אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

החברה האמריקנית באמצע המאה התשע – עשרה


התמונה של רבקה שפק ליסק
ההגירה הגרמנית לאמריקה - 1874

ההגירה הגרמנית לאמריקה - 1874.

מאמר חמישי בסדרה: אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבל

 

מדיניות ההגירה וההרכב הדמוגרפי

 

מדיניות ההגירה מיסודה של ארה"ב עד 1875 - גבולותיה של אר"הב ניקבעו בחוזה השלום שנחתם בין בריטניה ואר"הב ב – 1783, לאחר נצחונם של האמריקנים במלחמת העצמאות. עפ"י גבולות אלה השתרעה אר"הב בין החוף המזרחי של האוקיאנוס האטלנטי במזרח ונהר המיסיסיפי במערב, קוויבק בצפון ופלורידה בדרום. היתה זאת ארץ רחבת ידים ובה אדמות פוריות, שפע של מים ואוצרות טבעיים עצומים, אבל בלתי מיושבת בחלקה הגדול, ומעבר לגבולה המערבי השתרעה יבשת גדולה ובלתי מיושבת. ההתפתחות הכלכלית של המדינה החדשה היתה תלויה בתוספת משמעותית של כוח אדם כדי להוציא את הפוטנציאל הכלכלי מן הכוח אל הפועל. עובדות אלה קבעו את מדיניות ההגירה של המדינה החדשה.

המימשל הפדרלי גיבש, עם הקמתו, מדיניות הגירה ליברלית. ב-1789 חוקק הקונגרס את חוק ההגירה הראשון , שכלל חוק התאזרחות וחוק קרנטינה. מדיניות ההגירה המסורתית של אר"הב היתה מבוססת על שני עקרונות:העיקרון של זכות המיקלט לנירדפים והעיקרון של הגירה חופשית.

העיקרון של זכות המיקלט נוסח, לראשונה, ע"י תומס פיין בתקופת המאבק נגד אנגליה. בחוברת שפירסם פיין בשם "השכל הישר"(Common Sense ), הוא כתב שהעולם החדש הוא מיקלט לנירדפים מטעמים דתיים ופוליטיים מכול חלקי אירופה. רעיון זכות המיקלט של פיין היה מבוסס, קודם כול, על העקרונות שאושרו ע"י הפרלמנט הבריטי בעיקבות ה"מהפכה המפוארת"(1688/9), להענקת סובלנות דתית ל"פורשים" ולמיעוט הקתולי, והכרה בזכותם של הנתינים למרוד כנגד שליט טירני. אבל הרעיון היה בעל שורשים עמוקים בהוויה של תושבי המושבות הבריטיות מראשיתן, ובטא את האהדה העמוקה שחשו במושבות כלפי בני כיתות דתיות פרוטסטנטיות, שנירדפו בחלקים שונים של אירופה בשל אמונתם וכן כלפי שוחרי חירות שהתנגדו לשליטים טירניים ונירדפו על ידם. אמריקנים לא מעטים היגרו לעולם החדש מסיבות אלה. ב-1782 נתן דה קרבקר בסיפרו "מיכתבים מאת חוואי אמריקני" אינטרפרטציה רחבה יותר לרעיון המיקלט, בהדגישו שאמריקה היתה מיקלט לעניי אירופה, ונתנה להם את הזכות להזדמנות כלכלית. על רקע הפרשנות הזאת נוצרה במאה התשע-עשרה אי-בהירות מסויימת בציבור לגבי המשמעות המדויקת של רעיון המיקלט, אבל בחוגי המימשל היה ברור שהזדמנות כלכלית היתה חלק מהתפישה של חופש ההגירה, ולא של רעיון המיקלט.

עיקרון חופש ההגירה כלל, נוסף על עיקרון ההזדמנות הכלכלית ,גם הכרה בזכות ההגירה ובזכותם של המהגרים לאזרחות אמריקנית. תומס ג'פרסון ( Thomas Jefferson) ביסס את העיקרון של הגירה חופשית על התפישה של ה"זכויות הטבעיות". מיספר דורות לאחר מכן, ב27 ביולי 1868 ,קבע הקונגרס שהזכות להגר מארץ לארץ היא זכות טבעית שאיננה ניתנת לשלילה, והיא חיונית למימוש הזכות לחיים, לחירות ולרדיפה אחר האושר, הכלולות בהכרזת העצמאות של אר"הב. כמו כן, התיקון הארבעה-עשר, שאושרר באותה שנה, קבע ש"כול האנשים אשר נולדו או התאזרחו באר"הב... הם אזרחי אר"הב והמדינה בה הם מתגוררים". חוק מ- 1870 קבע זכאות לאזרחות לאנשים לבנים ולעבדים לשעבר. בני הגזע הצהוב לא היו זכאים לאזרחות. זכותם של המהגרים לאזרחות אמריקנית התבססה על התפישה שבני האדם נולדו שווים ועל כן ראויים לאזרחות אמריקנית ללא הבדל מוצא אתני ודתי. האמונה בשוויון בני האדם היתה גם חלק מתפישת הלאומיות האמריקנית, שהיתה מבוססת על ההנחה שהסביבה היא הגורם הדומיננטי המעצב אישיותם של בני האדם והם מסוגלים, על כן, להשתנות ולאמץ את אורח החיים, השפה, המינהגים והמנטליות של האמריקנים, כלומר, להיות אמריקנים לכול דבר. הנחת היסוד היתה, כידוע, שאין הכרח במוצא אתני-תרבותי משותף ליצירת אחדות לאומית, והאחדות האמריקנית התבססה על אימוץ מערכת רעיונות חברתיים ופוליטיים אשר עוצבו במאבק עם בריטניה כמכנה משותף ללאומיות האמריקנית. על כן הפך העיקרון של הגירה חופשית, בצד רעיון המיקלט, ליסוד מדיניות ההגירה.

לאחר שהקונגרס קבע את עקרונות מדיניות ההגירה, נימנע המימשל הפדרלי עד לאחר מלחמת האזרחים מלטפל בענייני הגירה, והנושא היה נתון בידי המדינות. ניו-יורק ומסצוסטס ושאר מדינות החוף האטלנטי פיקחו על נימלי הכניסה לאר"הב והמדינות במערב עסקו בעידוד ההגירה באמצעות נציגים באירופה ובנימלי הכניסה לאר"הב. המימשל הפדרלי עודד את פיתוח המערב ע"י הנהגת חוקי התאזרחות ליברליים והמדינות במערב, שהיו צמאות לידים עובדות, העניקו את זכות הבחירה למהגרים עוד לפני שהיו לאזרחים. הקונגרס תרם לפיתוח המערב ע"י אישור מענקים לאנשי עסקים לחפירת תעלות "אירי" ו"פנסילבניה" , ואח"כ לחברות רכבות לשם הנחת מסילות ברזל מערבה, כדי להקל על ההגירה למערב , וחילק, עפ"י חוק מ – 1862, אדמות בחינם במערב. ב- 1864 אף חוקק הקונגרס את חוק חוזה העבודה Contract labor) Law ), שנחקק ביוזמת אנשי העסקים, שהיו מעוניינים בכוח עבודה זול מאירופה, והעניק מעמד חוקי לחוזי עבודה שנחתמו עם מהגרים עוד באירופה.

הגישה של חוגים רחבים בציבור כלפי ההגירה היתה חיובית. גישה זו באה לידי ביטוי במדיניות של שתי המיפלגות כלפי ההגירה. הדעה הרווחת היתה שההגירה תרמה בעבר תרומה ניכבדה לעושרה של האומה ולהגדלת כוחה ועל כן יש לטפח ולעודד את ההגירה ע"י מדיניות ליברלית והוגנת.

ההרכב הדמוגרפי - עפ"י מפקד האוכלוסין ב- 1790 חיו בארה"ב 2,250,000 תושבים, ש60% מהם היו אנגלים, 18% היו סקוטים וסקוטים -אירים והשאר היו גרמנים, הולנדים ואחרים. מאז ועד שנות הששים של המאה התשע-עשרה קלטה החברה האמריקנית מיליוני מהגרים שרובם הגיעו מצפון וממערב אירופה ומיעוטם מקוויבק ומהמזרח הרחוק. ההגירה מצפון וממערב אירופה לאר"הב הגיעה בשני גלים עיקריים: הגל הראשון הגיע בתקופת המהפכה הצרפתית ובשנים שלאחר סיום מלחמות נפוליאון והגל השני הגיע על רקע כשלון המהפכות והתנועות הלאומיות באירופה סביב אמצע המאה התשע-עשרה. ההגירה מקוויבק ומהמזרח הרחוק הגיעה סביב אמצע המאה התשע-עשרה.

גל ההגירה הראשון לאר"הב בשנים אלה סימן את התחדשות ההגירה למושבות הבריטיות לשעבר, לאחר הפסקה ארוכה שנגרמה ע"י ארועים באמריקה ובאירופה. בשנים 1798-1775, הביאו מלחמת העצמאות של המושבות והמצב הכלכלי הקשה בשנים הראשונות לקיומה של אר"הב להפסקת ההגירה. גם המלחמות באירופה בשנים 1815-1790 והבלוקדה הבריטית על חופי אירופה פגעו בהגירה. למרות זאת, הגיעו לאר"הב בין השנים 1790 ו - 1815 , כ- 250,000 מהגרים, רובם סקוטים- אירים וגרמנים. כמו כן הגיעו מהגרים מעטים מצרפת בתקופת המהפכה, בעיקר מלוכנים ומתנגדי המהפכה. ב - 1788 אסרה בריטניה הגירת אומנים מהאיים הבריטיים, וב- 1803 יצאה הוראה להקטין את מספר הנוסעים שאנייה רשאית להסיע. תקנות אלה צימצמו את ההגירה מהאיים הבריטיים. בשנים אלה הגיעו לאר"הב גם פליטים פוליטיים מאירלנד הקתולית. היו אלה פעילים בתנועה הלאומית האירית שנמלטו מאירלנד לאחר כשלון המרד נגד בריטניה ב- 1798 . לאחר 1815 התחדשה הגירת משרתים עפ"י חוזה מגרמניה, אבל מגיפה שפרצה על אחת האניות שהיתה עמוסה יתר על המידה הביאה את הקונגרס האמריקני לחוקק ב- 1819 חוק ש קבע תקנות מחייבות להבטחת בריאותם ובטחונם של הנוסעים באניות היוצאות לאר"הב. תקנות אלה צימצמו את ההגירה מגרמניה. ה"הגירה האריסטוקרטית" מצרפת התרכזה בצרלסטון, בולטימור, פילדלפיה וניו יורק, אבל היו גם כאלה שהגיעו לניו-אורליאן וסנט-לואיס, היכן שהיו קהילות צרפתיות(ערים אלה היו כלולות בלואיזיאנה שסופחה לאר"הב ב- 1803 ), עוד מתקופת השלטון הצרפתי בחלק זה של יבשת אמריקה. הרכב ההגירה בשנים אלה היה דומה במידה רבה לזה שבתקופת השלטון הבריטי. לאחר קונגרס וינה ב- 1815 חזר השלום לשרור באירופה וההגירה התחדשה, אבל עד 1830 היה זרם ההגירה חלש למדי.

גל ההגירה בשנים 1870-1830 מנה כ - 7,000.000 נפש. חלק ניכר מהמהגרים מגל הגירה זה באו מהאיים הבריטיים: 2,000.000 מהגרים מאירלנד וכ- 750.0000 מאנגליה, ולס וסקוטלנד. כמו כן הגיעו בערך 2,000.000 מהגרים מגרמניה וארצות דוברות גרמנית, ובערך אותו מספר מהגרים באו מסקנדינביה.(למעלה מ- 50% משבדיה, כ-1/3 מנורבגיה ומעטים מדנמרק) וקבוצות קטנות מהולנד ושוויץ. כמו כן הגיעו בערך 250,000 צרפתים מאיזור קוויבק בקנדה, ומספר לא מבוטל של אנגלים-קנדיים.

סביב אמצע המאה התשע-עשרה הגיעה לארה"ב גם הגירה מהמזרח הרחוק. הסינים היו המהגרים הראשונים מהמזרח הרחוק . ארה"ב היתה אחד מיעדי ההגירה של סינים במאה התשע-עשרה (יעדים אחרים: דרום-מזרח אסיה ואיזור הים הקריבי). ההגירה הסינית לאר"הב החלה בעידן "הבהלה לזהב" בקליפורניה ב- 1848 ונמשכה עד 1882, כאשר הופסקה ע"י הקונגרס, שחוקק את ה-Chinese Exclusion Act , בלחץ הסניף הקליפורני של תנועת העבודה האמריקנית ( The Federation of American Labor ), שחבריו היו מודאגים מהגידול המשמעותי בזרם ההגירה מסין בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה. האיגודים המקצועיים בקליפורניה ראו בעבודה הזולה הסינית תחרות המסכנת את הפועל האמריקני, מבחינת תעסוקה, תנאי עבודה ושכר. כמו כן הופעל על הקונגרס לחץ מצד חוגים גזעניים, בעיקר ה"ליגה להגבלת ההגירה gration Restriction League ) mmi I ,(The שנוסדה ב1894- בבוסטון , וראתה בהגירה הסינית סכנה לטוהר הגזע של האומה האמריקנית. מעריכים שמספר המהגרים הסינים הגיע ל-300.000. ב1920 הם מנו כ-500.000 נפש.

היפנים, בניגוד לסינים, לא היגרו בהמוניהם. ההבדל נעוץ, קודם כול, במדיניות איסור ההגירה של ממשלת יפן עד שנות השמונים של המאה התשע-עשרה ובמעמדן הפוליטי השונה של סין ויפן בעולם. בעוד שסין היתה קורבן של ההתפשטות האימפריאליסטית של מעצמות אירופאיות בשל חולשתה הפוליטית והצבאית, יפן היתה בעיצומו של תהליך שינוי שאיפשר את הפיכתה למעצמה בעלת שאיפות אימפריאליסטיות במזרח הרחוק. ראשוני המהגרים מיפן לאר"הב היו פליטים פוליטיים שהקימו ב1869- ישוב חקלאי בסקרמנטו, קליפורניה, אבל היעד הראשי של מהגרים יפנים לאחר הסרת האיסור על הגירה היתה הוואי.

לסיכום, ב1860-היוו המהגרים 13% מאוכלוסית אר"הב. האמריקנים שמוצאם מהאיים הבריטיים(אנגלים, סקוטים, סקוטים-אירים וולשים) וזכו לכינוי "ווספיםwhite Anglo Saxon) Protestants) היו עדין הקבוצה האתנית-דתית הגדולה ביותר, והטביען חותמם בכול תחומי החיים, אבל לצידם נוצרו קבוצות גדולות של גרמנים(חלקם קתולים) ואירים(קתולים), וקבוצות קטנות של מהגרים מסקנדינביה (פרוטסטנטים), מקוויבק(קתולים) ומהמזרח הרחוק(דתות מזרחיות). סביב אמצע המאה התגבש לצד הרוב הפרוטסטנטי מיעוט קתולי גדל והולך. כמו כן, במסגרת ההגירה מגרמניה הגיעו גם יהודים שהשתייכו לזרם הרפורמי.

היסטוריית ההגירה לארצות הברית - סרטון לימוד מ - 1946

תגובות

הגירה לארצות הברית

כדאי להזכיר בסוף המאה ה18 ותחילת ה19-חלק מתקופת הקונפליקט הגדול באירופה-תמכה ארצות הברית באנגליהן ולכן נחקקקו חוקי זרים שנועדו להיפטר ממהגרים צרפתיים ואיריים עקרונית תמיד הייתה המדיניות האמריקאית תומכת הגירה אך באותה רצועת זמן היו נוהלים שונים כמו למשל חוק האזרחות שהאריך את הפז"ם הנדרש לקבלת אזרחות מ5 שנים ל14 שנים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק