מקיאוולי – על פוליטיקה של עוצמה והגשמת מטרות


התמונה של תומר ריבל
5125 צפיות

קטגוריה: 

ניקולו מקיאוולי 1469-1527

ניקולו מקיאוולי 1469-1527

ניקולו מקיאוולי, בן הרנסנס האיטלקי, הוא ללא ספק אבי תורת המדינה המודרנית. הוא נולד בשנת 1467 בפירנצה לאב שהיה עורך דין עמיד בן משפחת האצולה העתיקה של פירנצה. בשנת 1498 הוא קיבל תפקיד זוטר בממשלת פירנצה. הוא החזיק במשרה ציבורית עד שנת 1512 כאשר בית מדיצ'י תפס את השלטון מחדש בפירנצה. היות שנמנה מבין מתנגדיו של בית מדיצ'י, נאלץ מקיאוולי לפרוש מפעילות ציבורית. הוא הואשם בחתרנות והועלה למשפט. במשפט הוא יצא זכאי והורשה לפרוש לכפר ליד פירנצה. בהעדר תעסוקה אחרת, הקדיש מקיאוולי את שארית חייו (הוא הלך לעולמו בשנת 1527) לכתיבה. בשנים בהן החזיק במשרה ציבורית הוא נהג לנסוע תכופות לשליחויות דיפלומטיות שונות (למשל, בשנים 1507-1508 כיהן כשגריר בחצרו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מקסימיליטן הראשון). שליחויות דיפלומטיות אלו והניסיון שהוא צבר בהן סייעו בידו לגבש את תפיסתו הפוליטית ולהעלותה בכתב בעבודותיו.

הפילוסופיה הפוליטית של מקיאוולי היא בראש ובראשונה מדעית ואמפירית כאשר היא מבוססת על ניסיונו האישי. היא גם תועלתנית בהיותה מחפשת למקסם מטרות תוך התעלמות מערכן המוסרי של הפעולות המשמשות להשגתה. למעשה מקיאוולי דחה בשאט נפש את כל אותם הוגי הדעות שהטיפו לטוב ולחיים מוסריים. יושר אינטלקטואלי המאפשר לכתוב על חוסר יושרה היה עדיף בעיניו מאשר צביעות שכלום לא עומד מאחוריה. העולם הפוליטי של איטליה בתקופת הרנסנס התאים היטב לכתיבתו של מקיאוולי, רק בעולם כזה של ערי מדינות מתחרות בניהן על עוצמה ויוקרה יש מקום לתככנות פוליטית שבה אמצעים משרתים את המטרה. עולם כזה (שאין לו אח ורע, פרט אולי לעולם היווני בשיאו) אכן היווה את הרקע המושלם לכתיבתו של הפילוסוף הפוליטי.

ספרו המפורסם ביותר, הנסיך (1513), עוסק בניסיון לגלות, תוך הסתמכות על ידע היסטורי ועל המאורעות בתקופתו של מקיאוולי, כיצד קמות נסיכויות, כיצד הן מתפקדות ומה גורם לנפילתן. איטליה של המאות ה-15 וה-16 , כאמור, היוותה מעבדה מצויינת ללימודן ולבחינתן של הגיגיו של מקיאוולי בהיותה מורכבת משתי וערב של נסיכויות שמעט מהנסיכים שעמדו בראשן היו שליטים לגיטימים. אפילו מוסד האפיפיור במקרים רבים ביסס את מעמדו על שחיתות פוליטית. אכזריות, בוגדנות וטכסיסנות היו מנת חלקה של ההוויה הפוליטית היום-יומית.

ב-נסיך מקיאוולי טוען באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הנסיך מחוייב להתכחש לחוקי המוסר כאשר הוא מנהל את עינייני המדינה. שליט שרודף אחר הטוב לא ישרוד. הוא חייב להיות ערמומי כשועל ונחוש כמו אריה. מנקודת מבטו של מקיאוולי יש להשאיר מעט מקום למזל. בפרק 25, מקיאוולי ממשיל את המזל לנהר גועש המסוגל להציף את החוף ולזרוע הרס רב של בתים ועצים. לא ניתן לעמוד מולו וכולם בורחים מפניו כל עוד נפשם בם. אולם ניתן להתכונן לפורענות שהוא מביא עימו ולבנות בו תעלות וסכרים שיהיו מסוגלים למתן אותו בפעם הבאה כאשר הוא יעלה על גדותיו. הנמשל הפוליטי ברור: על השליט לשמש כסכר בנהר. אסור לו בשום אופן לסמוך על הארעיות של מזל כי אז יגזור על עצמו חורבן.

כיצד על השליט יכול לעמוד בפרץ? הפתרון המוצע על ידי מקיאוולי הוא היכולת להיות פרגמטי, להסתגל ולהתאים את השיטות הנהוגות למציאות המשתנה. פרק 18 שכותרתו "In What Way Princes Must Keep Faith" שופך אור על הצורך של השליט להסתגל למציאות משתנה ולנהוג כפי שהוסבר לעיל בערמומיות המאפיינת שועל. בפרק זה, מקיאוולי מטעים כי על הנסיך לדבוק בעקרונות כאשר משתלם לו לעשות כך ורק אז.

רבים המקרים בהם על הנסיך לסגת מעקרונותיו. עם זאת, לאופן בו דברים נראים על פני השטח יש תפקיד חשוב. השליט חייב להיות מסוגל להסתיר היטב את מטרותיו ולהעניק להם גוון אידיאליסטי גם כשהם רחוקים מכך מרחק מזרח ממערב. העמדת פנים זו לא אמורה להיות קשה במיוחד וכאן מקיאוולי חושף את תפיסתו העגומה על טבע האדם: בני האדם הם כה פשטניים במחשבתם ונכונים לציית. מי שמוליך שולל תמיד יוכל למצוא את אלו שמוכנים להיות מולכי שולל. במילים אחרות, אין חשיבות לסגולותיו המוסריות של הנסיך, אולם יש ערך לאופן בו הוא מצטייר בעיניהם של נתיניו כאדם הניחן באותן הסגולות.

בהקשר זה, על הנסיך להיראות כאדם דתי, הדת משחקת תפקיד חשוב אצל מקיאוולי וחייב להישמר לה מקום בפוליטיקה של המדינה. זאת לא על בסיס התוקף האוטנטי של הטפותיה אלא בזכות היותה כוח מאחד שבאמעותו ניתן לרתום את תמיכתם של הנתינים.

עבור הקורא המודרני, הגותו הפוליטית של מקיאוולי עלולה להיראות כשיעור בציניות פוליטית והטפה כמעט עיוורת להתעלמות מוחלטת מכל אימפרטיב נורמטיבי ומוסרי בפוליטיקה. זאת תוך קידושה של המטרה ואי התחשבות בערכן המוסרי של אמצעים להשגתה. דעותיו של מקיאוולי יזכירו לרבים מאיתנו את פעולותיהם של מנהיגים טוטליטארים לאורך ההיסטוריה הרחוקה והקרובה. שריפת בניין הפרלמנט הגרמני על ידי פעילי המפלגה הנאצית, טיהור המפלגה ב-1934 ובראש ובראשונה הפרת הסכמי מינכן מהווים דוגמא בולטת למקביאליזם טהור: בספטמבר 1938 חתמו מעצמות אירופה על הסכם בדבר חלוקתה של צ'כסלובקיה ומספר חודשים לאחר מכן, במרץ 1939, פלש הצבא הגרמני למדינה תוך התעלמות מוחלטת ממה שסוכם בועידה.

שתי נקודות לניתוח עולות מדברים אלו. ראשית, האם גם מדיניות פוליטית שלוקחת בחשבון שיקולים מוסרים היא אינה אלא אחיזת עיניים שמטרתה להסתיר אינטרסים טהורים וקו המונחה על ידי Real Politik? מאידך, מדניות פוליטית שמונחית בעיקר על ידי שיקולים מוסרים תוך התעלמות מהשלכות של יישום אותם העקרונות במציאות עלולה לטמון בחובה נזק ניכר. הדוגמה שצצה ועולה לראש היא התעקשותו של ממשל קארטר להפעיל לחץ על השאח באיראן לנהוג על פי עקרונות של זכויות אדם. הלחץ האמרקאי החליש את השאח, פגע ביכולתו להתמודד מול האופוזיציה למשטרו והכשיר את הקרקע לעליית משטר האייטולות באיראן. בהקשר זה רצוי להתבונן על מה שהגדיר מקס ובר כ'אתיקה של האחריות' שעיקרה חתירה של המדינאי למזער נזקים גם אם משמעות הדבר היא השגת הרע במיעוטו תוך הכרה שהטוב במירבו אינו אפשרי בעולם לא מושלם של כוחות פוליטים מנוגדים.

שנית, קריאה מעמיקה בכתביו של מקיאוולי תגלה פנים נוסופות להגות הפוליטית שלו. ב-עיונים (1517) ישנם פרקים שלמים שנראים כאילו הפילוסוף הושפע משארל לואי מונטסקייה – אבי תורת הפרדת הרשויות. מקיאוולי מטיף למערכת פוליטית בה הנסיך, האצילים ופשוטי העם לוקחים חלק במערכת חוקתית. שלושת הכוחות הפוליטים הללו יהוו איזונים ובלמים אחד כלפי השני. החוקה של עיר המדינה היוונית, ספרטה, שנוסחה על ידי ליקורגוס נתפסת בעיניו כחוקה ראויה. המערכת הפוליטית הרומאית הייתה הטובה ביותר היות שהיא הבטיחה איזון בין הסנאט לקונסולים הרומאים ולעם. על כן, אלו שמגבילים את עצמם לקריאת הנסיך עלולים לגבש תפיסה פשטנית יתר על המידה ומוטעית של מקיאוולי.

תגיות: 

תגובות

מאקיוולי

מעניין מאוד.לגבי הקטע האחרון במאמר: מנקודת ראותו של מאקיאוולי ייתכנו מצבים שהאיזונים בין הכוחות הפוליטיים יופרו. כאן מעניק מאקיוולי עדיפות למאבק של העם באליטות מאבק מייצר חירות מאבק החשוב יותר ממשפטנים או חוכמה של מנהיג מכהן.המופת בעיניו הוא מאבק נחוש של העם ברומי באליטות שם מאבק שהביא חירות .רבים יחלקו על דבריו בנושא זה אך זאת דוגמא מצויינת לעובדת היות מאקיוולי אדם שחשב מחוץ לקופסא.

תודה ענקית לתומר ריבל

על הנאה צרופה מקריאת עבודתך המעולה המדהימה והמחכימה: שקיעתה של אימפריה בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר