אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפסיכולוגיה - כאתגר מדעי לדת, האומנם?


התמונה של רות אנגל–אלדר
ה -פסיכולוגיה - כאתגר מדעי לדת, האומנם?

הפסיכולוגיה כאתגר מדעי לדת, האומנם?

דר רות אנגל – אלדר
מכללת עמק יזרעאל, 2012

הקדמה

ה"פסיכולוגיה" צמחה במסגרת השינויים הדרמטיים  שעברה החברה האנושות מציביליזציה דתית למדעית. תחומי הדעת השונים שהתקיימו, מאז, בתולדותיה של החברה האנושית  עוברים שינוי ומקובעים תחת מרותו של המדע וחוקיו. הדת ששלטה בחשבת האדם, ערכיו , מושגיו ודרכי התנהלותה של החברה לא רק שלא השתלבה בתפיסה המדעית החדשה, אלא נתפסה כמאיימת עליה. על רקע זאת ניתן להבין את צמיחתו של "מדע" חדש, הפסיכולוגיה, בעלת מושאי התייחסות  שבחלקם חפפו לאלו בהם עסקה, עד אז, הדת: ה"הוויה המנטאלית" של היצור האנושי ו"צרכיו הפנימיים" אשר נוסחו, עד אז, במסגרת התפיסה הדתית, במונחים של  "צורכי הרוח" ובפסיכולוגיה, לעומת זאת, כ"צרכיו הרגשיים " של האדם (spiritual vs. emotional needs ). בהתאם, תפיסת מהות האדם משתנה כיציר הבריאה והשתקפותה של האלוהות והמקיים בהווייתו את הגוף, הנפש והרוח למי שקיומו כפוף לפירושים פסיכולוגיים – מדעיים ובכללם, ההתרחשויות הפנימיות שבנפש האדם.

האדם הוערך כמי שהיה כבול ב"מחשכיה " של הדת במקומה מציעה התרבות החדשה של תקופת ההשכלה עמדות שכלתניות – מדעיות ופתיחת צוהר המחשבה אל  " אורה של התבונה". בתוך מרקם זה צומחת ה"דת" החדשה בדמותה של הפסיכולוגיה המספקת מענה  לצרכים שנענו, עד אז,  על ידי הדת והאמונה.

צמיחתה של ה"פסיכולוגיה כמדע"

סופה של המאה ה- 19 מסמנת את הולדתה של הפסיכולוגיה בגישתו המדעית של ווילהלם וונדט, ( Willhem Wundt) המקים את המעבדה הפסיכולוגית הראשונה. גישתו תצפיתנית כשהוא נשען על דווח אינטרוספקטיבי של המטופל לגבי רגשותיו בביצוע פעולות (Schultz,1975) .

ה"פסיכואנליזה", מונח אותו טבע זיגמונד פרויד, הייתה הראשונה להעמיד  כמטרה את חקר מבנה האישיות והטיפול בהפרעותיה כשבראשיתה נבחנה כתחום בהתמחות רפואית. אנו מוצאים בעבודתם המשותפת של  פרויד וברואר ,בשנים 1880-1894 , כיצד הפרעות נפשיות , כהיסטריה, נתפסות כאנלוגיות למחלות ( Breuer, J. & Freud, S,1985 ). החותם הרפואי ניכר בתפיסות היסוד של הפסיכואנליזה ובמהפך שהיא יוצרת מאז בגישה אל נפש האדם והפרעותיה.  עיקרו ביצירת הקשר ותרגומם של אספקטים התנהגותיים - רגשיים למונחים סומאטיים – גופניים. מכאן גם יצירתו של  מושג ה"לא מודע" על ידי פרויד , שהוא יצרי- גופני מטבעו, לא רציונאלי ומורכב מדחפים חזקים , מולדים, שבמידה רבה מבארים את מבנה האישיות והפרעותיה. כך גם הגישה אל תהליך הריפוי באמצעותו ובסיועו של האנליטיקן, המנתח, המכוון את עבודתו לנקז מתוך הלא מודע את התחושות, המשאלות, ההתנסויות כמקור לתחלואיה של הנפש והבאתם אל המודע. ראשיתה בגישה רפואית ובכלים המספקים תשובה מדעית- גופנית בדמותם של האינסטינקטים והיצרים כ"אנרגיה" המניעה את ה"מטריה", החומר, הפנימיים לאדם והכפפתם לחוק הבסיסי של ה"מדע" של "סיבה ותוצאה". קונפליקטים, משברים, הפרעות מנטאליות- רגשיות הנם תוצאה של מקור בלתי גלוי בדמות ה"תת מודע" ומסה של נסיבות וטראומות שחווה האדם אך גונן על עצמו על ידי "מנגנוני הגנה" שאפשרו לו "להתרחק" מהם למרות השפעתם הנמשכת בחייו. מכאן הוקש כי ה"תובנה", כפרי של מפגשים שלוו, לעיתים, בהיפנוזה והחדירה , על הכאב הכרוך בכך, אל אותן התרחשויות בחיי האדם תבאנה לתובנות ובעקבות כך גם תתרומנה לתהליך הריפוי של המטופל. הדרך לזיקה של סיבה ותוצאה נסללה. על יסודות אלו באו הגישות שצמחו, בהמשך, כדי לספק אלטרנטיבות להסבר חלופי ושונה. כולן, עם זאת, נשענו  על תפיסת היסוד של קיום  "סיבתיות" למתרחש בנפש האדם.

הריאקציה כנגד הדת

הפסיכולוגיה, על זרמיה השונים , בחקירתה את הרקמה המנטאלית של האדם נשענה על שני מושגי יסוד שהגדירו את ההוויה האנושית  ה"גוף" וה"נפש" שמקורם בברית הישנה. המימד הנוסף של  ה"רוח" האנושית הוכחד בהיותו מזוהה עם הדת והאמונה הדתית, על תכולתה שנדחקה וחלקם של מדעני הנפש ראו בה  "הפרעה פסיכיאטרית".

כבר במאה ה-18 מזהה  Hoffman ,  1776-1822 את האמונה הדתית עם "מצב נפשי" מיוחד כשבמאה ה- 19 היא מוצאת את עצמה מוכללת בספרות פסיכיאטרית כמחלה, במיוחד תופעות החזיונות, שמיעת קול ה' ..

באותן שנים ( (1780-1869, מוציא Schubert לאור את חיבורו, שפורסם לראשונה ב- 1814 ,ב- 1862  ומחדש ב 1966, Traumes" "Die Symboliz des במסגרתו מובחנות יחידות קיום "נחותות" של האדם הנוטות לספיריטואליזם שיש בכוחן להניע נשמות עליונות או נחותות בעולם כשלעומתן עומדת ההוויה הגבהה של התודעה המזוהה גם עם המצפון:

"היחידות האורגאניות הנחותות של הגוף האנושי.. הן הרגישות להשפעת הספיריטואליזם..ויכולות להניע נשמות נחותות או עליונות לעולמות הרוחניות, כך שהקול המנוגד שאנו שומעים בתוכנו המייעץ לנו למעשים ולמחשבות שאינן תואמות את הללו, הן החלק הנורמאלי שבנו ובאישיותנו ומזוהה עם המצפון שיכול להנחות את התודעה לטוב או לרע" ( Schubert, G, H, 1966, P.242).

ה"דת" והאמונה הדתית שהיו מושרשים בחייו של האדם הופכים לגורם מאיים על הפסיכולוגיה או כדברי Paul Vitz:

"אכן, הדת היא כעת הגורם המאיים המשמעותי היחיד ( לפסיכולוגיה, המחבר) ואפילו נושא שהוא בבחינת טאבו. האפשרות שנהייה בעליהם של תשוקות לא מודעות לאם, רצח אב, תשוקות הומוסקסואליות.. כל אלו התקבלו. אולם כתשוקה תת מודעת לאלוהים ותשוקה תת מודעת לישועה , אפשרויות אלה הן כיום..בלתי מקובלות (Vitz.,P, 1977, p. 72)

ניסיונות גישור ופישור בין ה"פסיכולוגיה" ו"הדת"

ההתנגשות שראתה ה"פסיכולוגיה" בינה לבין וה"דת" והביקורת שהיא מתחה על ה"ספיריטואליזם" והרוחניות הצמיחו, מעבר לביטול ולזלזול שבהם, שלוש מגמות תגובה:

  1. נעשה ניסיון למצא "גשר" בין הדת והפסיכולוגיה במסגרת תורתו של יונג, לדוגמא
    הועלו סימני שאלה וקושיות לגבי הצגתה של הפסיכולוגיה כ"מדע" דוגמת זו המופיעה בגישת גרין
    נטענו טיעונים, שבאו מהצד הדתי, להוכחת קיומה של  ה"רוח" והאבסורד הכרוך בצמצום הקיים לחומר בלבד

    שארט (Charet.F.X.,1993) ,  רואה ביונג  מייצג  המעבר מעמדה דתית לגישה פסיכולוגית ובאמצעותו מציע גישה המסבירה את ההתנגדות הקשה של הפסיכולוגיה לדת.

קארל גוסטב יונג שחי בין השנים 1875-1961, נחשף בילדותו המוקדמת לסביבה ולחינוך דתי עם הדים של גישות "מטריאליסטיות- מדעיות" ,כשהפילוסופיה נסוגה ל"שולי החשיבה" תוך העצמת כוחה של החשיבה המדעית. האווירה הכללית קראה תיגר וביקשה למגר את הדת והאמונה שנתפסו כמאיימות על המדע ועל "החוק הטבעי" שבבסיסו. היסטוריונים  הציגו את דמותו של ישוע כ"תוצר של סביבתו" תוך מתיחת ביקורת על חייו ודחייתן של  ישויות טרנסצדנטאליות. הספרות, מהרבע השני של המאה ה-19 מתאפיינת בנושאים המתמקדים ב"אמוציונאלי, דמיוני, בעל חושי ובעל טבעי המספקים מענה,עם דחייתה של הדת, לצרכיו ה"נחותים" של האדם הזקוק לכך כמקור לריגוש, להיחשפות לעל טבעי, כאמצעי להתנתקות מהמציאות החושית, העכשווית והמטריאליסטית, זאת  בדומה לדת שענתה על צרכים אלו (ראה למשל דברים  מיצירתו של גיתה, "פאוסט", 1808 ואחרים)..

יונג, כפסיכולוג, וכמי שהוכשר ולמד את התחום שצמח מלימודי הרפואה, יצר תפיסה פסיכיאטרית מיוחדת על פיה הוא מודה בקיומם של מדיומים בעלי כוח תת מודע ספיריטואלי – רוחני ושביכולתם לצפות את ההתפתחות העתידית. מבחינה זו הוא מעניק הסבר פסיכיאטרי- רציונאלי למה שנתפס כזר לפסיכולוגיה. יתר על כן, הוא רואה בדחיית האל מאפיין מיוחד של פסיכולוגים המונעים מ"דחיית האב" ומתיקים זאת, באופן לא מודע, לאלוהים. יונג נתמך בתיאוריות הפסיכולוגיות כדי לגשר על פני העולם הספיריטואלי – רוחני ממנו צמח בהשפעתה של חשיבה מדעית.

במקביל, פותחו גישות המסכלות את ניסיונה של הפסיכולוגיה לראות בעצמה "מדע" כשאר המדעים דוגמת הניתוח האנאליטי שעושה גרין, ( ( Green.c.d,1999,שבחיבורו הוא יוצא מהרכיבים המאפיינים גישה מדעית ומנתח, בהתאם לכך, את הפסיכולוגיה:

ההנחה הראשונית בכל גישה מדעית היא קיומה  של ה"מטריה" , החומר, האובייקט בו הוא עוסק, מכאן גם ה"מטריאליזם" שהחל לרווח במחשבה המתחדשת של האדם והעומדת בניגוד ל"ספיריטואליזם" שאפיין אותה טרום שליטת המדע. ככל אובייקט הריהו מתקיים בחלל ובזמן וכפוף לחוקי המדע של סיבתיות ו"אנרגיה", שהחליפה את מונח ה"כוח" שבגישת גליליאו, וכשבמשולב יצרו את ה "אקטיביות הסיבתית".

הפסיכולוגיה הציעה במקביל ל"חומר" שבמדעי הטבע, את ה"תודעה" ( mind) המסבירה את ההתנסויות הנפשיות שבמודעות האדם ( consciousness). אולם,לטענת גרין, בשונה ממדעי הטבע, שנותרו בגבולות חוקי המדע ועם הגדרות מדויקות וקוהרנטיות להסברתן של תופעות, הפסיכולוגיה "גלשה" לתחום מושגים מיתולוגי ומטאפיזי.

הגישה הנוספת  שבאה, בדרך כלל, מצידם של אנשי דת, הציגה את האבסורד הכרוך בצמצומו של עולמנו למטריה והצגת הוכחות לקיום ה"רוח". לצורך זה בחרנו להביא מהדברים המופיעים באנציקלופדיה הקאתולית (1912), בין השאר על ידי הארכיבישוף של ניו יורק:

ההוכחה האפיסטמולוגית רואה בתודעה ריחוק מהחומר וברעיונות ריחוק ממולקולות . גופים חיצוניים נתפסים רק על ידי התודעה וכשכולם נגלים לנו רק במונחים של פעילות חשיבתית. כך שהמטריאליזם, ללא החשיבה האנושית, "נופל" לתוך אבסורד.

ההוכחה התיאולוגית נשענה על העובדה שגם מבחינה מדעית "החומר אינו יכול לארגן את עצמו". מאידך היקום כולו משקף ארגון , חוקיות וסדר המחייבים קיומה של האינטיליגנציה הגבוהה ביותר.

הטיעון המוסרי, במקביל לדחייה הצומחת מתוך הרציונאליזם המדעי עצמו, התבסס על כך שבמגבלותיו של עולם מטריאליסטי אנו מכחידים, מראש, את  הבסיס למוסר ולקודים אתיים כאחריות, מחויבות, חסד וכו' ומובילים לכאוס מוחלט שביסודו הפראגמאטיזם הניהליסטי, האנטי חברתי והאנטי הומני.

שלילת הדת והספיריטואליזם- הרוחניות והניסיון להתנקז אל תוך מבני דעת מדעיים חייבו מענה פוזיטיבי ביחס לתכולת מושא זיקתו של המדע החדש, ה"נפש". כאן נקלעה הפסיכולוגיה לקושי בהיעדרה של תשובה שיכלה לעמוד בקריטריונים מדעיים באופן שיצר סבך של מושגים בעלי פרשנות שונה.

פרויד, אביה של המהפכה החדשה במחשבת האדם , "מפציר" בנו שלא לתהות אחר תוכן מושאה של הפסיכולוגיה, ה"נפש" האנושית:

"בקרוב יהיה לכם ברור מהו המנגנון הנפשי: אך אני מפציר בכם לא לשאול מהו החומר ממנו הוא מורכב. זהו לא נושא שיש בו עניין פסיכולוגי. הפסיכולוגיה יכולה להיות שוות נפש בנוגע לכך כמו, לדוגמה, שהאופטיקה יכולה להיות בנוגע לשאלה אם דפנות הטלסקופ עשויות ממתכת או מקרטון" ( Freud,S., 1970,p.103) . האומנם? האופטיקה יכולה לספק תשובות לחומר ממנו עשויות דפנות הטלסקופ גם אם בעיסוקה השגור אינה מאזכרת זו. יתר על כן העוסק ב"רפואת הגוף", כאנלוגיה קרובה יותר לעיסוק ב"רפואת הנפש" ,לא יוכל להתנער מלספק תשובות לגבי האורגניזם הגופני שבו הוא מטפל. הגירסא על פיה ניתן לטפל גם מבלי להבין את תוכנו ומובנו של מושא הטיפול, כ"דפנות הטלסקופ" מתנסחת בהוראה הבאה של פרויד: " המטפל יטפל במטופל נושאן של הבעיות, בגינן הגיע לטיפול, מבלי שהוא מבין את העומד מאחורי האפקטים והקשיים שהוא מעלה". (הדגשת המחבר)

אין תמה, אם כך, שה"ביהביוריסטים", על בסיס האבסורד העולה מכך העמידו כמטרה את הניסיון להעניק  אופי מדעי לנפש ולמדע העוסק בה, הפסיכולוגיה בהסתמך על גילויי התנהגותה הניתנים לצפייה ולמחקר. ב- 1919, כותב ווטסון, אביה של הפסיכולוגיה הביהביוריסטית (Watson.J.B.,p.32)  "המרחק אליו אנו נורים על ידי רקע אלים הוא כמעט ולא ייאמן.. אחת הדוגמאות לכך היא האמונה הדתית שלכל אינדיבידואל יש נפש המובחנת מהגוף..אף אחד לא נגע מעולם בנפש, או ראה  אותה.. הביהביוריסט שואל: מדוע איננו הופכים את מה שניתן להבחנה לתחומה של הפסיכולוגיה. בואו נגביל עצמנו לדברים שניתן להבחין בהם, להגדיר חוקים הנוגעים אליהם. כעת מה ניתן להבחנה? אנו יכולים להבחין בהתנהגות- מה שהאורגניזם אומר, עושה... לאמור זה לעשות כלומר להתנהג"

האומנם תפיסה דיכוטומית בין הפסיכולוגיה לדת?

פרויד עצמו צומח בתוך מרקם של דפוסי חשיבה , היונקים מתוך אלפי שנים של דומיננטיות דתית. התיזה הפסיכואנאליטית שהוא יוצר באה לספק, כאמור, מענה המשתלב בתוך המרקם החדש של דפוסי חשיבה מדעיים. השאלה הנשאלת היא, כיצד ניתן להסביר, בהיעדרה של "מטריה" , של סובסטנס כמושא להתייחסות, את התיזה על פיה מחולקת הנפש לשלוש "מחלקות" המקיימות תהליך דינאמי רציף של קשר בינן?

מקור ההבחנות של פרויד, בתפיסת ההוויה המנטאלית, יונקת מתוך המקורות של הברית הישנה ובעקבותיה, הברית החדשה כששתיהן מבחינות בין קטגוריות ה"גוף" ו"הנפש". המימד הנוסף, של ה"רוח", בזיקתו אל האדם, במקורות, אינה זוכה להתייחסות, בהיותה מקושרת, ישירות , אל ההכרה בקיום האל.

מימד נוסף, הנוגע לפרויד, ה"אדם"וה"איש". הדיכוטומיה שיצר פרויד בין "גוף" ו"נפש", תוך שהוא אינו מתייחס אל המימד ה"רוחני", הושפע גם מהמימד האישי, של פרויד כאדם.

פרויד היה יהודי שדוגמת יהודים אחרים בתקופתו, ראה בזיקתו הלאומית – גרמנית בסיס לזהותו ובכתביו, כמעט ולא התייחס ליהדותו. למרות הזיקה אל המקורות בכלל, ההבחנה בין גוף ונפש מופיעה בברית החדשה , עם התייחסויות מצומצמות יותר, בהשוואה לברית הישנה, אל ה"רוח". פרויד שביקש, לעיל, ש"לא לשואלו מה פירושה של ה"נפש", ינק את משמעותה ממקורות אלו אולם את הדיכוטומיה ניתן ליחס  לנטייתו, אולי הלא מודעת, להעדיף את המופיע בבירור בברית החדשה , " נפש וגוף", בעיקר כש"לנפש" העניק, רק מאוחר יותר,את הפרשנות ה"מיוחדת"שלו, בעלת האופי המדעי, לכאורה.

 יצירתם של מושגים חלופיים "לגיטימיים" יותר מבחינה מדעית מחזירים אותנו, בכל זאת, אל המקורות ואל תפיסות היסוד של ההוויה האנושית בניסוחן בספרי הברית הישנה והחדשה.

מהי משמעות הווית האדם על פי אותם מקורות שהכתיבו ועיצבו את פני האנושות משך אלפי שנים ושמתוכם צומחת "דת חדשה" בדמותה של הפסיכולוגיה? ראשיתה של בחינה זו בשאלה מטרימה ביחס לתרומה, אם ובכלל, שנפיק מבדיקת מושא ההתייחסות של הפסיכולוגיה, הלוקה בחסר ובהיעדר התייחסות,לנושא זה, במרביתן של הגישות שצמחו ושבמרכזן עמדות טיפוליות חדשות . התכנים שיעלו מתוך חזרה אל המקורות יהוו נדבך בגישה החותרת לדבוק במושא זיקתה, קרי המרקם הפנימי שבאדם, בדמותה של ה"פסיכולוגיה הרוחנית" המכה שורשים בתחומה של הפסיכולוגיה (Engel-Eldarׂ).

על המחבר: המחברת הינה דר לפסיכולוגיה קלינית ולחינוך מיוחד. משמשת, כיום, כמרצה במכללת עמק יזרעאל. ספרה האחרון "Releasing the power of spirit, spiritual psychology for wellbeing"" יוצא לאור ( באנגלית) במהלך השנה  

ביבליוגרפיה:

גרין. ד. (2002), "מדוע הפסיכולוגים אינם מדברים על הנפש?", נפש, רבעון לפסיכולוגיה, גליון 4, אוגוסט 2002

Breuer, J. & Freud, S. (1985 ) Studies in hysteria. InJ. Strachey (Ed and Trans.) , The standard edition of the complete psychological work of Sigmund Freud , London:Hogarth

Charet.F.X., (1993), Spiritualism and the foundation of C.G. Jung's psychology, state university of N.Ypress

Engel – Eldar, R. Releasing the power of spirit, spiritual psychology for wellbeing", in printing

Fox, C.(1931), The Mind and its Body, Kegan Paul, Trench, Trubner&co, Ltd

Freud, S. (1970), Two Short Accounts of Psycho- Analysis, Penguin books, a Pelican book

Green. C.D., (1999), Classics in the History of Psychology, Ontario, York univ, press (based on Wilhelm Max Wundt (1897), "outlines of psychology"

Schultz, D. (1975). A history of modern psychology, NY, Academic press

Schubert, G,H. ( reprint, 1966), Die Symboliz des Traumes,Amsterdam, E.J. Bonset

Vitz.P., (1977), Faith of the Fatherless: The psychology of Atheism, Michigan, Wm. Eerdnams publishing co.

Watson. J.B., (1919), Psychology from the standpoint of Behaviorist", Philadelphia:J.B Lippincott co

תגובות

פסיכולוגיה מול דת

חשיבותה של הפסיכולוגיה היא בהיותה שלב מעבר הכרחי בין המיסטיקה -אמונות תפלות-רוחניות שהיו בהשראת הדת כלי להבנת מהות האדם לבין המאטריליזם של המחקר המדעי המודרני. כיום כדי להבין סוגייה מורכבת זאת אנו פונים בראש ובראשונה למדעי החיים: מחקרי הגנטיקה וחקר המוח.. הם בסיס הידע.. אין זאת אומרת שהפסיכולוגיה סיימה את תפקידה והפכה למיותרת. ממש לא. עליה רק לעשות התאמות למציאות העכשוית.אל הבנת ולימוד מהותו הביולוגית של האדם יש להוסיף נושאים ממדעי הרוח והחברה :פסיכולוגיה ותחומי האמנות לסוגיהן. רק שילוב של דיסציפלינות יכול ל העניק תמונה כוללת וקוהרנטית על מהותו של האדם

דעתו של פרויד

ב-future of illusion וב-civilization and its discontent פרויד אומר חד משמעית שכל עוד לא תפתר סוגיית שכר ועונש, תמיד יהיה מקום לעולם הבא ולכן הדת תמשיך לשחק תפקיד מרכזי בחיי האדם. הייתי רוצה להוסיף ברוחו של פרויד: בני אדם זקוקים תמיד לנשגב, למעבר ולכן תמיד תהיה דת ולא משנה כמה נתקדם מדעית בלהוכיח שאין נשמה והכל ביולוגיה. המאבק בדת הוא מאבק אבוד מראש. הפחד מהמוות והכמיהה לחיים בעולם הבא הופכים את הדת לבלתי מנוצחת. קחי מהדת את העולם הבא, שכר ועונש ואז אין לה זכות קיום. כל עוד אי אפשר לקחת את הדברים האלה מהדת, כל עוד קיים הפחד מהמוות - תמיד הדת תשלוט

מצטרף לדברי מיכאל

לצערי מיכאל צודק. ההשתוקקות לנשגב היא רגש שנצרב בגנום האנושי בתהליכי האבולוציה כיון שהביטוי שלו משרת יתרון לקיום הפרט ולקיום המין. קשה למצוא תחליף לדת כיון שמעטים האנשים שיכולים להעביר את חייהם החד פעמיים עם התובנה שהקיום האנושי הוא אקראי חסר תכלית חיצונית שמעבר לו לא ממתין דבר. השתוקקות לנשג כמו רגש האהבה מעניקה לאדם משמעות לחיים המחזקת את דבקותו בהם ומשפרת את שרידותו ןמחזקת את דאגתו לדור הבא. ההשתוקקות לנשגב היא גם הפלטפורמה עליה נבנו בנייני העל של הדתות.. מי יודע אולי בכל זאת יתגשם פעם חזונו של גון לנןן המדמיין עולם ללא דתות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רות אנגל–אלדר