אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המערב, האדמה החופשית ושסתום הביטחון של החברה האמריקנית


התמונה של רבקה שפק ליסק
המערב, האדמה החופשית ושסתום הביטחון של החברה האמריקנית

המערב, האדמה החופשית ושסתום הביטחון של החברה האמריקנית. משפחה נוסעת למערב

מאמר 11  בסדרה: "אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות": מיתוס או מציאות

פרק שני בסדרה: החברה האמריקאית במאה התשע עשרה

מאמר ראשון: מדיניות ההגירה וההרכב הדמוגרפי
מאמר שני: חזון העתיד:תומס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון
מאמר שלישי: אלכסיס דה טוקוויל והחלום האמריקאי
מאמר רביעי: השינויים במערכת הכלכלית / חברתית אמריקאית במאה התשע-עשרה
מאמר חמישי: המעמדות בחברה האמריקנית בצפון באמצע המאה ה- 19
מאמר ששי: גישות החוקרים לגבי אופייה של החברה האמריקנית

מאמר מספר 11 :החברה האמריקנית בצפון- מערב 

 עפ"י חוזה השלום עם בריטניה   מ 1783-  נקבע גבולה המערבי של ארה"ב על נהר המיסיסיפי, וניפתחה הדרך להתפשטות מערבה, בשטח שבין הרי האפלצים והאלגנים ונהר המיסיסיפי. פקודת הצפון מערב מ-1787- קבעה את הדפוסים והנוהלים להתיישבות בשטחים החדשים. פקודת הצפון מערב ניתקבלה ע"י הקונגרס של הקונפדרציה, כלומר לפני התכנסות הקונבנט בפילדלפיה וכתיבת החוקה החדשה. היא אושרה לאחר מכן ע"י הקונגרס שניבחר עפ"י החוקה החדשה.

 בפקודת הצפון מערב ניקבע שהשטח הצפוני מערבי שייך לארה"ב ולא יחולק בין המדינות הקיימות. השטח יהיה בפיקוח הקונגרס ויחולק לטריטוריות שתנוהלנה ע"י מושל, מזכיר ושלושה שופטים שימונו ע"י הקונגרס. כאשר יהיו בטריטוריה מסויימת 5000 גברים בוגרים חופשיים, מעל גיל 21, תערכנה בחירות למוסד המחוקק של הטריטוריה שיהיה מורכב משני בתים עפ"י המודל של הקונגרס של ארה"ב. כאשר יגיע מספר התושבים ל- 60,000  , תיכתב חוקה והטריטוריה תתקבל ליוניון, כלומר לפדרציה של ארה"ב ,כמדינה שוות זכויות. כמו כן התקבלה החלטה עקרונית שבשטחים החדשים תהיה העבדות אסורה.

עפ"י חוק נוסף חולקו הטריטוריות ליחידות עירוניות ולמחוזות ואלה חולקו לחלקות שתימכרנה ע,י הממשל הפדרלי במחיר 2 דולר לאקר (אקר= 4 דונם). ב1820- הורד המחיר ל-1.25- ד' לאקר וב1862- חוקק הקונגרס את חוק הומסטד (Homestead Act) , שהעניק לכול מתישב 160 אקר בחינם, שיהפכו לקניינו הפרטי ,אם יישב עליה וייעבד אותה במשך 5 שנים, או ישלם עבורה 200 ד'.

 ארה"ב שמה לה למטרה להגשים את "יעודה הגלויthe manifest destiny) )  להתפשט עד האוקיינוס השקט ולהביא ליבשת כולה את בשורת הדמוקרטיה והנצרות. ב-1803- סופח לארה"ב שטח לואיזינה (האיזור בין נהר המיסיסיפי והרי הרוקי),  שניקנה מצרפת בחמישה-עשר מיליון דולר, ב-1846- נחתם הסכם עם בריטניה שבעיקבותיו סופח לארה"ב האיזור הצפוני מערבי לאורך האוקינוס השקט, שבו קמו מאוחר יותר המדינות אוריגון ווושינגטון, ב1848/9- סופחו טכסס ואיזור הדרום מערב לארה"ב בעיקבות המלחמה עם מכסיקו, ב- 1867-קנתה ארה"ב את אלסקה מרוסיה ב-חמישה מליון דולר וב-1898- ניכבשה הוואי מידי ספרד וסופחה לארה"ב.

פקודת הצפון-מערב, החוקים הנילווים והרחבת שטחה של ארה"ב מים עד ים, אלה קבעו את דמותה של ארה"ב מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית, יותר מכול חוק אחר, משום שהם עיצבו את דפוסי ההתיישבות בכול רחבי היבשת. מבחינה כלכלית-חברתית איפשר המחיר הנמוך של הקרקע וחלוקת הקרקעות בחינם החל מ- 1862 להמוני אזרחים אמריקנים ומהגרים לללכת מערבה ,לאחר שחסכו קצת כסף בעבודתם במזרח, ולהיות לבעלי חוות, כלומר, להגשים את ה"חלום האמריקני". הדעה הרווחת היתה ששיטת חלוקת האדמות תרמה לצמיחת מעמד בינוני גדול של מיליוני חקלאים עצמאיים מבחינה כלכלית, וכך הוגשם חזונו של ג'פרסון. מבחינה כלכלית הפכה ארה"ב בעיקבות חוקים אלה ליחידה כלכלית אחת. בעוד שאירופה היתה מחולקת למדינות עצמאיות עם מטבע ניפרד, גבולות מכס ומדיניות כלכלית שונה ממדינה למדינה, היתה יבשת אמריקה שבתחומי ארה"ב ליחידה כלכלית אחת עם מטבע אחיד, ללא גבולות מכס בין מדינה למדינה ועם מדיניות כלכלית אחידה. מצב זה איפשר היווצרות שוק פנימי עצום למוצרי החקלאות והתעשייה ,והתפתחות מיסחר ע"פ כול היבשת ללא הגבלות. תנאים אלה תרמו לזירוז ההתפתחות הכלכלית, ליצור המוני וזול ולהעלאת רמת החיים של האוכלוסיה. ארה"ב היתה למדינה שאזרחיה נהנו מרמת החיים הממוצעת הגבוהה ביותר בעולם. מבחינה פוליטית תרמו חוקים אלה לגידולה ההדרגתי של ארה"ב ע"י קבלת מדינות חדשות ליוניון ללא זעזועים ומלחמות. בשעה שמדינות אירופה נילחמו ביניהן ופגעו בהתפתחותן הכלכלית, שרר ביבשת אמריקה הצפונית שלום יחסי, שהופרע רק ע"י התנגשויות עם אינדיאנים, המלחמה עם מכסיקו ב1848/9-    ומלחמת האזרחים בין השנים 1865-1861 . להתיישבות במערב היתה גם השפעה על אופיו של המשטר בארה"ב. לדעת ההיסטוריונים תרמה  ההתיישבות במערב לדמוקרטיזציה של הממשל , לאחר שבוטלו כישורי הרכוש כתנאי לזכות לבחור ולהיבחר, בהשפעת ביטולם במערב, ע"י הסרת ההגבלות הדתיות להיבחרות למישרות ציבוריות בהשפעת ביטולם במערב, ועוד...

האמריקנים האמינו שהמערב נתן למיליוני אמריקנים ומהגרים שוויון ההזדמנות להגשמת  ה"חלום האמריקני".

 

תזת ה"ספר" -

ב-1893- נתן ההיסטוריון פרדריק ג'קסון טרנר ( ( Frederick Jackson Turnerהרצאה בכינוס השנתי של ההיסטוריונים האמריקנים ובה הביא את התזה שלו שזכתה לכינוי "תזת הספר   ,(the frontier thesis)  “על תפקיד המערב בעיצוב דמותה של ארה"ב. הוא קבע שתולדות אמריקה הם תולדות ההתיישבות במערב, מכיוון, שהמערב ולא המזרח הוותיק הוא שעיצב את אופיה של ארה"ב במספר תחומים מרכזיים: ראשית, במערב התגבש אופייה של החברה האמריקנית כחברה חקלאית של מעמד בינוני, בזכות מה שהוא כינה ה"אדמה החופשית", דהיינו החלוקה המסיבית של אדמות במחירים נמוכים ובחינם לאורך כמאה שנים. שנית, טרנר ראה במערב את מקום המיפגש בין ה"פראות"  wilderness)) והציביליזציה. האנשים שהגיעו למערב ממזרחה של ארה"ב או מאירופה, הביאו עימם את תרבותם, אבל המיפגש עם תנאי הטבע הקשים והמאבקים עם האינדיאנים העמידו את נורמות ההתנהגות, עולם המושגים של המתיישבים וה"דרכים לעשות דברים" במבחנים קשים, והצורך להסתגל לתנאים הקשים הביאו להתפוררות הנורמות ועולם המושגים הישן ולהווצרות נורמות ועולם מושגים חדשים ומה שניקרא "הדרך האמריקנית לעשיית דברים". במילים אחרות, במערב נהרסה הציביליזציה האירופאית וצמחה ציביליזציה חדשה, אמריקנית. במערב צמח "אורח החיים האמריקני" ועוצבה דמותו של האדם האמריקני כטיפוס שונה לחלוטין מהאדם האירופי. שלישית, במערב נוצרה האומה האמריקנית. במערב התרחש תהליך האמריקניזציה המהיר והיעיל ביותר. ב"ספר" נמחקו השפעות החוף המזרחי והשפעתה של אירופה ועימם נימחקו ההבדלים האתניים בין אמריקנים ומהגרים. המערב היה  ל "כור היתוך"( melting pot)       גזעי  ותרבותי ,  ושם צמחה  האומה האמריקנית שהיא אומה קוסמופוליטית בהרכבה האתני, אך מתוכה הולך ונוצר בהדרגה גזע חדש, אמריקני. רביעית, טרנר ניתח את הדמוקרטיה שצמחה במערב, להבדיל מהדמוקרטיה שצמחה במזרח ,בהשפעת המורשת הפוליטית האנגלית, וקבע ששם צמחה הדמוקרטיה האמריקנית שהיא שונה מהאנגלית. חמישית, טרנר כינה את המערב "שסתום הביטחוןsafety valve)   “ )  של החברה האמריקנית. כול מי שלא היה לו סיכוי להתקדם מבחינה כלכלית וחברתית במזרח הוותיק, שבו סיכויי הניידות החברתית הצטמצמו לעומת העבר, ניתנה לו "הזדמנות שניה" במערב, היכן שהאדמה החופשית ותנאי הבראשית איפשרו לו להצליח מבחינה כלכלית, להגיע לחווה משלו ולהגשים את ה"חלום האמריקני". לעובדה זו היתה, לדעת טרנר, השפעה מכרעת במניעת רדיקליזציה של החברה האמריקנית. בזכות המערב לא נוצר במזרח מעמד פועלים גדול וקבוע שעשוי היה לפתח תודעה מעמדית, כמו מעמד הפועלים באירופה, ולגרום לזעזועים חברתיים ומהפכות. כול פועל ומהגר במזרח עבד מספר שנים כפועל, חסך כסף , והלך למערב, היכן שהאדמה היתה זולה או חופשית, שלא כמו במזרח, וכך ניצלה ארה"ב מרדיקליזם. המערב היה "שסתום הביטחון" של החברה האמריקנית, כלומר סייע בהוצאת הקיטור החברתי ע"י מתן הזדמנות למעמד הנמוך לניידות חברתית תוך דורית. חמישית, המערב היה הגורם המכריע בהתפתחות הכלכלית של ארה"ב, ובהפיכתה למעצמה כלכלית.

 

הביקורת על תזת ה"ספר" -

 בדורות הראשונים שלאחר הצגת "תזת הספר", היא זכתה לפופולריות עצומה והיתה לה השפעה עמוקה על הדרך בה ראו האמריקנים את עצמם ואת חברתם. אבל, החל משנות השלושים של המאה העשרים החלו להתפרסם מאמרים ובהם ביקורת על "תזת הספר". בפרק זה ניתרכז בביקורת לגבי האספקט החברתי של התזה, דהיינו, לגבי תיאורית ה"אדמה החופשית" ו"שסתום הביטחון".     

הביקורת לגבי תיאורית ה"אדמה החופשית" נסבה לגבי השאלה מי היו אלה שרכשו את "אדמות הציבור" שנימכרו ע"י הממשל הפדרלי. ממחקרים התברר שהמדינות במערב קיבלו מענקי קרקע נדיבים עבור הקמת בתי"ס ומוסדות ציבור ועבור הקמת תשתית תחבורתית(באמצעות יזמים פרטיים) של תעלות שתחברנה בין הנהרות, כבישים ומסילות ברזל. כמו כן נתן הקונגרס מענקי קרקעות נדיבים לייזמים פרטיים לצורך הקמת תשתית תחבורתית בינמדינתית, כמו תעלות, כבישים ומסילות ברזל. להערכת החוקרים קיבלו יזמים אלה מיליוני אקרים.  הקונגרס לא הסתפק בהענקת קרקעות לצורך התעלות, הכבישים והמסילות בלבד, אלא העניק כמויות עצומות של קרקע משני צידי הפרוייקטים הללו כדי שהייזמים יוכלו למכור אדמות למתיישבים לאורך הפרוייקטים הללו ולהבטיח לעצמם את כדאיות הפרוייקט ואת איכלוס השטח כדי שהתשתית התחבורתית תנוצל לצורך העברת אנשים וסחורות. למשל, חב' הרכבות, ה-Northern Pacific Railroad- קיבלה 47 מיליון אקרים.  כמו כן, חילק הקונגרס אדמות לחיילים משוחררים. לגבי שאר האדמות, נאלצו  המתיישבים שהיו מעוניינים לקבל אדמה, להתחרות  בספסרים, סוחרי הקרקעות שכול האמצעים היו כשרים בעיניהם לרכוש כמויות גדולות של "אדמות הציבור" ולמכרן במחירים גבוהים למתיישבים. לדעת ג'וזף שפר ( Joseph Schafer ), שפירסם ב1936- ספר בשם " היסטוריה חברתית של החקלאות האמריקנית"( A Social History of American Agriculture),  על כול מתיישב שקיבל אדמה מ"אדמות הציבור" 7-6    מתיישבים קנו את הקרקע מספקולנטים במחיר גבוה בהרבה. פול גייטס (Paul W.Gates ) הגיע למסקנה במחקרים שפירסם   ב1931- ,  ב1936- , וב1941-  על "נושאים הקשורים באדמות הציבור"(Public Lands Issues in the United States),       ש"אדמות הציבור" הפכו למקור להתעשרות לרבים מאילי ההון שקיבלו מענקי קרקע כייזמים, לאנשי עסקים שהקימו אחוזות ענק בהן העסיקו אריסים, לספסרי הקרקעות שמכרו אדמות ברווח ניכר, ולחברי קונגרס, פקידי ממשל ושאר פוליטיקאים שניצלו את קשריהם ומעמדם להשתלטות על "אדמות הציבור" וספסרות בהם. בהקשר זה הדוגמא של שיקגו היא טיפוסית לגבי הנגישות של אנשי ציבור למידע על אפשרויות ההתעשרות מספסרות בקרקעות , שהתרחשה בערים במערב. ויליאם ב.אוגדן ( William B.Ogden ), סוחר קרקעות ממדינת ניו-יורק התיישב ב-1835- בשיקגו, ותוך שנתים ניבחר, בזכות קשרים אישים ועיסקיים לראשות העיר. ב-1844- הוא קנה מיגרשים בשיקגו ב-8,000- ד' ומכרם כעבור 8 שנים ב- -3,000,000 ד'. ב-1845- הוא קנה מיגרשים ב-15,000 ד' ומכרם ב 1865-   ב10,000- ד'.   אבל למרות הכול הוקמו, מסכים  גייטס, שעד  1880 הוקמו כ- 1,740,000 משקים על "אדמות הציבור". 80% מהחוות עובדו בידי בעליהן ועד 1900 הגיע מיספר החוות ל- 2,405,000  .

 מחקרים אחרים קבעו שטרנר חקר את ההתיישבות החקלאית והתעלם מהיישובים העירוניים שקמו במערב. כבר ב-  1860  מנתה אוכלוסיית הערים המרכזיות במערב מאות אלפי תושבים:

שיקגו - 109,260, סיסינטי - 161,044, סנט לואיס - 160,773, וסן פרנציסקו - 56,802. בערים אלה, שהיו למרכזים מסחריים של המערב ,נוצר מעמד בינוני עירוני שמילא תפקיד מרכזי בכלכלת המערב. ההוצאות להקמת עסק במערב נעו בין 5,000 ד' ל6,000- ד' ומהנתונים שבידינו על שכר העבודה לעומת הוצאות הקיום בערי החוף המזרחי ברור שפועלים לא היו מסוגלים לחסוך סכומים כה גבוהים. אנשי העסקים בערי המערב באו מהמעמד הבינוני.

הביקורת על תיאורית "שסתום הביטחון" נסבה על השאלה האם המתיישבים שהלכו מערבה השתייכו למעמד הנמוך? החוקרים בדקו את סיכוייהם  של בני מעמד הפועלים  במזרח. השאלה המרכזית היתה מה היה גובה שכר העבודה לעומת הוצאות המחייה או,  כמה כסף מסוגל היה פועל לחסוך בעבודתו  בשנה, וכמה שנים היה צריך לעבוד במזרח כדי לחסוך די כסף לנסוע למערב ולהקים חווה . לשם כך הם בדקו מהן ההוצאות הדרושות להקמת חווה, שהרי הקמת חווה כללה לא רק רכישת קרקע אלא בירוא היער או הצמחיה העבותה, גידור השטח, בניית ביקתה ומיבני משק, זרעים, בעלי חיים, כלי עבודה, הוצאות הנסיעה של כול המשפחה למערב ופרנסת המשפחה עד שהחווה תהיה ריווחית.

 מהנתונים שהובאו בסעיף על מעמד הפועלים במזרח ברור לחלוטין, שהחל משנות השלושים של המאה התשע-עשרה החל להיווצר, בהדרגה, מעמד פועלים קבוע בערי המזרח. המקור העיקרי לכוח אדם זה היתה, כידוע, ההגירה ההמונית שהגיעה לארה"ב, בעיקר, מאירלנד, גרמניה וסקנדינביה. רוב הגרמנים והסקנדינבים הלכו למערב ואילו רוב האירים התרכזו בריכוזים העירוניים שלאורך החוף המזרחי של האוקיינוס האטלנטי והיו לפועלים בלתי מקצועיים. התוספת המסיבית של כוח עבודה בלתי מקצועי לתעשייה המתפתחת בערי המזרח הביאה לגידול משמעותי בכוח האדם ולעצירה ואף ירידה בגובה שכר העבודה. אם בעבר היה מחסור קבוע בכוח אדם לחקלאות ולתעשייה במזרח ושכר העבודה היה גבוה, יחסית לאירופה, ואיפשר, כפי שראינו, לפועל להגיע לחווה תוך מספר לא רב של שנים, הרי הגידול במספר דורשי העבודה הביא להארכת משך הזמן שהיה דרוש לפועלים כדי לחסוך כסף ליציאה מערבה. יתר על כן, ההוצאות הכרוכות בהקמת חווה עלו באופן משמעותי מאז שלהי המאה השמונה-עשרה. עפ"י חישובים שעשה קלרנס דנהוף(Clarence Danhoj ) במחקר שפירסם ב1941- בשם "ההוצאות להקמת חווה ושסתום הבטחון, 1860-1850 "( Farm-making Costs and the Safety Valve ), ההוצאות להקמת חווה של 40 אקר בשנים 1860-1850 הגיעו ל-1,000- דולר. פועל מקצועי בתעשייה השתכר   במזרח בממוצע  10-4 דולר לשבוע , וההוצאה למזון ושכר דירה בלבד למשפחה ממוצעת בת 5 נפשות לשבוע הגיעה ל- 5 דולר לשבוע. פועל בלתי מקצועי בתעשייה  השתכר בממוצע 6-1  דולר לשבוע, לעומת ההוצאה למזון ושכר דירה בלבד של 5 דולר לשבוע. משפחת פועלים נזקקה לפחות ל 240- ד' לשנה לקיום בעוד שההכנסה השנתית החציונית(7 ד' לשבוע) של פועל מקצועי בחישוב של 9 חודשי עבודה לשנה  היתה כ250- ד'(בתוספת עבודת האשה והילדים עלתה ההכנסה השנתית ל360- ד', עפ"י חישוב של 3 ד' לשבוע) . פועל מקצועי היה זקוק לפחות ל10- שנים על מנת לחסוך 1000  ד'. פועל בלתי מקצועי השתכר ביחד עם עזרת המשפחה כ300- ד' לשנה ונזקק לפחות ל20- שנים כדי לחסוך 1,000 ד'. אבל, יש לקחת בחשבון שבשנות השלושים והארבעים של המאה התשע-עשרה עברו על ארה"ב זעזועים כלכליים ואף שפל כלכלי שהביאו לתקופות של אבטלה. מסקנת החוקרים מעובדות אלה היתה שלנוכח הנסיבות שהשתנו ניפגעו סיכוייו של פועל עירוני לחסוך כסף על מנת ללכת למערב, ובמזרח הלך ונוצר מעמד פועלים קבוע גדל והולך, שהתגורר בסלאמס שהלכו ונוצרו בערים הגדולות. שני היסטוריונים כלכליים, סול דביסון (Sol Davison ) וקרטר גודריך( Carter Goodrich )  , בדקו  במחקר שפירסמו ב1936/5- בשם " השכיר בתנועה מערבה"(  The Wage Earner in the Western Moveement) , את העיתונות בעיר תעשיתיית טיפוסית בניו-אינגלנד, במזרח, על מנת למצוא ראיות להגירה של פועלים מערבה. מסקנתם היתה שההליכה של פועלים מערבה לא היתה תופעה משמעותית.

 היסטוריון אחר, פרד שאנון (Fred A.Shannon) , פירסם מאמר ב1945- בשם "ניתוח שלאחר המוות לתיאוריית "שסתום הבטחון" (( A Post-Mortem on the Safety-Valve Theory  בו בדק את רשימות הצנזוס בשנים שלפני ואחרי מלחמת האזרחים וגילה שאחוז יותר גבוה של אמריקנים נדדו מהכפר אל העיר מאשר להפך. החקלאות האמריקנית עברה תהליך של שינוי בעיקבות המיכון והכנסת שיטות עיבוד חדשות. מצד אחד ,הדבר הביא לעלייה בהוצאות לאחזקת והקמת חווה(מחירי המיכון החקלאי) ,  ומצד שני, העלייה בפרודוקטיביות יצרה עודפים עצומים של תוצרת חקלאית שהביאה לירידת מחירי התוצרת החקלאית, בעוד שמחירי הסחורות התעשייתיות והציוד היו בעלייה. לנוכח עודפי היבולים העצומים לא היה יותר צורך במספר כה גדול של חוות. בעוד שב-1790- היה צורך ב- 9 חוות כדי לספק מזון למשפחה אחת בעיר, ב 1949- היה צורך בחווה אחת כדי ליצר מזון ל- 8  משפחות בעיר. באמצע המאה התשע-עשרה התהליך היה כבר בעיצומו. התוצאה היתה ירידה משמעותית באחוז החקלאים. גורם נוסף שתרם לירידת הריווחיות של החקלאות היה  המעבר לשימוש ברכבות להובלת התוצרת החקלאית. מחירי ההובלה העלו את הוצאות היצור(חב' הרכבות גבו סכומים גבוהים בתנאי מונופול על הובלה ואיחסון של בקר, תבואות ומוצרים אחרים לצורך שיטעון -איחסון זמני עד להעברת הסחורות בצמתי רכבות מרכבת לרכבת) .כמו כן,  חברות הביטוח גבו סכומים גבוהים עבורביטוח הסחורות והבנקים גבו ריבית גבוהה עבור הלוואות.   

ההיסטוריון א.מ.שלזינגר ( A.M.Schlesinger)  דחה את הטיעון שהמערב היה הגורם המכריע בהתפתחות הכלכלית של ארה"ב. הוא ראה את המזרח כגורם המכריע משום שלולא ההון, הטכנולוגיה, התעשייה, רשת מסילות הברזל, הבנקאות והמסחר שהתפתחו במזרח לא ניתן היה לפתח את המערב. 

החוקרים דחו את תיאוריית  "שסתום הבטחון" של טרנר בהקשר למעמד הנמוך. מסקנתם של החוקרים  מכול המימצאים הללו היתה שבני מעמד הפועלים לא נדדו מערבה בהמוניהם סביב אמצע המאה התשע-עשרה, אלא, בנים של חוואים ואנשי עסקים מהמעמד הבינוני החקלאי והעירוני הלכו מערבה בתמיכת הוריהם, מאחר שסיכויי הניידות במזרח היו בירידה. לבנים אלה היה ההון הדרוש כדי להתקדם במערב, להקים חווה או להתישב באחת הערים שנוסדו במערב.   בני המעמד הבינוני החקלאי והעירוני במזרח שלחו את צאצאיהם מערבה כדי להתקדם בחיים מאחר שהאפשרויות במזרח הצטמצמו בשל עליה גדולה במחירי הקרקעות, העליה בהוצאות להקמת עסקים והתחרות הקשה בין האומנים והסוחרים הקטנים לבין העסקים הגדולים. חוקרים אלה קבעו שהיה "שסתום ביטחון" במובן זה שהמעבר של מיליוני בני המעמד הבינוני מערבה הקל על אלה שנישארו במיזרח. המערב הפך למנוף לשימור ו/או שיפור הסאטוס הכלכלי-חברתי של הדור הצעיר בקנה מידה עצום. האבות הניחו את הבסיס לסטאטוס של מעמד בינוני במזרח ובניהם שמרו על הסטאטוס במערב וחלקם  עשו ניידות אופקית ואף אנכית. פועלים הלכו למערב, בעיקר, כדי למצוא עבודה בתקופות השפל הכלכלי במזרח, או בשל שכר העבודה היותר גבוה במערב, שסבל ממחסור בכוח עבודה.

 חוקרי המערב לא התייחסו במחקריהם למחקרים על הקבוצה האירית. היסטוריונים שחקרו את הנושא העלו טיעון  רלבנטי לגבי הגירת פועלים בלתי מקצועיים למערב.  למשל, מלדווין אלן ג'ונס(Maldwyn Allen Jones) בסיפרו " ההגירה האמריקנית"(American Immigration), שפורסם ב1960- .  הם טענו שהאירים לא הלכו מערבה בשל שתי סיבות נוספות, מלבד הסיבה הכלכלית. ראשית, האירים לא היו מעוניינים ללכת לחקלאות. הנסיון החקלאי שלהם באירלנד היה טראומטי.  מצד השלטון הבריטי היה מאמץ מגמתי לנשלם מאדמתם. בעלי האחוזות האנגלים שהביא השלטון הבריטי לאירלנד, הפכו את האירים לאריסים. בעלי האחוזות העלו בתדירות את דמי האריסות והביאו את האריסים על סף רעב. מהעדר אמצעים לטיוב ומיכון, הצטצמה החקלאות האירית, בעיקר, לגידול תפוחי אדמה. מגיפת תפוחי האדמה ב1848- הביאה לגוויעתם ברעב של כ1,000,000- אירים ולבריחתם הנואשת של כ3,000,000- לארה"ב. הטראומה הזאת, נוסף על הידע המצומצם של האירים בחקלאות בכלל ובחקלאות האמריקנית בפרט, הרתיע אותם מללכת לחקלאות.  ההיסטוריון ג'ונס קבע ש"הנסיון שלהם באירלנד, בייחוד הארועים שהביאו להגירה, הפכו את האדמה, בעיניהם, לסמל של דיכוי וחוסר בטחון, מחסור תמידי ועוני."  שנית, המנהיגות הדתית האירית, שהגרה יחד עם צאן מרעיתה לארה"ב לא היתה מעוניינת שהמאמינים הקתולים שלהם ילכו מערבה, מחשש שהתפזרותם ע"פ היבשת תקשה על הכנסיה להחזיק במאמיניה. המנהיגות הדתית לחצה על המאמינים להתארגן בקהילות מגובשות במקומות מגוריהם בערים ולהקפיד על שליחת ילדיהם לבתי הספר של הקהילה(parochial schools), בהם למדו נזירים ונזירות תחת פיקוחם של אנשי הדת.

השאלה היא מה נשאר מ "תזת הספר", לאור הביקורת שהובאה כאן. המבקרים הבליטו את החולשות של התזה, אך לא דחו אותה לחלוטין. למרות כול הביקורת קם במערב מעמד בינוני חקלאי ועירוני גדול ובזכות המערב שמרה החברה האמריקנית על האופי המעמד הבינוני שלה. המעבר מערבה הקל על אלה שנישארו במזרח. המערב קלט גם מיליוני מהגרים שהלכו מערבה לחקלאות או התיישבו בערים במערב. בויסקונסין, אוהיו, מינסוטה ומדינות נוספות במערב היתה אוכלוסייה ניכרת של גרמנים וסקנדינבים. לו הם היו נישארים במזרח הם היו גורמים לאבטלה, לירדת שכר ועוד.  יתר על כן, המערב נתן דחיפה משמעותית לצמיחה כלכלית במזרח מכיוון שהוא סיפק חומרי גלם לתעשייה המתפתחת(כותנה, צמר כבשים, עורות, תבואות לטחנות הקמח, ומתכות למיפעלי הברזל שיצרו כלים חקלאיים ומוצרים אחרים), ונתן לה שוק למוצריה. המערב תרם תרומה נכבדה להתפתחות המיסחר, וסיפק, ע"י כול אלה תעסוקה לפועלים ורווחים לעסקים במזרח. אבל המערב לא היה מתפתח ללא הפוטנציאל הכלכלי של המזרח, כך שהמערב והמזרח כאחד תרמו להתפתחותה הכלכלית של ארה"ב, וכול איזור נתן את חלקו. ומעל לכול, כפי שקבע דגלר,  המערב העניק לחברה האמריקנית "שסתום ביטחון פסיכולוגי". האמריקנים האמינו שבמערב ניתן להתקדם ולהגשים את ה"חלום האמריקני" וזה היה מחסום פסיכולוגי מפני רדיקליזציה במערב ובמיזרח כאחד.

Beginning of the Dream: Homestead Act Made Law

תגובות

החברה האמריקנית בצפון מערב

המאמר הוא ניתוח מרשים ומשכיל בנושא זה . אבקש רק להעיר לגבי נקודה שמוזכרת בשולי מאמר זה העיתונאי אוסאליוואן שניסח את מושג "היעד הגלוי" כלומר היעד הגדול שההשגחה העליונה הטילה על ארצות הברית- העניק מעטפת אידיאולוגית למדיניות שלא איפיינה עד אז את ארצות הברית והיא אמפריאליזם ותוקפנות כלפי מדינות אחרות בזיכרונותיו כתב יוליסס גרנט"לא הייתה מלחמה נפשעת יותר זו שאסרה ארצות הברית על מכסיקו... לא היה לי האומץ המוסרי להתפטר" לגבי השטח בצפון מערב- כיום מדינות אוריגון וואשינגטון הרי שתאוות ההתפשטות האמריקאית כמעט והביאה למלחמה עם קשה עם בריטניה וזאת נמנעה בעיקר בגלל שיקול דעת מבורך בלונדון מצד ראש הממשלה פיל ושר החוץ לורד אברדין. אומנם זה לא נושא המאמר אבל כיון שהתייחסת לעניין " היעד הברור" כדאי להבהיר גם נקודה זאת

מספרד, האמריקנים כבשו את פלורידה

ואיים רבים בים הקאריבי, דוגמת קובה.
הוואי היתה ממלכה עצמאית והצטרפה לאיחוד אחרי שהצמרת הפוליטית שלה התחסלה במגפה (אולי שחפת או משהו כזה?) המיסיון האמריקני היה (ועודנו) הגוף הפוליטי החזק ביותר באיי האוקינוס השקט והוואי הצטרפה באופן "טבעי" לאיחוד.
פעולות המיסיון האמריקני באיים היוותה חלק מכריע מניצחון בנות הברית במה"ע הII בדרום האוקינוס השקט ומנעה את נפילת אוןסטרליה וניוזילנד לזרועות האימפריה היפנית המתפשטת.

הערה ליפתח

לא כל כך ברורה תגובתך למאמר של רבקה שעניינו נושאים חברתיים- כלכליים. מה למיסיון ולמלחמת העולם השנייה? אוסטרליה ואולי ניו זילנד ניצלו מפלישה יפנית בזכות ניצחונות ימיים אמריקאים על היפנים בתקופה שבין מחצית מאי לתחילת יוני 1942 בזירת ים האלמוגים ובעיקר
ליד האי מידווי. לא מיסיונרים אלא האדמירלים פלצר ספרואנס ומעליהם נימיץ. התגובה הקודמת שלי היא הערת אגב לקטע במאמר רבקה שהוא מאמר מעניין מאוד בנושא תהליכים חברתיים כלכליים שעברה החברה האמריקאית

הסדרה מתמקדת בהיסטוריה סוציו- כלכלית של החברה האמריקנית

אכן, גיורא צודק.
המטרה של הסדרה לבדוק באיזו מידה היה הביטוי "אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" מיתוס או מציאות. או במלים אחרות: האם היה מה שנקרא "החלום האמריקהי" פתוח באמת בפני כולם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק