אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כמו רקדני בלט: השמות שמורים במערכת - שושנה ויג ובלפור חקק


התמונה של יהודית מליק שירן
השמות שמורים במערכת - מאת שושנה ויג ובלפור חקק. הוצאת פיוטית

שמות שמורים במערכת - מאת שושנה ויג ובלפור חקק. הוצאת פיוטית

 "השמות שמורים במערכת" מאת שושנה ויג ובלפור חקק. הוצאת "פיוטית".

כמו רקדני בלט מתנועעות שתי דמויות המניעות עלילה בדיונית בממלכת המילים. הדמויות  הן נסתרות, חיות בתוך מילים, חיות מתוך הרווחים שבין השורות ומתעצמות לעיני הקורא מתוך הפסקאות, מנסות לקלף כל פעם מחדש את הזהויות הלא מוגדרות ביניהן, בתחילה הדמות הנשית היא נסתרת, חיה בתוך הצללה ומכונה "אהובה" בגוף שלישי, "את" בגוף שני ויש בפניה הנסתרת הזאת היסוס בכתיבה, בריחה אל עולם מוכר:"כעולם המראות,כתמונות, כדימויים וכחוויה הספרותית"(עמ' 38). הנותן משענת בטוחה אל הלא ידוע במרחב הסיפורי. כשהדמות הנשית כותבת אל "אהובה", ובפניה אחרת "איש מסתתר",הכתיבה שלה זורמת, היא מכנה את הדמות הגברית בפניה ישירה אהובי וכותבת אליו ללא חוקים. כתיבה זו משרה על הקורא תחושה מוכרת: יש כאן להט כתיבה. יש כאן בימת חיים של עלילה דמיונית, עלילה שדמויותיה נוצרות מול עיני הקורא מאפשרות לו לחוות לבטים, התחבטויות וקשיים. עלילה זו מצליחה לעורר בקורא אוירה של מתח דרמטי הנוצר באיפוק המהוסס של הכותב, המביא למכתביו את אירועי חייו ושוזר אותם במכתבי העלילה הדמיונית. גם לדמות הנשית הכותבת את מכתביה ומשמרת אותם בעקביות של תיעוד יומני עם תאריכים, גם לה יש גיחות של התרגשות מתוך העולם הבדיוני לעולם המציאותי.

 הרקע לכתיבת הרומאן הזה תמיד מהדהד כטיוטת ספר שנכתב ככתיבה אינטואיטיבית, הדמות הגברית כתבה פיסקה והדמות הנשית כתבה פיסקה וככה נוצרו חוליות שרשרת בעלילה דמיונית, אלא שהספר הזה מרוב מחיקות וליטושי כתיבה איבד מאופיו ומייחודו ולכן נעשתה כאן כתיבה אחרת, כתיבת מכתבים באמצעות מחשב. השליחה שלהם מהירה מאוד, איננה מחליפה את הציפייה למכתב, את ההתרגשות ואת ערגת הגעגוע.

 ליצירה יש נפש, העלילה שמניעה אותה נוצרת מדמויות. גבר ואישה החולקים אהבה אסורה במיטת המילים. יש רמזים רבים למכביר שמשאירה הדמות הגברית מעולם השירה דווקא "גן העדן האבוד" מאת ג'ון מילטון וחליפת המכתבים בין ביאליק לבין אירה יאן המעידה על אהבה אסורה.  גם "היער האגדי",מזכיר את הקומדיה האלוהית שכתב דנטה אלייגירי.  רמזים מעולם השירה מעידים על ההליכה הבטוחה בעולם המראות השירי. במרחב הסיפורי המגולם בצורה של מכתבים אינטימיים הייתי רוצה לראות עוגן בסצנות סיפוריות.את העוגן הזה אני לא מוצאת כאן. הלא לא יתכן שרק משוררים כתבו דיאלוגֵי שירה עם דמות ערטילאית או עם דמות ממשית. ונשאלות שאלותיי ככל שאני מתקדמת בקריאה, האם יש חוקיות לכתיבת רומן?  מה בין אמת לבדיה? האם אני כקוראת  וכמשוררת הבוראת מילים ממעיין הנפש של היצירה, יכולה להתעלם מאירועי הספרות המוזכרים כאן כמו המפגש במלון ארבל בטבריה, כמו המפגש התרבותי בין משוררים דרוזים למשוררים ישראלים? איפה עובר התפר הדק בין מורכבות העלילה הבדיונית לבין העלילה המציאותית? להט הכתיבה של הדמות הנשית מזכיר את ההתרגשות הבוערת של נערה הנכספת למכתב מאהובה. גם הדמות הגברית לא יודעת איך לעכל את פרץ הרגשות הנשלף החוצה. האם זו ילדה, נערה או אישה בשלה הכותבת אליו? ניסיונות השכנוע של הדמות הנשית "כשאני כותבת את המציאות האמיתית, גם התאריכים שלי אמיתיים. איני צריכה לחוקים. אני אולי לא החוקית שלך, אך חקוקה לנצח. השתחרר אהובי" (עמ'.  41)

חידת הזהויות ממשיכה לתעתע בין הדמויות הכותבות המוצאות מפלטן בעולם המוכר להן- עולם השירה. על בימת החיים הספרותית נערמים הקשיים ומה שזרם והיה חופשי מתמיד נעטף עתה בגלימות של צנזורה. מעין ביקורת שיפוטית עצמית, "מה יכנס למכתב ומה לא יכנס. זו כל השאלה "(עמ' 46). שוב המפלט הוא עולם השירה במחזה "המלט" שכתב ויליאם שייקספיר. הדמויות, שהן הנפשות הפועלות בעלילה חלומית, בדיה אמיתית היכולה לשכנע את הקורא ויכולה לתעתע בקורא עושה זאת נהדר בשאלה היה או לא היה? וזה ייחודה. האם זהו מסעו של אודיסאוס והכותב מדמה את עצמו אליו? והאמת לא מפריע לי שלדמויות אין שמות ואין ייחוס אגדי, יש להן כינויים המגבירים את הרכות האינטימית, התשוקה המסתתרת בין המילים ומעבר להן, את היופי הנארג בין מחשבות סמויות למחשבות גלויות, הקורא חש כגיבור מעורב בתפאורת מילים שיוצרות הנפשות הפועלות במעיין הנפש של היצירה.

 המסתוריות החידתית לא נחשפת ונשמרת האווירה הדרמטית שיוצרת מתח והנאת קריאה. ייחודו של הספר הזה שדווקא חליפת המכתבים הזאת מביאה את הקורא להיות קשוב להד הצלילים של המילים הנכתבות והנשמעות בנפשות הדמויות. קשה להניח את הספר מהיד, יצר הסקרנות גובר על כל מידה של אינטימיות. כאשר דמויות הופכות לבשר ודם מול עיני הקורא, הן מביאות לו את עולמן התרבותי השופע. עולם שאולי אינו מוכר לו ואולי חלקים ממנו אכן מוכרים לו. העולם התרבותי שהדמויות מביאות עמן אל הסיפור המאכלס אותן בתוכו, הוא העולם שאין בו חוקים לאהבה, היא פורחת כעץ  מהרגע שהשמש הזדחלה "אל בין ירכי הרקיע ושקעה אל תוך חלום הלילה"(עמ'48)."הבערה שעולה מן המילים נגעה גם בדרכים המובילות מגיא בן הינום ונחל קדרון אל מעלה הר ציון, את ודאי זוכרת את תיקון חצות של חסידי ברסלב בקבר דוד המלך. תיקון חצות שנכחנו בו יחד, אף שאסור לנשים להיות במחיצת גברים בתיקון זה. את העזת להיות שם לידי. אולי גם רומאן המכתבים הזה הוא תיקון אהבה."(עמ' 49 ).

 שתי הדמויות יוצאות למסע רוחני יחדיו. כאילו מביאות הנה לרומאן המכתבים הזה ריקוד בשתי תנועות. תנועה קווית המחפשת סדר וארגון קבוע במבנה, מסגרת וחוקים, ותנועה מעגלית המרחפת בין המילים, הקשובה להד הצלילים הבוקע מתוך רגשותיהם. הריקוד הזה יוצר ניגודיות בתנועה שמהווה את הקושי הגדול בכתיבה במישור הפיזי של העלילה המתפתחת. אהבתי את הרצון הזה לדעת מתוך האונות של המוח, את הניסיון הזה להבין את מחשבותיו של הכותב, לא צריך לשבת בחדרי הלב אפשר ממש להתביית על ערוצי המחשבה של האונה הימנית או האונה השמאלית כדי לגלות את המעצורים והחסמים בערוצי מחשבה מקובעים. חייכתי כשקראתי את מכתבו של הכותב אליה בפנייה "אישה", פנייה המנערת את מה שהוא חשב עליה, כי היא הצליחה להרחיב את ריקודו השמרני לסלסה בוערת "את טפסנית הרים ואצנית למרחקים ארוכים"(עמ'53). מרגע השחרור הזה המסע הרוחני שאין בו חוקים ומסגרות הופך להיות מצחיק, שנון וקליל.  הפנייה השמרנית התפוררה ואת מקומה תפסה פנייה קלילה "למתפרחחת", מכאן מתחיל דואט ריקודי ללא חוקים. גם סיומי המכתבים של הכותב אל הכותבת הופכים למשהו שונה "הממציא הדגול", "הגוזמאי הפרטי שלך."

 "המסע נמשך כמסע של זיווג, כמסע של זוג שיוצא לדרך. בכל זיווג יש סוד שאיננו מובן לאיש"(עמ'61). הדרך הנחווית היא דרך בשני מישורים: מישור של הליכה, שיש בה דרך חתחתים הסובבת גאיות והרים, דרך מוחשית וארצית מחד. ודרך סודית שסובבת את לשון המראות והחידות של החלום מאידך. המישור השני הוא מסע של תנועה המתחיל בחלום ומסתיים בחלום. הדמיון והפנטזיה מוליכים את עיני הקורא למקצבים השונים של החיים המשתקפים בחלום ללא חוקים. זו דרך של התכתבות, של כתיבת מכתבים ובמישור הזה העֵז של ש"י עגנון הופכת לפרה בתוך מערה המעניקה חלב מארץ ישראל. גם גבריאל גרסיה מארכס המביא את הבדידות ואת הכמיהה לאהבה  בספרו "מאה שנים של בדידות" מרמז על יציאה זוגית שחבוי בתוכה סוד מלכד. הסוד המלכד את הכותבים ברומאן זה, הוא ההתחברות אל המילה. "כוחה של המילה, כוחו של המשפט, כוחן של הפסקאות"(עמ'  . (65

 כמו עוף החול הנברא מחדש ככה נבראות הדמויות בתוך הספר הזה. מנסות  מתוך התוהו ובוהו של המכתבים לפלס דרך בראשיתית של מבנה קבוע ומאורגן. תחילה בשפה ציורית ולאחריה בשפה של מילים. כוחן של המילים לקרב ולהרחיק. להוביל את הקורא המזדמן אל עולם רוחש מילים בתוך דפי ספר מתהווים. כמו הדמויות המניעות את העלילה בדיאלוג מכתבים, ככה הקורא שותף למחזה הזה המועלה על בימת החלום, בימה המאפשרת לדמויות להיות שחקנים בעלילה שהמציאו. הקורא משנה את תפקידו, מקורא לצופה במחזה המועלה לפניו. בין מציאות להזיה מככבת הפנטזיה ככוכבת ראשית במחזה. בספר שדפיו נרקמים שתי וערב ברגשות הזויים המפנטזים על מציאות בדיונית גיבוריו ישמשו לו מגן ומשענת. ספר חדשני במערכת יחסים בדיונית הלוקח את הקוראים  למחוזותיהם של שני משוררים שהמציאו עלילה דמיונית הסוחפת את הקוראים לממלכת המילים  שנבראה מתוך חלומות. מומלץ לאוהבי המילה הכתובה.

תגובות

ברכות

אני מכירה אישית את הכותבים, ואכן קלטת את השירה שבנשמתם, שאין לה לאן לברוח והיא נשאבת אל הפרוזה. בהצלחה עם הספר וכל הכבוד על הניתוח המעמיק.
התמונה של יהודית מליק שירן

תודה זוהר יקרה, שאהבת את רשימתי.

משוררים כותבים מכתבים זה לזו. עולמם מלווה בלשון ציורית שהיא אופיינית לעולם המראות בשירה. המוכר להם שאב אותם לעגון בבטחה ליד ביתם המרגיע המעניק שלווה רוחנית. העולם הפרוזאי אליו הם שואפים להגיע מכניס אותם לסיפור מסגרת וסיפור פנימי. בסיפור המסגרת מצויה חליפת מכתבים מרתקת המבליטה רגשות ודפוסי התנהגויות. בסיפור הפנימי הדמויות נעדרות השמות הפרטיים נקשרות אל הקוראים בכינויים של "את" בגוף שני, או "הגוזמאי הדגול", כינויים שמאפשרים לגעת בדמויות ולהתאהב בהן.

מאמר מרתק

אני לא מכירה את כותבי הספר, אך זכיתי לקרוא מאמר מרתק. תודה על ההמלצה
התמונה של יהודית מליק שירן

השמות שמורים במערכת

שני משוררים השתעשעו בכתיבת מכתבים זה לזו. נכנסו לנעלי שתי דמויות עלומות והרחיבו את עולמן מול עיני הקורא. שיתפו במחשבותיהן, הכירו לקורא את עולמן ואת סביבתן הקרובה ויצרו עלילה דמיונית לחלוטין אך מעוגנת במפגשי משוררים ברחבי הארץ. חליפת מכתבים זו האירה את ההיבט הזה שגם משורר היודע לצמצם בתמצית הדיוק את מילותיו בז'אנר אחר של פרוזה יכולים להרחיב את הצמצום של המילים מז'אנר אחר וליצור עולם שכולו מראות ונופים מוכרים דרך הלב. אני ממליצה לך לפנות להוצאת "פיוטית" לרכוש את הספר, או לחילופין לחפש אותו בחנויות המובחרות. אם נהנית מרשימתי , מהספר תהני עוד יותר. תודה לך

תענוג לקרוא את הרשימה

שלום יהודית, רשימה מקצועית,עמוקה בתכנים ומקיפה מאוד. תודה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודית מליק שירן