אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נשים ביחידות הלוחמות של צה"ל


קצינות בצה"ל 1950

קצינות בצה"ל 1950. טדי ברונר.

כאישה הדבר הראשון שעולה בראשי הוא כמובן, ואיך לא? במה גבר יותר טוב ממני? איזה הן היכולות שלו הגוברות על שלי? אני חיה במדינה מתוקנת, מדינה בה השוויון הינו ערך עליון. האומנם?

אני חיה בישראל מיום היוולדי, זו המדינה הטובה ביותר עבורי ואם תשאלו אותי גם בעולם כולו. מעולם לא חשתי שנסגרות בפני דלתות מסוימות עקב בעיות מגדריות, מעולם לא חשתי נחותה מגבר, מעולם לא חשתי שאין לי לאן לפנות במידה וארגיש כך. התגייסתי לצה"ל כישראלית גאה ופטריוטית והשתחררתי ממנו עוד יותר.

יחד עם זאת המצב הולך ומחמיר. זוהי עובדה בשטח, להתכחש אליה פירושו לטמון את הראש עמוק עמוק בחול. חלילה לנו מלתת לתקופה מסוימת של שקט יחסי לבלבל אותנו. מספיק לנסוע שעה מתל אביב ולהיווכח כמה השקט הוא פיקציה. ישראל נמצאת במצה לחימה, היום, לפני עשור, לפני יובל ולפני 64 שנים. ישראל נבנתה סביב הקונספט המלחמתי. הפטריוטיות הישראלית מושתת על גיבורי מלחמה ומיתוסים הירואים. השקט מעולם לא היה מנת חלקינו, למדנו לחיות את המלחמה ועם המלחמה בצורה הכי פחות מלחמתית שניתן. הפחד לעלות על אוטובוסים כבר הפך להיות דבר שבשגרה, לחפש חשודים בעיניים בעת אירועים המוניים הוא אינו דבר חריג. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בה בודקים את התיקים בכניסה למקומות בילוי ולא ביציאה ממנו, גניבה היא התסריט המלחיץ הכי פחות עבור בעלי עסקים.

לא משנה כמה התרגלנו לחיות במצב הזה, כמה הוא נראה לנו שגרתי, הוא אינו! מדינה אשר עוסקת במלחמת הישרדות מיום הקמתה היא אינה מדינה נורמטיבית. במבט היסטורי אין כל מניעה כי בעוד שנים מהיום המצב הנוכחי יקרא מלחמת 100 השנים, או לפחות 65 השנים.

במצב שכזה, במצב בו בנינו ובנותינו נרצחים טרם הספיקו לסיים בית ספר יסודי, מגורים בערים מסוימות (עליהן אין ולו הויכוח המינורי ביותר לגבי השתייכותם לישראל) הם על תקן סיכון, במצב בו המדינה כולה היא בעצם מובלעת בתוך שטח עוין שרק הולך ומתלקח, ערכים כמו שוויון, הגשמה עצמית וכיוצא בזאת, חשובים ככל שיהיו, הם עדיין חשובים פחות, או קיומיים פחות, מהביטחון האישי של אזרחי המדינה.

רונלד אינגלהארט היטיב לתאר זאת כאשר במחקרו עשה הפרדה בין חברות מודרניות לחברות פוסט מודרניות. הראשונות, על פי מחקרו, הינן מדינות שעיקר עיסוקיהן הינו בערכים קיומיים כגון כלכלה ביטחון. חברות כאלו יהיו בדרך כלל חברות שגדלו בצל מלחמה. האחרונות לעומת זאת מאופיינות בעיסוק בערכים גבוהים יותר כגון הגשמה עצמית ורוחניות. חברות אלו יהיו בדרך כלל חברות שצמחו על רקע של שקט יחסי ולא מצב מלחמתי מתמיד (מחקרו נוגע בחברות שצמחו בין שתי מלחמות העולם וחברות שצמחו לאחר מלחמת העולם הראשונה). אני לא רואה צורך לפרט היכן ישראל נכנסת בחלוקה הזו.

כפי שפתחתי, אני אישה, אוסיף ואומר אישה גאה. אבל אני גם אחות, ידידה, בת זוג, ומקווה ביום מן הימים גם להיות אם. כאשר אני חושבת על כל "התפקידים" הנוספים הללו ועל כל האנשים היקרים לי במסגרת "התפקידים" הללו הדבר הראשון החשוב לי הוא ביטחונם, בריאותם ויכולת התנועה החופשית שלהם במדינת ישראל כמו גם שלי. נלחמנו על המדינה, אנחנו עדיין נלחמים עליה, ועצוב ככל שזה יישמע אני לא רואה אותנו מפסיקים להילחם עליה. לא בזמן הקרוב. עלינו לחשוב בראש ובראשונה, מה טוב למדינה, מה יועיל למדינה ובאופן בלתי נמנע מתוקף זאת גם לנו כאזרחיה.

במצב שכזה עלינו לקחת בחשבון פגיעה מסוימת בערכים מסוימים. שוב, איני מזלזלת בערך השוויון, אך העובדה כי נולדנו כולנו שווים אינה אומרת שנולדנו כולנו זהים. נשים וגברים שונים זה מזו, בעיקר ביכולתם הפיסית. אני לא מעלה על דעתי תפקיד כלשהו הטומן בחובו חשיבה או יכולת אינטלקטואלית שגברים מסוגלים לעשות בצורה טובה יותר מנשים, ממש לא. אך בכל הקשור ליכולות פיסיות, בדרך כלל, גברים חזקים (שוב, אך ורק פיסית) יותר מנשים. במצבי לחימה היכולת הפיסית הזו יכולה להוות הגורם המכריע: היכולת לסחוב פצועים בשטח, היכולת להילחם עם מטען כבד על הגב. רוב הגברים מסוגלים לעשות זאת. רוב הנשים לא. הגברים שאינם מסוגלים לכך פיסית, בדיוק כמו נשים, מקומם אינו ביחידות לוחמות. נשים, בדיוק כמו גברים, שמסוגלות לעשות זאת, מקומן ביחידות לוחמות. עלינו רק לוודא שהנשים שנלחמות על מקומן ביחידות הללו אכן מסוגלות לכך ואינן נלחמות רק לשם עיקרון השוויון, שלטעמי, מאבד מחשיבותו כאשר עסקינן במצבי מלחמה. אין זה אומר שתפקידים אחרים אמורים להיסגר בפני נשים. כל תפקיד אחר, מסווג ומסובך ככל שיהיה רק ייצא נשכר משילוב נשים בין שורותיו, ואני מעולם לא נתקלתי בדלת סגורה בפני נשים ביחידות שכאלה.

אם בין שורות אלו מסתתרים אי אילו רמזים שוביניסטים, אני מתנצלת מראש, זוהי אינה כוונתי, אפילו לא במרומז . זכויות נשים הוא נושא שקרוב לליבי ואילו שמתייחסים לאישה אחרת וסבורים ששכלית, רגשית ואינטלקטואלית היא אינה שוות ערך לגברים מקומם לא בעולם מתוקן ונאור. ההבדלים היחידים הרלוונטיים בעיני הם אלו הקיימים מאז ומתמיד ואין הם ברי שינוי, ההבדלים הפיזיים. אם התעלמות מהבדלים אלו מסכנת חיים או ביטחון של אזרחים אזי מחובתנו לתת להבדלים אלו משקל. ייעודו של צה"ל הינו שמירה על מדינת ישראל, גם אם הדבר טומן בחובו  פגיעה בערכים מקודשים כמו ערך השוויון. טובת מדינת ישראל וההגנה עליה הינה המטרה העיקרית שצריכה לעמוד לנגד עיניו של צה"ל.

היה זה ז'בוטינסקי שהצהיר כי עמל הוא למען ארץ ישראל גם אם יצטרך לשם כך להתחבר עם השטן. ה-"שטן" שלי הוא קטן הרבה יותר ממה שאליו כנראה התכוון ז'בוטינסקי: לנגד עיני עומד ויתור חלקי וזמני על עקרונות של שוויון בין המינים לטובת התחברות גדולה הרבה יותר ומשמעותית הרבה יותר ל-"מלאך" ששומר על כולנו, הרי הוא בטחוננו הפיסי האישי והריבוני בחסותו של צבא מגן שנועד בראש ובראשונה להיות כוח לוחם במיטבו. 

תגובות

מאמר מקומם

מאמר מקומם מטריד. כל הרקע הבטחוני שבו לא מסתיר את הסאב טכסט נשים אתן שוות פחות. ככל שהמצב הבטחוני יורע אתן מתבקשות לזוז הצידה ןלא להפריע ללוחמים.יש כאן אמירה שוביניסטית חשוכה מימי הטובים לטיס הטובות לטייסים. יש כאן התעלמות מוחלטת מהתפקידים הקרביים שעושות הבנות. רקלפני כמה ימים גדוד קרקל היה בחדשות.. לנשים אסור בשום פנים ואופן- בניגוד לדעת הכותבת-להרפות ממאבקן לשיוויון בכל תחמי החיים תעסוקה שכר שווה ובודאי זכותן לשרת בכל יחידה בצבא.כל הקפאה במאבק תסיג אותן לאחור בימים אלה יש חשיבות נוספת להתעקשות בנות לשרת בכל תפקיד בצבא.אנו זקוקים לכן במיוחד עכשו. בשנים האחרונות מתפתחת תופעה מטרידה של רבנים כהני דת משונים שתוחפים אפם בעייני צבא מנסים לערער על הסמכותהבלעדית של הצבא במתן פקודות לחיילים ובין השאר דוחפים להדרת נשים בכל מיני צורות הרחקה מטכסים שירת נשים וכו. היום יותר מתמיד אנחנו זקוקים לכן הבנות גם מפני שאתן חלק אינטגרלי וראוי להיות בכל תפקיד בצבא וגם עצם הנוכחות שלכן ביחידות לוחמות היא מחסום וחומה כנגד השפעה מזיקה של רבנים שמנסים לדחוק אתכן לשוליים.זה מתחיל בשירת נשים ומי יודע במה זה ייגמר. שוביניזם הוא שוביניזם גם כאשר הוא לובש שמלה

זאת בדיוק הבעיה

לקחת מאבקים חברתיים מוצדקים, כמו הדרת נשים, ולנהל אותם בגוף שאמור להיות גוף לוחם. אין רע ויש רק טוב בכל מאבק שמביא לשוויון מלא של האישה בעיקר שאנו גרים בסביבה חשוכה בכל הקשור לנשים - במרכזו של העולם הערבי. אלא שלמרבה הצער, שירות בצבא אינו משול לזירה אזרחית שבה באמת צריך לתת הכל על מנת להבטיח את שוויונה של האישה. בצבא נלחמים, בצבא נהרגים. צבא הוא גוף שצריך להילחם. הצבא שלנו מתמודד מול חיות בצד השני שלא מבינים כל כך עקרונות ליברלים ופמינסטים. מול חיות מחיזבאללה ומאל קאעידה ומכוח קודס האיראני אתה לא יכול להילחם עם משנתה של סימון דה בבואר. מול כאלה צריך להיות חיה גם כן. וכאן אין מקום למשחקים. לא תהיה קשוח ישחטו אותך פשוטו כמשמעו. זכורות לך סצנות ממלחמת לבנון השנייה של חיילי צה"ל בורחים מול חיזבאללה? נראה לך ששם היה עוזר מאבק חברתי לשחרור האישה? בזירה הזאת אין מקום לפשרות ולמאבקים. בזירה הזאת צריך להיות קשוח לפחות כמו מי שעומד מולך. כל הניסיון להפוך את הצבא לזירת קרב חברתית באה על חשבון יכולתו להילחם בזירת הקרב האמיתית ששם מדובר , כאמור בחיי אדם של כולנו. אם תקרא את המאמר תבין שהכותבת אינה פוסלת נשים כלוחמות , אלא שההחלטה לאפשר לאישה ללחום חייבת להיות על בסיס אינדיבידואלי של התאמה ולא על בסיס גורף של היותה ממין נקבה בשם מאבק חברתי כזה או אחר, נכד רבנים כאלו או אחרים.

הצבא אינו במה לניסויים חברתיים

כלומר, עם כל הכבוד לשוויון האישה, נשים (לרוב) נחותות מגברים בנתונים הפיזיים הרלוונטיים ליחידות קרביות. הקריטריון היחיד להשתייכות ליחידות כאלה הוא הכשירות, ואוי לצבא אם יסטה ממנו. מטבע הדברים נשים מעטות יחסית רוצות ויכולות להצטרף ליחידות כאלה, ואז עולה הצורך בשירותים נפרדים, חדרי מגורים נפרדים ועוד כמה כאבי ראש. כמו כן, תהיה לכך השפעה, לא בטוח שטובה, על רוח היחידה, ואפילו על יוקרתה. מסקנה: לצד שוויון חוקי, שקיים כבר, חוץ מכמה חוקים חשוכים בהשראה דתית בענייני נישואין, גירושין וכו', לא בטוח כלל וכלל שכל יחידה ויחידה בצה"ל צריכה להיות מעורבת. הקריטריון היחיד הוא יעילות ביחס למשימה (וסתם שכל ישר).

חקוק בסלע ל"ת

ל"ת

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נופר ריבל