ליחסים טובים ואף לנישואי תערובת בין הגזעים.

המיתוסים הנורדים מזכירים גם את גזע האלפים. מקורם של האלפים אינו ברור, אם כי על פי מסורות שונות הם היו צאצאיהם של הוניר והאסיר. האלפים התגוררו בעולם שנקרא אלפהיים (Alfheim) . האלפים באלפהיים היו טובי לב ומסופר כי עורם היה בוהק ואף בהיר מאורה של השמש. לצד האלפים הטובים היו גם אלפים רעים שזכו לכינוי האלפים האפלים. עורם היה שחור מזפת והם התגוררו מתחת לאדמה.

מישורי אידה – ולאהלה ו-יגדרסיל (Yggdrasil)

באסגרד הקימו האלים מבצר רחב ממדים אשר במרכזו שכנו מישורי אידה. שם הם בנו אולמות ענק. גלדשהיים (Gladsheim) הכיל את מושבו של אודין ו-וינגולף (Vingolf) הוקדש לאלה פריגה (Frigga) , רעייתו של אודין.

האולם החשוב מכולם נקרא ולאהלה היכן שהאלים היו עורכים משתה מידי יום וחגיגות. ולאהלה אינו מיועד רק לאלים אלא גם לבני התמותה שזכו למוות של גיבורים בשדה הקרב. בולאהלה ישנם 640 שערים דרכם נכנסים הלוחמים האמיצים לקחת חלק בחגיגות האינסופיות לצד האלים.

בין הרקיע לאדמה, בנו האלים גשר אדיר המוכנה ביפרוסט (הקשת בענן). הגשר עשוי מצבעי אש מרצדים שמונעים מהענקים לחצות אותו.

האלים היו נוהגים להתכנס בצילו של העץ יאגדרסיל (Yggdrasil) אשר ענפיו נפרשים על פני כל העולם. לעץ היו שלושה שורשים. האחד באסגרד, השני בארצם של הענקים ואילו השלישי הגיע למעמקי ניפליים.

באסגרד מסתיים השורש בבאר הנקראית אורד. באר זו מרווה חיות רבות בכללן נשר חכם, נץ, ארבעה איילים, והסנאי ראטאטוסק (Ratatosk) אשר מתרוצץ לכל אורך העץ ומעביר חדשות מכל העולמות אליהם מגיעים שורשי העץ.

בארץ הענקים מסתיים השורש בבאר השייכת לענק החכם מימיר (Mimir) . מימי הבאר מכילים חכמה גנוזה ומהם לוגם הענק מידי יום ביומו.

לבסוף, בניפליים נוגע השורש בבאר ולגרמיר (Vergelmir) אשר בה שוכן נחש מעורר פלצות  הקרוי נידהוג (Nidhogg)  והוא מכרסם ללא הרף את שורשי העץ במטרה להרסו.

מיתוס הבריאה במיתולוגיה הנורדית

תגובות

מיתולוגיה נורדית

מרתק אבל בסרט כדי תירגום

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל