אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

החברה העירונית במערב במאה התשע עשרה


התמונה של רבקה שפק ליסק
אינדיאנפוליס 1904

מקום סואן. אינדיאנפוליס 1904

מאמר 12 בסדרה: "אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות": מיתוס או מציאות

פרק שני בסדרה: החברה האמריקאית במאה התשע עשרה

מאמר ראשון: מדיניות ההגירה וההרכב הדמוגרפי
מאמר שני: חזון העתיד:תומס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון
מאמר שלישי: אלכסיס דה טוקוויל והחלום האמריקאי
מאמר רביעי: השינויים במערכת הכלכלית / חברתית אמריקאית במאה התשע-עשרה
מאמר חמישי: המעמדות בחברה האמריקנית בצפון באמצע המאה ה- 19
מאמר ששי: גישות החוקרים לגבי אופייה של החברה האמריקנית
מאמר שביעי: המערב, האדמה החופשית ושסתום הביטחון של החברה האמריקנית

בשנים האחרונות החלו החוקרים להקדיש תשומת לב לעיור במערב ולניתוח אופייה של החברה העירונית שצמחה במערב. ארנסט ק.אליקספירסם ב1970- מאמר בשם "ניידות חברתית בקהילה בעמק נהר המיסיסיפי במאה התשע-עשרה". המחקר עוסק בשינויים שהתחוללו בין השנים 1890-1850 בעיירה קהירו באילינוי, שהיתה באיזור ה"ספר" של המערב התיכון. אליקס בחר במדגם של ראשי משפחות שהופיעו ברשימות הצנזוס בשנים 1850, 1860, 1870, 1880 והביא נתונים לגבי גיל, השכלה, גזע, מוצא לאומי, רכוש, מקצוע, סטאטוס חברתי וגודל המשפחה.

אוכלוסייתה של קהירו גדלה מ242- ב1850- ל2,188- ב1860- , גידול של פי 10, אם כי העלייה במספר התושבים לא היתה רציפה והיו בה עליות ומורדות, בזיקה לתנודות במצב הכלכלי. קהירו היתה בשנים אלה בשלב המעבר מכלכלת נהר, כלכלה התלוייה בנהר המיסיסיפי להעברת תוצרת חקלאית וסחורות , לכלכלה המבוססת על תעשייה.

המבנה המקצועי של החברה בקהירו היה מורכב מאנשי עסקים גדולים, בעלי מקצועות חופשיים, אנשי עסקים קטנים, פקידי ממשל, משרתים ועובדי שירותים, חוואים ופועלים. בין השנים 1860-1850 הגיע שיעור הניידות האנכית כלפי מעלה  ל28%- בעוד ששאר הגברים עשו ניידות כלפי מטה, או נשארו במעמדם הקודם. אליקס מצא הבדלים בשיעורי הניידות בין צעירים ומבוגרים ובין לבנים ולא -לבנים. האוכלוסייה הלא-לבנה נמצאה בתחתית הסולם הסוציו-כלכלי, אבל מאחר שהמצב הכלכלי בעיירה לא היה מן המשופרים, ההבדלים לא היו משמעותיים.

אליקס קבע שהיו מספר סיבות לשיעורי בניידות הנמוכים, לדעתו: ראשית,העיירה היתה תלוייה בהעברת תוצרת חקלאית וסחורות תעשייתיות בשייט סדיר בנהר המיסיסיפי ובחברת הרכבות, שהניחה מסילת ברזל באיזור. חוסר הוודאות לגבי תדירות התנועה בנהר ופשיטת הרגל של חברת הרכבות פגעו קשה בכלכלת העיירה. שנית, היישוב סבל מהצפת שטחים בעונות שהנהר עלה על גדותיו, והמנהיגות המקומית לא הצליחה לגייס כוח פוליטי חיצוני שייזום חקיקה שתפתור את בעיית השטפונות. שלישית, האדמה לא היתה זולה באיזור כתוצאה מהשתלטות ספקולנטים על האדמות וכן היו קשיים במשיכת משקיעים לפיתוח התעשייה במקום. כמו כן, שיעור פשיטות הרגל היה גבוה, יחסית. אבל אליקס הציע להתייחס למסקנותיו באשר למצב הניידות בזהירות לאור האפשרות ששיעורי הניידות הנמוכים נבעו מאי לקיחה בחשבון של שיעורי הניידות הגיאוגרפית, כלומר, עזיבת המצליחנים.

גורדון ו.קירק וקרוליין ט.קירק ( Gordon W.Kirk and Carolyn T.Kirk) פירסמו ב1974- מאמר בשם " הגירה, ניידות ושינויים במבנה המקצטעי בקהילת המהגרים בהולנד, מישיגן "  Migration, Mobility and the Transformation of the Occupational Structure )    in  an Immigrant Community: Holland, Michigan , 1850-1880 ). המחקר דן בשינויים שהתחוללו בין השנים 1880-1850 במבנה המקצועי של העיר ובשיעורי הניידות, בהשפעת ההגירה לעיר וההתפתחות הכלכלית, והוא מבוסס על רשימות הצנזוס, המדריכים העירוניים ורשימות המס.(ההתייחסות כאן תהיה רק לגבי השנים 1860-1850 ). הגידול באוכלוסיית העיר נבע מהגירה ומריבוי טבעי.

בין 1847, שנת ייסודה של העיר ו1870- היתה התרחבות של שטחי העיבוד החקלאי וכן הונח בסיס תעשייתי. בשנים אלו הצטיינה העיר בצבירת הון והתקדמות מקצועית. כמו כן, אוכלוסיית העיר גדלה מ1,8290- ב1850- ל3,357- ב1860-.  94.5% מגידול האוכלוסין נבע מהגירה. כתוצאה מגידול באוכלוסין גדל כוח העבודה פי 2 .

ההגירה וההתפתחות הכלכלית שינו את המבנה המקצועי:

המקצוע          1850    1860

צווארון לבן:     4.2%    6.5%

מקצועות חופשיים                            1.8%     1.9%

אנשי עסקים גדולים                          0.2%     0.7%

אנשי עסקים קטנים                           2.0%     2.8%

פקידים ואנשי מכירות                        0.2%     1.1%

 

צווארון כחול:    50.0%   22.7%

פועלים מקצועיים                               14.2%   12.1%

פועלים מקצועיים למחצה                    0.2%     3.5%

פועלים בלתי מקצועיים                       35.6%   7.1%

 

חוואים:            8.8%     31.1% 

מעל 5,000 ד'   0.0%     0.0%

5,000-1,001 ד'                               1.4%      11.2%

1,000-501 ד'  1.4%      12.9%

פחות מ500- ד' 6.0%      7.1%

 

עובדים חקלאיים:                              37.1%    39.6%

גננים               0.4%      0.8%

חוואים ללא חוות                               34.7%    26.9%

פועלים חקלאיים                               2.0%       12.0%

 

סה"כ              100.1%   99.1% 

 

ניתוח הנתונים נותן תמונה של שיעורי הגידול והירידה של כול אחת מקבוצות המקצוע בין השנים 1860-1850 :

המקצוע        גידול          ירידה  

צווארון לבן    מ4.2%-  ל6.5%-

צווארון כחול                   מ50.0%-  ל22.7%- 

חוואים          מ8.8%-  ל31.15-

עובדים חקלאיים             מ37.1%-  ל39.6%-

ההגירה נטו לעיר היתה 43.0%  וכול קבוצה הושפעה מהגידול  או מהעזיבה. אחוז העוזבים בקרב הצווארון הכחול היה גבוה בהרבה לעומת אחוז העוזבים בקרב העובדים החקלאיים(65.0% לעומת 47.9% ) , ואחוז הנשארים בקרב הצווארון הלבן ( 52.2% ) והחוואים ( 63.6% )היה גבוה.

המחקר על הולנד מראה גידול משמעותי בחלק העליון של החברה וזיקה בין שיעורי ההגירה נטו(ההפרש בין המהגרים שנכנסו לעיר לבין אלה שנשארו) וניידות אנכית כלפי מעלה. מחקרים  שנעשו על השפעת ההגירה על המבנה החברתי והניידות בערי המזרח, הראו שההגירה תורמת לעלייה בשיעורי הניידות, מכיוון שהיא תורמת לצמיחה כלכלית, מצד אחד,  ודוחפת את התושבים הוותיקים כלפי מעלה בסולם הסוציו-כלכלי , מצד שני, מכיוון שהמהגרים נכנסים בד"כ לתחתית הסולם הסוציו-כלכלי.

המחקר על הולנד מראה גם שהבסיס התעשייתי בעיר לא היה יציב וגרם לירידה משמעותית באחוז הצווארון הכחול בעיר. מצב התעסוקה של הפועלים החקלאיים היה טוב יותר, בשל העלייה באחוז החוואים שהעסיקום, אם כי הגידול היה נמוך.

מליסה א.הרדי ( Melissa A.Hardy )  פירסמה ב1978- מאמר בשם " ניידות מקצועית של אמריקנים לעומת אתניים באינדיאנפוליס, 1860-1850" ( Occupational Mobility and Nativity-Ethnicity in Indianapolis). המאמר דן בשינויים בשיעורי הניידות בין השנים 1860-1850 על בסיס נתוני הצנזוס והמדריך העירוני. בניגוד קהירו, שהיתה עיירה קטנה, והולנד שהיתה עיירה בגודל בינוני, אינדיאנפוליס היתה עיר, במונחים מערביים, ואוכלוסייתה הגיעה ל8,091- ב1850- .

אינדיאנפוליס היתה אחד המרכזים הכלכליים החשובים שהתפתחו במערב. המעבר מכלכלה של עיר קטנה למרכז כלכלי של מסחר , ששרת פריפריה חקלאית גדולה, ממזרח לנהר המיסיסיפי במערב התיכון, הושפע, במידה רבה, מהנחת מסיות ברזל בעיר. עד אז התפתחו ערים בעלות גישה ישירה לתחבורת נהרות. בשנות החמישים של המאה התשע-עשרה הפכה העיר לצומת של 8 קווי רכבת בדרך מערבה:משיקגו, דטרויט, קליבלנד, סינסינטי, לואיסוויל וסנט-לואיס. על רקע שינויים אלה נוצרו אפשרויות תעסוקה מגוונות  ואוכלוסיית העיר גדלה מאוד.

הרדי בדקה באיזו מידה רלבטיות התזות, שהיו מקובלות לגבי המחקר על מרכזים עירוניים, שעברו לכלכלה תעשייתית במזרח, גם לגבי עיר במערב. התזות שנבדקו היו: ראשית, שהניידות בערים אלה היתה ניידות לטווח קצר, בין מקצועות הצווארון הכחול ללבן, ולא עלתה על 10% . שנית, שהניידות כלפ מעלה עלתה על הניידות כלפי מטה,ולאחר 1850 היו שיעורי הניידות יציבים. שלישית, שבצד היתרון שההגירה תרמה לצמיחה כלכלית ולניידות חברתית, הודות לכניסת המהגרים לתחתית הסולם הסוציו-כלכלי, תרמה ההגירה להגדלת הפערים בחלוקת הרכוש, בשל כניסת כמות גדולה של מהגרים חסרי כול לעיר.

הרדי העלתה סברה שהנתונים של המחקר על שיעורי הניידות בערים היו שגויים מכיוון שלא נלקחה בחישוב שיעורי הניידות התחלופה הגבוהה של אוכלוסיית הערים. החוקרים השתמשו בנתונים לגבי אלה שנשארו בעיר והתעלמו מאלה ששהו בעיר באופן זמני ועזבו. מאחר שהיה ידוע שרק 1/5-1/3 אחוז נשארו באותו יישוב בכול עשור, קבעה הרדי שיש לבדוק את ההרכב המקצועי, ההרכב הגילי, הסטאטוס המשפחתי והמוצא האתני של גם של העוזבים ולא רק של הנשארים, ולשקלל את שיעורי הניידות.

מימצאי המחקר שלה היו שהעוזבים היו בד"כ לא נשואים, צעירים ומדורגים בתחתית הסולם הסוציו-כלכלי. כמו כן היא מצאה שאמריקנים ולא מהגרים היו הקבוצה הגדולה ביותר בקרב העוזבים והנשארים כאחד. ההבדל בין העוזבים והנשארים היה מקצועי וסוציו-כלכלי. הנשארים היו אנשי עסקים גדולים וקטנים ובעלי מקצועות חופשיים וחופשיים למחצה(מקצועות הצווארון הלבן.)

שיעורי הניידות באינדיאנפוליס(לפני ואחרי השקלול) בין השנים 1860-1850 היו:

כלפי מעלה                       כלפי מטה

שיקלול                 ללא שיקלול                           שיקלול                          ללא שיקלול

19.3%                  28.2%                               17.4%                          12.5%

שיעור הניידות הכולל:

שיקלול                 ללא שיקלול

36.7%                  40.7$

עפ"י מימצאיה של הרדי 40% שהנשארים(רובם אמריקנים ומיעוטם גרמנים ואחרים) עשו ניידות, והיחס בין הניידות כלפי מעלה ומטה היה מעל 2:1 . 1 מכול 4 שהחלו בתחתית הסולם של הצוארון הלבן ירד לצוארון כחול, בד"כ לקבוצת הפועלים המקצועיים. בערך 50% מהפועלים המקצועיים למחצה והבלתי מקצועיים עשו ניידות כלפי מעלה, ואת מקומם בתחתית הסולם תפשו מהגרים. בערך 50% מאלה שהיו מקצועיים למחצה או בלתי מקצועיים ב1850- עשו ניידות כלפי מעלה עד 1860.

השוואה בין שיעורי הניידות המקצועית של אמריקנים ומהגרים בין השנים 1860-1850, לאחר שיקלול, הראתה את הנתונים הבאים:

   אמריקנים                            מהגרים

כלפי מעלה                   23%   22%

כלפי מטה                     12%  10%

כולל                            35%   32%

המסקנה העיקרית של הרדי ממחקר זה היתה שניידות היתה תופעה שכיחה באינדיאנפוליס בעשור שבין 1860-1850. בערך 40% מקרב הנשארים עשו ניידות ו2/3- מהם עשו זאת כלפי מעלה. רוב הניידות היתה תוצאה של שינויים במבנה המקצועי, אבל במונחים של המבנה המקצועי כולו, סיכויי הניידות כלפי מעלה ומטה היו פחות או יותר שווים.

המסקנה השנייה של הרדי היתה שאין הבדלים משמעותיים בין סיכויי הניידות של אמריקנים ומהגרים, ומקרב המהגרים, היו הגרמנים הניידים ביותרוהם לא פיגרו בהרבה אחרי האמריקנים. ההבדל בשיעורי ההגירה בין אמריקנים וגרמניםהיה רק בקבוצת הגיל שמעל 30.

המסקנה השלישית של הרדי היתה קשורה בהשוואה שהיא ערכה בין אינדיאנפוליס ולבין הערים יוסטון, פילדלפיה ובוסטון. אינדיאנפוליס ויוסטון, שתיהן במערב, היו בשלב מעבר מחברה קדם-תעשייתית לחברה תעשייתית. בערים אלה גברו הסיכויים של אומנים-שכירים לניידות כלפי מעלה ומטה כאחד.

משלושת המחקרים הללו על שיעורי הניידות בישובים עירוניים במערב בעלי גודל שונה, מתבררות העובדות הבאות: ראשית, היו הבדלים במבנה החברתי בין מערב למזרח.

השוואה בין פילדלפיה להולנד: 1860

המעמד                        פילדלפיההולנד

 

עילית                         

 10%       2.6%

בינוני-גבוה                      

בינוני אמצעי ונמוך         60.0%      35.0%

נמוך                            30.0%      59.3%

 

שנית, שיעורי הניידות הכוללים(כלפי מעלה ומטה)היו גבוהים יותר במערב מאשר במזרח: 36.4% במערב(אינדיאנפוליס) לעומת 10% במזרח(פילדלפיה). שלישית, במערב לא היו הבדלים משמעותיים בין שיעורי הניידות כלפי מעלה ומטה, בעוד שבמזרח היו הבדלים משמעותיים. רביעית, סיכוייהם של המהגרים במערב היו טובים יותר מאשר במזרח. שלישית, לסטאטוס של "ספר", לדרגת ההתפתחות הכלכלית ולהרכב האתני היתה השפעה על שיעורי הניידות המקצועית וחלוקת העושר. חמישית, הזיקות בין מבנה וגודל כוח העבודה, שיעורי הניידות האנכית, ההגירה וכו' היו תלויים בדרגת ההתפתחות הכלכלית. שישית, בניתוח שיעורי הניידות יש לקחת בחשבון , נוסף על גידול האוכלוסין, את התנאים הגיאוגרפיים, הכלכליים והפוליטיים, מצד אחד, ואת השפעת האוכלוסייה הזמנית(מבחינת גיל, מקצוע, מצב משפחתי, מוצא אתני), על המבנה התעסוקתי, מצד שני.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק