אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גואל רצון ונשותיו - על כרוניקה של ציות - חלק ב


'צעדים ראשונים', ציור מאת Marguerite Gerard, שנת 1788

לחלק א של המאמר

ממצאים ודיון

בחלק זה של המאמר אבחן כיצד  מאפייני התיאוריות, אותן הצגנו בחלק א של המאמר, באים לידי ביטוי בסרט המתעד באופן אותנטי את אשר מתרחש בין כתלי הבתים בהן מתגוררות עשרות נשותיו של גואל רצון יחד עם ילדיהן (ראה, גואל רצון- הסרט המלא, כתבתה של שלי טפיירו, ערוץ 10). לאור השתלשלות אירועי הפרשה אשר הסעירה את המדינה בזמנו, יחד עם הגבלות הגישה לנשים הנמצאות כעת במקלטים בחרתי לערוך את המחקר באמצעות ניתוח תוכן איכותני של הסרט המצוין לעיל. בעזרת הסרט נחשפתי באופן מהימן לאורח החיים בקומונות המשותפות. בעזרת הסרט, תוך התבססות על כתבות נוספות שהתפרסמו בתקשורת הישראלית, אנסה להבין את נקודת הממשק בין התיאוריות למציאות בה חיות הנשים תוך ניסיון לענות על שאלת המחקר. ראוי לציין כי במחקר עוסק באורח החיים המשותף אותו ניהלו רצון ונשותיו טרם מעצרו בגין עברות אינוס והחזקה בתנאי עבדות. חקרתי את אורח החיים אשר התנהל בבתים המשותפים בשנים האחרונות תוך התבססות על הדברים שנאמרו בסרט שצולם טרם הגשת כתב האישום כנגד רצון.

הסרט נפתח  בסצנה בה נראה רצון צופה בביתו בת ה-8 לערך רוקדת עבורו ריקוד הודי. הילדה לבושה בבגדי ריקוד אותנטיים וזזה לצלילי מוסיקה הודית מסורתית. רצון מבקש ממנה לרקוד כבוגרת ולא כילדה. "תרקדי כאילו שמישהו יוצא למלחמה", מבקש רצון, וזאת על מנת להפוך את הריקוד ל"חזק יותר". לכל אורך הריקוד רצון צופה בה בעין בוחנת. הילדה מצידה נענית לכל דרישותיו וניתן לראות כי בקשותיו משפיעות עליה והיא מנסה לעשות ככל שביכולתה על מנת לרצותו.

הסצנה הנ"ל מראה בבירור את ההיררכיה בבית, כאשר רצון הינו הסמכות המצווה הבלתי מעורערת, נשותיו הן  המצוות המקבלות את המרות ואילו הילדים, מתוקף היותם צעירים וחסרי יכולת או שיפוט עצמאי או התנגדות, הינם הקורבן המושפע. היררכיה זו תואמת את הגדרת הציות וחלוקת התפקידים על פיה. זאת ועוד, רצון נתפס כסמכות לגיטימית בעיני הנשים וילדיהן כאחד.

הציות בבית אינו מכפייה, הבית פתוח והנשים, אמנם תחת הגבלות מסוימות, רשאיות לצאת ולחזור ככל העולה על רוחן. הנשים יוצאות יום יום לעבודה, לסידורי הילדים (בית ספר, חוגים וכו') ובכל זאת חוזרות למקום אותו שכנים וגורמים חיצוניים מגדירים כ"כלא מודרני".

הסצנה הבאה מתארת סיטואציה בה שוטרים המלווים בצוות צילום מגיעים לאחד מבתיהן של הנשים. אלה, אשר לא בוחלות בשום אמצעי לצורך הגנה על פרטיותן, מנסות לגרשם תוך שימוש באלימות פיזית ומילולית. ניראה כי הן יעשו כל שביכולתן על מנת למנוע מצב של חדירה למרחבן הפרטי, תוך ניסיון מאומץ לשמור על דיסקרטיות. הן פועלות מתוך צורך אינסטינקטיבי להגן על עצמן מפני ביקורות חוזרות ונשנות על אורח חייהן וסיפוק הסברים אודות הדרך בה בחרו לחיות. סצנה נוספת הממחישה זאת מופיעה בחלק מאוחר יותר של הסרט בו ניראה רצון יחד עם אחת מנשותיו יוצא "לצוד" את האישה הבאה, אשר תפגין התעניינות בסיפור חייהם. השניים מסתובבים ברחבי מרכז דיזינגוף, אשר הפך למקום חיפוש קבוע בשנים האחרונות. הסצנה ממחישה את הקושי של הסביבה לקבל את העובדה כי נשים מסכימות לחיות באופן שכזה תוך וויתור על ערכים בסיסיים של זוגיות בריאה והקמת בית נורמטיבי. הסצנה מתארת שיח המתפתח בין אשתו של גואל לעוברת אורח המפנה כלפי הראשונה שאלות נוקבות על בחירתה. השנייה תוהה כיצד היא מנהלת את חייה יחד עם עוד 32 נשים בקומונה משותפת, דבר אותו היא מתארת כחיי פשרה. אשתו של גואל מגיבה בהתרסה כלפי המבקרת ומתבטאת במשפטים כגון: "במחיצתו של גואל את מרגשה כאילו אין עוד אף אחד בעולם". היא מתארת את המציאות האחרת כלא טובה, ומשתלחת בה על תעוזתה להעביר ביקורת ולשפוט אותה ואת שאר הנשים. לטענתה, העולם החיצוני הנורמטיבי לא יודע לקבל את העובדה שפשוט טוב להן לחיות כך ולא מדובר בכפייה, כישוף או רמייה כזאת או אחרת. ניכר בתשובתה כי היא מחפשת להגן על עצמה לאחר שחשה מותקפת מהביקורת שהופנתה אליה ושהיא מחפשת צידוקים לחיים בה בחרה. 

הסצנות המתוארות לעיל מביאות לידי ביטוי את הצורך להגנת האגו אותו חשות הנשים. מבחינתן, אורח חייהן הסוטה מהנורמה הינו לגיטימי ומקובל. הן חיות כקבוצה מלוכדת ועושות כל שביכולתן על מנת להגן על הדימוי העצמי שלהן. הן חלק מקבוצה המנהלת אורח חיים זהה ועל כן הן נמנעות ממצב בו "האצבע המאשימה" תופנה ספציפית אליהן.

הנשים מדברות בסרט על כך שאינן מקבלות באופן עקרוני חיי פוליגמיה. מכיוון שאינן שופטות את מעשיהן בצורה אובייקטיבית על מנת לא לפגוע בדימוין העצמי, התופעה הנראית פסולה כשמדובר בנשים אחרות נתפסת במקרה שלהן כלגיטימית. הן מסרבות להאמין כי קיים עוד אדם רם מעלה כמו רצון אשר יצדיק חיי פוליגמיה בסיטואציה אחרת. הן אינן בוחנות את עצמן באופן ביקורתי כפי שהיו מבקרות כצופות מהצד.

החברה הסובבת את הנשים רואה בהן כמהופנטות. בדומה לאישה אותה פגשו רצון ואחת הנשים במרכז דיזינגוף, גם השכנים המתגוררים בקרבתם ועדים להתרחשויות בשנים האחרונות אינם מצליחים להבין את התופעה. מבחינתם, ההסבר היחיד המתקבל על הדעת לניהול אורח חיים שכזה, הינו השתייכות הנשים לכת או כישוף שהוטל עליהן. ניתן לראות כי אותה החברה ממנו הן "נפלטו" בעבר בעקבות קשיים נסיבתיים אישיים כאלה ואחרים היא זו אשר כעת מעבירה עליהן ביקורת ומעוררת תגובות קיצוניות מצידן. ניתן לשער שהן חשות כי כאשר פעלו על פי הנורמות המקובלות לא מצאו את מיקומן, ומעמדן החברתי היה נמוך. על כן הן מגנות כל ביקורת המגיעה מין החברה הכושלת לטעמן. מעמדן הנמוך בעבר הוא זה שהגביר את הנטייה לקונפורמיות מצידן יחד עם משתנים אישיותיים, מצביים וקבוצתיים נוספים עליהם אדון בהמשך. 

סצנה נוספת מתוך הסרט מתארת מסע קניות לבית על ידי הנשים ביחד עם רצון. סצנה זו, חושפת בפני הצופים מקצת מין החוקים הנוקשים המעוגנים ב"ספר החוקים". ספר זה מחייב את כל הנשים בבית כאשר חתימה על הסכמה למגבלותיו הינה תנאי הכרחי לכניסה לבית. בכתבה שפורסמה בספטמבר 2009, באתר החדשות YNET נחשף לראשונה הספר המדובר הנקרא גם "ספר המשפחה". ספר זה נוגע כמעט בכל תחום בחיי הנשים. החל מיחסיו האינטימיים של רצון עם נשותיו, המשך ביחסים בין הנשים לבין עצמן, חובת הדיווח על מעשיהם וכלה בניהול משק הבית. הספר מבטל כל מקום לרצון פרטי, הכל נמצא בידיו של רצון. גם כאן ניתן לראות את ביטול האינדיבידואל וכניעה מוחלטת למנהיג. הספר נפתח ברשימה ארוכה של חוקים קונקרטיים כאשר ליד כל חוק מצוינת הסנקציה הכלכלית, משמע הקנס, הנלווה לאי ציות לחוק. הקנסות מיועדים לקופת המשפחה. ניסוח החוקים הוא חד, לקוני ולא מתפשר זאת כדי להבהיר לנשים כי אין להן מילה בדבר, כל החוקים הינם  בסימן ייהרג ובל יעבור ואין שום מקום למשא ומתן. רצון, כותב הספר, לא מסתפק בהטלת הקנס, אלא ליד כל חוק מוסף איום כי דבר מה נורא יקרה למורדת.  להלן מקצת מן החוקים היותר נוקשים:

  • איסור מגע עם נשים ואיסור דיבור ומגע עם גברים, לרבות בני משפחה כגון אחים או אנשי מקצוע המגיעים לבית על מנת לתקן דבר מה. במקרה כזה על הנשים לכתוב לבעל המקצוע היכן וכיצד צריכה העבודה להתבצע.  
  • איסור עבודה במקומות בהם נמצא גבר זכר, מעל גיל 12.
  •  איסור סגירת דלתות החדרים בבית, רק לצרכי הנקה.
  • איסור על צחקוק והשתטות בין הנשים.
  • איסור חיבוק ליטוף ונישוק הילדים, או כל מפגן חיבה אחר.

סצנה אחת מני רבות המשקפת את החיים תחת החוקים הללו הינה סצנה המציגה מפגש  של רצון עם המשפחה של אחת מנשותיו היחידות שלא התנתקו כליל מכל סביבתן הקודמת. בסצנה זו בא לידי ביטוי האיסור הראשון שצוין לעיל ומהווה את אחד החוקים היותר נוקשים מ"ספר המשפחה". מתועד כי אימה של האישה אומרת שהייתה רוצה לחבק אותה יותר. האם מוסיפה כי האחים של האישה, עמם היא אינה מורשית ליצור כל סוג של קשר, מתגעגעים אליה ורוצים בקרבתה. האישה בתגובה לכך שותקת ו"מנחמת" את אימה בכך שלפחות את ביתה שלה, נכדתה, היא יכולה לחבק כאוות נפשה.

יש לציין כי בספר מודגש כי כל החוקים חלים אך ורק על הנשים. רצון רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. לנשים אין זכות לשאול שאלות או לדרוש הסברים. אישה שתעשה זאת תיאלץ לשלם קנס בגובה ארבע מאות שקלים. חתימה על הספר משמעה כקבלת הסנקציות של רצון כלגיטימיות. הנשים בחתימתן מאדירות עוד יותר את סמכותו של רצון על ידי ההסכמה להפכו לאדם הקובע מתי סרחו ובעל הלגיטימציה להענישן על כך. בנוסף הספר מהווה הוכחה לכך שכל ההתנהלות בבית וכל המעשים, בהתאם להגדרת הציות, מתבצעים אך ורק משום שרצון הוא זה שנתן את ההוראה לבצעם.

עמדת הכח של רצון מתבטאת הן בנהיה העיוורת אחריו, חיקוי מעשיו וציות לכל החוקים שהכתיב. מעבר לחוקים הנוקשים אליהן כפופות הנשים, ניתן להבין מהסרט כי הנשים מונעות מעצמן כל פעולה ממנה נמנע רצון ומתנהגות בסגפנות. דוגמא לכך הינה התבטאות של אחת הנשים שהן אינן אוכלות בשר רק משום שרצון לא אוכל.

מעצם החתימה על הספר וההסכמה לחוקיו נוצרת קונפורמיות ולכידות בקבוצה. לכידות זו יוצרת דמיון בין הנשים הן בחיצוניותן והן בהתנהגותן. הדבר מתבטא בקעקועים המתנוססים על גופן של הנשים, בלבושן הצנוע, ובניואנסים המאפיינים אותן. הקעקועים, כולם נושאים את שמו או דיוקנו של רצון, מהווים חלק אינטגראלי מאישיותן של הנשים. על אחת מהן מתנוסס קעקוע של רצון מוקף נחשים. כאשר נשאלה על ידי הכתבת לפשר הקעקוע הסבירה כי הנחשים מסמלים את רצון כדמות המגנה מכל האיומים החיצוניים. בהמשך הסצנה, אחת הנשים מבקשת מביתה לנשק את זרועותיה עליהן מקועקע רצון, הילדה נענית בשמחה. הלבוש הצנוע של הנשים הינו בהתאם לדרישותיו של רצון. כל הסממנים החיצוניים הנ"ל מאחדים את הנשים ומחזקים את הקונפורמיות בקרבן.

עצם החתימה על הספר מעידה על כניסתן של הנשים למצב של "כלי שרת" לפי הגדרתו של מילגראם. הן מכוונות את התנהגותן לפי מאווייו של רצון ומסכימות להוות חלק המערכת יחסים היררכית בה מיקומן נמוך מזה של רצון. הן רואות את עצמן ככלי שרת בידיו של אדם אחר שכל קיומן נועד אך ורק כדי לרצותו. הנשים סיגלו לעצמן התנהגות אשר לא היה לה מקום בסיטואציה אחרת. הן אינן רואות עצמן כמקור למעשים ועל כן דימוין העצמי, כל עת שהן תחת השפעתו של רצון,  אינו נפגע.

נוסף למונח "כלי שרת" אותו טבע מיליגראם, הוא משתמש במינוח "תנאים מוקדמים". אלה הם אותם תנאים בסיסיים אשר הכשירו את הקרקע טרם כניסתן של הנשים למצב של כלי שרת. אותם התנאים, על פי מיליגראם, קשורים ישירות לנסיבות מסוימות בהן הנשים ראו עצמן ככלי שרת בידיו של רצון. כפי שציינו קודם לכן, מרבית הנשים חברו לגואל עוד בהיותן נערות מתבגרות אשר נתקלו בסיטואציות קשות בצעירותן, כאלה אשר ככל הנראה גרמו להן לאובדן אמונה באורח החיים אותו ניהלו. על כן, הגאולה הגיעה אליהן דווקא מכיוונו של רצון. ניתן לשער כי הן ראו בו מקור מפלט תוך ניסיון להתגבר על אותם הקשיים. ניכר כי ברגעי משבר ולחץ, על פי תיאוריית הקונפורמיות, קיימת הנטייה לחפש אלטרנטיבה שלאו דווקא הייתה נתפסת כלגיטימית בסיטואציות אחרות. הנשים, אשר סביר שהתמודדו עם מצבים שכאלה בצעירותן, הגיעו למצב בו החום, האהבה והשיתופיות בדמותו של רצון, הנשים וההתנהלות בבית היו אטרקטיביות עבורן והן היו מוכנות לשלם את המחיר הכרוך בקבלתם. באחת הסצנות, אחת הנשים מתארת את מצבה לפני שהכירה את רצון. היא מדברת על קבלת מרות ממספר גורמים שונים כגון הוריה וחבריה ומגדירה את עצמה כמי שהייתה "כחומר ביד היוצר" . תיאורה זה את עצמה יכול להוות תנאי מקדים נוסף ולשמש כהסבר לנטייתן להתנהגות צייתנית.   

בהמשך הסרט, הנשים מעידות על עצמן כמאושרות במקום בו הן נמצאות ולא היו פועלות אחרת. ניכרת הכמיהה לחוש חלק מקבוצה מגובשת המקבלת ועוטפת כל אישה שתסכים לתנאיה, מבלי לשפוט אותה על המקום ממנו היא באה ועל עברה. כך, הן מונעות מהפחד מבדידות. רצונן החזק להוות חלק מקבוצה מגובשת מסביר גם הוא את הנטייה לקונפורמיות ולהתנהגות צייתנית. אחת הנשים מבהירה זאת בסרט על ידי השימוש באמירה כי היא רואה את עתידן המשותף יחדיו, מאושרות שהן לא יצטרכו להזדקן לבד. דבר נוסף מאחד בין הנשים הינו אהבתן הבלתי נדלית לרצון, האחידות בדעה כי הוא המושלם שבגברים והמוכנות לתת בשבילו הכל, גם את חייהן.

מונח נוסף אותו טובע מיליגראם מדבר על "הגורמים הכובלים" את הנשים להישאר במצב אליו נכנסו ולא לפעול על מנת לשנותו. מיליגראם מתאר את הגורמים הללו כגורמים המקשים על האדם להשתחרר ממצב מסוים לאחר שנקלע אליו. אלה, יחד עם התנאים המוקדמים, יוצרים לחץ פסיכולוגי שלא מאפשר לשים קץ לשיתוף הפעולה עם הסמכות. ניתן לראות כי הנשים הקימו וביססו את כל חייהן תוך שיתוף פעולה ביניהן תחת סמכותו של רצון. הן גדלו והתבגרו לתוך קומונה משותפת החולקת משאבים כלכליים וחברתיים תוך ניתוק מוחלט מהעולם החיצון.

בסצנה הבאה בסרט, לאחר החזרה ממסע הקניות, מספר נשים מדברות למצלמה תוך מתן תיאורים המהללים את רצון. הן מגדירות אותו "כמשיח שעוד לא התגלה" אשר בהתגלותו "הארץ תרעד". נשקפת הערצה מוחלטת מצידן ואמונה עיוורת במעשיו ובדמותו. ניכר כי הן מאוחדות בדעותיהן ותפיסתן אותו הינה אחידה ומשותפת לכולן. את ציותן לדבריו ניתן להצדיק על ידי אידיאולוגיה כמעט דתית. "גואל הוא המשיח, הוא היחיד והכול יכול, ואין לו או לאורח החיים עימו חלופה טובה יותר". ניתן להניח כי הן בעצם מעניקות "צידוק אידיאולוגי" להתנהלותן. נכונותן לקבל את האידיאולוגיה ואת מערכת האמונות שמעניק רצון מצדיקה את מילוי הוראותיו.

לאידיאולוגיה יש חלק בדרבון הנשים לוותר על האוטונומיה המוסרית האישית שלהן והן מכפיפות מרצון את עצמאותן לצורך מילוי המטרות והיעדים של רצון. ניתן לראות כי גואל תופס את עצמו בדיוק באותה הדרך ומרגיש עליונות מעליהן ומעל כל יצור חי. בדבריו הוא מציין "אני מושלם, יש לי את כל מה שאישה רוצה". ניכר כי תפיסתו את עצמו ככליל השלמות עוברת לנשותיו המעריצות אותו. עצם הגדרתו את עצמו כמושלם יכולה להיות אסטרטגית, וזאת במטרה להשפיע על נשותיו ולכוונן. כל זאת על מנת ליישם את מטרתו העיקרית: מעמדו כמנהיג כל יכול המוקף בקבוצת מאמינות בדמות נשותיו וילדיו. על כן, ניכר כי רצון יודע לשמן את גלגלי המערכת המתפקדת היטב, ולשמר את המאמינות בו על ידי הפגנת חיבה וחום. הסרט מתאר כיצד הוא שומר על יחסים תקינים עם כל נשותיו ולא מקפח אף לא אחת מהן. הוא מחבק ומנשק אותן, מעניק לכל אחת תשומת לב, וחוזר כמו תקליט שבור על האמירה כי אף אחת מהן לא באה על חשבון האחרת. באופן התנהלות זה רצון, מחד, שומר על תקינות היחסים ויוצר "שלום בית", ומאידך, דואג לחזק את הבסיס המעניק לו את כוחו כמנהיג ואת עליונותו. כך הוא מחזק את הקונפורמיות הקבוצתית ואת הלכידות סביב האמונה שהוא המנהיג. כל זאת מתאפשר לו בזכות הכרתן של הנשים בסמכותו הלגיטימית עליהן ותמיכה בחיזוק מעמדו מתוך אמונה כי זוהי הדרך הנכונה.                       

הסצנה הבאה מתארת ערב שגרתי באחד מהבתים. הנשים נראות כאחוזות תזזית, כאשר חלוקת התפקידים ידועה מראש וברורה לכולן. האחת מבשלת, השנייה מנקה ואילו השלישית אחראית על סידור הילדים לקראת שינה. הבית עצמו מחולק לשלוש קומות, כאשר בכל קומה מתגוררות שלוש נשים יחד עם ילדיהן. את ההתנהלות הנ"ל מתארת הכתבת כ-"צפוף, אך הסדר מופתי" . זהו גורם נוסף התורם לקונפורמיות בין הנשים בזכות התלות השוררת ביניהן. מחקרם של מרקוס וקיטאינה מלמד כי חברות בהן קיימת תלות הדדית גבוהה בין הפריטים, הלחץ לקונפורמיות גדל. הנשים תופסות את עצמן כחלק בלתי נפרד מהקבוצה והקונפורמיות היא הדבק המאחד ביניהן. זהו הסבר אופציונאלי לכך שמספר כה רב של נשים, אשר הגיעו ממקומות שונים, רקעים שונים ומתמודדות עם משקעים שונים חיות חיי שיתוף אינטנסיביים.  חייהן של הנשים כל כך קשורים והן כל כך תלויות אחת בשנייה, עד שנראה כי קשה להן לדמיין את חייהן בנפרד. תלותן אחת בשנייה יכולה גם היא, להוות תנאי כובל למצב הקיים.

מלבד הקונפורמיות המלכדת בין הנשים, לרצון יש השפעה רבה על מצב זה, בהתאם למודל התלות של פידלר. על פי ההנחה השנייה של המודל ישנו תנאי מרכזי הקובע עד כמה המצב נוח למנהיג. תנאי זה מדבר על היחסים בין המנהיג לאנשיו כאשר יחסים תקינים נוחים למנהיג ולהיפך. רצון חי חיים נוחים, 32 נשותיו דואגות כל פן בחייו. הן משלמות את שכירות הבתים וכלכלתם, דואגות לגידול ילדיו וקונות לו מתנות. כל כספן מיועד למימון חייו של רצון, כאשר כל שימוש אחר בכסף, לרבות קניית שתייה בדרך לעבודה, דורשת את אישורו של רצון.  מצב זה מגביר עוד יותר את התלות בין הנשים. הן חיות בשיתוף כלכלי כמעט מוחלט ועל כן הן כל כך זקוקות זו לזו.  זו יכולה להיות סיבה נוספת לכך שכל אישה המצטרפת למסגרת מתקבלת בשמחה כעוד יד תומכת.

לחלק ג של המאמר 

תגובות

לא יאומן

זה פשוט לא יאמן איך הגואל רצון הזה שלט על כל כך הרבה נשים. יש פה פתולוגיה ממש לא מובנת

מאמר מעמיק

פולייגמיה לא חוקית בישראל אלה אם כן אתה בדואי

כת יהודים משיחים פועלת בארץ המצב רע

כלב מאיירס גורו מנו קלישר גורו כת כמו כול כתות רשע תלנות רבות ולא נעשה דבר ישראלים נעלמו והועברו לארהב חוקר פרטי גורו cheyl r mather erin e adsms ועוד בריונים tampa fl לכודים גם בארץ לכודים בכת ניתוק ממשפחות חברים עבודה גזל סחר כדורים כמו כול כתות רשע כת יהודים משיחים פועלת בארץ שנים זהירות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נופר ריבל