אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיוך ושפה: אבני דרך בהתפתחות פסיכולוגית של הילד


התמונה של תומר ריבל
חיוך ושפה: אבני דרך בהתפתחות פסיכולוגית של הילד

חיוך ושפה: אבני דרך בהתפתחות פסיכולוגית של הילד. 123RF Stock Photo

התפתחות היא תהליך ממושך והיא מורכבת מתהליכי חברות הנבנים בהדרגה אצל התינוק ולאחר מכן הילד והנער. במילים אחרות, אנו נולדים עם יכולות חברתיות המוטמעות בנו, אולם אלו צצות ועולות על פני השטח לאט ובהדרגה עד שהן מגיעות לבשלות מלאה לקראת סיום גיל ההתבגרות כאשר האופי שלנו מעוצב ואיתו יכולת ההתבוננות שלנו והתקשורת עם הסביבה החיצונית.

אחד מאבני הדרך הבולטים של ההתפתחות החברתית בגיל הינקות הוא החיוך. החיוך נחשב לחיוני להתפתחות הילד היות שהוא מהווה סימן בולט ליכולת של התינוק להגיב ולתקשר עם סביבתו המיידית באופן מודע.

כל הורה נחשף לחיוך של התינוק שלו כבר מהשלבים הראשונים לאחר החזרה מבית היולדות. חיוך הוא אינסטינק מולד. השאלה שהורים רבים שואלים היא, לפיכך, מתי החיוך האינסטינקטיבי נהפך למשהו מודע וחברתי. האינדיקציה המובהקת ביותר שמעידה על המעבר לחיוך חברתי היא מושא החיוך – הרגע בו התינוק מחייך לעבר פנים המביטות אליו. בהתחלה אין זה משנה אם הפנים הם אלו של אדם מוכר לתינוק או זר לו. בניסויים שפסיכולוגים ערכו על תינוקות התברר כי הם חייכו גם למסכה. תינוקות חייכו אל המסכה כל עוד היא הביטה לעברם והפסיקו כאשר היא הוצאה מקו הראייה שלהם או אפילו הוצבה כאשר הפרופיל שלה היה מופנה לעבר מבטו של התינוק.

סוג כזה של חיוך נפוץ בעיקר בין הגילאים חודשיים עד חצי שנה. בניסוי נוסף שנערך עוד בשנות ה-50 של המאה ה-20, בחנו פסיכולוגים את תכיפות החיוך אצל תינוקות כתגובה לפנים זרות. בניסוי לקחו חלק כ-150 תינוקות. בגילאים אפס עד חודש, אפס אחוז מהתינוקות חייכו למראה פנים אנושיות. בגילאים חודש עד חודשיים, שני אחוזים בלבד מהתינוקות חייכו. בין הגילאים חודשיים עד חצי שנה, תשעים ושמונה אחוזים מהתינוקות הגיבו בחיוך. אחרי חצי שנה ועד שנה ירד שוב המספר לכשלושה אחוזים.

מה המסקנה העולה מניסוי זה? חיוך כלפי פנים זרות נפסק כמעט לגמרי כאשר התינוק מגיע לגיל של שישה חודשים. התינוק לא מפסיק לחייך, אלא שהפעם החיוך הוא כלפי פנים מוכרות. היכולת לאבחנה חברתית החלה.

שפה היא נקודת ציון חשובה אף יותר בתהליך ההתפתות של התינוק האנושי. שפה היא הביטוי למשחק הגומלין בין יכולת ביולוגית ותרבות. התפתחות ביולוגית עומדת מאחורי היכולת הפיסית לדבר (רק בני אדם מכל בעלי החיים מסוגלים לדבר) והתרבות מכתיבה את תוכן הדיבור היוצא מפיו של הפעוט.

פסיכולוג ילדים נעזר בדרך כלל בבלשנים לטובת הניתוח של של צלילים היוצאים מפיו של ילדים בשלבים הראשונים של רכישת שפה. הבלשנים מסווגים צלילים אלו כפוֹנֶמָה (phoneme) ו-מוֹרְפֶמָה (morpheme). פונמה היא יחידת צילי בסיסית; הצליל של f נחשב לפונמה. כאשר f מבוטא כ-p, הוא נחשב לפונמה אחרת. אותיות האלף-בית שבאמצעותן אנו מבטאים עיצורים ואותיות ניקוד באנגלית (vowels) קשורות באופן חלקי לפונמה היות שאות אחת יכולה לבטא מספר צלילים. מורפמה נחשבת ליחידה דיקדוקית בסיסית המבטאת כוונה, למשל המילה "כלב". 

כל שפה משתמשת במספר מוגבל של צלילי פונמה אשר אותם ילדים לומדים בגיל צעיר. ברבורי שפה של פעוטות  היא משחק פונטי שבהדרגה מתגבש לצלילי דיבור למטרת תקשורת. בעוד שתגובה לאינטונציה מילולית של מבוגרים מתחילה בגיל מאד מוקדם – שישה שבועות, יכולת שליטה מלאה על שפה נרכשת באיטיות יחסית. בגיליאי שנה – שנתיים הילד מסוגל להשתמש באוצר מילים מוגבל המורכב מכמה מילים. זינוק בהתפתחות ורכישת שפה מתרחש מגיל שנתיים. מספר צלילי הפונמה שברשותו של הילד גדל ואיתו היכולת לבטא צלילי מרופמה.

מחקרים פסיכולוגים-בלשניים המתבססים על כמות של אוצר מילים ממחישים את הקפיצה ברכישת שפה המתרחשת מגיל שנתיים. בגיל שנה הילד מסוגל לבטא עד שלוש מילים. בגיל שנתיים הוא מחזיק ברשותו 150-200 מילים. מגיל שנתיים לשלוש, הילד רוכש עוד 600 מילים בקירוב וצובר אוצר מילים המורכב מ-800-900 מילה, כך שבגיל שלוש הילד מסוגל להביע רעיון פשוט באמצעות שפה למרות שאין ברשותו עדיין יכולת להבין מבניים דקדוקיים מורכבים. במשך שלושת השנים הבאות עד גיל שש, הילד רוכש שליטה על כל המבנים הדיקדוקיים והתחביריים של שפת האם שלו. למרות שאוצר המילים שלו עדיין מוגבל בהשוואה לזה של מבוגר, הוא הצליח לרכוש עד עתה יותר מ-2,500 מילים שימושיות. רכישת יכולות שפה מרשימות אלו מהווה את אחת הסיבות להחלטה להתחיל את הלימודים בבית הספר בגיל שש.

ומה לגבי יכולת הבנה? הרי דיבור אינו יכול להתקיים ללא יכולת קודמת של הבנת שפה. חשוב להבהיר כי הבנה אינה מתייחסת רק להבנה מילולית של מילים ומשמעותן אלא להבנה של קונטקסט חברתי וזאת נחשבת בתורה למורכבת מאד ולעיתים דורשת חשיבה פְרָזֵאוֹלוֹגית. לדוגמא, ילד גרמני לומד כי למילה Sie שפירושה "אתה" יש משמעות שונה מהמילה המקבילה du שפירושה הוא גם "אתה". במילה הראשונה משתמשים כלפי זרים ואילו בשנייה כלפי מכרים וחברי משפחה או כלפי אלה שהתקשורת המילולית איתם אינה רישמית. ילד סיני נאלץ ללמוד כמה צורות שונות של ביטוי לאותה מילה שמותאמות להקשר הרלבנטי ברגע הביטוי. יתרה מכך, ישנן מילים שהמשמעות שלהן מתעלה מעל משמעותן המילולית היבשה ותלויה לא אחת בנימה וטון הדיבור, למשל המילה please באנגלית יכולה לבטא כמה וכמה משמעויות בו זמנית. וכמובן ישנה שורה של מילים אסורות לביטוי או שמותר לבטאן רק בחיק המשפחה הקרובה. למעשה הילד נאלץ ללמוד יחסי טאבו של התרבות בה הוא חי.

לימוד המשמעות מאחורי המילים הוא למעשה לימוד של קונטקס חברתי תלוי מקום, זמן ותרבות. במהלך התפתחותו ולאחר מכן התבגרותו, התינוק, הילד והנער למדים את מה שהפילוסוף הגרמני בן המאה ה-20, מרטין היידגר, הגדיר כ"להתקיים בעולם" – Dasein . להתקיים בעולם מחייב הבנה של העצמי, ולאחר מכן של העצמי ביחס לאחר.

הסוציולוג מקס וובר כינה גילוי זה של העצמי verstehen שמשמעותו הבנה ופרשנות של המניעים הסובייקטיבים שהאינדיבידואל מקנה לפעולותיו. הבנה זו דורשת בראש ובראשונה תהליך של ספרציה שבה הילד לומד להפריד את עצמו ביחס לעולם בו הוא חי ופועל. קצרה יריעתו של מאמר זה מלהתייחס באופן מקיף וממצה לתהליך מורכב זה. ניתן יהיה להזכיר על קצה המזלג רק את ראשיתו של תהליך זה המתרחש בין הילד להוריו.

המקום החשוב והראשוני בו הילד לומד להגדיר את מקומו האינדיבידואלי בתוך חברת האנשים בתוכה הוא חי הוא חיק המשפחה. היות שבמשפחה המנוהלת באופן תיקני ונורמטיבי, ההורים הם מקור הסמכות, המקור הראשי לסיפוק שהילד שואב בשנותיו הראשונות ובמקביל המקור לאיסורים המוטלים עליו – גישתו להוריו היא תמהיל של שאיפה לריצוי מצד אחד ומחאה מצד שני. מגיל שנתיים בערך נכנס הילד לשלב חדש בהתפתחות המכונה בעגה עממית "terrible two" ובהגה מקצועית negativistic behavior.

הודות לחופש המתאפשר לו באמצעות כושר ניידות מוגבר (הילד כבר למד ללכת) והתחזקות יכולות מנטליות ומילוליות שמולידות בתורן כישורים מניפולטיביים , הילד לומד להכיר בקיומו האינדיבידואלי ומתחיל לבחון את כוחו מול הוריו באמצעות הסירוב לבקשותיהם. המילה המועדפת עליו נהפכת ל-"לא". הורים ותיקים נזכרים בתקופה קשה זו ושמחים שהיא מאחוריהם. הורים חדשים מצפים לה עם לא מעט חרדות. במישור החיובי, עד כמה שזה לא נעים, היכולת הנרכשת לומר לו היא שלב חיוני בדרך לההיפכותו של הילד לאדם חושב שמצד אחד עומד בזכות עצמו כמונאדה בעולם ומצד שני חי ונושם בתוך קונטקס וקשרים חברתיים.

באדיבות - פסיכולוג ילדים - מכון תל אביב לפסיכותרפיה

המדע מאחורי פסיכולוגיה התפתחותית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל