אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יודפת הייתה יישוב יהודי – סמל לגבורה במרד הגדול


התמונה של רבקה שפק ליסק
יודפת

יודפת נמצאת בגליל התחתון, צפונית לבקעת נטופה, על רכס יטבת. יודפת כיום היא מושב הנמצא בשלבי מעבר למבנה של יישוב קהילתי. היא הוקמה ב- 1958 ע"י גרעין "יובלים", שהיה מורכב מילידי הארץ ועולים מארה"ב, קנדה ואנגליה. הם שאפו להגשים את חזונו של ד"ר יוסף שכטר, שדגל בהקמת קהילה המשלבת יהדות עם תוכנית להתפתחות רוחנית אישית.

תקופת ההתנחלות והבית הראשון (1300 – 587 לפנה"ס )

באתר בו שוכנת כיום יודפת הייתה עיר מקראית בשם יטבת. עפ"י המשנה הייתה יוטבת עיר מוקפת חומה בימי יהושע בן נון. בתל בחרבת ג'פאת, היא יוטבה, נמצאו חרסים מהתקופה הכנענית ומראשית התקופה הישראלית.

יוטבת הייתה בתחומי ממלכת ישראל בימי דוד ושלמה, ולאחר פילוג הממלכה בימי רחבעם, לאחר מותו של המלך שלמה, בשנת 928 לפנה"ס , היא הייתה בתחום ממלכת ישראל הצפונית.

יוטבת נזכרת באחת הכתובות של תגלת פלאסר ה-3 מלך אשור, שכבש את הגליל ב- 732 לפנה"ס, הגלה את השכבה העליונה של האוכלוסייה, והפך את הגליל לפחוות מגידו.

לאחר מותו של סרגון מלך אשור בשנת 705 לפנה"ס פרצו מרידות ברחבי האימפריה האשורית. חזקיהו מלך יהודה, שהיה וסאל של מלך אשור, ניצל את חילופי השלטון באשור כדי להרחיב את השפעתו על שטחי ממלכת ישראל הצפונית לשעבר, שהפכו לפחוות אשוריות בין 732 – 720 לפנה"ס. יש על כך רמזים בספר דברי הימים ב' , פרק ל', א- י"ב, בהקשר לתיקונים הפולחניים שחזקיהו הנהיג. הוא שלח אגרות לשארית הפליטה, תושבי ממלכת ישראל הצפונית לשעבר, והזמינם לעלות לירושלים ולעשות את הפסח.

מהמסופר בספר מלכים אנו למדים שיוטבת הייתה עיר הולדתה של משלמת בן חרוץ, אמו של מלך יהודה מנשה, בנו של חזקיהו. עפ"י ספר מלכים ב' פרק כ"א , י"ט היא הייתה אחת מנשותיו של מנשה. מספר מלכים ב' פרק כ"ג, כ"ט מתברר שבימי יאשיהו מלך יהודה הייתה פחוות מגידו לשעבר, חלק מממלכת יהודה המורחבת. בימי יאשיהו (639 – 609 לפנה"ס) נכבשו פחוות מגידו ושומרון וסופחו לממלכת יהודה.

פרופ' יוחנן אהרוני הסיק בסיפרו, ארץ ישראל בתקופת המקרא, 1963 , עמ' 326 שכנראה יוטבת הצליחה לשרוד ולהתאושש מהחורבן וההגליות, שבוצעו ע"י תגלת פלאסר ה- 3, כמו שארית היישוב הישראלי בגליל. הארכיאולוגים סבורים ששארית הפליטה מממלכת ישראל הצפונית התרכזה, בעיקר, במערב הגליל התחתון.

תקופת הבית השני (538 לפנה"ס – 70 לס')

חלקים גדולים מהגליל נותרו חרבים לאחר כיבושה של ממלכת ישראל הצפונית בשלהי המאה ה- 8 לפנה"ס. לאחר הצהרת כורש ב- 538 לפנה"ס, החלו גולי יהודה לחזור ארצה מבבל ובשלהי המאה ה- 6 ובמשך המאה ה- 5 לפנה"ס התחדשה ההתיישבות היהודית בגליל.

יודפת העתיקה

יודפת העתיקה, זו שחרבה ב- 67 לפנה"ס מזוהה עם חירבת שיפת. היא ממוקמת על גבעה נמוכה ברכס הרי יוטבת במרכז הגליל התחתון. היא הייתה מוקפת הרים מ-3 צדדיה:הר מימין, הר השאבי והר עצמון. נחל יודפת זורם ממערב, דרום וצפון- מזרח לאתר. כך נוצרו מדרונות תלולים מ- 3 כיוונים.. רק מצד צפון יש אוכף המחבר את האתר להר מימין.

עפ"י הממצא הארכיאולגי, ראשיתה של יודפת הייתה בתקופה ההלניסטית, במאות ה- 3- 2 לפנה"ס. אבל, אז היו תושביה לא- יהודים, לדעת הארכיאולוג מרדכי אביעם. היישוב נכבש ע"י החשמונאים במחצית השנייה של המאה ה- 2 לפנה"ס. במקום נמצאו עקבות שריפה וכנראה שהתושבים הלא- יהודים ברחו או נרצחו. החשמונאים הושיבו במקום יהודים. יודפת הייתה מיושבת בתקופת ממלכת החשמונאים כפי שמעידות מטבעות חשמונאיות שנמצאו על התל, וכן לאורך התקופה הרומית הקדומה, עד לחורבנה במרד הגדול בשנת 67 לס'.

יודפת החדשה

האתר שחרב ב- 67 לס' נותר בחורבנו, אך כעבור זמן הוקמה יודפת החדשה על המדרון הדרומי של הר מימין. באתר זה נמצאו שרידי קירות, מזוזות בפתחי בתים, בורות מים ומבנה בעל עמודים- אולי בית כנסת. החוקרים קבעו שיודפת החדשה הייתה מיושבת מהתקופה הרומית המאוחרת, התקופה הביזאנטית, הערבית הקדומה וימי הביניים, כלומר מבערך המאה ה- 2 לס', מאות בשנים. עפ"י התלמוד הבבלי נבנתה יודפת מחדש. בעיר התיישבה משפחת כוהנים בשם ימין. יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי תאריך מעבר משפחות הכהונה לגליל. חלק סוברים שהמעבר התרחש לאחר חורבן הבית השני (70 לס' ) וחלק סבור שהמעבר ארע לאחר מרד בר- כוכבא (135 לס' ). אבל, לפי שתי הגירסאות, היישוב ביודפת התחדש לפני התקופה הביזאנטית.

מלחמתה של יודפת ברומאים

יודפת התפרסמה בתקופת המרד הגדול (66 – 67 לס'). יוספוס פלביוס (יוסף בן מתיתיהו לשעבר ) התמנה ע"י ממשלת המרד נגד רומי כמפקד הגליל והגולן. הוא ביצר את יודפת במסגרת ההכנות למרד. יודפת שמשה גם כמפקדה ראשית של פלביוס.

אספסיאנוס שם מצור על יודפת בחודש אייר שנת 67 לס'. הצבא הרומי התמקם מצפון לעיר על גבעה. המיפגש הראשון בין לוחמי יודפת בהנהגתו של פלביוס התרחש ליש שער העיר והסתיים בניצחונם של לוחמי יודפת, אם כי היו להם 17 הרוגים ו- 600 פצועים. לצבא הרומי היו 13 הרוגים ופצועים רבים. היו עוד מספר התנגשויות ליד השער. בשלב זה החליט אספסיאנוס להגביר את המצור על העיר. הצבא שפך סוללה מאבנים ועצים שהובאו מהסביבה והקים מעין סוכה כדי להגן על החיילים מפני אבני הליסטראות שהושלכו עליהם מעל לחומה.

מאחר שהסוללה הגיעה כמעט עד גובה החומה, הגביהו הלוחמים את החומה. ההתנגשויות בין לוחמי יודפת וחייליו הביאו את אספסיאנוס להחלטה להרחיק את חייליו מהחומה ולהדק את המצור על העיר עד שהתושבים יגוועו ברעב. בעיר היה מלאי גדול של מזון, אבל מחסור במים. פלביוס הכריז על משמעת מים.

למרות הצמא ההולך וגובר המשיכו הלוחמים לצאת להתנגשויות עם הצבא הרומי מחוץ לחומה. הצבא הרומי החליט למוטט את חומת העיר באמצעות איל ברזל וירי חיצים על הלוחמים העומדים בחומה. בין שאר התכסיסים, הלוחמים פרצו אל מחוץ לחומה ושרפו את מכונות המלחמה של הרומים.

המאבק בין הלוחמים לצבא הרומי נמשך זמן רב. ביום ה- 47 למצור הצליחו הרומים להגביה את הסוללה מעל לחומה. הלוחמים היו מותשים. החיילים ניצלו את העובדה שהלוחמים נרדמו ועלו על החומה. ההתקפה הרומית החלה בלילה. הצבא פרץ לעיר והעיר נכבשה כמעט ללא התנגדות.

הצבא הרומי נקם בתושבי העיר על המצור הממושך וטבח, עפ"י עדותו של פלביוס, 40,000 מיהודי העיר ולקח בשבי 1,200 ילדים ונשים. החיילים שדדו מכל הבא ליד והרסו את העיר. יודפת נפלה ב- 20 ליולי 67.

מרדכי אביעם מטיל ספק במהימנות המספר 40,000 . פרופ' זאב ספראי קבע הערכה לפיה מספר התושבים שחיו בדונם באותם ימים היה בין 30 ל- 40 נפש. עפ"י הערכה זו חיו ביודפת בין 1,500 ל- 2,000 תושבים. אבל, כשם שבגמלא התרכזו בעת המצור יהודים מכפרי הסביבה, יתכן שגם ביודפת שבוצרה ע"י פלביוס, מצאו מקלט יהודים מכפרי הסביבה. אבל, לגבי דבר אחד אין ספק. אספסיאנוס ערך טבח אכזרי בתושבי יודפת כפי שעשה במגדל , בערב (גברה) ובגמלא.

פלביוס ו- 40 מתושבי העיר התחבאו במערה. כאשר התברר שהרומים גילו את המחבוא, שכנע פלביוס את הנצורים להתאבד על מנת לא ליפול לידי אספסיאנוס. הנצורים ערכו הגרלה לגבי סדר ההתאבדות ובסוף נותרו פלביוס ואדם נוסף. פלביוס שכנע אותו להסגיר עצמם לאספסיאנוס.

הממצאים הארכיאולוגיים
.
תל יודפת נמצא מזרחית למושב יודפת והוא משתרע על כ- 50 דונם. האתר של יודפת העתיקה זוהה כבר באמצע המאה ה- 19 ע"י החוקר הגרמני א.ג.שולץ. בשנות ה- 1970 נערך סקר במקום בראשותו של א. מאיירס. סקר נוסף נערך ע"י י.טפר וי.שחר ב- 1982 . מרדכי אביעם ערך סקרים באתר בין השנים 1980 – 1990 ובין 1982 – 1998 הוא ערך 7 עונות של חפירות יסודיות וחשף את העיר כולה.

באתר מתקופת המרד הגדול תושבי היישוב עסקו בחקלאות ובמלאכה. בחלק זה נחשפו שרידי מבצר יודפת, שרידי חומה שכללה מגדלים והקיפה שטח של כ- 50 דונם. כמו כן, נחשפו רחובות העיר, בתים, בורות מים, מקוואות ובית בד. באתר נמצאו חרסים מהמאה הראשונה לס'.

החומה נבנתה לראשונה בתקופה ההלניסטית. היא נהרסה בעת הכיבוש החשמונאי והחשמונאים בנו בראשית המאה ה- 1 לפנה"ס חומה עם מגדלים. מהתקופה הרומית הקדומה נחשפו 2 סוגרים בחומה המערבית. בזמן המרד הנצורים הגביהו את החומה.

לאורך שרידי החומה הצפונית נתגלו עשרות ראשי חץ עשויים ברזל וכ-20 אבני בליסטראות. על המדרון הצפוני נחשפה סוללה, המוזכרת בספרו של פלביוס "מלחמות היהודים", הסוללה שנבנתה ע"י אספסיאנוס כדי לחדור לעיר הנצורה. בשרידי הסוללה נמצאו מסמרים מנעלים של החיילים הרומיים.

בין חומת העיר לבתים הפריד רחוב צר שרוחבו כ- 1.5 מ'. ברובעי המגורים נתגלו בתים פרטיים. קירות הבתים היו מאבני גוויל, בפתחים נמצאו מזוזות, הרצפה הייתה עשויה מעפר מהודק. בחצרות היו בורות מים וכן נתגלו מקוואות. על רצפות הבתים נתגלו קנקנים, סירי בישול, נרות שמן, כלי אבן ואף חפצי יוקרה מזכוכית. כמו כן נתגלו למעלה מ- 1000 מטבעות חשמונאיות וגם רומיות עד ימי הקיסר נירון. נמצאו גם למעלה מ- 150 משקולות נול מחרס המעידים על עיסוק במלאכת האריגה. אבל, בשרידי הבתים נתגלו גם חיצים ואבני בליסטראות, עדות להריסת העיר.

בעיר נתגלה גם רובע של תושבים אמידים. בצד המזרחי של החומה נחשפו שרידי בתים פרטיים, ובאחד מהם נחשפה מערכת חדרים, ובחדר האמצעי נתגלו ציורי קיר (פראסקות ). על רצפת החדר נתגלו עצמות אדם מבוגר.

ביודפת היו גם מפעלים לייצור קנקנים וכלי אבן ובית בד.

באחד מבורות המים נתגלתה ערימה גדולה של עצמות אדם. אלה הם שרידים של כ- 30 גופות של מבוגרים, נשים וגברים, נערים ואף ילדים בני 3. הרומים אסרו על היהודים לבוא לקבור את המתים ורק כעבור זמן רוכזו גופות אלה בקבר אחים באחד מבורות המים הריקים.

יודפת הייתה עיר שדה יהודית גלילית טיפוסית בימי הבית השני.

התקופה הביזאנטית (324 – 640 לס' )

ביודפת החדשה נתגלו שרידים מהתקופה הביזאנטית. מכאן, ניתן להסיק שהיישוב ביודפת המשיך להתקיים בתקופה הביזאנטית. ממקורות יהודיים ומסקרים ארכיאולוגיים ידוע שהגליל המזרחי התחתון והעליון היה בעל רוב יהודי בתקופה זו.

התקופה הערבית – מוסלמית ( 640 – 1099 )

החוקרים מצאו ביודפת החדשה מימצאים מתקופה זו.

התקופה הצלבנית (1099 – 1260 )

אין מידע

התקופה הממלוכית (1260 – 1516 )

בחלק הדרומי- מזרחי של התל נחשפו שרידי מבנית מהתקופה הממלוכית.

התקופה העות'מאנית (1516 – 1918 )

אין מידע

תקופת המנדט הבריטי ( 1918 – 1948 )

אין מידע

ישראל

יודפת החלה כרעיון, בשנות ה- 1950, בשיעורי התנ"ך של המורה יוסף שכטר מביה"ס הריאלי בחיפה. סביב המורה התגבש חוג ללימוד תנ"ך, שהתפתח לחוג רעיוני. חברי החוג הקימו גרעין נח"ל, עם גיוסם לצה"ל. הגרעין שמר על קשר עם המורה שכטר, שהביא לפניהם את תורתו של "גורדייף". הם יצרו קשר עם מרכז "גורדייף" בצרפת ובחרו ביודפת כדי ליישם את תורת "גורדייף". הקבוצה התיישבה במקום בתיאום עם הקק"ל והחלה בייעור ובשימור הקרקע. הם הקימו מגדל וחצר ובה חדר אוכל ומגורים לקבוצה.

תגובות

בעקבות יודפת קוו-וואדיס רבקה ?

במאמרה של רבקה ניכרים שוב עירבוב תחומים. היא לוקחת ידע היסטורי עם אגדות עם מיתוסים מערבבת נושאים שנלמדים בחוגי היסטוריה יחד עם נושאים הנלמדים בחוג למקרא או בחוגי תרבויות ומסורות במזרח הקדום. אלא שלא כולם יאהבו את התבשיל שיוצא. בעיקר צורם הקטע המתייחס לעת העתיקה שמי שיקרא אותו-והוא למד באוניברסיטת תל-אביב- לא יבין מה רבקה רוצה. יש אבחנה ברורה בין לימוד תולדות ארץ כנען ללימוד תולדות ישראל הקדום. את לימוד ההיסוטוריה של כנען מתחילים בעיקר בתקופת הברונזה הקדומה- תחילת ההתישבות העירונית. את הלימוד הממשי של תולדות עמנו אנו מתחילים במאה 10-- התגבשות של גרעיני אוכלוסייה שצמחו מתוך האוכלוסייה הכנענית הסיבות לכך ואז מגיעים למאה 9 לפני הספירה- ייסודה של שושלת בית עומר- תחילת הסיפור ההיסטורי. סיפורי אבות התנחלות יהושע בן -נון אינם חלק מהנושא הארכיאולוגיה מלמדת אותנו שחורבן ערי כנען קדם לשנת 1200 שנת ההתנחלות המדומיינת של שבטי ישראל. יש למשל פער של 150 שנה בין חורבן לכיש לבין חורבן חצור כאשר לפ ספר יהושע חורבן שתיהן היה באותו זמן. לימוד המציאות הגיאו-פוליטית באותו זמן הוא קריטי להבנת הנושא ורבקה מעדיפה להתעלם ממנו בסוף המאה 11 לפני הספירה יש טלטלה ענקית האימפריה החיתית נעלמת האמפריה הבבלית--בפאזה הראשונה שלה-מתכווצת מצרים נסוגה נוצר ואקום שמאפשר הופעה של ממלכות טריטוריאליות כולל צמיחת ממלכת ישראל וקרוב למאה שנה מאוחר יותר גם ממלכת יהודה גם האיזכור מהמשנה שיוטבה הייתה מוקפת חומה תמוה. ממתי המשנה משמשת כמקור הסטורי לעת הקדומה? למיטב זכרוני הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר ביודפת העתיקה מתוארכים לתקופה ההלניסטית משהו באזור המאה 3 לפני הספירה. תיאור יודפת בימי המרד ברומאים הוא לעומת זאת תיאור היסטורי ממצה ומעניין. ואז מגיע הקטע מהתקופה המוסלמית והלאה עד התקופה המודרנית אין ממצאים. למה לא להוסיף שזה קשור בעובדה שלאורך מאות שנים כמעט שלא היו יהודים בארץ. הם העדיפו לחיות בארצות האחרות עד שהופיעה התנועה הציונית-סוף המאה 19-והשיבה את הרלוונטיות של ארץ ישראל.התנועה הציונית היא היא שהחזירה עטרה ליושנה והיא הגורם ליישוב כולל ביישוב בגליל כולל יודפת אני שואל לאן פניה של רבקה? האם מאמריה מיועדים לכלל הקוראים או אך ורק לתלמידי החינוך הממלכתי-דתי ?

לא ראוי לתגובה- רבקה אל תעני לו

נמאס עלינו גיורא

שוש- מסכימה אתך.כל מאמר שלי מבוסס על מחקרים שקראתי.

הבעיה של גיורא היא כפולה: א. הוא מסתתר מאחורי אנונימיות ואינו מוכן להזדהות. כבר כתבתי שלא אתווכח עם אדם לא מזוהה בשעה שאני מזוהה. זה לא הוגן. ב. גיורא מתעלם מהעובדה שאף מילה שאני כותבת איננה ממחקר אישי שאני ערכתי אלא אני מתבססת על מחקרים שקראתי. ואני קראתי את כל מה שנכתב על הנושא הנדון. ברוב המאמרים אני גם מצרפת את החומר הביבליוכרפי שקראתי. גם מאמרים אחרים שלי מבוססים אך ורק על מחקרים של אחרים שקראתי. זאת המשימה שלקחתי על עצמי:לתת לציבור את המידע המופיע במחקר על הנושאים שהם ציפור הנפש שלנו כאומה. לכן, ההתקפה שלו מגוחכת. וא תוקף את גדולי החוקרים שעליהם אני מסתמכת.

חוסר עידכון

תאוריית פרופסור פינקלשטיין כבר מזמן נופצה והוא נאלץ "לאכול את כובעו " פעמים רבות. ממליץ לקרוא את ספרו של יוסי גורפינקל בנדון על חפירות ח' קייפא באיזור לוזית.

מרתק וצודק

יודפת זה אירוע רב משמעות בעבר של העם היהודי

לידיעת רבקה והקוראים-מחקרים

הפרטים האישיים שלי לא חשובים. חשובה העובדה שאני מציג מתודה לימודית כפי שנלמדת באוניברסיטת תל-אביב מתודה שסטודנטים לומדים עלפיה שתלמידי תיכון מתל-אביב ומאזור השרון לומדים או בתיכונים שלהם או בסדנאות ןהעשרה למעוניינים.רבקה שוש וכולם מוזמנים לראות את הסילאבוסים ואת נושאי הלימוד.רבקה שבוייה במתודת לימוד מיושנת ואינה מוכנה להכיר מתודת לימוד מודרנית. הכרת המתודה תבהיר למה חלק מהמחקרים שעליהם רבקה נשענת אינם רלוונטים ומיושנים. למי שאין לו זמן לבוא ולשרוץ בספריות של האוניברסיטה אני מציע את המקורות הבאים בנושא העת העתיקה 1. ראשית ישראל מאת ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן אוניברסיטת תל-אביב ההוצאה לאור 2. הקישו בגוגול פרופסור פינקלשטיין הרצאות. תקבלו קורס שלם במחשב שלכם 3. ירושלים בין חורבן להתחדשות-יהודה תחת שלטון יהודה. מאת פרופסור עודד ליפשיץ הוצאת יצחק בן צבי 4.העבר המכונן את ההוה-עיצובה של ההיסטוגרפיה המקראית בסוף ימי בית ראשוןולאחר החורבן מאת פרופסור נדב נאמן 5. כדאי לערוך סיור לימודי באתר הארכאולוגי ברמת רחל בנושא תקופת החשמונאים נסו לעיין בספריות בחיבור לקבלת דוקטורט שהוגש לאוניברסיטה העברית אוריאל רפפורט תנועת ההתגיירות בימי בית שני. בנושא המורכב והטעון למה ארץ ישראל הייתה ריקה כמעט מיהודים מהתקופה המוסלמית ועד הופעת הציונות הייתי מציע להבין תחילה מההיבט הדתי ואני מציע לקרוא את מחקרו המאלף של גרשון ויילר--- תיאוקרטיה יהודית לכל צמאי הידע ולכל המעונייניפ לצאת מהשאבלונה---לימוד נעים ומהנה

המקורות שלך במיעוט משווע

אם אתה נסמך על "ראשית ישראל" אתה במיעוט זניח וגם טועה כמובן

התזה של פינקלשטיין ידועה מחוקרים גרמנים- פרוטסטנטים במאה ה- 19

אין בה כל חדש.

חוקרים גרמניים

החוקרים הגרמניים חקרו את התנך.מרטין נות למשל כתב את התיאוריה על ההיסטוריה הדויטרוומיסטית מקס ובר ניסה לחקור את האפשרות שבמקום כבוש אלים בידי יהושע הייתה הסתננות שקטה לאיזורים לא מיושבים. בלימודי ההיסטוריה מוזכרים חוקרים אלה אולם במרכז הלימוד ניצבים ממצאי הארכיאולוגיה והתעודות אגב פיקלשטיין חולק על תיזת ובר. שוה להתעניין

מה כל מה שכותב גיורא קשור ליודפת

נבצר מבינתי

הקשר ליודפת

במאמר של רבקה ישנו הקטע של יודפת בזמן המרד ברומאים. זוהי כתיבה הסטורית נטו. בחלק הראשון של המאמר מוזכרת יודפת בהקשרים של תקופת יהושע בן-נון של הממלכה המאוחדת . מופיע איזכור גם מספר דברי הימים- ספר שחובר בתקופה ההליניסטית. כל החלק הראשון הוא כתיבה לא היסטורית. אני כותב כנגד המיקס של כתיבה היסטורית עם כזאת שלא.

גיורא מסתמך על פינקלשטיין - גישה אנטי- היסטורית

גיורא מתעלם מהעובדה שבהיסטוריה יש אסכולות וחושב שפינקלשטיין מבטל אסכולות אחרות. הוא מתנהג כמו יהודי חרדי שחושב שיש רק אמת אחת אני מציע לקוראים לקרוא את הביקורות נגד התזה של פינקלשטיין.

הקטע על תקופת הברזל מבוסס על סקרים ארכיאולוגים שגיורא יחדל לפברק

כמו הקטע על החורבן ביודפת גם הקטע על תקופת הברזל מבוסס על סקר ארכיאולוגי המוזכר אם כי באופן כללי. שיפסיק לפברק . כל מילה שאני כותבת מבוססת על סקרים וחפירות ארכיאולוגיות ומחקרים של גדולי ההיסטוריונים.

אסכולות

נכון שיש אסכולות שונות האסכולה התל-אביבית - שאגב היא לא רק פינקלשטיין אלא חוקרים נוספים-היא האסכולה המדעית ביותר ובה תומכת הארכיאולוגיה. ברור לחלוטין שאם בעתיד יימצאו ממצאים חדשים צריך יהייה לעדכן את האסכולה ולשנות בה פרטים. קארל סאגאן כתב חשיבות המדעהוא לא בהסבר אלא במתודה שלה קרא בית זיקוק. לאיש המדע חשובה השיטה הכלים קדושים ולא התוכן. מובן מאליו שגם האסכולה התלאביבית נכונה לעכשו ומובנית בה ההכרה שממצאים עתידיים יגרמו לשינוי בעמדותיה. אבל אנחנו בהווה והתלאביבית היא המעודכנת

ראשית ישראל ספר אדיוטי

הארכיאולוגים החופרים ועורכים סקרים בגליל

הארכיאולוגים העיקריים שהם המומחים לגליל הם: מרדכי אביעם עוזי לייבנר רפאל פרנקל

סקרים

הסקרים מראים שבתקופות הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל המקום היה מיושב אך הם לא אומרים מי ישב שם. סביר להניח כנענים. אני מקוה להזכר במקור ששכחתי עכשו את שמו וממנו מצוטט הקטע הבא-שאגב מופיע גם בויקיפדיה- להלן הקטע מניחים שיוטבה היא יודפת עם זאת השרידים העתיקים שנמצאו במקום הם מהתקופה ההלינסטית מהמאות 3 או 4 לפני הספירה. על פי ממצאים אלה יודפת היה יישוב קטן שתושביו נוכריים רק עם כיבוש הגליל על ידי מלכי בית חשמונאים החלה להתיישב בה אוכלוסייה יהודית

המתודה " החדשה"של גיורא היא אנטי- ציונית ופרו -פלסטינית

מתי ימאס לגיורא לחזור על ה"מתודה החדשה" כולנו מודעים לתופעה של מרצים בעלי "מתודה חדשה" המנסה להפריך את "המתודה הישנה". זנד עושה זאת. אני מציע לקרוא מאמר של פרופ' ישראל ברטל שהוא מומחה להיסטוריה יהודית על השימוש של זנד בציטוטים. המאמר הופיע בהארץ לפני מספר שנים. ובאשר ל"חדשנות": למשל, הדוקטורט של רפפורט שהוא מרבה להזכירו הוא משנות ה- 1950 כאשר רפפורט היה סטודנט.

מתודה חדשה

המאפיין את המתודות הישנות לגבי העת העתיקה היו 2 דברם א.נקודת מוצא שהתנך הוא ספר היסטוריה ב.. הארכאולוגיה הייתה בידי או אנשי דת למשל פולברייט שהיה נוצרי אדוק או בידי אנשים משכילים מצויינים למשל ידין אהרוני ועוד אך חסרי כלים מתאימים במתודה החדשה של לימוד ההיסטוריה המתודה היא אינטר-דיסציפלינארית.ממש כמו במדעי החיים שם משלבים לימודי רפואה עם לימודי מחשב ביואינפומטיקה סוציו ביאולוגיה וכו לתחום הארכיאולוגיה נכנסו מדעים מדוייקים כמו מחשבים כימיה. במכון ויצמן יש מחלקה שמשתפת פעולה עם הארכיאולוגיה באוניברסיטת תלאביב. כדי להבין תהליך היסטורי חייבים למשל ללמוד על התפתחות הכתב בעת העתיקה. בקיצור עולם ומלואו המוני הסטודנטים גימלאים הלומדים בשביל ידע תלמידי תיכון הרוצים להעשיר את ידיעותיהם נהנים ממתודת לימודים זאת. למודים אלה מחזקים את הזיקה לארץ יוצרים גאוות יחידה של הדוגלים באידיאולוגיה הציונית אם תתעניין תיווכח לדעת שתוצאת הלימודים היא הפוכה מכפי שאתה חושב בטעות

זאב, באשר לרפפורט ול"מתודה המיושנת" שלי- דמגוגיה של גיורא

המאמר שלי על יודפת מבוסס על חפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת רוצ'סטר שפורסמו ב- 1999 .זה כמה שנים אחרי הדוקטורט של רפפורט וה"מתודה הישנה: שלי מבוססת על הרבה מאמרים של אותו רפפורט שנכתבו שנים רבות אחרי הדוקטורט שלו שגיורא מצטט בכל מקום. אני מציעה לקוראים לבדוק עד כמה הסתמכתי על רפפורט. כנראה שאין גבול לסילופים ועיוותים.

מה אומרים חוקרים על התזה של פינקלשטיין

פרופ' עמיחי מזר על ראשית ישראל

עמיחי מזר

אני רגיל לסביבה שבה האסכולה התל-אביבית היא המקובלת והתקפה לכן זה שינוי מרענן לשמוע דעות אחרות. עמיחי ואיילת מזר הם ארכיאולוגים מעולים וראויים. הם מייצגים את האסכולה הירושלמית שלדעתי שגויה אבל בכל זאת כדאי לעיין במה שכתב ורבקה הביאה אותו כתגובה שימו לב במקום אחד כותב מזר אין אפשרות לקבל את סיפורי המקרא כהיסטוריה של ממש אך אפשר למצוא בהם זכרונות היסטוריים אותנטיים סוף ציטוט..גם התל אביביים יכולים לחיות עם הנחה כזאת במקום אחר כותב מזר סיפור כיבוש העיר עי הוא סיפור אטיולוגי סוף ציטוט אפשר לחיות עם אמירה זאת במקום אחר כותב מזר ממלכת דוד ושלמה לא היית רחבה ועשירה כפי שעולה מסיפורי המקרא האם ניתן לשלול קיומה של הממלכה מכל וכל?סןף ציטוט בתל אביב חושבים מעט אחרת אבל תודה לרבקה שהביאה את מזר ומוכיחה שההבדלים בין האסכולות לא כך דרמטיים. יש קצת בלבול מושגים בין ראשית ישראל של פינקלשטיין לבין המכלול של האסכולה התלאביבת שמורכבת ממחקריהם של פינקלשטיין הרצוג נאמן ליפשיץ ועוד. אפנה למישהו שאולי מוכן לפנות למגזין אימגו כדי לכתוב בו מאמר ממצה על האסכולה התל אביבית

גיורא מנסה לטשטש הבדלים בין האסכולות:לא רציני

אף אחד לא טען שהתנך הוא ספר היסטורי . כל בר דעת יודע בדיוק במה מדובר. אבל, יש הרבה עובדות בתנך שהארכיאולוגיה מאשרת. מה שרבקה כתבה על שארית הפליטה של ממלכת ישראל בגליל מבוסס על מאמר שאני קראתי של מרדכי אביעם שהוא ארכיאולוג מחוקרי הגליל. גיורא רק מחפש להקטין את חשיבות המאמרים של רבקה וזה מקומם כי היא עושה עבודה טובה לסיכום ההיסטוריה של א"י עבור הציבור הרחב. גיורא הוא "ממהרסייך ומחריביך"

חוקר המקרא גרנות על ראשית ישראל

גרנות

זאת בדיוק הנקודה.חוקר מקרא שילמד בחוג למקרא בעוד שהסטוריון ילמד בחוג להיסטוריה של העת העתיקה. אלה הן שתי דיסציפלינות שונות ןלכן מובן למה לגרנות אין מושג על מה הוא כותב. משה גרטל מפרשן להפליא תחרויות שחייה. לא הייתי רוצה שיפרשן משחקי כדורסל למרות שאלה גם אלה הן תחרויות ספורט

באמת "תגובה לעניין" על ביקורת. גיורא "חסיד שוטה" כמו החרדים

הבחור מסרב להזדהות. יש לו סיבה "מוצדקת" - הוא נאמן רק לגורו שלו

בכתב העת קדרה 100 מאמר מקיף של עמיחי מזר

שם המאמר: על הזיקה בין המחקר הארכיאולוגי לכתיבת ההיסטוריה של ראשית ישראל

גיורא: ה- TV באור לא דיווחה על יציאת אברהם לכנען, TV של פרעה

בקיצור, הטלביזיה הממלכתית של מסופוטמיה ומצרים היו תחת פיקוח שליטים שצינזרו את ההודעות. לכן, לא היה דיווח על יציאת אברהם מאור וגם לא על יציאת מצרים. שערוריה. כיצד נדע מה קרה אם מופעלת צנזורה

על מאורע שהתרחש לפני 10 שנים יש מחלוקת

כאשר יש עוד אנשים חיים שיכולים לתת עדות והם עצמם חלוקים על מה שהיה שם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק