אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יציאה מהארון: דפוסי זהות מינית


יציאה מהארון: דפוסי זהות מינית

יציאה מהארון: דפוסי זהות מינית. 123rf stock photos

לא מעט מטופלים מהקהילה ההומו לסבית מדווחים על קשיים מרובים בהכרה בנטיותיהם המיניות ביחס לעצמם וביחס לסביבה העוטפת אותם, הסביבה בה הם חיים ופועלים כחלק משגרתם היומית. קשיים אלו הופיעו במהלך התגבשותה של זהותם המינית ועדיין ממשיכים לפקוד אותם גם לאחר שזהות זאת התגבשה. בנוסף, יציאה מהארון, למרות שיש בה מן ההקלה, לא מביאה בהכרח להעלמותם המוחלטת של כל הקשיים.

גורם מרכזי לקשיים איתם מתמודדים הומואים ולסביות כרוך בתגובה העוינת להעדפותיהם המיניות לא רק מזרים אלא גם ובעיקר מבני משפחה קרובים. התוצאה היא שהומואים רבים או לסביות נאלצים לחיות בהחבא ובסתר החל מהשלב שבו מניותו של האדם פורצת החוצה בהסתיים שלב החביון המיני בתחילת גיל ההתבגרות. כדרך התמודדות עם סביבה עוינת ומציאות שהיא לעיתים קרובה להיות בלתי אפשרית, המחקר הפסיכולוגי מזהה ארבעה זהויות מיניות הומו לסביות העומדות מאחורי מודעותו המינית של האינדיבידואל.

דפוס הזהות הראשון מתבסס על הדחקה אשר במרכזה ניתן למצוא אינדיבידואל המתכחש לנטיותיו ההומו לסביות. הוא או היא אינם מרשים לעצמם להכיר ברגשות הומו/ לסבו-ארוטיים, פנטזיות או משיכה לבני או בנות אותו המין.  הם לעולם לא ישלבו תחושות הומו/לסביות בתוך האישיות הפרטית או הציבורית שלהם וכל מחשבה בכיוון מיד עוברת תהליך של הפרדה ודה-סוֹצְיַאצְיָה מחוץ לרמת החשיבה המודעת. דפוס זהות זה לא מאפשר אפילו את תחילתו של תהליך שיוביל בסופו של יום ליציאה מהארון.

אם וכאשר משיכה לבני/בנות  אותו המין אינה מודחקת באופן מוחלט, אזי מתפתח דפוס הזהות השני המתאפיין במודעות של האינדיבידואל לנטיותיו המיניות. מודעות זו אינה זוכה לפומביות ונשמרת כסוד כמוס שאין חולקים אותו עם אף אדם. דפוס זהות זה של הומו או לסבית החיים בהחבא נפוץ בחברות מסורתיות או דתיות שעצם אופיין השמרני מאלץ את את האינדיבידואל להתנזר מפעילות מינית שאינה מקובלת. לא אחת מדווחים הומואים או לסביות שמגיעים מחברות סגורות ושיצאו מהארון על שנים רבות של תחושות ניכור ובדידות המלווים חרדה יומיומית.

אינדיבידואל המאמץ את דפוס הזהות השלישי מקבל לגמרי וחי בשלום עם נטיותיו המיניות. אדם כזה מוכן לחשוף את העדפותיו המיניות לאחר שעבר תהליך של יציאה מהארון.

דפוס הזהות הרביעי מאופין ברגרסיה כאשר הוא מהווה מעין ייצור כלאיים בין הדפוס הראשון והשני. על פי דפוס זה האינדיבידואל מחד גיסא מכיר בהיותו בעל נטיות מיניות הומוסקסואליות (דפוס הזהות השני) אולם מאידך אינו מסוגל לחיות עימם בשלום. הכחשה (דפוס הזהות הראשון) מגיעה בצורת הניסיון להפוך את נטיותיו למה שנתפס בעיניו כנטיות הטרו-סקסואליות נורמטיביות. כמו בדפוס הזהות הראשון, יציאה מהארון עבור אדם המחזיק בדפוס הזהות הרביעי אינה אפשרית מבחינה מעשית. רבים המצויים בדפוס הזהות הרביעי מנסים למצוא מזור "למחלתם" (על פי השקפתם) במגוון אמצעים החל מטיפולים פסיכולוגים ובמקרים קיצוניים גם נטילת תרופות פסיכיאטריות אנטי-חרדתיות. שכן הנטיות ההמוסקסואליות מתפרשות כחרדה מהמין השני.

מחקרים פסיכולוגים רבים עוסקים בדפוסי הזהות הראשון והרביעי כאשר הם מנסים ללמוד כיצד הנחקרים מבצעים דה-סוֹצְיַאצְיָה בכל הקשור להעדפותיהם המיניות. כפי שעולה ממחקרים אלו, אחת השיטות הנפוצות להדחקת הנטייה המינית מכונה חוסר תשומת לב סלקטיבי. חוסר תשומת לב סלקטיבי הינו מכניזם פסיכולוגי שאינו פתולוגי והוא מדמה תהליך של כיבוי רעשי רקע ברחוב סואן. במילים אחרות, האינדיבידואל מנסה להתעלם ממה שלא נוח לו לעיכול.

דה-סוֹצְיַאצְיָה של נטייה מינית הומוסקסואלית משתרעת על פני טווח רחב של אינטנסיביות כאשר במקרים מתונים, האינדיבידואל  לוקח בחשבון את אפשרות היותו הומו/לסבית אך מדחיק אותה וממשיך בחייו הרגילים. במקרים קיצוניים, כל רמיזה לכיוון של הומוסקסואליות מעורר אצל האינדיבידואל תחושת סלידה תהומית והיא נשללת באופן גורף. התנהגות זו עומדת מאחורי מה שמכונה בציבור הרחב רגשות הומופובים.  

הסתרת הנטייה המינית מהעצמי הינו תהליך המלווה בסבל רב ועלול לגרור עימו אגו פגוע ודימוי עצמי ירוד כאשר היכולת להעריך הישגים אישיים כהשתקפות של יכולות וכישורים נפגעת. בנוסף, האדם המדחיק את תחושותיו המיניות לא אחת חש כי הוא מתהלך בודד בעולם עוין ומנוכר והנטייה למצבי רוח ואף דיכאון קליני גדלה.

לעיתים אנו נתקלים במקרים של אלימות מתפרצת נגד הומואים ולסביות. על מנת לשמור מרחק בטוח מתחושות הומו-ארוטיות, האינדיבידואל המתפקד במסגרת נפשית של דה-סוֹצְיַאצְיָה מעדיף לתקוף את האובייקט אליו הוא נמשך ובכך כאילו למגר אותו. יתרה מכך, אם הוא יתקוף הומואים או לסביות הסביבה לא תחשוב עליו שהוא הומו בעצמו.

הפתרון המועדף והאידיאלי לדה-סוֹצְיַאצְיָה הוא כמובן שינוי זהות תוך מעבר לדפוס השלישי של קבלת העצמי בעיני העצמי, או מה שמכונה בעגה עממית 'יציאה מהארון'. אולם יציאה מהארון היא אינה דבר קל כלל וכלל והיא דורשת תעצומות נפש אדירות שלא כל אדם מסוגל למצוא בתוכו. עבור חלק מהאנשים תהליך היציאה מהארון הוא דבר פתאומי שקורה בין לילה, עבור אחרים זהו תהליך ממושך המלווה בשנים של התחבטות אישית וסבל רב.

טיפול פסיכולוגי המתבצע כהלכה מנסה להקל על היציאה מהארון באמצעות יצירת ערך עצמי בעיני המטופל ללא קשר להעדפותיו המיניות ובמקביל לפתח אצלו יכולת לקבל את השונה, את האחר כאשר בסופו של יום המטופל הוא למעשה אותו האחר. על כן קבלת האחר משמעותה קבלת העצמי בעיני העצמי.

אך חשוב יותר, בראיה פסיכולוגית יציאה מהארון היא למעשה תהליך טרנספורמטיבי שבמסגרתו המטופל עובר ממצב של דה-סוֹצְיַאצְיָה לאסוֹצְיַאצְיָה וכדי ששינוי זה יתחולל, הטיפול מתרכז בשבירת חומות והסרת המחסומים של הדחקה שהמטופל בנה לעצמו במשך שנים רבות. רק לאחר שמחסומים אלו הוסרו והחומות נופצו, יכול להתרחש תהליך אמיתי של אינטגרציה במוחו של המטופל – אינטגרציה המבוססת על איחוד של העצמי על כל חלקיו לשלם אחד המסוגל לחיות עם עצמו בשלום ובשלווה.

 

תגובות

יש לי נטייה מינית מודחקת

יש לי נטייה מינית מודחקת

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מישל רוזנברג