אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האם ההתקפה הישראלית על הכור הסורי בספטמבר 2007 הינה פעולת מנע לגיטימית?


התמונה של תומר ריבל

הכור הסורי באל קיבאר לפני ואחרי ההפצצה הישראלית

על פי דיווחים מהתקשורת, ב-6 לספטמבר, 2007, מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו והשמידו מבנה בצפון מזרח סוריה במקום שנקרא אל-קיבאר. שאריות המבנה לאחר ההפצצה וההריסות פונו במהרה על ידי השלטונות הסורים, אולם בחינה של דגימות קרקע שבוצעו על ידי סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) לאחר ההפצצה גילו שאריות של חלקיקי אורניום באתר. ב-24 לאפריל 2008, סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב שיחררה סרטון ווידאו לקונגרס שהציג ראיות לפיהן האתר שהופצץ על ידי ישראל הכיל כור גרעיני למטרות צבאיות תוצרת קוריאנית. על פי הווידאו, בזמן ההפצצה הכור לא הכיל דלק גרעיני, כלומר לא היה פעיל (1).

הפעולה הישראלית נגד הכור באל-קיבאר הינה בעייתית במונחים של הגישה הלגליסטית אשר אוסרת שימוש בכוח או איום בשימוש בכוח על ידי מדינה אחת נגד אחרת (צ'ארטר האו"ם, סעיף 2/4(. מעבר לשימוש לא חוקי בכוח, הפעולה הישראלית מהווה הפרת השלמות הטריטוריאלית של מדינה אחרת מהרגע בו מטוסים ישראלים חצו את הגבול ונכנסו לשטח האווירי הסורי. הגישה הלגליסטית מתירה שימוש בכוח כדי להדוף התקפה צבאית המתקיימת בפועל כאקט של הגנה עצמית (צ'ארטר האו"ם, סעיף 51). דיויד לובן (David Luban) טוען כי כאשר התקפה צבאית הינה מיידית, המדינה העומדת להיות מותקפת רשאית לא להמתין ולצאת במהלומה מקדימה (pre-emptive strike); מרבית התיאורטיקנים והמשפטנים הבינ"ל מתייחסים למלחמה מקדימה כסוג של הגנה עצמית, בתנאי שהתקפת האויב אכן מיידית (Luban, 2004: 212).

מנקודת המבט הלגליסטית, ההתקפה הישראלית על הכור הסורי אינה יכולה להיכלל תחת הקטגוריה של מהלומה מקדימה תחת האמתלא של הגנה עצמית היות שהיא נועדה לתת מענה לאיום בטווח הארוך. ניתן להניח במידת סבירות גבוהה שבזמן הפצצת הכור באל-קיבאר, תוכנית הגרעין הסורית הייתה בחיתוליה (לראייה, בזמן ההפצצה הכור לא הכיל דלק גרעיני) ונדרשות שנים רבות עד שסוריה תוכל לצבור מספיק חומר גרעיני להרכיב פצצה, לרכוש את הטכנולוגיות לייצר נפצים גרעיניים ולהרכיב פצצה מוכנה לשימוש על אמצעי נשיאה (טיל או מטוס). לפיכך, הפעולה הישראלית נכללת תחת הקטגוריה של מהלומת מנע (preventive strike) שעל פי הגדרתו של לובן היא פעולה שנועדה למנוע או לעכב איום צבאי לטווח הארוך ולא המיידי (Ibid., 213). אכן, הרציונאל שעמד מאחורי הפעולה הישראלית היה לעקור באיבו תהליך התגרענות עתידי של מדינת אויב הגובלת עימה. נשק גרעיני בידי סוריה יהיה בגדר איום אסטרטגי בעל השלכות קיומיות על בטחונה של ישראל.

השאלה שיש לשאול, לפיכך, היא האם ניתן להצדיק מהלומת מנע נגד איום צבאי ארוך טווח דוגמת הפצצת הכור הסורי. מאמר זה ינסה לבחון את הלגיטימציה של הפעולה הישראלית מבעד לעיניהם של שני חוקרים, מיכאל וולצר (Michael Walzer) (1977) ודיויד לובן (2004, 2007(. אף אחד מבין שני החוקרים הללו לא עוסק ישירות במקרה הבוחן המוצג במאמר. על כן שיטת העבודה תתבסס על רוח הדברים כפי שמשתמעת מכתביהם ודרכה תנסה להסיק על המקרה הנידון. מכיוון שמדובר על ישום גישות הדנות בסוגיית מלחמת מנע באופן כללי על מקרה אמפירי פרטיקולארי, ישנו מקום לפרשנות. במילים אחרות, יתכן וכותב אחר יבין דברים אחרת ויציע יישום אמפירי שונה מכותב המאמר הנוכחי.

א) מיכאל וולצר - שלילת הלגיטימציה

במישור העקרוני, וולצר מתנגד לצעדי מנע (preventive action). הוא מבסס התנגדות זו על שלילת טיעון תועלתני מרכזי אשר באמצעותו הטוענים בעד מלחמת מנע מוצאים צידוק לטענתם. הטיעון התועלתני מתבסס על ההנחה כי יציאה מוקדמת למלחמה, קודם שהופר האיזון באורח מכריע כלשהו, מפחיתה בהרבה את מחיר ההגנה, בעוד שהמתנה אין פירושה הימנעות ממלחמה. נהפוך הוא, פירושה של המתנה היא לחימה בעתיד בקנה מידה גדול יותר ובתנאים רעים יותר (וולצר, 1977: 95-96).

מטיעון זה ניתן על נקל להצדיק את הפעולה הישראלית נגד הכור הסורי: דחיית הפעולה נגד תשתית הגרעין הסורית כשהיא בחיתוליה תעמיד את ישראל בשנים הבאות במצב בו היא תאלץ להתמודד מול סוריה גרעינית. לחימה מול סוריה גרעינית תהיה חמורה לעין ערוך בהשוואה לסוריה ללא נשק גרעיני. מידת החומרה תורגש לא רק מצידה של ישראל, אלא גם מצידה של סוריה והאזור כולו שעלול לסבול מההשלכות של מלחמה גרעינית בין שתי המדינות. יתרה מכך, במונחים תועלתניים, לאי נקיטת צעדים שימנעו חימוש גרעיני סורי יתלוו תוצאות חמורות נוספות. סוריה גרעינית עלולה לדרבן מדינות באזור (מצרים, ירדן, סעודיה) לרכוש נשק גרעיני על מנת לאזן כנגד האיום שהיא מציבה. לכן הפעולה הישראלית שמרה על מאזן גרעיני נוכחי יציב באזור לפיו לאף מדינה אין אופציה גרעינית, כולל ישראל שעל הנייר התחייבה לא להיות הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון (2). נקודה זו מתייחסת לטיעון תועלתני נוסף בעד צעדי מנע הכולל שמירה על מאזן הכוחות. וולצר מעלה את הטיעון בהקשר של הוגים אירופאים בני המאה ה-18 שראו במאזן הכוחות כלי יעיל לשמירה על החרות של מדינות אירופה (שם.). ניתן ליישם את אותו העיקרון על יציבות אזורית: ההתקפה הישראלית נועדה לשמר מאזן גרעיני קיים במזרח התיכון לשם שמירה על היציבות.

אלא שלפי דעתו של וולצר, לטיעונים התועלתניים אין אחיזה של ממש במציאות. אף מדינאי או איש צבא אינו ניחן ביכולות לחזות את העתיד ולכן לא ניתן לקבוע במונחים תוצאתיים (consequential) האם פעולה שביצענו כיום, תניב תועלת בעתיד, על אחת כמה וכמה, וולצר מעיר, בהתחשב באי הוודאות הקיצונית של מדיניות הכוח (שם.). במקרה הבוחן של ההתקפה הישראלית על הכור הסורי, ניתן להעלות שני תרחישים שממחישים את אותה אי הוודאות: א) יתכן ובעתיד יצלח תהליך מדיני בין ישראל וסוריה והאחרונה לא תיתפס יותר על ידי ישראל במונחים של איום. במקרה כזה, התקפה בהווה על הכור הסורי הינה מיותרת. ב) הימצאות נשק גרעיני בידי סוריה וישראל עשויה לחזק את היציבות ולהקטין את הסיכוי למלחמה בניהן. בגישה זו נוקט Kenneth Waltz. לדידו, המחיר שמדינות גרעיניות עלולות לשלם במונחים של תגובה גרעינית יהיה כה גבוה עד שהן תמנענה מלתקוף אחת את השנייה (Waltz,1981: 3). על כן ההתקפה הישראלית על הכור הסורי במונחים של הטווח הארוך היא דווקא לרעתה של ישראל.

גם אם לא נדחה גישה תועלתנית, ניתן עדיין לשלול את הלגיטימציה של פעולת מנע. וולצר מעלה את הסכנה לפיה מתן אישור לצעדי מנע עלול לעודד מלחמות רבות, כל אימת שתחול תמורה כלשהי במאזן הכוחות (וולצר, 1977: 96). המעבר מדיפלומטיה לשימוש בכוח נהפך לקל מידי, שיגרתי מידי ואינו מכיר בבעייתיות שיוצר ההרג (שם. 98). המהירות שישראל בחרה לעבור לאמצעים כוחניים של הפצצה אווירית ממחישים את הקלות של היד האוחזת בהדק הרובה. בפני ישראל ישנו תפריט שלם של פעולות שאינן מלחמתיות שניתן היה לנקוט בהן לפני שהוחלט על פעולה צבאית. פעולות כאלו יכולות לכלול שימוש בדיפלומטיה, הפעלת לחץ על סוריה לנטוש את תוכנית הגרעין הצבאית בדרך גורם שלישי באמצעות בעיקר פנייה לסבא"א (סוריה חתומה על ה-NPT) ולמועצת הביטחון שזו האחרונה תטיל סנקציות פוליטיות וכלכליות על המשטר הסורי. אפשרויות אלו מתחזקות ביתר שאת לאור העובדה שהאיום הגרעיני הסורי נמדד בטווח של שנים ולפיכך מתיר פרק זמן למיצוי אופציות שאינן צבאיות.

וולצר מוכן להקל בגישה הלגליסטית ולאפשר על פי הגדרתו "מניעה לגיטימית" בהעדר התקפה צבאית או בהעדרה של כוונה מיידית לפתוח בהתקפה רק במקרים בהם נוצר איום ממשי על שלמותן הטריטוריאלית או עצמאותה של המדינה (שם. 104). איום ממשי אינו חייב להיות מוגדר במונחים של זמן, דהיינו בנקודת ההתקפה הצפויה כל רגע (בדומה למגן אשר באופן רפלקסיבי מניף זרוע להגן על ראשו ברגע האחרון), אלא בנקודת האיום המספיק. איום מספיק מוגדר על פי שלושה פרמטרים: א) כוונה גלויה לפגוע, ב) דרגה של הכנות פעילות ההופכות את הכוונה הזאת לסכנה ממשית, ג) מצב כללי בו המתנה או עשיית כל דבר אחר מלבד לחימה מגדילה בעליל את הסיכון (שם. 100).

ניתן לומר באופן ברור כי שני הפרמטרים הראשונים אינם תקפים למקרה הבוחן של התקיפה הישראלית את הכור הסורי. ראשית, סוריה לא הפגינה כוונה גלויה לפגוע בישראל. בניגוד לאיראן, ההנהגה הסורית לא משמיעה רטוריקה בסגנון של רצון למחוק את ישראל מהמפה. יתרה מכך, המשטר הסורי טרח להוריד פרופיל בכל מה שקשור לפעילות הגרעינית הסורית והכור באל- קיבאר נשמר בסוד. שנית, לא ניתן לומר שיש דרגה של הכנות צבאיות בצד הסורי. תוכנית הגרעין הסורית נמצאת בחיתוליה ואינה יכולה להיכלל בשום תוכנית צבאית. יש גם לזכור שהגבול הסורי הישראלי מאז 1973 הינו גבול שקט ואין בו סימנים להכנות צבאיות. יש לזכור כי ברמת המוכנות הצבאית, הצבא הסורי סובל מפער איכותי וכמותי באמצעי לחימה מול צה"ל – מה שמקטין את האפשרות של תקיפה סורית נגד ישראל (3). הפרמטר השלישי אינו חד משמעי. מצד אחד, הימנעות מפעולה והמתנה עלולה להרע את מצבה של ישראל בהיווצרות מדינה גרעינית בגבולה הצפוני. מצד שני, כפי שהודגם לעיל, המתנה והימנעות מפעולת מנע עשויה דווקא לשפר את מצבה של ישראל בטווח הארוך או על ידי הפשרת היחסים עם סוריה באמצעות הסכם מדיני או בביסוס הרתעה גרעינית יציבה בין המדינות.

ב) לובן – לגיטימציה חלקית לצעדי מנע נגד מדינות סוררות

בדומה לוולצר, לובן מצביע על הקשיים שגישה תועלתנית מעלה כגושפנקא לצעדי מנע. לטענתו, מקבלי החלטות אינם מסוגלים להעריך במדויק את סבירות התממשותו של איום פוטנציאלי, כך שאם הם בחרו באופציה של מלחמת מנע, לא ניתן לדעת בוודאות האם הם צדקו לגבי חומרת האיום. על המדינאי מוטל עול כבד של הצורך לשפוט בד בבד עם טעויות הנלוות לשיפוט (Luban, 2004: 227). יתר על כן, כמו וולצר, לובן חושש כי לגיטימציה למלחמת מנע חד צדדית תנמיך את סף היציאה למלחמות, ותהפוך אותן לתכופות יתר על המידה (Ibid. 226). אנו עלולים למצוא את עצמנו עם מלחמות רבות חסרות תוחלת שבהן יריבות פוליטית נהפכת לאיום – כאמור, בעיקר על רקע הקושי להעריך ערב היציאה למלחמה את מידת האיום ולפיכך את מידת נחיצותה של המלחמה. לבסוף, לובן מעלה את האפשרות שמדינות יכולות לנצל לרעה לגיטימציה לצעדי מנע וליזום מלחמות על סמך איומים מוגזמים או ראיות שפוברקו (Ibid. 228).

למרות התנגדותו העקרונית למתן לגיטימציה למלחמת מנע, לובן מציע דוקטרינה מוגבלת לפיה ניתן להצדיק צעדי מנע רק שהמדובר הוא במדינה סוררת (rogue state) שמפגינה באופן שאינו משתמע לשני פנים – בלשונו של לובן, "overwhelmingly likely" – התחמשות צבאית וכוונות התקפיות. בכדי שמדינה תחשב לסוררת עליה לכלול ארבעה פרמטרים: נטייה למיליטריזם, אידיאולוגיה שמקדשת אלימות, רקורד של אלימות וצבירת יכולות מאיימות (Ibid. 230-32). במילים אחרות, כדי שמדינה סוררת תאבד את זכותה לא להיות מותקפת, היא חייבת להוות איום משמעותי.

לובן מציג פורמט בעייתי; כיצד ניתן להגדיר איום הנשקף ממדינה? פעולות שעלולות לרמז על איום – כמו בניית כור גרעיני, הקמת תשתית מחקר למחלות כמו אבעבועות שחורות או בנייתם של טילי קרקע-קרקע – הינן עדיין בתחום פעולותיה הריבוניות של המדינה (Luban, 2004: 191). לובן מציע שני דרכים עיקריות לקבוע איום: א) שימוש בארבעת הפרמטרים שהוזכרו לעיל כ"מבשרי איום" threat predictors).) (Ibid. 190). ב) בכדי שאיום יחשב לממשי, עליו להיות מגובה בכוונות, כוונות שעיקרן לסכן מדינה אחרת. כוונות הינן אקט מנטאלי וככך הן בלתי נראות. בנוסף, מדינות אינן ישויות מנטאליות בעלות כוונות. לכן כוונות נמדדות במונחים של תוכניות. מדינה סוררת נהפכת לאיום ממשי כאשר תוכניותיה מגובות על ידי פעולות נראות לעין שנועדו להגשים תוכניות עוינות (Ibid. 191-192).

פרקטיקות מסוימות שהמדינה הסוררת עוסקת בהן נחשבות למגבירות איום ומהוות נורה אדומה לשכנותיה. פרקטיקה אחת הינה פתוח נב"ק (נשק בלתי קונבנציונאלי). עבור לובן, בכל הנוגע לצעדי מנע, העיקרון המנחה הוא עוצמת הנזק שיכול להיגרם על ידי שימוש יחיד בנשק. במובן זה נשק גרעיני (וסוגי נשק ביולוגי כמו נגיפי אבעבועות שחורות) נחשב למאיים ביותר משום שפצצה אחת יכולה לגרום לעשרות אלפי הרוגים (במונחים של ג'ינוסייד) והרס בקנה מידה עצום. בנוסף, קל יחסית להעבירו למטרה (או על ידי טיל או על ידי אדם המבריח את הנשק לעיר גדולה). על כן, אם האיום בנשק גרעיני ממשי ואם לא ניתן למנוע את פיתוחו באמצעים אחרים, אזי צעדי מנע נגדו מוצדקים (Ibid. 188).

הפרקטיקה השנייה היא תמיכה בטרור בהקשר של נב"ק. לובן טוען שאם מדינה מפתחת נב"ק וישנה סבירות כי היא תעביר אותו לידיהם של ארגוני טרור, התקפה עליה לנטרול האיום הינה מוצדקת ויכולה להיכלל תחת הדוקטרינה שלו המאפשרת צעדי מנע (Luban, 2004: 232). יתכן כי מדינה המציידת ארגוני טרור בנב"ק אינה עונה על הפרמטרים המגדירים מדינה סוררת (ראי לעיל), אך ארגון הטרור בהחלט עונה על הפרמטרים הללו. בנוסף, בהתחשב בחוסר הרגישות שארגוני טרור מפגינים כלפי חיי אדם, לא יהיה זה מוגזם להניח כי ברגע שיניחו ידם על נשק להשמדה המונית, הם לא יהססו להשתמש בו. לפיכך, מדינה מאוימת זכאית לנקוט בצעדי מנע להגן על עצמה (Ibid.).

סוריה באופן ברור תואמת לחלק מהפרמטרים אליהם לובן מתייחס כ"מבשרי איום". ראשית, היא הפגינה בשנים האחרונות רקורד של אלימות ומיליטריזם נגד שכנותיה. ב-1990 חיילים סורים הסתערו על ארמון הנשיאות הלבנוני בבעבדא וגירשו את הנשיא הלבנוני, מישל עאון. סוריה נשארה בלבנון עד אפריל 2005 תוך שהיא מתעלמת מהחלטות של מועצת הביטחון, בראשן החלטה 1559 מספטמבר 2004 שקראה לכיבוד הריבונות הלבנונית.

בסוריה מתנהל משטר דיקטטורי העובר בירושה. בשאר אל אסד עומד בראש המדינה תוך תמיכה של הצבא ובסיוע מנגנוני ביטחון פנים ומשטרה חשאית. אסד עומד בראש מיעוט אתני עלאווי ששולט ביד רמה ברוב של 70% סונים. למשטר הסורי רקורד מפוקפק של דיכוי והפרת זכויות אדם שהבולט בהם הוא הטבח שערך המשטר במתנגדיו הסונים בעיר חמאת ב-1982, מניין ההרוגים הגיע לעשרות אלפים. לובן טוען כי מדינה יכולה להיות סוררת כלפי פנים (הפרת זכויות אדם, שליטים מגלומנים) אך לא להוות איום על שכנותיה (Luban, 2007: 190). עם זאת יש לזכור שבעיניים ישראליות, אם המשטר הסורי מסוגל בקלות יחסית לטבוח עשרות אלפים מאזרחיו, אין סיבה שיתקשה לעשות זאת לאזרחי מדינת אויב אם יהיו בידיו היכולות והאמצעים ובראשם יכולת גרעינית. במילים אחרות, גם אם לובן אינו אומר זאת באופן ישיר, זילות בחיי אדם של מדינה X עלולה להוות איום על מדינה Y אם X היא אויבת של Y וברשותה של X נשק להשמדה המונית. לכן ישראל ראתה בגרעין הסורי איום ממשי לשרידותה שיש לנטרל אותו.

בכל הנוגע לצבירת יכולות מאיימות, סוריה לא שקטה על שמריה בשנים האחרונות. על פי המכון למחקרי בטחון לאומי (INSS), סוריה מחזיקה ביכולות פיתוח ומצבורים של נשק כימי וביולוגי למטרות צבאיות (הכוללים גז כוויות מסוג חרדל וגז עצבים קטלני מסוג XV). חשוב מכך, סוריה מחזיקה במאות טק"ק ואף יותר מכך רק"ק (טילי קרקע-קרקע ורקטות קרקע-קרקע) (4) ממגוון סוגים, מרביתם מכסים את כל שטח ישראל (5). רק"ק וטק"ק מהווים אמצעי נשיאה לנשק להשמדה המונית. הבנה של מהות ארסנל הטילים והרקטות בידי סוריה מסייעת להבין את הקשר בין מה שלובן הגדיר כצבירת יכולות מאיימות כ"מבשרי איום" וכוונות הנמדדות במונחים של תוכניות. טק"ק ורק"ק מטבעם אינם נשק מדויק. לצורך העניין, טיל המשוגר מסוריה צפוי לסטות מאות מטרים מהמטרה, רקטה תסטה יותר. לפיכך, עקב חוסר הדיוק, הטילים הסורים והרקטות אינם מאיימים נקודתית על מתקנים צבאיים ומיועדים לפגיעה בריכוזי אוכלוסין שאינם דורשים דיוק נקודתי בכדי לגרום נזק ניכר לחיי אדם ולרכוש. כלומר, תוכניות הפיתוח הצבאי הסורי המתרכז בטק"ק ורק"ק מעידים על כוונות לפגוע בבטן הרכה של ישראל – העורף האזרחי. לישראל יש סיבות ממשיות לחוש מאוימת מצידה של סוריה, סיבות המקנות לה זכות לנקוט בצעדי מנע.

תמיכתה של סוריה בטרור מהווה גורם משמעותי שמגביר את האיום על ישראל. מחלקת המדינה האמריקאית מגדירה את סוריה מדצמבר 1979 כמדינה תומכת טרור ומכילה עליה סנקציות בכל הקשור לסיוע ולייצוא בטחוני (6). לא בכדי, סוריה מארחת את הלשכה הפוליטית של חמאס, הגוף העליון של הארגון, בדמשק. בנוסף, סוריה מעניקה חסות למפקדת הג'יהאד האסלאמי ומאפשרת לו לפעול משטחה. ישנם גם דיווחים לפיהם סוריה מסייעת לאלקאעדה בעיראק ומאפשרת מעבר של פעילים ואספקה משטחה (7). מנקודת מבטה של ישראל, הסוגיה המטרידה ביותר היא הסיוע שסוריה מעניקה לחיזבאללה במעבר טכנולוגיה ואספקת אמצעי לחימה. בהקשר זה, הבולט ביותר הוא דיווחים בדבר אספקת טילי סקאד D לארגון על ידי הצבא הסורי (8). טילים אלו הינם בעלי טווח של 700 ק"מ ומסוגלים להגיע לכל נקודה בישראל גם אם ישוגרו מצפון לבנון. מידת הנזק שהטיל גורם הינה גדולה יחסית לשאר הטילים שבידי חיזבאללה (ראש קרב במשקל של מעל 700 ק"ג חומר נפץ). הטיל גם מסוגל לשאת חימוש לא קונבנציונאלי. הסקאד D נחשב לפסגת הטכנולוגיה הבליסטית הסורית, ואם סוריה נכונה להעביר טכנולוגיה ברמה כזו לארגון טרור, לא ניתן לפסול את האפשרות כי בתרחיש קיצון דמשק תבחר לחמש את חזבאללה בנשק גרעיני במידה ותצבור יכולת כזו.

כאמור, לובן טוען כי אם מדינה מפתחת נב"ק וישנה סבירות כי היא תעביר אותו לידיהם של ארגוני טרור, התקפה עליה לנטרול האיום הינה מוצדקת ויכולה להיכלל תחת הדוקטרינה המאפשרת צעדי מנע. כדי להמחיש את הצורך בהתקפה מונעת על כור גרעיני של מדינה העלולה בעתיד להעביר נשק אטומי לארגון טרור, יש להבין את גודל האיום הביטחוני המרחף מעל ישראל בהתגשמות תרחיש מסוג זה. ארגון טרור דוגמת חיזבאללה לא ניתן להרתעה גרעינית באופן שבו מדינה כמו סוריה ניתנת. במידה וחיזבאללה, בשליחות סורית, יצליח באופן חשאי להבריח ולפוצץ מטען גרעיני בתחומה של ישראל, לממשלת ישראל לא תהיה כתובת ברורה לתגובה עקב קשיים במציאת והוכחת מקור הפיצוץ (9). במילים אחרות, החשש האמיתי בישראל הוא כי על מנת לחמוק מאחראיות ישירה, סוריה תשתמש בארגוני טרור כ-nuclear proxies.

שני עקרונות מרכזיים מאפיינים את הדוקטרינה של לובן של מתן לגיטימציה לצעדי מנע. הראשון הוא עיקרון הזמן\הסתברות. כנגד הגישה הלגליסטית המצדיקה מהלומה מקדימה רק לנוכח הסכנה של התקפה מיידית, לובן מציע לדחות את גורם הזמן; גושפנקא לצעדי מנע לא נמדדת במונחים של מועד ההתקפה (מחר או עוד שבוע) אלא במונחים של סבירותה של ההתקפה. חשיבה במונחי סבירות ולא במונחי זמן גורסת כי בגלל נטייתה האינהרנטית של מדינה סוררת לתוקפנות, צעדי מנע מולה, גם אם אינם נובעים מאיום מיידי, שקולים למהלומה מקדימה מול איום מיידי (Luban, 2004: 233-34).

קשה להעריך במדויק את הסבירות של התקפה גרעינית סורית או התקפה גרעינית של ארגון טרור בשליחות סורית על ישראל. לחלופין, קשה גם להעריך האם צעדי המנע שנקטה ישראל כנגד הכור באל-קיבאר ישפרו את בטחונה הכולל מול סוריה בעתיד; כפי שוולצר טוען, לא ניתן לקבוע במונחים תוצאתיים האם פעולה שביצענו כיום, תניב תועלת בעתיד (ראי לעיל). אולם בהתחשב בסכנה הפוטנציאלית שמדינה סוררת עם פוטנציאל גרעיני דוגמת סוריה מציבה, ניתן להצדיק את הפעילות הישראלית גם אם תהליך הפיתוח הגרעיני הסורי נמצא בשלבים התחלתיים והאיום אינו מיידי כפי שדורשת הגישה הלגליסטית. יתרה מכך, הדרישה לתקוף סמוך ככל האפשר למועד האיום אינה רלוונטית ואף מסוכנת במצב של איום גרעיני משום שתקיפה במועד כזה עלולה להיות בגדר מאוחר מידי. ברגע שבו מדינה רכשה יכולת גרעינית, המחיר של התקפה עליה נהפך לגבוה מאד במטבע של תגובת נגד גרעינית, כך שלמעשה, התוקף מאבד את יכולתו לבצע צעדי מנע לנטרול האיום.

העיקרון השני המאפיין את הדוקטרינה של לובן הוא התפקיד שמשחקת אי הודאות לטובת צעדי מנע. בסביבה בינלאומית אנרכית, מדינות מתפקדות תחת מעטה של אי וודאות ולפיכך לעלום לא ניתן למצוא ערובה לכך שסיכון שכרגע הוא נמוך לא יתפתח לממדי איום משמעותיים. לובן נשען על הפילוסוף ג'ון לוק ומביא כדוגמא גנב הפורץ לבית. בעל הבית לעולם לא יכול להיות בטוח שהגנב יסתפק בגזילת רכושו ולא יפגע בגופו או ייטול את חייו. לכן הוא ראשי להניח את הגרוע ביותר (Luban, 2007: 185). אם נחזור למקרה הבוחן של התקפת הכור הסורי, יתכן ונשק גרעיני בידי סוריה ישמש לא למטרות התקפיות וסוריה בונה אותו רק למטרות הרתעה, אולם לישראל אין שום דרך לדעת זאת והיא רשאית להניח את הגרוע ביותר. לובן טוען כי יש גבול לשימוש במניעה בשם עקרון אי הוודאות. מניעה חייבת להיות פרופורציונאלית לעוצמת ולסבירות האיום (Ibid. 186). כשהמדובר הוא בנשק גרעיני בידיה של מדינה סוררת תומכת טרור כדוגמתה של סוריה, עוצמת וסבירות האיום אכן מצדיקות מניעה.

עקרון אי הוודאות מתחזק שבעתיים במקרה הסורי לנוכח יציבות המשטר. בזמן ההתקפה על הכור לא ניתן היה לחזות את מאורעות האביב הערבי ואת אי היציבות שממנה סובל המשטר הסורי בחודשים האחרונים. אולם בדיעבד ניתן להצדיק את ההתקפה הישראלית לנוכח הסכנה הממשית שהמשטר הסורי ייפול ובאווירת הכאוס שתגרור עימה התמוטטות המשטר הסורי, נשק בלתי קונבנציונאלי עלול ייפול לידיהם של ארגוני טרור. גם אם ארגוני הטרור לא ישימו ידיהם על נשק זה, כיום לא ניתן לחזות מה טיב המשטר שיחליף את משטרו של אסד. נשק גרעיני בידי, נניח, משטר אסלאמי סוני קיצוני מהווה עבור ישראל מקור סכנה שלא ניתן להמעיט בחומרתו.

לסיום, לובן נזהר לא להפוך את הדוקטרינה שלו המתירה שימוש מוגבל באמצעי מנע לאישור גורף למלחמות "רבות וחסרות טעם" (Luban, 2004: 233). לשם כך הוא מטיל שורה של מגבלות על פעולות מנע (Ibid. 223, 234-35):
א) צעדי מנע מותרים רק כנגד סכנה צבאית לזכויותיהם הבסיסיות של אזרחי המדינה.
ב) שיקולים כלכליים מעבר לצרכים הבסיסיים של הקיום אינם מצדיקים מלחמת מנע.
ג) המדינה המאוימת והיא בלבד רשאית לצאת בפעולת מניעה בכדי לא לתת אמתלא למדינות אחרות להצטרף למלחמות.
הקו המנחה את לובן הוא הגנה על זכויות בסיסיות שבעיניו כוללות בטחון פיסי וכלכלי בנוסף לזכות לרכוש, להצבעה ואף לכבוד אנושי (Luban, 2007: 184; 2004:217). תפיסתו של לובן נשענת על זכויות הטבע של ג'ון לוק הכוללות זכות לחיים, חירות ורכוש.

ישראל פעלה נגד איום גרעיני סורי מתהווה. סוריה גרעינית מסכנת את הישרדותם של אזרחיה ואת הישרדותה כישות פוליטית. שיקולים כלכליים לא הנחו את מקבלי ההחלטות כאשר הם הורו למטוסי התקיפה לצאת לדרכם. את הפעולה ביצעה ישראל לבדה ובכוחותיה שלה.

ג) מסקנות

וולצר מתנגד לצעדי מנע בעיקר על רקע הקושי להעריך את התועלת של פעולת מנע בעתיד. מול אלו הטוענים כי צעדי מנע בהווה אמורים לשפר את המצב בעתיד – כלומר יציאה מוקדמת למלחמה תפחית את מחיר ההגנה בעתיד בעוד שמתנה אין פרושה הימנעות ממלחמה – הוא מציג את הפגם הבסיסי תיאוריה תועלתנית: "צאו וחשבו על כל מה שאדם צריך לדעת כדי לחשב את החישובים, על כל הניסויים שהוא צריך לערוך, על המלחמות שצריך ללחום בהן – ועל המלחמות שלא צריך ללחום בהן!" [דגש שלי] (וולצר, 1977: 96).

מול הטיעון של וולצר ניתן לומר כי נשק גרעיני מפשט את החישובים; הסכנה שנוצרת בקיומו בידי מדינה אחת לאחרת פשוטה עד להחריד והחישובים נהפכים לברורים במונחים של הישרדות לאומית. יש לזכור שוולצר כתב בשנת 1977, בתקופה שהעולם היה מחלוק לשני גושים ברורים. סכנה של פרוליפרציה של נשק להשמדה המונית לידיהם של מדינות לא אחראיות, או מדינות סוררות, לא הייתה קיימת. אף אחד לא לקח בחשבון את הסכנות הטמונות בנשק גרעיני בידיהן של מדינות קיצוניות אוטוריטאריות דוגמת צפון קוריאה וסוריה ומדינות אסלאמיות דוגמת פקיסטן או איראן. אכן וולצר כותב בפרק על צעדי מנע ב-מלחמות צודקות ולא צודקות על מאזני כוחות (מלחמת הירושה הספרדית) או על איומים קונבנציונאליים שהתחזקות של מדינה אחת מאיימת על אחרת (מלחמת ששת הימים). ראייתו מתמקדת בפוליטיקה ואסטרטגיה של המאה ה-19 ומרבית המאה ה-20 והיא פחות מתאימה לאתגרים איתם מדינות נאלצות להתמודד בשלהי המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.

לובן, לעומת זאת, מתאים את כתיבתו למאה ה-21 כשהוא דן בשילוב בין נשק להשמדה המונית ומדינות סוררות. למשוואה הזאת הוא מוסיף גם את המשתנה של טרור ולפיכך הסכנה של טרור גרעיני הניזון ממדינות סוררות שעלולות לחמש ארגונים לא מדינתיים בנשק גרעיני. ההבחנה שהוא עושה בין מדינה רגילה לבין מדינה סוררת בהקשר של אחזקת נשק גרעיני תקפה משתי בחינות, האחת תיאורטית והשנייה מעשית ורלוונטית לישראל.

מהבחינה התיאורטית, לובן מנסה למצוא את קו האמצע בין גישה פציפיסטית ששוללת מלחמה בהתנגדותו למלחמת מנע שתוביל ל-"innumerable and fruitless wars" (Luban, 2004: 233) לבין גישה שתצדיק מלחמה כהגנה על זכויות אדם בסיסיות (Luban, 2007: 180). גישה זו של קו אמצע מהווה הד לדבריו של Hugo Grotious מלפני כמעט 400 שנה:

For both extremes [pacifism and realism] a remedy must be found, that men may not believe either that nothing is allowable, or that everything is (Grotious in Christopher, 1994: 87).

מהבחינה המעשית קו האמצע עובר בנקודה בה לובן נותן לגיטימציה לצעדי מנע באופן מוגבל וספציפי מול איומים ממשיים הנובעים ממדינות סוררות עם כוונות התקפיות. מדינות אלו מהוות סכנה ברורה למדינות אחרות ומתוקף הזכות הבסיסיות לחיים ולקיום פוליטי, הן (המדינות הסוררות) מאבדות את זכותן לא להיות מותקפות. הדוקטרינה שלובן מאמץ תואמת את המצב בו הייתה שרויה ישראל ערב ההפצה על הכור באל קיבאר: היא עמדה מול מדינת אויב סוררת שמפתחת נשק גרעיני שעלול לסכן את חיי אזרחיה ואת קיומה הפוליטי. לצורך השוואה, ספק אם ישראל הייתה תוקפת (או אם לובן היה מעניק לגיטימציה לתקיפה כזאת) את יוון או אפילו את טורקיה אילו הן היו בוחרות לפתח נשק גרעיני.

הערות:

1) Janes Intelligence Review November 2010. Critical Mass; Is Syria Pursuing Nuclear Capabilities.

2) אמרה זו מיוחסת ללוי אשכול וממחישה יותר מכל את העמימות של מדניות הגרעין הישראלית (אלון, 1959: 402).

3) לשם המחשה, על פי נתוני ה-Arab Israeli Military Balance, 2010 של ה-Center for Strategic and International Studies, סוריה מחזיקה בכ-90 מטוסי קרב הפצצה מודרניים מסוג מיג-29, מיג-25 וסוחוי-24. בעוד שישראל מחזיקה בכ-424 מטוסים מתקדמים יותר מסוג אף-15 ואף-16.

4) ההבדל העיקרי בין טיל קרקע-קרקע לרקטת קרקע-קרקע הוא ברמת הדיוק. טיל מצויד במערכת הנחיה שמגבירה את הדיוק שלו לעומת רקטה. עם זאת, עדיין רמת הדיוק של טיל אינה גבוהה ביחס לפצצה המוטלת ממטוס וככל שהטיל משוגר לטווח ארוך יותר, רמת הדיוק שלו פוחתת.

5 ) Military Balance Files, Syria.

6) US Department of State, State Sponsors of Terrorism.

7) Syria Remains Key Conduit for Sustaining Al Qaida in Iraq, The World Tribune (November 10, 2010).

8) דיווח: סוריה העבירה טילי סקאד לחיזבאללה, NRG (7 לדצמבר, 2010)

9) קיימת האפשרות ל"זיהוי פלילי" גרעיני (nuclear forensics) באמצעותו ניתן לשייך שאריות מפיצוץ גרעיני למקור ייצור הפצצה. אולם תהליך הזיהוי, מעבר להיותו לא וודאי, לוקח זמן בעוד שמקבלי ההחלטות עלולים להידרש לתגובה מיידית בסיטואציה של התקפת טרור גרעינית על ישראל.

ביבליוגרפיה:

Christopher, P. 1994. The Ethics of War and Peace; An Introduction to Legal and Moral Issues. New Jersey: Prentice Hall.

Luban, D. 2004. Preventive War. Philosophy and Public Affairs 32 (3): 207-248.

Luban, D. 2007. Preventive War and Human Rights. In Preemption; Military Action and Moral Justification, edited by H. Shue and D. Rodin, 171-201. New York: Oxford University Press.

Waltz, K. 1981. The Spread of Nuclear Weapons; More May be Better. Adelphi Papers 21.

Janes Intelligence Review November 2010. Critical Mass; Is Syria Pursuing Nuclear Capabilities.

אלון, י. 1959. מסך של חול. ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

וולצר, מ. 1977. מלחמות צודקות ולא צודקות. ת"א: עם עובד.

Center for Strategic and International Studies. Arab Israeli Military Balance, 2010.

INSS. Military Balance Files, Syria.

US Department of State. State Sponsors of Terrorism.

The World Tribune. Syria Remains Key Conduit for Sustaining Al Qaida in Iraq. (November 10, 2010).

דיווח: סוריה העבירה טילי סקאד לחיזבאללה, NRG (7 לדצמבר, 2010).

Janes Intelligence Review November 2010. Critical Mass; Is Syria Pursuing Nuclear Capabilities.

צ'ארטר האו"ם.

תגובות

ההפגנות האחרונות בסוריה

ההפגנות האחרונות בסוריה נגד משטרו של אסד מראות שאולמרט ממש היה נביא. שמר נתניהו יסיים את הקדנציה הראשונה שלו או את השניה שלו והכל לפי בחחירות דמוקרטיות, רק אז יהיה אפשר לחקור אותו בפרשת ביבי טורס, בפרשת המטפלת טניה שואו ובפרשת המטפלת ליליאן פרץ. אבל בנתיים אסור לחקור ראש ממשלה בעת כהונתו. דבר אחר לפעמים הזמרים עדיפים על הפוליטיקאים כמו הזמרת שחוזרת ובגדול לסבב הופעות השירים הגדול בארה''ב הכירו את הזמרת אולגה טנון הידועה במיוחד בזכות השיר בנדולרו. יש לציין שהשיר שלה בנדולרו כבש את כל ארה''ב ומקסיקו http://www.youtube.com/watch?v=rXi7ADuwcpU ראו עוד http://www.youtube.com/watch?v=mTKwlktl6ks ראו עוד http://www.youtube.com/watch?v=6z7eXsyABd4&feature=related

ההפגנות בסוריה

כזכור מתחילת השנה (2011) התרחשה מתקפת הכרישים במצרים קישור לכתבה http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1233510 וקישור שני לכתבה http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/186/243.html בתגובה אומרים הכרישים : אנחנו הרי היינו הראשונים שהתחלנו בהפגנות מהפכה במצרים. אתם מוזמנים לצחוק על מצרים. אבל איך יראה הסוף של ההפגנות בסוריה??

הסורים צודדקים

newstep4u.com אני חשוב שמה שהסורים עושים עכשיו עם כל הבלגן שיש להם שם הם צודקים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל