אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הכפר הפלסטיני יטא היה בעבר הכפר היהודי יוטה


התמונה של רבקה שפק ליסק
הכפר הפלסטיני יטא היה בעבר הכפר היהודי יוטה

האם תושבי הכפר הפלסטינים הם יהודים?

הכפר הפלסטיני יטא שוכן בדרום הר חברון, 9 ק"מ דרומית לחברון. מספר תושביו מגיע לכ-45,000 .

האתר של יטא / יוטה היה מיושב מהתקופה הכלכוליתית.

תקופת הברונזה המאוחרת : תקופת ההתנחלות ( המאה ה- 13 לפנה"ס )

בספר יהושע מסופר על חלוקת הארץ לשבטי ישראל. שבט יהודה קיבל את אזור הר חברון, אך יוטה (שמה המקראי של יטא ) ניתנה לשבט לוי, כאחת מערי הלוויים. בספר יהושע כ"א, 9 – 13 נכתב:"ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון את הערים האלהאשר יקרא אתהן בשם. ויהי לבני אהרון ממשפחת הקהתי מבינ לוי … ויתנו להם …ואת יוטה ואת מגרשיה".

תקופת הברזל : תקופת הבית הראשון ( 1000 – 587 לפנה"ס )

בתקופת הברזל היה יישוב יהודי באזור. דוד מצא באזור זה מקלט כאשר ברח משאול המלך. היישובים בדרום הר חברון, כולל יטה, כרמל, זיף ועוד… התקיימו לאורך תקופת הבית הראשון. האזור נכבש ונהרס ע"י נבוכדנצר מלך בבל ותושביו הוגלו בבלה (587 לפנה"ס ). לאחר שהאזור נינטש השתלטו עליו האדומים, כפי שמתברר מאוסטרקונים שנתגלו בתל ערד וגם מספר עובדיה.

התקופה הפרסית ( 538 – 333 לפנה"ס )

סביר להניח שהאדומים המשיכו להתגורר באזור. אך אין כל מידע.

התקופה ההלניסטית ( 333 – 63 לפנה"ס )

לא ידוע מתי התחדשה ההתישבות היהודית באזור, אבל, האזור חזר להיות יהודי

בימי הבית השני.

התקופה הרומית : תקופת המשנה ( 63 לפנה"ס – 324 לס' )

בתקופה הרומית היו באזור יישובים יהודיים: יטא (יוטה ), סמוע (אשתמוע ), סוסיא, כרמל, ועוד… תושבי האזור היו פעילים במרד הגדול (66 – 70 לס' ). האזור נכבש בעת המרד הגדול ע"י הצבא הרומי ונהרס, אבל, היישובים שבו ונושבו והתאוששו.

תושביהם היהודים של כפרי הר חברון שבו ומרדו בשלטון הרומי ולקחו חלק במרד בר – כוכבא (132 – 135 לס'). הצבא הרומי שב וכבש את האזור והרס את יישוביו. גם לאחר מרד זה, לקראת סוף המאה ה-2 לס', חזרה ההתיישבות היהודית להר חברון, אם כי לא ברור אם המתיישבים הם צאצאי המורדים.

באתר נתגלו מטבעות מהתקופה הרומית. היישובים באזור התאוששו ושגשגו במאה ה- 4. יוטה הייתה אחת מהיישובים הללו.

ביטא נחשפה מערת קבורה מהתקופה הרומית המאוחרת ובתוכה 6 גלוסקמאות , והארכיאולוג נ. אביגד קבע שהן היו שייכות ליהודים ותאריכן המאה ה- 2 לס'.

בצפון העיירה יטא, ברג'ם א- דיר, גילה משה כוכבי מצד מהתקופה הרומית בראש גבעה מוקפת חומה. מהפינה הדרומית- מערבית של המצד נחשף קיר טרסת אבן ונתגלה בו פתח, ממנו יורדות מדרגות למקווה טוהרה חצוב בסלע. המקווה הוא מהתקופה הרומית המאוחרת (135 – 324 לס' ) או הביזאנטית (234 – 640 ).

התקופה הביזאנטית (324 – 640 לס' )

יישובי דרום הר חברון שגשגו בין המאה ה- 4 למאה ה- 6 . ההיסטוריון אוסביוס, אב כנסייה מקיסריה שחי במאה ה- 4 לס', מנה בספרו "האונומסטיקון", 7 יישובים שנכללו בתחום חבל הארץ הנקרא "דרומא". דרומא הוא האזור הכולל את ההרים והגבעות מדרום לחברון. השם היה בשימוש מהמאה ה- 2 לס' עד המאה ה- 9 לס'. אלה היו כפרים יהודיים וביניהם יוטה. אוסביוס כתב על יוטה שהוא היה "כפר גדול של יהודים".

הסקרים הארכיאולוגיים המוקדמים ביותר נעשו במאה ה- 19 ע"י ויקטור גרן והסקר הבריטי.

ב- 1895 נתגלתה במקום כתובת והופיע בה הפסוק:"זה השער לה' צדיקים יבואו בו". הפסוק נלקח מספר תהילים קי"ח, ולדברי התושבים הכתובת נלקחה מחורבת אל- ברמיל- כרמל המקראית. ליד הכתובת נמצא צלב מלטה ומשערים שהכתובת הועברה מהאתר של כרמל ושובצה בכנסייה.

החוקר דורון שר אבי הביא סברה בשמם של החוקרים מאדר ודינור שבשלב מסויים בתקופה הביזאנטית חיו ביוטה גם נוצרים.

הארכיאולוג צבי אילן ערך ב- 1968 סקר בכפר וגילה בחלק הדרומי- מזרחי של הכפר שרידי מבנה ציבורי שזוהה על ידו כבית כנסת. בין שרידי המבנה נמצאה אבן בצורת קונכיה שהייתה כנראה משובצת במשקוף הכניסה לבית הכנסת.

הארכיאולוג דוד עמית הצטרף לסקר והפעילות הארכיאולוגית באתר נמשכה ב- 1988 ובין שרידי בית הכנסת נתגלה משקוף ועליו חרוטה מנורת שבעת הקנים. מנורת שבעת הקנים נחרטה על אבן גיר. באחד המבנים בכפר נתגלו אבני גזית שנלקחו מבניין בית הכנסת. בכפר נתגלו שרידים ארכיאולוגים נוספים מבנין בית הכנסת: עמודים, חלקי כרכוב ומשקוף. כמו כן, נתגלו מטבעות מהתקופה הביזאנטית.

ב- 1994 ערך הארכיאולוג יובל ברוך חפירת הצלה בכפר וחשף מבנה מאבני גזית שהשתמר לגובה 6 מטרים. כמו כן, הוא מצא במיבנים ובמערות של הכפר אבנים מימבנים עתיקים שהיו משולבים בקירות הבתים.

מקווה הטוהרה שנחשף ע"י מ.כוכבי בצפון העיירה יטא הוא אולי מהתקופה הביזאנטית.

התקופה הערבית- מוסלמית (640 – 1099 )

מ.כוכבי סבור שמקווה הטוהרה שהתגלה בצפון העיירה יטא היה עדיין בשימוש בתקופה הערבית- מוסלמית. הוא הגיע למסקנה זו משום שגילה קטעי תיקון של שכבות הטיח של המקווה. אם השערתו של מ.כוכבי נכונה, היה עדיין יישוב יהודי ביוטה בתקופה הערבית- מוסלמית.

בתקופה הערבית- מוסלמית הייתה בעיר חברון שכונה יהודית שתושביה עסקו בתעשיית הזכוכית.

בעקבות הכיבוש הערבי- מוסלמי במאה ה- 7 לס' החלו שבטים ערביים- נוודים לחדור לאזור עם עדריהם.

קיימת הערכה שבמאה ה- 9 לס' נעלמו הכפרים היהודיים בדרום הר- חברון וביניהם יוטה. במקום התיישבו מוסלמים ואת מקום בתי הכנסת תפשו מסגדים. כנראה, שיהודי הכפרים ברחו.

ממחקר שערך יצחק בן צבי, נשיאה השני של ישראל, הוא מצא ששרידי 10 השבטים היהודיים שברחו מחצי האי ערב, התיישבו ביריחו, במאה ה- 7 לס', כלומר, בתקופה הערבית- מוסלמית. באותם הימים עדיין הייתה קהילה יהודית ביריחו. היא התקיימה עד המאה ה- 10 לס'. לדעת יוסף ברסלבסקי, מיריחו נדדו חלקים מצאצאי השבטים לאזור הר חברון, אזור כרמל, מעון, זיף ויטא.

ההיסטוריון בנימין זאב קדר קבע במחקרו "הישוב היהודי בארץ בתקופה הערבית", שבשנת 624 לס' גירש הנביא מוחמד את השבטים היהודיים מאזור יתריב (מדינה ). בני שבט קינוקע ברחו לעבה"י המזרחי והתיישבו באדרעי.

כעבור שנתיים גורשו גם בני השבט נדיר והם התיישבו חלקם באדרעי וחלקם ביריחו. ב- 630 גירש מוחמד את יהודי חיבר שבצפון- מערב חצי האי ערב. חלק מיהודי חיבר התיישבו ביריחו. קדר העריך שמספר המגורשים הגיע לאלפים. עפ"י מקור ערבי מגורשי קינוקע מנו 750 גברים וכן נשים וילדים.

התקופה הצלבנית (1099 – 1260 )

בריחת היהודים מחברון

חסר מידע על מציאותם של יהודים באזור הר- חברון בתקופה הצלבנית. יצחק בן צבי, נשיאה השני של ישראל הירבה לשוטט באזור ולחקור את תושביו. ידוע שהוא ביקר באזור ב- 1928, שנה לפני טבח היהודים בחברון ב- 1929. הוא גילה שבעת הכיבוש הצלבני של העיר חברון, ברחו יהודי העיר והתפזרו בכפרי הסביבה. מאז אבד כל קשר עמם.

התקופה הממלוכית (1260 – 1516 )

אין מידע

התקופה העות'מאנית (1516 – 1918 )

היהודי מחימר, אבי שבט המחאמרה ביטא הגיע ליטא בערך במחצית השנייה של המאה ה- 18.

ב- 1928 ביקר יצחק בן צבי חברון ונפגש, באמצעות החכם י. מאני, תושב חברון, עם סופר הכפר יטא, שהיה אחראי מטעם ממשלת המנדט על רשימות תושבי הכפר. הוא צייד את בן צבי במכתב למוכתר של המחאמרה, השיח' אבן אערם, אך הפגישה התקיימה עם השומר ג'ברין בן עבד אל רחמן, מאנשי המחארמה.

ואלה הדברים שסיפר ג'ברין לבן צבי:

ג'ברין סיפר שאל הכפר יטא הגיע ( עפ"י חישוב שערך בן צבי בעקבות סיפורו של ג'ברין) בערך במחצית השנייה של המאה ה- 18 יהודי בשם מחיבר. מוצאו היה מחיבר אשר בחצי האי ערב. הוא כבש את הכפר והתיישב בו. שבט המחמר, שבטו של היהודי מחימר, נמנה על אחד מ- 10 השבטים היהודים ששרידיהם גורשו/ ברחו מאזור חיבר בחצי האי ערב, בשל מעשי הטבח שערך בהם הנביא מוחמד. ונקראו על שמו. מכאן השם מחאמרה.

היהודי לקח לו אשה מהמקומיים ונולדו לו 2 בנים: עואד וסלאם.

אנשי החמולות של עואד וסלאם התגוררו בשתי שכונות:

עואד וצאציו התיישבו בשכונת הכפר העליונה

סלאם וצאצאיו התיישבו בשכונת הכפר התחתונה.

בני בריתם של אנשי המחאמרה, בני חושייה, מהמקומיים, התגוררו בשכונה נפרדת.

התייר ויקטור גרן ביקר בכפר במאה ה- 19 אך לא מסר על מבנים עתיקים.

תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948 )

במיפקד האוכלוסין שערכה ממשלת המנדט ב- 1922 נמנו בכפר 3,179 תושבים, כולם מוסלמים. באותו מיפקד הוזכר שבט אנציראת שנדד בערבות יריחו. הם היו רועים ובן צבי מצא שהם היו משבט בני נצ'יר, אחד מ- 10 השבטים היהודיים שברחו מחצי האי ערב. הסופר עמו שוחח יצחק בן צבי, אמר לו שחלק מבני יטא הם ממשפחות מחאמרה, והם מונים 1,200 נפש.

בכפר היו בתקופת המנדט 6 חמולות, ש- 2 מהן נחשבו לנימנות על שבט המחאמרה, אחת נחשבה לבת בריתם של אנשי המחאמרה, בני חושייה, ו-3 היו מצאצאי המקומיים ונקראו: חריזאת, שעבין ודעג'נה.

לסיכום:

רק 2 חמולות מתוך 6 נימנות על שבט המחאמרה. כבר 2 בניו של היהודי מחימר היו בנים לאם לא יהודיה. צאצאי שבט המחאמרה לא שמרו על יהדותם ובשלב מסויים התאסלמו, מרצון או מאונס. לא ידוע מתי בדיוק ארעה ההתאסלמות, אבל ברור שהיא ארעה בתקופה העות'מאנית. סביר להניח, שכשם שהם לא שמרו על יהדותם, הם גם לא נמנעו מנשואים עם תושבי המקום. גם אם אבות אבותיהם העבירו לדור הבא מנהגים יהודיים, רובם נשכחו במשך הדורות, אך נשתמרו מספר מנהגים כמו מנהג המילה עפ"י המינהג היהודי. כמו כן, נשתמרו באחת המשפחות תפילין. השתמר גם מנהג הדלקת נרות קרוב למועד חג החנוכה. אבל, אם כי ל- 2 חמולות יש שורשים יהודיים, לאחר כ- 10 דורות של נשואים מעורבים והתאסלמות אין כל אפשרות לקבוע שהם יהודים. הם התבוללו בתושבים המקומיים.

פניתי לד"ר דוד עמית העוסק בחקר יישובי הר חברון ושאלתיו אם יש מחקרים חדשים השופכים אור על שבט המחאמרה. תשובתו הייתה:

"איני מכיר מחקרים בנושא ועד כמה שידוע לי אין מקורות היסטוריים והשאלה נותרה ללא מענה של ממש. ההצעות השונות הן בגדר השערות ללא בסיס מוצק. התייחסות קצרה מופיעה בעבודת הדוקטור שלי, אך היא אינה תורמת לפיזור הערפל".

הערה שלי: בזה הנושא עדיין לא מוצה. אשתדל לחפש מקורות נוספים על הפרשה ולהביא לקוראים.

תגובות

יהודי במאה ה10 לפנה"ס .?.?.?

מספר הערות לחלק הראשון:1. משקיעים באקדמיה מאמץ רב להבהיר שהתנ"ך הוא יצירה ספרותית תיאולוגית ולא מסמך היסטורי ולכן לא ברורה הפסקה שבמאה 10 לפנה"ס היה יישוב יהודי אליו ברח דוד.באותה עת הר יהודה היה מיושב בדלילות היו בו 20 כפרים שחיו בהם כמה אלפי אנשים
כולל בירושלים.אין שום ודאות שחברון העיר הייתה חלק ממלכת יהודה. ממלכת יהודה התחילה להתגבש רק בסוף במאה 9 ואילך ועד אז לא ניתן לשייך במדוייק את מוצאם של אנשי הרי יהודה הנגב-יישות משושית- והשפלה. לכן לקביעה שהיה יישוב יהודי אין בסיס היסטורי
2. לגבי הפסקה שבמאה 9 נעלמו כפרים יהודיים. אפשר פשוט לכתוב שהם התאסלמו. יש חומר קריאה רב על ייחוד מסויים שיש בפלסטינים באזור חברון על מינהגים שונים שדומים למינהגי יהדות ומסורות דומות אינני מתמצא בבלשנות אך אם אמצע אביא לינק על מחקרים בלשניים המזהים ניבים מיוחדים בלשון הערבית-פלסטינית של כפריי אזור חברון ניבים המזכירים מאוד עברית ונהוגים רק באזור זה
3. מה למונח יהודי במאה 10 לפנה"ס?בתקופה הפרסית חלק מהאליטה שגלתה לבבל חזרהליהודה והנהיגה דפוס השתייכות שונה.עד אז היו יהודאיים כלומר אנשים שמוצאם מהטריטוריה של ממלכת יהודה עד חורבנה.מתקופת עזרא ונחמיה אנחנו מזהים כעם יהודי ציבור המקבל עליו
פולחן מונותאיסטי שבסיסו הוא ברית אברהם אבינוכאשר כל זה יוביל כמהמאות שנים מאוחר יותר ליצירת הדת היהודית
ערב חג הפורים כדאי להזכר באגדת העם היפה - מגילת אסתר- ששם לראשונה מופיע המושג יהודי" איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר... אשר הגלה מירושלים עם הגולה ..." פרק ב פסוקים ה ו

גם אם זה נכון הם בקרב מיעוט בציבור הערבי פלסטיני

אנחנו רואים בערביי ארץ ישראל כישות הומוגנית אחת אבל אין זה כך אומנם כולם מוסלמים אבל רק חלק קטן מהם ישבו פה דורות לעומת השאר שהם צאצאים של מהגרי עבודה ערבים שהגיעו לארץ ישראל בסוף המאה ה19 בשביל למצוא עבודה ולהנות מהתנופה הכלכלית שארץ ישראל זכתה בזכות היהודים שהגיעו והתחילו להחיות את השממה וגם בגלל המנדט הבריטי שנקט במדיניות פרו ערבית ואפילו אנטישמית כלפי היהודים

מגיב לירון

אני נוטה להסכים לכותרת של תגובתך.הסיפא של תגובתך לא ממש רלוונטית לנושא המאמר אבל בכל זאת:מה שכתבת על המנדט זה עיוות היסטורי השלטון הבריטי החל למעשה בחודשים נובמבר דצמבר 1917 תקופה בה כבשו את באר שבע ו נכנסו לירושלים . 20 השנה הראשונות
של שליטת הבריטים בארץ היו מבורכות מצויינות עבור היישוב העברי רעות מאוד לערבים העשור האחרון היה פחות חיובי כאשר 5 השנים האחרונות
היו שנים של עימות והרבה דם רע בין היישוב העברי לבין שלטונות המנדט. אבל בחינת הנושא מראה בסך הכל מאזן חיובי ביחס שבין הבריטים
לבין היהודים בארץ.יש לנו הרבה סיבות להגיד להם תודה גדולה אבל כל זה שייך לתחום היסטורי אחר וממש לא רלוונטי לנושא המאמר של רבקה

1. לא כולם מוסלמים

1. לא כולם מוסלמים
2. ערבים חיו פה לפני המאה ה19

גיורא נטפל להערות שהן בגדר מסורת ואינן מתיימרות להיות עובדות היס

והגישה המטופשת הזאת חוזרת כל הזמן

גיורא החליט שהיהודים האסלמו ולא ברחו- מתאים לאג'נדה הפוליטית שלו

אין כל ראיות לכך שהם התאסלמו. בדיקת מודל ההתנהגות של היהודים באותם ימים מראה שהם תמיד העדיפו לרדת מהארץ ולא להמיר דתם.תמיד היו גם יוצאים מהכלל, אך הם היו בודדים.המנהגים המזכירים קשר ליהדות הם , כפי שכתוב במאמר עפ"י מחקרו של בן צבי, מתקופה מאוחרת ולא מהתקופה הערבית.

אבל, גיורא נאמן להכחשת ההיסטוריה היהודית ממש כמו מכחישי השואה.

העדויות על קשר יהודי כולן מאוחרות - לא מתקופת הכיבוש הערבי

ידוע שהיישובים נינטשו או שחדלו להיות יהודיים.

אין כל ראייה שמדובר בהתאסלמות.

זוהי סוגיה שלחוקרים אין עליה תשובה.

אבל, לגיורא יש תשובה המוכתבת על ידי האג'נדה שלו.

נמזעזע איך משכתבים את ההיסטוריה.

איזה קשר יהודי.?

אולי במקום פוליטיקה תנסי ללמוד קצת היסטוריה.תקופת המשנה והתלמוד הייתה תקופה של פריחה הן תרבותית ןהן דמוגרפית. המצב השתנה
באמצע המאה 8. מאה בתי כנסת חרבו ולא נבנו חדשיםפ קברים חדשים אינם בנמצא. מתחוללת ירידה דרמטית במספר היהודים . לאן נעלמו?
אין תשובה ברורה ומוסכמת. מוסכם שיהודים התאסלמו והמשיכו את חייהם כאן כמוסלמים. כמה? לא ידוע אם רובם או חלקם או מחציתם.
לא ניתן לקבוע. לפחות ידועים שני נתונים: הכובש הערבי העניק הקלות מיסוי למתאסלמים ויצר מוטיבציה להתאסלמות. 2 לאן הלכו היהודים מכאן.?
במקום פוליטיקה למדי דברי ימי אירופה באותה תקופה- התקופה הפוסט האימפריה הרומית המערבית ותחשבי אם הכאוס הנןרא באותו זמן
היה מקור משיכה למהגרים יהודיים מארץ ישראל. המזרח? שם היו ביזנטים או ערבים לא ממש בחירה שובת לב חומר למחשבה. יחד עם איש לא טען שכל הערבים הפלסטינים הם צאצאי היהודים שכן ברור שאמירה כזאת היא אמירה אוילית

גם מדינת UTAH בארה"ב נוסדה ע"י מורמונים שאבותיהם היו יהודים ולכן

העדות הברורה היא של רעואל בספר המורמונים.

יצחק בן צבי וערביי ארץ ישראל

ראוי לציין כי יצחק בן צבי ראה בפלחים המוסלמים, יהודים שנתאסלמו ,וכי תוכניתו הראשונה הייתה להחזיר אותם לחיק היהדות
מאוחר יותר הבין שיש לו את היהודים הערבים ,ואתם קל יותר יהיה לאמץ אל חיק הלאומנות הציונית

הצעה לרבקה שפק ליסק

הנה הצעה רבקה! תשלחי דגימת רוק ל 23andme.com ,את תגלי שאבותיך לא עזבו את אירופה בחמשת אלפים השנים האחרונים,
זה יעזור לך לנתב את האנרגיות שלך לחקר האמת

קישור לבדיקה של מ כרמלי הוא גילה שאבותיו מעולם לא עזבו את אירופה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4347912,00.html

מתי התאסלמו היהודים מיטא ? ב-1394 לספירה

בתקופת השלטון הממלוכי, זמנו של הסולטן ברקוק. וכך כותב ההיסטוריון בר-כוכבא:
" כתובת ממלוכית אחרת היא מימי הסולטן ברקוק, שנחשב הגון, אך גם קנאי מאוד לדת האסלאם. בשנת 1394 ביטל הסולטן את המסים ה"מושחתים" שהוטלו על בני החסות היהודים והנוצרים שהיו בחברון, אך מאידך גיסא אסר עליהם לייצר יין. מתוך כך הסיק בר־כוכבא שיהודי חברון החזיקו בתי מלאכה ויקב, שכן פעילות ייצורו - שקודם לכן הייתה מותרת - נאסרה."
מתוך: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/786/593.html
הכתובת חושפת שני דברים - האחד, היהודים והנוצרים כבר לא שילמו דמי חסות למוסלמים. שנית, נאסר עליהם לייצר יין, דבר שאסור על המוסלמים.
מסקנה - זה הזמן בו הם התאסלמו. לכן לא היו צריכים לשלם דמי חסות ולכן נאסר עליהם לייצר יין.

נו?

אולי הוא פשוט שינה את מערכת החוקים? זה מה שהם עשו בכל הממלכה הממלוכית. זה לא אומר עדיין שהם התאסלמו. הנה הערך בויקיפדיה על התקופה הממלוכית:
"בייברס, לא-מוסלמי מלידה אלא מומר, הקפיד לשמור על חוקי האסלאם וטרח לפרסם את הדבר. הוא הגן וכיבד את הדת וחוקיה. הוא הקפיד על שמירה קפדנית על חוקי האסלאם, ובכלל זה חוקים שהגנו על הנתינים מפני שרירות-ליבם של תקיפים מקומיים שדוכאו ביד ברזל. בייברס ראה עצמו ממשיכו של עומר בן אל-ח'טאב, כובש ירושלים המוסלמי הראשון (644). לפיכך היה מגן בני החסות: היהודים והשומרונים וכן הנוצרים בני-הארץ (הארמנים, המארונים, הקופטים והאשורים (סורים)).‏‏[1] בייברס קרא ליהודים לשוב ולהתיישב בארץ בכלל ובירושלים בפרט, תחת הגנת השלטון. בני חסות אמנם חויבו לשלם מס גולגולת וחלו עליהם איסורים שונים והגבלות (כגון איסור על שתיית יין, חיוב לבישת מלבושים מזהים ועוד), אך ההגנה על גופם ופולחנם הייתה מצוות-דת שנאכפה על ידי השלטון, לפחות כל עוד השלטון היה יציב."

זה היה החוק ברחבי כול הממלכה הממלוכית. והיא לא מעידה על שום התאסלמות המונית של בני המקום.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק