אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הוגו גרוטיוס והתפתחות המשפט הבינלאומי


הוגו גרוטיוס

הוגו גרוטיוס

 הוגו גרוטיוס, אבי המשפט הבינלאומי, נולד בהולנד בשנת 1583. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת Leiden בגיל 14 ושנתיים מאוחר יותר הוענק לו תואר דוקטור למשפט מאוניברסיטת Orleans. בשנת 1609, גרוטיוס פרסם את ספרו הראשון על חופש השיט בימים. אולם את ספרו המשפיע ביותר, משפט המלחמה והשלום (The Law of War and Peace), הוא כתב בין השנים 1623-1625 בשעה שישב בכלא בעוון חתרנות פוליטית.

בתקופת ימי הביניים, אירופה התנהלה על פי החוק האקלסיאסטי כאשר הכנסייה היוותה את הסמכות המרכזית בנושאים רוחניים ופוליטיים. סוגיות משפטיות נבחנו מבעד למסורת של הוגים דתיים דוגמת אוגסטינוס ואקווינס ולא כסוגיות אמפיריות כפי שהם היו בתקופת האימפריה הרומאית. אולם עד מהרה התחוור כי בעולם משתנה אשר בו המשטר הפיאודלי מוחלף במדינות ריכוזיות אבסולוטיות, בעידן של התרחבות הסחר והתחלת הקולוניאליזם ויותר מכל היחלשותה של הכנסייה, החוקים הקאנונים החלו מאבדים מהרלוונטיות שלהם.

מלחמת שלושים השנה ((1618–1648 המחישה יותר מכל את השינוי הפוליטי שהתחולל באירופה. הייתה זו מלחמת דת שבה מנהיגי הכנסייה נתנו גושפנקא לאלימות בשם האימפרטיב הדתי של מחיקת הרפורמציה וביעור הכפירה בכנסייה ובדת הקתולית. הייתה זו מלחמה בשם האלוהים וככך היא לא הייתה כפופה לדינים כלשהם שיהיה בהם בכדי לרסנה. התנהלות זו הייתה למעשה המניע העיקרי של גרוטיוס לכתוב את ספרו משפט המלחמה והשלום. מטרתו של גרוטיוס היתה להחליף את הסמכות הכנסייתית הדקדנטית והמושחתת במערכת חוקים אובייקטיבית וחילונית שתהווה קורפוס למשפט הבינלאומי. ברוח ההשכלה שתגיע 100 שנים מאוחר יותר, חוקים אלו יהיו בעל תוקף אוניברסאלי לכל בני האדם ללא קשר לגזע, דת ושיוך לאומי.

1. חוק הטבע וחוק רצוני

הרעיון המרכזי אותו גרוטיוס מקדם ב- משפט המלחמה והשלום הוא כי על היחסים בין מדינות לפעול על פי חוק ומוסר באופן שאינו שונה מהיחסים שבין אדם לחברו. בכדי שזה יקרה, על החוק המושל ביחסים הבינלאומיים להיחשב כחוק טבע. חוק הטבע הוא תכתיב של הבינה ושל רוח הרציונאליות הפועמת באדם. הוא ניתן להסבר באופן מדעי באותו האופן שבו המדען מסביר תופעות בעולם הפיסיקלי על פי חוקי הפיסיקה. כפי שחוקי הפיסיקה אינם משתנים כך תקפותו של חוק הטבע היא תמידית. תקפות זו נשענת על הרציונאל האנושי הקיים באינטראקציה בינאישית. חוק הטבע האוניברסאלי מהווה את הבסיס ממנו ניתן להסיק אמיתות מוסריות.

מצד שני, ישנם חוקים רצוניים (volitional) שמשתנים בהתאם למקום, זמן, מנהגים וסיטואציה ספציפית. חוקים אלו (אלוהיים או אנושיים) לעולם לא יכולים לבוא בסתירה לחוקי הטבע. למשל, חוקים של עיתות שלום שונים מחוקים של עיתות מלחמה. אך לא משנה מה התכתיב של מלחמה או שלום, לעולם חוקים רצוניים לא ינגדו חוקי טבע אשר הם למעשה המקור להם. זאת משום שחוק טבע קודם לכל סיטואציה חברתית-פוליטית. גם במצב הטבע, גרוטיוס טוען, שבו אין מדינות, האדם כיצור חברתי הוא בעל תכונות אינהרנטיות המקנות לו יכולות להזדהות עם האחר, לקיים הבטחות ולדבוק בצדק ולכן עצם הנטייה הטבעית לחיים חברתיים נותנת תוקף לתכתיבים הבסיסיים של חוק הטבע (בניגוד לתומס הובס שרואה בהתארגנות חברתית כמענה לחוסר ביטחון שאדם חש כלפי רעהו במצב של אנרכיה, עבור גרוטיוס האדם יבחר בחיים חברתיים גם אם הוא אינו סובל ממחסור כלשהו, מחסור בביטחון אישי או מחסור כלכלי). לראייה, במצב טבע, בני אדם עדיין מסוגלים להקרבה עצמית למען משפחה או קהילה. אין צורך במדינה או מסגרת חברתית פורמאלית בכדי להוציא לפועל את רוח ההקרבה האנושית.

חוק טבע מרכזי הוא ציות להסכמים ולכן כאשר אדם מתאגד חברתית הוא יוצר חוזים בינאישיים וכך נוצר חוק רצוני מסוג שאותו מגדיר גרוטיוס כ"חוק מוניציפאלי". במילים אחרות, חוק הטבע של ציות כללי להסכמים, מוליד חוק מוניציפאלי המגובש בהסכמים ספציפיים בין חברי הקהילה. ניתן לתאר את הקשר בין חוק טבע לחוק רצוני-מוניציפאלי באמצעות הסכמה הבאה:

1) טבע האדם מוביל ל-2) התאגדות חברתית. 3) התאגדות חברתית מובילה להתחייבות הדדית הנובעת מחוק הטבע. התחייבות הדדית מובילה ל- 4) ניסוח חוקים מוניציפאליים.

גרוטיוס מסביר את הקשר בין חוק הטבע לחוק רצוני מוניציפאלי באמצעות דוגמא. על פי חוק הטבע, לאדם יש זכות לבעלות על דברים בסיסיים שיבטיחו את הישרדותו. בעלות על חפצים נוספים מעבר לאלו שיבטיחו את הישרדותו הבסיסית מותרת על פי חוק טבע אולם היא אינה מחויבת ממנו. בעלות זו  מוסדרת על ידי חוק מוניציפאלי. החוק המוניציפאלי מתבסס על חוק טבע בעצם המחויבות הכללית לציית לחוזים שחוקים מוניציפאליים מולידים.

מכך נובע שמדינות והעומדים בראשם מחויבים כמו כל אדם לחוקי טבע ולחוקים רצוניים שנולדים מחוקי טבע. אמנות בין מדינות נחשבות לחוקים רצוניים ובשם חובת הציות המעוגנת בחוק טבע, החוקים הרצוניים מקבלים תוקף מחייב. והנה נולד לו עקרון בסיסי במשפט הבינלאומי של ציות לחוזים. נקודה זו תידון ביתר פירוט בסעיף מספר 3  

2. חובת הציות מול חוקים לא צודקים

חובת הציות לחוק מוניציפאלי המעוגנת בחוק הטבע מעמידה את גרוטיוס בפני דילמה מוסרית. האם אזרחים מחויבים לציית לחוק שהוא אינו צודק? על פי המסורת של אוגוסטינוס, בני אדם חייבים לציית לחוק גם אם אין הוא צודק וזאת בכדי לשמר את הסדר הציבורי. אוגוסטינוס מסתמך בקביעה זו על ה-איגרת אל הרומאים של פאולוס (13:1-2):

He who resists authorities, resists what God has appointed, and those who resist will incure judgment.

תומס אקווינס, לעומת זאת טוען כי מצפונו האישי של האדם חייב להיות השופט האחרון לפני ביצוע פעולה. בניגוד לאוגוסטינוס היוצא מתוך הנחה שטבעו של האדם לחטוא ולכן הוא זקוק לסמכות שתכפה עליו סדר כמטרה עליונה, אקווינס מייחס חשיבות לנטייה הטבעית של האדם לרציונאליות וסדר חברתי. סמכות שלטונית נועדה לטפח את הנטייה האנושית לסדר וכאשר היא נחשלת, יש להחליפה. חובת הציות למנהיג חליוני, אליבא ד'אקווינס, חלה כל עוד מדובר על מנהיג צודק.

גרוטיוס באופן שעלול להישמע כמפתיע לאור מחויבותו לעקרון המוסרי, תומך בגישתו של אוגוסטינוס כאשר הוא שולל מאזרחים את הזכות להתנגד לעריצות. נימוקו לכך הוא שמלחמות לא צודקות רבות נוהלו על ידי אלו אשר חיפשו חירות מעריצות. יש לזכור שגרוטיוס חי בתקופה לא יציבה של התערערות המרקם הפוליטי והחברתי של אירופה במלחמת 30 השנה. סדר, לפיכך, נחשב בעיניו כסגולה ראשונה במעלה – שלטון רע עדיף על העדר שלטון ואנרכיה.

ישנו עם זאת הסבר נוסף מורכב יותר. מכיוון שגרוטיוס מעגן חוק פוזיטיבי בחוק הטבע כאשר הוא טוען שבני אדם מחויבים לציית להסכמים, עליו לאמץ גישה זהירה בכל הקשור להפרה של אותם הסכמים, כולל הסכמים מדיניים שהאינדיבידואל מחויב אליהם כלפי הסמכות הפוליטית. הוא לא יכול בקלות רבה מידי לתמוך באי ציות לחוק מוניציפאלי המבוסס על שיפוט סובייקטיבי של אינדיבידואלים לגבי טיבו של השליט (לגבי האם הוא שליט טוב או שליט רע המצדיק ציות או אי ציות לשלטונו). גרוטיוס יודע כי הרשות להפר הסכמים בזירה הפנים מדינתית עלולה להתפרש כרשות להפר הסכמים בזירה החוץ מדינתית, בין האומות – דבר העלול להוביל להתמוטטות המערכת הבינלאומית. הסתמכותו של אקווינס על המצפון האנושי כשופט בין טוב לרע אינו ישים לזירה הבינלאומית. במילים אחרות, האימפרטיב של האינדיבידואל לציית לחוקים מוניציפאליים חייב להיות שריר וקיים כבסיס למשפט הבינלאומי. 

3. המשפט הבינלאומי

בנוסף לקושי בדבר חובת הציות לחוקים לא צודקים, גרוטיוס מתמודד עם שני קשיים מרכזיים נוספים בבואו ליצור מערכת של משפט בינלאומי. הקושי הראשון קשור באיתור גוף של חוקים שירכיב את הקורפוס של המשפט הבינלאומי. הוא טוען כי אומות, בדומה לבני אדם בקהילה חברתית, פועלים על פי חוקים לא פורמאליים מכוחו של מנהג. חוק מנהגי נוצר כאשר רבים בזמנים שונים ובמקומות שונים פועלים על עקרון זהה – דבר המקנה לו אופי אוניברסאלי. חוקי המלחמה למשל, נשענים על תקדימים מתרבויות אחרות וגרוטיוס במחקרו מתרכז בתרבות הקלאסית של רומא ויוון. לטענתו, בעוד שאותם חוקים מנהגים יכולים להצביע על חוק הטבע באינטראקציה בין אינדיבידואלים, באינטראקציה בין מדינות המדובר הוא על חוק האומות.

הקושי השני איתו גרוטיוס מתמודד נוגע בקשר בין חוק הטבע לחוק האומות. חוק האומות בניגוד לחוק הטבע, מתבסס על הסכמה בין המדינות (pacta sunt servanda) שמשרתת את כולן ולכן הוא דומה במהותו לחוק רצוני – מוניציפאלי יותר מאשר לחוק טבע. יתרה מכך, חוק האומות שבא לשרת צורך של האומות אינו בהכרח מוסרי אלא תועלתני. כיצד, גרוטיוס מתלבט, ניתן למצוא עוגן מוסרי לחוק המושג בקונצנזוס שבא לשרת תועלת של אלו שחוקקו אותו? הרי מדינות הן ישויות אבסטרקטיות וקשה ליישם עליהן את אותו הקשר בין חוק טבע לחוק מוניציפאלי שגורטיוס מיישם על האינדיבידואל בחברה.

פתרון אחד יהיה לנטוש את הניסיון ליצור קשר בין חוק האומות המרכיב את המשפט הבינלאומי לבין חוק הטבע. הבעיה בכך היא שאז נשלל מהמשפט הבינלאומי העוגן המוסרי שלו. חוקיו הן לא יותר מהסכמה בין מדינות המשרתת את תועלתן בזמן ומקום נתון. ציות לחוק במקרה כזה הוא פונקציה של אינטרסים בלבד.

הפתרון שגרוטיוס מאמץ מתבסס על הקביעה לפיה אותם חוקי טבע המנחים אינדיבידואלים ניתנים ליישום גם על יחסים בין מדינות. מכיוון שמדינות בסופו של דבר מנוהלות על ידי אינדיבידואלים הפועלים בשם הקהילה הפוליטית ואותם אינדיבידואלים הם למעשה סוכנים מוסריים שמגיעים להחלטות ויוזמים פעולות בשם אלו ששמו אותם בעמדת השלטון, על אותן ההחלטות והפעולות חלים המגבלות של חוקי הטבע הטבועים בכל אינדיבידואל כיצור רציונאלי וחברתי. במילים אחרות, בני אדם לא מפסיקים להיות בעלי אחראיות מוסרית רק בגלל שזכו למינוי פוליטי כזה או אחר. ישויות אבסטרקטיות מדינתיות מתפקדות תחת המגבלות של המשפט הבינלאומי. חובת הציות והאחראיות על אי ציות למשפט הבינלאומי היא על אינדיבידואלים העומדים בראשן.

נסכם ונאמר שגרוטיוס מעביר מסר מהפכני לתקופתו: חוקי המוסר חלים על כל בני האדם, יהיו אלו אנשים פשוטים או מלכים ואפיפיורים. גרוטיוס למעשה סולל את הדרך לא רק למשפט הבינלאומי אלא גם למלוכה הקונסטיטוציונית ולדמוקרטיה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מר קג'טי נגהי