אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מבצע עופרת יצוקה והאיום האיראני בראי תורת הביטחון של ישראל


התמונה של תומר ריבל
מבצע עופרת יצוקה והאיום האיראני בראי תורת הביטחון של ישראל

תורת הביטחון של ישראל נשענת על שלושה יסודות עיקריים: א) יכולות קונבנציונאליות ב) הרתעה גרעינית ג) תמיכה מהחוץ של מעצמה גדולה – ארה"ב. הקשר עם ארה"ב חיוני לישראל. ארה"ב מעניקה לישראל סיוע צבאי, מאפשרת לה גישה לטכנולוגיה צבאית מתקדמת ומעניקה לה עורף מדיני (למשל, תמיכה במועצת הביטחון). מפאת מגבלות של מקום, במאמר זו אבחר להתרכז בשני היסודות הראשונים, יכולות קונבנציונאליות והרתעה גרעינית בדגש על שני מקרי בוחן - מאבקה של ישראל בחמאס במסגרת מבצע עופרת יצוקה וסוגיית הגרעין האיראני.

יכולות הקונבנציונאליות, תפיסת הביטחון של ישראל – עקרונות כלליים

מספר הנחות יסוד מנחות את מעצבי מדניות הביטחון בישראל: א) ישראל נמצאת בסכנה קיומית מתמשכת היות שהיא מתקיימת בסביבה הובסיאנית שבה עימותים צבאיים בסדרי גודל משתנים תמיד אפשריים, גם אם לא מתנהלות פעולות איבה בפועל ("מלחמה רדומה") (1). ב) הישנותם של עימותים צבאיים נובעת ממה שז'בוטינסקי הבין עוד בשנות ה-30 של המאה שעברה: חוסר הרצון להשלים עם קיומה של ישראל על ידי חלק ניכר מהגורמים באזור(2). ג) לפיכך, על ישראל להבטיח יכולת הכרעה בשדה המערכה שניזונה, ברוחו של בן גוריון, מצבא עממי גדול (עם גרעין של צבא סדיר וקבע) תוך ניצול מלוא פוטנציאל כוח האדם של ישראל (כולל נשים שתהוונה תומכות לחימה לטובת שחרור גברים לתפקידי לחימה) ויתרון איכותי שיתבטא בשימוש יעיל בטכנולוגיה ואמל"ח מתקדמים, כוח אדם מיומן, אימון ותו"ל טובים יותר מצבאות האזור, כשרון של מצביאים ורוח העם של אחדות והקרבה (בן גוריון, 1981 [1953]: 5, 7, 9).
קודם שמגיעים לצורך להכריע במערכה, תורת הביטחון של ישראל מבוססת על מניעת עימות באמצעות ההרתעה. בבסיסה של ההרתעה הישראלית עומד העיקרון של ז'בוטינסקי של 'קיר הברזל' לפיו על ישראל לגרום לאויביה להבין כי לא ניתן להשמידה בכוח הזרוע ואם ינסו, הם יוכו מכת מחץ(3) (ז'בוטינסקי, 1953 [1933]: 259-260). צבא עממי גדול ואיכותי נועד לתת משנה תוקף להבנה זו של הערבים. עם זאת, הבעיה בהרתעה, הורביץ מעיר, היא הידיעה מתי היא מיצתה את עצמה והגיעה השעה לבחון את כוחו של צה"ל בשדה הקרב. תורת הביטחון הישראלית סיפקה מענה חלקי לשאלה זו באמצעות "עילות מלחמה" הנוצרות כאשר ישנה פגיעה באינטרסים חיוניים ישראלים שלא בעיתות מלחמה, לדוגמא פגיעה בחופש המעבר במצרי טיראן ערב מלחמת ששת הימים (הורביץ, 1985: 71-72).
ניהול הרתעה ומלחמה, במידה וההרתעה נכשלה, מתבצע בשני מישורים עיקריים. הורביץ מחלק אותם לשניים: סכסוך אסטרטגי בין מדינתי, ישראל מול מדינות ערב, וסכסוך לאומי אידיאולוגי שבו ישראל מתמודדת מול ארגונים תת מדינתיים – ארגוני טרור, דוגמת פת"ח (שם. 99). את הפאן הלאומי אידיאולוגי יש להרחיב גם לפאן אידיאולוגי דתי (חיזבאללה) ולפאן לאומי דתי (חמאס). בכל אופן, ההבחנה במאמר זה היא בין המישור הבין מדינתי לבין לוחמה בעצימות נמוכה שישראל מנהלת מול ארגוני הטרור והגרילה.

במישור הבין מדינתי תורת הביטחון של ישראל אופיינה על פי הדרך שבה Gaddis מגדיר אסטרטגיה, כהתאמה בין מטרות לאמצעים(4) (Gaddis, 1982, preface: viii). בכל הקשור לאמצעים, מעצבי תפיסת הביטחון, ובן גוריון בראשם, הבינו שישראל סובלת מנחיתות אינהרנטית, גם אם היא נוקטת בגישה אופנסיבית במישור הטקטי והאופרטיבי, היא עדיין נתונה בדפנסיבה במישור האסטרטגי עקב חוסר סימטריה של הסכסוך: היא סובלת מנחיתות כמותית משמעותית במשאבים, בכוח אדם ושטח לעומת מדינות ערב. משמעות הדבר היא שהערבים מסוגלים לתרגם עדיפות צבאית אופרטיבית ללשון של הכרעה אסטרטגית שתביא לפתרון הסכסוך על ידי חיסול ישראל בעוד שישראל אינה מסוגלת לפתור את הסכסוך באמצעים צבאיים (הורביץ, 1985: 59). על כן נבחרה אסטרטגיה שעיקרה ניהול מלחמות מהירות ודחיקתן לשטח האויב עם הכרעה צבאית מהירה בחזית המבצעים. אסטרטגיה זו מסתמכת על יחסי הגומלין בין כוח מחץ הכולל את המרכיבים המשתתפים בפועל בלחימה ותורמים להכרעה (היכולת לייצר אש, לתמרן ולהשיג תוך זמן קצר הישגים צבאיים) ובין כוח העמידה, היינו, סך כל המשאבים העומדים לרשות המדינה (שטח, כלכלה, מספר תושבים וכושר ספיגה). תפיסת הביטחון של ישראל לא מתעלמת מחשיבות כושר העמידה. לראייה, העיקרון שטווה בן גוריון של הסתמכות על צבא עממי גדול. אולם היות שישראל, כנאמר לעיל, סובלת מנחיתות כמותית במרכיבי כוח העמידה מול הערבים, הדגש העיקרי מושם על פיתוח כוח מחץ תוך ניצול העדיפות שיש לצה"ל בטכנולוגיה ומערכות נשק מתקדמות, בתמרון יבשתי ובכוח אש אווירי שיאפשרו את אותו העיקרון של דחיקת המלחמה לשטח האויב והכרעה מהירה בשדה הקרב (בן ישראל, 2001: 272). לתכלית זו, בן גוריון שם דגש על פיתוח חיל אוויר חזק ועל עליונות אווירית(5).
לאחר 1967, התרחב משאב השטח שעמד לידי ישראל ולתורת הביטחון התווסף עקרון 'גבולות ברי הגנה' שמשמעותו עומק טריטוריאלי אסטרטגי המגדיל את כושר הספיגה של ישראל בשעת עימות בכך שמעניק לה שהות חיונית לגייס מילואים בחירום ולהביאם לחזית.

בלוחמה מול ארגוני טרור וגרילה תפיסת הביטחון הישראלית גורסת בהפעלה לא רצופה של כוח צבאי ברמות שונות של אינטנסיביות (הורביץ, 1985: 60), על פי הצורך האופרטיבי באותה העת. כך ישראל מאפשרת לעצמה גמישות אסטרטגית של הפעלת כוח מדוד כמענה לאתגרים משתנים של לוחמה בעצימות נמוכה. למעשה, היכולת להסלים באופן מבוקר עימות צבאי תוך שימוש בכוח מדוד מאפשרת לישראל לנקוט באסטרטגיות של הרתעה ואילוץ. הרתעה מתקיימת בתוקף היות הצד השני מודע לכך שבידי ישראל תפריט של תגובות אפשריות מותאמות סיטואציה. במילים אחרות, לאירוע מקומי ישראל לא צריכה להפעיל כוחות צבא גדולים. יש בכוחה להגיב נקודתית אם באמצעות מהלומה אווירית מוגבלת או באמצעות יחידות צבא קטנות וייעודיות. עוד ב-1953, בן גוריון הטעים בדבר הצורך בהקמת "יחידות קטנות, קומנדו של פרטיזנים שיהיו מוכשרים לפעול מאחורי קווי האויב ובתוך מחנות האויבים" (בן גוריון, 1981 [1953]: 7). אילוץ מתאפשר באמצעות יכולתה של ישראל לגרום להסלמה שתביא למצב בו האויב יבין כי מחיר המשכת המלחמה גבוה ממחיר הפסקתה (הורביץ, 1985: 95). כפי שיודגם להלן, בעקבות מבצע עופרת יצוקה, הבין חמאס כי בהמשך ירי נשק תלול מסלול על ישובי הדרום, הוא משלם מחיר גבוה מידי ב"מטבע" של הסלמת התגובה הישראלית.

המימד הקונבנציונאלי, הרתעה– עופרת יצוקה כמקרה בוחן

נקודת התחלה בניתוח מאזן היחסים האסטרטגים בין ישראל לחמאס היא ההבנה כי הצורך במבצע עופרת יצוקה מציין כשלון של ההרתעה הישראלית כלפי חמאס. על פי המרכז למורשת המודיעין(6), בין השנים 2001 ל-2007 נורו לעבר ישראל 2,383 רקטות קסאם. רק בשנת 2008, נורו 2,048 רקטות לעבר ישובי הדרום(7) על סמך נתונים אלו, במונחיו של ז'בוטינסקי – ניתן לומר שהקסאם היווה פרצה ב'קיר הברזל' של ישראל. בנוסף, ניתן יהיה לומר כי חמאס הפעיל הרתעה כלפי ישראל, הרתעה שמוסברת בחשש הישראלי לבצע פעולה צבאית רחבת היקף בשנים שקדמו למבצע עופרת יצוקה על מנת לעצור את הירי לשטחה.
אלא, כפי שיאיר עברון מעיר, יכולת ההרתעה של חמאס כלפי ישראל מוגבלת, שכן אם צעדיו נגדה מתגברים, בסופו של דבר היא תידחק לפינה ותפעל מולו תוך ניצול עליונותה הצבאית (עברון, 2009: 66). הגברת הירי לכל אורך נובמבר 2008, ולבסוף מטח הרקטות המסיבי מעזה ב-24 לדצמבר 2008 (שכלל 60 רקטות קסאם וגראד לעבר אשקלון, שדרות וישובי עוטף עזה) היוו במונחיו של הורביץ "עילת מלחמה" (רעה לעיל). ישראל הייתה מוכרחה להגיב על פגיעה באינטרס חיוני – בטחון אזרחיה.
בניגוד למלחמת לבנון השנייה שלוותה בהגדרת יעדים מרחיקי לכת של שינוי מוחלט של המצב בדרום לבנון והריסתו של חיזבאללה, למבצע עופרת יצוקה הוגדרו מלכתחילה יעדים מוגבלים: צמצום ירי תלול המסלול לעבר ישראל ובכך יצירתם של תנאי בטחון משופרים בעבור דרומה של ישראל (שם. 67). המבצע היווה אקט של הרתעה ענישתית שעיקרו יצירת תו מחיר גבוה עבור החמאס בעבור ירי על ישראל. תו המחיר הושג באמצעות שימוש בכוח לא פרופורציונאלי לגרימת הרס לא פרופורציונאלי על ידי שימוש עיקרי בכוח המחץ של חיל האוויר.
נקודת בחירת יעדים מוגבלים למבצע עופרת יצוקה על ידי ישראל הינה בעלת חשיבות מכרעת בכל הקשור לדינאמיקה של Coercive Strategy בינה לחמאס. אלכסנדר ג'ורג' טוען שאילוץ (coercion) יטה להצליח אם היעדים שנבחרו על ידי הצד המאלץ (ישראל) משקפים את האינטרסים החיוניים ביותר שלו; כך הוא יוצר א-סימטריה של אינטרסים לטובתו. לחלופין, אם היעדים שהצד המאלץ לא משקפים את האינטרסים החיוניים ביותר עבורו או שהמאלץ כופה דרישות על הצד המאולץ (חמאס) שמפרים את האינטרסים החיוניים ביותר שלו (של המאולץ), אזי הא-סימטריה של האינטרסים תיטה לרעת הצד המאלץ (George, 1992: 13). עבור ישראל השבת הביטחון לישובי הדרום היה אינטרס חיוני הקשור לביטחון אזרחיה. חמאס, מאידך, לא היה מקבל את הפסקת האש שהכריזה ישראל ב-17 לינואר אם ישראל הייתה שמה לה כיעד חיסול משטרו וכך דוחקת אותו לפינה על ידי איום על אינטרס חיוני שלו. בהקשר זה, אלכסנדר גורג' מעיר: "…asking relatively little of the opponent makes it easier for him to permit itself to be coerced" (Ibid. 12).
ואכן, כאמור, בהשוואה לאפשרות של חיסול משטרו, ישראל ביקשה מחמאס מעט, הפסקת הירי על הדרום. אולם על מנת שחמאס יבין שבנכונותו להפסיק את הירי על הדרום הוא יוצא בשן ועין לעומת האפשרות של איבוד משטרו בעזה, מידת האיום שהפעילה ישראל צריכה הייתה להיות או להיתפס כאמינה מספיק. אלכסנדר ג'ורג' מסביר שהצלחתה של פעולת האילוץ תלויה במידה רבה באם היא חלק ממכלול של פעולות נוספות פוטנציאליות שנועדו להסלים את הלחץ על המאולץ (Ibid. 11). הכנסת כוחות קרקע למבצע ב-3 בינואר וגיוס מילואים לאחר מכן היה בגדר איתות לחמאס בדבר נכונות ישראלית להסלים את העימות ובכך התחזקה האמינות של האיום של צה"ל על חמאס. למעשה, ישראל פעלה על פי תפיסת הביטחון שלה בלוחמה בעצימות נמוכה מול ארגונים תת מדינתיים כפי שהורביץ מגדיר אותה (ראיה לעיל): הפעלה לא רצופה של כוח צבאי ברמות שונות של אינטנסיביות (הורביץ, 1985: 60), כשהיכולת להסלים באופן מבוקר עימות צבאי מקנה גמישות בהפעלת אסטרטגיות של הרתעה ואילוץ.

שאלת ההכרעה והניצחון– מבצע עופרת יצוקה

בחלק הראשון של המאמר שדן בעקרונות הכללים של תורת הביטחון של ישראל דובר על א-סימטריה של הסכסוך הישראלי-ערבי שמקשה על ישראל להגיע להכרעה אסטרטגית. בן גוריון הבהיר זאת היטב שטען ב-1955 כי "יש הבדל עמוק...בין מצבנו בסכסוך ובין מצב הערבים בו. הערבים תקפו אותנו, אנו ניצחנו. אז הם יוזמים סיבוב שני. לנו אין אפשרות של פתרון סופי לסכסוך בינינו כל זמן שהערבים אינם רוצים בו" (סיבוני, 2009: 34). משמעות הדבר היא שבעוד שברמה הטקטית ניתן להגיע להכרעה בניצחון בקרב (השמדה פיזית של האויב, התפרקותו כמסגרת לוחמת או כניעתו), ברמה האסטרטגית הגבוהה יותר, לא ניתן להשמיד בפועל את ישות האויב ולהגיע להכרעה מוחלטת (בדבריו של סיבוני, קשה לדמיין מצב בו דגל ישראל מונף מעל ארמון הנשיאות הסורי (שם, 37)). במקרה של מבצע עופרת יצוקה, סוגיה זו בולטת עוד יותר; ישראל יכלה פיזית לכבוש את עזה ולהפיל את משטר החמאס, אך כיבוש מחדש עלול היה להוביל לנוכחות ארוכת טווח שתהיה כרוכה במחירים גבוהים (צבאים ומדיניים) שספק אם הם כדאיים.
לפיכך, ישראל נוקטת בטקטיקה התקפית במסגרת אסטרטגיה הגנתית שעיקרה שימור וביצור הקיום הלאומי באמצעות סיכול מזימות האויב מלפגוע בקיומה ובריבונותה (שם, 34-35). מתוך ההבנה שלא ניתן להגיע להכרעה מוחלטת, סיכול יתרכז בהגדלת מרווח הזמן בין סיבוב הלחימה הנוכחי לסיבוב הבא הבלתי נמנע. עקרון זה הנחה את מבצע עופרת יצוקה: פגיעה קשה במרכיבי היכולת הצבאית ובמרכיבי התשתית הארגונית של חמאס מתוך המטרה לכרות בזיכרונו את כאב הפגיעה וכך לדחות פעולה נוספת שלו נגד ישראל ככל האפשר (שם, 35). נקודת אור מבחינתה של ישראל היא שחמאס, בניגוד לארגוני טרור תת מדינתיים אחרים (אל קאעידה למשל) שלהם אין מרכז כובד ברור אלא מבוזר, חמאס מתנהל בפועל כממשלה של עזה וככך הוא חולש על תשתית מורכבת של שירותים אזרחים וחברתיים עם שורשים עמוקים בקרב האוכלוסיות שלו. עובדה זו מקלה על היכולת לפגוע ולהרתיע אותו היות שיש לו מה להפסיד.
הקושי להגיע להכרעה מלאה מול חמאס משקף את בחירת המטרה למבצע עופרת יצוקה: יצירתם של תנאי בטחון משופרים בעבור דרומה של ישראל. מטרה זו אינה מטרה צבאית ברורה שניתן לפרוט אותה להנחיות אופרטיביות קונקרטיות(8). עם זאת, יהושפט הרכבי מעיר שהצלחה במלחמה ניתן למדוד לא רק באמצעות השגת המטרות שהוצגו בתחילה, אלא גם באמצעות הערכה האם שופר מצבה של המדינה לאורך זמן בלי לשים לב למטרות (הרכבי, 1990: 594). בטווח המיידי מבצע עופרת יצוקה ביסס הרתעה משמעותית מול חמאס והתוצאות מדברות מבעד עצמן: לעומת מעל 2,000 רקטות שנורו לעבר הדרום מעזה ב-2008, ב-2009 נורו לישראל 455 רקטות, מתוכן 406 בימי המבצע(9). מצד שני זכי שלום מעיר את תשומת ליבנו לכך ש-א) חמאס לא יצע בהודעת כניעה ואף לא ביקש בפומבי הפסקת אש ללא תנאים, ו-ב) מנגנון הפיקוח על הברחות הנשק לרצועה אינו נותן בטחונות של ממש (שלום, 2009: 71).
יתרה מכך, ביסוס הרתעה ללא הכרעה מלאה לוקה בחסר בכל הקשור להמשך היציבות לטווח הארוך. הרתעה אינה דבר יציב והיא נוטה להישחק עם הזמן בייחוד לאור העובדה שמבצע עופרת יצוקה ביסס אותה מול ארגון צבאי עוין במהותו לישראל שנשאר אדון לעצמו היכול (במגבלות יכולותיו והסיטואציה בשטח) לקבוע את מדיניותו כחפצו. הוא עלול לנסות לכרסם בהרתעה הישראלית בשלבים אם באמצעות ירי רקטי מדוד בכמויות קטנות (בכמויות שלא מצדיקות תגובה צבאית נרחבת מצידה של ישראל) שילך ויגבר ככל שההרתעה תשחק, או באמצעות העלמת עין מירי שיבצעו ארגונים אחרים בעזה. על ישראל יהיה לשמור על מתח גבוה של פעילות צבאית מול חמאס ולסתום כל פרצה שתתגלה ב'קיר הברזל'. לא מן הנמנע, לפיכך, שיהיה צורך בעופרת יצוקה מס.2. ניתן לסכם ולומר שלטווח הקצר ישראל באה על שכרה ומידת הביטחון בדרום עלתה. בטווח הארוך יותר, העדר הכרעה לא תאפשר לישראל לשקוט על שמריה ומצפים לה סיבובי עימות נוספים בעוצמות אינטנסיביות שונות כפי שהסיבוב האחרון של ירי אינטנסיבי מעזה באוגוסט 2011 מעיד.

התגוננות מטילי קרקע קרקע

במבצע עופרת יצוקה ירה החמאס מאות רקטות ופגזי מרגמה לעבר ישראל. חלק מהרק"ק (רקטות קרקע קרקע) היו רקטות תקניות מסוג גראד בעל טווח של 40 ק"מ ופגעו בבאר שבע ואשדוד. ברמה הטקטית, ל-ירי תלול מסלול (תמ"ס) אין חשיבות מרובה. רמת הדיוק הנמוכה של הרקטות ואף של הטילים (בהשוואה להפצצות ממטוסים) הופכת אותם ללא יעילים להפצצות נקודתיות, מול מתקנים צבאיים (בסיסי חיל האוויר, למשל). אולם ברמה האסטרטגית נודעת להם השפעה לא מעטה. ירי תמ"ס למטרות בעורף נועד להתיש את כוח העמידה של ישראל. טק"ק (טילי קרקע קרקע) ורק"ק ארוך טווח מסוגלים, על אף אי דיוקם, לגרום לנזק לריכוז צפוף של מטרות תשתית במרכזי האוכלוסייה של ישראל. ירי רצוף עלול לגרום לבהלה ואף (לפחות בשלבים הראשונים של העימות) לשיתוק של מערכות כלכליות ואזרחיות. לנשק תמ"ס יש גם אפקט תודעתי. יכולת של ארגון כמו חמאס לפגוע בבטן הרכה של ישראל, במרכזי אוכלוסיה, משרתת את תעמולת המלחמה שלו ועוזרת לו ליצור תדמית ניצחון גם אם אין בה אמת.
בשנים האחרונות, הסכנה לעורף הולכת וגוברת לנוכח התעצמות כמותית וטכנולוגית של סוריה וחיזבאללה בצפון. אלו מסוגלים להפעיל אש בעוצמה ובספיקה גדולה ולכסות את כל ישראל. גם חמאס, מאז סיום עופרת יצוקה, שידרג את הארסנל הרקטי שלו. על פי דיווחים בתקשורת (10), עלה בידו להשיג רקטות מסוג פאג'ר 5 בעל טווח של 80 ק"מ שמסוגלות לאיים על גוש דן.
א) אתגרי ירי התמ"ס – שלושה אתגרים עיקריים עומדים בפני ישראל בהתמודדותה עם נשק התמ"ס. 1) התמ"ס הנורה מעזה (במידה רבה גם מלבנון) מתאפיין בחתימה פיסית נמוכה בגלל ממדיו הקטנים (רוחבה של רקטת קסאם נע בין 60 ל-170 מ"מ (11)). כמו כן, הרקטות מוסוות ונורות מסביבה אזרחית (מסגדים, בתי פעילים), בחורשות או בבנוקרים קטנים וקשה לאתרם. זמן השיגור קצר, ולפיכך גם זמן "חיות המטרה" (חלון הזמן בו ניתן לתקוף את המשגר) קצר. 2) מספר המשגרים גדול ופריסתם רחבה יחסית על פני כל הרצועה, ולכן להשמדת מספר קני שיגור אין השפעה מממשית על קצב ייצור האש (קוליק, 2009: 22).
ב) התמודדות –לעומת מלחמת לבנון השנייה שבה חיל האוויר הצליח בשעות הראשונות למלחמה לנטרל את מערך הטק"ק האסטרטגי של חיזבאללה, הוא התקשה לאתר ולהשמיד את הרק"ק לטווח קצר בעל החתימה הנמוכה (12) במבצע עופרת יצוקה, נתקל חיל האוויר בקושי דומה באיתור ונטרול הרק"ק של חמאס. המענה הכולל לאיום התמ"ס, על כן, מורכב מתמהיל התרעתי, התקפי והגנתי שמתבסס על שילוב של ארבעה מרכיבים, אופנסיביים ודפנסיביים (בן ישראל, 2001: 311-312; קוליק, 2009: 23-29; סיבוני, 2008: 15).
1) השמדת המשגרים על הקרקע מהאוויר. למודיעין איסופי תפקיד מרכזי בסיכול ירי ובאיתור מטרות עבור מטוסי חיל האוויר. בשגרה ובזמן עימות. בשגרה, מעקב אחר בניין הכוח של חמאס, נתיבי הברחת אמל"ח ומאמצי ייצור עצמי, סוגי אמל"ח ויצירת בנק מטרות. לשם כך, רצוי להעמיק את החדירה המודיעינית לדרג קבלת ההחלטות של הארגון. בזמן עימות, בראש ובראשונה – לספק התרעה על שיגור מיועד (כשמדובר על טק"ק ארוך טווח המונע בדלק נוזלי, המשימה קלה יותר עקב זמן הכנות לשיגור ארוך יותר) ולאתר אתרי ירי באמצעות שימוש באמצעי תצפית טכנולוגים (למשל, כלי טיס בלתי מאוישים). לשם כך על ישראל לשקוד ולפתח טכנולוגיות שישפרו את כושר ההתרעה שלה (מכ"מים רבי עוצמה ופלטפורמות בחלל כגון לווני DPS להתרעה על שיגורי טק"ק). כמו כן, על המודיעין ליצור תעדוף של אזורים שצפויים לייצר את מירב השיגורים לעבר ישראל ואליהם להפנות את מירב גיחות ההפצצה. לבסוף, על המודיעין לאתר את מקורות הפיקוד והשליטה של מערכי השיגורים ולהפנות משאבים לפגוע בהם בהנחה שפגיעה בשרשרת הפיקוד תקשה על השטח לתפקד.
2) פעולה מתמרנת התקפית למרחבי השיגור על מנת ליצור מגע ישיר עם הגורמים התומכים והמפעילים את השיגורים כדי לצמצם את מקורות הירי. כמו כן, הפעלת כוחות קטנים שיפעלו בשיטות של גרילה תוך סיוע אווירי ויפגעו בחוליות השיגור. קל יותר לעשות זאת על שטח הרצועה הקטן יחסית בהשוואה למרחבי השיגור בדרום לבנון.
3) המשך פיתוח והצטיידות במערכות הגנה אקטיביות ליירוט רק"ק וטק"ק במעופם. מערכת ההגנה צריכה להיות רב שכבתית ולתת מענה לאיומים מסוגים שונים החל מרק"ק קצר טווח ועד לטק"ק ארוך טווח (13). הבעייתיות במערכות הגנה אקטיביות היא שהן אינן הרמטיות. בנוסף, קיים חוסר פרופורציונאליות בעלות של טיל מיירט מול טיל מיורט. ניתן לפתור זאת חלקית באמצעות יירוט סלקטיבי. כלומר, אין צורך ליירט את כל הטילים המשוגרים לכיוונה של ישראל (חלק גדול מהרקטות הנורות מעזה נופלות בשטחים פתוחים), אלא רק את אלה המיועדים ליפול באזורים שמעוניינים להגן עליהם (מטרות תשתית או ריכוזי אוכלוסין). יירוט סלקטיבי זה ניתן לבצע באמצעות המכ"ם ומערכות בקרת האש של הטילים המיירטים. כמו כן, יש לשקוד על פיתוח טכנולוגי של מערכות עתידיות זולות יותר, למשל הלייזר המוצק.
4) שקידה על בניית הגנה פסיבית על החזית האזרחית. הגנה על מערכות חיוניות בישראל ובניית מיגון לאזרחים. המיגון צריך להיבנות כדי לאפשר המשך הפעילות האזרחית והכלכלית בעת התקפות על העורף. כמו כן, יש לייצר תפיסה מבצעית שלמה להגנת החזית האזרחית שתכלול תיאום בין כל הגופים הרלוונטיים, הצבא, רשות החירום להגנה על העורף, מערכות השלטון המקומי ואף עמותות סיוע פרטיות. לבסוף, יש לתדרך את האזרחים ולהכינם ליום פקודה.
כל ארבעת המרכיבים לא מהווים תחליף לאלמנט ההרתעה. על ארגונים (או מדינות) להבין כי ירי לעורף הישראלי נזקו יהיה רב על תועלתו והוא יגרור תגובה קשה של פגיעה בתשתיותיהם החיוניות הצבאיות והאזרחיות בדומה לאפקט ההרתעה שנוצר מול חיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה ומול חמאס לאחר עופרת יצוקה.

היסוד השני בתורת הביטחון של ישראל, הרתעה גרעינית: איראן

נדבך מרכזי ב'קיר הברזל' של תפיסת ההרתעה הישראלית הוא נשק גרעיני. נשק גרעיני מבליט את חוסר האפשרות לממש השמדה פיסית של ישראל ללא הבאת אסון על אלו שינסו לעשות זאת. עוצמה גרעינית יש בה להרתיע ממלחמה כוללת וטוטאלית נגד ישראל וגם משום תמריץ להשלים עם קיומנו במזרח התיכון. במילים אחרות, הגרעין הישראלי הוא נכס אסטרטגי – רבתי מהדרגה הראשונה שתרם להגבלת יעדי המלחמה מצד מצרים ב-1973, להישגים מסוג הסכם השלום עם מצרים, ויתכן שהוא אף ממלא תפקיד חשוב בקבלת סיוע אמריקאי המאפשר לישראל לקיים יכולת צבאית קונבנציונאלית ללא ההכרח של הסתמכות על אופציה גרעינית (דרור, 1989: 140).
ישראל בחרה במדיניות של עמימות בכל הקשור לעוצמתה הגרעינית. מדניות זו טומנת בחובה יתרונות ומזעור של חסרונות. מצד אחד, עוצמה גרעינית עמומה משמרת עדיין דימוי של הרתעה: גם אם לא יודעים מה וכמה יש לך, עדיין יודעים שיש לך, ודי והותר בכך. מצד שני העדר עמימות עלול לדרבן חימוש גרעיני של מדינות האזור. בנוסף, חימוש גרעיני ישראלי מוצהר יביא ללחץ בינלאומי כבד עליה, בייחוד מצד ארה"ב שמחויבת למדיניות של אי פרוליפרציה (שם, 142).
האפשרות הממשית של היהפכותה של איראן למדינה גרעינית בעתיד הקרוב משנה את כללי המשחק לחלוטין; היא מבטלת את המונופול הגרעיני שישראל נהנתה ממנו באזור במשך עשרות שנים וכך שומטת מידיה קלף אסטרטגי ראשון במעלה. מה עוד שאיראן הינה מדינה בעלת משטר אסלאמי קיצוני העוין את ישראל אידיאולוגית, מנהיגיה משמיעים רטוריקה הקוראת למחיקתה של ישראל מהמפה, היא תומכת באופן פעיל בארגוני טרור ופועלת להכשלת תהליך השלום. בפני ישראל ניצבות, לפיכך, שתי אופציות עיקריות. האחת כוללת אימוץ דוקטרינת בגין ותקיפת מתקני הגרעין האיראנים (בדומה לתקיפת הכור העיראקי ביוני 1981). אופציה זו הינה בעייתית משום ש-א) המרחק הגיאוגרפי מקשה על איסוף מודיעין מדויק ועל ביצוע אופרטיבי של התקיפה. ב) מתקני הגרעין האיראנים מפוזרים על פני שטח נרחב ויש צורך במודיעין מדויק ועוצמה אווירית גדולה מאד (יתכן ויידרש יותר מגיחה אווירית אחת להרס יעיל של מכונת הייצור של הגרעין האיראני). ג) מתקני הגרעין האיראני מוגנים היטב בבונקרים ומחפרות מתחת לאדמה. האופציה השנייה כוללת השלמה עם התגרענותה של איראן וביסוס יחסי הרתעה גרעינית מולה.
מה מידת יעילותה של הרתעה גרעינית מול איראן? יאיר עברון טוען שניתן לבסס הרתעה גרעינית בין ישראל לאיראן. בידי ישראל ארסנל גרעיני גדול יחסית (14) ומגוון של אמצעי נשיאה (טק"ק ומטוסים) שמאפשר לה יכולת מכה שנייה, לפיכך המשטר האיראני– לא משנה עד כמה הוא קיצוני – לא יבחר לנקוט באקט התאבדותי בניסיון לתקוף את ישראל במכה ראשונה גרעינית (Evron, 2008: 52). עם זאת, מספר סימני שאלה משמעותיים מעיבים על האפשרות של הרתעה גרעינית יציבה בין איראן לישראל. 1) התגרענות איראנית עלולה לדרבן מדינות נוספות עם פוטנציאל של ידע טכני (תורכיה) או משאבים כלכליים (סעודיה, בסיוע פקיסטני) לנסות להשיג יכולת גרעינית. מערכת רב קוטבית לא יציבה מלכתחילה כמו זו של המזרח התיכון עם נשק גרעיני רק תחדד את חוסר הביטחון האינהרנטי באזור. מבחינתה של ישראל, ריבוי נשק גרעיני במזרח התיכון ישחק עוד יותר את כושר ההרתעה שלה כמדינה היחידה (או כמעט יחידה אם משלימים עם התגרענות איראנית) כיום באזור בעלת יכולת גרעינית. 2) קיימת סכנה שעימות מקומי, למשל בין ישראל ובעלת בריתה של איראן – חיזבאללה, עלול לצאת מידי שליטה ולהסלים למלחמה גרעינית מבלי שהצדדים מעוניינים בכך. ביחסים המתאפיינים באיבה וחשש הדדי (עבור איראן, ישראל היא "השטן הקטן" ועבור ישראל איראן נתפסת כמעוניינת להשמידה), עלול אחד הצדדים להאמין כי מלחמה גרעינית הגיעה לשלב אימננטי של אל חזור, להתפתות ולנסות לתקוף במכה ראשונה. 3) ישנה סכנה של שיגור גרעיני כתוצאה מטעות בהערכה (miscalculation). טעות זו עלולה להיגרם מתקלות או פירוש מוטעה של מערכות פיקוד ושליטה (command and control). למשל, מערכת התרעה עלולה לאותת בטעות על שיגור של טיל, או לחילופין האדם מאחורי המערכת יכול לפרש בטעות שיגור עוין. עקב המרחק הקצר יחסית בין איראן לישראל, זמן ההתרעה מתקצר ולא מותיר מרווח גדול מידי לבירור טעויות. בנוסף, סביר יהיה לצפות שלפחות בשנים הראשונות מערכות הפיקוד והשליטה האיראניות לא יגיעו לבשלות טכנולוגית ממנה נהנות המערכות הישראליות (Ibid, 56). 4) יריבות שמונעת אינטראקציה בין ישראל לאיראן מביאה להעדר מנגנונים שמסוגלים לשכך משברים או למנוע אי הבנות ומיס קלקולציות, כמו למשל מערכת טלפון אדום שהתקיימה בין מעצמות העל בימי המלחמה הקרה. 5) ישנו תרחיש לפיו איראן, על מנת לחמוק מאחראיות, תוציא לפועל התקפה גרעינית על ישראל באמצעות ארגון proxy תת מדינתי (חיזבאללה) שאותו היא תצייד במתקן גרעיני. במקרה כזה, לקברניט הישראלי לא תהיה כתובת ישירה לתגובה. קיימת האפשרות ל"זיהוי פלילי" גרעיני (nuclear forensics), אולם תהליך הזיהוי לוקח זמן ומקבלי ההחלטות עלולים להידרש לתגובה מיידית בסיטואציה של התקפת טרור גרעינית על ישראל. 6) לבסוף איראן גרעינית משליכה גם על ההרתעה הקונבנציונאלית של ישראל. ארגון טרור או מדינה שהם בעלי ברית של טהרן עלולים ליהנות ממטריה גרעינית איראנית שתרתיע את ישראל מלהפעיל מולם עוצמה צבאית קונבנציונאלית גדולה, וכך תימנע מישראל האפשרות לנצל את מלוא עליונותה הצבאית הלא גרעינית (Ibid, 58). מטריה גרעינית איראנית ורתיעה ישראלית מלתקוף במלוא העוצמה, עלולה לחזק את ביטחונם של ארגוני טרור שנתמכים על ידי איראן ולדרבנם לתוקפנות יתר מול ישראל.

טכנולוגיה – עופרת יצוקה והאיום האיראני

בעימותים של לחימה בעצימות נמוכה מול ארגוני הטרור ובחיפוש אחר מענה לגרעין האיראני שואפת תפיסת הביטחון של ישראל לנתב את ההתמודדות לשטחים שבהם היא נהנית מיתרון יחסי – טכנולוגיה. ברמת העיקרון, בכך אין שינוי משמעותי מאז ימי בן גוריון בדגש שניתן ליתרון האיכותי של צה"ל כמענה ליתרון הכמותי של אויבי ישראל. עם זאת המהפכה הטכנולוגית של השנים האחרונות בכל הקשור להופעת, מה שהזוג טופלר מכנים, מהפכת המידע של 'הגל השלישי' והפועל היוצא שלה בתחום הצבאי ה-RMA, מציינות שינוי במרכז הכובד האסטרטגי של ניהול המלחמה. אם בעידן התעשייתי עוצמה נמדדה ביכולת לייצר כמות גדולה של מכונות מלחמה – החל משנות ה-70 באופן גובר והולך, עוצמה נמדדת גם באיכות טכנולוגית של טיב האמל"ח שבא לידי ביטוי בדיוק רב, בטווח מוגדל ופריסה מגוונת ביבשה, בים, באוויר ואף בחלל ובמגוון האמל"ח החל מפצצות וטילים מונחים וכלה בכלים לאיסוף וללוחמת מידע (בן ישראל, 1988: 20; 2001: 299). עוצמה טכנולוגית זו מורגשת בשדה הקרב בכמה היבטים בולטים.
בן ישראל טוען כי בכל הקשור לתורת הביטחון של ישראל, התפתחויות טכנולוגיות לא יביאו בעתיד הנראה לעין שינוי ברמת אבני הבניין היסודיות, אלא בשינוי האיזון והיחס שבין מרכיביה השונים (בן ישראל, 2001: 283). צבא המילואים ימשיך להוות את בסיס בניין הכוח, אך תפקידם של הכוחות הסדירים לא יצטמצם רק לבלימה עד הגעת המילואים אלא יתרחב גם למתקפה. זאת משום שאמל"ח משוכלל דורש מיומנות שקשה לעיתים לקיימה ביחידות מילואים (שם.). סיבה נוספת, האיום הקיומי על ישראל פוחת והוא יותר מבוסס על התמודדות מול ארגונים תת מדינתיים בלוחמה בעצימות נמוכה (שם, 284). לראייה, במבצע עופרת יצוקה הוכנסו ב-3 לינואר כוחות קרקע סדירים שנשאו במרב נטל הלחימה. כוחות מילואים גדולים הוכנסו רק כשבוע מאוחר יותר.
האיזון בין מרכיבי האש למרכיבי התמרון משתנה. היכולת לייצר אש מדויקת עם אחוזי השמדה גבוהים תפחית במידת מה (אם כי לא תבטל) את הצורך למה שנתפס כבסיס בתורת הלחימה הצה"לית, הצורך בהעברה מהירה של הלחימה לשטח האויב (שם.). בנוסף, נשק מדויק הפועל בכל מזג אוויר ובכל שעות היום עם אחוזי שחיקה גבוהים של מטרות יקטין את הצורך באחד מיסודות האסטרטגיה של קלאוזביץ: תמרון לקראת הקרב המכריע. מנגד, חשיבותה של האש המדויקת הולכת וגדלה מעבר לגורם מסייע לתמרון. היא מקבלת תפקיד עצמאי בהשמדת מערכי האויב ובקירוב רגע ההכרעה. רגע הכרעה זה מכוון פחות ליכולת הפיסית של האויב ויותר למצבו הנפשי – שחיקת כוח הרצון שלו להילחם (בן ישראל, 2001: 85,86). במבצע עופרת יצוקה, הדגש הושם על פגיעה בתשתית הצבאית של חמאס (חיסולים ממוקדים של בכירים, פיצוץ מחסני אמל"ח והריסת מפקדות) באמצעות אמל"ח מדויק – מעל 80 אחוז מתוך הפצצות שהטיל חיל האוויר היו פצצות חכמות. זאת לצד תמרון קרקעי מוגבל מיסודו של כוחות יבשה. המבצע, למעשה, הדגיש את כוח השחיקה הגדול של האש הרבה והמדויקת שנועד פחות למוטט את משטר החמאס ויותר לשבור את רצונו להילחם ולירות על ישובי הדרום.
נשק מדויק אינו יעיל ללא איתור מטרות. בנקודה זו, RMA מציין תלות גוברת במודיעין איכותי. עבודת מודיעין מתרחבת מעבר למתן מידע הכרחי לצורך ביצוע התמרון המכריע בקרב, אלא עוד הרבה לפני הקרב ('מודיעין של ימי שלום') בפיתוח התו"ל והאמל"ח המתאימים שיצליחו לנטרל את כוחו של האויב וישאירו אותו חסר אמצעים להתגונן מפניהם: בן ישראל מכנה זאת 'עקרון הטרם – הקדם יריבך'. בשעת הקרב ('מודיעין קרבי') המודיעין נחוץ לאספקת מטרות. בין התקופה של לפני הקרב לשעת הקרב, למודיעין תפקיד של התרעה על המלחמה המתרגשת ובאה (בן ישראל, 1988: 23-24). מודיעין מקיף כזה דורש שילוב של מיטב טכנולוגית האיסוף ביבשה ובעיקר באוויר ובחלל. למבצע עופרת יצוקה קדמו חודשים של איסוף מודיעיני ויצירת בנק מטרות. האיסוף נמשך לכל אורך המבצע- מה שאפשר מודיעין למטרות נקודתיות, כמו חיסול אישי מפתח של חמאס (15). תקיפה באיראן, שללא ספק תכלול נשק מדויק, תזקק להכנה ממושכת של איתור מטרות והתאמת אמל"ח (למשל, פצצות חודרי בונקרים).
לבסוף, מערכות נשק איכותיות וחדשניות מקנות ממד חדש למושג ההפתעה והתחבולה מעבר להטעיה בשדה הקרב בלבד. תחבולה טכנולוגית זו מבוססת על הופעת מערכות נשק (על ידי שימוש מפתיע ומתוחכם בכלי נשק קיימים או פיתוחם של חדשים) אשר את קיומן האויב לא שיער והפעלתן עשויה להוציאו משיווי משקל (שם.). בדומה למודיעין לפני הקרב, כלי נשק אלו נבנים לפני הקרב והזירה העיקרית היא מעבדות המחקר והפיתוח. דוגמה בולטת לאמל"ח מפתיע לקוחה מהתחום של לוחמת המידע ומתייחסת לתולעת הסטוקסנט שעל פי דיווחים מהתקשורת יוצרה על ידי גורמי מודיעין אמריקאים וישראלים. התולעת הושתלה במחשבים באיראן ופגעה קשות בייצור הגרעיני שלה מבלי להיזקק לתקיפה צבאית קונבנציונאלית (16).

סיכום

בלב ליבה של תורת הביטחון של ישראל עומדת ההרתעה, הרתעה קונבנציונאלית מול צבאות מדינות האזור ומול ארגוני הטרור בעימותים מוגבלים, והרתעה גרעינית לנגד האיום האיראני העומד בפתחנו. אולם יש לזכור שמעצם טבעה, הרתעה היא מוגבלת. הרתעה קונבנציונאלית עלולה להישחק עם הזמן, בייחוד לאור העובדה שמדינות האזור וארגוני הטרור מפתחים יכולות א-סימטריות בכדי לנסות ולעקוף את היתרון הטכנולוגי האיכותי שממנו נהנה צה"ל. הרתעה גרעינית מצידה אינה יעילה אלא במקרי קיצון של איום קיומי על ישראל. לא ניתן להפעילה במקרים של מלחמה מוגבלת וגם לא במקרים של מלחמה קונבנציונאלית רגילה שבה טנקים של האויב אינם מאיימים על חיפה או תל אביב. במקרים בהם הרתעה נכשלת ועוברים למצב של הפעלת כוח, הטכנולוגיה ואיתה מהפכת ה-RMA היא הכלי שבאמצעותו ישראל יכולה ליישם את יתרונותיה בידע מדעי-טכנולוגי ובכוח אדם איכותי על מנת להתגבר על הנחיתות הכמותית הקבועה ביחס לאויביה באזור ולצבור הישגים בסיבובי לחימה בעצימות נמוכה.

הערות:
1) את המונח "מלחמה רדומה" טבע יצחק רבין (הורביץ, 1985: 58).

2) ב-"על קיר הברזל" טוען ז'בוטינסקי כי "ההזיה שהנה [הערבים] יתנו הסכמתם מרצון להגשמתה של הציונות תמורת היתרונות התרבותיים והכלכליים שביכולתנו להעניק להם – מקורה של הזיה ילדותית זו אצל 'חובבי הערבים' שלנו היא באיזה רגש של זלזול כלפי העם הערבי" (ז'בוטינסקי 1953 [1933]: 255).

3) ז'בוטינסקי טוען כי רק לאחר שהערבים יפנימו כי אין פרצות ב'קיר הברזל' של ישראל, יהיו הם מוכנים לוותר על תקוותם להיפטר מאיתנו והם יהיו מוכנים לשקול מו"מ והצעות בדבר ויתורים הדדיים (ז'בוטינסקי, 1953 [1933]: 259-260).

4) בהקדמה לספרו "Strategies of Containment" , Gaddis טוען ש:
"By 'strategy', I mean quite simply the process by which ends are related to means, intentions to capabilities, objectives to resources".
יהושפט הרכבי מגדיר זאת בצורה דומה כשהוא דן ביחס הדיאלקטי בין האסטרטגיה לטקטיקה:
"מתבטא בכך כאילו כיוון השפעה הפוך, שבו הטקטיקה כאילו מובילה וקובעת אילוצים לאסטרטגיה. האמצעים מטילים מגבלות על המטרות, חרף הכפיפות ההיררכית ההפוכה" (הרכבי, 1990: 337-38).

5) ב"צבא ומדינה" (סקירה), בן גוריון ממחיש את החשיבות אותה הוא מייחס לחיל אוויר ככוח הכרעה:
"ויש לתת עדיפות, לדעתי, לכוחות המחץ, שבראשם עומד חיל האוויר; הוא צריך מראשית הסכסוך להשמיד כוח האוויר של האויב ולפוצץ שירותי התעופה שלו, הוא צריך לסייע לחילות שלנו בהתקפות על צבא היבשה של האויב. הוא צריך להגן על נתיבות המים שלנו ולחפות על חילות היבשה שלנו. שלטוננו באוויר מבטיח לנו הניצחון יותר מכל גורם אחר, ולהפך (בן גוריון, 1981 [1953]: 7).

6) מרכז המידע למודיעין ולטרור, המרכז למורשת המודיעין(מל"מ), איום הרקטות מרצועת עזה.
-terrorisminfo.org.il/malam_multimedia/Hebrew/heb_n/pdf/rocket_threat.pdf

7) נתונים נלקחו מ-NRG, 30/12/09
-http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/014/040.html

8) בהקשר זה גיורא איילנד טען:
"כשיצאו ל'עופרת יצוקה' עדיין לא היה ברור מה הם [הממשלה] רוצה להשיג, ההגדרה, כפי שניתנה בדרג הפוליטי, הייתה ליצור תנאים ביטחוניים טובים יותר. רוצים שיהיה יותר טוב, זו לא הגדרה שאפשר לתרגם לדרג הצבאי. (סיבוני, 2009: 34).

9) נתונים נלקחו מ-,NRG 30/12/09
-http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/014/040.html

10) גלובס, 31/8/10
- http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000585315

11) אתר העמותה להגנה בפני טילים
-imda.org.il/ImdaRoot/hebrew/Threats/threats_missile.asp?missileid=9

12) במלחמת לבנון השנייה, חיל האוויר השמיד 93 משגרי רקטות. בכל זאת, במהלך כל ימי הלחימה שמר חיזבאללה על קצב ירי ממוצע של כ-130 רקטות ליום וביום האחרון אף ירה 253 רקטות (קוליק, 2009: 22).

13) ישראל מפעילה מגוון של מערכות הגנה ליירוט איומים מסוגים משתנים, החל מ"כיפת ברזל" להתמודדות עם רק"ק קצר טווח, המשך בפיתוח "שרביט קסמים" שמיועד להתמודד עם רק"ק לטווח בינוני וכלה במערכות לירוט טק"ק הכוללות טילי פטריוט ליירוט תוך אטמוספרי, חץ 2 ליירוט בגובה רב יותר וכלה בפיתוח חץ 3 שאמור ליירט את הטיל מחוץ לאטמוספרה בשלב ה-midcourse.

14) על פי הערכות של ה-Military Balance של ה-IISS מ-2010, ישראל מחזיקה בכ-200 ראשי קרב גרעיניים.

15) למשל, ב-1 בינואר 2009 חוסל ניזאר ריאן, מס' 3 ב"זרוע המדינית" של החמאס, שהיה מעורב בפיגועי טרור נגד ישראלים.

16) 'הארץ', ה-30/9/10
.haaretz.co.il/captain/spages/1190803.html

ביבליוגרפיה:

בן גוריון, ד. 1981 [1953]. צבא ומדינה. מערכות 279: 2-11
בן ישראל, י. 1988. היכן טעה קלאוזיביץ? – עקרונות המלחמה בראי הטכנולוגיה המודרנית. מערכות 311: 16-25.
בן ישראל, י. 2001. טכנולוגיה והכרעה. עיונים בביטחון לאומי – בין הכרעה לניצחון. 2: 83-90
בן ישראל, י. 2001. ביטחון טכנולוגיה ושדה הקרב העתידי. מתוך מרקם הביטחון, נערך על ידי ח. גולן, 269-327. הוצאת מערכות.
דרור, י. 1989. אסטרטגיה רבתי לישראל. הוצאת אקדמון.
הורביץ, ד. 1985. הקבוע והמשתנה בתפיסת הביטחון הישראלית. מתוך מלחמת ברירה, נערך על ידי א. יוסף, 57-115. הוצאת הקיבוץ המאוחד והמרכז למחקרים אסטרטגים.
הרכבי, י. 1990. מלחמה ואסטרטגיה. הוצאת משרד הביטחון.
ז'בוטינסקי, ז. 1953 [1933]. על קיר הברזל. כתבים – בדרך למדינה. הוצאת ערי ז'בוטינסקי.
סיבוני, ג. 2008. נשק תלול מסלול, לוחמת גרילה ותקפותה של תפישת הביטחון. עדכן אסטרטגי. המכון למחקרי ביטחון לאומי 10 (4): 11-16.
סיבוני, ג. 2009. מלחמה וניצחון. צבא ואסטרטגיה. המכון למחקרי ביטחון לאומי 1 (3): 33-40.
עברון, י. 2009. המערכה נגד חמאס – ההקשר ההרתעתי.צבא ואסטרטגיה. המכון למחקרי ביטחון לאומי 11 (4) : 65-68.
קוליק, א. 2009. המודיעין ואתגרי הירי תלול מסלול. צבא ואסטרטגיה. המכון למחקרי ביטחון לאומי 1 (3): 33-40
שלום, ז. 2009. השגת הכרעה בעימות עם ארגוני הטרור. צבא ואסטרטגיה. המכון למחקרי ביטחון לאומי 11 (4) : 69-72.

Evron, Y. 2008. An Israel-Iran Balance of Nuclear Deterrence: Seeds of Instability. In Israel and Nuclear Iran, Memorandum 94, edited by E. Kam, 47-64. The Institute for National Security Studies.
Gaddis, J.L. 1982. Strategies of Containment. Oxford University Press.
George, A. L. 1991. Forceful Persuasion. United States Institute of Peace Press.
The Military Balance 2010. The International Institute for Strategic Studies, London

מקורות מהאינטרנט:

מרכז המידע למודיעין ולטרור, המרכז למורשת המודיעין(מל"מ), איום הרקטות מרצועת עזה.
-terrorisminfo.org.il/malam_multimedia/Hebrew/heb_n/pdf/rocket_threat.pdf

שנה לעופרת יצוקה: ירידה חדה בכמות פיגועי הטרור. NRG, 30/12/09
-http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/014/040.html
בזמן שהדירות מתייקרות: חמאס פיתח טיל שמגיע עד הרצליה. גלובס, 31/8/10
- http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000585315

אתר העמותה להגנה בפני טילים
-http://www.imda.org.il/ImdaRoot/hebrew/Threats/threats_missile.asp?missi...
איראן מאשרת: וירוס פגע במחשבים במתקני הגרעין. הארץ, ה-30/9/10
-haaretz.co.il/captain/spages/1190803.html

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל