אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רחובות צ'רלסטון / פט קונרוי


התמונה של דן לחמן
רחובות צ'רלסטון /  פט קונרוי

רחובות צ'רלסטון / פט קונרוי. הוצאת מטר. תרגום: עידית שורר, עמ 612. 2012

את ספריו הקודמים של פט קונרוי לא קראתי. אני מכיר רק את הסרט שנעשה לפי ספרו "נסיך הגאות והשפל". סרט שאני לא זוכר לטובה, מה שאיננו אומר כלום על יכולת הכתיבה שלו.

הספר מתחיל ב16 ליוני 1969, כשנער שעדיין אין לנו שום מושג מיהו מתאר בשפה גבוהה, כמעט שירית, את יופייה של העיר צ'רלסטון. בעיני תושביה היפה בערי ארצות הברית. "יופייה העדין כחרסינה כאילו היא צדף המגונן על רכיכה ענוגה" חשבתי לי איך זה שהייתי כה הרבה פעמים באמריקה ולא פגשתי איש מהעיר הזו, מישהו שיגיד שזו עיר נפלאה. לפי תחילת הספר פשוט מתחשק לארוז מזוודה ולטוס לשם מיד. עיר הבנויה בין שני נהרות ובלבה אגם. "אני צ'רלסטוני...הכרה שנחתה עלי בצורה מפתיעה, שימי בעיר הם יעוד יותר מתשורה. גורל ולא בחירה. עיר שהויה, מתונה....עיר מכושפת שיכולה להשביע קוברות להתרומם מסלים....גומת חן בקו רקיע מאופק." פתיחה המכניעה אותך לצלול לעומק 600 עמודיו של ספר. 1969 השנה בה החלו להיאבק על שוויון חברתי באמריקה.

אביו, מורה למדעים לימד אותו לראות צדפות, כוכבי ים, חיפושיות אך גם את מפת השמיים וכל כוכביה. כוכבים שהם שירי אהבה שאלוהים כתב.

לאמו אישיות שונה. היא אדוקה מאוד בדתה ורדופת אלוהים. מצד שני היא אשת ספר, מנהלת בית ספר תיכון. ילדים פחדו ממנו רק בגלל שהיא הייתה אמו. עולמה היה נואש וטראגי.

המספר, שעדיין איננו יודעים את שמו הוא הבן הקטן במשפחתו. נער פחדן ולא אהוד. אחיו הבכור סטיב, הבן היקר, הוא אהבת וגאוות המשפחה. בלונדיני, ספורטאי יפה תואר. מוצלח. סטיב גונן ודאג לאחיו הקטן.

ה16 ביוני הוא תאריך מוכר וחשוב בעולם הספרות. לא מכבר קראתי ספר המתרחש ועוקב אחרי ספר אחר המתרחש ב16 ליוני. הספר הספרדי "תמונה דבלינאית" של אנריקה וילה מטאס. 16 ביוני הוא התאריך בו מתרחש הספר יוליסס.

גם כאן ההתרחשויות מתחילות ב16 ביוני. יום שבו גילה הנער שאמו הייתה פעם נזירה קתולית. לבית ממול נכנסים שכנים חדשים. לפתח בית היתומים מגיעים שני יתומים, והמשטרה עשתה פשיטה ותפסה סמים.

הנער האיטי עוד לא קישר את התופעות שייקשרו בחייו. הגורל מתקרב אליו בצעדי חתול צמא דם. בינתיים הוא מחלק עיתונים החל ממוקדם בבוקר ונחשב לטוב במחלקים. בעקיפין הוא מספר שקצינת המבחן שלו מתקשרת מדי פעם לברר שהוא עובד.

ילדותו הרגילה הסתיימה כשחזר יום אחד הביתה ומצא את אחיו האהוב שוכב באמבטיה כשוורידיו חתוכים. מאותו יום התחילו חייו שבין תרופות הרגעה, מחטים, מבחנים פסיכולוגיים, פסיכיאטרים וכמרים יום בו האדמה פערה את פיה. שיגעון שהסתער על חומות ילדותו, שלוש שנם בארץ הצפעונים. הוא קרס והתמוטט.. עזב את הכנסייה קתולית,  . הספיק להימצא תחת פיקוח בתי המשפט לנוער, של פסיכיאטרית נוער מטעם בית חולים בו היה מאושפז.

הכומר עוד ניסה לקרב אותו להיות נער מזבח בבלומסדיי האהוב על אמו. הצל המזויף של ג'ויס רדף אירעו כל ילדותו. אמו כתבה דיסרטציה על הסמלים הדתיים ביוליסס. ספר לא קריא והרע ביותר בעולם לדעתו. ו 16 ביוני היה תמיד יום חשוב אצלה. יוליסס הוא תשוקתה, תמיד צריך לסלוח לזולת על תשוקותיו. הוא היה יכול לסלוח לאמו אלמלא נתנה לו את השם לאופולד בלום ולאחיו סטיבן דדלוס. כן, עכשיו אנו כבר יודעים את שמו. לאופולד בלום קינג.

כשחזרו מהכנסייה נכנסו למסעדה קטנה לארוחת בוקר. טקס ומנהג. כולם חשבו שאמו יפה והם משפחה מאושרת. הוא לא הצליח לראות את היופי שלה ורק שלושה אנשים סביב השולחן ידעו איזה ייאוש מעכל אתם. כמה הם אומללים.

האם שאיננה יכולה יותר לאהוב איש שאיננו סטיב מטילה על לאו מטלות יומיות. לאפות עוגיות לשכנים החדשים עם זוג התאומים וללכת למנזר לראות את זוג היתומים החדשים שהגיע לבדוק במה אפשר לעזור.

יתומים מצטיירים לנו בדמיון כילדים קטנים. היתומים האלה אח ואחות עומדים לעלות לשמינית. הם נחשבים לפרועים וברחו כבר ממוסדות שונים. ליאו מצליח ליצור אתם שפה משותפת ומבטיח לעזור להסתדר.

בעודו אופה את העוגיות  לשכנים החדשים הטלפון מצלצל וקול של אישה צרודה מבקשת לדבר עם האחות מרי נורברטה. אחרי בירור הטעות הוא מגלה שאמו הייתה נזירה ועדיין שומרת קשר עם האחות סכולסטיקה המטלפנת לברך את אחותה נורברטה בלומסדיי שמח. אמך גידלה אותך כפמיניסט? היא שואלת. היא אמרה שתעשה זאת. 

מהיום לא אקרא לך יותר  אימא  אלא האחות נורברטה הוא אומר לאמו. לא כל יום ילד מגלה שאמו בתולה מקצועית. איזה ילד מוזר אני שנזירה גידלה אותו להיות פמיניסט.

כשהוא מביא את העוגיות לשכנים הוא רואה לראשונה את שיבה. האישה היפה ביותר שראה מימיו, בעיר שנשים יפות מסתובבות בה למכביר. מאחורי עמד טרוור, אחיה קטן בנעלי בלט. יפה יותר ממנה אולי אך קצת גמדי. בן מתרומם ובת זנזונת, אומרת אמם האלכוהוליסטית.

זה היה יכול להיות קצת יותר מדי ליום אחד, אך היום עדיין לא נגמר. לא הגענו אפילו לארוחת צהרים שגם בה תהייה התקלות נוספת. 16 ליוני הוא יום ארוך.

אביו מספר לליאו את סיפור אהבתם שלו ושל אמו. הם הכירו צעירים התאהבו אך בשלב מסוים החליטה להצטרף למנזר. ב16 ביני הוא הביא אותה לשערי המנזר. בכל שנה ב16 בינואר ניסה לבקר אותה. הוא החליט לתרום מוצרים למנזר, ובכל 16 ליוני קיבלו במנזר מצרכים לשנה. כשהתבגרה ונעשתה בטוחה שלח אותה המנזר לאוניברסיטה קתולית, שם למדה את יוליסס של ג'יימס ג'ויס.

הדמויות שהופיעו בתחילת הספר כמקריות הולכות ותופסות מקום נכבד בחייו של ליאו. התאומים והיתומים. בנו של המאמן הכושי שאמו דורשת ממנו לשחק אתו כדי לקדם אינטגרציה, וכך עוד דמוית שצצות לאיטן.

תקופת הבדידות של ליאו מתחילה להתפוגג. היתומים, התאומים ובנו השחור של המאמן שלו, כולם מתחילים להתקשר ולחבב אותו. לאמו הוא אמר אני מתכונן לשמור על החברויות הללו כל החיים. לאהוב אותם גם אם יפסיקו לאהוב אותי. הם לא רוצים לנצל אותי. הם צריכים אותי ואני נהנה להיות נצרך.

בערב לקח אותו אביו למקום בו מתחברים הנהרות והציע לו את כוסית הוויסקי הראשונה שלו. זה היה 16 ביוני ארוך, לפני שעלה לשמינית ולפני כל השינויים והמאורעות שיבואו על חייו.

בתוך סיפורי ההתבגרויות הנישואין והאהבות המומשות האבודות והמאכזבות ישנו קטע בו נוסעים כל הידידים לסן פרנסיסקו לחפש את אחיה חולה האיידס של שיבה. פרק קורע לב כי אין הרבה תיאורים כאלה בספרות, של החולים המסוגרים לבדם בחדרם ורק מתנדבים מביאים להם ארוחות. וחדרם הוא לא בהכרח ביתם, לעתים זה מלון פשפשים בו הם מסתופפים יחד מחכים למוות. המסע שלהם בתוך העולם הזה מזעזע. צריך לזכור שהימים הם לפני מציאת התרופה שתחזיק אותם בחיים. הם כולם שלדי אדם אבודים בחרדת המחלה.

רוב הספר נקרא בחדווה גדולה.  פט קונרוי אסף מגוון של דמויות  אותן הוא מצליח לתאר  בחן רב. את רוב המעמדות הוא מתאר בעט קלה וחוש הומור דק, מלבד הרגעים הקשים כמובן. כשלכל אורך הספר ישנה העיר. יופייה שלהעיר המשתקפת בעשרות תיאורים אך גם את כיעור שלה. צ'רלסטון בירת הדרום וחיי האפליה הגזעית...

החלק הראשון של הספר כתוב טוב באמת ומיוחד. בחלק השני כשגיבוריו הצעירים כבר מתבגרים וחיים את חייהם יש סוג של נפילה בכתיבה עצמה.הסיטואציות קצת מוכרות. כי המבוגרים אינם פואטיים. הם עובדים וחושבים על כסף, נישואים מעורערים הבטחה וזיונים מהצד.

אלא שכאן הסיפור לא נסב על זוג אחד אלא על כמה. אלה שאהבתם התפרקה או לא התממשה. אלו שהצליחו יותר בחייהם ואלו שפחות, אבל הידידות הבסיסית נשמרת וזה מה שחשוב. סאגה של עיר, של אנשים. ליאו הגיבור המחבר אך לכל האחרים יש את החשיבות שלהם במערכת.

פט קונרוי איננו סופר של ממש. הוא "מספר סיפורים" מה שהאמריקאים מכנים story teller.

 קונרוי מצליח מצד אחד לארוג לסיפור ארוך את כל דמויותיו. אך הסיפור ארוך מדי וקונרוי מנסה לגעת בדברים רבים מדי שהיו יכולים להיות כל אחד מהם בסיס לספר יחיד ועמוק. ניצול קטינים, ימי האינטגרציה הראשונים בין שחורים ללבנים. החלוקה בין אצולת הממון הסנובית לאזרחי העיר הרגילים שלא לומר עניים. באמצע הוא גם אורג לנו איזה חוט של סיפור מתח. הבעיה שהוא מרחף מעל הדברים ואיננו יורד לעמקו של שום נושא.

אבל אי אפשר להתעלם מיכולת התיאור שלו. אפ בהתחלה זה היה תיאורה של צ'רלסטון, אחר כך מופיעה לכמה דפים סן פרנסיסקו, ולקונרוי יש את היכולת להעביר את מה שהעין רואה למלים מתארות במדויק. יש למשל איזה קטע שהוריקן עובר על צ'רלסטון, ולמרות שקראתי אותו בקיץ תל אביבי היה נדמה לי שאני שומע את הרוחות והגשם שבחוץ.

הספר שהתחיל ב 16 ליוני 1969 מסתיים ב16 ליוני 1990. התאריך, כמו הספר יוליסס אינם תופסים מקום רב או משמעות מיוחדת בספר הזה. דרמות מלודרמות וטרגדיות ממלאות את הספר. מי שמחפש לו ספר קיץ לא מחייב על ידידות ארוכת שנים ימצא את מבוקשו, מעבר לזה, אני בספק.

פט קונרוי מדבר על רחובות צ'רלסטון
 

 

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן