אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסוגייה החרדית


התמונה של אופיר יעקבסון
סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון - אפרים סידון

סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון - אפרים סידון. הוצאת כתר.

מה קורה כשרוב דומם נותן למיעוט רועש להכתיב את סדר היום? באם נלמד מסיפור ה'ילדים' המתוחכם של אפרים סידון: 'סיפור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון' ,[1] נגלה שהרוב הדומם יהפוך במהרה למיעוט, ודינו להעלם. במשך שנים ארוכות מדי הרוב הישראלי נותן למיעוט המתנהג באופן פרזיטי למצוץ את דמו ולהוביל מדיניות מגזרית  שמזיקה למרבית הציבור. נושאים שונים עלו לכותרות לאחרונה, כדוגמת נושא הגיוס והשוויון בחלוקת הנטל,[2] שמתקשר ישירות גם לנושא מימון הישיבות ותלמידיהן. נושא שלא נידון הוא תמיכת המדינה במשפחות מרובות ילדים. 

בטבע נקבע מספר הצאצאים על פי הנסיבות (זמינות המזון וכד'): מספר הצאצאים שמביאים בעלי החיים לעולם נקבע בהתאם ליכולתם לטפל בהם ולהביאם לבגרות מינית (בשנים קשות הם מוותרים לעתים אפילו על העמדת צאצא יחיד); תוך יצירת איזון בין כמות המשאבים הזמינה להורים המטפלים ובין מספר הצאצאים שיוולדו.[3]

בחברה האנושית, ובמיוחד במדינת רווחה, המצב שונה לחלוטין. מדינת הרווחה היא ככל הנראה המערכת האלטרואיסטית המפותחת ביותר שנוצרה בתולדות האבולוציה. במערכת כזו אין איזון (או תלות) בין כמות המשאבים שיכול התא המשפחתי לגייס ובין מספר הצאצאים שיוולד, שכן המדינה (סך האזרחים שחיים בה!) עוזרים  לתא המשפחתי הזקוק לעזרה ולתמיכה.[4] המגבלה שהכרנו בעולם הטבע מתבטלת כלא היתה, וזוג יכול להביא לעולם ילדים רבים, ככל שיש ביכולת האישה ללדת.

 אני לא רוצה לומר שמדינת רווחה איננה דבר רצוי; נהפוך הוא! הבעיה היא שמערכת כזו אינה יציבה מעצם מהותה, שכן היא חשופה לניצול לרעה על ידי פרטים סוררים ונצלניים. בטבע 'הפראי' לעולם לא תופיע מערכת שכזו ומודלים מתימטיים-ביולוגיים מראים שהיא תתמוטט במהרה.[5]   אם כך, איך בכל זאת היא הופיעה ? היא הופיעה בזכות העובדה שהאדם אינו מונע רק מיצרים בהמיים ואינסטינקטים, אלא גם מאידיאולוגיות מורכבות וערכים מוסריים. דווקא בשל כך, ובכדי להגן על היכולת לשמר מערכת נעלה וראויה כדוגמת מדינת רווחה, עליו לקבוע חסמים ברורים וידועים שימנעו ניצול לרעה של המערכת. עצם הביטוי 'משפחות מרובות ילדים' נשמע תמים והגיוני, אך בפועל הרוב המוחלט של המשפחות המשתייכות לקטגוריה זו באות מהמגזר החרדי, שתורם למדינה פחות מכל מגזר אחר (וחלקם אף לא מכיר בזכותה להתקיים). אם כן, המגזר התורם הכי מעט לקופת המדינה מקבל על פי החוק ובצורה 'הגיונית' את הנתח הגדול ביותר בחלוקת משאביה לאזרחיה.

נשמע סביר והגיוני ?

יתרה מכך, תהליך זה מגדיל את כוחו של המיעוט החרדי. משמעות הדבר היא שהחלק היחסי התורם למדינה (הציבור הדתי-לאומי והחילוני) הולך ומצטמצם, ובו בזמן נאלץ-מאולץ לדאוג לצרכיו של ציבור חרדי הולך וגדל. המגזר החרדי גוזל מהציבור התורם משאבים יקרים[6] בכדי לאפשר את גידולו הוא (וגידול צאצאיו המרובים), וכל זאת על חשבון הציבור שמספק לו משאבים אלו. עם גידולו המספרי מתחזק גם כוחו האלקטורלי, שמקשה על האפשרות לחולל שינוי כלשהו במגמה מוטרפת זו. כדור שלג של ממש.[7]

אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, אך הפעם אין זה כך. אפרים סידון חזה את העתיד כבר בשנת 1993. מאז ועד היום התנהגנו כמו עלה נידף ברוח ואפשרנו לזרמי העומק ולמיעוט הרועש להוביל אותנו בדרכו שלו. כיום אנחנו על סף נקודת אל חזור,[8] והגיע הזמן שהמיעוט הדומם יהפוך ל'רועש' וילחם על אמונותיו ועל עצם זכות קיומו. אם אצטט מסיפורו של סידון: "אנשים שלא שומרים על זכותם ולא נלחמים על אמונתם, אנשים שמוותרים על הכל ככה סתם - ראויים לתואר ציבור מטומטם".

במידה שלא נעשה זאת אנחנו גוזרים על עצמנו כליה, ובאופן אבסורדי, דינו של הציבור החרדי יהיה דומה. מידת הפרזיטיות של מגזר זה ידועה ואפילו מנהיגיו הודו שאין לו שום יכולת לקיים את עצמו. ראו לדוגמא את דבריו של שר הפנים אלי ישי: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=855935 ולגבי "מלכודת העוני": http://www.ynet.co.il/Iphone/Html/0,13406,L-Article-V7-4269885-android,00.html. בטבע, כשפרזיט אינו יודע שובעה ואינו מזהה את הגבול - הוא מביא למותו של 'המארח'; מה שגורר באופן מיידי גם את מותו שלו. 

לא תמיד המצב היה כה עגום. בעבר, כל משפחה מרובת ילדים בחרה באחד הילדים – העילוי שביניהם – ושאר אחיו  דאגו לכל צרכיו החומריים. חנות מוצרי החשמל הניו יורקית B & H (בעזרת השם), בה עובד ציבור חרדי - לא פחות דתי ואדוק מהציבור החרדי בארץ – מוכיחה שאפשר לשלב בין עבודה ולימודי תורה; וכבר אמרו חכמינו ש'אם אין קמח אין תורה' (משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז). אחד מגדולי הפוסקים, הרמב"ם, קובע ש"גדולי החכמים - היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור...". פסיקתיו הגורפות, שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ  (= עבודה) ו" …לא יאמר לעם, חכם אני וגדול אני וכוהן אני, פרנסוני…" (רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח) מהדהדות באוזני ומזכירות לי  שישנה גם דרך אחרת, ושההתנהגות הפרזיטית אינה דרך ההתנהגות ההכרחית והיחידה של ציבור זה.

אני מציע למנוע מהציבור החרדי לבצע התאבדות קולקטיבית, שהולכת בד בבד עם הרס מערכת הרווחה שיצרנו (או לפחות מה שנותר ממנה) ועם קעקוע תשתיתה של החברה התורמת. יש לעצור את כדור השלג, ויפה שעה אחת קודם.

אסיים בהסתייגות שתרסן את הטיעון. מובן שהשינוי אינו יכול להיות חד כאבחת חרב, משום ששינוי כזה עלול לגרום יותר נזק מתועלת; אך הגיעה העת שהעם ומנהיגיו יזהו את המצב האבסורדי שאליו נקלענו ויפעלו במרץ וללא לאות בכדי להביא לתיקונו ולהשכנת סדר חדש, ראוי וצודק בארץ אבותינו: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".[9] 

אמן!  

אופיר יעקבסון  בוגר תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות. http://www.ofirjacobson.com/ ofirjac@gmail.com

 

--------------------------------------------------------------------------------

[1] ראו http://www.slideshare.net/guestbc4553/ss-4010310.

[2] ראו http://www.ofirjacobson.com/15141493151215141493-148815021493150415141493.html.

[3] ראו את הספר 'הגן האנוכי' של ריצ'רד דוקינס, פרק שביעי – תכנון המשפחה. אני עושה שימוש זהיר באנלוגיות מעולם הטבע תוך מודעות והיזהרות מ'דרוויניזם חברתי'.

[4] קצת על זכויותהן של משפחות מרובות ילדים: http://www.myrights.co.il/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/.

[5] כדוגמא בלבד, אזכיר את 'דילמת האסיר'.

[6] המחאות המשתוללות ברחובות ערינו בשנתיים האחרונות מצביעות על כך שניתן היה לחשוב על יעדים אחרים אליהם משאבים אלו יכלו להיות מופנים. בלי להזכיר את האיומים הביטחוניים הנשקפים מכל עבר, איני יכול שלא להזכיר את נושא החינוך (לדעתי היעד האיסטרטגי העיקרי של ישראל), תשתיות, רווחה וכו'.

[7] יש מי שמצביע על יתרון בילודה מרובה, שכן היא נותנת תשובה לנבואות הזעם של דמוגרפים, כדוגמת ארנון סופר בדבר הילודה המרובה בקרב האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3205331,00.html ו http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000112667). לדעתי האישית לא מיניה ולא מקצתיה. הדרך היחידה לפתור את הבעיה הנ"ל (שהינה אמיתית ומיידית), תוך שמירה על אופיה המיוחד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא להבטיח שהציבור היהודי ימשיך להיות רוב במדינתו, ובכדי להבטיח זאת אין מנוס מחלוקת הארץ לשתי מדינות. מרבית הציבור ומנהיגיו הגיעו זה מכבר לתובנה זו. סוגיה זו חורגת מכתבה זו, אך ברור שילודה חרדית מוגברת לא תעזור לשמר את הזהות הרצויה (לפחות לי ונכון להיום למרבית הציבור התורם) של מדינת ישראל!

[8] הדמוגרף ארנון סופר חוזה שהמדינה עתידה להפוך למדינה דתית – 'ישראל דמוגרפיה 2030-2010 בדרך למדינה דתית' - web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/images/publications/demography_2010.pdf.  אני חושש שרק פיתרון של הסכסוך הישראלי-פלשתיני יאפשר יצירת קואליציה חילונית–דתית לאומית, כזאת שתעמוד כנגד הכפייה החרדית. השאלה היא האם תרחיש שכזה הינו ריאלי ומה עלינו לעשות עד לאותו יום ?

 [9] ראו את המאמר המעניין http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1236337.

תגובות

אולי שביב תקוה

מאמר מרתק של אופיר על בעייה אקוטית וכואבת במדינה. לסוגייה כואבת זאת יש לדעתי שתי תשובות אפשריות 1 תשובה שסיכוייה קלושים. זאת תשובה פוליטית. קואליציה של כל המפלגות הציוניות יחד עם הציונות הדתית-לאומית כדי לכפות חקיקה מתאימה בגלל נושא השטחים אופציה זאת היא חלום באספמיה. החרדים ינצלו תמיד את המחלוקת בין הימין לבין השמאל וישכילו תמיד לתמרן כלשון ביניים שתקבע מי ירכיב קואלציה 2.תשובה שגם סיכוייה לא מזהירים..סינדרום המהפכות הגדולות. לפני כעשרת אלפים שנה התחוללה המהפכה החקלאית ששינתה את הפרה היסטוריה לפני כ600 שנה מהפכת הדפוס טלטלה את עולם ימי הביינים.לפני כ250-300 שנה הפך המדע וההשכלה לעוגן ונוצרה המהפכה התעשייתית ששינתה סדרי עולם.בין השאר היא טלטלה טלטלה כבדה את העולם היהודי המסורתי קהילות התפרקו רבנים אבדו מהשפעתם המוני יהודים עזבו מקומות מגוריהם והיגרו לארצות הברית תוך כדי בניית צורות חיים שונות מכפי שחיו אבותיהם במשך מאות בשנים. כיום שוב יש מהפכה בסדר גודל דומה מהפכת אטוסטרדת המידע האינטרנט הסמארטפונים המחשבים וכו.יכולת החרדים להבדל מאחרים נחלשת. יותר ויותר הם חשופים לעולמות חדשים שהיו לא מוכרים להם.אני מקוה שכמו שהקהילות המסורתיות באירופה קרסו מול המודרנה והיהודים נאלצו להסתגל למציאות החדשה כך יקרה עם החרדים כאשר הרבנים יתקשו יותר ויותר לשמר את אורח חייהם וכך תתחיל השתלבות מבורכת בחיי המדינה. גם תשובה זאת לא בטוחה יש בה הרבה מישאלות לב אבל זה מה יש. אולי אולי שביב תקוה

תגובה לשביב תקוה

אומרים שהתגובה זה הדבר האחרוןו שהולך לאיבוד אני לא הייתי בונה על אופציה שתיים כי הסטורית, ציבוטר שמרן נוטה להסתגר בתוך עצמו אל מול 'קידמה' שמטבעה מתרחק מהמסורות העתיקות אבל אולי נגיע לקו שהציבור השפוי לא יהיה מוכן\יכול לסבול יותר ו או אז יתלכד בכדי ליצור קואליציה שפויה

מה עשית למען המדינה ?

שלום כל מילה בסלע - אבל מה עשית למען המדינה? מתי סרבת ללחוץ יד למי שסרב ללחוץ את יד רעיתך / חברתך / מזכירתך ? מתי סרבת לעלות על מונית שלא נוסעת בשבת ? מתי בחרת להשמר מכשרות ולחפש מוצר שאינו משלם כופר חרדים - החל מאבקת כביסה דרך נייר אלומיניום ועד מסעדה סתם ? מתי התעקשת לקבל חלב לקפה באל על גם אם שכנך שומר כשרות? אם קראת את הספר הנפלא הזה - ברור לך שהכל מתחיל בקטנות... עניין של רצון טוב ויחסי שכנות - כל אתה מוותר ומתכופף צא מהארון - תחיה על פי אמונתך סיגל

אי-גיון וגז-ענות

שתי הערות. לגבי הספר של אפרים סידון - למרות שאני שותף במדה מסויימת לביקורת כלפי הציבור החרדי וכלפי המציאות הכלל-ישראלית של קבלת העול ללא הסתייגות, אני חושב שהקישור לספר ולסיפור הוא לא במקום, משום שהספר גובל - לדעתי הענייה באנטישמיות, ובעיקר לא קשור למציאות. ההשוואה בין תקיעת צנוניות באוזניים ולבישת תחתונים על המכנסיים לבין היהדות - ואפילו של החרדים היא רחוקה מאד מהגיון והדבר היחיד המצדיק אותה זה שנאת האחר, מה שאפרים סידון לכאורה מטיף נגדו במקומות אחרים. ישנו ספר ששכחתי איך קוראים לו על מלחמה בין שני אוכלוסיות משני עעברי הגדר שנוצרת ביניהם דמוניות הולכת וגוברת של האחר מהצד השני וכל זאת מסיבות של שטות. כל זה כמובן מכוון לסכסוך שבינינו לבין הפלסטינאים. "אנחנו" הישראלים עושים דמוניזציה של האחר הפלסטינאי ו"הם" עושים דמוניזציה שלנו וכל מה שנדרש שיבוא ילד קטן ויגיד שהמלך עירום ויבוא שלום. אני לא רוצה להיכנס לכשל שבהשוואה בין ההסטה נגד פלסטינאים בישראל (בעיקר של קבוצות שוליים ומגונה ע"י הקונסנזוס) לבין ההסטה ברחוב הפלסטינאי נגד ישראל (ממשלתית ומגבה מעשי טרור רצחניים). אבל מה שאני כן רוצה להדגיש זה שאת אותה סובלנות וראיית האחר שסידון מפגין כלפי הפלסטינאים הוא לא מפגין כלפי החרדים. הרעיון המבריק של רשימת המעשים הטפשיים, המגוכחים, והמציקים של תושבי אי-גיון - היא בעצם השוואה למערכת ההלכתית היהודית. וזאת בלי להבחין בין ליל הסדר והתפיסה של יציאת מצריים, עשרת הדברות, השבת כיום מנוחה מעבודה, ואיסור לחטט באף בשבת או יריקה על ילדה בבית שמש. הכל - כביכול - אותו דבר. זו דמגוגיה זולה ועלובה מאד, ומלאת שנאה. וגם מכשילה יכולת לעבודה משותפת. כי אני כדתי לאומי יכול להזדהות עם הקצנה בלי גבול - ולהתנגד לביזוי נשים למשל, או לאפליה כלפי ספרדים בתלמודי תורה, אבל אני עדיין חושב שפסח ושבת הם דברים בעלי ערך כלל אנושי. התנ"ך הוא ספר שמכיל את מיטב היצירה התרבותית. גם למי שמתנגד לחלק ממנו. למשל מאיר שלו בספריו על התנ"ך (תנ"ך עכשיו וראשית) מביע התנגדות לכמה וכמה רעיונות תנ"כיים, וליהדות הדתית, אבל מצד שני גם מביע הערכה רבה מאד לחלקים אחרים. הוא מעריך ומוקיר את התנ"ך ככלל עם זאת שהוא מתגד לרעיונות מסויימים בתוכו. זה שיח שגם אם אני לא מסכים איתו, ויש אפילו דברים שמרגיזים אותי - יש עם מי לדבר. לעומת זאת סיפור כמו איגיון הוא דריסה של הכל ממקום כביכול הומוריסטי שאין אחריו שום דיאלוג. ולדוגמה נושא שני - לגבי דבריו של סיגל - הנה דוגמה למסקנות מהספר הנפלא הזה - חוסר סובלנות והתגברות מכוונת. דווקא לאכול חלב עם בשר ליד אדם דתי, דווקא להחרים מי שלא מוכן לנסוע בשבת וכו'. ושוב - אותו אדם יתכן שיאבק בצדק חברתי על זכויות העובדים למנוחה ולחופשות וכחלק מזכויות סוציאליות - כי זה ערך חילוני וזמאלני - אבל יתנגד לזה כשזה בא באיצטלה דתית. כלומר אדם שדור את הזכות לא לעבוד בשבת במונית שלו אלא להיות עם המשפחה (ולצורך הענין אולי לנסוע איתם לים ברכבו הפרטי). ולסיום - עוד צביעות שמרגיזה אותי. כשמדובר בלרדת ולהעליב את הציבור החרדי - זה קל ופשוט. וזה חלק מהזכות הדמוקרטית. ואם יהיה מישהו שיגנה את אפרים סידון מייד יעלו קולות של חומייני ואיראן וכו'. אבל כשעולה סרט שצוחק על המוסלמים מכיוון שיש מיארד מהם והםן אלימים, וגם "אחרים" לפי המסורת הפוסט-קולוניאליסטית - מגנים את מי שיצר את הסרט... ומה שאני מנסה לומר שהייתי רוצה לראות מישהו שכותב מן "אי-גיון" כזה על החברה המוסלמית עם מוחמד והקוראן. זה חכמה בעיני. וכל זה אני כותב מתוך שאני מאני כאמור מסכים להרבה מהדברים. אבל כאמור - ההשוואה וההתלות בדברים כמו של סידון וכל השיח המוקצן והלא מכבד ולא מבחין כלפי החרדים ויהדותם מרחיק אותי מהיכולת לשתף פעולה עם זה.

מוקצן או לא, כדי שהציבור יפקח את עיניו

ועכשיו

הכל נכון

הכל נכון, אבל כש"הפרייארים" מארגנים הפגנה באים בקושי 20,000 איש, ואת המחאה החברתית של המעמד הבינוני הספיקו להרוס בשילוב כוחות של הפחדות הגרעין האיראני/כולם נגדנו/ועיתונאים שחושבים שהמעמד הבינוני בישראל כן מלקק דבש..אולי, אבל בסוף הדבורה עוקצת אותו

מענין אם הבחירות הקרבות ובאות יכולות לשנות משהו

.. ???

בחירות

לפי דעתי הם לא ישנו שום דבר---------------

אני עדיין לא מצליח להבין מה החרדים עשו שאתה שונא אותם כל כך

השנאה בציבור החילוני, ובמיוחד תוך שימוש בביטויים כמו "פרזיטים" או ,"מוצצי דם (!)" כליפי החרדים פשוט לא מובנית לי, ולדעתי מקורה באיזה השלכה של בעיות לא פטורות אצל השונא כלפי איזה "אחר" (נו.. פוקו וחבריו בטח היו מנסחים את זה טוב ממני), שמה טוב אם הוא ממש נראה אחרת ומתעקש להשאר שונה. לגופו של עניין, אופיה של המדינה ושל החברה במובן הרחב שלה, על מוסדותיה, מנגנוניה ודרך ההתנהלות שלה נקבע ע"י החילונים. אילו היתה נקבעת על ידי חרדים היא היתה מדינת הלכה. גם שאריות כמו מוסד הרבנות הדתית, או איסור תחבורה ציבורית בשבת, שמעוגנות בחוקי המדינה עצמה, לא יכולה להסתיר עובדה זו. כלומר, שנבין נכון, החרדים עצמם, נאמנים לתפיסת עולמם, חיים במדינה אשר מייצגת ערכים זרים להם לחלוטין. מתוך נקודת מוצא זו ומתוך היותם קבוצת מיעוט, חלשה יש לציין, הפועלת במערכת כללים זרה לה ובמקרים רבים עויינת, איני מבין את חטאם הגדול בניצול כוחם הפוליטי להשגת מטרות לעצמם. האם חקלאי שיציע להשקיע בחקלאות והא סחטן ? האם איש שמאל שיציע להשקיע בפינוי התנחלויות ובפיצוי מתנחלים, הוא "מוצץ דם" רק בגלל שהוא סבור שעל המדינה להשקיע בערכים הם הוא מאמין (ואשר פוגעים בציבור בעל ערכים מנוגדים לו) ? הרי זה טיבו של המשחק הפוליטי, והחרדים לא שונים מכל קבוצה אחרת. אבל אצלנו בחברה הליבראלית החילונית מטרות כמו "צמיחה כלכלית" או "תהליך שלום" או "שיקום כוח ההתרתעה של צה"ל", נתפסים כערכים מוחלטים שאין לחלוק עליהם ועל חשיבותם, והאוחז בהם סבור שעל המדינה כמדינה להקצות להם משאבים, וכל מי שפועל לקדם ערכים אחרים כמו "לימוד תורה" או "צניעות של נשים"- גם אם זה בעיקר בקרב הקהילה שלו, נתפס כפרזיט או כמוצץ דם. האם חרדי ליטאי שלומד תורה כל היום וחי חיי עוני מבחירה, גם אם זה תוך ניצול המשאבים המדינתיים לשם כך, הוא כזה רשע גדול ? לפעמים אני מקנא באותם חרדים, שבתוך מערכת שלטונית זרה לערכיהם הצליחו ליצור מנגנונים חברתיים רחבי מימדים אשר מאפשרים להם לעסוק בנושאים החשובים להם באמת. הלוואי והייתה מערכת חברתית כזו אשר היתה מאפשרת לאומנים, מוזקאים או סתם אנישם שמבינים שחיי אדם אינם מסתכמים בעבודה קשה חסרת משמעות וצפיה בטלויזיה, אך הציבור החילוני לא השכיל להקים מערכת כזאת וכל פרט נמצא תלוי רק בעצמו ובמשפחתו. לא החרדים המציאו את מערכת הרווחה במדינת ישראל, והגם שהם יודעים לנצל אותה על מנת לקדם את ענייניהם, לפעמים אפילו בצורה צינית, ניצול זה אינו שונה מניצול של קבוצות אחרות במדינה את המערכות (כמה דוגמאות פשטניות - ניצול בעלי ההון את המערכת הכלכלית והרגולטורית, ניצול מתנחלים את המערכת הצבאית או ניצול השמאל את מערכת המשפט, והכוונה אינו ניצול במובן שלילי דווקא). מדוע כאשר קבוצות אחרות עושות שימוש במערכות המדינה, במסגרת המשחק הפוליטי והחוקי, אינן זוכות לשנאה לה זוכים החרדים, אלא לכל היותר לפולמוס או לויכוח? הגם שאני לא מסכים לרבים בהערכים שהחרדים דוגלים בהם, ובעיקר באלה אשר נוגדים את רוח הליברליזם, איני מבין מדוע דבקות בערכים אלה, שאינה זרה לקבוצות גדולות בחברה, מוביל לשנאה כה עזה, דווקא מאותם אנשים שעל פי השקפת עולם צריכים להיות הכי פתוחים לקבלת האחר. האם הגיוני, שציבור המשתייך לאליטה הכלכלית-חברתית בארץ, קרי, רוב כותבי וקוראי אתר זה, יאשים את הציבור הנמצא בתחתית הפירמידה הכלכלית, ומבחינות רבות גם התרבותית (כפי שאנו החילונים תופסים אותה), בכך שהם אלו שמוצצים את דמו, וגוזלים ממנו משאבים ?! אני מציע לכל אותם אלו שעסוקים בלבקר את החרדים, להתרכז יותר בפעילות למען אותם ערכים שהם כן מאמינים בהם, ולדאוג לכך שהכוח הפוליטי שלהם אכן יתורגם לפעילות זו, ואם הם מרגישים שלא כך הדבר לבחון את התנהלותם שלהם ולא להאשים את הקבוצה שהכי קל לטפול אליה האשמות.

תגובה לעניין

מסכים עם כל מילה. גם בויכוח עז ונוקב אסור לרדת נמוך

למה שונאים אותם

תגובתך יפה ומנומקת אך מיתממת. לא שונאים אותם. חוששים ומאוימים מהם. שיעור הילודה אצלם משנה את המאזן הדמוגרפי מעלה את אחוז האוכלוסייה שאינן משתלב במעגל העבודה ובעיקר מעלה את אחוז האכלוסייה שמערכת החינוך הייחודית שלו נמנעת מלימודי ליבה של אנגלית מתימטיקה מחשבים וכו. יש לכך השפעות חברתיות - כלכליות מפליגות. אני מציע לעיין בלינק הבא http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3588782,00.html

תגובתי

אדם שדור את הזכות לא לעבוד בשבת במונית שלו אלא להיות עם המשפחה (ולצורך הענין אולי לנסוע איתם לים ברכבו הפרטי). ולסיום - עוד צביעות שמרגיזה אותי. כשמדובר בלרדת ולהעליב את הציבור החרדי - זה קל ופשוט. וזה חלק מהזכות הדמוקרטית. ואם יהיה מישהו שיגנה את אפרים סידון מייד יעלו קולות של חומייני ואיראן וכו'. אבל כשעולה סרט שצוחק על המוסלמים מכיוון שיש מיארד מהם והםן אלימים, וגם "אחרים" לפי המסורת הפוסט-קולוניאליסטית - מגנים את מי שיצר את הסרט.. יוסי מנהל חנות <a href="http://matanot.co.il">מתנות לגבר</a>

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אופיר יעקבסון