אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרדיגמות, מסורת ורציונאליות מדעית בהגותם של תומס קון ואליסדייר מקינטאייר - חלק א


טיכו

חלק א

ארבעים ותשע שנים חלפו מאז הופיע לראשונה ספרו של הפילוסוף תומס קון, המבנה של מהפכות מדעיות. ספר זה של קון עורר סערה רבה והייתה לו השפעה רבה יותר מכל ספר אחר שעסק בהיסטוריה של המדע.  לדעת פרשנים רבים, קון העמיד בספק את נכונותו האובייקטיבית של הידע המדעי ואת הרציונאליות של העבודה המדעית.

הטענות העיקריות של קון הן שהמדע מתקדם באמצעות מהפכות ושאין אמת מידה משותפת בין תיאוריות מדעיות בתקופות שונות. כלומר מה שהיה נכון ומוכח מדעית לפני מאה שנה יכול להיות מופרך לחלוטין ואף מנוגד בזמננו אנו, ומה שנכון בזמננו אנו יכול להיות מופרך בעוד מספר שנים.

קון מתאר בספרו את המהפכות כתהליך של שבירת פרדיגמות ואת התנאים לקיומן. הוא מראה כיצד מתרחשות "מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות המדע. בשונה מהשקפה שרווחה קודם לכן, אשר תפסה את המדע כעשוי מקשה אחת, גישתו של קון מדגישה חלוקה ברורה בין שני סוגי מדע: מדע תקני ומדע מהפכני. מדע תקני מתבסס על הישגים מדעיים מסוימים שהושגו בעבר וכרוך בחוק, תיאוריה, החלה ושימוש מעשי. הישגים אלו מספקים דגמים מהם צומחות מסורות מלוכדות של מחקר מדעי. להישגים אלה מייחד קון את המושג פרדיגמה. לימוד של הפרדיגמות הוא עיקר הכנתו של תלמיד לקראת חברות בקהילייה מדעית מסוימת, בתוכה הוא עתיד לעסוק במקצועו. ההתקשרות הזאת וההסכמה הכללית שהיא לכאורה יוצרת, הן הדרישות המוקדמות למדע תקני, כלומר להיווצרותה והמשכיותה של מסורת מחקר מסוימת. מדע מהפכני לעומת זאת מבטא את המעבר בין פרדיגמה שלטת אחת לאחרת המחליפה אותה.

מאמר זה יסקור את עיקרי הגותו של תומס קון בכלל, ותפיסתו את הפרדיגמה והמסורת בפרט. בהקשר זה, המאמר יבדוק האם נכון להבין את הפרדיגמה כמקבילה למסורת. בהמשך ידונו היבטים של מסורת וצבירת ידע ומימד הרציונאלית בתפיסה המדעית. המאמר ישאל האם על פי קון יש מקום לבקר את המסורת בתוך המסורת. לבסוף, המאמר יבחן מעבר בין פרדיגמות ומסורות עם דגש על הביקורת של  אליסדייר מקינטאייר על קון

1. עיקר הגותו של קון ותפיסתו את הפרדיגמה והמסורת

תפיסת המדע הרווחת עד הופעתו של קון הייתה שמדע הוא מכלול עובדות, תיאוריות ושיטות המקובצות בספרים מקובלים. המדענים הם אלו שחתרו לתרום פרט כזה או אחר למכלול הזה. לכן התפתחות מדעית היא תהליך הדרגתי והצטברותי באמצעותו התווספו הפרטים אל ערימת המלאי שגדלה בלי הרף, ומהווה את הטכניקה והידיעה המדעיים.

בשנים האחרונות כמה היסטוריונים של המדע מתקשים למלא את התפקיד שהועידה להם תפיסת ההתפתחות בדרך של הצטברות. הולך ועולה החשד שהתפתחות המדע היא לא באמצעות הצטברות של תגליות. בהדרגה החלו היסטוריונים של המדע לשאול שאלות מסוגים חדשים ולהצביע על קווי התפתחות שונים, לעיתים לא הצטברותיים, בדרך התפתחותם של המדעים.

בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" קון מתאר את המדע כתהליך מעגלי. בתקופות מסוימות, אותן מכנה קון תקופות "מדע תקני", ישנה תיאוריה אחת בלבד, המכונה על ידי קון פרדיגמה. הפרדיגמה היא אינה רק תיאוריה אלא השקפת עולם כוללנית המתווה את דרך המחקר כולה. הפרדיגמה קובעת מהן התופעות הרלוונטיות למחקר וכיצד התיאוריה מסבירה אותן. היא מציגה בפני המדענים את הבעיות הפתוחות העומדות על הפרק וקובעת קריטריונים הולמים.  מדע תקני פירושו מחקר המבוסס היטב על הישג מדעי אחד או כמה הישגים שהושגו בעבר, שבזמן מסוים קהילייה מדעית מכירה בהם כמספקי היסודות להמשך פעולה.

הפרדיגמה מציגה רעיון מסוים. כשרעיון זה עלה לראשונה הוא היה מהפכני והציע אופן הסתכלות חדש ומגובש על המציאות, אך יחד עם זאת הכיל קצוות לא סגורים ונושאים אשר נדרשה בהן חקירה נוספת. בתקופת המדע התקני של פרדיגמה מסוימת, המדענים פועלים כפותרי חידות במסגרת הפרדיגמה המספקת להם את הכלים המושגיים, הבעיות ודרכי הפיתרון הלגיטימיות. לפי קון, המוטיבציה העיקרית של המדענים היא פיתרון החידות הללו. בשל הקונצנזוס, המסגרת וההכוונה שנותנת הפרדיגמה למדענים, פעילותם בתקופה זו פורייה ביותר ותורמת משמעותית למדע.

המדע התקני מדכא לעיתים קרובות חידושים מפני שהם חותרים תחת המחויבות הבסיסיות שבהן הוא קשור. למרות זאת עצם טבעו של המחקר התקני מבטיח שלא לאורך זמן ידוכא החידוש, שכן חידוש יכול להגיע מתוך התנגדות של המומחים בתחום לתוצאה אליה הגיעו דרך השיטות הידועות, או ציוד שתוכנן למטרות המחקר התקני אינו פועל כפי שחזו מראש והוא מגלה חריגה שלא ניתנת ליישוב עם הציפייה המקצועית. כאשר אנשי המקצוע לא יכולים עוד להתעלם מהחריגות החותרות תחת המסורת הקיימת של העיסוק המדעי, מתחילות חקירות חדשות. תקופה זו מכונה על ידי קון "תקופת משבר" המסתיימת כאשר אחד הרעיונות החדשים שהועלו רוכש לעצמו מעמד והופך לבסיס לפרדיגמה חדשה. אירוע זה מכונה "מהפכה" ולאחריו עוברים המדענים לאופן התבוננות חדש בטבע, תהליך המדומה על פי קון להמרת דת. ההתרחשויות שבהן חלה תזוזה במחויבות המקצועית מכונות על ידי קון "מהפכות מדעיות"- אלו הם גילויים של שבירת המסורת המשלימים את הפעילות נאמנת המסורת של המדע התקני .

המצאת תיאוריות אחרות, חדשות, מעוררת התנגדות אצל מומחים אשר בתחום התמחותם זה קורה. ההתנגדות מתרחשת משום שעבור כל המומחים הללו, התיאוריה החדשה פירושה שינוי בכללים שחלו עד כה על העיסוק המדעי התקני ולכן בהכרח יש לה השלכה על הרבה מהעבודה המדעית שכבר הושלמה בהצלחה. מבחינה זו תיאוריה חדשה היא כמעט לעולם לא רק תוספת לידע הקיים אלא היא גם משנה אותו. זאת משום שהטמעתה מצריכה שחזור של תיאוריות והערכה מחדש של עובדות קודמות. זהו תהליך מהפכני במהותו.

דעות קדומות והתנגדות לחידוש יכולות אמנם להחניק את ההתקדמות המדעית, אבל העובדה שהן נמצאות בכל מקום מלמדת כי מדובר בתכונות שחיוניות המחקר. לתכונות הללו קורא קון "הדוגמטיות של המדע הבשל". התכונות הללו מתוארות כחינוך המדעי המנחיל לתלמידיו את הדבר שהקהילה המדעית רכשה בעבר-  מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת ההשקפה הזו. ניתן להחליף את ההתחייבות מזמן לזמן, אך אי אפשר לוותר על מחויבות ככה סתם. כל זמן שהיא ממשיכה לאפיין את קהילת המדענים המקצועיים, אי אפשר לקיים מחקר פורה בלעדיה משום המחויבות מגדירה בשביל המדען את הבעיות הזמינות למחקר ואת טיבם של הפתרונות הקבילים- לכן היא מהווה רכיב יסודי של המחקר. המחויבות שהחינוך הקנה למדען מספקת את כללי המשחק המקובל בתקופתו. התפקיד השני של המחויבות סותר את תפקידה הראשון: העוצמה של המחויבות והתמיכה של הקהילה המקצועית בה מספקות למדען גלאי רגיש במיוחד לאיתור נקודות בעייתיות המוליד חידושים עובדתיים ותיאורטיים חשובים. רוב התגליות הלא צפויות והחידושים התיאורטיים הם תגובות לשבירה של כללי המשחק שנקבעו בעבר. מדע לא יכול להתקיים ללא התנגדות, משום שזו תורמת להפיכת המדעים לפעילות מהפכנית.

כדי שתיאוריה תתקבל כפרדיגמה עליה להיות טובה יותר ממתחרותיה , אך אין היא נדרשת להסביר את כל העובדות העשויות להיקרות על דרכה, והיא אכן אינה מסבירה אותן. פרדיגמה גורמת לסיום וויכוח בין אסכולות ובכך לחזרה מתמדת על הנחות יסוד. בנוסף היא מקנה ביטחון למדענים שהם אכן על הדרך הנכונה, דבר המעודד אותם לקחת על עצמם עבודות מדויקות יותר, אזוטריות ותובעניות יותר.

במהלך התפתחותו של מדע ממדעי הטבע, כשאדם או קבוצה מצליחים לראשונה ליצור סינתזה המושכת אליה את רוב אנשי המקצוע שבדור הבא, הולכות ונעלמות האסכולות הישנות. הסיבה לכך היא בחלקה העובדה שחברי האסכולות הללו מתחברים לפרדיגמה החדשה. הפרדיגמה החדשה מניחה הגדרה חדשה יותר וקשוחה יותר של התחום. אולם תמיד יהיו את אלו הדבקים בדעות הישנות ושאינם רוצים או אינם יכולים להתאים את עבודתם להגדרה החדשה, הם נאלצים להמשיך את עבודתם תוך בידוד או להצטרף לקבוצה אחרת.

העלאת סוגים חדשים של תופעות אינה ממטרות המדע התקני. במקום זאת, המחקר של המדע התקני מכוון לניסוחן של אותן תופעות ותיאוריות שכבר נמצאות בפרדיגמה. ייתכן שאלו פגמים והתחומים שהמדע התקני חוקר הם זעירים ובעלי חזון מוגבל, אך מסתבר שההגבלות, שנולדו מתוך הביטחון בפרדיגמה, מהותיות להתפתחות המדע. בריכוז תשומת הלב בתחום קטן של בעיות אזוטריות, הפרדיגמה מכריחה מדענים לחקור חלק מסוים של הטבע בפירוט רב שלא היו מגיעים אליו לולא הפרדיגמה. כל זמן שהפרדיגמה קיימת וזוכה להצלחה, מספיקים אנשי המקצוע לפתור בעיות שספק אם אחרת היו מעלים אותן כלל על דעתם ולא היו נוטלים אותם על עצמם ללא התקשרות לפרדיגמה.

על פי קון פרדיגמה היא בראש ובראשונה הישג מדעי בסיסי, הכולל הן תיאוריה והן שימושים למטרת תוצאות, ניסויים ותצפיות. אך חשוב מכך זהו הישג לא מושלם המותיר פתח למחקרים מכל הסוגים. לבסוף, זהו הישג מקובל שהתקבל על דעת קבוצה שחבריה אינם מנסים להתחרות בו או למצוא לו חלופות, במקום זאת הם מנסים להרחיבו ולנצלו במגוון דרכים.

קבלה של פרדיגמה היא תנאי היסטורי מוקדם לסוגים היעילים יותר של המחקר המדעי, אך פרדיגמות המגבירות את יעילות המחקר אינן חייבות להיות קבועות, יותר מכך, בדרך כלל אינן כאלה. תבנית ההתפתחות של המדע הבשל היא בדרך כלל מפרדיגמה לפרדיגמה. השוני בין התקופה הפוסט פרדיגמית לתקופה הפרה פרדיגמית נובע לא מביטולו של הויכוח על עקרונות היסוד, אלא מהגבלתו לתקופות מקריות של שינוי פרדיגמות.  פרדיגמות, על אף תרומתן למאגר הידע והשיטות של המדע, משתנות ומוחלפות בתדירות גבוה בפרדיגמות אחרות שאינן עולות עמן בקנה אחד. יכול להיווצר מצב בו קהילה מדעית מכריזה כי עבר זמנה של פרדיגמה או לדחות השקפה של אסכולה קדם פרדיגמית ובכך גם לדחות גרעין של תפיסה מדעית חשובה שלימים ייתכן ותופיע מחדש.

מה שנותר לקהילה המדעית לעשות כאשר יש ברשותה פרדיגמה הוא להשקיע את כוחם וכישרונם במאמצים להשיג התאמה טובה יותר בין הפרדיגמה לחוקי הטבע. חלק ממאמציהם, בעיקר בשלבים המוקדמים של פיתוח הפרדיגמה, מכוונים לבהרתה ולהגברת הדיוק. כמו כן נותרת למדענים עבודה רבה בשיפור ההתאמה בין הפרדיגמה לטבע. במחקר המבוסס על פרדיגמה הכל ידוע מראש חוץ מפרטי התוצאה- האתגר הוא לא לגלות את הלא נודע אלא להפיק את הידוע- הקסם טמון לא במה שהצלחה עשויה לגלות, אלא בעצם הקושי להצליח. הפרדיגמה הנרכשת במהלך לימודים מספקת את כללי המשחק, מתארת את הכלים העומדים לרשות המדען במהלך המשחק ומסבירה לו מה טיבה של התוצאה הנדרשת- משימתו היא לתמרן בכל אלו על מנת להגיע לתוצאה הנדרשת. אם הוא נכשל, זה מעיד על חוסר מיומנות ולא מעמיד בספק את הכלים שהפרדיגמה סיפקה, שכן ללא הפרדיגמה לא הייתה כלל חידה לפיצוח. לכן המחויבות לפרדיגמה לא מפתיעה  וטוב הדבר שאין היא נזנחת בנקל- הניסיון מוכיח כי מאמצים חוזרים ונשנים כמעט בכל המקרים מצליחים להניב פיתרון במסגרת הפרדיגמה. לפרדיגמה מעלה אחת גדולה: היא משחררת את המדען מעיסוק בחידות קטנות. בצורה זו המדע מתקדם.

יתרון של המחקר המבוסס על פרדיגמות- הוא שהמדען יודע מה התוצאה צריכה להיות ומה דיוקה, כשזו מבוששת לבוא המדען מבין ומזהה שמשהו השתבש בדרך. הזיהוי הזה הוא תנאי מוקדם לכל החידושים היסודיים בתיאוריה מדעית וכמעט לכל הגילויים של סוגי תופעות חדשים. לאחר שהושגה פרדיגמה ראשונה, שבירת כללי המשחק שנקבע מראש היא בדרך כלל הקדמה לחידוש מדעי חשוב.

ישנן תגליות שאינן מהוות סוגים חדשים של תופעות אלא תגליות שנחזו באמצעות הפרדיגמה והן תוצר טבעי שלה. אך ישנן תגליות רבות שלא ניתן היה לחזות אותן מראש באמצעות השערות מן הידוע ובמובן מסוים הן הושגו במקרה, אך גם תגליות שהושגו במקרה דורשות ציוד רב, טכני ומושגי. יתר על כן כמעט ואין מחקר שבו לא מתרחשת תקלה, כאשר התקלה מתמידה או בולטת במיוחד ומעמידה בספק השקפות ושיטות מקובלות התוצאה היא תגלית. כך קורה שפרדיגמות הן לעיתים תנאי מוקדם כפול לתגליות: המחקר שהשתבש לא היה קורה בלעדיהן וגם כאשר המחקר השתבש, הפרדיגמה עוזרת להחליט אם כדאי לחקור את התקלה. לכן על המדען להבדיל בין חריגה יסודית לתקלה סתמית. התבנית של תגלית באמצעות חריגה המציבה סימן שאלה על שיטות והשקפות מבוססות חוזרת ונשנית במהלך ההתפתחות המדעית. במדעים הבשלים חידושים לא צפויים מגיעים בדרך כלל כתוצאה ממשהו שהשתבש. לכן ניתן לומר שלחריגה נועד מקום חשוב בסלילת הדרך לגילויים חדשים והיא ממלאת תפקיד חשוב עוד יותר בהמצאת תיאוריות חדשות.

קון טוען שחידוש מדעי יכול להתקבל רק בנסיבות כאלו, תיאוריות חדשות צומחות ממחקרים שהתבססו על פי תיאוריות ישנות ורק כאשר משהו משתבש. תנאי מוקדם לתיאוריה חדשה הוא חריגה הזוכה להכרה רחבה והכרה כזו יכולה להתפתח רק בקבוצה היודעת היטב מה יהיו התוצאות אם הכל יתנהל כשורה. החינוך המדעי מכשיר את המדענים לפעול כפותרי חידות על פי הכללים הקיימים, אך גם מלמדם לראות את עצמם כמגלים וממציאים המודים רק בחוקים שהטבע עצמו מכתיב- התוצאה היא מתח נרכש בנפש הפרט ובקרב הקהילה המדעית, בין כישורים מקצועיים ואידיאולוגיה מקצועית. המתח הזה והיכולת לעמוד בו, על פי קון, הם גורמים חשובים להצלחת המדע ומוכיחים את תלות המחקר במסורת.

2. תפיסתו של קון את המסורת

כפי שנאמר, מדע תקני פירושו מחקר המבוסס היטב על הישג מדעי אחד או כמה הישגים כאלו שהושגו בעבר, שבזמן מסוים קהילייה מדעית מסוימת מכירה בהם כמספקי יסודות להמשך פעולתה. אם כן, ניתן לומר כי המדע התקני הוא המסורת המנחה את המדענים, מתווה להם דרך פעולה ומהווה המסגרת שבתוכה הם פועלים.

חיבורים מסוימים, כמו זה של אריסטו, תלמי ופרנקלין שימשו, באופן מובלע, לצורך הגדרת לגיטימיות של תחום מחקר מסוים למען הדורות הבאים של אנשי המקצוע. עלה בידם של חיבורים אלו לעשות זאת הודות לשני אפיונים מהותיים שהיו משותפים להם: האפיון הראשון הינו שהישגם היה חסר תקדים במידה שהספיקה למשוך אליהם קבוצה של נאמנים ממשיכי דרך ולהרחיקם מצורות מתחרות של פעילות מדעית. האפיון השני הוא שהישג היה בעל קצוות פתוחים במידה מספקת על מנת להשאיר בעיות שונות לשם פיתרון בידי קבוצה המוגדרת מחדש של אנשי המקצוע.

להישגים אלו קון נתן את הכינוי "פרדיגמה". הפרדיגמה קשורה באופן הדוק למדע התקני. במונח פרדיגמה קון מתכוון לומר שכמה דוגמאות מקובלות של עיסוק מעשי הכוללות חוק, תיאוריה, יישום ושימוש במכשירים, מספקות מודלים שמהם צומחת מסורת מלוכדת של מחקר מדעי. לימוד הפרדיגמות הוא עיקר הכנתו של תלמיד לקראת חברות בקהילה מדעית מסוימת, בתוכה הוא עתיד לעסוק במקצועו. הואיל והאנשים עמם הוא עובד למדו את יסודות תחומם מתוך אותם דגמים, עבודתו תעורר לעיתים רחוקות מחלוקות על ענייני יסוד- שכן אנשים שמחקרם מבוסס על פרדיגמות משותפות קשורים לאותם כללים ואמות מידה של העבודה המדעית. ההתקשרות וההסכמה הכללית שהיא יוצרת הן דרישות מוקדמות למדע התקני, רוצה לומר, להיווצרותה והמשכיותה של מסורת מחקר מסוימת. כלומר, קון תופס את המסורת כפרדיגמה, שהרי, הפרדיגמה השלטת בזמן נתון מהווה את מסורת התקופה.

 לחלק ב של המאמר

תגובות

מעניין מאד אבל עם זאת

יש להתייחס למודל שבונה לקטוש שהוא אולי שביל זהב בין קון למקנטייר. המודל של לקטוש מאפשר מהפכות מדעיות אולם במסגרת תוכנית מחקר שבה תיאוריה קיימת מסוגלת להתרחב באמצעות "חגורות בטחון". כשתוכנית מחקר מפסיקה להיות פרוגרסיבית, הניוון שלה מוביל להחלפתה. למעשה לקטוש מציג מציאות מורכבת יותר לעולם של חידות של קון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ח. פומרנץ ונ. ריבל