אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיי פי / אנג לי


חיי פי / אנג לי

חיי פי / אנג לי

"סיפורו של מר פטאל הוא סיפור מדהים, אודות אומץ וסיבולת שאין מקביל להם בהיסטוריה של אניות טרופות. מעטים הניצולים אשר יכולים לטעון ששרדו זמן רב כל כך בים. ואיש מהם לא בחברת נמר בנגלי בוגר".

קסם האמונה

כך מתחיל סיפורו של הסופר שאותו מגלם, רייף ספאל. לפיו המפגש בינו לבין המספר מיקרי בהחלט, לפחות לפי תפיסתם של אלו שחיים בעולם המודרני.  אבל כאן התפיסה שונה בתכלית כאשר נבין שמדובר בהודים.

המפגש בין השניים צרוף במקרה גורלי ובכוחות על טבעיים בזמן בו נפגשו השניים. וכל זה קרה  בגלל או אולי בזכות מאמ'יג'י, דודו המיתולוגי של פיי, שאותו מגלם השחקן ההודי, אירפן קאן, הגיבור הראשי ומספר הסיפור.

"חיי פיי" הוא עיבוד לרב המכר של יאן מרטל, שמגולל סיפור על ילד הודי בן 16 שמהגר עם הוריו לקנדה בשל נסיבות כלכליות. הסיפור קושר את השתלשלות האירועים דרך אמונה חזקה שכנראה טבועה בו מאז ילדותו. עם האמונה הזו מנצח ושורד את המסע אפילו לצד נמר פראי טורף.

האקספוזיציה למיתולוגיה ההודית סוחפת מרתקת ובעיקר סודית בהתגלמותה. הגיבור פיי מספר לנו בגילויי לב על הזיקה של האלים בחיי הנשמות המתגלגלות שנפוצות כמעט בכל מיתוס או סיפור אגדה בהודו. הודו היא מלכת הדתות. לא פלא שבגלל שפע הדתות העצום, פיי בעצמו לא ידע באיזה אמונה  להאמין ולכן הסיבה כי בחר להאמין כמעט בכל דבר נראית גם לנו לעיתים הגיונית. האמונה נראית בתחילת הסרט דיי פאתטית כאילו נדלית מתוך ההשקפה בנאלית מערבית מוכרת. האמונה הזו הולכת ונעשית עוצמתית הרבה יותר במהלך הסרט, עד שגם אנחנו, שלא במקרה, מתחילים להאמין.

ואם אהיה כנה, השקפה הזו, היא ראי המציאות בהתגלמותה - מציאות שאותה חווים תרמילאים ישראלים בהודו. אולי בגלל האמונה העוצמתית נשבים המוני ישראלים לתוך קסם הזוהמה של הודו- ורק בגלל אמונה.

התזה הזו של האמונה והמיסטיקה חוזרת על עצמה במיוחד כאשר מדובר בדת, אבל היא תהיה נוכחת הרבה יותר כאשר מדובר על התרבות רוחנית ומיסטית כמו התרבות ההודית. וכאן אנג לי כטוואני שחי בארה"ב עשה עבודה נפלאה שעטה מעליו זהות אחרת לשלו, ממש כאילו נולד, גדל ונשם הודו.

יש שאומרים שאמונה באה והולכת ובעיקר ברגע של ייאוש, כאשר אין תפיסה הגיונית אחרת להיאחז,  בוחרים בה כברירת מחדל. כך פיי הרגיש שאולי הדרך היחידה שלו לשרוד את הבדידות מול כוחות הטבע הייתה האמונה. הצילומים המלאכותיים עשויים דרך אנימציה ממוחשבת ואינטליגנטית העצימו אפילו יותר את הממד המיסטי של האמונה. אמונה שלא פעם נראית לנו סוריאליסטית כאילו מתוך חלום שניראה לעיתים  חזיון מציאות מתעתעת. דבר שהופך להכרחי דווקא בסרט שבה האמונה כל כך חזקה. וכאן נכנסת האמונה במלוא תפארתה.

אז מתי מתחילים להאמין?

מימד האמונה טבוע לכל אורך הסרט, בתחילתו פיי מספר לנו את סיפור חייו. מספר על דודו שהופך כבר בתחילת הסרט לדמות קוסמית . הדוד מתגלה כמאמ'אג'י האיש שהחדיר בו את היכולת לשרוד במים. אילולא מאמא'ג'י כנראה שפיי לא היה מקבל לחלקו את השם שלו שניקרא על שם בריכת שחייה אגדית בפריס. אילולא השם סבירות גבוהה שכמו אביו, גם הוא לא ידע לשחות, לכן אולי בזכותו  ולא במפתיע, הוא היחיד בשבט ששרד את התאונה.

ממד נוסף של האמונה מתגלה בחינוך הנוקשה שהחדיר לו אביו.  הוא לימד אותו על טבען של חיות הפרא כחיות שבעיקר רוצות לשרוד. לעומתו פיי מאמין בלב שלם כי בהן מסתתרת גם נשמה. על אף זאת,  הנמר מתגלה כחיית פרא טורפת ואימתנית ודווקא ברגע הכי מהותי בחייו. פיי משתמש בעקרונות הלימוד שלימד אותו אביו. זה ניראה בניווט, דרך האילוף, בטיפול בחיות הפרא ובעיקר ביכולת המופלאה שלו לתקשר איתן. אילולא האמונה באביו סבירות גבוהה שלא היה שורד את המסע.  

מימד אחרון  ואולי הוא הכי מופרך מכולן הוא גלגול הנשמות האלוהיות. 

מופרך או לא,  פיי ברגע שכמעט ואיבד צלם אנוש ותקווה רואה שהחיות לא פעם הצילו את חיו. הוא מבין שסיכוי גבוהה שהנמר בסופו של דבר יטרוף גם אותו. לפתע פיי מגלה דגים ששטו לעברו, הם נראים כמו דמויות דגים משונות חצי אלוהיות שהופיעו לא פעם ברגעי הייאוש שלו.  דבר שהגביר את סיכוייו לשרוד. כאילו ראה חזיון אלוהי לנגד עיניו.

ובכל זאת יש צל של ספק?!

ניראה שכמעט כל אחד מסרטיו של אנג לי גרף לפחות פרס אחד, אם לא יותר. לא פעם סרטיו נראו על מסכי הענק של פסטיבל קאן. במשך הקריירה שלו כאומן יצר לי סרטים שונים שכל אחד מייצג ז'אנר מסוג אחר. בין סרטיו המוכרים, היו "אוכל, שתייה, גבר, אישה" שזכה לפתוח את פסטיבל קאן של 1994. הסרט  "על תבונה ורגישות" גרף שבעה פרסי אוסקר כולל גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר, "נמר דרקון" וכן גם "הר ברוקבק" שיצר גם הוא תהודה בתעשיית הקולנוע האמריקאית ב 2005. ואתו מגיע החותם האחרון "חיי פיי", שניראה בכלל כז'אנר הרפתקאות לבני נוער.

ולמרות הרפרטואר, אי אפשר שלא להתעלם מהעובדה שכל זה לא ניראה אמתי.

אבל מי אמר שבסרט אמת חייבת להיאמר?!  אולי כל זה מכוון?!

 אילולא הסרט היה הגיוני ומומחש בצילומים טבעיים, סבירות גבוהה שגם  אנחנו היינו מאבדים אמונה. אנג לי הפעם בניגוד לסרטיו הקודמים לוקח אותנו למחוזות אחרים. מחוזות שפחות היכרנו בסרטיו. מחוזות שמאפיינים אולי יותר מכל ז'אנר הרפתקאות לבני נוער. רק שהפעם הז'אנר הזה ניראה איכותי הרבה יותר ממה שניראה בעבר על מסך הקולנוע. עד כדי כך שעוד לא ברור לחלוטין אם הסרט פונה למבוגרים או לילדים. ואנג לי בהחלט יצר יצירה אחרת, מרגשת, סוחפת וקסומה כמו שרק ז'אנר הרפתקאות איכותי יוצר בדרך אינטליגנטית ומלאת השראה כמו הסרט "ח י י -  פ י י" . 

חיי פי - טריילר

תגובות

התמונה של הידען הקטן

סרט פגז !!!

גרם לי למחשבות עמוקות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מיכל וינקלר