אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השפעה / ג'יין אוסטן


התמונה של דן לחמן
השפעה / ג'יין אוסטין

השפעה / גיין אוסטן. הוצאת כתר. מאנגלית: מיכל אלפון. אחרית דבר:רונית מטלון. עמ 268. 2012

 שמעתי פעם מישהו אומר שג'יין אוסטין כתבה ספר אחד עליו חזרה בשינוי שמות. תמיד גבר ואישה מתאהבים, כמעט מפספסים אחד את השני ואת אהבתם עד שבסוף הכול בא על מקומו בשלום.

חשבתי על זה וניסיתי להבין. חשבתי לרגע שאולי ג'יין אוסטין הייתה סופרת "נשים" מוקדמת. רומנטיקה רחוקה שהתגלגלה עד אלינו. אם כן, למה התגלגלה אלינו, מאות ספרים רומנטיים בני עשור נעלמו בתהום שכחה. רומנים שנמכרו באלפים ואינם זכורים. וכאן כמה ספרים בני מאות שנים עדיין מדברים וחוזרים אלינו מבעד לדורות.

אם תשאלו אותי היום לא אזכור יותר מי הופיעה באיזה ספר ולמי נישאה. אבל אני זוכר את הגיבורות, אני זוכר את הגברים ולעתים קרובות מאוד את הסובבים אותם לטוב או לרע.

זה חלק מגדולתה של אוסטין, לחצוב דמויות מאזורים כפריים, שלא כמו כותבים אחרים בתקופתה. לתאר חיי יום יום בלי נשפים סוערים וקרב חרבות או אקדחים. דמויות נוגעות ללב בטעויותיהם. נשים וגברים נפוחים ומלאי פוזה כאילו היו נסיכים מורמים מעם. אחיות שאינן מבינות אחת את השנייה ובני משפחה עיוורים ומתעלמים מצרכי ענף אחד, לרוב שקט, חכם וזה שמחזיק את המשפחה מאוחדת. זו שכמעט מוותרת אך בסוף ניצלת על ידי האהבה.  כמו כל מה שנראה בעינינו אנגלי. אנגלי ומיושן, ובכל זאת שובה לב.

ג'יין אוסטין חייתה בתקופה מרתקת מאוד. באנגליה התחוללה המהפכה התעשייתית באירופה מלחמות נפוליון. אוסטין אף פעם לא כתבה על דברים המתרחשים מחוץ לאזורים הכפריים שלה. לא הזכירה אף אחת מהשאלות הפוליטיות הגדולות של אנגליה בימיה, נפוליון למשל לא מוזכר אצלה כלל.  היא עסקה באצולה הכפרית הזעירה. בבורגנות של העיירות הקטנות. אפילו העובדים, איכרים ושכאלה כמעט ואינם מוזכרים. היא חרשה לעומק סוג אחד של חברה על מנהגיה דפוסי התנהגותה נימוסיה ומצאה את הדרך ללעוג להם ולאהוב אותם. חיי האצולה כפרית. גינונים. נימוסים. המותר והאסור וחריגה מסוכנת מהכללים והגבולות. וכל בשקט.

גברים עיוורים המפרשים לא נכון את הנשים. החושדים בהן שהן ציידות חתנים. שהשקט שלהן מבלבל את הגברים המלאים בעצמם עד שמבטם מצטלל ולבם פונה לכיוון נכון. גברים ונשים מהמעמדות הלא מתאימים מבחינה היררכית וכלכלית.

אבות שעומדים על עברי פי פחת מבחינה כלכלית. אמהות אלמנות שאין להן זכות ירושה וקניין. מצב המסכן את בנותיהן.

ג'יין אוסטין מביאה אותנו לספר הזה במפגש עם סר וולטר אליוט מאחוזת קלינץ' איש שעיסוקו המרכזי הוא עלעול בספר רשימת הברונטים. ספר אותו הוא אוהב בעיקר כשהגיע לשמו. אליוט מאחוזת קלינץ' נשוי לאליזבת שכבר נפטרה. אב לאליזבת, אן, ילוד מת ממין זכר, ומרי. מרי נישאה ליורשו של צ'רלס מונגרוב.

כלומר הוא חי בביתו עם שתי בנותיו. וולטר היה יפה תואר בנעוריו, וכעת בגיל חמישים וארבע הוא עדיין נאה, ומראהו מעסיק אותו. מתת היופי כמעט חשוב יותר מתואר הברוניות שלו. חדר השינה שלו מלא מראות. אשתו התחתנה אתו, הוא יודע, בגלל מראהו ולא בגלל תכונותיו האחרות.

ליידי ראסל, שכנתם הקרובה הייתה ידידת נפש של אליזבט, האם, ולקחה על עצמה את חינוך הבנות. בכפר ציפו שיינשאו אלא שראסל העדיפה את חיי בדידותה..

שש עשרה שנים והם נשארו רק שכנים וידידים. ליידי ראסל הייתה מבוססת כלכלית ולא נצרכה להגנת בעל. למרות שהבריות סלחניות פחות לגברים הנשארים בגפם, גם אם מצבם הכלכלי מרשה זאת.  אך דווקא נשים הנישאות בשנית מעוררות נרגנות בסביבתן.

סר וולטר מרגיש שהוא מקריב הרבה למען בנותיו. מרי נישאה, כך שלמעשה אליזבט היפה אליה הוא קשור רגשית. הם חושבים דומה. אן היא רק אן. לא הוא ולא אליזבט מתייחסים אל הנערה החכמה השקטה והנבונה. ליידי ראסל דווקא אהבה את אן יותר מהאחרת.

אן נחשבת על ידי אביה כיבשה. אליזבת יפת תואר. עדיין בגיל עשרים ותשע עודה אישה יפה, גם אם צל של דאגה שהיא מאחרת את הרכבת האחרונה מעיב על עיניה. סר וולטר הטיפש מאמין שהם שניהם ממשיכים לפרוח ורק שכניהם מזדקנים ומתכערים.

אליזבת מקווה שתוך שנה תפגוש את הגבר שיציע לה נישואים. נכון שהיא מנהלת היטב את בית אביה. היא נוסעת אתו לחופשות בלונדון למסיבות החברה הגבוהה, אך למרות יופייה שום גבר לא פנה אליה. קשה לה לחשוב שאחותה הקטנה מרי נשאה מזמן. ואן הרי מכוערת ואינה נחשבת. היא יודעת שאם לא תינשא ותלד יורש האחוזה תיפול בידי ווילים וולטר קרוב משפחה רחוק. בצעירותה קיוותה להינשא לו, לרשת את הבית והתואר אלא שהוא מיהר להתחתן עם אחרת.

עקב ניהול לא נכון של נכסיו הגיע סר וולטר לחסרון כיס. סוחרים מבקשים את חובם. וחובותיו תפחו, עד שהתחילו לרנן בסביבה על מצבו. הוא מתייעץ עם אליזבת על דרכי חסכון. היא מציעה לחסוך בתרומות ולא להביא לאן מתנה מהנסיעה הבאה ללונדון.

ליידי ראסל ומר שפארד, עורך דין ויועץ עסקי הכינו רשימת קיצוצים אך אין סיכוי שוולטר יקבל אותם. לבטל את מנעמי החיים? לא לנסוע ללונדון? שפרד מציע שהמשפחה תעבור לבית קטן יותר ותשכיר את האחוזה, הצעה שוולטר מבטל מיד.

לשפרד יש שוכר מוכן. השלום הביא קציני צי עשירים המחפשים בית. ימאים הם מסודרים ונדיבים. אלא שוולטר מסרב שאיש פשוט יזכה במעמד בגלל השימוש בביתו, ומלבד זאת הם כל כך מכוערים. הימאים הללו שעמדו כל היום בשמש. עורם התקמט פניהם נעשו מחוספסים כאגוז, בני ארבעים כבר נראים כבני שישים.  לא, הוא לא יכניס לביתו איזה אדמירל או קפיטן. לשפרד המכיר את ולטר  מפגיש אותו עם שוכר מתאים. אדמירל קרופט שהוא בעל שם ובעל הון. כשולטר שומע שקרופט שירת בציי הודו המערבית הוא נחרד. אני בטוח שפניו כתומים כבגדי המשרתים.

סופו של דבר ולטר מתרצה, אדמירל קרופט ישכור את הבית, ואן, זו שעמדה בשקט עד כה וכמעט לא מורגשת, מתרגשת בתוכה. קפטן פרדריק וונטוורט  אחיהב של גברת קרופט הצליח לכבוש בסוד את לבה של אן לפני שבע שנים והיא לא שכחה, גם הוא אחד מאלה שעלו על אוניה. עצביה עומדים במבחן קשה  כשגברת קרופט מספרת כבדרך אגב שאחיה הצעיר עומד לבקר והתארח בביתם החדש.

כשבא לבקר התחמקה. כשראה אותה אמר שהשתנתה מאוד. עברו שמונה שנים מאז נפגשו. שמעה שאמר שהוא מוכן להינשא  לכל אחת בת חמש עשרה עד שלושים אם תהייה נחמדה. הוא לא רמז במפגשים ביניהם שהיא נחמדה מספיק להתייחס אליה. קפטן צעיר ונאה משך כמובן את כל הצעירות שבסביבה והוא החזיר במאור פנים. רק אל אן כמעט ולא התייחס.

זו הצורה שאוסטין חוזרת עליה בכמה מספריה. חוסר הבנה משני הצדדים. הוא חושב ששכחה אותו. היא חושבת שכבר איננו מעוניין בה וכך מרחפים משפטים מרובי משמעות הניתנים לפרשנויות מוטעות על ידי כל הצדדים.

השפעה הוא הספר האחרון שכתבה ג'יין אוסטין. כמו בכל ספריה למרות נבוכות הלב הרומנטי הדמויות חצובות וברורות. שלמות. חיי המעמד הבינוני הגבוה, הסנובי, שמעניין אותה אף פעם אינו משעמם גם בקריאות חוזרות. בכל ספר היא מוצאת דרך לאפיין תכונות אופי וחיים שונים. גם כאן כל ברור ומסובך בו בזמן. הגיבורים נוגעים בנו וגורמים לנו לרצות שהטעויות ייפתרו, שימצאו כבר אחד את השניה.

יש לי בעיה אחת עם ההוצאה הפעם ואינני מצליח להחליט מהי. אינני יודע אם התרגום הפך את הספר לעכור יותר, כבד יותר, ואולי זו עריכה לא לגמרי נכונה. לעתים ישנם קטעים שהפריעו לי והוציאו אותי מהריכוז והשקיעה בסיפור. אך אני מוכן לקחת על עצמי את האשמה ולחשוב שהקיץ והחום הם שהפריעו לילהתרכז לאורך זמן.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן