אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התנגשות הציביליזציות מול קץ ההיסטוריה


התמונה של רבקה שפק ליסק
סמואל הנטינגטון - התנגשות הציביליזציות

סמואל הנטינגטון - התנגשות הציביליזציות.

 פרופ' סמואל הנטינגטון צפה מראש כיצד יראה העולם במאה ה- 21 

הפוליטיקה העולמית עברה, עפ"י פרופ' סמואל הנטינגטון, 3 שלבים וכעת היא נכנסת לשלב ה- 4 : 

השלב ה- 1 – נמשך עד,  בערך, 1500 לספירה. במשך אותה תקופה היו הקשרים בין הציביליזציות השונות מקוטעים, או שלא היו קיימים בכלל.  

השלב ה- 2 –החל ב- 1492, עם גילוי יבשת אמריקה ע"י כריסטופר קולומבוס  ונמשך עד סיום מלחה"ע השנייה. במשך תקופה זו התחרו ונאבקו מדינות אירופה ביניהן  בתוך אירופה, מצד אחד, ועסקו בכיבושן של ציביליזציות אחרות , מצד שני. המדיניות של מדינות אירופה כלפי השטחים שנכבשו הייתה השתלטות לשם ניצול כלכלי ואכיפת תרבות המערב על הילידים, או קולוניזציה.  במזרח הרחוק, במזרח הקרוב וברוב שטחי אפריקה הופעלה מדיניות ההשתלטות, בעוד שביבשת אמריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה ורודסיה לשעבר(בוצואנה , כיום), הונהגה מדיניות הקולוניזציה.  

השלב ה- 3 – החל לאחר סיום מלחה"ע השנייה והסתיים עם התמוטטות בריה"מ ב- 1991 . זה היה עידן המלחמה הקרה, והפוליטיקה הבינלאומית הפכה לדו- קוטבית: המערב בראשותה של ארה"ב מצד אחד, ובריה"מ וגרורותיה מצד שני. הדגש בפוליטיקה הבינלאומית הושם על הבדלים אידיאולוגיים: קפיטליזם מול קומוניזם. ההבדלים בין שתי האידיאולוגיות היו כלכליים- חברתיים- מדיניים- תרבותיים. אומנם היה גם העולם השלישי, אבל, היו אלה מדינות עניות, שזכו לעצמאות במסגרת תהליכי הדה- קולוניזציה, לאחר מלחה"ע השנייה, והן הכריזו על עצמן כבלתי מזדהות עם אחד הצדדים במערכת הדו- קוטבית. אבל, למעשה, הפך העולם השלישי לזירת ההתגוששות בין 2 המעצמות הגדולות שנאבקו ביניהן על השפעה בעולם השלישי.  

השלב ה- 4 – החל עם סיום המלחמה הקרה, כאשר ארה"ב נותרה המעצמה היחידה בפוליטיקה העולמית.

המומחים ליחסים בינלאומיים פרסמו מאז התמוטטות בריה"מ מחקרים ותחזיות לגבי השאלה כיצד יראה העולם בעידן הרביעי.  

מבין התיאוריות השונות בולטות שתי תיאוריות עיקריות בעלות ראיה הפוכה לחלוטין:
פרנסיס פוקויאמה פרסם ספר בשם "קץ ההיסטוריה" וסמואל הנטינגטון פרסם ספר בשם  "התנגשות של ציביליזציות". 

קץ ההיסטוריה / פרנסיס פוקויאמה

 קץ ההיסטוריה- עפ"י התיאוריה של פוקויאמה , פקיד בכיר בפנטגון, סיומה של המלחמה הקרה, איננה רק סיומו של עידן בפוליטיקה הבינלאומית, אלא זוהי סופה של ההיסטוריה בתור שכזאת. במלים אחרות, האנושות הגיעה לנקודת השיא, או נקודת הסיום של האבולוציה האידיאולוגית של האנושות. האנושות התפתחה מחברה של אדון/עבד, לחברה פיאודלית, מונרכיה, קומוניזם, פאשיזם והגיעה לשלב הסופי בהתפתחותה:עידן הניצחון של הדמוקרטיה הליברלית המערבית, והפיכת הדמוקרטיה והתרבות המערבית לאוניברסליים.  

פוקויאמה לא התיימר לטעון שמעתה והלאה לא תהיינה יותר מחלוקות פוליטיות, בעיות חברתיות ומהומות, והעולם כולו יהפוך לדמוקרטי, אבל, הוא בדעה שהעידן החדש מתאפיין בניצחונה של הדמוקרטיה הליברלית המערבית, מבחינה רעיונית ותודעתית.  

רבים מהמשטרים בעולם, מודה פוקויאמה, עדיין אינם דמוקרטיים, אבל השיטה הדמוקרטית היא בדרך לניצחון. ב- 1790 היו בכל העולם 3 דמוקרטיות: ארה"ב, צרפת ושוויץ. כיום יש 61 דמוקרטיות. התפשטות השיטה הדמוקרטית היא בלתי נמנעת, לדעת פוקויאמה וזוהי, מעתה, דרך המלך של ההיסטוריה משום שזוהי צורת השלטון הנותנת לאדם חופש, כבוד עצמי וסיכוי להגשמה עצמית. אומנם יכולות להיות סטיות מדרך המלך של ההיסטוריה לדרכים צדדיות, שהן דרכים ללא מוצא – כמו, למשל, תקופת השלטון הנאצי, תקופת השלטון הסטליניסטי או שלטונו של פיל פוט בקמבודיה- אבל, כאמור, אלה סטיות לדרך ללא מוצא , ובסופו של דבר דרך המלך, הדרך של הדמוקרטיה הליברלית המערבית, תנצח, ועמה תהפוך התרבות המערבית לאוניברסלית.   

החסרון העיקרי של תיאוריה זו שהיא שייכת לתחום הרעיוני- פילוסופי, ואינה מלווה בניתוח המציאות ובעובדות להוכחת היותה מיושמת הלכה למעשה.  

קץ ההיסטוריה והאדם האחרון - פרנסיס פוקויאמה

התנגשות ציביליזציות / סמואל הנטינגטון

 התנגשות של ציביליזציות- סמואל הנטינגטון, פרו"פ ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הארוורד, פרסם, לראשונה, את התיאוריה שלו בהרצאה שנתן ב- 1992. לאחר מכן הוא פרסם אותה במאמר, ב- 1993 וב- 1996 יצא לאור מחקר מקיף תחת הכותרת:"התנגשות של ציביליזציות". 

עפ"י התיאוריה של הנטינגטון העולם בשלב, או בעידן הרביעי, יהיה רב- קוטבי, כלומר יתחלק ל- 8 ציביליזציות. הנחת יסוד זו מבוססת על הטיעון- המלווה בעובדות- שבעידן החדש בני האדם אינם מגדירים עצמם, כמו בעידן הקודם, במונחים של הבדלים אידיאולוגיים, אלא במונחים של מוצא, דת, לשון, היסטוריה, ערכים, מנהגים ומוסדות. במלים אחרות, בעידן החדש הבסיס להגדרה עצמית הוא זהות תרבותית- דתית. 

 מעתה ואילך, הפוליטיקה איננה רק אמצעי לקידום אינטרסים, אלא גם אמצעי להגדרה עצמית. העולם מתחלק ל- 8 ציביליציות:

 המערב- ארה"ב ואירופה. ( אוסטרליה וניו זילנד שייכות, לכאורה לציביליזציה המערבית, אבל, הן נמצאות בתחום הגיאו-פוליטי של  אסייה. הבעייתיות  הזאת נידונה ע,י הנטינגטון במחקרו)

 רוסיה (הציביליציה האורתודוכסית)- בילורוסיה, החלק המזרחי של אוקראינה, סרביה ומדינות הבלקן. זוהי הציביליזציה שמוצאה ביזנטיני, והיא הייתה והינה חשופה רק באופן מוגבל לתרבות המערב.

 מדינות האיסלאם-  המזרח התיכון וארצות באפריקה ואסיה.

 הציביליזציה הקונפוציאנית- סין, וויטנאם, קוריאה. הקונפוציוניזה מבוסס על מערכת מושגים אתיים לשם ניהול תקין של החברה. זוהי, למעשה, תורת מוסר אנושית.

 הציביליזציה היפנית- ציביליזציה ייחודית המבוססת על דת השינטו, שבמרכזה אמונה בכוחות הטבע, ובעיקר בשמש ובירח.

 הציביליזציה הלטינו- אמריקנית- צמחה במערב, באירופה, אבל שילבה לתוכה השפעות של תרבויות הילידים באמריקה הדרומית והמרכזית.

 הציביליזציה האפריקנית- צפון ןמזרח אפריקה הם מוסלמים, חלקים במרכז הם מעורבים: חלקם מוסלמים וחלקם נוצרים ואתיופיה היא תרבות ייחודית. בשל מצב מורכב זה יש חוקרים הדוחים את הגדרתה של אפריקה כציביליזציה נפרדת.

 הציביליזציה ההודית(הינדית)- הכוונה לתת היבשת ההודית בה שולט ההינדואיזם, שהוא האמונה באלים שיווה ווישנו, אמונה בגלגול נשמות ובמבנה חברתי המורכב לקאסטות של עליונים ונחותים.

 סמואל הנטיגטון קובע בספרו:"התנגשות  הציביליזציות", שבעולם המחולק לציביליזציות יש פוטנציאל גבוה לסכסוכים בין ציביליזציות, בין מדינות מציביליזציות שונות, ובין מיעוטים בתוך המדינות .

 הפוטנציאל לסכסוך בין ציביליזציות הוא בין המערב  לאיסלאם ולסין, ואילו הפוטנציאל לסכסוכים בין מדינות ומיעוטים הוא בין האיסלאם לבין שכניו. כלומר, סכסוכים מקומיים בין האיסלאם לבין נוצרים אורתודוכסים, סינים, אפריקנים, נוצרים מערביים וישראל.

 סכסוכים בין המערב  לאיסלאם ולסין-

 הגורמים הפוטנציאליים לסכסוך עם שני גורמים אלה הם: המאמץ של המערב (בעיקר ארה"ב) להפיץ את ערכי הדמוקרטיה המערבית והשלטת האוניברסליזם המערבי בעולם כולו, בנוסף להשגת שליטה כלכלית, חוסר הסובלנות והקנאות הדתית של האיסלאם ושאיפתה של סין, הכוח העולה מבחינה כלכלית צבאית ומדינית להגמוניה בעולם.

 האוניברסליזם המערבי-

 לאחר התמוטטות בריה"מ והשיטה הקומוניסטית, הגיעו רבים במערב- ראה, התזה של פוקויאמה במאמר הקודם – למסקנה שהמשמעות היא ניצחון  הציביליזציה המערבית, שהיא ציביליזציה בעלת ערכים אוניברסליים, ועל כן כל העמים הלא- מערביים חייבים לאמצה. האוניברסליזם המערבי כולל בתוכו מספר אפיונים: משטר דמוקרטי, ממשלה מוגבלת, אינדיבידואליזם, שוק חופשי, זכויות אדם ושלטון החוק. המערב מזהה את האינטרסים שלו כאינטרסים של כל הקהיליה הבינלאומית, והוא מנסה לבסס את עמדת הבכורה שלו באמצעות האו"ם ומוסדות בינלאומיים, כמו קרן המטבע העולמית ומוסדות כלכליים בינלאומיים ואחרים. המערב שואף לכלכלה גלובלית, כלומר, לשילוב כל כלכלות העולם במערכת כלכלית עולמית, הנשלטת ע"י מוסדות בינלאומיים בהם שולט המערב.

 למדיניות זאת יש מתנגדים במדינות אסיה ובמדינות המוסלמיות, כי היא מתפרשת בעיניהן כסוג חדש של אימפריאליזם מערבי. הנושאים השנויים במחלוקת בין המערב, מצד אחד, ומדינות אסיה והאיסלאם, מצד שני הם:

 ראשית כל, מאמצי המערב להבטחת עליונותו הצבאית ע"י אי הפצת נשק, ומניעת או פירוק נשק גרעיני, ביולוגי וכימי, והאמצעים לשיגורם. המערב טוען שמדיניות זו נועדה להבטיח סדר ויציבות בינלאומיים, בעוד שהמתנגדים רואים מדיניות זו כאמצעי של המערב לשלוט בעולם. המערב ממשיך במאמציו להחתים מדינות על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני באמצעות הפעלת לחצים על המדינות התלויות בו.

שנית, מאמצי המערב לקידום האוניברסליזם המערבי. במדינות האיסלאם ובמדינות אסיה יש התנגדות חזקה ללחץ המערבי למען אוניברסליזם. הן רואות במאמצים אלה התערבות בענייניהן הפנימיים, ודוחות את האוניברסליזם כנוגד את מערכת הערכים שלהן. מדינות אסיה והאיסלאם שואפות לטפח את התרבות הייחודית שלהן. מדינות אלה פועלות במסגרת האו"ם ומוסדותיו נגד האוניברסליזם המערבי. למשל, ביוני 1993 סיכלו מדינות אסיה והאיסלאם העברת הצעות החלטה של המערב ב"וועידה העולמית של האו"ם לזכויות אדם".

שלישית, מדיניות הגבלת ההגירה למדינות המערב, כדי להגן על  אופיין התרבותי- החברתי- והאתני. בעולם קיימת הגירה משמעותית ממדינות האיסלאם, אפריקה ואסיה למדינות העולם המערבי. הגורמים להגירה הם עודפי אוכלוסין במדינות לא מפותחות, הבדלים בתנאים כלכליים בין מדינות המערב למדינות הלא מפותחות,  והוזלת ושיפור תנאי התחבורה, המקלים על ההגירה.

עד שנות ה- 1970 היה יחס חיובי במערב להגירה, מכיוון שההגירה פתרה את בעיית המחסור של מדינות המערב בכוח עבודה בשל הירידה בילודה. אבל החל משלהי שנות ה- 1980 החל שינוי ביחס להגירה. השינוי נבע , במידה מסוימת, מהעלייה בשיעורי האבטלה והחשש שהמהגרים גוזלים מאזרחי אותן מדינות את מקומות העבודה, אבל בעיקר מהחשש לאופי התרבותי- חברתי- דתי- מדיני של החברות המערביות. לקובעי המדיניות התברר שאחוז גבוה מהמהגרים אינם מתערים בחברה ואינם מאמצים את תרבותה וערכיה, אלא מסתגרים בינם לבין עצמם ומטפחים את תרבותם, דתם, אורח חייהם ועולם הערכים שלהם. עפ"י נתונים רשמיים הגיע  מספר הלא אירופאים ביבשת אירופה לכ- 22,000,000 ובארה"ב הגיע מספר ההיספנים ל- 36,000,000 ומספר האוריינטלים הגיע ל- 10,000,000 . על רקע זה החלו מדינות המערב במדיניות להגבלת ההגירה באמצעות קביעת קריטריונים לגבי קבלת מהגרים, חיזוק הביקורת בגבולות והקפדה של כל הגורמים העוסקים בהגירה, למניעת  הפרת החוקים והנוהלים.

פרו"פ  הנטינגטון מפקפק בסיכויים למנוע הפצת נשק גרעיני, ביולוגי וכימי. כמו כן, הוא אינו מאמין בסיכויי האוניברסליזם. הנטינגטון מודאג בעיקר מהסכנה לעתיד הציביליזציה המערבית בשל המהגרים הלא מערביים, החיים במדינות המערב. עתידה של הציביליזציה המערבית תלוי, לדעתו, בהצלחה לצמצם באופן דרסטי את ההגירה ובהצלחה להביא להתבוללות תרבותית של המהגרים במדינות המערב. הנטינגטון מציע לחדול ממאמצי הפצת האוניברסליזם המערבי בעולם, ולהתרכז בהצלת  הציביליזציה המערבית בתוך המדינות.

חוסר הסובלנות והקנאות הדתית של האיסלאם –

 פעמיים ניסה האיסלאם להשתלט על העולם. בפעם הראשונה במאות  ה- 7 וה- 8 , ע"י יורשי מוחמד, ובפעם השנייה במאות  ה -15 – 17. ע"י תורכיה העותמנית.

במלחה"ע הראשונה חוסלה האימפריה העותמנית ומדינות אירופה השתלטו על המזרח התיכון, והאוכלוסייה הערבית- מוסלמית הוכנסה תחת שלטון מערבי. לאחר מלחה"ע השנייה החל תהליך הדה- קולוניזציה ובמזרח התיכון קמו מדינות ערביות עצמאיות, אך הן נשארו תחת השפעה מערבית בשל חולשתן הכלכלית והצבאית. 

אבל, למרות חולשתו, הנטינגטון משוכנע,  שהאיסלאם לא זנח את שאיפתו להשתלט על העולם, ואנו עומדים בפני נסיון שלישי להגשים את החלום המוסלמי לשלוט בעולם כולו. משלהי המאה ה- 20 יש עלייה משמעותית בכמות הסכסוכים בהם מעורב האיסלאם.  ב- 2003 , למשל, היו 11 סכסוכים בין מוסלמים לנוצרים אורתודוכסים בגבול הדרומי של רוסיה, 7 סכסוכים באפריקה ודרום מזרח אסיה, סכסוך אחד באירופה- בוסניה- וסכסוך במזרח התיכון עם ישראל. בסה"כ – 20 סכסוכים. יש מספר גורמים הדוחפים את האיסלאם בעיתוי הנוכחי:

ראשית כל,  גידול אוכלוסין עצום ואבטלה, המביאים לאי יציבות מבית, ואינטרס מוסלמי בהגירה כדי להיפטר מעודפי האוכלוסייה.

שנית, התגברות המגעים בין מוסלמים ללא מוסלמים הביאו לחיזוק הזהות המוסלמית ולתחייה דתית- מוסלמית. השנאה למערב המנסה  להשליט את האוניברסליזם המערבי, הביא להגברת השנאה למערב ולתרבותו, ולניכור ותסיסה בתוך המדינות המוסלמיות. האיסלאם נוקט במספר דרכים לפתרון בעיותיו: סכסוכי שכנים כדי להרחיב את שטחי המחייה לנוכח הריבוי הטבעי, טרור בינלאומי נגד המערב כדי לאלצו, מצד אחד, להפסיק תמיכתו בשליטים כדי להפילם ולהקים רפובליקות איסלאמיות, וכדי למוטט את המערב, כחלק מהמאבק של האיסלאם על השליטה בעולם. בקיצור, הפונדמנטליזם האיסלמי הכריז מלחמה על המערב באמצעות טרור.

תחרות בין ארה"ב וסין על ההגמוניה בעולם –  

בשנות ה- 1970  חל שיפור ביחסי סין- ארה"ב בשל חששה של סין מבריה"מ, אבל החל משלהי שנות ה- 1980 חלה הידרדרות ביחסים בשל מספר גורמים: 

ראשית כל, השיפור ביחסים היה על רקע אינטרס זמני. למעשה קיים ניגוד מהותי בין הציביליזציה האמריקנית לסינית. מדובר בהבדלים מהותיים מבחינה אידיאולוגית- כלכלית, חברתית ,תרבותית ומדינית.

שנית, סין נמצאת בשלבי התפתחות מואצת כלכלית, צבאית וטכנולוגית ושואפת לתפקיד דומיננטי באסיה, בשלב הראשון, ובעולם, בשלב השני. לארה"ב יש אינטרסים באסיה, משום שמזרח אסיה הופכת ל"מרכז הכלכלה העולמית", והיא גם לא תוותר בקלות על השפעתה הבינלאומית.

 שלישית, יש חילוקי דעות ספציפיים בין סין לארה"ב בנושא הפצת נשק גרעיני (סין מוכרת טילים וידע טכנולוגי למדינות ערביות ואחרות), בנוגע לטיוואן, שסין שואפת לספח, לזכויות אדם בסין וזכויות קניין רוחני(בעיית הקלטות הפירטיות המיוצרות בסין).

לסיכום: מהו הפוטנציאל לגבי התארגנויות בעתיד-

סכסוך בינלאומי בין ארה"ב וסין-  פרו"פ הנטיגטון  צופה שקיעה הדרגתית של המערב כולו, ובראשו ארה"ב ואפשרות של קשר סיני- איסלאמי על בסיס אינטרסים משותפים: התנגדות לאוניברסליזם המערבי, הצורך של סין בנפט לפיתוח תעשייתי לעומת הרצון של מדינות מוסלמיות להגיע לנשק גרעיני – טכנולוגיה תמורת נפט.

הנטינגטון מעריך שבמידה שסכסוך אלים יפרוץ בין ארה"ב לברית הסינית- איסלאמית, אירופה ואמריקה הלטינית יתמכו בארה"ב בשל הקרבה הדתית – תרבותית. רוסיה תתמוך במערב בשל יריבות עם סין( יש הגירה סינית משמעותית לסיביר וגם השקעות סיניות), ואילו דרום מזרח אסיה תתמוך בסין, בשל הקרבה הדתית- תרבותית. הודו תתמוך במערב בשל ניגודי אינטרסים עם הברית סין- איסלאם (בעיית קשמיר ותחרות עם סין). בין סין ליפן יש משקעים קשים מהשנים 1931 – 1945 . 

הערה: מאז פרסום ספרו של הנטיגטון חלה התקרבות רבה בין סין לאמריקה הלטינית ואירן.

שקיעת המערב והתעצמותה של סין  הם נושאים למאמרים נפרדים.

מחקרים נוספים על העולם בעידן החדש:

פטריק דניאל מוייניהן, תוהו ובוהו-אתניות בפוליטיקה העולמית.

זביגנייב בז'זינסקי, אובדן שליטה-תוהו ובוהו עולמי על סף המאה ה- 21 . 

תגובות

התנגשות הציויליזציות

ספרו של הנטיגטון הוא מחקר מרתק ומעורר מחשבה. יחד עם זאת כדאי לציין שיש החולקים על התיזה שלו.יש בעיקר שתי נקודות הגורמות לחלוק על תיזה זאת 1. הטיעון שהנטינגטון לא מתייחס מספיק לעובדה שהתרבויות הן דינמיות ננמצאות בזרימה מתמדת וקשה להעריך ךמה יתפתחו. למשל הטכנולוגיה מהפכת האינטרנט הפייסבוק שיייצרואת המהפכות האחרונות בעולם הערבי וקשה עדיין להעריך לאן הדברים יתגלגלו 2. מיל פרגוסון מפתח תיזה של התפרקות הציויליזציות. הוא מציין שתי נקודות.א. ההגדרה ציליווזציה היא מכלילה מדי. למשל הבדלים בין האמריקאים לאירופים אמריקה דתית אירופה חילונית באמריקה נהוג- בחלק מהמדינות-עונש מוות באירופה לא באמריקה הזכות לכ אדם לקנות כלי נשק היא כמעט קדושה וכו.פרגוסון שואל כאשר אני רוצה לדבר עם ציביליזציה מערבית למי אני צריך להתקשר? ב. במישור העובדתי פרגסון מנתח את הסכסוכים של העת האחרונה ומגיע למסקנה שרובן לא על רקע התנגשות ציבליזציות. למשל 1. הרוב המכריע של מוסלמים שנהרגו נהרגו על ידי מוסלמים אחרים. 2 הסכסוכים באפריקה שההשתייכות הדתית של היריבים היא יותר הצלחת עבר של מיסיונרים אקראית מאשר השתייכות לציביליזציה. 3. המזרח הרחוק המתח בין סין ליפן המתיחות בין הקוריאות העובדה שוייטנאם פונה היום ומבקשת עזרה מארצות הברית כנגד סין.-רק לפני שנים זהנחשב להזייה פרועה. כלומר פרגסון בניגוד להנטינגטון רואה בעתיד בעיקר סכסוכים מקומיים שבאים בעטייה של התפרקות הציביליזיות.מי צודק.?קשה לדעת.רק בפרספקטיבה רחבה של זמן נדע

פרופ' עמנואל סיון בדעה שההתנגשות היא בתוך האיסלאם

בדעתי לפרסם מאמר על התזה הזאת. גם הפילוסוף היהודי- צרפתי לוי בדעה זו פרופ' ברנרד לואיס, לעומת זאת, תומך בתזה של הנטינגטון, גם על התזה שלו אפרסם מאמר. אולי שתי התזות נכונות:יש התנגשות בין ציביליזציות וגם התנגשות בתוך האיסלאם.

התנגשות ציביליזציות

כוונתי לתיזה יותר מקיפה.סיוון מדבר על האיסלם התיזה של פרגסון רואה בסיפור האיסלם מקרה אחד מני רבים בעולמנו.הוא מדבר על כך שציביליזציה בהגדרה היא הגדרה מעורפלת המכילה בתוכה ניגודים רבים עד כדי ניטרול המכנה המשותף בה לדעתו העתיד צופה מלחמות מקומיות על רקע אתני יותר מאשר התנגשות עולמית בין שתי מערכות ערכים. נשמט מזכרוני שם ספר בנושא אבל בינתייים אציע לקרוא באיטרנט קיוונים - מאמר- התפרקות הציביליזציות. אין ספק שכל התיזות גם של הנטינגטון גם של פרגסון וגם של פרופסור סיון מרתקות ומגרות מחשבה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק