אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כשנשים אוהבות / שמואל יריב - הערות קריאה


התמונה של יהודית מליק שירן
כשנשים אוהבות / שמואל יריב - הערות קריאה

כשנשים אוהבות / שמואל יריב - הערות קריאה. הוצאת בת אור.

סיפור מסגרת וסיפור פנימי

העלילה מתארת משפחה שנעקרה מגוש קטיף,את ההלם שבעקירה, את חוסר האמון באל, בצבא ובמנהיגיו. הגירוש והעקירה לא מטופלים ע"י הממשלה. ההתנתקות היא פצע כואב ומדמם בנפשות העקורים. סיפור על משפחה עם אידיאליים ציוניים שבנתה את הארץ. חלוציות היא ערך עליון ביישוב הארץ. מורשת יהודית שיש להתפאר בה, אהבה לאדמה, קיום ברית אברהם בארץ האבות,אהבה לאדם. כל האהבות האלה הוקרבו על מזבח השחיתות של מנהיגים חסרי תעוזה. הון ושלטון על כל המשתמע מכך החריבו את גוש קטיף.  ההלם הלא מטופל הפגיש בירושלים את אריאל אליישיב ואת אסף פלד. מה שחיבר ביניהם זו הצעידה- ההליכה המשותפת .

הליכה שיש בה כוונת ריפוי. אריאל לקה בלבו,אחרי הגירוש,היה בתחנת מעבר בבית מלון באשדוד, הרב שאשתו האמינה בו מצא להם דירה קטנה בירושלים וגם מקום עבודה- ממנו פוטר כמורה ללימודי קודש. הגירוש והפיטורים זעזעו את נפשו עד שלבו עבר התקף בעצת רופאו החל ללכת. "ההליכה " היא המשך הניתוק מהעולם המבוסס שהכיר "גוש קטיף", ההליכה היא ריפוי לנפש הדואבת. כשהלך לבד היה בתוך כאב ההתנתקות והפיטורים.ההליכה הייתה אטית. כשהלך עם אסף, אסף האט את צעדיו ונשאב אל עולמו של אריאל. הוא רוקן את אריאל  מהאנרגיות הערכיות שהיו בו –כמו ערפד מצץ אליו את החיוניות של אריאל. המשפחתיות שלו קסמה לו, הדלת שנפתחה לו ע"י נעמה, הילדים שהעריצו את האיש המפורסם ונתנו לו מקום בלבם. ככל שהתאהב באישיותו של אריאל ככה הפך אריאל תלותי בו, וויתר על מקומו כאבא לילדיו. כשאסף הציע לאריאל מקום עבודה ושכרו עלה, לא הציע אריאל לעבור לבית מרווח ולשחרר מהמכולה את כלי הנגינה הכלואים בה. חוסר האונים של אריאל בלט  עד לרגע בו מפציר אסף באריאל לדבר עם בנו שאול. רק שם מגלה אריאל עד כמה נפקד מקומו בחיי בניו המתבגרים. אסף שהיה אבא גרוע לבנותיו זוכה בתיקון דרכיו באמצעות אריאל. הוא משמש אבא במשרה מלאה לכל הילדים. הם נועצים בו, משתפים אותו. הוא הופך "אליל" למושא הערצה של הילדים בבית. מטבע הדברים הוא מציע לאריאל להצטרף לביקור אצל דוקטור ישראלי, אך אריאל העסוק במשרתו החדשה מאפשר לאסף לתפוס את מקומו כאבא ולטפל בעניין כראות עיניו. התמימות של אריאל מצאה חן בעיני אסף, שגילה באריאל שכל חריף במציאת מקורות הרחבה לעסקים. אריאל הוא "חמור" עבודה מודרני, שעובד כדי להוכיח שלא ניתן יהיה לפטרו ממקום העבודה. אסף נתן לו מקום חשוב בעולם חומרי בעוד הוא איבד את מקומו בעולם הערכי המשפחתי. אסף לא ביקש ממנו להשאר שעות ארוכות בעבודה. ההשארות של אריאל היא מתוך בחירה-בריחה. ונשאלת השאלה ממה בורח אריאל? כי אסף לא בורח, אסף בחר לו דמות להזדהות עמה, הוא זקוק לה כצופה במעשה האורגיה שלו עם פלורה, הוא זקוק לה כשומע חופשי, הוא הפסיכולוג בגרוש של אריאל, שידו לא הייתה משגת להפנות את המשפחה כולל אותו לפסיכולוג. התלות אותה מפתח אריאל באסף היא תלות של אדם פסיבי באדם אקטיבי. הנאמנות שלו לנעמה שוברת את לבו. לו הייתה מקבלת אותו בחדרם, הזוגיות לא הייתה מתפוררת והמשפחתיות לא הייתה נשברת. משהו קרה פה לאריאל. הפאסיביות שלו יצקה בבנו בכורו את הטיפול באם. הוא בבת אחת התבגר. את התסכול שלו במצב החליף בהערצה לאסף שמילא עבורו ועבור אחיו את התחליף של אבא-אמא שלא תפקדו.

מתי באמת משתחרר אריאל מהסבך שהוא כלוא בו? רק לאחר שהוא מלווה את שאול לשדה התעופה. אז ההליכה ביחד עם אסף הופכת למשהו ממשי שיש בה התחלקות באובייקט המיני. בסיפור המסגרת מופיעות שלוש דמויות:אריאל, אסף ונעמה.

בסיפור הפנימי הדמות העגולה היא שאול הבן הבכור. הדמות שלו מפותחת ומניעה את כל העלילה הסיפורית. אחיו ו"אחיותיו" מוסיפים על הדמות והופכים אותה לדמות מוחשית, מורכבת ואמינה. גם יחסיו עם הנשים בחייו והרב זיסל תורמים להבנת הדמות המורכבת הזאת  שהכמירה את לבי.

העלילה עוסקת במוטיב הבחירה-הבריחה

נעמה בורחת מעצמה, מאריאל ומילדיה.. ההתכנסות הפנימית שלה בתוך עצמה מגדילה את מוטיב ההתנתקות שיש לו הדים גדולים בכל העלילה. על נפש תועה השתלטה נפש מטעה. הרב נתנאל מחד עוזר ושולח נשים לעשות מצווה ומאידך נעזר בכשפים אסורים מתוך הקבלה לשכנע נפש מישראל, שבגלל משחקי כדורגל בשבת בגוש בא חורבן הגוש על יושביו. דמות שרלטנית שמשתלטת על האם ומאלצת אותה להכות את ילדיה ולהרעיבם.  הסופר מצייר בכול הספר ציור במילים שממחיש את הזעזוע של המעשה. נעמה מכה את ילדיה הקטנים ומאשימה אותם בהרס הגוש. ונשאלות השאלות איך האם נעמה מאבדת שליטה על ילדיה? ומה קורה לאריאל, שלא מתערב ומפסיק את המכות הנמרצות שהרביצה האם לילדיה? אריאל מתערב רק כשהוא מאכיל אותם. הציור הזה במילים מזעזע את הקורא.

תמונה דומה שמתוארת בזעזוע שלה היא תמונת האונס של רותם, אך שם שאול לוקח אחריות, כי הוא אוהב אותה.. התמונה הזו משאירה רושם עז בקורא. גם נעמה אוהבת את ילדיה, אך החיבור לרב  הנבער המשבש את מוחה ומשתלט עליה בדעותיו, מראה שהיא הפכה למריונטה בידיו.

החיים בקומונה- הם צורך של בריחה מתוך בחירה.רעיון יפה הקומונה היחידנית. יש בה כיבוד האדם בשתי המשפחות. אסף מתקן את חייו ואת חיי בנותיו. ילדיו של אריאל זוכים ב"אבא חדש", כי האבא הישן שלהם לא מתפקד בתור אבא. שאול מקריב על מזבח אהבתו לאמו והטיפול בה, את נעוריו.

בהתחלה הרגשתי שדמותה של נעמה מחליקה לי מקריאה לקריאה בדפי העלילה. אך מי שנותן לה מקום בחיי המשפחה הוא שאול בנה בכורה, אותו הכתירה בחלומותיה לכתר הצבא, שיהיה רמטכ"ל, אליו מצטרפים יהונתן ויפעת שבדרך אהבתם הזוגית סוללים מקום מכבד לאהבה. זו שניתקו אותה בכוח הזרוע מאמא אדמה בגוש, שפרחיה ועציה נעקרו ואיש לא טיפל בהם ושתל אותם מחדש באהבה. הזוגיות הזאת הולידה הסתכלות אחרת של דפנה למושג אהבה. כל רצונה מתמקד במילה נקמה באסף שבגד בה בסיפוק תאוותיו המיניות בקבוצה. במימוש הנקמה היא משתמשת בשאול העלם היפה שעיניה חומדות אותו. שאול מחפש אהבת אם והיא מחפשת נקמה באביו שלקח ממנה את אסף בעלה, שנתן לו לשבור קיר בבית שרכש ובכך איפשר לו ללמוד איך לתקן את דרכיו. מאבא לא מתעניין וחסר אחריות הפך לאבא מתחשב, מחנך וחבר ל"חמישה" ילדים שאימצו אותו באהבה ונתנו לו תפקיד כפול של אבא-אמא. רק תוצאות החקירה הוכיחו לה שאריאל נשאר נאמן לנעמה עד יום מותה. והנקמה עם הזמן תועלה לאהבת אישה שעזרה לנער מתבגר במסע נעוריו. האחריות שנטל על עצמו כדי להשיב למשפחה את אמו הוכיחה לה, שהוא עלם מיוחד במינו ולכן מצאה לו תחליף. גם אווה וגם אלזי הן תחליף לאם הגדולה שאבדה לו ביום הנורא של הגירוש. רותם הצעירה שלבו נקשר בלבה, דווקא היא חווה אהבה ברוטלית ממנו. ספר המעורר דילמות גדולות על התנתקות בכפייה, על התנתקות מרצון. על חיבור כואב בין אדם לאדמה,בין עצב לשמחה. בין גלות הנשמה לגאולת הנפש.

יהודית מליק שירן קוראת על הספר כשנשים אוהבות מאת שמואל יריב

תגובות

לקרוא או לא לקרוא?

יהודית כאשר קראתי את החלק הראשון של הערות הקריאה התעוררה בי סקרנות מלווה ברגש אמפתיה לדמויות ואמרת בהזדמנות קרובה אקרא ספר זה. בחלק השני של הערות הקריאה
נתקלתי בפיסקאות שהותירו אותי בפה פעור"... חלוציות... מורשת יהודית שיש להתפאר בה... קיום ברית אברהם בארץ אבות...הון ושלטון החריבו את גוש קטיף"(!!!). מה זה? כוונתי לקרוא את הספר הצטננה. לקרוא או לא לקרוא? זאת השאלה

התמונה של יהודית מליק שירן

לקרוא ורצוי

שלום גיורא,
הספר הזה נכתב ממקור ראשון על צאצא של מתיישבים חדורי ציונות שהקימו את הארץ ואשר בחר להתיישב בגוש קטיף. המניעים שלו להתיישבות בגוש הזה באו מאותם מניעים של הוריו וגם הוריה של רעייתו. יישוב הארץ והגשמת החלום היהודי -הציוני.. עקירת הגוש היא פצע מדמם של הציונות העוסקת בהתרחבויות של יישובים בארץ לאחר אישור ההנהגה המקומית. תסכים איתי שאם ההתיישבות לא הייתה מקבלת אישור להתיישבות ,היא לא הייתה קמה. הספר מביא עדות למה שקרה בעת הפינוי למשפחה אחת מיני רבות: אבא, אימא ושלושה ילדים. הספר מעלה דילמות מוסריות על העקירה, על הפקרת משפחות, על חוסר הטיפול בילדים עם טראומה נפשית בעקבות העקירה.

אני יודעת,שחלק מהילדים זכו לטיפול בהבעה ויצירה לפרוק את הטראומה, אך לא כולם זכו לקבל את הטיפול הזה. הידיעה שלי נובעת מנסיוני בתחום כמטפלת בהבעה ויצירה עם ילדים עקורים. מה שעובר על המשפחה נותן הצצה נכונה ולא מוכרת לחיים לפני ואחרי. רק אחרי שתקרא את הספר תבין לבד למה "הון ושלטון"החריבו את גוש קטיף. תקרא, נדבר פה אחרי הקריאה. אביא לכאן גם את הסופר שמואל יריב ששמע את העדות הזאת ותרגם אותה לספר. ספר כואב שמניח על השולחן הציבורי בעיות שמנהיגים בחרו להתעלם מהן או לברוח מהתמודדות. קרא ונדבר כאן אחרי.

קרוא אקרא

יהודית שלום
בהמלצתך אקרא בקרוב ספר זה. מדבריך אני מבין שמדובר בדרמה אנושית ייחודית יחד עם זה דבריך מעוררים בי הרבה אי נוחות וזאת בהקשר של החלום היהודי - ציוני.אתפלמס רק לאחר קריאת הספר אבל אינני יכול להמנע מהערה אחת: פרופסור גדעון ביגר מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב מזכיר תמיד שיש גם גבולות של ארץ ישראל ההלכתית. מבחינת ההלכה רצועת עזה כולל גוש קטיף איננה חלק מארץ ישראל כלומר היא טריטוריה שלא חלים עליה מיצוות
הקשורות בארץ כמו שמיטה תרומות מעשרות. בידי אנשי גוש קטיף היה מכתב מהרבנות הראשית המתיר להם לגדל יבולים בשנת השמיטה.אני מקוה למצוא בספר גם התייחסות לרבנים
שהטעו ביודעין את המתיישבים ויש להם חלק נכבד במה שקרה להם.

רצועת עזה איננה חלק מארץ ישראל

נכבדי מר גיורא,
קראתי את תגובתך לביקורת שכתבה יהודית מאליק-שירן על ספרי "כשנשים אוהבות...". להבנתי מתנחלי גוש קטיף התייחסו לגוש כאל חלק מארץ ישראל הנבנית. הם התיישבו שם כי ראו בזה תרומה לעצמאותנו בארץ אבותינו. איני מפקפק באדיקותם של המתנחלים אבל ייתכן שמסיבות כלכליות הם שמחו עם המכתב מהרבנות הראשית המתיר להם לגדל יבולים בשנת השמיטה. למיטב זכרוני במאה שעברה כשהתפתחה בארץ ההתיישבות החקלאית הרב קוק זצ"ל ניסה למצוא פתרון הלכתי שיאפשר לחקלאים לגדל יבולים גם בשנת שמיטה. אני מניח שאריאל שרון כשקיבל את ההחלטה על ההתנתקות לא לקח בחשבון את הגבולות של ארץ ישראל ההלכתית. אילו היה לוקח אותם בחשבון, היינו מתנתקים מחלק משטחי הגליל המערבי.

בספר שלי התרחקתי מפוליטקה וכלכלה. כלל לא התייחסתי לסיבות שהביאו להתנתקות ואף לא למצבים הכלכליים הרעים שאליהם נקלעו המנותקים. אבי המשפחה שבה עוסק הרומן, שהיה מורה מצליח בגוש, בזכות ידידו נעשה למנהל חברת בנייה השייכת לאותו ידיד, כך שבירושלים, לשם נדדה המשפחה, מצבה הכלכלי היה סביר. אלא שהנפשות של הגיבורים נפגמו. אם המשפחה, שאהבתה לבעלה פרחה מאז שהיו ילדים, נפלה לדיכאון, אהבתה הפכה לשנאה ואחרי שלוש שים וחצי היא מאבדת עצמה לדעת. אב המשפחה שלפני ההתנתקות היה בעל ואב למופת, אחרי ההתנתקות הפך לסוס עבודה במשרד אותו ניהל, והזניח את אשתו ובניו. הבן הבכור, שנוכח שאביו אינו עושה דבר להחלמת האם, כתלמיד בתיכון הוא מכר את גופו לנשים שאהבו אותו כדי שיהיה לו כסף לממן לאימו טיפול רפואי אצל טובי הרופאים בירושלים. את הדבר הזה שמעתי מפיו של העלם שעימו התיידדתי באותן ארבע שנים שחי בירושלים. הוא התלבט. מחד הוא פעל שלא לפי עקרונות המוסר שהתחנך עליהם בגוש. אך מאידך הוא מילא את הדברה "כבד את אביך ואת אימך." אימו חינכה אותו לכך שיהא חייל מצטיין בצה"ל ואף ייחלה לכך שיגיע לדרגת רמטכ"ל. והוא, כדי שלא לשרת בצה"ל שגרם להתאבדותה של האם, מיד לאחר שסיים את בחינות הבגרות, בורח לארצות הברית משם עלתה משפחת אימו כארבעים שנה לפני כן.

מאז שנסע לאמריקה לא ראיתי אותו. אבל הרבה חשבתי על הדברים שסיפר לי על עצמו, על בני משפחתו ועל התדרדרותם של מכרים וחברים שלו מגוש קטיף. אינני חושב שרבים מהמנותקים התדרדרו לאלכוהול, לסמים להגירה או לזנות.אבל אני מרגיש צורך להשמיע את זעקתם של אלה שהתדרדרו בתקווה שיימצאו אירגונים ומוסדות שייפעלו לרפא את האנשים הללו. ובמידה ותהיינה התנתקויות נוספות, נדע למנוע את ההתדרדרויות.

כשנשים אוהבות...

שמח מאוד שמצאתי בגוגל את הדיון הזה על הספר.
אתמול לא יכולתי לעזבו עד שסיימתיו בחמש בבוקר.
הספר מביא בזוית שונה, מיוחדת ומקורית את הטרגדיה של מגורשי גוש קטיף, רומן ארץ ישראלי במלוא מובן המילה !!!
העלילה מרתקת. העברית נפלאה – "עברית של שבת" ויחד עם זאת בהירה וקולחת.
שלל הדמויות שמופיעות בספר עגולות מאוד, מורכבות משתנות ומתפתחות לאורך העלילה.
דפנה שבתחילת הרומן היא דמות שלילית , הופכת לדמות שהתחלתי ממש לחבב.
אסף שמגלה את הצד האבהי שלו, והופך להיות אבי הקומונה, ולעומתו אריאל שמדמות דומיננטית במשפחתו הופך לדמות מסורסת.
דמותה הטרגית של נעמה – האם, נכנסה עמוק לליבי.
ובמיוחד שבתה אותי דמותו הכריזמטית של שאול, הבן הבכור של המשפחה, שבגלל הנסיבות, עושה את המהפך הגדול ביותר. מנער דתי שגדל בגוש קטיף לג'יגולו (אבל בעל לב של זהב).
אני מרגיש שבספר למרות הקשיים, ההתמודדויות והכאב שמעל פני השטח, ובמקביל – היצרים, הפנטזיות והמעשים שמתחת לפני השטח ישנה הרבה אמונה בטוב ובבני האדם.

כשהחיים בדילמה

הספר קריא וקולח. אי אפשר להניח אותו מהיד.
הוא מטפל בנושא חשוב ומרתק שכמעט איש לא השכיל להתמודד אתו ברגישות ובעדינות של שמואל יריב.
שפתו של יריב דקת הבחנה. היא מוסרת את רחשי הנפש והלב באופן מדוייק. פורטת אותם עד לנימים הדקים והנסתרים ביותר.
החברות בין אריאל ואסף נגעה בי מאוד. אין לי בעייה עם חברות שנרקמת תוך ימים ספורים וכלל לא תמהתי שגם גברים יכולים להיחשף ככה ובכזה עומק. להיווצרות ידידות אין חוקים וגבולות ומשך זמן . אריאל נמצא במצב נפשי רעוע לאחת ההיתנתקות. הוא נכון לקלוט לתוכו אדם שיעשה לו טוב וייתן לו מעט מנוחה מעצמו. אפילו אם תוך כדי כך זה יגרור אותו " להכעיס את האלוהים". נדמה ששבירת הבית, המשפחה, הערכים, מערערת את האמונה ולא משאירה מותרות להתייפיפות נפשית.
דמותה של נעמה כבשה אותי . יריב השכיל לחדור אל תוככי נפשה הפרומה ולחשוף אותה לפני הקורא. " נעמה בחרה להסתלק מהעולם בליל חורף גשום שבין חמישי לשישי..." משפט מרטיט בחוזקו ויחד עם זאת קר וחד כתער ומביא באלגנטיות מצמררת את נפתוליה של נעמה אל סופם.
באשר לדיאלוגים השונים. אינני אומרת שכולם אחידים ברמתם ובאופן שיכנועם אבל הם בהחלט מייצגים את הדמויות השונות ומבדילים ביניהם.
כשאתה נסחף אל תוך עולם הסיפור, אינך אומר לעצמך , נער ונערה אינם מדברים ככה או אחרת. אם אתה נסחף אז אתה נסחף וזה מה שקרה לי.

מקווה שצלח בידי. להראות כאן את התרשמותי מהספר הזה.
ברור שהספר לא ייהפך לרב- מכר בעולם העסקי הספרותי הכה ציני של היום, וגם הצלחתו לא תהיה תלויה בביקורות שיכתבו או כתבו עליו. אבל בטוחתני שהוא ימצא את דרכו.

אחד הספרים החשובים שקראתי

אני רוצה לעשות הפרדה בין כתיבה בדויה שבה סופר ממציא דמויות וממציא עלילה לבין סופר הכותב את החיים מנקודת מבטו של נער בן 17. פגישה מקרית בין איש מבוגר -הסופר שמואל יריב עם נער בן 17 שאול (שם בדוי) הדמות העגולה בסיפור הולידה מחקר שטח עמוק וכואב. כך נולד הספר הזה שחושף בפנינו דמויות ונופים מגוש קטיף המפונה.

הספר לא נוגע בפוליטיקה. הספר נוגע במצוקות נפשיות וחברתיות של משפחה שגורשה בעל כורחה מגוש קטיף. לנו מאוד נוח לקרוא בעיתון או לצפות בטלוויזיה בחדשות של רגע אחד או שניים, לא ממש מתעניינים בכאב האמתי של האנשים שחיו בגוש קטיף. השגרה והאדישות עושות את שלהן ומשפיעות עלינו הרבה מאוד.

"כשנשים אוהבות..." מציג רובד חברתי שאיננו שולי בחברה הישראלית המורכבת מתתי -חברות: חילונים ודתיים, ספרדים ואשכנזים, יהודים וערבים, יהודים ונוצרים. הספר מתמקד ברובד אחד מכל מרכיבי החברה שלנו. חילוניים ודתיים. הרובד החברתי הזה שואב לתוכו משפחה חילונית מפורקת והופך אותה לחוזרת בתשובה. מתאר משפחה דתית מאוד שהגירוש מביתה עורר בה פצע מדמם שאיש לא טיפל בו. הפצע המדמם הזה מפגיש את אריאל אב המשפחה עם אסף פלד שחקן שהפך למיתוס, אגדה במגרשי הכדורגל בארץ. מפגש מקרי בין השניים מוליד חברות יפה. בה האב אריאל מקבל תמיכה חברית ואוזן קשבת שקושרת אותו לאחר זמן מה בענייני החומר העסקיים של אסף. זה שכל כך רצה בית חם לבנותיו "מחנך" והופך לאב עבור חמישה ילדים. שתיים שלו ושלושה של אריאל. הקשר הזה שואב אותו אל אישיות המשפחה וכובש לו מקום של כבוד בתוכם. הספר מעלה דילמות מוסריות: איך יתכן שנער בן 15 לוקח על עצמו את תפקיד המושיע של אמו? איפה היו רשויות הרווחה המקומית? מה קורה לאבא שאיננו מתפקד כאבא ולא כבעל לרעייתו נעמה? איך מטפלים בשיגעון? ולמה אף אחד לא ראה שדעתה של נעמה משתבשת עליה? למה ילדים בני 14 צריכים להפוך להורים כדי לטפל באמם? הרבה שאלות של למה? נולדו מהמפגשים האלה בין הסופר לשאול שראה לפניו מוצא אחד להציל את אמו ולהחזיר אותה לשפיות. ואני שואלת האם זה תפקידו של נער בן 15 להציל את אמו? לרפא אותה ממחלה שהשתכנה בראשה?

אני ממליצה לכם לקרוא את הספר. זה לא ספר שגרתי. זה ספר מציאותי על החיים שלא ידענו שהם קיימים בתוך משפחה אחת ממגורשי גוש קטיף. אני הייתי קוראת לספר הזה "רשומון", כי הוא מתעד מה היה לפני חורבן גוש קטיף ומה קרה אחרי, לא רק למקום. מה קרה לאנשים, הורים לילדים? ומה קרה לילדים שלא חוו ילדות והפכו בעל כורחם לאנשים מבוגרים מאוד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודית מליק שירן