אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ניתוח מגמות בקהילות החרדיות במדינת ישראל חלק ב


התמונה של יוחאי עתריה
ניתוח מגמות בקהילות החרדיות במדינת ישראל חלק ב

תרשים 7 ניתן לראות שלרוב לפרט מסוג R אין אלטרנטיבה כלכלית טובה באמת. כזו שתספק גם הכנסה וגם עניין. זאת, כאמור, מול עולם שבו הפרט בכלל לא צריך לעבוד על מנת לזכות בסטאטוס חברתי וגם ברמת חיים מינימאלית – וברור שיש כאן ערעור על מושג ה"עוני החריף" כאשר הוא הופך להיות "עוני מבחירה". מתוך (לוין 2009).

המשך מחלק קודם

א.1.א.משק אוטרקי

אימוץ הגישה התועלתנית מחייבת אותנו לומר שכדי לשמור על הפרטים בקהילות החרדים כחלק מן הקהילה, הקהילה חייבת לספק בעבורו מוצר כללי שווה ערך למוצר החילוני – גם אם הדרך היא שינוי מערכת העדפות של פרט מסוג R. להלן מספר שירותים שווי כסף (כספי "עין") שהקהילה החרדית מספקת לחבריה: "יש חוגים...עזרה בלימודים...קייטנות"(אחמדים); "היום אנחנו מעניקים מערכת חינוך חרדית סגורה עד תואר ראשון - בכל התחומים" (ק. ויזניץ'). כמובן שלחינוך ערכים מוספים רבים הקשורים בעיצוב פרטים שבנויים לחיי הקהילה (לוין 2009). הם כלי מרכזי העוזר להגיע ליעד המרכזי – "החינוך שלנו מעצב ילדים קטנים להיות חרדים גדולים"(ק. ברסלב.). במילים אחרות, החינוך הוא אמצעי להפוך את הכת הדתית לגטו עם חומות בלתי נראות - "מהגנים דרך בתי ספר ופעילות אחה"צ הכול מגיע מהקהילה"(ק.בעלז)

פן נוסף שמעיד על ההסתגרות של הכתות הדתיות הוא ההתנהלות הכלכלית; ההתנהלות קיצונית המעידה על כך שמעבר לרצון לחסוך והצורך במוצרים כשרים (לא רק במכולת השכונתית ניתן למצוא מוצרים כשרים), קיימת גם שאיפה יוצאת דופן לעזור לחברי הקהילה תוך ניסיון לייצר משק אוטורקי:

"הציבור החרדי נסגר יותר ויותר גם רוחני וגם גשמי...לכן אנחנו קונים רק בתוך הקהילה, קונים רק מה שאין ברירה בחוץ...אנחנו יוצרים משק אוטרקי שהולך וגדל...בעלי עסקים מעסיקים רק חרדים"(ק. בעלז); "קבלן מפה לוקח עובדים מפה..."משתדל לקנות אצל חברי הקהילה"(אחמדים); "יש הרבה יחסי מסחר בין הקהילה, תמיד אנחנו מחפשים לעשות עסקים עם חברי הקהילה...אני מעדיף לקנות פה....בכל דבר נעדיף להוציא פה...יש כאן מינוף גדול של החברים אחד את השני מבחינה כלכלית"(ק. ויזניץ')

ההשלכות ברורות: "אנחנו הולכים לכיוון של משק אוטרקי"(נציג הקהילות האשכנזיות).

הבנת ההתנהגות הכלכלית, הבנת המטרות מאחורי מסגרות החינוך והשידוכים מוליכה למסקנה חד-משמעית; הקהילות החרדיות מסתגרות ולא רק מול המדינה - "פעם פחדנו מאיך שהסתכלו עלינו...היום אנחנו לא צריכים אף אחד אנחנו נסגרנו[1] מהעולם"(ק. בעלז) - אלא גם מול כתות קיצוניות אחרות. במילים אחרות: קהילות חרדיות מתנהגות בדיוק עפ"י המודל שפינק ויאנקהונה מציעים (Finke and Iaunnaccone 1993), הן מרגישות בתחרות ולכן נוקטות באמצעים המגנים עליהן. המאפיין העיקרי הוא תרבות גטו מרצון: "הקהילות הפכו חרדיות יותר לאורך השנים...אדוקות יותר"(נציג הקהילות האשכנזיות)

א.2.המוצר הדתי (R) והמוצר החילוני (S) כמוצרים חליפיים

א.2.א.התחרות

נראה שיש חשש מפני העולם שמחוץ לקהילות בקרב הכתות השונות:

"האברכים לא מכירים את העולם החילוני...אנחנו שומרים עליהם בטח שומרים עליהם....אני מפחד מהעולם הזה...העולם החילוני מאוד מפחיד אותי... מה השאלה בכלל...אני מכיר אותו אבל עליהם (הצעירים) צריך לשמור.... אין להם מושג מה הוא העולם החילוני...מה שיש לי - טוב לי...אנחנו מלמדים אותם שמה שיש להם זה טוב, הם לא צריכים להכיר את העולם החילוני"; "הם יודעים שלהם (הצעירים) אסור להיות איתם (החילוניים) בקשר...האוכלוסייה הצעירה לא מכירה בכלל את העולם החילוני... אנחנו חוששים מאוד מהעולם הזה... הצעירים עוד לא חזקים מספיק, יהיה להם קשה לעמוד מול הפיתוי..."חברי הקהילה הצעירים לומדים משש בבוקר עד שתיים עשרה בלילה... גם בכדי לא להדבק"(ק. ויזניץ')

מנקודת מבטן של הכתות הדתיות הסיבות לכך ברורות:

"זה עולם מטונף, אכזר"(ק.בעלז); "אנחנו מכירים את העולם החילוני טוב, זה לא קל לחיות ככה...(הם) יורקים שהם עוברים לידי (הרוסים)...אני חי מתוך אמונה שיהיה שינוי...אנחנו שומרים מאוד חזק על הילדים..הלימוד מעצב ילד קטן להיות חרדי גדול...לצערנו אין גטו, הכול פרץ פנימה...אנחנו יודעים ממה להתרחק...העולם החילוני הוא נבוב"(ק. ברסלב.); "המתירנות החילונית היא הרת אסון"(ק. ויזניץ')

ההשפעה הישירה של העולם החילוני היא דווקא התחזקות הקהילות הסגורות:

"יש על הקהילה השפעה, גם לרעה...התפקיד שלנו הוא לחנך לאמונה...יש צעירים שהעולם החילוני מפתה אותם, אך הרבה הופכים להיות יותר "חזקים" באמונה, בקהילה".(אחמדים); "...אבל זה מחזק את הקהילה..." (ק. בעלז); "מה זה כסף, מוצרים, זה עובר...ההתלהבות עוברת...אבל בעולם הרוחני זה אינסופי"(אחמדים)

לעיתים הוא ("העולם החילוני") מחזק הן את הפרט והן את הקהילה: "בקנדה היה יותר קשה...יותר פיתויים אבל הייתי יותר חזק...אני בחרתי משהו...זה או אנשים (חילוניים) או אלוהים....שם הייתי יותר מאמין!" (אחמדים); "...אבל זה מחזק את הקהילה..." (ק. בעלז)

מהראיונות נראה שההבדל העצום בין החרדים לחילונים מחזק את הקהילה. אויב משותף (זה מחריד לכתוב זאת אך הקהילה החרדית רואה בקהילה החילונית איום ומכאן המילה – אויב) מאחד את חברי הקהילה, הפער בין העולמות הופך את עזיבת הקהילה לדבר מפחיד ביותר, כמעט בלתי אפשרי. חבר הקהילה צריך לבחור בין שחור ללבן, אין אפור במקרה הזה, נער שחונך כל חייו להיות "חרדי גדול", ימצא את נטישת הקהילה לטובת ה"ריקנות" של העולם החילוני (כמעט – וראה את הערתי בנושא זה לגבי עבודתו של גוטליב (2007)) בלתי אפשרית. ודאי שהאלטרנטיבה הכלכלית שלו - כפי שדוחות עדכניים מראים (גוטליב 2007, לוין 2009)) - היא בלתי כדאית.

על פי לוין (2009) פרטים מסוג R מוכנים להיכנס לשוק העבודה ברמת שכר של כ-1,000 שקלים מעל שכר המינימום (שיקולי כדאיות ביחס לאובדן תמיכות) – להבנתי סכום זה אינו משקף את המצב האמיתי בשטח – בעיקר נוכח תמרוץ כלכלי של תלמידים חכמים בקרב הקהילות החרדיות. כאמור, כמו שנראה בהמשך, בשל תפיסת העולם החרדית, אותו "תלמיד חכם" שווה הרבה יותר כסף מאשר מערכת התמיכות הישירות השונות להן הוא זכאי במקרה של יציאה לעבודה. יש למצוא דרך להכניס למשוואה זו סכומי כסף שונים ומהותיים – למשל נדוניה (אלפר ו אלמוג 2008).

בחינה אובייקטיבית מראה שהחינוך לתיעוב העולם החילוני הוא כלי רציונלי לשימור הקהילה – בעיקר נוכח עליית השכר הריאלי במשק בעשור האחרון (לוין 2009)., הדגשת חשיבותה וחיזוק הדבקות הדתית כחלק מן המאבק ב"טרמפיסטים". גם במקרה הזה הראיונות מאששים התיאוריה שיאנהקונה (Iannaccone 1992) מציג.

מאחר ובעיר דוגמת חיפה לא ניתן לסגור לחלוטין את הקהילה, מנהיגי הקהילות הדתיות מנסים ליצור תחליפים (ברמה כלשהי) למוצר החילוני:

"אנו כעת בונים בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי חולים"(ק.אחמדים.); "הסיבה לקהילה החזקה, להווי, היא על מנת ליצור סיפוק חיצוני כדי שלא נצטרך מוצרים גשמיים מהעולם האחר... וזה מתחיל כאן בישיבה...ההווי של הישיבה נבנה ככה שהוא לא צריך לצאת החוצה...כיף לו, לומדים רוקדים, יש לו הכול בתוך הישיבה...אנחנו מספקים להם "אקשן"....מגבשים אותם....יוצרים, משקיעים בכך הרבה מחשבה והרבה מאוד כסף....לוקחים אותן לטיולים למקומות קדושים...יש להן למה לחכות...פעם היה פחות צורך, כל הדור מתקדם קדימה רוצה יותר אקשן... גם אצלנו רוצים לספק את הדרישות של הדור החדש - הן (הנערות שחיות בקהילה) יוצאות ליום שלם וככה אנו גם מספקים את הגשמיות שלנו... "(ק.בעלז); "אנחנו מספקים לחברי הקהילה דברים אחרים, אנחנו ממלאים את החברים במטענים רוחניים, אני בהחלט מייצר סיפוקים חליפיים, אני מוכרח...אני מספק גם עולם רוחני מלא וגם הרבה שמחה...לא רק לימודים שיוצרים שמחה גם ערבים משותפים של סעודות ושירה...מפגש עם האדמו"ר"(ק.ויזניץ')

דרך נוספת היא (שוב בעזרת החינוך הבסיסי): "אנחנו גורמים להם ליהנות מדברים אחרים (עולם רוחני) ואז אני מספק לו סיפוקים רוחניים"(ק.ויזניץ') זאת מתוך הבנה ש: "הרוחות פרצו פנימה, כבר אין גטו, קרה משהו בעולם החרדי"(ק. ברסלב.). החשוב ביותר הוא שראשי הקהילות מתנהגים (מנהלים את הקהילה - "ברור שזה מתוך הנחיה של מורי הדרך"(ק.ויזניץ')) באופן רציונלי, פועלים מתוך חישובי תועלת ברורים, מתמרצים באופן כלכלי אינטרסים של הקהילה. אנו רואים זאת גם בדרך שהם מקבלים החלטות וגם (וזה לא פחות חשוב) במילים שהמנהיגים בוחרים להשתמש, "שפה תועלתנית": "אם יש השקעה נכונה בקהילה אז אין חזרה בשאלה"(ק.בעלז)., כלומר, אם מוצר R איכותי מספיק אז הפרטים יעדיפו אותו על פני מוצר S ולא תהיה חזרה בשאלה. בקהילה שאין בה תחושת שייכות. כפי שניתן לראות, קהילה שאין בה מחויבות גבוהה מצד הפרטים (חברי הקהילה) לקהילה עצמה: "האמת היא שהילדים באוכלוסייה לא מרגישים במיוחד נוצרים וגם לא במיוחד קשורים לקהילה...אין מחויבות כלכלית, אני קונה איפה שזול לי, בענייני עבודה עיקר באוכלוסייה היא עצמאית ולקוחותיה היא כל הקהילה בחיפה וממש לא הקהילה הנוצרית"(ק.נוצרית.) לא מצליחה לשרוד[2]:

"זה נכון שיש עזיבה בקרב הצעירים[...]הקהילה מתפוררת, זה ברור, הפכנו להיות חילוניים לכל דבר...הקהילה היום יותר חלשה, המודרניזציה פגעה בקהילה, גם ברמה המשפחתית יש התרופפות מסוימת"(ק.נוצרית.).

 

תרשים 8 עוד אינדקציה לגבי מצבו האמיתי של הפרט החרדי. מניתוח זה לא עולה (רק) שהפרט החרדי משוריין מרמת הכנסתו, אלא גם, ובעיקר, שהפרט החרדי מצוי ברמת הכנסה ריאלית גבוהה בהרבה ממה שאנו חושבים (ראה בסעיף "הפער החשובנאי" והוא עושה זאת מבלי צורך לסבול (על פי המודל הניאו-קלאסי) מעבודה (ניתוח נתוני הלמ"ס). מנקודת מבט אחרת ניתן לומר כך: מוצר זה (R) אטרקטיבי במיוחד למי שמצוי ברמת הכנסה נמוכה – בעולם החילוני העוני החריף הוא תלוי מספר ילדים (גוטליב 2007). נתון זה אמור להדאיג במיוחד את קובעי המדיניות. האטרקטיביות של מוצר R ביחס למוצר S בקרב משפחות עניות דוחף אותן לעבר הקהילות החרדיות מה שמוביל להקצנה נוספת (חשש מטרמפיסטים) בקרב הקהילות החרדיות ולמספר רב יותר של ילדים (ברמן 2001) – כך למעשה אנו נמצאים בתוך מלכודת מבלי יכולת להיחלץ ממנה.


יאנקהונה (Iannaccone 1994a, 1994b) טוען שאם הקהילה הדתית רוצה לשרוד בתחרות בינה לבין העולם החילוני עליה לספק מוצרים חליפיים למוצרי העולם החילוני. כפי שראינו, הקהילה החרדית עושה זאת הן במוצרים שווי כסף והן בסיפוק קהילה חזקה אל מול ההתפוררות הקהילתית בחברה החילונית.

 

א.2.ב.מהות הפנאי: פרט חילוני מול פרט חרדי

בכל מודל כלכלי מנחים את הזמן כשווה ערך לכסף. הפרט ה"ממוצע" (במקרה של מאמר זה פרט מסוג S))) ניצב מול פונקצית תועלת ניאו קלאסית[3] פשטנית שבה כל פרט מחלק את זמנו בין L (פנאי) ו - l (עבודה). פרט S רוכש מוצרים בני קיימא בעזרת ההכנסה שהוא יוצר בזמן l. כפי שכבר ראינו, במקרים מסוימים, התנאי שהקהילה מציבה לפרט לקבלת אותו סל מוצרים חליפי לסל מוצרים שהפרט החילוני רוכש, הוא השקעת זמן רב בקהילה. כך שלמעשה זו עבודתו של פרט מסוג R, ולכן ניתן לומר שגם פרט R רוכש מוצרים בני קיימא מההכנסה שהוא יוצר בזמן עבודתו (l). אלא שהזמן שמוקדש לעבודה (l) שונה מהותית כשמדובר בפרט מסוג R. ובניסוח בהיר יותר, עבודתו (l) של הפרט הדתי (R) היא להיות חבר מסור בקהילה. אך בניגוד לאותו פרט חילוני ש"סובל מעבודה"[4] הפרט הדתי נהנה מהזמן שהוא משקיע בעבודה (l) מכיוון שהוא מרוויח בו בנוסף על אותו סל מוצרים גם את הרווח מהמוצר הדתי (אמונה, קהילה, חברותה וכדומה- נרחיב בנושא זה בהמשך, אך אני סבור שזו אינה הנחה פרועה לומר שפרט מסוג R נהנה מאותה "חברותה"). נוסף על כך יש לפרט הדתי גם את אותו פנאי (L) שיש לפרט הדתי. כאמור, בעוד שפרט R לומד בישיבה ומנצל את שעות הלימוד (l), הזהות מבחינתו לשעות העבודה (l) של S, כדי לרכוש מוצר רוחני (דהיינו עובד לשם הסיפוק - מרוויח מוצר רוחני בזמן עבודתו (l)), פרט S עובד בכדי לרכוש מוצרים בני קיימא[5] ורק בזמנו הפנוי (L) רוכש מוצר רוחני. פרט זה (S) בוחר כמה זמן מתוך הזמן שהוא מקצה לפנאי (L) להשקיע בעולמו הרוחני. כמובן שיש לכך השלכות על חשיבות הפנאי (L) בחייו של פרט R, מן הסתם, פרט אשר נהנה מהזמן שהוא מקצה לעבודה (l) יצטרך להקדיש פחות זמן (הצורך ב"פיצוי" נמוך יותר) לטובת פנאי (L). חלוקת הזמן והנעשה בו שונה לחלוטין בין שני סוגי הפרטים.

 

תרשים 9 בקרב החילוניים אנו רואים מתאם ברור בין היותר עשיר להיותך מאושר ('שבע רצון'). המתאם הזה לא קיים בקהילות החרדיות. גרף זה מצביע על הסכנה של מעבר אוכלוסיות ברמות הכנסה נמוכות מהעולם החילוני לקהילות החרדיות. מה שחשוב להבין מגרף זה שפרט מסוג R מחוסן רמת הכנסה נמוכה.


הפרט החילוני מנסה למקסם את התועלת בחייו, זו באה לידי ביטוי בתמצית (ובהכללה גסה) ב'שביעות רצונו' מחייו וזו נמצאת בקורלציה לרמת השכר בה הוא מצוי. על אף חשיבות הפנאי בעולמו של פרט S אנו רואים שהוא בוחר לעבוד יותר (שכר גבוה במצב נורמאלי מעיד על שעות עבודה מרובות), להרוויח יותר וכתוצאה מכך להיות "שבע רצון" יותר (מאושר יותר). כאמור, בקרב הפרט החילוני אנו רואים קשר בין רמת הכנסהושביעות רצון. שלא כמו הפרט החילוני, הפרט החרדי "משוריין" מבעיות הכנסה. הוא מאושר, בלי קשר להכנסתו - הקהילה החרדית מספקת לו מוצר חליפי לכסף. תועלתו של פרט R תלויה במוצר הדתי, בקהילה ובאמונה, בחיים הרוחניים שלו ולא ברמת ההכנסה שלו: "אני מקבל, לא ממך, מאלוהים, יש אלוהים שרואה, תמיד"(ק.אחמדים.)

תרשים 10 שביעות רצון בקהילה החרדית מול הקהילה החילונית כאשר הכנסת משק הבית היא עד 5,000 ₪, זאת על מנת להשוות את שביעות הרצון תחת אילוץ דומה. גרף זה מלמד אותנו לא רק שפרט מסוג R מאושר ללא תלות ברמת ההכנסתו, אלא גם, ובעיקר, ששביעות רצונו של פרט מסוג S רגישה מאוד לרמת ההכנסתו. יש לכך השלכות מרחיקות לכת בכל הנוגע למעבר של פרטים מסוג S ברמת הכנסה נמוכה לשיווי משקל חדש בו נמצאים פרטים מסוג R.


מתרשימים אנו למדים שיש קשר הדוק בין רמת השכר ושביעות הרצון מהחיים בקהילה החילונית. כאשר מקבעים את מסגרת השכר[6] (עד 5,000 ₪) ומשווים שוב בין שתי הקהילות מצטיירת תמונה ברורה. בקרב בני הקהילה החרדית אנו מוצאים אחוז גבוה מאוד של "מרוצים מאוד מהחיים" (כמעט 70%) בקהילה החילונית אחוז ה"מרוצים מאוד" הוא רק מעט מעל 10%. טענתי המרכזית היא שמעבר לאותם מערכת העדפות שונה בקהילות החרדיות, רמת ההכנסה שמוצגת ע"י הלמ"ס פשוט איננה נכונה בפועל, וזאת בשל סל המוצרים הנלווים שהם לא אלא שווי כסף. נוסף על כך ישנו המוצר הציבורי עליו נרחיב בהמשך שגם הוא נכנס לסל המוצרים R. במישור אחר, אנו שוב עדים לכך שפרט חילוני ברמת שכר נמוכה הוא מועמד פוטנציאלי להפוך ולהיות חבר בקהילה חרדית – ע"פ מדד "שביעות הרצון" אין ספק שכדאי לו. טענה זו מתחזקת ממחקרו של גוטליב (2007), ממחקר זה אנו למדים שגודל המשפחה מחריף את העוני באופן משמעותי יותר בקרה אוכלוסיות לא חרדיות (ביחס למשפחות חרדיות) – מה ששוב מציב בסיכון משפחות מרובות ילדים שלא נמצאות במגזר החרדי. וגם כעת יש שוב להזכיר את אותו חשש מוצדק של קהילות חרדיות מאותם אוכלוסיות עניות בקרב יהודים שאינם חרדים.

התוצאות מעידות על כך שהפרט בקהילה החרדית כמעט ואינו מושפע ממצב כלכלי רעוע ואילו הפרט החילוני נפגע מכך קשות (הפרט החרדי אינו משוריין בפני סבל – יש משהו מתנשא בהתייחסות כזו). לקהילה החרדית יש "עולם רוחני" וקהילה תומכת (כפי שפירטתי בסעיפים קודמים) - מוצר R חזק. לבעלי ההכנסה הנמוכה בקרב החילוניים אין קהילה תומכת ואין סיפוק מעולם רוחני עשיר (אשר נתמך בין היתר ע"י הקהילה). מכאן גם הכדאיות של אוכלוסיות ברמת שכר נמוכות לעבור לקהילות חרדיות, ומכאן גם החשש של הקהילות החרדיות מטרמפיסטים.

הקהילה החרדית מציעה מוצר חליפי למוצר S (על כל מה שמוצר S כולל בתוכו) מוצר R - קהילה חזקה ותומכת, חיים רוחניים. מחקרים מראים (גוטליב 2007) שאכן בחברה החרדית אנו מוצאים סולידריות ברמות גבוהות יותר – שבאות בין היתר בהגנה על משפחות מאותו "עוני חריף" ובפערים מצומצמים יחסית בין עשירים לעניים. הממצאים מתיישבים ללא סתירה עם התיאוריה שיאנהקונה (Iannaccone 1994a) מציג על המתח בין העולם החילוני לעולמה של הכת. הנתונים מראים שהכתות הדתיות מספקות מוצר חליפי למוצר S, ואף מצליחות בכך.

א.2.ג.

 

תרשים 11 קבוצת האיום למעבר היא מבוגר אחד עם ילדים. לקבוצה זו "כדאי" להצטרף לקהילה חרדית בשל המוצר הציבורי שקהילה זו מספקת. (מקור (אלפנדרי 2005)). כאמור, על פי המועצה הלאומית לכלכלה (לוין 2009) משפחה ענייה בת חמישה ילדים זקוקה ל 3,132 ₪ לפחות על מנת להגיע לקו העוני. בעבודה זו אני טוען שהקהילה החרדית, למרות האילוצים השונים, יודעת לספק לחבריה סכום זה ואף יותר מכך. מתוך (גוטליב 2007).


מבט ממוקד: קהילת ויזניץ'

הקהילה החרדית בעיר חיפה יוצאת דופן בפתיחותה לעולם החילוני:

"הקהילה שלנו איננה ליטאית ולכן יש פתיחות גדולה יותר, וזה מאפיין את חיפה שהיא פתוחה יותר מהבחינה החרדית"(ק.ויזניץ'); אמנם לא בגילאים הצעירים: "חברי הקהילה הצעירים לומדים משש בבוקר עד שתיים עשרה בלילה...ילד בן 16 לא יודע דבר על העולם החילוני, ברור שזה מתוך הנחיה של מורי הדרך...האוכלוסייה הצעירה לא מכירה בכלל את העולם החילוני" (שם) אלא רק בגילאים מבוגרים יותר בהם הפרטים כבר "מחוסנים".

קהילת ויזניץ' בוחרת יחסים ייחודיים ביחס לשוק העבודה:

"מבחינת שוק העבודה אנחנו לא מייצגים, בכלל לא הייתי אומר שאנחנו מייצגים את הקהילות החרדיות, גם חיפה באופן עקרוני היא פתוחה יותר...בקהילה הזו יוצאים הרבה מאוד לשוק העבודה...80% אחוז עובדים (גברים)...יש הרבה שהולכים לשלושה חודשים לצבא ומקבלים את הפטור...רק ה 20% שיכולים להרשות לעצמם כלכלית, ומאוד אוהבים את זה, נשארים בכולל...מעל 60% מהנשים יוצאות לעבודה" (שם)

וגם ביחס לנישואין: "בקהילת ויזניץ' יש הרבה נישואים חוץ קהילתיים אבל זה לאו דווקא מאפיין" (שם), בודאי ביחס לקהילה הליטאית:"הליטאים ככלל מאוד סגורים, יותר משאר הקהילות" (שם). על פניו נראה שהחינוך דומה בין קהילת ויזניץ' לשאר הקהילות: "מערכת החינוך היא מגיל אפס ועד 120...האנשים הכי טובים שיש לנו הולכים להיות מורים...היום יש מערכת חינוך סגורה מגיל אפס ועד האקדמיה" (שם), אך, המטרה שונה: "יצירת חבר איכותי שיכול לעמוד במבחנים גם מול פיתוי הולך וגודל מהעולם החילוני" (שם). ההנהגה יודעת (ויש הנהגה ברורה - "בנו ירש אותו והוא האדמו"ר הנוכחי...הוא זה שמנהיג מוביל, קובע"(שם)) שיש אלטרנטיבה שמביאה לתוצאות דומות: "אני מכיר בכך שהדרך השנייה היא סגירה מוגברת של הקהילה" (שם) אלא שהיא בוחרת לנצל את מערכת החינוך החזקה על מנת ליצור פרט אשר יכול להתמודד עם פיתויים (מוצר S) בחיי היומיום:

"אנחנו משתדלים פחות להתעסק בסגירה של הקהילה ויותר ביצירת חבר איכותי שיכול לעמוד במבחנים גם מול פיתוי הולך וגדל מהעולם החילוני...משקיעים יותר באיכות לפיכך יכול הפרט לעמוד לבדו מול הפיתוי כאשר אף אחד אינו מפקח עליו" (שם)

התוצאה היא שהקהילה יכולה להתיר לחבריה לצאת לשוק העבודה ללא חשש:

"בגיל מבוגר יותר שהם יוצאים לשוק העבודה הם מתחילים להכיר יותר את הקהילה החילונית, אך זה קורה שהם בשלים יותר...(אנחנו גורמים להם) ליהנות מדברים אחרים (עולם דתי-רוחני) " (שם)

קהילת ויזניץ' מייצרת פרט "חסין" למוצר S. פרט זה "משתחרר" מהמעקב הקהילתי רק כאשר מוצר S מפסיק להיות אטרקטיבי עבורו, לרוב לאחר נישואיו, כאשר הוא שוב זקוק לקהילה מבחינת שירותי החינוך שהיא מעניקה לו.

המודל הכלכלי (Iannaccone 1994b) מסביר היטב את התנהלותה של קהילת ויזניץ' במסגרת תחרות פנים כיתתית בעולם החרדי-אשכנזי על איכות (ובמקרה הזה גם על גיוון) מוצר R. הקהילה מצאה את האיזון בו היא נשמרת מפני טרמפיסטים אך, בד בבד, מאפשרת לחבריה הכנסה גבוהה יחסית. בדרך זו היא מצליחה לתפוס פלח שוק לא מבוטל (עונה על ביקוש מסוים בעולם החרדי-חסידי-אשכנזי). זו הדרך של קהילת ויזניץ' להתמודד עם האילוצים השונים המוצגים במאמר זה.

א.2.ד.מוצר ציבורי בעולם החרדי

הקהילה החרדית מייצרת מוצר ציבורי וזה בא לידי ביטוי בכוחה האדיר של הקהילה החרדית, זו תומכת בפרט במוצרים שווי כסף ובמוצרים שלא ניתן לכמתם באופן מדויק לערך כספית. העזרה ההדדית, מושג שחלף לו בעולם החילוני (גם בקיבוצים) הוא מושג מרכזי בקהילה החרדית. מכאן מגיע החשש – הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה, שיסתננו אליה חברים שרוצים לצרוך את המוצר אך לא לקחת חלק במעמסה (Iannaccone 1992). התחרות בין הקהילות החרדיות הוא על איכותו ועל אופיו של מוצר זה, התחרות באה לידי ביטוי בדרישה של הקהילות מהפרט הן כלכלית והן מבחינת הזמן המוקדש לקהילה. התוצאה היא, בדיוק כפי שהשוק החופשי חוזה, קשת שלמה של מוצרים בסגנון R. כל מוצר כזה, כל קהילה כזו, נמצאת בנישה מסוימת הן ביחס לשאר הקהילות והן ביחס למוצר S.

הניסיון לשמור על המוצר הציבורי תלוי מאוד באלטרנטיבה, מכאן שככל שההכנסה הממוצעת בעולם החילוני עולה, משמע מוצר S אטרקטיבי יותר, כך גם, הצורך לייצר מוצר ציבורי R איכותי יותר גובר. אם המדינה לא ממנת את מוצר R, או אז, הקהילות החרדיות מתקשות לייצר מוצר R איכותי. מן הסתם הן הופכות להיות תלויות יותר בנדבנים, או, לחילופין, פתוחות יותר לפרטים שיוצאים לשוק העבודה. באותה מסגרת של תחרות פנימית, אחת התוצאות היא הקצנתן של קהילות מסוימות עד כדי התנתקות מוחלטת מהמדינה, וזאת על מנת להפוך את מוצר S לבלתי נגיש לחלוטין. אותן קהילות קיצוניות לא מעוניינות לקלוט פרטים מבחוץ והצמיחה מגיעה רק מהפריון הטבעי (מכאן גם הרגישות האדירה לתקציבי ילודה (טולידנו, ואחרים 2009)). בשלבים מסוימים זה מוביל באופן הכרחי לנתק כתוצאה מכך שהמוצר R פשוט אינו יכול להמשיך להתחרות בכלים קונבנציונאליים עם מוצר S.

 

תרשים 12 מהתרשים הנ"ל עולה תמונה ברורה, וזה כאמור בניתוח ראשוני, מבלי להיכנס למשמעויות כלכליות נוספות (עקיפות וארוכות טווח) ומבלי לנתח את המשמעות של וויתור על פנאי בעבור פרדי חרדי זכר שאינו יוצא לעבודה. לגבר, במצב הנוכחי פשוט לא כדאי לעבוד – 500 ₪ (שהם כמובן רק אומדן) זה ההבדל ב"נטו" אם הוא יוצר לעבודה או לא יוצא לעבודה. ובניתוח שבו פרט מסוג R עובד רק 20 ש' שבועיות במשך 20 ימים בממוצע זה אומר קצת יותר משקל רווח נטו לשעה. מבוסס על נתונים רחבים יותר מתוך (מלחי 2009)

שני הנושאים הרגישים ביותר מבחינת הקהילות החרדיות הן החינוך, שם הם מעצבים את הפרטים להיות חברי קהילה מסורים (בין היתר עיצוב מערכת העדפות) ולהתרחק ממוצר S, והתמיכה בילודה שמאפשרת להם לצמוח באופן טבעי. פגיעה בשני הגורמים הללו, נוסף על עידוד אמיתי ליציאה לשוק העבודה (ועידוד כזה הוא לא רק תמריץ כלכלי, במקרים לא מעטים מדובר על למידת שפה חדשה מבחינת חברי הקהילות החרדיות) הם המפתח, מנקודת מבטה של המדינה, לשילוב חרדים בשוק העבודה. אך חשוב להדגיש, לא מספיק רק גזר, תהליך זה דורש גם מקל.

א.3.סגירת הפער החשבונאי

אלפנדרי מציגה (אלפנדרי 2005) את ההכנסה המינימאלית הדרושה למשפחות בנות 7-12 נפשות שבהם שני מבוגרים ו 5-10 ילדים, משפחות מייצגות מבחינת הקהילה החרדית בישראל. ההוצאה במשפחות אלו, נכון לשנת 2001 (למרות השינויים במשק האומדן "עושה את העבודה"), היא בין 9,058 ₪ ל 12,262 ₪. ברור מהניתוח שמוצג בעבודה זו שגם בעזרת סל ההטבות הכולל שהמדינה מעניקה למשפחות מרובות ילדים (כסף ושווי כסף) המשפחה החרדית הממוצעת לא יכולה להגיע לרמת הכנסה שתכסה הוצאות אלו.

יש כאן פער חשבונאי וכפי שמיד נראה הוא גדול בהרבה ממה שנראה מהתחשיב היבש.[7] אלפר ואלמוג (אלפר ו אלמוג 2008) מציגים את הוצאות המשפחה החרדית על חתונה. הוצאות אלו כוללות דירה בממוצע 40,000$-50,000$ לכל ילד, ויש להזכיר שמדובר במשפחות מרובות ילדים, הסכום יכול להיות אפילו גבוה יותר בהתאם לרמת השידוך. וכבר כאן מגלים את הבעיה, שידוך איכותי הוא עם "תלמיד חכם", במקרה כזה הורי הכלה צרכים להוציא סכומי כסף גדולים יותר (לוין 2009), וכמובן ש"תלמיד חכם" אינו משתתף בכלל בשוק העבודה (לוין 2009). חשוב להדגיש, "תלמיד חכם" שווה הרבה כסף בקהילה החרדית (שם) – הוא שווה לא רק נדוניה גבוהה אלא גם אישה בעלת יכולת השתכרות (באופן אבסורדי, דווקא לתלמידים אלו יכולת השתכרות גבוהה במיוחד ביחס למגזר החרדי (גוטליב 2007, לוח 7)). החתונה עצמה שכוללת גם נדוניה, אירוסין, והוצאות נוספות נעות (בממוצע גס) בין 15,000$ ל 45,000$. משמע הסכומים על כל ילד, בנוסף להוצאות השוטפות נעות בין 50,000$- 100,000$. את הסכום הזה יש להכפיל במספר הילדים, כלומר, 300,000$-1,000,000$ (בין שישה ילדים ברמת הוצאה נמוכה יחסית לעשרה ילדים ברמת הוצאה גבוהה יחסית) שמחלקים על בערך 15 שנים, שוב, בנוסף להוצאות השוטפות.

מכאן ברור שיש פער חשבונאי כמעט בלתי נתפס בין רמת ההכנסה של המשפחה החרדית הממוצעת ורמת ההוצאות – התחשיבים השונים פשוט לא מתייחסים לסך ההוצאות של המשפחה החרדית. על פי גוטליב (2007) סך התמיכות לאברך שאינו יוצא לשוק העבודה (במחיר 2005) נע בין 4,042₪ ל 9,642₪. מחקר עדכני יותר (לוין 2009) טוען שסכום זה מגיע עד ל 11,955 ₪. ועדיין שמבינים את כלל ההוצאות של משפחה חרדית מרובת ילדים מבינים עד כמה הפער הוא עצום. הפער הזה נסגר בעיקרו ע"י הקהילה, בן ע"י גמחי"ם שונים, בין ע"י מוצרים שווי כסף – "מוצרי עין" (מחינוך ועד ארוחות חמות לילדים) ובין ע"י תרומות. כך או כך ברור שהפרט החרדי תלוי באופן מוחלט בקהילה, מה שלמעשה מייצר מצב בו אין לו שום אלטרנטיבה אלא להיות מחויב לחלוטין לקהילה. השאלה היא כמובן, כיצד הקהילה עצמה סוגרת את הפער - מחקרים שונים מדברים על העובדה שמאחר וגדל דור שלישי של אברכים שיטה זו לא תוכל לשרוד (מלחי 2009).

ניתוח הפער החשבונאי, שנעשה כאן בפשטות ואף בפשטנות, כאשר מטרתו היא רק להמחיש את הבעיה, מוביל אותנו למסקנות הבאות:

  1. כבר ברמת ההכנסה השוטפת רמת ההכנסה החרדית גבוהה משמעותית ביחס לרמת הכנסתה האפשרית מעבודה. גם כאשר מוסיפים לכך סל תמיכות בסיסי מהמדינה. אחרת לא ניתן להסביר כיצד משפחות מרובות ילדים אלו בהן במקרים רבים רק אחד מבני הזוג עובד מצליחה להתקיים.
  2. כאשר מוסיפים לכך הוצאות כגון חתונה של ילדי המשפחה מבינים שהפער הוא אף גדול יותר.
  3. אך הפער, בדרך כלשהי, נסגר.
  4. מכאן גם שכל הגדרת העוני אינה תופסת לגבי משפחות חרדיות, הסיבה היא כפי שראינו, שרמת ההוצאות שלהן אין רמת הוצאות של "משפחה ענייה".
  5. כאמור, הסיבה לכך שהפרט החרדי חי מעל רמת הכנסתו היא הקהילה – היא זו שסוגרת את אותו פער חשבונאי ע"י כסף ומוצרים שווי כסף. כדי לזכות בתמיכת הקהילה הפרט צריך להראות נאמנות ואדיקות.
  6. בטווח הארוך ברור שגם לקהילה עצמה ייווצר פער מסוים והיא לא תוכל להתבסס אך ורק על תרומות – זה המפתח לשיתוף פעולה של המדינה עם מנהיגי הקהילה על מנת להוציא את הקהילות החרדיות מהמשבר הכלכלי שבסופו של דבר מחכה להם. במקרה הזה הכוחות האבולוציוניים הכלכליים יהיו חייבים "לעשות את העבודה". לכן אנו כעת מצויים בתקופה שהיא הזדמנות בכל הקשור לשינוי הנורמות בכל מה שנוגע לשוק העבודה בקהילות החרדיות – הן ככל הנראה זקוקות מאוד לכסף.

ב.המדיניות הנדרשת

ב.1.הנחות העבודה לצורך קביעת מדיניות

  1. רמת ההכנסה של הפרט החרדי: כאשר מנתחים את סך המוצרים שפרט מסוג R מקבל מבינים שרמת הכנסתו גבוהה לאין שיעור ממה שנדמה, כך שאותו "עוני מבחירה" איננו ממש עוני. סכימה של סך הוצאותיו (ולא הכנסותיו הישירות!) של פרט מסוג R הם היסוד להבנת הפער החשבונאי – פער זה עומד בבסיס הכשל לקביעת מדיניות בכל הנוגע לקהילות החרדיות במדינת ישראל.
  2. רמת ההשפעה של הכלים הכלכליים: השיקולים של חברי הקהילה החרדית ושל הקהילה החרדית עצמה הם רציונלים (אם כי מערכת העדפות שלהם בכל הקשור לעבודה ופנאי שונה מהותית – אין כאן סתירה) במובן הזה שרמת ההכנסה האמיתית של פרט מסוג R גבוהה משמעותית ממה שמצטייר מבחוץ (העובדה היא שהפגיעה המסיבית בקצבאות בתחילת שנות האלפיים מוכיחה זאת (גוטליב 2007)).

במילים אחרות, ניתן להשפיע על התנהגות פרטים מסוג R בעזרת כלים כלכליים, אם כי, בגלל הקהילה החזקה, רמת הגמישות של הפרטים (היכולת שלהם לספוג פגיעה) עולה מה שיכול לעכב ולעמם אותם בטווח הקצר – אך לא כך בטווח הארוך.

  1. מערכת העדפות של הפרט החרדי: היחס בין פנאי לעבודה בקרב פרט מסוג S שונה מהותית מאותו יחס אצל פרט מסוג R. במובן הזה לא ניתן לפעול על פרט מסוג R דרך תמריצים "פשוטים" ברמת השכר. בעיקר במצב בו רמת ההון האנושי שלו מבחינת שוק העבודה מתומחר נמוך.
  2. הקשר בין הפרט החרדי לקהילתו: במצב שנוצר לא ניתן להתייחס לפרט החרדי במנותק מהקהילה.[8] כל מהלך שהוא צריך להיות כזה שלוקח בחשבון אילוץ זה. לא ניתן לפעול באופן ישיר על פרט מסוג R.
  3. המשק האוטרקי: המשק האוטרקי הוא בלתי נמנע והשאלה היא כיצד מעצימים את הממשק בין המשק האוטרקי לשאר הכלכלה.

ב.2.דגשים בקביעת המדיניות

  1.  

 

תרשים 13 באופן גס ניתן לומר שגברים חרדים נוטים לעבוד פחות שעות מאשר גברים לא חרדים. כמו כן, אותם גברים חרדים זקוקים לגמישות רבה יותר – בשל חשיבות הפנאי בעולם החרדי. כאמור, ברגע שגבר חרדי יוצא לשוק העבודה הוא עובר מסוג אחד של יחסי פנאי-עבודה לסוג אחר. מתוך (לוין 2009)


עבודה מול מנהיגי הקהילה: המדיניות הכלכלית באשר לקהילות החרדיות חייבת להתרחש בשיתוף מנהיגי הקהילות החרדיות – יש להתייחס לכך כמו אל מו"מ עם קרטל (אוליגופול). לא ניתן לפעול שלא במסגרת הקהילתית – המדיניות חייבת להגיע דרך ההנהגה. למעשה, בניגוד למקרים אחרים לחברה החרדית יש הנהגה ברורה וחזקה וזו נקודה שניתן למנף אותה בניהול נכון.

  1. גמישות בשוק העבודה:
  • התייחסות למגבלת הזמן: בגלל העדפת פנאי חריגה ביחס לפרטים מסוג S יש לאפשר חלקיות משרה. הסכם מסוג זה יכול להיות מקובל יותר על הנהגת הקהילה – יאפשר לה לשמור על כוחה.
  • חיכוך עם עולם חילוני: יש לאפשר לפרטים מסוג R לשמור, עד כמה שניתן, על מערכת הערכים שלהם. עם זאת, אסור לוותר על ממשק בין העולמות השונים – גם אם בשלב ראשון הממשק יהיה חלקי.
  1. כלים וזיהוי מוקדם
  • יצירת כלים: חייבים לייצר לפרטים מסוג R את הכלים על מנת שאלו יוכלו להגיע לרמות השתכרות גבוהות ביחס ליכולתם היום. כאמור, מחקרים מראים (גוטליב 2007) שהמשק הישראלי החל לייצר פערים מהותיים בין האופן שבו הוא מתגמל "הון אנושי" איכותי (כתלות למשל ברמה האקדמית) ביחס לעומת פרטים נעדרי הון אנושי "איכותי" – התמורה להון אנושי גדלה ומתעצמת.
  • איתור: על מנת ליצור כלים יש לאתר בזמן פרטים מסוג R פוטנציאליים הן מבחינת הקהילה החרדית והן מבחינתם להשתלב בשוק העבודה (לא רק במקרה של "שבבניקים").
  1. עובדים מתחת לקו העוני:
  • לעבוד ולא לגמור את החודש: על פרט שיוצא לעבודה ונמצא מתחת לקו העוני הוא פוטנציאל ליציאה ממעגל העבודה ומעבר לחברות בקהילה חרדית. אסור לאפשר מצב שכשזה. יש לעודד עובדים ברמות שכר נמוכות.
  • עוני מבחירה: מבחינת קביעת המדיניות יש להבדיל באופן מוחלט בין "עוני מבחירה" לעוני שלעצמו. אסור לערבב בין סוגי הפרטים מבחינת אופי התמיכה.

סיכום

על בסיס "מודל ההון האנושי" (Iannaccone 1990) ו"תיאורית המועדון" - Club Goods (Cornes and Sandler 1986) , כמו גם על בסיס המודל שברמן מציג (ברמן 2001, 2000) ותוך הסתמכות על ראיונות עם מנהיגי הקהילות החרדיות בעיר חיפה והתייחסות לנתונים סטטיסטיים כלל ארציים, הסקתי שעליה ברמת ההכנסה הריאלית של "הפרט החילוני" (S) תוביל לכך שהקהילות חרדיות יפעלו באופן קיצוני יותר – גם בשל חוסר היכולת להתחרות מול מוצר S וגם בשל התחרות הפנימית עם קהילות חרדיות. כמו כן, חשוב להפנים שרמת ההכנסה של הפרט החרדי גבוהה בהרבה ממה שנראה באופן יבש (מנקודת מבט חשבונאית – "נטו") – מכאן נגזר שיהיה קשה להעביר אותו משיווי המשקל שבו הוא נמצא לשיווי משקל חדש שבו יהיה עליו לצאת לעבודה – האלטרנטיבה שלו כיום היא פשוט עלובה. גם ליחס בין פנאי (L) לעבודה (l) יש תפקיד בחוסר הרצון של פרטים מסוג R לעבור מנקודת שיווי המשקל בה הם מצויים – יחד עם זאת, פרט מסוג R אינו חסין בפני תמריצים (חיובים ושליליים) כלכליים, כפי שראינו גם הקהילה משתמשת בכלים כלכליים על מנת לתמרץ חברים מסוג מאוד מסוים (תלמידי חכמים). למעשה, "המוצר הציבורי" הייחודי לו זוכה פרט מסוג R הוא הבסיס לכך שרמת הכנסתו של פרט זה גבוהה משמעותית ממה שנראה בניתוח יבש. בשל אותו פער חשבונאי ובשל היחס של הקהילה החרדית לכל נושא הטרמפיסט יש להתייחס באופן שונה לחלוטין למושג "עוני עמוק" ו"עוני מבחירה" בקהילות החרדיות. ניתוח אמיתי של מצבו של פרט מסוג R מלמד אותנו שנקודת המעבר בין נקודת שיווי המשקל בה הוא מצוי כיום לנקודת שיווי משקל בה הוא יוצא באופן מלא לשוק העבודה גבוהה בהרבה ממה שנראה לעין (והרבה מעל אותם 1,000 ₪ מעל שכר המינימום כפי שנטען במחקרים מסוימים). הסיבה היא כאמור אותו מוצר ציבורי שפרט R מקבל בנוסף לסל התמיכות מהמדינה. נושא זה מקבל חיזוק מהעובדה שבניגוד לפרט מסוג S, אושרו של הפרט החרדי (מסוג R) "משוריין" בפני רמת שכר. במצב הקיים, בהעדר מדיניות נכונה שמתבססת על ניתוח נכון של המצב יש חשש אמיתי שפרטים שנמצאים במלכודת העוני יבחרו לעבור לחברוּת בקהילות החרדיות.

התרשימים נשלחו על ידי מחבר המאמר

הערות:

1. לא מדובר במאמר מדעי אלא במאמר מדעי למחצה. ויש להתייחס אליו ככזה.
2. הראיונות התבצעו רק באזור חיפה וזו מגבלה אמיתית.
3. מספר הראיונות מצומצם יחסית גם מבחינת מספר הנבדקים וגם נוכח העובדה שכל הראיונות עם קהילות חרדיות היו בעיקר עם קהילות חרדיות חסידיות ולא ליטאיות וספרדיות (כאמור, החסידים הם לא אלא שליש מהחברה החרדית).
4. יתרה מכך: קהילות ויז'ניץ וגור בחיפה הן ייחודיות. דווקא קהילות אלה נחשבות בחברה החסידית לפתוחות יחסית.
5. ראיונות עם הקהילה הנוצרית והאחמדית בחיפה מוצגים אך אין דיון עמוק בחברות אלו שלעצמן (בעלות מאפיינים סוציולוגיים שונים מהותית).
6. חסרה התייחסות לפרידמן (וגם לשטדלר ולאלאור) שהוא חוקר מאוד משמעותי בתחום. הדבר לא נובע מחוסר הכרות עם החומר אלא מתוך ניסיון להתמקד בתיאוריות מעט שונות (כלכליות יותר וסוציולוגיות פחות).
7. הקהילה החרדית היא כאמור לא כת במובן הקלאסי ויש לזכור זאת במהלך הדיונים השונים.
8. בכל הנודע למדיניות המוצגת – יש לקחת אותן בצניעות ובמידה הנכונה של מחקר חלקי ולא כולל.

 

ביבליוגרפיה

Anderson, Gary. "Mr. Smith and the Preachers: The Economics of Religion in the Wealth of Nations." The Journal of Political Economy 96, no. 5 (1988): 1066-88.

Bruce, Steve. "Religion and rational choice: A critique of economic explanations of religious behavior." Sociology of Religion 54, no. 2 (1993): 193-205.

Cornes, Richard, and Todd Sandler. The theory of externalities, public goods, and club goods. Cambridge: Cambridge University Press, 1986.

Finke, Roger, and Laurence Iaunnaccone. "Supply-Side Explanations for Religious Change." Annals of the American Academy of Political and Social Science 527 (1993): 27-39.

Fottler, Myron, and William Schaller. "Overtime Acceptance Among Blue-collar Workers." Industrial Relations: A Journal of Economy and Society 14, no. 3 (1975): 327-336.

Iannaccone, Laurence. "Commitment-to-the-church; Jews-United-States-Religious-life; Protestants-United-States-Religious-life." The American Journal of Sociology 99 (1994c): 1180-211.

Iannaccone, Laurence. "Introduction to the Economics of religios." Journal of economic literature XXXVI (1998): 1465–1496.

Iannaccone, Laurence. "Reducing Free-riding in Cults, Communes, and Other Collectives." The Journal of Political Economy Sacrifice and Stigma 100, no. 2 (1992): 271-291.

Iannaccone, Laurence. "Religious practice: A human capital approach." Journal for the Scientific Study of Religion 29, no. 3 (1990).

Iannaccone, Laurence. "Religious Practice: A Human Capital Approach." Journal for the Scientific Study of Religion 29, no. 3 (1990): 297-314.

Iannaccone, Laurence. "Voodoo Economics? Reviewing the Rational Choice Approach to Religion." Journal for the Scientific Study of Religion 34, no. 1 (1994b): 76-88.

Iannaccone, Laurence. "Why Strict Churches Are Strong." The American Journal of Sociology 99, no. 5 (1994a): 1180-1211.

Saint-Paul, Gilles. "Why are European Countries Diverging in their Unemployment Experience?" Journal of Economic Perspectives 18, no. 4 (2004).

Scheve, Kenneth, and David Stasavage. "Religion and Preferences for Social Insurance." Quarterly Journal of Political Science 1 (2006): 255–286.

אלפנדרי, יפית. מדידת עוני מוחלט בישראל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – אגף מיקרו כלכלה, 2005.

אלפר, חנן, ו עוז אלמוג. “הפן הכלכלי של הנישואין באוכלוסיה החרדית.” אנשים. 18 8 2008. http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=7787&searchMode=0&index=6 (התבצעה גישה ב- 15 8 2010).

בר הלל, מיה. “התובנות הפסיכולוגיות שזכו בפרס נובל בכלכלה.” רבעון לכלכלה 50, מס' 4 (2003).

ברמן, אלי. “כת, סובסידיה וקורבן.” רבעון לכלכלה 48, מס' 3 (2001): 441-484.

ברמן, אלי. “קורבן מסובסד: תמיכת המדינה בדת בישראל.” רבעון לכלכלה 47, מס' 2 (2000): 191-215.

גוטליב, דניאל. העוני וההתנהגות בשוק העבודה ובחברה החרדית. סדרת מחקרי מדיניות, ירושלים: התוכנית לכלכלה וחהרה במכון ון ליר, 2007.

גונן, עמירם. מהישיבה לעבודה הניסיון האמריקני ולקחים לישראל. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2005.

גל, ראובן. "מפת דרכים": לתכנית לאומית להאצת שילוב האוכלוסייה החרדית בכלכלה הישראלית. תכנית עבודה לפרויקטים אפשריים, סקרים ומעקבים מומלצים וקווי מדיניות נדרשים., חיפה: מוסד שמואל נאמן, 2010.

חקק, יוחאי. בין קודש לכל'ס: גברים חרדים לומדים מקצוע. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2004.

טולידנו, אסתר, נועם זוסמן, רוני פריש, ו גוטליב גוטליב. השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה. סדרת מאמרים לדיון, ירושלים: חטיבת המחקר, בנק ישראל, 2009.

יונה, יוסי, ו יהודה גודמן, . מערבולת הזהויות : דיון ביקורתי בדתיות ובחילוניות בישראל. ירושלים: מכון ון-ליר והקיבוץ המאוחד, 2004.

כהונאי, סמי. שילוב המגזר החרדי בשוק העבודה: תמונת מצב ומשמעויות. ירושלים: הכנסת - מרכז המחקר והמידע, 2004.

כהן, בצלאל. מצוקה ותעסוקה בחבקה החרדית: מבט מבפנים. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות ירושלים, 2005.

כהן, בצלאל. מצוקה ותעסוקה בחברה החרדית: מבט מבפנים. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2005.

כהנמן, דניאל. הוגנות, יושר, מבחר מאמרים מאת דניאל כהנמן ואחרים. בעריכת בר הלל מיה. חיפה: אוניברסיטת חיפה וכתר, 2005.

לוין, חגי. המגזר החרדי בישרל העצמה תוך שילוב בתעסוקה. ירושלים: המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, 2009.

מלחי, אסף. החרדים בישראל-- דיוקן האוכלוסיה ומאפייני תעסוקה. מנהל מחקר וכלכלה, משרד התמ"ת, 2009.

מרקוזה, הרברט. האדם החד ממדי: מסה על השחרור. מרחביה: ספרית פועלים, 1969.

צבר, נעמה בן יהושע. המחקר האיכותי בהוראה ובלמידה. בעריכת אילנה שמיר. גבעתים: מסדה, 2001.

שקדי, אשר. מילים המנסות לגעת: מחקר איכותני - תיאוריה ויישום. חמישית. תל אביב: רמות, 2003.

--------------------------------------------------------------------------------


[1] אני מציע לשים לב למילים הקשות והברורות שאנשי הקהילות החרדיות בוחרים - הבחירה איננה מקרית. מכאן גם המושג: "תיאוריה מעוגנת בשדה" – אותו הצגתי בחלק המתודולוגי.
[2] כמובן שקיימות גם סיבות כלכליות: "יש עזיבה גדולה לארה"ב מסיבות כלכליות. לרוב העזיבה היא לקהילה דומה בארה"ב, אך לא בהכרח"(ק.נוצרית)
[3] כמובן שלאימוץ גישה זו יש השלכות מרחיקות לכת בכל מה שקשור למושג העוני.
[4] כמובן שיש פרטים המוצאים סיפוק רב בעבודתם. אנו מדברים על המודל הפשוט ביותר. שוב לצורך פשטות הטיעון.
[5] ניתן להתייחס אליהם כמוצרים אשר משפרים את זמנו הפנוי (L) של פרט S.
[6] הכנסה למשק בית.
[7] חשוב להדגיש, כדי לפתור את הפער לא ניתן להסתכל על המספרים היבשים בלבד, יש ל"רדת לשטח" ולייצר לוח חשבונאי אמיתי על פני שנים של משפחות חרדיות מסוגים שונים. אני מקווה שבערבות עבודה זה הדבר יתוקצב.
[8] ראה הסתייגות קלה בנושא זה (לוין 2009)

 

 

תגובות

הדת לא חייבת להיות דבר רע

דת יכולה להיות מכניזם של שינוי. אני מתבונן על מקס וובר ועל האתיקה הפרוטסטנטית ונוכח כיצד החזון הדתי הקלוויניסטי היה המנוע מאחורי צמיחת הקפיטליזם ולפיכך תרבות המערב, לכן בדת יש גם כוח פרוגרסיבי ולא רק רגרסיבי. לכן צריך לשפוט כל דת באופן פרטני ולגלות בה יסודות בונים מול יסודות הורסים.

ובר - ביאורים

ב. מקס ובר - "האתוס הפרוטסטנטי והשפעתו על רוח הקפיטליזם": ובר הוא אחד החוקרים הראשונים אשר קשר בין אמונה (והשתייכות לקהילה דתית מסוימת) והתפתחות כלכלית . ובר טען שהחיים הפרוטסטנטיים אסקטיים מקדשים את אלוהים במעשים ארציים יומיומיים שמאדירים את שמו, (in majorem gloriam Dei). ובר מוכיח זאת ע"י הגישה של לותר (חשוב להדגיש בנקודה זו שיש פערים גדולים בין תפיסתו של לותר ותפיסתו של קלווין); "אהבת הרֵע" באה לידי ביטוי בין היתר בנאמנות למקצועך, ואהבת הרֵע מכוונת לפני הכל לשם שמים. ובר ממשיך ומראה שהגישה הפרוטסטנטית פעלה נגד הספק השטני המתחולל בתוכנו, זאת ע"י עבודה קשה, חריצות, מאבק יומיומי בעולם הזה - מאבק שגורם לאדם להגיע לביטחון אמיתי בעצמו. רק ע"י פעולה ארצית אנו יכולים להתקרב לחסדו של האל. האסקטיות יוצאת נגד המיסטיות, נגד הישיבה בציפייה לחסד (בנקודה הזו כאמור אנו רואים שוני בין קלווין ללותר). הגישה של קלווין היא קיצונית אף יותר, טוען ובר, אפילו המעשים הטובים לא יכולים להביא אותנו באופן ישיר לחסד אלוהי, אלא שפעילות ארצית אינטנסיבית מפחיתה את החרדות והופכת אותנו לאנשים שלמים יותר, כלומר, ע"י פעילות אסקטית אנו למעשה יוצרים בעצמנו את הישועה (כריכת הישועה במעשים). שינוי נוסף שקלווין יצר היא בגישה המוסרית הרציונאלית, בעוד הקתולי ה"הדיוט" חי את חייו באופן פשוט, ללא חישובי מוסר מדוקדקים, קלווין דרש מקהילתו דרך חיים מוסרית, רציונאלית, מחושבת, קלווין דרש שיטה מוסרית, דרש לצמצם עד כמה שניתן את המקריות ולהעצים כמה שיותר את השיטה המוסרית שלא משאירה מקום לטעויות מוסריות, כעת ניתן להתחיל ולהבין את ההשפעות הכלכליות של התנהגות זו. השיטתיות היא המפתח מבחינתו של ובר בהבנת ההשפעה הדתית על ההתנהגות הכלכלית. קלווין, לטענתו של ובר, יצר דרך חיים רציונאלית ומחושבת לקהילתו, דרך חיים אשר מנותקת ממקריות כזו או אחרת . לא רק שוובר קושר בין האסקטיות להצלחה כלכלית, הוא עושה צעד נוסף; הוא טוען שהשיטתיות, החשבונאות המדוקדקת בכל הנוגע להתנהגות המוסרית של הפרט בחייו, גרמה באופן ישיר להתנהלות כלכלית מחושבת, מתוכננת ושיטתית. דהיינו, ובר קושר כאן בין סממנים שלטענתו עולים באופן מובהק מהאמונה הדתית וההשתייכות לקהילה מסוימת - במקרה הזה קלוויניזם, וקושר אותם להתפתחות כלכלית . ובר, למעשה, טוען שהרוח הפרוטסטנטית היא הרוח הקפיטליסטית, במובן החיובי ( "honesty is the best policy"[ובר, 1984, עמ' 74] ). הגישה הקפיטליסטית, לדעתו של ובר, קשורה באופן ישיר לתחושה, בקרב קהילות פרוטסטנטיות, שישנה חשיבות גדולה לפעילות בעולם הזה, לא לפעילות מיסטית כי אם לעבודה ומקצועיות - אסקטיות ארצית. כמובן, פעילות זו מונחית ע"י שיטה ברורה שמוליכה את האדם בכל מעשיו. בבסיס הקפיטליזם עומדת הגישה שמתעבת בטלה - פגיעה בהאדרת שמו של האל, שמקדשת את העבודה כדרך האסקטית הראויה ביותר: "העבודה היא התכלית שהועיד האל לעצם החיים"[שם 78]. לכן, אסור לעולם לנוח, גם כאשר התעשרת. השיטתיות באה לידי ביטוי (בין היתר) בהתמדה במקצוע אחד; התמקצעות עד כמה שניתן במשלח ידך מתוך תפיסה שעשייה לא מקצועית פוגעת בהאדרת שמו של האל. יתר על כן, כל הזדמנות להרוויח שאיננה מנוצלת היא סירוב לאלוהים שפנה אליך (לא כסנה הבוער אלא באופן של הזדמנות כלכלית). פושט היד, על פי גישה זו, עובר על מצוות "ואהבת לרֵעך" וכך גם פוגע, באופן ישיר, באלוהים; כמובן שאין מקום להתנהגות כזו בקרב הקהילה הקלוויניסטית. ובר, בין היתר, מתבסס על הערצת הקהילה הפוריטנית לספר איוב ובאופן ספציפי למשפט הבא: "אלוהים דרכו לברך את בחיריו גם ורק בעודם בחיים - ואף בחומר" [איוב]. ואכן, לא ניתן לבטל בפשטות את רעיונותיו של ובר. ובר טוען שיש זיקה בין האמונה, על כל מאפייניה, והאופן בה אנו מתנהלים בחיי היומיום , עוד הוא טוען שהשוני בין הדתות משמעותי מספיק בכדי לעמוד כסיבה העיקרית לפערים התרבותיים בין המגזרים השונים. טענתו של ובר היתה שהפרוטסטנטים הצליחו יותר מבחינה כלכלית בגלל אופיים האסקטי. יתר על כן, ובר אף טען שהאופי הפרוטסטנטי הוא זה שיצר את התנאים להיווצרות הקפיטליזם. ובר קשר הצלחה כלכלית להאדרת שם האל בכל הנוגע לפרוטסטנטים; על פי התפיסה הפרוטסטנטית הצלחה כלכלית היא החובה הארצית של בני האדם. ובר קשר בין פרוטסטנטיות לחריצות, ליעילות, למסחר מוצלח. ובר הסתמך במחקרו על נתונים אמפיריים, נתונים שלאחר מכן חוקרים מסוימים הטילו בהם ספק גדול; הן בקשר לנכונותם והן בקשר לניתוח שוובר ערך להם. אסכם בדבריו של ובר; "הערכה הדתית לעמל שקדני, שיטתי, נמרץ במשלח היד הארצי כאמצעי האסקטי הנעלה ביותר וההוכחה הברורה והבדוקה לכנות אמונתו ולידתו מחדש של האדם עלו בהכרח כמנוף רב כוח מאין כמוהו להתפשטות אותה השקפת חיים שכינינו בשם רוח הקפיטליזם"[שם, 85] אין ספק שהבעיה הגדולה של ובר היא ביכולת לזהות את האלמנט המשפיע בכל אמונה על אפיוניה השונים והדומים.(Samuelsson,1993) הבעיות של התיאוריה הן כדלקמן: 1. ההנחה שדווקא אמונה כזו או אחרת היא הגורם העיקרי לשוני מהותי בהתנהגות ובתפיסה הכלכלית איננה הנחה פשוטה, יש צורך בעבודה מאוד מקיפה (שכמובן כוללת מחקר אמפירי) על מנת להוכיח את טענותיו של ובר. 2. על אף שקלווין נתן חשיבות גדולה לפעילות הארצית של חברי הקהילה, קשה לומר בברור שהוא כיוון במיוחד לפעילות כלכלית. 3. אמנם יש פער בין הקתוליות לקלוויניזם אך ההנחה שהפער הוא גדול דיו בכדי ליצור את השינוי איננה בהכרח נכונה. יתר על כן, קשה לומר שהקהילה הפרוטסטנטית בראשית ימיה התעניינה באופן מיוחד בכלכלה. 4. הניתוח הגיאוגרפי של ובר היה ככל הנראה שגוי, או לפחות לא מדויק מספיק. (אמסטרדם, לדוגמה, היא ככל הנראה יותר קתולית מפרוטסטנטית). ולמרות כל זאת, גם מבקריו החריפים של ובר לא יכולים להצהיר שאין בין טענתיו של ובר ובין המציאות דבר. יתר על כן, אנו רואים שהרבה ממבקריו שוללים לעיתים את הדרך בה הגיע למסקנה אך לא מערערים על המסקנה עצמה . התקפה נוספת שאנו רואים על התיאוריה היא של Tawney, (Tawney,1938): Tawney טוען שהקפיטליזם החל את דרכו לפני עלייתו של קלווין, משמע קלווין הושפע מהקפיטליזם העולה ולא להיפך - "Capitalism is old as history". רוברטסון (Robertson,1973) תוקף נקודת חולשה נוספת של התיאוריה (אולי הנקודה המהותית ביותר), רוברטסון טוען שחשיבותה של הפעילות הארצית איננה מייחדת אך ורק את הפרוטסטנטים - ניתן למצוא את אותה פעילות (לטענתו) גם אצל הקתולים. כמו הפרוטסטנטים גם הקתולים מדברים על פעילות חיובית בחיים הללו ככזו שמאדירה את אהבת האדם לאלוהים (לטענתו של רוברטסון). רוברטסון מסכים שהזמן הקריטי בצמיחת הקפיטליזם הוא במחצית השנייה של המאה ה-17, אלא, לטענתו של רוברטסון, הקפיטליזם השפיע גם על הקהילה הקתולית. באופן עקרוני רוברטסון טוען שהפרוטסטנטים היו חלק מהתהליך ולאו דווקא אלו שהחלו אותו (כאן אנו רואים חפיפה עם דעותיו של Tawney). המחלוקת בין רוברטסון ל Tawney נוגעת לנקודה בה הקפיטליזם החל את דרכו. רוברטסון טוען שהקפיטליזם החל בעקבות התפתחויות שהקלו על המסחר במאות ה-16 וה-17. Fanfani, (Fanfani, 1973). מקצין ואומר שרוח הקפיטליזם לא קשורה לשום דת באשר היא. כל ההתרחשות הכלכלית התרחשה במנותק מכל תפיסה דתית . הביקורת שחשפתי היא לא אלא טיפה בים ביחס לכמות הביקורת מחד והתמיכה מאידך בתיאוריה של ובר. למרות כל הביקורת המוטחת לעברו של ובר קשה מאוד שלא לראות קו מנחה לוגי ורציף בתיאוריה שהוא פיתח. אע"פ שכל חוקר וחוקר הראה בנפרד כיצד חלק מטענותיו של ובר בעייתיות ולעיתים אף שגויות, עדיין, לא מעט מהחוקרים שמבקרים את ובר מסכימים שיש קשר לא רק בן דת באופן כללי לכלכלה אלא בין האופי הדתי (של קהילה דתית ספציפית) להתפתחות הכלכלית (Samuelsson,1993). "There was a clear connection between Protestantism and economic progress" מכאן ניתן להסיק שהיסודות שוובר הניח הם באופן יחסי איתנים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוחאי עתריה