אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השינויים במערכת הכלכלית / חברתית אמריקאית במאה התשע-עשרה


התמונה של רבקה שפק ליסק
דיאגרמה של הממשל הפדרלי 1862

דיאגרמה של הממשל הפדרלי 1862

השינויים במערכת הכלכלית ובמבנה החברתי של האמריקנית סביב אמצע המאה התשע-עשרה

מאמר שמיני בסדרה: אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
מאמר רביעי בפרק החברה האמריקאית במאה התשע עשרה.

פרק שני בסדרה: החברה האמריקאית במאה התשע עשרה

מאמר ראשון: מדיניות ההגירה וההרכב הדמוגרפי
מאמר שני: חזון העתיד:תומס ג'פרסון ואלכסנדר המילטון
מאמר שלישי: אלכסיס דה טוקוויל והחלום האמריקאי

מיתוס או מציאות

המערכת הכלכלית בארה"ב לא היתה מעולם בעלת אופי הומוגני.

צפון - מזרח

בין השנים 1860-1830 עברו על האיזור הצפוני-מזרחי שינויים מרחיקי לכת בכול התחומים, שהכינו אותה, בהדרגה, למעבר מחברה קדם-תעשייתית לחברה תעשייתית. ערב מלחמת האזרחים עמד הצפון-מזרח על סף מהפכה תעשייתית שנבלמה, זמנית, לדעת הכלכלנים רוברט גלמן( Robert Gallman) וסטנלי אנגרמן (Stanley L. Engerman), בשל פרוץ מלחמת האזרחים. המהפכה התעשייתית פרצה במלוא עוזה, מיד עם סיומה של המלחמה.

צפון- מערב ודרום מערב

באיזור הצפוני-מערבי נמשך תהליך ההתיישבות ובצד חוות חקלאיות קמו ערים ועיירות. הצפון –מערב עבר, בהדרגה, לחקלאות מסחרית ואילו בדרום-מערב, למרות ההתפשטות מערבה, נשארה המערכת הכלכלית ללא שינויים מהותיים. השינוי הבולט ביותר היה בהעברת הדגש מגידול טבק לגידול כותנה, כענף היצוא העיקרי. לפני מלחמת האזרחים היה גידול עצום בביקוש לכותנה בשוק העולמי ויצוא הכותנה מארה"ב לאירופה עלה מ50%-ֵל5% - מכלל היצוא ותרם באופן חיובי למאזן המסחרי של ארה"ב. אבל, ההתרכזות של הדרום בחקלאות גרמה, לדעת כלכלנים מסויימים, לפיגור בהתפתחות בתחומים כלכליים אחרים ולתלות גבוהה בשווקים בינלאומיים.

כלכלת הצפון (צפון-מזרח וצפון-מערב):

כלכלות הצפון-מזרח והצפון-מערב היו קשורות ותלויות זו בזו. הצפון-מזרח סיפק לשותפות זו את התעשייה, ההון, הטכנולוגיה , הבנקאות והמסחר. הצפון-מערב סיפק את חומרי הגלם לתעשייה, את התוצרת החקלאית לצורכי השוק הפנימי וליצוא ושימש שוק לתוצרת התעשייתית של הצפון-מזרח.

בין השנים 1865-1830 התחוללו שינויים מרחיקי לכת במערכת הכלכלית של הצפון. התופעה המרשימה ביותר, שהיתה הדחף או הטריגר לשאר השינויים, הייתה גידול האוכלוסין העצום. הריבוי הטבעי הגבוה גרם להכפלת אוכלוסייתה של ארה"ב כול עשרים וחמש שנים, וחלק ניכר מהגידול היה באזור הצפוני מזרחי ובמערב, בעוד שבדרום, שהיה דליל באוכלוסין, היה הגידול נמוך, יחסית. הריבוי הטבעי הגבוה היה תוצאה של שיעורי הילודה הגבוהים שעלו על שיעורי התמותה והעלייה בתוחלת החיים בזכות השיפור ברמת התזונה, הבריאות ורמת החיים הממוצעת האמריקנית, שהיתה הגבוהה ביותר בעולם. גם ההגירה מצפון וממערב אירופה, מקוויבק הצרפתית ומהמזרח הרחוק בשנים 1870-1830 הביאה לגידול אוכלוסין משמעותי. רוב המהגרים מגרמניה וסקנדינביה התיישבו במערב התיכון, ואילו האירים התרכזו, ברובם, בערי הצפון-מזרח , אם כי חלק מהם עברו, בהדרגה, לערים במערב התיכון. גם חלק מהמהגרים מגרמניה וסקנדינביה התיישבו בערים בצפון-מזרח ובמערב התיכון. יוצאי המזרח הרחוק התיישבו בקליפורניה, בעוד שיוצאי קוויבק העדיפו את ניו-אינגלנד או איזור האגמים במערב התיכון. מספר המהגרים שהגיע לארה"ב באותם שנים היה מעל-- ,7,000,000 . כתוצאה מהריבוי הטבעי וההגירה גדלה אוכלוסיית ארה"ב מ- 17,000,000- ב1840- ל31,000,000-

ב1860-.

לגידול האוכלוסין העצום היו מספר תוצאות: כוח העבודה גדל מ -6,000,000 ל - 11,000,000 והביקוש לתוצרת חקלאית ותעשייתית גדל באופן משמעותי.

השינויים בתחום החקלאי היו עצומים. מספר החקלאים גדל מ -3,570,000 ב- 1840 ל- 5,880,000 ב- 1860, והכנסת מיכון ושיטות עבודה מדעיות העלו את התפוקה של החקלאות. בעיקבות ההתפשטות מערבה נוצרה חלוקת עבודה בחקלאות: במזרח גידלו ירקות ופיתחו משק חלב, בעוד שבמערב גידלו ,בעיקר, תבואות ובעלי חיים. בדרום-מערב גידלו בעיקר כותנה. הגידול בתפוקה של החקלאות הביא למעבר מחקלאות של סיפוק עצמי ומכירת תוצרת חקלאית בשווקים קרובים, למעבר לחקלאות מסחרית ומכירת התוצרת לשווקים ברחבי ארה"ב ובשווקים בינלאומיים.

גידול האוכלוסין הגביר את הביקוש לתוצרת תעשייתית ונתן תנופה להתפתחות התעשייה באיזור הצפוני-מזרחי. מספר המועסקים בתעשייה גדל פי שלוש בין 1860-1840 , וחלקם של פועלי התעשייה בכוח האדם במשק גדל מ-13.9%- ב-1840- ל-18.5% ב-1860. ערך הסחורות שיצרה התעשייה עלה מ-500,000,000 דולר ב- 1840 ל - -2,000,000,000 דולר ב- 1860. הביקוש לסחורות תעשייתיות נתן דחיפה לפיתוח מדעי וטכנולוגי. ב-1830 נרשמו 554 פטנטים ומספרם הגיע עד 4,778 ב- 1860. המצאת מכונת התפירה ב-1846 חוללה מהפכה בתעשיית הלבוש וההנעלה, ופיתוח טכנולוגי הביא למעבר משימוש במכונות מעץ למכונות מברזל, משימוש במים להפעלת מכונות לשימוש בקיטור ולמעבר משימוש בפחם-עץ לפחם.

תוך זמן קצר עברו שינויים דומים על ענפי תעשייה אחרים.

השינויים בארגון הייצור

הגידול בכוח האדם, הביקוש הגובר למוצרי תעשייה והפיתוח הטכנולוגי הביאו לשינויים באירגון היצור: בראשית המאה התשע-עשרה בוצע הייצור התעשייתי בבתי מלאכה קטנים, בבעלותם של אומנים שהעסיקו מספר אומנים-שכירים ושוליות, ולא היתה הפרדה בין בית המלאכה והחנות בה נמכרה הסחורה. לאחר 1815 החלה הפרדה בין בית המלאכה והחנות בעיקבות הגידול בביקוש והגידול בייצור. הבעלים טיפלו בלקוחות, בספקי חומרי הגלם ובניהול החשבונות, והחלה הפרדה בין החנות ובית המלאכה. היה גידול במספר הפועלים בעסק. בשלב זה החלו גם בהעברת חלק מהעבודה הבלתי מקצועית בענף הלבוש לנשים שעבדו בבית. השלב הבא בארגון הייצור היה המעבר מבתי מלאכה למנפקטורה ואח"כ לבית החרושת המודרני. המעבר לשלב המנפקטורה התבטא בריכוז מספר גדול של פועלים במפעל אחד ושילוב נשים בעבודה במפעל. היו אלה נערות מהחוות בסביבה, שעסקו בטוויה ואריגה בעוד שהאומנים-השכירים בצעו את העבודה המקצועית, כגון, צביעה, גזירת הבדים ועוד. החל מאמצע שנות הארבעים של המאה התשע-עשרה התחיל המעבר להעסקת גברים-מהגרים , בעיקר אירים וצרפתים-קנדים במקום הנשים. השינויים התבטאו לא רק במעבר ממפעלים קטנים לגדולים אלא גם בהכנסת מיכון ושיטת הסרט הנע, כלומר חלוקת עבודה. מעתה לא נעשתה העבודה בידי פועלים מקצועיים שהעבירו את חומר הגלם דרך כל שלבי העיבוד עד למוצר המוגמר, אלא תהליך הייצור פוצל לשלבים ופועלים בלתי - מקצועיים התמחו בשלב אחד בתהליך הייצור.

שינוי היחס בין החקלאות לתעשיה במערכת הכלכלית

השינויים הללו נתנו דחיפה עצומה לתעשייה, כשם שהכנסת מיכון ושיטות עיבוד מודרניות העלו באופן משמעותי את הפרודוקטיביות של החקלאות. אולם, ההתפתחות של התעשייה ועליית הפרודוקטיביות של החקלאות הביאו, בהדרגה , לירידה בחלקה של החקלאות בכלכלה מ-64.4% ב- 1840 ל- 53.2% ב- 1860 ולעליית חלקה של התעשייה בכלכלה מ-36.4%- ל- 46.8% באותן שנים. העלייה בפרודוקטיביות של החקלאות איפשרה לספק את הגידול בביקוש לתצרוכת חקלאית בערים.

השקעות הון והתפתחות הבנקאות

התעשייה לא היתה מסוגלת להתפתח ללא השקעות הון, פיתוח הבנקאות, והמיסחר . ואכן, השקעות הון בתעשייה נעשו ע"י בעלי הון אמריקנים ואירופאים, מספר הבנקים גדל.

המעבר לשוק ארצי

החל המעבר משווקים מקומיים לשוק פנימי שהשתרע ע"פ ארה"ב כולה. בערים החלו להיפתח חנויות גדולות (כול-בו, סופרמרקט), ובמערב סיפקו המוני רוכלים נודדים סחורות תעשייה לחנויות בערי המערב.

פיתוח התשתית התחבורתית

אבל ללא תשתית תחבורתית לא ניתן היה להעביר מהמערב תוצרת חקלאית וחומרי גלם לערים ולמרכזי התעשייה בצפון-מזרח, וסחורות תעשייתיות ממפעלי התעשיה בצפון-מזרח למערב. ואכן, בשנים 1860-1820 הייתה פעילות עניפה בתחום פיתוח התחבורה. תחילה ניסו לפתור את בעיית התחבורה מערבה ע"י חפירת תעלות שתחברנה את הנהרות הגדולים בדרך מערבה. הפרויקטים הגדולים ביותר היו תעלת אירי שחיברה את ניו-יורק לאיזור האגמים הגדולים בצפון-מערב שכרייתה נסתיימה ב-1825- ותעלת פנסילבניה, שחיברה את נהר האוהיו לנהר המיסיסיפי, וכרייתה נסתיימה ב- 1834. ספינות נהר, המונעות ע"י קיטור העבירו סחורות ותוצרת חקלאית בנהרות אוהיו והמיסיסיפי. לפני עידן הקיטור נמשכה הנסיעה במעלה נהר המיסיסיפי מניו אורליאן ללואיסוויל בקנטקי, שלושה עד ארבעה חודשים. ספינות הקיטור קיצרו את משך הנסיעה לחודש אחד. אבל החל משנות השלושים של המאה התשע-עשרה התחולל המעבר לרכבות, וחברות רכבות קיבלו זיכיונות ומענקי קרקע נדיבים מהקונגרס על מנת להניח רשת מסילות ברזל צפונה ומערבה. הרכבות קיצרו את משך הזמן הדרוש להעברת סחורות ואנשים בין האזורים החקלאיים , מרכזי התעשייה והערים, ובהדרגה, ירדו מחירי ההובלה והפכו את ארה"ב לשוק אחד גדול.

גידול הערים

ההתפתחויות האלה הביאו לגידול במספר הערים ולגידול האוכלוסייה העירונית. העיור גדל מ-10.8% ב-1840 ל- 19.8% ב-1869 במונחים ארציים. ב- 1860 התגוררו בערי הצפון-מזרח 35.7% מתושבי האזור, בצפון-מערב התגוררו באזורים העירוניים 16% ובדרום ודרום-מערב הגיעה האוכלוסייה העירונית ל- 11.5% בלבד .הגידול בכושר היצור החקלאי איפשר לחקלאים לספק את הגידול בביקוש למזון. בערים הצטרפו אל התושבים הוותיקים מהגרים מצפון ומערב אירופה.

הגידול באוכלוסייה העירונית(צפון-מזרח)

העיר 1790 1820 1850

בוסטון 18,038 43,298 136,881

ניו יורק 33,131 123,706 515,547

פילדלפיה 42,520 112,772 340,045

בולטימור 13,503 62,738 169,054

הגידול באוכלוסייה העירונית(צפון-מערב)

העיר 1860

שיקגו 109,260

סינסינטי 161,044

סן פרנציסקו 56,802

השוק הפנימי האמריקני גדל באופן משמעותי כתוצאה מגידול האוכלוסין וצמיחת הערים והעיירות. המרכזים העירוניים סיפקו לחקלאים כלים, ריהוט, בדי כותנה, ביגוד, נעליים, כובעים ועוד… שעד אז היו מיובאים ברובם מאירופה, והחקלאים סיפקו לאוכלסייה העירונית את צרכיה במזון. בשלהי המאה השמונה-עשרה היה צורך בתוצרת חקלאית של תשע חוות מזון כדי לספק מזון למשפחה אחת בעיר. באמצע המאה העשרים היה צורך בתוצרת חקלאית של חווה אחת לאספקת מזון לשמונה משפחות בעיר. סביב אמצע המאה התשע-עשרה ירד מספר החוות הדרושות לאספקת מזון למשפחה אחת לארבע ואף פחות.

החברה בצפון-מזרח:השינויים במבנה החברתי על רקע התחלת תהליך התיעוש והעיור -

לשינויים במערכת הכלכלית היתה השפעה משמעותית על המבנה החברתי. בצד המעמד הבינוני החקלאי והעירוני בצפון-מזרח ובמערב צמחה בערי הצפון-מזרח עילית עסקים שהיתה מורכבת מתעשיינים, בעלי חברות רכבות, סוחרים, ספסרי קרקעות ובנקאים ובתחתית הסולם הסוציו-כלכלי הלך ונוצר מעמד פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה, שהיה מורכב ממהגרים חסרי אמצעים, ברובם אירים, אבל גם גרמנים, סקנדינבים, צרפתים-קנדים, סינים ויפנים.

החברה האמריקנית, בניגוד לאירופאית, לא הגדירה עצמה כחברה מעמדית. האמריקנים האמינו שבעולם החדש קיימת חברה ללא מעמדות, מכיוון ששיעורי הניידות החברתית בשל , שוויון ההזדמנות, הם גבוהים, ויש מעבר בלתי פוסק ממעמד למעמד. החברה האמריקנית הגדירה עצמה כחברה שוויונית ורוב האמריקנים הגדירו עצמם כמעמד בינוני.

ראייה זו של החברה האמריקנית את עצמה, שיקפה את האמון, שהקיף את כול שכבות האוכלוסייה ב"חלום האמריקני".

אבל בשנים האחרונות יותר ויותר חוקרים התחילו לפקפק במידת השוויוניות של החברה האמריקנית סביב אמצע המאה התשע-עשרה.

הסוציולוגים סימור מ.ליפסט (Seymour M.Lipset ) וריינהרד בנדיקס (Reinhard Bebdix) הגיעו למסקנה שבאמצע המאה התשע-עשרה החברה האמריקנית לא היתה שוויונית. הם דחו את התיאור של סנטור הנרי קלי(Henry Clay), שבנאומו בפני הסנט ב- 2.2.1832 קבע שהעילית מורכבת מ-self-made men. הם טענו שפוליטיקאים, עורכי עיתונים ואנשים עשירים הם שטיפחו את המיתוס, אבל מחקרים כמותיים על החברה ובדיקת שיעורי הניידות באמצע המאה, מפריכים את המיתוס. שני הסוציולוגים קבעו שהחברה האמריקנית סביב אמצע המאה הייתה בעלת פערים בין העילית והמעמד החדש שצמח על רקע תהליכי התיעוש והעיור – מעמד הפועלים, שהיה מורכב ברובו ממהגרים. גם האמריקנים, שרובם עסקו, עדיין, בחקלאות, והיו בעליה של האדמה אותה עיבדו , חיו, לדעתם, ברמת חיים נמוכה ונהנו משיפור מועט במצבם במשך חייהם. עיקר הניידות היתה גיאוגרפית - מעבר מהחוף המזרחי למערב – או אופקית. כלומר, אנשים שיפרו את הסטאטוס שלהם בתוך אותה שכבה חברתית. השפל הכלכלי, שפקד את ארה"ב בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע-עשרה, פגע בכול המעמדות, מלבד בעשירים, שנעשו עשירים יותר.

אדוארד פאסן ( Edward Passen ) נתח במאמרו "סטאטוס ומעמד חברתי" ( Status and Social Class), שפורסם ב-1970 , את אופייה של החברה האמריקנית לאורך ההיסטוריה. בהתייחסו לעידן הנשיא ג'קסון , הוא קבע שהמחקר על התקופה מפריך את הדעה שתקופה זו היתה "עידן האדם הפשוט" או "תור השוויוניות", כפי שהיא תוארה בעבר. הוא הגיע למסקנה שהעושר בעידן זה לא התחלק באופן שווה, ואף החליף ידיים. הוא קבע שהשינויים במערכת הכלכלית הביאו לשינויים במערכת החברתית והחברה האמריקנית נעשתה פחות ופחות שיוויונית, עם צמיחת העילית החדשה מצד אחד, והתגבשות מעמד פועלים בלתי מקצועיים, כמעמד קבוע בתחתית הסולם הסוציו- כלכלי, מצד שני. לדעתו, הפערים הגדלים והולכים בין הקצוות של המערכת החברתית היו מלווים בירידה משמעותית בסיכויי הניידות של השכבות הנמוכות בחברה. עוני מרוד במונחים אירופיים לא היה אופייני לחברה האמריקנית, אך העוני לא היה תופעה שולית. אי השוויון החברתי בא לידי ביטוי בעלייה במספר העניים, כפי שניתן ללמוד מאחוז האנשים שהיו חסרי רכוש ולא שילמו מסים. כמו כן, היתה עלייה באחוז המאסרים על חובות בשל סכומים שנעו סביב 20 דולר. רוב תושבי הערים היו פועלים מקצועיים, אומנים ואנשי עסקים קטנים ובעלי מקצועות חופשיים ולצידם הפרולטריון בשכונות העוני.

ריצארד פארקר (Richard Parker) הסכים, אומנם, בסיפרו "המיתוס של המעמד הבינוני"(The Myth of the Middle Class), שיצא לאור ב- 1972 , עם הקביעה שהחברה האמריקנית היתה, לאורך ההיסטוריה , חברה של מעמד בינוני, אבל, לדעתו, הפער בין החלק העליון והתחתון של המעמד הבינוני היה ניכר. יתר על כן, החברה היתה מפוצלת לשני חלקים – העילית והמעמד הבינוני- הגבוה מצד אחד, והמעמד הבינוני - הנמוך והנמוך, מצד שני – והפער ביניהם היה גדול. החלק העליון נהנה מהכנסה גבוהה, צבר רכוש רב בחייו ואילו החלק התחתון היה בעל הכנסה נמוכה וצבר רכוש מועט או שהיה חסר רכוש. פארקר אף סבר, שבאמצע המאה התשע-עשרה כבר היתה בארה"ב בעיית עוני בסלאמס שהלכו ונוצרו באיזורים העירוניים.

סטיוארט בלומין ( Stuart Blumin) פירסם ב- 1969 מאמר בשם " ניידות מגורים וניידות מקצועית בפילדלפיה לפני מלחמת האזרחים"(Residential and Occupational Mobilitiy in Antebellum Philadephia ). המחקר עסק, אומנם, בשיעורי הניידות בפילדלפיה בין השנים 1820 ו- 1860, אבל הוא שפך אור על השינויים שחלו במבנה החברה האמריקנית באזורים העירוניים של הצפון-מזרח, בשלב המעבר מחברה קדם-תעשייתית לחברה תעשייתית, סביב אמצע המאה התשע-עשרה. בלומין הסכים עם פאסן ואנשי אסכולת הקונפליקט שהחברה בשנים אלה לא היתה שוויונית.

המהפכה התעשייתית בארצות הברית

תגובות

ארצות הברית במאה ה19

סקירה מעניינת ומרשימה. כדאי להזכיר ש ב1850 בדרום היו רק עשרה אחוז מכלל מפעלי התעשייה האמריקאית. מכלל הערים בדרום רק
העיר ניו אורליאנס שבלואיזיאנה הייתה בסדר גודל של הערים הגדולות בצפון. לגבי האדם הפשוט נראה שהויכוחים שהחלו מהנשיא גקסון לאורך המאה ה19 ימשכו עד הנרי וואלאס במחצית המאה 20. כדאי להזכיר גם במחצית המאה ה19 את תרומתה הייחודית של קליפורניה- על אוצרות הזהב שבה-לכלכלה האמריקאית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק