אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הרקליטוס והפילוסופיה היוונית


הרקליטוס והפילוסופיה היוונית

הרקליטוס והפילוסופיה היוונית

הרקליטוס בן התרבות האיונית, יליד העיר Ephesus חי ופעל בסביבות 500 לפני הספירה הנוצרית. בראש ובראשונה הוא היה מיסטיקן. בראייתו, העולם נמצא בתהליך קבוע של התהוות שבו כל דבר חייב את קיומו להיפוכו. האש היא יסוד העיקרי. היא המקור ממנו כל דבר צץ. היא היסוד המאפשר את ההתהוות, כל דבר כמו האש המאכלת, נולד באמצעות חורבנו של משהו אחר, העולם מתהווה באמצעות מוות שמאפשר חיים וחוזר חלילה.

המלחמה היא המטפורה המבטאת בצורה הטובה ביותר את עקרון ההתהוות הבלתי פוסקת של העולם. המלחמה היא האב של כולם והמלך של הכל, יש בכוחה ליצור את אותם הניגודים המרכיבים את המכלול של המציאות: אלים ובני תמותה, אנשים חופשיים ועבדים. ביטול המלחמה, הרקליטוס היה רחוק מפציפיזם כמרחק מזרח ממערב, יביא לחורבנו של העולם היות שהכל נוצר, נחרב וחוזר חלילה בתוקף המאבק. במאבק ניגודים משתלבים זה בזה על מנת ליצור זרימה, זרימה של שינויים מתמידים. האמרה המפורסמת ביותר של הרקליטוס היא כי לעולם לא ניתן להיכנס פעמיים לאותו הנהר היות ותמיד הנהר ישטוף אותנו במים טריים חדשים. אפילו השמש שמסמלת מחזוריות קבועה של זריחה ושקיעה היא תמיד כל בוקר חדשה. בעולמו של הרקליטוס יש מקום להרמוניה אבל לא באופן שבו אנו תופסים אותה כמצב סטאטי של מנוחה. נהפוך הוא, הרמוניה מתקיימת בתוקף הזרימה, השינוי המתמיד.

הרקליטוס אינו שולל את קיומה אַחְדוּת בעולם, אך אחדות זו נובעת משונות. במילים אחרות, האחדות היא פועל יוצא של שילוב של ניגודים – כמו מוות ולידה. הדרך הטובה ביותר להסביר זאת היא באמצעות הניגודים של 'למעלה' ו'למטה' שהם למעשה אותו הדבר, אין עלייה ללא ירידה ואין ירידה ללא עליה. מציאות המורכבת מ'למטה' ו'למעלה' היא מציאות אחת שמוגדרת על ידי השונה. על אותו משקל, בין הכללי לפרטי מתקיימת דיאלקטיקה כאשר כל הדברים הפרטיים נובעים מאחדות ואחדות נובעת מכל הדברים הפרטיים. אפילו הצדק הקוסמי מתקיים בתוקף מניעה ממאבק בין ניגודים מלהסתיים בניצחון של אחד על רעהו.

נראה כי הגותו של הרקליטוס עומדת בניגוד לנטייה הטבעית באדם לחפש את הקבוע – אם באמצעות דת והקבוע שבה בהתגלמותו של האל או הנצחיות של העולם הבא או באמצעות חוקי הטבע הבלתי משתנים וחסינים בפני הזמן. אפילו בשירה אנו מחפשים את הקבוע באהבה. הקבוע היחיד בפילוסופיה של הרקליטוס היא המחולל הנצחי, האש.

השפעתו של הרקליטוס על הפילוסופיה היוונית של תקופתו היא משמעותית. מול הראייה שלו את המציאות סביבנו כמשתנה ללא הרף, קם זרם מחשבה נגדי שחיפש יציבות וסטאטיות בעולם כפי שניתן למצוא בהגותו של פרמנידס. אפלטון ניסה לגשר בין שתי תפיסות עולם של יקום משתנה מול יקום סטאטי באמצעות תורת האידיאות המחלקת את המציאות לשניים: עולם משתנה מול מציאות אידיאלית של צורות אידיאליות קבועות בדומה לחלוקה הפוליטית שהציע אוגוסטינוס של עיר האלוהים מול העיר האדמה.

אבל לא רק על הפילוסופיה של יוון העתיקה להרקליטוס נודעת השפעה חשובה, אלא גם על מסורות חשיבה מאוחרות יותר. הדיאלקטיקה של הגל, למשל, מבוססת במידה רבה על סינתזה של ניגודים. המדע המודרני הרוויח מהרעיון של הרקליטוס על נצחיותה של האש בצורתו חוק שימור האנרגיה. בנקודה זו, כדאי יהיה להרחיב את הדיון מהכיוון הספציפי לעבר שאלה רחבה הרבה יותר אשר נשאלת לגבי תרומתה של הפילוסופיה היוונית ככלל ולהתפתחות תרבות המערב בפרט.

יהיה זה קשה לתאר את במילים את גודל השפעתה של התרבות היוונית על התפתחות הציוויליזציה האנושית בכלל והמערבית בפרט. הפילוסופיה והמדע, שעד לעת החדשה היו בלתי נפרדים, נולדו במאה השישית לפני הספירה בערים היווניות. הפילוסוף הבריטי בן המאה ה-20 , ברטראנד ראסל, מסביר כי ישנן שתי גישות לפיהן ניתן לתפוס את השפעתה של המחשבה והפילוסופיה היוונית על ימינו. האחת קיימת מימי הרנסנס ועדיין תקפה לימינו. לפי גישה זו, היוונים למעשה המציאו את הכל. התקדמות במטא-פיסיקה מאז יוון אינה אלא שיפור בלבד שכל מה שהיוונים הקדמונים גילו זה מכבר. היוונים הולידו תיאוריות, ולמרות היותן לעיתים פשטניות ואף אינפנטיליות, הן מתאפיינות בעצמאות מחשבתית והן המסוגלות לעמוד בפני עצמן גם לאחר 2,000 שנה. גישה זו מתייחסת לפילוסופיה היוונית בהערצה כמעט מיסטית וליוונים עצמם כבעלי גאונות על אנושית. הגישה השנייה מציגה תפיסת עולם הפוכה מהראשונה. לפיה התקדמות של המדע והחשיבה המדעית מציגים את הפילוסופיה היוונית במקרה הטוב כמשהו נשכח ובמקרה הרע כמקור כל הרוע בהתפתחות החשיבה המדעית.

ראסל מנסה לפסוע על פני שביל הזהב העובר בין שתי הגישות. כמעט כל היפותזה שקיימת בפילוסופיה המודרנית מוצאת לה מקום בפילוסופיה היוונית, במילים אחרות, היוונים חשבו על הכל קודם. יכולתם של אנשי הרוח היוונים למקוריות מחשבתית אבסטראקטית ראויה להערצה – הם גילו את המתמטיקה; ללא הגיאומטריה שנולדה ביוון, המדע לא היה נוצר. עם זאת, הגאוניות היוונית סובלת ממונוטוניות מחשבתית. היא מבוססת על הסקה דדוקטיבית מהברור מאליו, כלומר מאקסיומות הנמצאות במוחו של הפילוסוף, ולא באופן אינדוקטיבי מעובדות נצפות. לכן למרות שהיוונים היו הראשונים שהכניסו את הלוגוס בהתבוננות על העולם, הגישה המדעית המודרנית זרה לרוח היוונית.

לזרות האפיסטמולוגית והמתודולוגית בין הפילוסופיה היוונית לעולם של המדע המודרני מתווסף גם שוני אתי בדמותו של הפילוסוף היווני מול המדען המודרני, שוני המתואר היטב על ידי הסופר ה. ג'. וולס. במובנים רבים איש המדע המודרני אינו שונה מהאלכימיסט של המאות ה-13 וה-14. המדען של היום מתרכז במחקר פרקטי יותר מאשר במדע טהור. מטרתו היא למצוא פטנטים ותהליכים שייצרו מכונות חזקות יותר, מטוסים מהירים יותר, תרופות יעילות יותר. במה המדען של היום שונה מהאלכימיסט שקדם לו? בדומה למדען, האלכימיסטים חיפשו אחר ידע פרקטי שיוביל לגילוי אבן החכמים שתהפוך מתכות זולות לזהב או למציאת שיקוי החיים. האלכימיסט המודרני במעבדות המחקר כיום נוטה לשכוח את לחם חוקו של הפילוסוף באקדמיה של יוון העתיקה: החיפוש אחר ידע למטרות ידע הטמון במילה 'פילוסופיה' – אהבת הידע – יוביל בסופו של דבר, גם אם הדרך ארוכה יותר, לשפע אינטלקטואלי עבור המחפש ולמתנות בלתי צפויות. בנקודה זו ראוי להיזכר באתיקה של אריסטו ובמרשם שלו לאושר באמצעות חיים המוקדשים לעיון.

תגובות

מאמר מאלף דן, אם כי שתי הערות

מאמר מאלף דן, אם כי שתי הערות: א. לומר על הגל שתורתו נוגעת ב"סניתזה של ניגודים" - זה קצת שטחי. תורתו של הגל נובעת משיטת הדיאלקטיקה וההיסטוריציזם, שבה תיזה מולידה אנטיתיזה שמולידה סינתיתיזה שהיא תיזה חדשה, וחוזר חלילה לעולם. העולם בנוי מהיסטוריציזם של תיזות. ב. בולטת בהיעדרה תורת הטאואיזם בסין העתיקה: היין והיאנג (מטאמורפוזה), שאמנם אלו שני ניגודים אך היא מושתתת על עיקרון "ההדדיות המשותפת"

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מר קג'טי נגהי