אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אגורפוביה: התמודדות עם חוסר ההבנה


התמונה של אביגיל אגלרוב
אגורפוביה: התמודדות עם חוסר ההבנה

אגורפוביה: התמודדות עם חוסר ההבנה. 123rf stock photo

רבים מאיתנו נוטים להתייחס לתסמונת בביטול שנובע מחוסר הבנה לגבי הקשיים היומיומיים איתם מתמודד האגורופוב. על מנת למנוע חוסר הבנה, רצוי יהיה לכתוב מאמר שישפוך מעט אור על התסמונת המכונה אגורפוביה מתוך התקווה כי אלו הסובלים ממנה יזכו למעט אמפתייה מהסביבה בה הם חיים.

אגורופוביה אינה מתבטאת רק כפחד של אנשים משטחים פתוחים. זהו פחד העלול להופיע בכל מקום או מצב אשר בו החולה אינו חש ביטחון או שהוא חש לכוד. או אז הוא מונע באמצעות דחף בלתי נשלט לברוח למקום מבטחים, שברוב המקרים הוא ביתו. 

המחלה מוגדרת כחרדה להיות במקומות שמהם הבריחה עשויה להיות קשה או מביכה, או במצב שבו הסיוע לא יהיה זמין, במקרה של התקף פאניקה לא צפוי או נטייה למצבים דמויי פאניקה. פחדי אגורפוביה בדרך כלל כרוכים בהסתעפות אופיינית של מצבים הכוללים שהייה מחוץ לבית לבד, התערבות בתוך קהל או המתנה בתור, עמידה על גשר, נסיעה באוטובוס, ברכבת, ברכב או בטיסה.

אם נלקחים כל הגורמים האלו בחשבון, אין זה מפתיע לגלות כי אנשים הסובלים מאגורפוביה אינם מסתכנים ביציאה רחוקה מהבית, ללא ליווי קרוב משפחה או חבר אמין. בסופו של דבר, החולה הופך להיות תלוי לחלוטין ב"מטפל" שלו, וכך הוא מגלה כי אינו יכול לצאת לשום מקום ללא סיוע.

ברגע שהפוביה מאובחנת, הדרך הטובה ביותר להתגבר עליה היא להתמודד לאט אך באופן בטוח עם הפחד. אך אנשים הסובלים מאגורפוביה עשויים לבטל את רצינות מצבם, למרות שלעתים קרובות הם רתוקים לביתם במשך שנים רבות. חלקם אינם מסוגלים לעבוד, והם מכבידים על חברים ובני משפחה על מנת שיסייעו להם בדברים פשוטים דוגמת קניות. אפילו ביקור הכרחי אצל הרופא עלול להיות בלי אפשרי.

אגורפוביה – שכיחות

אגורפוביה היא מונח אשר נטבע באמצעות הנוירולוג הגרמני ווסאפאל בשנת 1871. בתיאור המקורי שלו, הוא תאר ארבעה חולים גברים, אשר סבלו מהתקפי חרדה במקומות ציבוריים. באופן מעניין, הוא תאר כיצד חלק מהם השתמשו באלכוהול על מנת להפחיד את פחדיהם.

המונח אגורפוביה נובע מיונית. המילה 'אגורה', מתארת שוק. ווסטפל חש כי מונח זה מתאים מפני שהוא תאר כיצד אנשים חשים פגיעות במקומות ציבוריים, ובפרט במקומות בהם לא קיימת יציאה זמינה. במקביל, נוירולוג אחר, בנדיקט, טבע מונח אחר, Platzschwindel, אשר תורגם ופורש כסחרחורת במקומות ציבוריים.

בצורתה המפותחת, אגורפוביה משפיעה כנראה על אחוז אחד מהאוכלוסייה, אך באופן חמור פחות, היא פוגעת בקרב אחד עד שמונה אנשים. כלומר, שבעה מיליון אנשים ברחבי העולם עשויים להיות מוטרדים ממספר תסמיני אגורפוביה.

לאחרונה, הגדירה מערכת הסיווג האמריקנית את המחלה כחלק מהפרעת פאניקה כללית והיא רואה את הפאניקה כתכונה המרכזית אשר ממנה נובעים כל הפחדים. זהו מושג שכיום פתוח לויכוח מסוים, אך אין ספק שהתקפי פאניקה יוצרים מרכיב ניכר של חרדת אגורפוביה.

מבחינת השכיחות, סביר להניח שאחד מתוך שלושה אנשים עלולים לחוות התקף חרדה במהלך החיים, ובכל זמן נתון, כשלושה אחוזים מהאוכלוסייה עלולים לחוות התקפי פאניקה. שיא המחלה פורץ בגילאים שבין 18 ל-30. נדיר ביותר כי אגורפוביה תתפתח לאחר גיל שלושים, אם כי קיימים אנשים בסביבות גיל ארבעים אשר סובלים מהמחלה.

יחד עם זאת, בקרב רבים מאנשים אלו, ניתן למצוא היסטוריה של מצבי פחד בחיי בית הספר ופרקים חולפים של חרדה ממקומות ציבוריים בפעמים אחרות בחייהם. לעומת זאת, כאשר תסמינים של פוביה מתחילים ללא כל היסטוריה שהיא בסביבות גיל חמישים, סביר להניח כי הם חלק מתסמונת אחרת, מחלה דיכאונית, למשל.

בהתייחס להבדלים בין המינים, גברים נוטים יותר להסתיר את פחדיהם מאשר נשים. מספר הגברים אשר מגיעים למרפאות חוץ הוא רבע מהנשים המדווחות על המחלה. גברים בהחלט אינם טובים בהתמודדות עם העובדה שהם כנראה סובלים מפוביה אשר מהווה תגובה מותנית חזקה מאוד מבחינה חברתית.

גורמים

הסיבה לאגורפוביה נותרה בגדר תעלומה. ככל הנראה, רוב האנשים הסובלים מהמחלה מייצרים אדרנלין בקלות רבה יותר מאחרים. שנית, יתכן שמדובר בפחד שהתחיל בילדות. מספר גדול של חולים הופרדו מהוריהם במהלך ילדותם.

ידוע גם כי אגורפוביה עשויה להיות קשורה לאירועי חיים מלחיצים, וכי אנשים אשר סובלים לחצים חוזרים ונשנים, לעתים קרובות עלולים לפתח תסמיני פוביות. לעתים, אנשים מפתחים את המחלה בעקבות חוויות מפחידות והדוגמאות הטובות ביותר לכך הן כי ניתן למצוא את המחלה בקרב אנשים אשר נלכדו באש, מעלית, מכונית או תאונה. אנשים אלו לעתים קרובות מפתחים תסמיני אגורפוביה. יחד עם זאת, קיימים אנשים רבים אשר נלכדו במצבים כאלה, ולא פיתחו תסמיני פוביה. לכן יש לשקול את האפשרות כי קיימת נטייה ביולוגית-נוירולוגית לתסמונת זו.

למרות הסימנים המעידים על קשר נוירולוגי לאגורפוביה, היה זה פרויד ששלל לחלוטין סיבות ביולוגיות לתסמונת. התיאוריה שלו על אגורפוביה כפי שניתן לקרוא עליה ב- The Complete Letters of Sigmund Freud to Wilhelm Fleiss (1887) מתבססת על רעיונותיו לגבי הדחקה ומיניות. הוא גרס כי המרחב הפתוח של הרחוב אשר ממנו האגורופוב חושש כל כך מייצג את הפיתוי למינות שהוא כה מודחק בעיקר אצל נשים. הפחד לצאת החוצה הוא למעשה הפחד מעלייה לפני השטח של מיניות מודחקת ומרוסנת באופן בו היא מופגנת בהתנהגותן המופקרת של יצאניות. המכניזם הפתולוגי של אגורופוביה הוא למעשה הפחד המודחק הקיים אצל כל אישה כי ברגע בו היא תצא לרחוב, היא תסכים לקיים יחסי מין עם הגבר הראשון בו היא תבחין ושימצא חן בעיניה.

בעולם ויקטוריאני ניתן אולי היה לקבל את התיאוריה של פרויד, אולם בעידן שלנו היא עלולה להישמע קצת מוגזמת ואף מגוחכת. עם זאת  החשיבות שלה היא בהתייחסות לעקרון הבלבול שעומד מאחורי אגורפוביה – הבלבול בין הפרטי (הבית) והציבורי (הרחוב) שממנו סובל האגורופוב אם או בלי קשר למימד המיני.

טיפול

הניסיונות ההתנהגותיים הראשונים לטיפול באגורפוביה לימדו אנשים להירגע מהפוביות באמצעות דימוי מצבים שונים. יחד עם זאת, לפני 25 שנים החלו להיפתח מרכזי טיפול מיוחדים למחלה, בהם מטפלים חשפו את החולים למצבי הפוביות ואשפזו אותם לאורך זמן מספיק על מנת לצמצם את התסמינים. לעתים קרובות תורגלה החשיפה במשך שלוש שעות לפחות.

בעוד שהחשיפה למצבים המפחידים בחיים האמיתיים נותרה עמוד התווך של הטיפול, מומחים בעולם הפסיכיאטריה טוענים כי טיפולי תרגול חשיפה עשויים להיות שימושיים. קיימות עדויות מחקריות רבות אשר תומכות בטענה כי לטיפולים באמצעות תוכנות מחשב לסיוע עצמי או הוראת מטפל עשויים לסייע להחלמה.

בשנים האחרונות, טיפולים קוגנטיביים התחילו להתפתח ברחבי העולם, ופסיכולוגים ופסיכיאטרים מלמדים את עקרונות הטיפול הקוגנטיבי לאגורפוביה והתקפי פאניקה, למרות שקיימות ראיות לכך שטיפול קוגנטיבי מועיל כאשר הוא משולב עם טיפולי חשיפה. המחלוקת ממשיכה להיות נתונה לביצועים מחקריים, ועם השנים מתגלות גישות חדשות.

תוצאות הטיפול בחשיפה בפני עצמו טובות מאוד וככל הנראה שבעים אחוז מהאנשים התאוששו מהמחלה. יחד עם זאת, אנשים רבים נוטשים את הטיפול ואינם מצליחים להשלימו. בסופו של דבר, אין שום דרך לעקוף את האמת המרכזית לפיה על מנת להילחם בפחדים, יש להתמודד עימם!

סרט קצר על התמודדות עם אגורפוביה

תגובות

התמונה של הידען הקטן

שכחו אותי בבית

מי בכלל צריך לצאת מהבית בעידן של אינטרנט מהיר קניות בשופרסל אונליין ופייסבוק

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב