אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרדיגמות, מסורת ורציונאליות מדעית בהגותם של תומס קון ואליסדייר מקינטאייר - חלק ב


גיאומטריה

לחלק א של המאמר

3. האם נכון להבין את הפרדיגמה כמקבילה למסורת?

לדידו של קון, ועל פי ספרו המבנה של המהפכות המדעיות פרדיגמה, כמו מסורת, מורידה את הצורך לחשוב, היא מכתיבה כללים מסוימים ומקלה על ההתמצאות. היא מאחדת בין הגורמים השונים וגורמת למבנה הרעוע של המדע להתלכד על כל צדדיו. קון טוען כי ההתקדמות המדעית נעשית על ידי מהפכות מדעיות, כלומר מרגע שמתגלות חריגות אשר לא ניתנות ליישוב – מצב משבר – וצצה ועולה מועמדת להיות פרדיגמה חדשה ומתחרה, הפרדיגמה הקודמת ננטשת לחלוטין.

עולה השאלה, האם לאור זאת אכן ניתן להשוות את הפרדיגמות של קון למסורות? מבקריו של קון יטענו שלא. מקינטאייר, כאחד המבקרים הבולטים, יטען כי מסורות מתפתחות זו על גבי זו ויש ביניהן רציפות רציונאלית. עבור קון, לעומת זאת, ברגע שמתפתחת הפרדיגמה הראשונה, לא יהא זה אפשרי להתבסס עליה במובן זה או אחר כאשר עוברים לפרדיגמה אחרת, נכונה ורלוונטית יותר. גם אם משמעות הדבר היא שלילתה של הראשונה על מנת להוכיח את נכונותה של הפרדיגמה החדשה. התבססות זו לעיתים תתבטא בכלים המדעיים בהם נעשה שימוש או במונחים שנתבעו בפרדיגמה הקודמת ומשמשים להגדרת הפרדיגמה הנוכחית. 

קון טוען כי בשלב הראשוני, שלב הפרה-פרדיגמה, מתעורר עניין בתחום מחקרי כלשהו, אך טרם נקבעה מסגרת מחקר בתחום זה. בשלב זה מתמקדת העבודה המדעית בתיאור אובייקטים ובתיחום המחקר. בהיעדר הסכמה כוללת בעולם המדע, ההכרעה בשאלות מחקריות נתונה בידי המדען הבודד. שלב זה מאופיין בריבוי אסכולות ובהיעדר שפה משותפת בין חוקרים שונים. אין קריטריון מוסכם לקביעת הרלוונטיות של עובדות שונות לתחום המחקר, ולכן המדענים מתמקדים באיסוף אקראי של עובדות המצויות בהישג יד. דרך איסוף זו יוצרת מערבולת של עובדות שקשה לאתר בהן חוקיות. המדע הנורמאלי שואף להיות מנוהל תחת מסגרת פרדיגמית, ולכן, שלב זה מגיע לסופו כאשר אחת מהאסכולות משיגה הישג בולט בצבירת ידע, הישג שלא ניתן להתעלם ממנו, ובזכותו האסכולה האוחזת בו מתקבלת על ידי קהילה מדעית .

פרדיגמה היא סוג של מסורת. עלייתה של פרדיגמה מהווה שלב בהתפתחות המסורת כאשר, בהתפתחותו של כל מדע, הפרדיגמה הראשונה שמתקבלת נראית כאילו היא מסבירה את רוב התצפיות והניסויים שבהישג ידם המיידי של כל העוסקים באותו מדע. לפיכך כל פיתוח נוסף תורם לצבירת ידע בכך שמביא עימו התקדמות, ציוד משוכלל, פיתוח אוצר מונחים וכישורים אזוטריים ועידון של מושגים המפחית את הדמיון שבינם לבין אבות הטיפוס שלהם. ירידת כוחה של פרדיגמה זו, והחלפתה באחרת, גם היא מקדמת את המסורת ותורמת לצבירה של ידע מפני שהיא פותחת פתח לכיוון מחקרי חדש.

קבלתה של פרדיגמה בתחום מדעי מאפשרת לייעל את עבודת המחקר באותו התחום. בתקופה זו המדע מתנהל לאורה של הפרדיגמה השלטת בצורת מדע תקני. המדע התקני הוא מפעל הצטברותי יעיל ומצליח בהשגת מטרתו: "פתרון חידות" והרחבת ההיקף והגדלת הדיוק של הידיעה המדעית ע"י מחקר שמתחלק לשלוש קטגוריות: איסוף פרטים, אישוש וחיזוק הפרדיגמה. "מדע תקני" מקדם את צבירת הידע משום שבאמצעות המחקר המדעי מתגלות תופעות חדשות שלא שוערו קודם ומדענים ממציאים תיאוריות חדשניות ומהפכניות. המדע התקני משיג הישגים, מרחיב את היקף הידע ומגדיל את הדיוק של הידיעה המדעית, ולכן מבטיח סיפוק למדען שיפעל במסגרתו.

עיקר העבודה של המדענים מבוצעת בשלב המדע התקני. מאידך, המצאות בתוך פרדיגמה יכולה גם למנוע צבירת ידע ולהביא לקיבעון מחשבתי. זאת לאור חיסרון במדע התקני המתבטא בהעדר אחד ממוצריו הבסיסיים והמקובלים של המפעל המדעי: המדע התקני אינו חותר לחידושים של עובדות או תיאוריות, וכל זמן שהוא מצליח, הוא אכן אינו מוצא כאלו. נטיית ההתמחות מובילה להגבלה עצומה בשדה הראייה של המדען. בשלב המדע התקני שרויים המדענים תקופה ארוכה בתחום מדע נורמאלי שמרני. המדען פועל בתוך התחום המוגדר על ידי הפרדיגמה, כבול למסורת ואיננו מבקש לערער על נכונותה מתוך אינטרס לשמור על מסגרת המחקר המוכרת לו, ולכן אין ברצונו לחדש. מחקר בשלב זה מורכב מניסיון לפתור תעלומות באמצעות יצירת מודלים של הבעיות ופתרונן על פי פתרונות שהושגו במסורת העבר. המדע הנורמאלי של קון אינו מכוון לחידוש מהותי ומנקודת מבט זו, הוא מתכנס יותר מאשר הוא מסתעף.

עם זאת, כשמתמקדים בפרטים אזוטריים בתחומים שאליהם מכוונת הפרדיגמה, לדיוק, פירוט והתאמה יכולות להיות השלכות הפוכות. בלי המכשור המיוחד, הנבנה בעיקר בשביל תפקידים צפויים, לא היו מזדמנות התוצאות המביאות בסופו של דבר אל החידוש. כפי שנאמר לעיל, חידוש יופיע אצל המדען היודע במדויק למה לצפות ובכך יש ביכולתו להכיר בכך שמשהו אינו כשורה. לכן חריגה מופיעה רק על רקע של פרדיגמה וככל שזו מדויקת יותר ומרחיקה לכת יותר, כך היא מצביעה ביתר רגישות על חריגות. חריגות אלו סוללות את הדרך להזדמנות לשינוי בפרדיגמה . על רקע חריגות אלו, עלולות להיווצר תהיות שלא מקבלות תשובות במסגרת הפרדיגמה ואז נוצר מצב בלתי נמנע שבו מחקר יוביל בסופו של דבר לקשיים על הפרדיגמה השלטת. אם הקשיים הללו ממשיכים והופכים לקריטיים, נוצר משבר מדעי.

משברים מסתיימים באחת משלושת הדרכים: הראשונה, פתרון במסגרת הפרדיגמה הנוכחית. השנייה, הבעיה עומדת בעינה אפילו מול גישות לכאורה חדשות לחלוטין. במקרה זה מדענים יכולים להחליט כי שום פיתרון אינו נראה באופק במצבו העכשווי של תחומם, לכן הם מדביקים עליה תווית ומניחים אותה בצד. שלישית, משבר עלול להסתיים בהופעות מועמדת חדשה לפרדיגמה ולאחר מכן מאבק על קבלתה. במילים אחרות, על פי קון, משברים הם תנאי מוקדם הכרחי לעלייתן של תיאוריות חדשות.

בזמן תקופות משבר הביקורות השמרניות דועכות מעט ורעיונות חדשניים ושיטות נוצרים כחלופות רלוונטיות. מדענים מפתחים בדרך כלל תיאוריות ספקולטיביות רבות המנוסחות באופן חלקי ואלו מסוגלות להצביע על דרכים חדשות לגילוי. הכישלון החוזר של מדענים להתמודד עם משבר, ביחד עם הופעתה של גישה חדשה ומבטיחה, מתניע מהפכה המוגדרת כ"מדע מהפכני". בדרך כלל, בשלב האחרון של מהפכה מדעית, הניסוי הארעי והתיאוריה הארעית מנוסחים ביחד בהתאמה וכך מופיע גילוי. במסגרת הגילוי, מתגבשת קבוצה של העוסקים במקצוע ותמיכתם יוצרת פרדיגמה חדשה. פרדיגמה זו עולה על הפרדיגמה הישנה ועל תומכיה, ובכך גורמת לשכתוב ההיסטוריה באופן שבו הפרדיגמה החדשה והעדכנית מוצגת כשלב האחרון בהתקדמות של התחום ותורמת לצבירת הידע. למעשה, נפתח דף חדש במסורת המדעית אשר בה מה שבתחילה נחשב חריג הפך לצפוי. בנקודה זו הושלם הגילוי .

לאחר שגילוי נקלט ונוצרה פרדיגמה חדשה, יכולים המדענים להסביר מגוון רחב יותר של תופעות טבע ולהסבירם בדייקנות רבה יותר בהשוואה לעבר, דבר המעיד על התקדמות במסורת צבירת הידע. המעבר מפרדיגמה במשבר אל הפרדיגמה החדשה ממנה יכולה לצמוח מסורת חדשה של מדע תקני, רחוק מלהיות תהליך הצטברותי המושג על ידי שיפור או הרחבה של הפרדיגמה הישנה.

נסכם ונאמר שקון מתייחס לשני פנים של המסורת: בתוך הפרדיגמה ומחוצה לה. בתוך הפרדיגמה, ישנו תהליך של צבירת ידע והתמקדות בפרטים אזוטריים שמביאים לידי שלמות. עם זאת, תהליך זה של צבירת הידע מוגבל, ומוגבלות זו יכולה להביא לקיבעון שמסתכם במשבר מדעי ומעבר לפרדיגמה חדשה.  גם במעבר מפרדיגמה אחת לאחרת מתרחשת צבירת ידע וזאת משום שמהפכת מדעית מביאה לשינוי קיצוני במסגרת התפתחות הידע. מחוץ לפרדיגמה, קון טוען שלעיתים מתקיים תהליך של צבירת ידע אך לא מתגבשת הסכמה בקהיליית המדענים, או לחילופין, שתי קהילות נפרדות חוקרות את אותו תחום בלי התאמה. במקרים כגון אלו, הידע הנרכש עלול לרדת לטמיון.  

 4. הרציונאליות של המדע

קון רואה את ההתפתחות המדעית לא כליניארית מצטברת אלא כהתפתחות הדומה להתפתחות ביולוגית אבולוציונית. התפתחות זו אינה מובילה לגילוי אמת אחת משום שאמת כזו לא קיימת. היכולת לתאר טוב יותר ומדויק יותר את מה שקורה בטבע משתכללת מתיאוריה לתיאוריה אך התיאוריה החדשה אינה מקרבת אותנו לגילוי האמת המוחלטת. מבחינת קון הסיבה לכך היא שכל פרדיגמה משתמשת במונחים ייחודיים לה. גם אם כאשר פרדיגמות שונות משתמשות במונחים דומים, משמעותם בהכרח תשתנה מפרדיגמה לפרדיגמה. לפיכך אין אמת מידה משותפת לפרדיגמות השונות ואין אפשרות להכריע ביניהן מבחינה רעיונית משום שאין מערכת ייחוס חיצונית למונחים שבתוך הפרדיגמות השונות. יתרה מזאת, קון טוען שהנתונים התצפיתנים עצמם כבר מכילים באופן סמוי את ההנחות של התיאוריה משום שהתקבלו במכשור שנבנה על פי הנחות התיאוריה והשאלה שלאורה חקרו נבעה מהתיאוריה. על כן, לא ניתן להגיע לאמת אחת חיצונית,  המושג הזה אף חסר משמעות ואינו יכול לשמש אידיאל אליו ניתן לשאוף.

תפיסתו של קון עוררה ביקורת רבה מצד חוגים מדעיים ופילוסופים. לדידם, בהיעדר אמת מידה משותפת בין פרדיגמות, תיאוריות נבחרות בשל נימוקים שבסופו של דבר הם אישיים אסתטיים – טיביים ופוליטיים ומכאן שהמדע והתקדמות המדעית הם בהכרח רלטביסטים ולא רציונאליים. 

מבחינתה של ביקורת זו, ראוי יהיה לציין כי קון אינו טוען שהערכת תיאוריות מדעיות נעשית באופן לא רציונאלי ושרירותי, מתוך שיקולים לא רלבנטיים או שהערכת תיאוריות מדעיות דומה להערכות של יצירה ספרותית. ראשית הוא אינו טוען שבהיעדר אמת מידה משותפת בין תיאוריות לא מתקיים דיאלוג בין קבוצות מדענים, להיפך, כן מתקיים דיאלוג, הגירויים הם אותם גירויים, המנגנון העצבי שלהם זהה ולכן הן העולם והשפה היומיומית והן העולם והשפה המדעיים משותפים. אמנם קיימים הבדלים בין הדיבור התוך קבוצתי לבין הדיבור הבין קבוצתי אך המדענים השונים יכולים לתרגם את דבריהם למונחים של עמיתיהם. הנימוקים לבחירה בין תיאוריות הינם נימוקים רציונאליים המוכרים בפילוסופיה של המדע- דיוק, פשטות ופוריות. ערכים אלו משותפים לכל המדענים אולם הם אינם ערכים מוחלטים וכל אחד מהמדענים מכיל אותם באופן מעט שונה. השינוי אינו מתבצע תוך המרה קבוצתית אחת של האמונה אלא בדרך של תזוזה בחלוקת הנאמנויות המקצועיות בעקבות שורת נימוקים הגיוניים.

בכל הנוגע להתקדמות מדעית , יהיו שיטענו כי התקדמות מתקיימת רק בתוך הפרדיגמה ושאין הכרח שמהפכה מדעית תביא להתקדמות המדע. אולם, קון אינו מסתפק בכך והוא מעלה קריטריונים נוספים להעדפתה של תיאוריה חדשה על קודמתה: גילוי תופעות שלא היו מוכרות קודם ובלתי משוערות לחלוטין, אך מתחייבות באופן בלתי נמנע מהפרדיגמה החדשה. התופעות הללו הן במסגרת עולם המושגים של הפרדיגמה החדשה אך יש להן השפעה מכרעת שעשויה לגרום למדענים, למרות הקושי הכרוך בדבר, להמיר את תפיסת עולמם.

קריטריון נוסף ומשמעותי המדגיש את חשיבותה של הפרדיגמה החדשה בכל הנוגע להתקדמות מדעית הוא דיוק כמותי טוב יותר מזה של הפרדיגמה הקודמת. שני הקריטריונים הללו, גילוי תופעות חדשות ודיוק כמותי טוב יותר עונים על השאלה מדוע מושגת במדע התקדמות על ידי מהפכות. ניבוי התופעות והניבויים הכמותיים נעשים כל אחד במסגרת הפרדיגמה שלו, אך הם מאפשרים להעריך את הפרדיגמות ביחס זו לזו וביחס לטבע עצמו ולכן הם קריטריונים רציונאליים לכל דבר.

לבסוף, ניתן למצוא בקרב חוגים של מלומדים את הטענה כי מאחר ותיאוריות מתחרות אינן עולות בקנה אחד (עקרון ה Incommensurability - ), אין ביניהם מן המשותף ואי אפשר להשוות אותן ולפיכך שינוי מדעי הוא פעילות אי רציונאלית. תשובתו של קון הינה כי חוסר תאימות בין תיאוריות  אין משמעותה חוסר יכולת להשוות, אלא שההשוואה מסובכת ולעיתים אינה חד משמעית.

בהנחה כי הביקורת על קון אינה חושפת די הצורך את האלמנטים האי רציונאליים בהגותו, עולה השאלה היכן ניתן כן יהיה למצוא אלמנטים אי רציונאליים בהגות זו? יש לזכור כי תהליך המעבר בין פרדיגמות מלווה במאפיינים מהם משתמעת אי רציונאליות. מכיוון שהופעתן של תיאוריות חדשות מחייבת הריסת פרדיגמה במימדים גדולים ושינויים נכבדים בבעיות ובטכניקות של המדע התקני, קודמת בדרך כלל להופעה זו תקופה של חוסר ביטחון מקצועי בולט הנובע מכישלונו המתמיד של המדע התקני לפתור את חידותיו כיאות. אכן, כישלון של כללים קיימים הוא הקדמה לחיפוש חדש, אך התמוטטות הפעילות התקנית הטכנית של פתירת חידות אינה המרכיב היחידי במשבר. לגורמים חיצוניים סובייקטיביים, חברתיים – תרבותיים כגון לחץ חברתי וכוח שכנוע נודעת חשיבות רבה בעיקר בכל הנוגע לקביעת מועד ההתמוטטות של הפרדיגמה, לקלות שבה מכירים בהתמוטטות ולתחום שבו היא מתרחשת לראשונה עקב תשומת הלב המיוחדת שהיא מקבלת בו. לכן נראה כי המעבר בין הפרדיגמות, הוא אכן כפי שמבקריו של קון טענו, מבוסס על שיקולים סובייקטיביים.

לא רק בתהליך עצמו, גם בהחלטה על מעבר מפרדיגמה לפרדיגמה ניתן לחזות בשיקולים סובייקטיביים. על פי קון, תיאוריה חדשה היא תגובה מיידית למשבר ולכן תופיע מעט זמן מה אחריו. תולדות המדע מלמדות שבעיקר בשלבי ההתפתחות הראשונים של פרדיגמה חדשה המצאת תחליפים איננה קשה במיוחד, אך מדענים עושים זאת לעיתים רחוקות בלבד. זאת משום שהמצאת תיאוריות אחרות, חדשות, מעוררת ההתנגדות אצל המומחים אשר בתחומם החידוש מתרחש. עבורם תיאוריה חדשה פירושה שינוי בכללים ולכן בהכרח יהיו לה השלכה על העבודה המדעית שהושלמה בהצלחה זה מכבר. מבחינה זו תיאוריה חדשה היא כמעט לעולם לא רק תוספת לידע הקיים היות שהטמעתה מצריכה שחזור של תיאוריות והערכה מחדש של עובדות קודמות. על כן כל זמן שכלי הפרדיגמה מסוגלים לפתור את הבעיות שהיא מגדירה, המדע מעדיף להתקדם באמצעות שימוש בכלים בטוחים שיש עליהם הסכנה גורפת מצד חברי הקהילה המדעית.

העדפה של פרדיגמה חדשה על פני קודמתה היא למעשה בחירה בין אופנים בלתי מתיישבים זה עם זה של חיי אותה הקהילייה המדעית. היא לא יכולה להיות מוכרעת על ידי תהליכי הערכה המאפיינים מדע תקני משום שאלו תלויים בפרדיגמה שנויה במחלוקת. כשהפרדיגמות מתערבות בוויכוח, תפקידם הוא בהכרח מעגלי, כל קבוצה משתמשת בפרדיגמה שלה על מנת לשכנע. מכיוון ששכנוע הוא המטרה, לא ניתן יהיה לעשותו מחייב מבחינה לוגית או אפילו הסתברותית בשביל אלו אשר מסרבים להיכנס למעגל. המכנה המשותף (הנחות וערכים) אינו רחב מספיק. עבור קון, יש לטבע מקום בפילוסופיית המדע משום שקריטריונים הקשורים לטבע משמשים כלי חשוב לבחירה בין פרדיגמות מתחרות. אולם  כדי לבדוק איך מתחוללות מהפכות מדעיות, יש לבחון לא רק השפעה של הטבע והלוגיקה, אלא גם את הטכניקות השכנועיות הפועלות בין הקבוצות המרכיבות את הקהילייה המדעית.

בהקשר זה, קון מציג את הרעיון השנוי במחלוקת של המושגים "שכנוע" ו"המרה". מחלוקות על פרדיגמות לא ניתנות לפתרון באמצעות הוכחה אלא, באמצעות תהליך ה"המרה" בו עוברים מפרדיגמה לפרדיגמה. תהליך זה אינו ניתן לכפיה, אלא צריך להיעשות ע"י טכניקת שכנוע. לאור זאת, קון מואשם בתמיכה בפן לא קוגניטיבי ולא רציונאלי במחלוקות על המדע.

חשיבותו של אלמנט השכנוע מודגשת ביתר שאת לאור טענתו של קון לפיה אין דרך אחת נכונה בבחירת פרדיגמה או תיאוריה. אין אלגוריתם ניטראלי לבחירת תיאוריה ואין הליך החלטה שיטתי שכאשר הוא מיושם כהלכה חייב להוביל כל פרט בקהילייה המדעית להחלטה זהה. קון לא מכחיש את קיומן של סיבות טובות או רעות אלא מתעקש על כך שסיבות אלה מהוות ערכים המשמשים את מקבלי החלטות ולא את הכללים. מדענים בעלי ערכים אלו יכולים כל אחד בנפרד להגיע להחלטה שונה במצב זהה, כלומר הם מתפקדים בסביבה סובייקטיבית.

לדידו של קון, סובייקטיביות אינה בהכרח סימן לאי רציונאליות. הוא מבחין בשני מובנים של סובייקטיביות: הראשון נתפס כסובייקטיביות מול שיפוט אובייקטיבי ואילו השני נתפס כסובייקטיביות מול שיפוט אידיוסינקראטי. כאשר מבקריו מאשימים אותו בסובייקטיביות א- מדעית, הם מקשרים אותו באופן מוטעה למובן השני. כאשר מדובר על שיפוט בלבד, אזי באמת לא ניתן לבצע הערכה אובייקטיבית - על טעם ועל ריח אין להתווכח. אולם כאשר מדובר שיפוט שהוא אובייקטיבי, נוצר צורך במתן סיבות מעבר לטעם אישי. ההתלבטות בבחירה בין תיאוריות מתאפיין בשיפוט אובייקטיבי ולכן ניתן לדון בו במונחים רציונאליים ובמילותיו של קון:

When my critics describe the idiosyncratic features to which I appeal as subjective, they resort, erroneously I think, to the second of these senses. When they complain that I deprive science of objectivity, they conflate the second sense of subjective with the first.

אובייקטיביות שיפוטית צריכה להימדד על בסיס קריטריונים כגון דיוק ועקביות. שיפוט אובייקטיבי מצריך תמיכה של סיבתיות. מאפיין מהותי של תהליך זה הוא שאינדיבידואלים רציונאליים יכולים להתווכח מבלי שאף אחד מהצדדים יהיה אשם בטעות. במסגרת הפיתוח המדעי, קבלתה של תיאוריה חדשה תהיה בסופו של דבר תלויה בהכרעה של הקהילה המדעית.

המעבר ממודל רציונאלי טהור השואף למצוא כללים דטרמיניסטים שישמשו תנאי הכרחי ומספק בבחירת תיאוריה למודל של רציונאליות פרקטית שמדגישה אובייקטיביות שיפוטית מאפיינת לא רק בחירת תיאוריה אלא גם מוטיב חוזר בנוגע לתפיסת קון את המדע. מוטיב זה מסביר את בחירתו של קון במושג פרדיגמה. פרדיגמה מצד אחד הינה יסוד קונקרטי הפתוח לפרשנויות מסוגים שונים. מצד שני היא גם שלמה ומחייבת יותר מכל סט חוקים אחר.

לחלק ג של המאמר

 

 

תגובות

מעולה

מעולה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ח. פומרנץ ונ. ריבל