אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

למלא את החלל - סרט


התמונה של אביגיל אגלרוב
למלא את החלל - סרט

למלא את החלל, סרטה הראשון, המדובר, המשובח, עטור הפרסים של רמה בורשטיין, שחקנית בעברה, חוזרת בתשובה היום, ובימאית עילאית, מספק "הצצה", כדבריה, אל עומק חיי הקהילה החרדית התל אביבית. בזכות זוויות הצילום הגאוניות, בקושי ניתן לזהות את שדרות רוטשילד. זהו אחד הנדבכים המאפיינים את הסרט: הפרטים לא חשובים. חשובה דרך העברת המסר.

למעשה, אי אפשר לדעת מה מתעלה על מה. רמת המשחק המצוינת של הדס ירון, יפתח קליין ועירית שלג, רמת הצילום המופלאה, או התסריט המעולה.

בעצם, מדובר בדרמה משפחתית פשוטה. אחות אחת מתרגשת מארוסיה הקרובים, אחות שנייה מתה, תינוק קטן נולד, גיס שנשאר אלמן, אחות שצו ליבה מכתיב לה "לעשות את מה שצריך".

שירה מנדלמן, נערה צעירה ובת למשפחה מכובדת, עומדת להינשא לאברך צעיר הנחשב לעילוי, כתוצאה משידוך, כמובן. אלא שכאשר נפטרת אחותה ומשאירה אחריה את התינוק ואת יוחאי, האלמן שהופך לשידוך מבוקש, נדרשת שירה "לעשות את הדבר הנכון" על מנת להשאיר את התינוק ואת יוחאי בקרבת המשפחה. והאמת, שאם הייתי נדרשת לעזוב הכול ולהשתדך במיידית אל יפתח קליין, לא הייתי בורחת בצרחות.

לא משהו מסובך ומורכב, לא עלילה מסתורית ונפתלת, לא גימיקים טקסטואליים, כלום. החיים כפי שהם. למעשה, החיים בקהילה החרדית מוגשים אל הצופה, בדיוק כפי שהם, בלי טריקים ובלי להטוטים קולנועיים. כשתסריטאית מבריקה לוקחת את החיים הפשוטים המאפיינים את העולם החרדי, ומצליחה לעצור את נשמת הצופה, מדובר, ללא ספק, בגאונות לשמה.

רמה בורשטיין, בוגרת בית הספר לקולנוע על שם סם שפיגל, מציגה את עולמן של הנשים בלב הקהילה החרדית, ומניחה לצופה לבצע את החלטותיו באם מדובר בחיים טובים או לא. מלבד עבודתה הגאונית, יש לציין לשבח גם את עבודת הצילום המדהימה של אסף סודרי, הגורמת לסרט כולו לחדור אל הלב ולהרטיט בו כמה נימים ששכחנו מקיומם.

חבורת השחקנים המעולים, אותם מובילה שחקנית אלמונית כובשת ועטורת פרסים – הדס ירון, המגלמת את שירה, הופכת את הסרט להרבה יותר מדרמה משפחתית פשוטה. הדס ירון כבר לא תצטרך להמשיך למלצר עוד זמן רב. שחקנית תל אביבית צעירה וחסרת ניסיון קולנועי, שממלאת תפקיד שכל כך זר לעולמה, בכישרון כל כך גדול, ראויה לחלוטין לתואר: תגלית השנה של 2012.

פני השחקנים בסרט מספקות לו את עיקר הסיפור, והליהוק המצוין מבטא את התסריט גם במיעוט דיאלוגים. לצידה של הדס ירון מביאה עירית שלג, המגלמת את האם הקשוחה והמעשית, משחק מרשים, שזיכה אותה בעיטור המוצדק של פרס אופיר לשחקנית המשנה.

אסתטיקת הצילום המחוננת של אסף סודרי, שקיבל על עבודתו המושלמת את פרס אופיר לצילום, לא מביאה את הסביבה הפיזית אל עדשת המצלמה שלו. הוא מתמקד בפני השחקים ובהבעותיהם, ואופף אותם בצללים אפלים ואורות זוהרים בטלטלה שהופכת את הבטן. כלל ברזל באמנות: אם זה הופך לך את הבטן, זה כנראה בגלל שלא עבדו עליך. בשבילי זה מספיק בשביל להנהן בראש אל יצירת אמנות ולחלוף על פניה מבלי שארגיש דבר, או לעמוד משתאה ולחשוב על היצירה עוד זמן רב אחרי שחוויתי אותה.

הצילום של אסף סודרי עושה בדיוק את זה. הוא משפיע על הצופה בדרך שמתחברת אל התסריט והבימוי ומעצימה אותם.

עירית שלג, שנחשבה בשנות השמונים לאחת השחקניות המוכשרות ביותר, בזכות תפקידיה הבלתי נשכחים ב'נישואים פיקטיביים' של חיים בוזגלו, ו'בר 51' של עמוס גוטמן, חזרה גם היא בתשובה ובכך עצרה את הקריירה הקולנועית שלה.

אך בסרט 'למלא את החלל', היא חוזרת, ובענק, אל המסך עם הופעה מדויקת, מחשמלת ואמינה במיוחד. גם יפתח קליין, וחיים שריר, המגיש משחק מפתיע בתפקיד האב, עושים עבודה מדהימה בתוך עולם שרחוק בקיצוניות מעולמם האישי.

'למלא את החלל' הוא להיט ענק בקולנוע הישראלי והעולמי. הוא כתוב מצוין, מבוים בגאונות, מצולם בצורה שמעניקה לתסריט ממדים ועומק עוצמתיים, משוחק מדהים, ואני אישית, כבר לא יכולה לחכות לראות עבודות נוספות של רמה בורשטיין והדס ירון.

הסרט, שכיכב לא רק בטקס פרסי אופיר, אלא גם בפסטיבל ונציה היוקרתי, מהווה הישג חשוב לקולנוע הישראלי, ובצדק. ספרים, מחזות וסרטים רבים כבר נכתבו ודנו בחייהם של החרדים בארץ, הנתפסים כמסתוריים ומעוררים שאלות וויכוחים רבים, אבל כשמגיע סרט שעשוי כל כך טוב, שאינו מייפה את המציאות אלא מציג אותה בדייקנות מדהימה, בלי להאכיל את הצופה בכפית מניפולטיבית טקסטואלית ולכוון אותו אל המסקנה אותה מבקשים התסריטאי והבמאי להשיג, יכול הצופה, ובמיוחד צופה שאין לו קשר אל החיים האלה, ללכת הביתה, לחשוב על העולם שהוצג בפניו, ולהסיק את מסקנותיו הפרטיות לחלוטין אודות המסרים שקיבל. זה, לדעתי, ההבדל בין קולנוע טוב לקולנוע מעולה.

התסריט והבימוי אותם מגישה רמה בורשטיין, מלאים בניואנסים דקיקים וצבעים שקטים המאירים את העולם החרדי ומשקפים אותו בדיוק מצמרר, ריאלי ואותנטי, המנפץ את כל המיתוסים אודות החברה המנהיגה ומרכיבה את העולם הזה.

יצאתי נפעמת ונרגשת מ'למלא את החלל'. זאת לא דרמה רומנטית, וגם לא מלודרמה. סרטים נשיים עשויים בשקל לא עובדים עלי. אבל אם ז'אנר הסרטים הנשיים מגיש יצירת אמנות מופתית, אני מצליחה להתנער מתכתיבי הז'אנר ולהתרכז ביצירה עצמה.

כך שאהבתי את הסרט לא רק בגלל שהוא עוסק במה שיכולתי בקלות להחשיב כסיפור אישי שלי, עולמן של הנשים בקהילה החרדית. לא. אהבתי אותו בגלל העובדה הפשוטה שאני לא יכולה לחזור עליה מספיק פעמים: אמנות עשויה היטב ומדויקת, תמיד תמיד תחדור אל הלב, תנצח את הסיפור הכי פשוט בעולם ותעצים אותו למימדים חווייתיים שגורמים למחשבה, מעוררים את החשק ליצור משהו חדש בעצמך ומהווים אמירה ברורה על העולם אותו הם מייצגים.

למלא את החלל - טריילר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב