אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רוסו: היחס בין האינדיבידואל למדינה חלק א


התמונה של תומר ריבל
רוסו: היחס בין האינדיבידואל למדינה

רוסו: היחס בין האינדיבידואל למדינה.

במרכז הגותו של רוסו עומד הניסיון להסביר את היחס בין האינדיבידואל למדינה. האינדיבידואל מקבל משנה חשיבות עבור רוסו היות שבסופו של דבר מדינה מורכבת מאסף של אינדיבידואלים והבנתה תלויה בהבנתם.

האדם בבסיסו, במצב הטבע, הוא טוב וחופשי. אין זה אומר שאין לו את הנטייה לרוע ואכן נטייה זו מתעצמת כאשר מצב הטבע מוחלף במצב המדינתי. מוסדות המדינה משחיתים את האדם ומוציאים ממנו את הרע שבו.

כדי להבין את האדם במצב הטבע הקודם למצב המדינתי המשחית, רוסו נעזר בשלושה עקרונות אותן הוא טווה בספרו Discourse on the Origin of Inequality. העקרון הראשון גורס כי האדם במצב הטבע הינו ייצור בודד שלא מקיים קשרים חברתיים קבועים עם אחרים מבני מינו. העקרון השני מתייחס לדואליות בטבע האדם. מצד אחד האדם הינו אגואיסט המעוניין אך ורק בהגשמת האינטרסים שלו. מצד שני, האדם ניחן ביכולת לחמלה, רחמים ואהבת הזולת. לבסוף האדם מותר מהבהמה בהיותו בעל רצון חופשי המניע אותו לשפר את עצמו ולשאוף לשלמות.

רוסו משתמש בשלושת העקרונות הללו כדי להסביר כיצד המצב החברתי משחית את האדם. בהסתמך על תיאוריה של חלוקת יחסי העבודה בחברה. על פיה, האדם הטבעי עבר אבולוציה שהחלה בהקמת הארגון המשפחתי והבדלתו מול ארגונים משפחתיים דומים. הבדלה זו יצרה את הרעיון של בעלות על רכוש פרטי. כעת האדם יכל להשוות בין מה ששלו לבין מה שאינו שלו. השלב הבא של המצאת הטכנולוגיה (למשל החקלאות) גרם לאדם להבין שהוא תלוי באחרים במשאבים וכך נולדה לה חלוקת העבודה. חלוקת הרכוש והעבודה הביאה עימה אי שוויוניות כאשר חירות של מצב הטבע נהפכה לעבדות. האדם נחלק למעמדות חברתיים שהוגדרו במונחים של עושר ועוצמה. כל אדם מצא את עצמו נאלץ להגן על מעמדו החברתי ולפיכך החל המרדף אחר רווחים על חשבון האחר. תחרות על רווחים הפכה את מצב הטבע למצב של מלחמה. האדם יכל לשמר את עצמו ואת חרותו נוכח האיום מאחרים רק באמצעות התאגדות ובראשם שליטים שימשלו בו באמצעות חוקים להם הוא נאלץ להסכים. כך נוצרו ממשלותת כך נוצרו מדינות.

כאן הסיפור רק מתחיל. רוסו האמין שהיווצרות המדינה אינה סוף הסיפור. ניתן להשתמש במדינה כדי לשפר את האדם באמצעות שיפור מוסדותיה. המדינה היא למעשה חוזה חברתי המעניק לה ולרשות הפוליטית בראשה ליגיטימציה. החוזה החברתי מבוסס על התפיסה לפיה על מנת להבטיח את החירות בחברה הפוליטית, האינדיבידואלים צריכים להיות חופשיים לחוקק את החוקים שלהם. האינדיבידואלים הללו יוצרים את הגוף הפוליטי והקול הקולקטיבי שלהם נהפך למושג מרכזי בהגותו הפוליטית של רוסו: 'הרצון הכללי'. הרצון הכללי מבטיח כי העם הוא למעשה הריבון של עצמו. בספרו Social Contract מסביר רוסו שתפקידה של הרשות הפוליטית המדינית הוא ליישם בפועל את הרצון הכללי ולהמירו לחוק רישמי מחייב. מכך נובע כי המדינה אינה מעל החוק. היא חייבת לציית לחוק היות שהיא נגזר שלו.

הרצון הכללי הוא מכניזם לפתרון הבעיות הנוצרות באינטראקציה חברתית בהיותו מאפשר לאינדיבידואלים העומדים ברשות עצמם לשתף פעולה במסגרת פוליטית ובאותו הזמן לשמר את חירותם ולאפשר להם להגשים את מטרותיהם הפרטיות. ציות לרצון הכללי, רוסו מדגיש ב-Social Contract , אינו משמעותו איבוד החירות האישית היות שכל פרט ופרט למעשה מציית לרצון המשקף את רצונו.

המדינה ומוסודותיה הפועלים במסגרת הרצון הכללי משקפים את הרצון של האינדיבידואל, בניגוד למשטר טוטליטארי שבו המדינה היא כלי שליטה המאפשר לאדם לשלוט ולשעבד את זולתו. כדי לשמור על חירות הנמשלים, הממשלה חייבת להיות מבוססת על מאזן כוחות. מאזן כוחות זה מבוסס בדומה למונסטקיה על הפרדת הרשויות. ב-Social Contract רוסו טוען כי

It is not good for the power that makes the laws to execute them.

עקרון הפרדת הרשויות ממחיש את התמיכה של רוסו במשטר דמוקרטי. אולם אם נעמיד דברים על דיוקם, רוסו התנגד לדמוקרטיה מהסוג שקיים כיום – דמוקרטיה ייצוגית. בדמוקרטיה ייצוגית חופש הבחירה של האינדיבידואל נשלל ממנו. רוסו מגדיל לטעון ב-Social Contract כי הרעיון של ייצוג הוא שריד של התקופה הפיאודלית, שיטה אנרכוניסטית ולא צודקת שכל מהותה הוא להקטין ולבזות את האדם. הפתרון שרוסו מציע הוא מדינה קטנה כי רק במדינה כזאת ניתן ליישם דמוקרטיה ישירה שבה אנשים יוכלו להשפיע ישירות על התנהלות הגוף הפוליטי.

אם נסכם ונאמר, התפקיד העיקרי של מדינה מתוקנת בעיניו של רוסו הוא לשמר את הטוב שבאדם ןאת חירותו ממצב הטבע באמצעות חוזה חברתי שיעניק למדינה סמכות לגיטימית ומוסרית. החוזה החברתי נועד לבטא את הרצון הכללי של האזרחים והמדינה היא הכלי המיישם אותו בפועל. היישום מתבצע באמצעות שלושה פונקציות אותן המדינה ממלאת.

הראשונה קשורה לחקיקה. באמצעות קבלתו ופירושו של הרצון הכללי, המדינה מייצרת חוקים המתחלקים לארבעה קטגוריות: פוליטי, אזרחי, פלילי ומוסרי. הפונקציה השניה היא ביצועי. המדינה מבצעת את החוקים אותם היא מחוקקת על מנת לשמר חירות פוליטית ואזרחית. הפונקציה השלישית והאחרונה קשורה לשיפוט. הפונקציה הזו נועדה לאזן בין שתי הפונקציות הקודמות  ולספק ביטחון לאזרחים על ידי שמירה על החוקים.

ניתן לחשוב על שתי נקודות עיקריות לביקורת על הפילוסופיה הפוליטית של רוסו כפי שהיא מוצגת ב-Social Contract. ראשית, הרעיון של רוסו של דמוקרטיה ישירה במדינה קטנה אינו ישים היום כפי שהוא לא היה ישים בתקופתו. מדינה היא אינה עיר מדינה וצרפת של המאה ה-18 ושל המאה ה-21 אינה אתונה של העולם העתיקץ שנית וחשוב יותר, מושג הרצון הכללי הוא מושג ערטילאי לכל היותר. קשה לכמת אותו וקשה או להגדיר אותו מבחינה אמפירית. כל אחד יכול לבוא ולטעון, ובהקשר זה גם מנהיגים טוטליטריים, כי הוא מיישם את הרצון הכללי של העם. כל עוד לא ניתן להפריך אותו, אין לו שום ערך מעשי או מדעי והוא מקנה לפילוספיה הפוליטית של רוסו גוון מופשט תיאורטי יתר על המידה.

בחלק הבא: רוסו על היחסים הבילאומיים חלק ב

הרצאה על רוסו

תגובות

להשתמש במחשבה של רוסו ,כמדרגה לשלב הבא.אנרכיזם.

מכל המשנות החברתיות, אך ורק האנרכיזם מכריז שהחברה קיימת למען הפרט, ולא האדם למען החברה. הייעוד הלגיטימי היחיד של החברה הוא לשרת את צורכי האדם ולקדם את שאיפותיו. רק בדרך זו מוצדק קיומה, והיא משרתת את הקדמה ואת התרבות. … שאיפתו של האדם לשחרור מכל מרות ושלטון לא תדוכא לעולם. כמיהתו לחירות מכל כובל היא נצחית, היא הכרחית, ואכן היא תתממש.

…אנרכיזם, אם כן, מייצג את חירות הרוח האנושית משליטת הדת, חירות הגוף האנושי משליטת הרכוש, חירות מכבלי ומגבלות הממשלה. אנרכיזם מייצג סדר חברתי המבוסס על התקבצות חופשית של יחידים למטרת ייצור הון חברתי אמיתי. סדר שיבטיח לכל בן אנוש גישה חופשית לכדור הארץ, והנאה מלאה מנחיצות החיים, על פי התשוקות, הטעמים והנטיות של היחיד.
- אמה גולדמן

טוב ויפה אבל?

ציטוט יפה מאמה גולדמן. אבל הבעיה היא שהיא אינה מציעה אלטרנטיבה פרט לצורך להשתחרר מכבלי החברה. אני לא נתקלתי אצלה במשנה סדורה שמלמדת סדר חברתי קוהרנטי וברור שיכול להיות אלטרנטיבה לקיים. קצת מזכיר את יאיר לפיד שצעק והתלונן אבל שמגיע התכלס - money time תרתי משמע - אין לו מה לחדש

האם פילוסופיה היא הקטגוריה הנכונה?

תרומתו של רוסו היא בנושא מדעי המדינה ותורת המשטרים.הפילוסופים הגדולים בימינו כאשר הם
מלמדים עלהפילוסופיה של המאה 18 מתרכזים בקאנט יום ואחדים גם בבארקלי.את הנחותיו השגויותלגבי טבע האדם אפשר להבין שכן חי ופעל בתקופה הטרום דארווניסטית
המגיב שמעלי מביא ציטטה של אמה גולדמן(אמה האדומה) שגם היא לא ממש הבינה - בלשון המעטה- את טבע האדם שכן מטבעו האדם הוא חיית להקה ובלהקות בטבע אין חופש אבסולוטי
לפרטים . קיימת היררכיה לפעמים קיימת תופעת זכר אלפ

התמונה של תומר ריבל

ראינו לאן זה מוביל

ראינו לאן מוביל הדרוניזם. כאשר לוקחים תיאוריה ביולוגית ומנסים ליישם אותה על הפוליטיקה והחברה זה לא יכול להסתיים בטוב. במקרה שלנו זה הסתיים בברלין ב 1933 - 1945

אי-הבנה של דארווין

א. מסכים שאין ליישם כפשוטה תיאוריה ביולוגית על הפוליטיקה והחברה. נכון, האדם הוא יצור ביולוגי ויש להתחשב בכך; אולם הוא עבר גם מה שמכונה "אבולוציה תרבותית."
ב. יתרה מזאת, האידיאולוגים הנאצים טעו בהבנת דארווין, וגזרו ממנה מסקנות הפוכות למה שהיא מלמדת.
ג. מהתיאוריה של דארווין נובע שהאסטרטגיה הטובה ביותר להישרדות היא לשמור על המיגוון הגדול ביותר של תכונות/מינים/ (היום נאמר גנים).
ד. הטעם לכך הוא שדארווין טען שהמציאות היא קונטינגנטית ואין לדעת מה יקרה בעתיד. לכן, אין לדעת אלו תכונות פרטים בעלי אותן תכונות יהיו "המתאימים ביותר" לשרוד בתנאים החדשים, בכל פעם.
ה. לכן במקום להותיר רק את בעלי השיער הזהוב והעיניים הכחולות, נכון לשמר את המאגר הגנטי המגוון ביותר. כלומר, בדיוק ההפוך ממה שביקשו הנאצים לעשות.
ו. בנוסף, דארווין דיבר על "המתאימים ביותר", ולא על הטובים או הנעלים ביותר. וכאמור לעיל, התואר "מתאימים ביותר" הוא תמיד יחסי להקשר מסוים, סביבה מסוימת, תנאים מסוימים והללו משתנים ללא-הרף.

דמוקרטיה ישירה וטכנולוגיה

א. בהתייחס לביקורת שאנו כבר לא בדמוקרטיה הישירה של אתונה. כלומר, שזו אינה אפשרית בחברות ענק.
ב. זה בוודאי נכון, אולם, ישנם אנשי מדע המדינה שמדברים על-כך, שהטכנולוגיה ההולכת ומשתכללת, מאפשרת לנו חזרה לדמוקרטיה הישירה.
ג. הרעיון הוא, כמו הצבעות לתוכניות ה"ריאלטי". כל אזרח יקבל את הצעת החוק, או יותר-נכון תקציר שלה. בנוסף, יהיו לינקים לדיונים ציבוריים בנוגע אליה בתוכניות הטלוויזיה כמו ערץ הכנסת, המוסף וכו', ובדעות בעיתונים. על סמך כל אלו, הוא יצביע בעד, או נגד.
ד. חברי הכנסת לא יודעים הרבה יותר, על אחוז גבוה מהצעות החוק, עליהן הם מצביעים.
ה. כמובן, שיידרש פיקוח למניעת זיופים.
ו. אולי, כמו השופטים בכוכב נולד, ינתן להצבעת חברי-הכנסת משקל רב יותר בספירת הקולות.
ז. ימים יגידו.

תומר ריבל- אתה מתפרץ לדלת פתוחה

אני מסכים שדארויניזם מקומו במדעי הטבע ולא בחברה אנושית.צ אבל לא זה הסיפור:ממחצית האה ה20ועד ימינו אלה מתרחשות תזוזות טקטוניות בבסיס המידע שבידינו: בארכיאולוגיה בפיסיקה
ובביולוגיה. נגזרת מכך התובנה שהאדם הוא אחדמבעלי החיים בטבע. כך למשל הדי. אן. אי שלו מורכב מאותם בסיסים כימיים כשל אחרים הפעילות החשמלית ברשתות העצבים במוח זהה כל החי בטבע חולק לפחות 500 חלבונים זהים ובשאר דומים וכן הלאה. מזה נובע ששתכליתו של האגם היא לשרוד ולהפיץ את הגנים שלו.. מסיס זה אפשר להתקדם אל האקסטרא שהאבולוציה העניקה לאדם:מוח מפותח. הפילוסופים שעד תקופה זאת התייחסו למהות האדם במנותק ממהותו הביולוגית רוסו על טבע האדם ניטשה על אדם עליוןשופנהאור עלסבל ו סארטר על הקיום וכו
ומכאן הכשל שבהגותם יש לייחל שבהתאם ליידע העדכני יקומו צוותים של חוקרים שינסו לתת תשובות עדכניות יות ר צוותים שיורכבו גם מממומחים לגנטיקה ולחקר המוח וגם מאמנים ופילוסופים. יש להסתכל אל העתיד שבו יהייה שילוב של מדעי הטבע עם מדעי הרוח

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל