אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על קשיי הכתיבה של ג'ון ויליאמס - סטונר / אוגוסטוס


סטונר / ג`ון ויליאמס

סטונר / ג`ון ויליאמס. וצאת ידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: שרון פרמינגר

זה קשה זה קשה תאמינו – על קשיי הכתיבה של ג'ון ויליאמס

סטונר : הוצאת ידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: שרון פרמינגר
אוגוסטוס : הוצאת ידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: שרון פרמינגר
Butcher's Crossing

יש משהו קשה בכתיבה של ויליאמס, קושי פנימי שעומד בניגוד להיותו מאוד קריא. לא רק שויליאמס מכבד את גיבוריו קוראיו וכל מילה שהוא מניח על הדף לעיתים נראה כי ממש קשה לו לשחרר את המילים. ויליאמס נותן לגיבוריו מרווח נשימה וגם פה ושם כשהוא נכנס להם לנשמה הוא עושה זאת בעדינות עילאית ואולי יותר נכון באותה קפדנות חסכנית דייקנות לקונית המאפיינת אותו. כתיבה חסכנית מהודקת ומאופקת או בקיצור כתיבה אנאלית. (די להרים לרגע את העיניים מהדף לעצום אותן וכבר לנגד העפעפיים הסגורים תצטייר דמותו של ויליאמס יושב בגב זקוף כסרגל וכותב בתחת מכווץ שלא לדבר על בילוי זמן ממושך בשירותים הראש בוחן בנוקדנות כל מילה בעוד התחת טרוד במאמצי שווא.)

יש אומרים שוילימאס כתב כל אחד מהרומנים הגדולים שלו בוצ'ר קרוסינג 1960 סטונר 1965 אוגוסטוס 1972 בז'אנר אחר. האחד מערבון השני רומן אקדמי והשלישי רומן היסטורי (בהתאמה). אבל ההבדל ביניהם מרחיק הרבה מעבר לז'אנר.

בסטונר ויליאמס משרטט ביוגרפיה של איש פשוט נער חווה שבקולג' נכבש בקיסמי הסיפורת ובמקום להמשיך הלימודי החקלאות משנה מסלול ואחר הופך למרצה. סיפורו של סטונר משמש אמנם את ויליאמס לתיאור המנגנון האוניברסיטאי על הפוליטיקה הנכלולית ומאבקי הכוחות שלא היו מביישים שום מפלגה פוליטית או חברה מסחרית. אבל הגרעין הקשה של הספר הוא סטונר שכשמו כן הוא קשה כאבן ולרוב נייח כמעט כמו כל אבן ממוצעת כל עוד אף אחד לא טרח לבעוט בה. לאחר הבחירה האקטיבית הראשונה וכמעט היחידה בספר בה סטונר מחליט לעבור מלימודי החקלאות למסלול לימודי האנגלית נראה שהוא נע בכוח האינרציה. לא זורם חלילה ! סטונר לא גמיש, לא קליל ובטח לא נסחף עם הזרם. סטונר הולך לאיטו במסלול שלו כשאופיו ונאמנותו לעצמו באים לידי ביטוי בעיקר על הדרך השלילה כלומר בדברים שהוא מסרב לעשות. ומאחר והוא אבן סלע שנתקע לא פעם בדרך לאנשים האמביציוזיים הסובבים אותו הוא חוטף לא מעט בעיטות. אבל כמו אבן סטונר אולי ישנה מעט המיקום על המדרון (כן בדרך למטה בדרך לעוד רגליים שידרכו עליו) מסרב לשנות את קודי ההתנהגות המדריכים אותו להגמיש את עקרונותיו גם כשהנוקשות הזו עולה לו בויתורים כואבים על אלמנטים משמעותיים בחייו .

מבחינה זו הספר הוא סיפור חיים של איש אחד פשוט .לא ממש רגיל אבל לצורך העניין ניתן לומר של אחד מההמון מאלה שברגע שנעלמו מהאופק אם לפני כן איש לא יזכור את שמם.

אוגוסטוס : הוצאת ידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: שרון פרמינגר

אוגוסטוס להבדיל הוא רומן מכתבים המתאר את אוגוסטוס קיסר דמות היסטורית ידועה 'איש גדול' לכל הדעות. באוגוסטוס עוקב ויליאמס אחר מהלך חייו דרך עיניהם של הסובבים אותו. חבריו הקרובים או הפחות קרובים בני משפחתו ושלל דמויות היסטוריות של תקופתו. הורציוס סנקה וירגיליוס וכו'.

למעשה כל הספר משרטט את 'חידת אוגוסטוס' כי מה שמעניין את ויליאמס הוא קודם כל האדם. מאחר ואגוסטוס היה איש 'גדול' אקטיבי שעשה רבות לפחות המחצית הראשונה של הספר כוללת לא מעט תקצירים היסטוריים של רומא באותה תקופה כשהמטרה היא לתפוס אותו 'על חם' ברגעים קריטיים : יוזמות תגובות וקבלת החלטות שיעצבו את דמותו של האיש שעומד במרכז מהפרספקטיבות השונות של מקורביו.

למען האמת הדיווחים הקצרים והמרובים עלולים בהחלט לאתגר בתחילה את סבלנותו של קורא שאינו חובב היסטוריה מושבע אבל אט אט הם מצליחים ליצור את הפאזל שמתחיל להיות מרתק בעיקר כשביתו של אוגוסטוס ג'וליה מצטרפת למעגל המספרים. רק בעמודים האחרונים ניתן לאוגוסטוס פתחון פה כשבימיו האחרונים הוא כותב לידידו ההיסטוריון מה שאמנם משמש את ויליאמס לסגירת כמה פערים אבל בהחלט רחוק מלפתור את חידת אוגוסטוס קיסר כאדם. וזה מן הסתם חלק מכוחו של הספר לא מדובר בהרכבת פאזל פשוט כי אם פאזל שהוא עצמו חידה.
אם סטונר הוא ניסיון נואש של אדם לשמור על האוטונומיות שלו בתוך המסגרת החברתית בה הוא חי. אוגוסטוס ממחיש שאפילו שליט גדול הוא בעצם פונקציה של הסובב שהחלטותיו ובחירותיו תלויות במערך המדיני, חברתי ואנושי המקיף אותו ושבחירותיהם ופעולותיהם משפיעות עליו לא פחות משהכרעותיו משפיעות על ה 'אנשים הקטנים' יותר סביבו.

יש משהו טורד מנוחה בכתיבה של ויליאמס הוא לוקח כמה צעדים קדימה את הנאמנות למסורת הטולסטויאנית של מספר שאינו נוכח בטקסט : אינו מביע דעה לא שופט את גיבוריו ונמנע מהערות סרקסטיותלהבדיל מטולסטוי שמפליא לתאר כל תנודת נפש העוברת על גיבוריו (ולא פעם אפשר לחוש את התענגותו על משוגותיהם), ויליאמס חסכני שלא לומר צייקני כשבגיחות זהירות הוא מוסר על המתרחש בראש גיבוריו כמעט כמי שמודע לכך שהוא חוטא בפלישה לפרטיותם. ואולי זו הקפדנות הויליאמסית המשדרת שכל מילה ומילה נשקלה ונמדדה בטרם הונח לה לנוח על הדף המקנה לקורא את התחושה כביכול הכתיבה עצמה נעשית כנגד רצונו של הכותב ? איזה מפתח יספק 'בוצ'ר קרוסינג' הרומן המוקדם של ויליאמס ?
'בוצ'ר קרוסינג' (שטרם תורגם לעברית) - להבדיל מהשניים האחרים אינו מתאר תקופת חיים שלמה אלא משתרע על מעט פחות משנה אבל מצליח לתאר תקופה כשהוא תופס פרק קצר בהיסטוריה אמריקנית על קו התפר של שינוי.

וויל אנדריוס עוזב את קמברידג' כשמאחוריו שלוש שנות לימוד והרצאה של אמרסון. אמרסון מעמיד את החיבור לטבע כחיבור לעצמך כאלטרנטיבה לנצרות ואמונה עיוורת בכתבי הקודש (שאותה ייצג באופן קריקטוריסטי צ'ארלי הוג שתיין קטוע יד, ספק אנאלפבית שהתנ"ך משמש אותו יותר כקמע שאמור להגן עליו מפני כוחות האופל ואיתני הטבע). וויל רוצה להכיר לדעת מה שאפשר העל המערב הטבע הוא מחפשבלי לדעת בדיוק מה (את עצמו בקיצור). וויל מגיע לבוצ'ר קרוסינג ישוב קטן ואנרגטי ופונה למק דונלד סוחר עורות שביקר את אביו כשהיה ילד. מק-דונלד מחכה בקוצר לרוח לרגע בו יונחו פסי הרכבת לעיירה ולפריחה הכלכלית שתלווה אותם. וויל מתעקש ללמוד יותר על המערב ומק-דונלד מפנה אותו למילר – צייד ותיק ומהבודדים שניתן לסמוך עליהם לדברי מק-דונלד. כבר באותו ערב על כוס בירה חמה וויסקי (בעיקר לצ'רלי הוג ספק חברו ספק בן חסותו של מילר), מילר משכנע את וויל לארגן משלחת לעמק נסתר בהרי קולורדו בו עדרי בופלו פשוט ממתינים בסבלנות לשוחט. עור הבופלו נחשב לשיא האופנה באותם ימים והביקוש בהתאם.

בבוצ'ר קרוסינג וויל משאיר אחריו גם את פרנסין זונה צעירה ויפה שנמשכת לתמימות ולרוך של וויל הצעיר שיזדקק לקשיחות ולחספוס ויקנה לו החיכוך עם הטבע הפראי לפני שיוכל להרשות לעצמו לגעת בה.

 הם יוצאים למסע עם שניידר פושט עורות מיומן שיהווה בקבוצה הקטנה את האנטיתזה למילר. שניידר הוא מאלה שהולכים על בטוח סיכונים זה לא ממש בקטע שלו הוא מוכן לעבוד קשה בשביל שיהיה לו כסף לבזבז על נשים ואוכל וטוב. ואם הוא היה מכיר את הביטוי : "בסה"כ רציתי לחזור הביתה בשלום " הוא בטח היה מאמץ אותו חום.

מילר מתגלה כטיפוס המעניין בחבורה פריק קנטרול רציני שחלום עמק הבופלו הנסתר כמאגר עורות בלתי נדלה שפשוט מחכה להיאסף רודף אותו שנים. מילר שיודע הכול אבל ה כ ו ל !! וסומך על עצמו בלבד. מילר נחרץ כמו כוח טבע ויכול להיות הרסני אף יותר. הכוח המניע שלא יפסיק להלחם על דרכו וצדקתו עד הרגע האחרון. להבדיל מוויל שלאחר האקט של יציאה אל הטבע פשוט נותן לעצמו להיות גלגל העין המתבונן (ע"ע אמרסון) מילר מחזיק בגישת 'באתי ראיתי כבשתי'. הטבע אינו מושא להתבוננות כאם משאב שיש לנצלו בצורה הטובה ביותר.

על פני השטח בוצ'ר קרוסינג הוא סיפור קטן מהודק ממוסגר בזמן ובמקום סיפור חניכה המעמיד את ההתבגרות כסוג של התקשחות וחספוס. אבל למעשה הוא משל על הטבע טבע האדם. לא רק שכל אחת מדמויות מייצגת גישה אחרת לחיים המאבק העיקש ספק הרואי של מילר מתגלה כאובססיה נטולת רחמים טבח עדרי הבופלו חסר הטעם הופך מניצחון רוח האדם להוכחה המצמררת של כוח ההרס האנושי. ובטוויסט אירוני סופי – ויליאמס מרחיב את הפרספקטיבה ממקם את המסע ההרפתקני בהקשר החברתי הרחב חושף את התלות הבלתי נמנעת בגחמות השוק שהופך את המאבק בטבע לא רק לאכזרי וחסר טעם אלמלא הזוועה כמעט מגוחך.

Butcher's Crossing

אם וויל הצעיר מחפש את עצמו והפאסיביות שלו יכולה להיות מתורצת ע"י השאיפה האמרסונית להתחבר לטבע דרך התבוננות. בסטונר ויליאמס זונח את האידיאליים הרומנטיים של אמרסון סטונר הוא נער חווה שגדל בטבע לא הטבע הפראי של המערב אמנםלא רק שאין לו שום סנטימנטים לטבע הוא ימהר לנטוש אותו לאחר שנכבש בקיסמי הסיפורת. ואם עד אז התקיים רק כבחור צייתן הממלא את חובתו מעתה הוא מקדיש את עצמו למקצוע החדש בשאיפה אחת לראות את האור (התלהבות עניין וסקרנות) נדלק בעיני תלמידיו. סטונר קובע לעצמו מה חשוב ומה לא ויישאר נאמן לעצמו עד הסוף.

וויל המתבונן הוא היחיד בעצם שנחלץ מהקונטקסט החברתי בעוד שמילר הנחרץ הבטוח בעצמו בעצמאותו בכל יכולתו דווקא הוא הופך קורבן לתלות בהקשר החברתי כזה שיעניק משמעות לפעולותיו .

המאבק על האוטונומיות האישית הוא מה שמעסיק את ויליאמס בספריו הבאים ונראה שככל שבן אדם הוא פעיל יותר אקטיבי יותר במגעו עם העולם כך הוא גם יותר רפלקסיבי יותר מגיב ופחות עצמאי. פחות אוטונומי. החיבור הרומנטי לעולם בדרך של התבוננות נזנח מאחור אולי כפריווילגייה של הנעורים ואי התלות סטונר ואוגוסטוס הבוחרים לחיות בתרבות נאלצים להתמודד עם המסגרת החברתית וזהותם מוגדרת מתוך האינטראקציה איתה.

ואולי זהו אותו אילוץ איתו ממשיך להתמודד גם ויליאמס חד העין. הבחירה בתרבות בספרות בעצם הכתיבה מתעמתת אותו שוב ושוב עם השאיפה האמרסונית להיות גלגל העין המתבוננת יודע שעטו מחודד ככל שיהיה בעצם בוגד בשאיפה זו ברגע שהוא מונח על הדף.

תגובות

אוגוסטוס

מעולם לא התעניינתי במיוחד ברומנים פוליטיים או בכל ה"קסם גדול" הזה של רומא העתיקה, אבל הרומן הזה כתוב יפה. החזיק אותי מרותקת. זה קלישאה להגיד "מקים את ההיסטוריה לחיים", אבל זה אכן מביא את ההיסטוריה לחיים.
כתוב בצורת מכתבים ורישומים ביומן שנכתב על ידי דמויות מעניינות, כך לומדים להכיר את הוד רוממות הקיסר אוקטביוס אוגוסטוס הגדול מנקודת המבט של מי שאוהב אותו וגם של מי שבז לו.

אוגוסטוס

ספר נהדר וכתוב היטב.

סטונר - ספר גדול

תודה למחבר המאמר על שכתב על הסופר הזה שהוצא פתאום אל האור מתהומות הנשייה. את סטונר יש לקרוא לאט ובתשומת לב מרובה. המפתח להבנת נפש הגיבורים נמצא בקטע המתאר את תגובת אשתו של המספר, אדית, למות אביה. קריאת הספר הזה היא חוויה מעשירה מאין כמוה.

סטונר

קראתי את הספר ובסוף ממש בכיתי, הסופר בכתיבתו הפשוטה והכנה, היה חייב להבין בני אדם, עומק הרגשות ללא שום צביעות, מאחר והספר דיבר רק מנקודת מבטו של אדם אחד הפך אותו לאגואיסטי שלא מוכן להיכנס לנעליו של אחר ולבחון את האירועים מנקודת מבט של אשתו הוא רק מתאר אותה מנקודת מבט של סטונר והופך אותה למוזרה בקיצור הכתיבה החד סיטרית הזו הופכת הסיפור לאמין מצד אחד ולא אמין מצד שני כי חסרים נתונים מצד האישה ודעתה והאחרים. ברור שאם זה היה נכתב בצורה ניטראלית הוא לא היה מקבל את הקירבה אל הגיבור מכיון שאז הקורא היה יכול לבחון גם שחקנים אחרים במשחק ואז פחות מזדהה עם הגיבור. בכל מקרה הסופר הצליח לשכנע אותי ביכולתו המופלאה להבין את נפש האדם לעומק דבר שנדיר בימינו היום

עוד בנוגע לסטונר

המספר נותן רמז מאוד ברור למה שקרה לאדית בילדותה. תקראי שוב את הקטע של תגובת אדית למות אביה. הכול מתברר ונעשה אמין כשמבינים את הרמז. לא אעשה כאן ספוילר.

מעודף זמן ומשאבים. אלה ספרים שלולא השיפור

בתנאי החיים בדורות האחרונים, לא היו נכתבים. אתייחס לסטונר: משום מה אנשים לא מרגישים שהספר כתוב בזהירות רבה כדי לא לטעות, ע"ס ידע רב בספרות שרכש, אבל לא כתיבה אותנטית, לא מפותחת, מוגבלת. את המוגבלות אנשים מחליפים ב'מצוקה, ביישנות או אישיות ייחודית'.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס