אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

החברה האמריקנית בעידן הקדם- תעשייתי חלק 2


התמונה של רבקה שפק ליסק
מקס ובר האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם

מקס ובר, האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם

מאמר שני בסדרה:"אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות":מיתוס או מציאות

למאמר הראשון: אמריקה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות":מיתוס או מציאות חלק א

המבנה הפוליטי

הממשל במושבות עוצב עפ"י המודל הבריטי: מלך, בית לורדים, בית תחתון. בראש המושבה עמד מושל שברוב המושבות מונה ע"י המלך, ולצידו פעלה מועצה ממונה שנבחרה מתוך העילית המקומית, ושמשה כגוף עוזר ומייעץ למושל. כמו כן הייתה אסיפה שנבחרה מקרב תושבי המושבה עפ"י כישורי רכוש, כלומר, הזכות לבחור ולהיבחר הייתה מותנית בכמות הרכוש. כול גבר לבן מעל גיל עשרים ואחת שערך רכושו הגיע לארבעים לי"ש היה בעל זכות בחירה. הפקידות הייתה אף היא נבחרת עפ"י אותו עיקרון. תפקידי האסיפה היו מצומצמים בתחילת ההתיישבות, אבל התרחבו בהדרגה כתוצאה ממאבקם של המתיישבים להרחבת סמכויותיה של האסיפה ע"ח המושל והרשות המבצעת.

התושבים במושבות נהנו מזכויות של נתינים בריטים, כפי שנקבעו ב"מגנה כרטה" (מגילת הזכויות הגדולה מימי המלך ג'ון, 1290), בחוק ההביאס קורפוס ועפ"י החלטות הפרלמנט מהמהפכה המפוארת ,1698/9 , כ ולול התקדימים המשפטיים. עפ"י זכויות אלה נהנו תושבי המושבות מהזכות לייצוג, הזכות לחיים, לקניין ולחירות , והמלך, או הרשות המבצעת לא היו רשאים לאסור אדם, לשלול את חירותו או את קניינו ללא משפט.

אנגליה הייתה המדינה המתקדמת ביותר בעולם באותם ימים, מבחינת הזכויות של נתיניה, וזכויות אלה הוענקו לכול גבר לבן מעל גיל עשרים ואחת. משרתים עפ,י חוזה קיבלו זכויות של נתין בריטי לאחר שסיימו חובתם עפ"י החוזה.

המיתוס של העולם החדש: "החלום האמריקני"

בשנת 1782 פרסם צרפתי בשם מישל גיום ז'אן דה קרבקר (Michel Guillaume de Crevecouer) ספר בשם "מכתבים מאת חוואי אמריקני" (Letters from an American Farmer). דה קרבקר נולד בצרפת למשפחה נורמנדית מהאצולה הנמוכה. הוא נילחם כחייל בצבא הצרפתי בקוויבק במלחמת שבע השנים (1754-1763), ולאחר סיומה התיישב במושבה ניו-יורק, שהייתה חלק מהאימפריה הבריטית. הוא חי במשך שש-עשרה שנים במושבה, קיבל אזרחות בריטית והיה לחוואי אמיד, כלומר הצליח מבחינה כלכלית. ב- 1781 , לאחר סיום מלחמת העצמאות של ארה"ב נגד בריטניה, הוא חזר לצרפת, וב – 1783 הוא חזר לארה"ב כקונסול צרפת.

בפרק שכותרתו "אמריקני מהו " תאר דה קרבקר את ייחודה של החברה האמריקנית לעומת החברה האירופאית בעידן שקדם למהפכה הצרפתית. דה קרבקר ערך השוואה בין העולם הישן (אירופה) ולבין העולם החדש (אמריקה), והסביר את מהותו של המיתוס של "החלום האמריקני".

דה קרבקר קבע: "אנו החברה המושלמת ביותר המצויה עתה בעולם". הוא השווה בין מצבו של האדם הפשוט באירופה ובאמריקה והגיע למסקנה שבעוד שבאירופה לא היה לאדם הפשוט כול סיכוי להתקדם בחיים ולשפר את מעמדו, הרי באמריקה הוא מסוגל היה לעשות זאת תוך מספר לא רב של שנים. אמריקה היא, לפי עדותו של דה קרבקר, ארצו של האדם הקטן: "בארץ מקלט אמריקנית גדולה זו נפגשו יחדיו עניי אירופה". באירופה היו העניים נעים ונדים, רעבים ללחם, חסרי זכויות אזרחיות ופוליטיות וחסרי כול. "אפילו כברת- רגל אחת בכול השטח המשתרע על פני כוכב לכת זה לא הייתה שלו". לעומת זאת, באמריקה, עניי אירופה "מקבלים שכר רב בעבודתם, שכר מצטבר זה מביא להם אדמות, אותן אדמות אוצלות להם תואר בני חורין, ולתואר זה מצטרפים כול היתרונות שאפשר לאדם לבקשם…כאן הם נמנים כאזרחים..]הם[אדוני אדמתם שהם מעבדים, חברי השלטון שלו הם נשמעים,ומחוקקי חוקיהם לעצמם, באמצעות נציגיהם".

דה קרבקר תאר את שינוי האישיות שעבר על עני שהגיע מאירופה לאמריקה, בהשפעת התנאים המייחדים את אמריקה: "מאדם פסיבי, שפל רוח וחסר מוטיבציה, הופך האירופאי לאדם אקטיבי, המתכנן את עתידו, בעל דימוי עצמי גבוה ומוטיבציה חזקה להתקדמות בחיים. אכן מה רב השינוי. עקב השינוי הזה הוא נעשה אמריקני. תמורה גדולה זו פועלת פעולה כפולה, משתקת את כול הדעות הקדומות האירופאיות שלו, הוא שוכח את הרגלי הכפיפות, אותה השתעבדות שלימדתו הדלות…חושב הוא מחשבות של שגשוג לעתיד,מתכונן לחנך את ילדיו חינוך טוב יותר משנתחנך בעצמו. הגאווה מתחילה להשפיע עליו ומביאתו לכול דבר שאין החוקים אוסרים אותו".

ההסבר לשינוי הזה נעוץ, לדעת קרבקר, בהבדל במבנה הכלכלי, החברתי והפוליטי של אמריקה לעומת אירופה.

החברה האמריקנית היא חברה מודרנית. "אין היא מורכבת, כבאירופה, לורדים רמי מעלה אשר להם הכול, ועדר אנשים אשר להם אין כלום. אין כאן לא משפחות אריסטוקרטיות, לא חצרות אצילים, לא מלכים, לא בישופים, לא הגמוניה כנסייתית…לא תעשיינים גדולים המעבידים אלפים, לא תפנוקי מותרות יתירים. העשירים והעניים אינם מרוחקים זה מזה כמות שהם באירופה. חוץ מכמה ערים הננו כולנו עובדי אדמה…הננו עם של חוואים…שוויוניות נעימה של יכולת מספקת נראית בכול מקומות מגורינו. הדל שבצריפי העץ שלנו הוא בית-מגורים יבש ונוח…תואר החוואי הוא היחיד של יושבי הכפרים בארצנו…כאן האדם חופשי הוא כראוי לו".

דה קרבקר קבע, שבניגוד לחברה האירופית, החברה האמריקנית היא חברה שוויונית במובן זה שקיים בה העיקרון של שוויון ההזדמנות, והפערים בחלוקת העושר בין המעמדות אינם כה גדולים כפי שהם באירופה. מקומו של האדם בחברה אינו נקבע לפי מוצאו החברתי, אלא עפ"י כישוריו, חריצותו, חסכנותו ומידת הצלחתו הכלכלית.

מבנה חברתי זה נתאפשר בזכות התפישה הכלכלית והפוליטית שהונחה ביסוד המדיניות של הממשל. בניגוד לאירופה, לא היה באמריקה מעולם משטר פיאודלי (הניסיון של "חברת הודו ההולנדית המערבית" להעביר את השיטה הפיאודלית למושבה הולנד החדשה, ניכשל). התפישה הכלכלית שיסודותיה הונחו בימי האימפריה הבריטית ונוסחו מאוחר יותר ע"י הרפובליקה האמריקנית הייתה התפישה של הליברליזם הכלכלי הקלאסי. האדמות היו, אומנם, שייכות רשמית למלך, אך כול מתיישב במאה השבע-עשרה קיבל ,עם בואו, אדמה בחינם, ובמאה השמונה-עשרה חולקו, עדיין, האדמות של הממשל במערב בחינם, אם כי באזורי החוף של האוקיינוס האטלנטי, עלה מחיר האדמות. לא היו כול הגבלות על הפעילות הכלכלית כמו, למשל, גילדות וחוקים אחרים. באמריקה היה מקובל, מלכתחילה, העיקרון של חופש היוזמה והתחרות. בשל היותה ארץ חדשה להתיישבות, תלויה הייתה אמריקה במהגרים לצורכי כוח האדם שלה. מחסור חמור בידיים עובדות לעומת שפע עצום של אדמה חופשית הביאו לרמת שכר גבוהה בהשוואה לאירופה.

"באמריקה", כתב קרבקר, "מקום לכול אדם…אין אני אומר שכול הבא לכאן יתעשר בזמן קצר, לא, אך יוכל למצוא פרנסה קלה בכבוד ביגיע כפיו. במקום לרעוב יאכל לשובעה, במקום לילך בטל ימצא תעסוקה…אירופה על כול תפארתה לא תישווה ולא תערוך ליבשת זו בשביל אנשים מבני המעמדות הבינוניים או פועלים"

המערכת הפוליטית באמריקה, קבע קרבקר, שונה אף היא תכלית שינוי מזו שבאירופה. עניי אירופה "קודם-לכן לא נמנו בשום רשימת אזרחים של ארצם, אלא ברשימות העניים. כאן הם נמנים כאזרחים…החוקים חוקי חסד, מגינים עליהם מיד בבואם, כשהם חותמים אותם בסמל האימוץ". באירופה הם היו חסרי זכויות אזרחיות ופוליטיות, ואילו באמריקה הם "חברי השלטון שלו הם נשמעים, ומחוקקי חוקיהם לעצמם, באמצעות נציגיהם".

אמריקה, כתב דה קרבקר, שונה מאירופה גם מבחינה דתית. "כאן, אין הדת דורשת ממנו אלא דבר מועט, משכורת קטנה לכומר הניתנת מרצון ורגשי תודה לאלוהים". במילים אחרות, באמריקה ההשתייכות לכנסייה היא וולונטרית.

באיזו מידה תואם תיאורו של קרבקר את החברה האמריקנית בשלהי המאה השמונה-עשרה את המציאות?

העובדות שהביא דה קרבקר היו מדויקות, אך הוא הדגיש את הצדדים החיוביים והתעלם מהצדדים השליליים. קרבקר תאר את המציאות במושבות הצפון והמרכז והתעלם מתופעת העבדות וצמיחת האחוזות הגדולות בדרום. כמו כן, הוא התעלם לחלוטין מהיחס לאינדיאנים, ממעמד האישה, ומהעובדה שזכויות פוליטיות היו מותנות בכמות הרכוש. כמו כן, הוא לא הדגיש את העובדה שהחברה האמריקנית הייתה סובלנית מבחינה דתית לגבי פרוטסטנטים, וגילתה פחות סובלנות כלפי מיעוטים דתיים אחרים.

אבל למרות ההתעלמות מכול אלה, אכן הייתה החברה האמריקנית החברה המושלמת ביותר בעולם במאה השמונה-עשרה, במונחים השוואתיים. בהשוואה לאירופה של המאה השמונה-עשרה הייתה אמריקה המקום היחיד בעולם בו היה לעני סיכוי לשפר את מצבו הכלכלי, להעלות את הסטאטוס החברתי שלו ולזכות בזכויות אזרחיות ופוליטיות. זה היה תוכנו של ה"חלום האמריקני", וחלום זה לא היה מיתוס אלא מציאות.

התזה של דה קרבקר לגבי טיבה של החברה האמריקנית במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה נבדקה בעבר ובהווה ע"י היסטוריונים רבים מאז יסודן של המושבות . בהדרגה, צמחו שתי אסכולות באשר להבנת אופייה של החברה האמריקנית באותן שנים. ההיסטוריונים של שתי האסכולות חלוקים בדעותיהם לגבי המגמות וכיווני ההתפתחות של החברה האמריקנית

החל משלהי המאה השבע-עשרה, אבל קיימת ביניהם הסכמה לגבי שבעים וחמש השנים הראשונות של המאה השבע-עשרה. ההיסטוריונים מסכימים ביניהם שהחברה האמריקנית במרבית המאה השבע-עשרה הייתה חברה פתוחה, שוויונית, ללא פערים חברתיים גדולים, ולא הייתה קיימת בה תופעה של עוני. המצב הזה נחשב לתוצאה של העובדה שהחברה הייתה בשלבי התהוות, בעידן החלוצי שלה. עיקר המאמצים של חבריה היו מכוונים לבירוא יערות, ולהנחת היסודות לחוות חקלאיות מתוך ה"פראות". תנאי בראשית יוצרים, מטבע הדברים, חברה שוויונית. המחסור בידיים עובדות לא איפשר לבעלי חלקות אדמה גדולות יותר לעבד את כול האדמה שבבעלותם, כך שבמציאות לא ניכר היה הבדל מהותי בין חוואים קטנים לבינוניים או גדולים. כמו כן, בהעדר תעשייה מקומית, ובמצב שכול הסחורות התעשייתיות היו מיובאות מאנגליה, חסרים היו, עדיין, התנאים להיווצרות פערים גדולים ברמת החיים. צי הסוחר שפעל בין אנגליה ואמריקה חייב היה לספק בעשורים הראשונים את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה. נפח האוניות באותם ימים, מספרן, תלותן במזג האוויר ורמת הטכנולוגיה לא איפשרו להעביר כמויות גדולות של סחורות וההפלגה בין אנגליה לאמריקה הייתה אפשרית בעיקר בחודשי האביב והקיץ ונמשכה כשלושה חודשים. יתר על כן, במאבק באיתני הטבע ובעבודה הקשה, שהייתה כרוכה בהכשרת הקרקע ובהקמת מבנים לאדם ולמשק, הכישורים שהיו תנאי להצלחה היו כוח פיזי, כושר עבודה, חריצות, דבקות במטרה, כושר סבל להתגברות על קשיי החיים בתנאי בראשית והסתפקות במועט. לרכוש ולהון לא הייתה, בשלב זה של ההתיישבות משמעות מעשית. אנשים מהמעמדות העליונים לא היו מסוגלים להתמודד בהצלחה בתנאים אלה. דווקא בני המעמדות הנמוכים, שהיו מורגלים בתנאי חיים קשים ובמחסור, היו בעלי הכישורים המתאימים לשרוד בתנאי בראשית. תארי אצולה או סטאטוס של ג'נטלמן לא היו הכישורים הדרושים לאדם בחיים בתנאי ה"פראות", והאדם בחברה זו נימדד, על כן, לא על פי מוצאו החברתי, אלא עפ"י יכולתו להתמודד בהצלחה עם איתני הטבע, האינדיאנים ותנאי החיים הקשים. מציאות זו ייצרה אידיאולוגיה שוויונית, כלומר נורמות חברתיות שקבעו את מעמדו של האדם בחברה לא עפ"י מוצאו המעמדי אלא עפ"י הצלחתו הכלכלית בתנאי בראשית.

אבל לא רק תנאי הבראשית תרמו להפיכתה של החברה האמריקנית לחברה המושלמת ביותר בעולם. כאן חברו יחד עם תנאי הבראשית התנאים הכלכליים והפוליטיים שבריטניה העניקה למתיישבים בחבל ארץ זה. התנאים הוכתבו עפ"י האינטרסים של בריטניה שהיו: ראשית, העברה לאמריקה של מה שניראה היה בעיני קברניטיה כעודפי אוכלוסין באיים הבריטיים. הממשל ראה בהגירה לאמריקה פתרון לבעיית העוני והנוודים. שנית, עפ"י התפישה המרקנטליסטית זקוקה הייתה בריטניה למושבות כמקור לחומרי גלם וכשווקים לתוצרת התעשייה הבריטית המתפתחת.

המונח "החלום האמריקני" , בהגדרה הפופולארית שלו , הוא ש"אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", משום שקיימים בא תנאים שוויוניים להצלחה בחיים.

האתיקה הפרוטסטנטית והקפיטאליזם

הסוציולוג מכס ובר (Max Weber) השתמש בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטאליזם", שפורסם, לראשונה, ב – 1904 , בחברה האמריקנית כמודל התייחסות בניסיונו להוכיח את הקשר בין האתיקה הפרוטסטנטית והקפיטאליזם. התזה של ובר אומצה ע"י האמריקנים כהסבר לעולם הערכים ונורמות ההתנהגות של האמריקני במרוץ להצלחה כלכלית.

הגשמת ה"חלום האמריקני" הייתה מותנית, קודם כול, בקיומם של תנאים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, אבל באותה מידה גם בתכונות אישיות מתאימות ובמוטיבציה להצלחה. ובר קבע שסיבות כלכליות בלבד אינן מסבירות את הכוח היוצא מן הכלל של מוטיב עשיית הכסף בציביליזציה המערבית. הוא היה בדעה שיש משהו עמוק יותר, על טבעי, אידיאליסטי, שיש לקחתו בחשבון כהסבר לפסיכולוגיה של הקפיטאליזם, לרוחו או למזגו. המוטיבציה החזקה להצלחה והתכונות האישיות הללו היו פרי החינוך הדתי של בני הכיתות הפרוטסטנטיות קלוויניסטיות, ובייחוד, הפוריטנים של ניו-אינגלנד. הנתונים מראים שכול מתיישב שני באותם ימים , במושבות הבריטיות, היה קלוויניסט ( הפוריטנים, הפרסביטרים, הקווקרים והקלוויניסטים ההולנדים והגרמנים).

ובר הגיע לחקר הזיקה בין האתיקה הפרוטסטנטית והקפיטאליזם לנוכח המצב שהתפתח באירופה. הוא מצא שהחלוקה הגיאוגרפית בין האזורים המאוכלסים בקתולים או בפרוטסטנטים הייתה מקבילה לחלוקה בין ארצות המשטר הישן ובין המדינות שבהן התחולל המעבר לקפיטאליזם. הקפיטאליזם צמח במדינות בעלות אוכלוסייה פרוטסטנטית. ובר בדק גם את המצב באמריקה והגיע למסקנה דומה. הקפיטאליזם באמריקה התפתח בצפון הפוריטני ובמרכז (ההולנדים בניו יורק והקווקרים בפנסילבניה), ולא בדרום, למרות שההגירה לדרום הייתה בעיקרה מסיבות כלכליות ואילו ההגירה לצפון הייתה מטעמים דתיים. ובר החליט לבחור בעולם החדש להדגמת התזה שלו. המחקר מטפל באמריקה במאה השבע-עשרה.

התזה של ובר הייתה ש"מערכת הערכים והמוסר הקלוויניסטיים תרמו לפיתוח מוטיבציות לחיסכון, הגברת היוזמה האישית, חריצות, והנהגת שיטות רציונאליות בכלכלה ואלה תרמו תרומה משמעותית להתפתחות הקפיטאליזם באמריקה".

הנושא הראשון בספרו של ובר "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטאליזם" , דן בקשר בין השתייכות דתית וריבוד חברתי. הוא הביא סטטיסטיקות מארצות בעלות אוכלוסייה רבגונית מבחינה דתית באירופה במאות השש-עשרה והשבע-עשרה וקבע שבין הסטודנטים שהכשירו עצמם לעולם העסקים היה רוב לפרוטסטנטים ,בין אם הם היו מעמד שליט או נישלט, רוב או מיעוט. אחוז הקתולים בעסקים היה, לעומת זאת, יחסית נמוך בארצות בהן הם היוו מיעוט, למשל, בגרמניה. מצב זה עמד בסתירה למגמה שהייתה מקובלת אצל מיעוטים שהיו מסולקים מהשפעה פוליטית,לפנות לפעילות כלכלית.

הנושא השני עסק בהבהרת המשמעות של המונח "רוח הקפיטאליזם". ובר הגדירו כ"גישה המחפשת רווח באופן רציונאלי ושיטתי כמטרה כשלעצמה, כאתיקה לפיה רדיפה אחר רווח היא אידיאל וחובה". ובר הביא את סיפרו של בנג'מין פרנקלין (Benjamin Franklin), מאבות האומה האמריקנית, "עצות לאיש עסקים צעיר" ( Advice to a Young Tradesman), שיצא לאור ב – 1748, כדוגמה טיפוסית ל"רוח הקפיטאליזם". פרנקלין כתב בסיפרו, בין השאר: "זכור שזמן זה כסף, זכור שאשראי הוא כסף, זכור שכסף הוא בעל אופי מתרבה. כסף יולד כסף, וצאצאיו יולדים יותר וכך הלאה". הפילוסופיה של פרנקלין הייתה, שרדיפת בצע זהו אידיאל של אדם ישר בעל אשראי מוכר, ושמחובתו של הפרט לפעול להגדלת הונו כמטרה בפני עצמה.

מקס וברובר הביא שתי דוגמאות כדי להמחיש את ההבדל בין פועל העובד עפ"י השיטה המסורתית הישנה ולבין פועל המבצע את עבודתו מתוך אחריות, כחובה, כשליחות, כ ) calling-משלח יד ושליחות כמושגים המשלימים זה את זה), עפ"י הפרוש הפרוטסטנטי למושג זה. כמו כן הביא ובר שתי דוגמאות של ניהול עסקים בגישה המסורתית ובשיטה הקפיטאליסטית, בה גורם הרווח הוא המניע העיקרי.

הפועל המסורתי חסר היה, לדעת ובר, את הדחף להשתכר יותר מהדרוש לו כדי לחיות כפי שהורגל. כאשר הציעו לו העלאת שכר במטרה להגביר את תפוקתו, הייתה התוצאה פחות תוצרת, מכיוון שהוא לא מצא עניין בהגברת המאמץ להגדלת הכנסתו. הניסיון לדרבנו להעלאת התפוקה ע"י הורדת שכר גם הוא נכשל. התוצאה הייתה ירידה באיכות העבודה. לעומת זאת, הפועל שהקפיטאליזם זקוק לו הוא פועל בעל מוטיבציה גבוהה, המבצע עבודתו מתוך אחריות, מתוך תחושת חובה. ובר הביא נתונים שהראו שבקרב כיתות קלוויניסטיות היה קיים סוג זה של פועלים. ראיית העבודה כשליחות, מתוך מאמץ להגברת התפוקה, היא הכרחית לקפיטאליזם, וגישה זו הייתה תוצאה של החינוך הדתי בכיתות קלוויניסטיות.

ובר המחיש את המושג "רוח הקפיטאליזם" גם ע"י השוואה בין אנשי העסקים המסורתיים, שפעלו במסגרת הגילדה, לבין אנשי העסקים החדשים, שהיו self-made men, והתעשרו בזכות גישתם ה"קפיטאליסטית" לעסקים. אנשים אלה לא באו מקרב האריסטוקרטיה המסחרית הוותיקה, אלא מהמעמד הבינוני הנמוך, והם השתייכו לכיתות קלוויניסטיות. בניגוד לשיטות השיווק של הגילדות, שדגלו בשוק סטטי (התאמה בין הצע לביקוש), אנשי עסקים אלה פעלו להגברת הביקוש באמצעות הורדת מחירים וייעול, והביאו ליצירת שוק דינאמי. ובר ראה בזה רציונאליזציה בניהול העסקים מתוך תפישת הרווח כגורם מניע, כהתמסרות לעשיית כסף.

ובר דן בהרחבה בהבהרת המושג calling . מרטין לותר ( Martin Luther), מייסד הזרם הלותרני-פרוטסטנטי, נתן משמעות חדשה למונח בתרגום כתבי הקודש מלטינית לגרמנית. הפירוש היה "משלח יד שהאל זימן לך". החידוש של לותר היה בהעברת הדגש מהעולם הבא לעולם הזה. לאדם יש חובה בעולם הזה לעסוק במשלח יד שזימן לו האל. מילוי חובה בעסקי העולם הזה התפרשה כצורה העליונה של פעילות מוסרית של הפרט. דרך החיים היחידה המקובלת על האל איננה התנזרות מחיי העולם הזה והליכה למנזר, כפי שהטיפה הקתוליות, אלא מילוי ההתחייבויות המוטלות על האדם עפ"י מקומו בעולם הזה. לותר הוא שנתן למושג calling את משמעותו הכפולה: משלח יד ושליחות.

ובר מצא שבכיתות הקלוויניסטיות הייתה התפתחות נוספת בפירוש המונח calling. התפתחות זו הייתה קשורה בדוקטרינה הקלוויניסטית של "תורת הגזירה הקדומה". עפ"י תורת הגזירה הקדומה נחרץ גורלו של האדם בטרם נולד, ללא קשר להתנהגותו בחייו. עפ"י החלטת האל אנשים מסוימים נועדו מראש לחיי נצח ואחרים למוות נצחי, ללא קבלת הסבר. אנשים מסוימים נבחרו ע"י האל להיות "מבורכים" ואנשים מסוימים נועדו להיות בין ה"מקוללים". ז'אן קלווין ( Jean Kalvin ), מייסד הזרם הקלוויניסטי-פרוטסטנטי , קבע שאין ליחס לאל סטנדרטים ארציים של צדק. לאדם חסרה התמונה השלימה של האמת הנצחית כדי להבין את החלטות האל.

הקביעה שגורל האדם נחרץ בטרם נולד ואין להתנהגותו כול השפעה על גורלו פירושה היה שגורלו של האדם איננו בידו, ושום דבר לא יעזור לו. יתר על כן, הפרוטסטנטיות ביטלה את הווידוי שהיה נהוג אצל הקתולים ואת ההיררכיה הכנסייתית שבאמצעותה הוענקה גאולת הנפש באמצעות האפיפיור, שבידיו ניתנו המפתחות לשמים. בניגוד לקתולי שיכול היה להתוודות, להיענש ולקבל מחילה על חטאיו וכן לגאול את נפשו באמצעות אינדולגנציה (מחילה על חטא הניתנת למאמין תמורת תשלום כופר כדי להבטיח את מקומם בגן העדן), הפרוטסטנטי נדון לחוסר וודאות באשר לגורלו בעולם הבא ללא אפשרות להתוודות, להקל על מצפונו, ולפתוח דף חדש.

תורת הגזירה הקדומה דנה את האדם לחיים של חוסר וודאות, אבל לא שחררה אותו מחובותיו כלפי האל. הקלוויניזם חייב את המאמין להשתייך לכנסייה כדי לפאר את האל. העולם קיים כדי לפאר את האל. האל יצר את האדם כדי למלא אחר צווי האל כמיטב יכולתו ולעבוד בשירות האל ולתועלת החברה. רעיון הcalling – קיבל משמעות של שליחות בשירות החברה כדי לפתח ולהעשיר את עולמו של האל.

לכאורה, צריכה הייתה תורה זו להביא את האדם לגישה פסימית לחיים ולפסיביות, משום שהאדם אינו יכול לשנות את גורלו. אבל הקלוויניזם הביא לתוצאה הפוכה. הקלוויניסטים האמינו שאומנם לאדם אין שליטה על גורלו ואינו יודע אם הוא "מבורך" או "מקולל", אבל התנהגות נוצרית המשרתת את גידול תפארתו של האל היא הוכחה שהאדם הוא "נבחר". מעשים טובים אינם אמצעי להשגת ישועה או גאולה אלא הוכחה שהאדם "נבחר". הצלחה בקיום מדוקדק של כול צווי האל בתחום הדתי והחברתי , תוך התגברות על היצר הרע ועל טבע האדם (לפי הנצרות יצר לב האדם רע מנעוריו) היא הוכחה שהאדם "ניבחר". על מנת להוכיח זאת לעצמו ולזולת, נידרש הקלוויניסט לחיות במשטר של שליטה עצמית שיטתית, אסור לו להיכנע לחולשה אפילו פעם אחת. היה עליו לחיות חיים של מעשים טובים כאורח חיים. הפרוטסטנטי נידרש לחיות חיים ארציים בעולם הזה באורח אסקטי (אסקטיזם – חיים של התנזרות מהנאות גשמיות במטרה להתעלות לדרגה רוחנית ומוסרית גבוהה).

תורת הגזירה הקדומה ותפישת השליחות שבמשלח היד הביאו להתגבשות אורח חיים ודפוסי התנהגות ייחודיים לקלוויניסטים. הקלוויניסט חי חיים פשוטים, ללא מותרות והנאות וכול זמנו מוקדש היה לעבודה בחריצות מכסימלית וללימוד כתבי הקודש. קידוש ערך העבודה לא בא רק למען הגדלת תפארתו של האל, אלא גם כדי להגן על המאמין מפני פיתויים. אדם המקדיש את כול זמנו לעבודה גופנית או שכלית אין לו זמן להרהורי חטא. לכן, בזבוז זמן הוא חטא ויש להקדיש כול רגע לעבודה לתפארת האל.

חוסר רצון לעבוד ובטלנות הם הוכחה שהאדם לא "נבחר" מכיוון שאם האל החליט שהאדם נימנה על ה"נבחרים" הוא ייתן לו את התכונות הדרושות ואת הכוח לעמוד בכול התנאים של "נבחרות". ביצוע מעולה של משלח היד – השליחות, זוהי הוכחה לבחירת האל. האדם מופקד על משק ביתו של האל ועליו לעבוד ללא לאות על מנת להגדיל את רכושו והונו של האל. האדם הוא אפוטרופוס על רכושו של האל ועליו להרבותו ולשמרו. עוני אינו מפאר את עולמו של האל. הקלוויניזם לא ראה בעושר כשלעצמו דבר שלילי אלא רק במה שהוא עשוי להביא בעקבותיו: בטלה, הנאה ותענוגות מסיחים את הדעת מתפקידו של האדם עלי אדמות. הקלוויניזם, בניגוד לקתוליות, לא התייחס בשלילה למסחר ולריבית.

לאחר שובר ניתח את תפישת העולם הקלוויניסטית, על מרכיביה השונים, הוא הגיע למסקנה שתפישת העולם הקלוויניסטית ואורח החיים נתנו דחיפה לקפיטאליזם בשל מספר סיבות: ראשית, ההתנגדות להנאה מרכוש ומותרות הביאו לצמצום הצריכה, להסתפקות במועט, לחסכנות. החסכנות איפשרה הצבר הון שהוא אחד מתנאי היסוד לפעילות כלכלית. שנית, הדחף להגדלת רכושו של האל הביאה לחריצות וליוזמה בעסקים, ויזמות היא תכונה חשובה בפעילות כלכלית. שלישית, אורח החיים השיטתי פיתח תכונה חשובה בעסקים – ניהול עסקים באופן רציונאלי ושיטתי. רביעית, הגישה הקלוויניסטית לעבודה כשליחות פיתחה גישה רצינית לעבודה, חריצות ויעילות גם אצל פועלים ועובדים אחרים והדבר תרם להגברת התפוקה והיעילות. בקיצור, חסכנות, יזמות, חריצות, יעילות ושיטתיות היו תכונות שנבעו מאורח החיים הקלוויניסטי ותכונות אלה היו חשובות להתפתחות הקפיטאליזם.

ההשפעה הכלכלית המלאה של הדת, בהשפעת החינוך הדתי , הייתה בעלת חשיבות רבה להתפתחות הכלכלה, אך היא באה במידה רבה לידי ביטוי לאחר שההתלהבות הדתית כבר חלפה. האינטנסיביות של החיפוש אחר ממלכת האל הפכה, בהדרגה, לתכונה כלכלית מפוכחת. השורשים הדתיים גוועו , בהדרגה, ופינו מקומם לחומרנות ארצית.

התכונות שציין ובר נחשבות עד היום לתכונות אופייניות לאמריקני הממוצע והן איפשרו הגשמת ה"חלום האמריקני". תכונות אלה, יחד עם תנאים כלכליים, חברתיים ופוליטיים הפכו את אמריקה ל"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".

ההיסטוריונים האמריקניים חלוקים בדעותיהם לגבי התזה של ובר. חלקם מקבלים את התפישה שהקלוויניזם יצר טיפוס אדם בעל נורמות התנהגות שעודדו ניידות חברתית, וחלקם בדעה שהגורם הדומיננטי בדימוי של אמריקה כ"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" היה האמון ב"חלום האמריקני".

הכלכלן סטוארט ו. ברושה(Stuart W.Bruchey) דחה בסיפרו "השורשים של הצמיחה הכלכלית באמריקה" (The Roots of American Economic Growth ), שיצא לאור ב – 1965, את התזה של ובר. הוא טען שוובר העריך למטה מערכם את כוחם של התנאים החיצוניים. לדעתו, הקפיטאליזם התפתח בניו-אינגלנד ולא בדרום משום שהסוחרים הבריטים לא גילו עניין בסחורות שייצרה ניו-אינגלנד. מצב זה נתן הזדמנות לאנשי עסקים מקומיים לעסוק בפעילות כלכלית. אבל בדרום, גילו הסוחרים הבריטים עניין רב בשיווק הטבק והשתלטו על סחר היבוא והיצוא בדרום ומנעו ע"י כך צמיחת מעמד סוחרים מקומי. יתר על כן, ברושה טען שברמת הטכנולוגיה של המאה השבע-עשרה, כאשר האוניות היו מונעות באמצעות מפרשים, היו בעלות נפח מצומצם, ונעו באיטיות והיו תלויות במזג האוויר בכול הנוגע לזמני השייט שלהן, אי אפשר היה לדבר על ניהול עסקים באופן שיטתי ורציונאלי. הפרש הזמנים בין קבלת המידע לגבי הביקוש לסחורה מסוימת ובין הגעתה של הסחורה מנע אפשרות של ניהול עסקים באופן שיטתי ורציונאלי.

מחקר נוסף מחזק את טיעוניו של ברושה. ו.ט.באקסטר (W.T.Baxter) פירסם ב – 1956 מאמר בשם "ניהול חשבונות באמריקה הקולוניאלית"(Accounting in Colonial America, Studies in the History of Accounting). באקסטר הגיע למסקנה שהנהלת החשבונות במאה השבע-עשרה לא חרגה מעבר לרישום החובות שחבו אנשים לסוחר, והחובות שהוא חב לאחרים. היו חשבונות מועטים במזומנים ולא היה רישום שיטתי של רווח והפסד. רק עם גידול היקף המסחר במאה השמונה-עשרה, החלו הסוחרים הגדולים להשתמש בטכניקות יותר יעילות בהנהלת חשבונות. שני המחקרים הללו תומכים בתזה שהתנאים החיצוניים ולא דפוסי התנהגות הם שהיו בעלי השפעה על התפתחות הקפיטליזם.

פרי מילר (Perry Miller) טען בסיפרו "הפוריטנים"(The Puritans), שיצא לאור ב – 1963, שהפוריטניזם בניו-אינגלנד הטיל הגבלות חמורות על ניהול עסקים, והמנהיגות הדתית הפוריטנית הייתה בקונפליקט מתמיד עם אנשי העסקים בשל הקפדתה על מחירים קבועים וענישת מפקיעי מחירים. לדעתו, הפוריטניזם התנפץ על סלעי הקפיטאליזם.

למען העמדת דברים על דיוקם, יש להדגיש שובר מעולם לא טען שתכונות האופי הקלוויניסטיות היו הגורם הבלעדי והמכריע בהתפתחות הקפיטאליזם, אלא שבצד גורמים כלכליים ואחרים היה גורם נוסף, תכונות האופי שפיתח הקלוויניזם. ובר כתב את סיפרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטאליזם", כתגובה לתיאוריה המרכסיסטית שטענה לקשר סיבתי חד-צדדי בין ערכי הדת הפרוטסטנטית לבין היזמים שפעלו בחברה הקפיטאליסטית. מרכס טען שהפרוטסטנטיות הייתה אידיאולוגיה, שנוסחה ע"י המעמד הקפיטאליסטי, שהשתלט על הכלכלה והמדינה, והשתמש בדת כמכשיר לאינדוקרינציה של ההמונים להסכים לסדר חברתי המשעבדם לאינטרסים של המעמד הקפיטליסטי. ובר שלל את הטיעון לקשר סיבתי חד-צדדי וטען שהפרוטסטנטיות, בגירסתה הקלוויניסטית, הייתה רק אחד הגורמים שדרבנו את מאמיניה לפעילות כלכלית ברוח הקפיטאליזם.

ב – 1956-, פירסמו הסוציולוגים ריימונד ו. מכס, ריימונד ז.מרפי וסימור ילין( Raymond W.Mack, Raymond J.Murphy and Seymour Yellin), מחקר בשם "האתיקה הפרוטסטנטית, רמת השאפתנות וניידות חברתית:מחקר אמפירי" ( The Protestant Ethic, Level of Aspiration, and Social Mobility:An Empiric Test). הנחת היסוד של המחקר הייתה, שבעבר הייתה זיקה אידיאולוגית בין קפיטאליזם רציונאלי ופרוטסטנטיות, אבל זיקה זו אינה קיימת בארה"ב בהווה. הסוציולוגים טענו במאמר שכיום אין זיקה בין האתיקה הפרוטסטנטית או הקתולית לבין התנהגותם של פרוטסטנטים וקתולים בחברה האמריקנית בהווה. המחקרים שהראו השפעה כזאת בהווה היו מבוססים, לדעתם, על מדגם קטן מדי. כותבי המחקר הגיעו למסקנה שהאמון ב"חלום האמריקני" הוא המוטיב החזק ביותר בתודעה של אמריקנים, והוא גובר על השפעתן של דוגמות דתיות ותת-תרבויות.

על מנת להוכיח את התזה שלהם בחרו הסוציולוגים במדגם של 2,205 גברים לבנים במקצועות הצווארון הלבן – אנשי מכירות, מהנדסים, פקידי בנקים – ומספר המשתתפים בכול קבוצת מקצוע נקבע בהתאם לאחוז של הקבוצה בכוח העבודה. המשתתפים במדגם התבקשו לענות על שאלון שכלל, בין השאר, השתייכות דתית, מקצוע האב, רמת הציפיות והיסטוריה תעסוקתית. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות גיל: מתחת לגיל 35 ומעל לגיל זה. הממצאים קבעו שאין זיקה בין השתייכות דתית לניידות חברתית אנכית(כלפי מעלה) ואין זיקה בין השתייכות דתית לרמת ציפיות. הקתולים הפנימו את האתוס של ה"חלום האמריקני".

ההיסטוריונים והסוציולוגים חלוקים בדעותיהם לגבי השפעת האתוס הפרוטסטנטי על תכונות האופי האמריקניות בהווה, אבל נראה שבציבור הרחב יש תמיכה ניכרת במיתוס זה.

על האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטאליזם

תגובות

החלום האמריקאי

מרתק ומשכיל. כאשר מדובר בסט המרכיבים שייצרו את האתוס האמריקאי כדאי אולי להזכיר את התיזה של פרדריק טרנר בדבר המשקל הרב של הפריפריות המרוחקות- איזורי הספר. מהגרים כמעט מכל קצות העולם הגיעו- במשך כ300 שנה- אל אזורי הגבול.הם הביאו עמם מטען תרבותי והרגלי חיים שונים מקבוצה לקבוצה. המציאות החדשה: סביבה מבודדת מאבק באיתני הטבע קשיים עצומים - ייצרו צורך להסתגל . חלק מההסתגלות היה להשיל מעליהם ערכים ואורח חשיבה ישנים ולאמץ תחתיהם ערכים ההולמים מציאות של להשרד או לחדול:חומרנות קשיחות אמונה בעבודה קשה. המחשבה המובילה היתה היחיד זכויותיו וחובותיו. כך לפי טרנר הפכו איזורי הגבול- הספר למרכיב העיקרי בעיצוב האתוס האמריקאי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק