אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארגו / בן אפלק - ביקורת


ארגו / בן אפלק - ביקורת

ארגו / בן אפלק - ביקורת

בימוי: בן אפלק; תסריט:כריס טריו

בן אפלק, בימאי הסרט

בן אפלק, בימאי הסרט והשחקן ההוליוודי שזכה לביקורות הגרועות ביותר בתעשיית הוליווד של העשור האחרון, מגיע הפעם לנצח.

מעניין כי האמפטיה שלי כלפיו נבעה כתוצר לסרט "פרל הרבור", שעד היום אני לא זוכרת כלום מהסרט מלבד זה שהיה כל כך צפוי וגרוע. אני זוכרת שפרצופו האמריקאי היה כל כך צפוי בסרטים של הז'אנר האמריקאי הנדוש של סוף המאה ה 20.  הריי אם כבר לראות עוד שובר קופות של הוליווד, זה בעיקר כדי לראות פנים יפות של אמריקאי בתוך בובת ברבי גברית. ואגב אם תחשבו עשר שנים אחורה תגלו שכך גם היו רוב סרטי הקולנוע של הוליווד.

לאור הצלחתו הגדולה בסרטו "ארגו" שאותו ביים, חוזר אפלק בגדול. אבל הפעם אפלק ממציא עצמו מחדש כאחד מיוצרי הקולנוע של הוליווד, כשהוא הרבה יותר בוגר, שקול ואנושי. אפלק השחקן עושה קמבק, אבל הפעם מאחורי פרגוד המצלמה. הוא החל ליצור סרטים לפני מספר שנים. הראשון מבניהם הוא "סיפורו של וויל הנטינג" שאותו כתב עם מאט דיימון שותפו וחברו הטוב ב 1997. הסרט  גרף ביקורות טובות וזכה לפרס התסריט הטוב ביותר. דבר שיצר בידו את הקלף לשינוי תדמיתו בקולנוע. כך גם סרטו השני "גנב העירוני" שאותו כתב וביים, גרף הצלחה מסחררת כאשר יצא לאקרנים ב 2010. ועכשיו הוא ניראה שוב על מסך הטלוויזיה ובביקורת לא פחות טובה בסרטו החדש "ארגו" שמבוסס על סיפור אמתי.

הסרט "ארגו"

הסרט מכיל בתוכו את כל האמצעים הכשרים להפוך אותו לעוד פולחן הוליוודי רדוד, מאוס שהריי הסוף בו ידוע מראש.

אגב זה נכון! מראש אפשר לחזות את סוף הסרט, ישנם שחקנים מוכרים שאנחנו יכולים לדעת איך וכיצד למתג אותם ואת תפקידם בסרט. כך גם ניתן לחזות ששוב אמריקה תראה לכולם שהיא המעצמה היחידה בעולם שאף אחד לא ימנע בעדה לעשות כל העולה בדעתה. מה שניראה מגוחך וכל כך לא אובייקטיבי על מסך הקולנוע האמריקאי. כך גם סיפור הכיסוי שהלביש אפלק בתור הסוכן הראשי של ה CIA עושה גם הוא רושם מביך וכל כך פתטי.

אבל ההפתעה - שהכל קרה!

במהלך הסרט שאלתי את עצמי כל פעם מחדש, איך הגיוני שסוכן של ה CIA יכול לחלץ בני ערובה בזמן בתקופה כל כך מורכבת באיראן ועוד בדרך כזו.  רק לאחר שהסתיים הסרט נוכחתי לגלות שכמעט כל הפרטים היו זהים למציאות. בן אפלק בחר כמעט ולא לשנות את העובדות, למרות בחירתו לביים סרט לא דוקומנטארי, היה נאמן כמעט לחלוטין למקור. הסרט ממחיש זאת על רקע שיר הסיום כאשר רצות תמונות ההיסטוריות המנציחות את הרגעים העוצמתיים ביותר של אותה התקופה אל מול תמונות הסרט. כאן נוכחנו לגלות שבכל זאת זה כנראה לא סתם עוד סרט מהמאגר הידוע של תעשיית הוליווד.

התקופה שבה התרחשה תוכנית "ארגו" הייתה בנובמבר 1979, זמן הפיכת המשטר הדיקטטורי באיראן של מוחמד רזא ששאף למערביזציה של איראן. בשל שלטונו הדיקטטורי, חלה מהפכה באיראן שמובילה את חזרתה של תנועה אסלאמית קיצונית כנגד מעורבותן של מדינות המערב. רזאי מקבל חסות דיפלומטית לשהות בארה"ב ובמקומו עולה איתוללה רוחאללה חומייני. התקופה בין איראן לארה"ב הייתה מורכבת וכך גם חשאיות המבצע הייתה בין הגבוהות שידעה ארה"ב. ארה"ב לא פרסמה את דו"ח המבצע, אלא רק 20 שנה אחרי. ב 1997 ע"י ביל קלינטון.

הסרט ארגו מתחיל בהשתלטות האיראנים על השגרירות האמריקאית,  כשהדיפלומטים האמריקאים החלו לברוח, רק 6 מהם הצליחו להסתתר בבניין השגרירות הקנדית כאשר השגריר נותן להם מחסה. הכל קורה כאשר סוכן ה CIA- מנסה בכל כוחו לחלץ אותם ובדרך כל כך לא שגרתית כמו תכנית ארגו.

הצעת סוכן ה-CIA  טוני מנדז, שאותו מגלם אפלק, מפתיעה את הצופים עד כדי כך שיוצרת ספק האם באמת כל זה קרה. האם היוזמה ליצור סרט פיקטיבי באיראן יכולה להיות בכלל הגיונית ועוד תחת מנהיגותה של מעצמת העולם?! סיפור הכיסוי הזה אופייני יותר לתסריט מתוך סרט הוליוודי מאשר לתקרית המציאות שהתרחשה באותה תקופה. דווקא הספק הזה מהרהר שנית את מחשבתנו ויוצר יותר מתח אצל הצופים. כי אנחנו בעצמינו לא מאמינים שסיפור כזה יכול להימכר לממשלת איראן ובסופו של דבר לשחרר שישה דיפלומטים כבני ערובה.

אפלק כבימאי בחר להשתמש באמצעי המחשה לכל אורך הסרט ובתמונות סטילס שמעידות באופן מובהק על העדות המוחשית שאכן קרה מה שקרה. תמונות המהפכה האסלאמית נראות לנו אפילו יותר ראליות כאשר אנחנו מסתכלים כמה חודשים אחורה על לוב שהייתה תחת התקוממות האזרחים שהפילו את המשטר הנוקשה של מועמאר קדאפי. וכך גם הטבח הנוראי שמתרחש בסוריה ע"י אסאד. תמונות הסטילס שאותן בוחר אפלק מעבירות אותנו ישר לצילומי העיתונות שנראו על מסכי הטלוויזיה במהדורות החדשות בשנה האחרונה. אפלק בוחר להבהיר זאת דרך העריכה שיוצרת מתח בין המבצע החשאי של ארה"ב לבין איראן שמנסה לאתר פרטים מזהים על עובדי השגרירות של ארה"ב.  העריכה יוצרת השוואה קיצונית בין האנרכיה שאופיינית למהפכות במדינות דיקטטוריות לבין המנהיגות הדמוקרטית המופתית של ארה"ב כנושאת את דגל נאורות הדמוקרטיה. הפריימים הקצרים בסוף הסרט מעצמים לחץ בשעון הזמן המתקתק של חייהם של בני הערובה אל מול המצב המסוכן והזהיר שבו נקלעו. המרדף הופך למהיר עוד יותר בדקות האחרונות של המבצע המכריעות את חייהם.

לסיכום הייתי מדרגת את הסרט כסרט טוב, אבל לא במובן של סרט מקורי ומפתיע. וגם לא במובן שרווי בדיאלוגים שנונים ובמסרים חברתיים. ולמען האמת אי אפשר להגדיר אותו לחלוטין כסרט מלחמה על אף שהוא עוצר נשימה. מה שכן העלילה דיי פשוטה וזורמת מה שמאפשר לצופים לעקוב במתח אחר כל התרחישים ובלי לחשוב יותר מידי לעומק. אז כן אם אתם רוצים להעביר עוד 120 דקות קלילות ומהנות מול מסך קולנוע אמריקאי, אז מציעה לכם בכל זאת ללכת לסרט הזה.

ארגו - טריילר

תגובות

האמריקאים טובים רק בסרטים

האמריקאים טובים רק בסרטים. אם הפוליטיקה העולמית היתה מתנהלת בהוליווד, אז לצבא האמריקאי היה רקורד מושךם של ניצחונות ולסי אי אי רקורד מושךם של הצלחות. בואו נודה באמת, הסי אי אי נחל כשלון מוחץ שלא הצליח לחזות את המהפכה האיראנית למרות שהוא היה נוכח באיראן. הממשל האמריקאי של קרטר נכשל כשלון מוחץ בלמנוע את המהפכה בכך שכבל את ידיו של השאה בניסיון שלו לדכא את המהפכה בימים הראשונים שלה והצבא האמריקאי נכשל בלחלץ את בני הערובה. צריך להכיר מעט את ההיסטוריה. בגלל זה סרטים כמו ארגו מעצבנים אותי

סרט הוליוודי אבל חשוב

הסרט למעשה מתבסס על עדותו של מנדס עצמו.
כמו בכל סיפורי המרגלים הגדולים, אנחנו זוכים לטיפה בים. הסיפור הזה שלו הוא פשוט כל כך מדהים. פיסה מדהימה של ההיסטוריה הסודית של ה-CIA בחסות סרט הוליוודי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מיכל וינקלר