אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האלה הלבנה - דקדוק היסטורי של מיתוס פיוטי


התמונה של דן לחמן
האלה הלבנה - דקדוק היסטורי של מיתוס פיוטי

האלה הלבנה - דקדוק היסטורי של מיתוס פיוטי / רוברט גרייבס. הוצאה: אסטרולוג ומשכל. 2012 .
עמ' 480.תרגום טלה בר.

רוברט גרייבס, סופר משורר והיסטוריון אנגלי חזר לסוג של פופולאריות באמצע שנות השבעים אחרי שכמעט ונשכח אצלנו.

הערוץ הראשון והיחיד אז בטלוויזיה הביא לנו כמה סדרות אנגליות נפלאות, שכנראה השפיעו גם על חנוך לוין כשכתב את השורה בלונדון יש טלוויזיה מצוינת.

הספר שאני מזכיר כאן הוא "אני קלאודיוס" ( פורסם ב 1934) שהייתה יותר מסדרת מופת והביאה לתרגום מחודש של הספר. הספר והסדרה עסקו בקלאודיוס הפיסח והמגמגם שבגלל מגבלותיו הגופניות ניצל ממיני אינטריגות ורציחות פוליטיות ונגמר בזה שהוא הופך להיות קיסר רומי. את החלק השני "קלאודיוס האל" לא הפכו לסדרה.

כמה מספריו תורגמו לעברית והיו קריאה מענגת ביותר. אני זוכר גם את גיזת הזהב. ספרו האלה הלבנה ( 1948 ) זכה גם הוא לתרגום קודם, אך אני חייב להודות שניתוח מיתוסים עתיקים לא שבה אז את לבי.

הספר נכתב כעבודת מחקר היסטורית. הוא זכה לתחיה מחודשת כשהפמיניזם חזר אליו בחיפושיו אחרי מחקרים שחיפשו את התקופה מטריאליסטית השלטת בתקופה הפגאנית לפני שהפטריארכאליות השתלטה עליה. ואם הפמיניסטיות אימצו את ספר הרי שהוסיפו לו עוד ועוד משמעויות בניסיון לתת לנשים את האמונה והתחושה בכוחן העתיק והמתחדש.

את המיתוס גרייבס מתחיל לחקור דרך השפה הוולשית העתיקה בת המאה האחת עשרה. קיימות שתי לשונות, הוא אומר, לשון האינטואיציה העתיקה של השירה והאחרת לשון הפרוזה השכלית. המיתוס והדת לבושות בלשון השירה, המדע הפילוסופיה והמוסר בפרוזה. כל השירה העתיקה והמיתוסים לדעתו מופנים אל האלה הלבנה.

הנחתו הראשונית הייתה שלשון המיתוס הפיוטי של הזמנים הקדומים הייתה לשון מאגית שהייתה קשורה לטקסים לכבוד האלה הלבנה. לשון השירה האמיתית. לשון שעוותה על ידי המינואים ומאוחר יותר נדחתה על ידי סוקרטס שדחה את המיתוס שהפחיד אותו.
כבר בזמן העתיק נשתכחה משמעות המיתוס שהופיעה אחר כך רק כסיפורי אגדות.

בהפנות הגבר את גבו אל המיתוס הפנה גבו לאלת הלבנה אשר דרשה מהגברים שיכבדו את הנשים מבחינה רוחנית ומינית. אך עדיין הלשון העתיקה נשתמרה במסתרי פולחנים סודיים שדוכאו מאוחר יותר על ידי המלכים הנוצריים הראשוניים. נצרות שהיא עצמה מיתולוגית הפכה את המיתולוגיות העתיקות לדמיון אבסורדי. סיפורים הפשוטים לכאורה המובאים בספר בראשית ושמות הרבה יותר קשים להבנה, כשבמקום לנסות להבין את משמעות הקורבנות שהיו מקריבים החלו לחפש את שמו הסודי האמיתי של האל.

נושא המיתוסים הוא קרב על שלטון דתי.שמו האמיתי של האל היה סודי ובכל המלחמות נזהרו שלא להסגיר אותו לידי האויב כדי שלא יוכל לזמן ולפגוע באל.

משוררים נולדים, לא נעשים אומרת אמרה מפורסמת. שירתם תיזכר ותשפיע יותר מאמרות וציטטות של מלכים הנולדים ונעשים כאלה. השירה בתכנה הפנימי העמוק היא סוג של כישוף. שירה במיטבה יכולה לגרום לעונג ואימה בו בזמן. שורת שירה יכולה לגרום לשער לסמור. בשירה הקדומה משוררים הם שקבעו מי הם גיבורים.
מכאן אחרי ההסבר למה מתוך השירה עובר גרייבס למחקר עצמו.

אני אנסה לדלג על ניתוחי שירה של קלטים עתיקים דרואידים וולשים בני המאה השלוש עשרה ולהגיע קרוב יותר למסקנות עצמן. שבטים עתיקים מדאנאיה, היא דנמרק, פלשו לאירלנד בתקופת הברונזה. הם היו קונפדרציה של שבטים בה עברה המלוכה דרך האם. עם הזמן שמה של האלה שלהם, דאנו, הפכה לאל דון. מוצאם היה כנראה משבטי הדנאים.

בהשוואת סיפורי מיתוסים אנגליים מוצא גרייבס דמיון רב לסיפורים המוכרים לנו מהמיתולוגיה היוונית בשינוי שמות, הסמלים המרכזיים, עצים ובעלי חיים המיוחסים לאלים, כאן זהים לאלו שמופיעים שם. גרייבס מתחיל כאן לזהות שמות של אלות שהוחלפו לשמות אלים. האל הבבלי בל הוא בנה של האלה בלילי, האלה הלבנה של השומרים שקדמה לאישתר ונתנה לעברים את המלה בני בלייעל.

קרבת הדתות הקדומות של הבריטים, היוונים והעברים מסביר גרייבס, באו משבטים שנוצחו במלחמה והתפזרו ברחבי העולם המסחרי של אותם ימים. קל יותר להבין את התפשטות הנצרות המאוחרת יותר בשל קרבתה לתורת אם = בן ולא אל = לוחם. האלה האם הגיעה ופולחנה התפשט על ידי השבטים שגורשו מיוון. אלו שהמצרים קראו להם עמי הים.

ג'ון מילטון מלגלג על האגדה שנשתמרה ששמה הקדום של בריטניה היה אלביון. שם שנלקח משם האלה אלבינה , האלה הלבנה, שמשמו נגזר גם שם הנהר אלבה והמלה הגרמנית אלבן, שדונת.

דיאנוס, יאנה, דיאנה ויונו כולן האלה הלבנה קארדיאה. קארדיאה שלכבודה חגגו ברומא את האחד ביוני והקריבו לה בשר חזיר ושעועית. החזיר וצמח השעועית משויך לאלה הלבנה. פיזור שעועית היה מגן מפני רוחות רעות ברומא.

גרייבס קורא לה האלה הלבנה, כי זה צבעה העיקרי, אך הלבנה, הירח, משנה צורות וצבעים. הלבנה הלבנה היא אלת הלידה. הלבנה המלאה היא האלה האדומה, אלת האהבה והמלחמה. הלבנה המתמעטת היא אלת המוות.

תיאור מלא ומקיף של הלבנה כאלה נמצא בספרו של אפולאוס "חמור הזהב". גרייבס מפענח עבורנו שירת מיתוס עתיקה, הנראית לא ברורה בימינו, כשכל מלה מסתירה רמז או משמעות נסתרת שהובנה בזמנו רק על ידי יודעי דבר.

הוא מגלה את סמליה פותר את חידותיה ורמזיה. כשכל שורה בהן מסתירה משהו ומרמזת לדברים אחרים.  כמו משל האטד בספר שופטים לדוגמה שאנו קוראים אותו כפשוטו גרייבס היה מוציא ממנו מכמני משמעויות שמחוץ למשל לפי שמות העצים המשתתפים בו.
בספרו מפרק גרייבס כל שם של עץ ומסביר את סמליותו המיוחדת מניין הגיעה ולאן ולאיזה אלה היא מתקשרת.

שמות אנשים ורמזים תיאולוגיים מיתיים. אלים ששמותיהם מתחלפים במקומות שונים אך רמזים של סיפורים דומים עליהם מגלים שאותו אל הופיע במקומות שונים בשמות שונים. למשל סיפורו של משה מופיע גם בסיפורו של אחד האכילסים ( יש 44) שנמצא בתיבה על הנילוס, עשה נפלאות, מת באופן מסתורי על הר ונעשה אחרי מותו גיבור ושופט.

סיפורו של משה שנלקח מאמו והועבר לידי מחנכים מופיע בגרסאות יווניות קשורות לזאוס. שלב המעבר בין שלטון האם לשלטון האב. רמז לאלוהות נקבית מופיעה בספר בראשית כשרוח אלוהים מרחפת על פני המים. כשתורגם התנ"ך המלה רוח מופיעה בשפות רבות בצורה זכרית לכן לא יכלו לקבל את הרמז הנקבי.
ויבדל אלוהים בין חושך לאור, הפריד בין אל השמש לאלת הלבנה. את השמש והירח יצר אחר כך.

השם יהוה לפי גרייבס מורכב משמן של שתי אלות מצריות קודמות למסורת העברים. הוא מורכב מאיחוד האלה יא והאלה הו, שאחרי שאוזיריס כבש את מקומן קרא לעצמו יאהו. מערת המכפלה לפי גרייבס הייתה מערה של אוראקל אליה באו לשמוע עתידות ולהתייעץ. מכירת המערה מסמלת את העברתה לידי האלה שרה שנדחקה ממקומה בארץ אחרת. מיכל, מחברון, התחתנה עם דוד והמליכה אותו. ומה שעוד מתחבר לחברון כמובן היא לידת הבתולים של ישו. והיו שאמרו שבחברון נוצר האדם הראשון.

לפי התיאורים המקדש שבנה שלמה היה בסגנון אגאי לפי דגם מקדש האלה הגדולה בהיירופוליס.

פרק שלם מוקדש לקדושתו של עקב הרגל או לצליעה וחיגרות.. יעקב אחז בעקבו של עשיו ותפס את מקומו. סיפור אכילס ועקבו ידוע. בבהגאוודיטה ההודי ישנו גיבור הנהרג בחץ בעקבו. וכך עוד סיפורי אלים וגיבורים במיתוסים שונים. ומה הקשר שיש לנעלי נשים גבוהות עקב ולפטיש לנעלים אלו אצל גברים בימינו.
מהי הפיסחות בה מופיעים החל מיעקב אחרי מלחמתו במלאך, פסח שמרמז על חג פיסחות, יעקב שהוא יה-עקוב. אל העקב. ונעלים מכונפות שלבשו אלים.במסורות העתיקות גם ישו היה חיגר.

גרייבס מפענח לנו סימנים שונים, סמלי העצים החיות, מספרים בעלי משמעות פנימית, האלים ששינו את שמם בהתאם לשפות והתרבויות השונות, ספירת ימי החודש ב28 כימי מולד הלבנה אך גם בהתאם לימי הווסת הנשית, וסודות יצירת האלף בית שהם חלק מהסוד האלוהי. האלה הלבנה מופיעה תמיד כשילוש. צעירה מבוגרת זקנה. האישה היוצרת וההורסת. נערה בדמות הלבנה המתחדשת או האביב, אישה בדמות הלבנה במילואה או הקיץ וזקנה בדמות הלבנה המתמעטת או החורף.

לעתים הרגה את ילדיה ילדה אותם מחדש וחזרה להיות אם. העולם משתנה בהתאם לעונות השנה, רק אורה של הלבנה נשאר קבוע. ולאורך זמן אין באגדות אבות ואם ישנם אינם חשובים במיוחד. האלה המשולשת היא מוזת המשוררים. אפולו הפך להיות אל השירה, אך המוזות הן המעניקות את ההשראה וכוח היצירה. תבונתה אלוהית.

מושג האבהות הובא לאירופה מהמזרח. מושג שהביא אתו את מוסד הנישואין. אם קודם לכן קיימה האישה יחסים עם בני השבט אמו של התינוק הייתה ידועה ואביו מוטל בספק. עם הנישואין הפכו את עצמם הגברים לראשי המשפחות. הוא נעשה לאל – אב, נשא את אמו לאישה והוליד ממנה בנים אלוהיים. הבנות שילדה הפכה לצמצום דמות האם.

האב האל הפך לאל השמש. שלטון האב נתקבע ביהדות נצרות ואסלאם. האגדות העתיקות עוד מספרות בעקיפין על בריחת הנשים האלות מהגברים שהתחפשו לבעלי חיים אנסו את הנשים והולידו ילדים. הבנות, הנסיכות הוקרבו לעתים קרובות. בת יפתח. איפיגניה ואנדרומדה הם הדים לפולחן העתיק כשם שסיפור היפהפייה הנרדמת ושלגיה העומדות להיות מוקרבות אך ניצלות הם הדים מאוחרים לאותן אגדות שנשתמרו. עם הזמן הלכו הסמלים ונעלמו. הסיפורים הפכו להיות כפשוטם.

אצל היהודים למשל חזון המרכבה של יחזקאל ופרשנותו אסורה בתכלית האיסור. רק בודדים בכל דור מורשים להיכנס בסוד סמלי המרכבה והבנתה. הנוצרים המוקדמים – קתולים, דחו את היהדות על כל סמליה והעדיפו את חגי עמי העק"ום.

היהודים הביאו לעולם את רעיון האל הפטריארכאלי שאינו רוצה קשר עם אלות ומצהיר שהוא בורא כל ויודע כל. ישו לא התכחש ליהדותו. אין טוב מבלעדי האב אמר ובמותו קרא לאלוהי היהודים, למה עזבתני. העבמ"מיות התחסלה, היהדות נותרה ליהודים בלבד וההדים הפגאניים האירופאים נכנסו לסמלי הנצרות. נולדה הפוריטניות שדחתה את החופש האלילי ושינתה את חיי האדם.

האלה הלבנה נחשבת למקור האמת. היא מצוירת ומתוארת כערומה כדי לא לשייך אותה למעמד מסוים, אך במקומות מסוימים היה לה קישוט ראש מצויר כנחשים ( הגורגונה) להזכיר שהיא גם המוות. היא אלת הפרחים אך גם לילית הזועמת.

"הנשים תובעות ילדים, הן מוצצות כערפד את לשד הגברים. אין להשביע את תשוקתן המינית לשם מה נולד איש מאישה? רק כדי למות. אין להשביע לא את הקבר ולא את האישה" .

בימינו לא שולטים יותר לא האלה הלבנה ולא השילוש הנוצרי אלא השילוש של אל העושר, אל המדע ואל הגנבים.

לדעת גרייבס שינוי מרכזי חל במעמד האישה, למרות השיטה הפטריארכאלית היא חוזרת להיות ראש המשפחה. קובעת את הוצאות המשפחה וגידול הילדים באותו זמן בו היא יכולה לבחור לעצמה מעמד ומקצוע כרצונה. עד כמה שהתעניינתי לא נמצאו שרידים ארכיאולוגיים שיאשרו את תרבות האלה האם. של תקופה מטריארכלית. הספר מעניין ביותר אם כי פה ושם מרוב שמות מתחלפים ומיני סימנים מיסטיים קצת הלכתי לאיבוד הייתי מרותק בכל זאת. גם אם לא בטוח שהתאוריה ממשית, הספר ממשי מאוד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן