אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טיפול פסיכולוגי - הציבור אינו יודע מהו - חלק א


התמונה של צביאל רופא
טיפול פסיכולוגי - הציבור אינו יודע מהו - חלק א

השכם והערב אנשים משתמשים במושג 'טיפול פסיכולוגי', חלק נכבד מהם אף טועמים ממנו פעם אחת לפחות במהלך חייהם. ואולם, על אודות "טיפולים נפשיים" לא לומדים כלל בבתי ספר תיכוניים בישראל. לכן לא מפליא שכיום, בתחילת המאה ה-21, כנראה אין בקרב הציבור במדינת ישראל אפילו מניין אנשים, שאינם נמנים עם בעלי ההכשרה המקצועית בתחום, אשר מבינים ויודעים מהי מהותו 'המסתורית' של הטיפול הפסיכולוגי ששמו כה שגור בפי כל.

 אמנם, מן המפורסמות שקיימות למעלה מ-400 שיטות טיפול קונבנציונליות שונות, אך כיוון שרובם הגדול של הטיפולים המתבצעים בישראל הם טיפולים פסיכו-דינאמיים, אתייחס במאמר זה בעיקר אליהם.

  כוחה של שיחה לעומת עוצמתה של חוויה

 הדעה הרווחת בציבור היא שטיפול פסיכולוגי הוא למעשה 'שיחות'. רבים גם יוסיפו שתכלית השיחות היא להביא להבנה טובה יותר ובייחוד למודעות מפותחת יותר, אשר השגתה תישא בכנפיה יכולת משופרת להתמודד ביעילות עם הקשיים שבגינן פנה המטופל לטיפול מלכתחילה.

 אך האם כל בעיה התנהגותית ניתנת לפיתרון באמצעות הבנה והגעה למודעות?

 האם מודעות עליונה לכאב תוכל למנוע מאיתנו לזעוק בפעם הבאה שנחוש כאב חריף בגופנו?

  • האם הבנה עילאית של מצבנו תוכל לסייע לנו לבצע דברים אשר בהגדרה אין אנו מסוגלים מפאת מגבלותינו הפיזיות האובייקטיביות לבצע?
  • האם נוכל לבגר את אישיותנו רק על ידי הבנה שזו אינה בשלה?
  • האם הבנה ומודעות יכולות להוות תחליף לאישיות שאינה בשלה ובוגרת?
  • האם יוכל חולה נפש להבריא, או לפחות להתחזק משמעותית, ביחס לנטייתו החולנית לפתח מדי כמה שנים דיכאון כבד או התקף פסיכוטי, למשל?

 אם אנו מבינים שההבנה והמודעות לבדם אינם יכולים לשנות סדרי בראשית, אלא לכל היותר במקרים מסוימים, להמציא לנו פתרונות התנהגותיים 'עוקפי בעיה' - שאינם פותרים את הבעיות מהשורש, אלא נוגעים בשלבים גבוהים יותר של הבעייתיות (באלה לא אדון במאמר זה) ואשר יש סיכוי לא מבוטל שהשפעתם תפוג במשך הזמן - אזי סקרנותנו הטבעית תוביל אותנו לשאול: האם קיימים טיפולים פסיכולוגיים שמטפלים בשורש וגם אינם הפיכים, ומה טיבם של אלו?

 טיבם של טיפולים שכאלה - שלעניות דעתי, מכונים בעגה המקצועית טיפולים פסיכו-דינאמיים והם הטיפולים הנפוצים ביותר בישראל כיום - הוא בעיקר במישור הרגשי ופחות במישור השכלי-קוגניטיבי. בהתאם, הם אינם מתמקדים בניסיונות להביא למודעות או לתובנות אלא שואפים בעיקר להשפיע על צמיחה נקודתית עד כוללת באישיותו של המטופל, שלדעתם היא היא עשויה לגאול אותו מהתמודדות לא יעילה עם בעיותיו במסגרת המציאות ולעתים גם עשויה להביא לו מזור מחוליו הנפשי.

 השתחררות מקיבעונות המסיגים אחור אשר בעטיים תבוא צמיחה מופלאה מעין זו, אינה אפשרית רק באמצעות 'שיחות', ויהיו מאלפות ומחכימות ככל שיהיו. דרוש כאן כלי חזק בהרבה, כלי שפועל ומשפיע לא רק על הקוגניציה אלא כלי מעולם הרגש המשפיע על התפתחותה של האישיות. למיטב הבנתי וניסיוני, כלי זה הוא 'החוויה' אשר היא אמצעי שמקיף ועוטף וחודר למוח האדם יותר מכל אמצעי אחר ובהתאם גם משפיע יותר מכל אמצעי אחר על אישיותו של המטופל.

 ופה אולי שורש הטעות הגדולה של הציבור (ולא אגזים כנראה אם אקבע שבכל רחבי העולם) אשר יודע בבירור שבחדר טיפול בעיקר 'מדברים'. ואין ספק שעובדה זו נכונה. אך אם נלך עוד צעד קטן, נמצא, שהדיבור עצמו לפעמים יכול להוות גם חוויה רבת עוצמה שהיא היא זו המהותית וחשובה לטיפול, ואין בילתה! מכאן, שבקליניקה הפסיכו-דינאמית לא מתרחשות רק סתם 'שיחות' כפי שנהוג לחשוב, אלא גולת הכותרת הן דווקא 'חוויות' שהמטפל לעתים יוזם עבור המטופל ומזמן לו. יש שהחוויה תחילתה בדיבור ויש שהיא באה לעולם בלי שהמטפל פוצה את פיו ומשמיע קול. הנה תיאור כפי שהתרחש במציאות חיי מתוך ספרי "מישהו מטפל בך" (עמ' 38). הראל הוא עבדכם הנאמן צביאל. ד"ר אברהם גרוסמן וד"ר קמחי - שמות  בדויים.

 לפתע נפתחה הדלת לרווחה בתנועה בטוחה של מי שאינו צריך לקבל רשות. אדם בשנות הששים לחייו נכנס, סגר את הדלת, ובביטחון רב פסע לעבר ד"ר גרוסמן. הוא לא פתח בדברים אלא עקף את מקום מושבו של הרופא והתיישב על כיסא שניצב מאחור. מחשבתו הראשונה של הראל המופתע הייתה כי מעולם לא ראה שם כיסא. רק במחשבה שנייה עלתה במוחו השאלה המתבקשת מאליה. הוא לא הבין מה עושה שם האיש הזה, אך לא הוציא הגה מפיו. כמה שניות חלפו עד שהראל זיהה את האיש. הוא היה פסיכיאטר, ושמו - ד"ר קמחי.

הראל שתק כדג, אך מחשבותיו החלו להתרוצץ בראשו, ורגשותיו סערו בזעם כבוש. הוא חש לחץ חותך וחד במרכז בטנו. ברגע מסוים הבין שהם בודקים את תגובותיו. הוא ביקש לצרוח בקול גדול, אולם הזעם העצום שיתקו לחלוטין. בקרבו חל מאבק איתנים. ד"ר גרוסמן המשיך לשוחח עמו בקול רגוע כאילו לא אירע דבר, כאילו שני פסיכיאטרים בחדר אחד הוא עניין שבשגרה. הראל חש פגוע, חשוף ונבגד. הוא השיב מוכנית על שאלותיו של ד"ר גרוסמן, כאילו הופעל על-ידי טייס אוטומטי, אך כל ישותו התקוממה. בערו בו אינספור שאלות וטרוניות, אולם הוא לא הביע דבר מכל אלה.

לפתע הצביע ד"ר גרוסמן על עוגת גבינה שהייתה מונחת על צלחת בפינת שולחנו. כעת היה הראל מבולבל לחלוטין. עד לרגע ההוא כלל לא הבחין בה. הראל  ניסה להסתיר את השתאותו לנוכח ניסיונו של הרופא לכבדו וסירב בנימוס. במשך כל שנות הטיפול מעולם לא הוצעה לו אפילו כוס מים.

הפגישה המוזרה והמתסכלת הגיעה לבסוף לסיומה. הראל לא אמר מלה בנוגע לדוד הלא-חביב שפלש לחדר והתנחל שם כבתוך שלו.

 

 דיבור או שתיקה הופכים לחוויה משמעותית?

 אני מניח, באופן טריוויאלי, שככל שהמדבר הוא בעל מעמד חשוב ומשפיע ביחס לשומע, הדיבור או השתיקה יהפכו ויקבלו מימד חווייתי בעל עוצמה רבה יותר. ברור כשמש, שיש הבדל מהותי בין אימא שנוזפת בילדה בן השנתיים, לבין אותה אימא הנוזפת באותו ילד עשרים שנה מאוחר יותר. הילד בן השנתיים חווה את הנזיפה בעוצמה רבה יחסית לגבר בן העשרים ושניים. וקל וחומר, אם הגבר הצעיר חווה נזיפה לא מאימו, אלא ממאן שהו שאינו בעל חשיבות מיוחדת עבורו.

 למיטב הבנתי, היחסים בחדר הטיפול הפסיכו-דינאמי בין המטפל לבין המטופל הם תמיד יחסים בהם קיים פער משמעותי בין רמת התפתחותה של אישיות המטפל לבין רמת התפתחותה של אישיות המטופל (כל זאת בהתאם לשלבי ההתפתחות האנושית בתיאוריות ההתפתחותיות של פרויד, של אריקסון ושל כמה וכמה תיאורטיקנים אחרים). פער זה הוא תמיד לטובת המטפל. שאם לא כן, לא ברור איך המטפל יטפל ויקדם מי שמפותח ובוגר ממנו רגשית.

 דוגמאות בולטות לפער התפתחותי משמעותי מצויות, לדעתי, בטיפולים המתבצעים על נפגעי הנפש. אנשים כמוני שחלו למשל במאניה-דפרסיה אשר אישיותם נוטה לכיוון פסיכוטי תחת מצבי לחץ חיצוניים ו/או פנימיים, הם בהגדרה הפסיכואנליטית בני אדם שהתפתחותם לא הגיעה לבשלות, כאשר הכשלים התרחשו כבר בשלבים מוקדמים של ילדותם (בין גיל שנה לשלוש). אם אדם כזה ירצה או לא ירצה, הוא יפתח יחסים של ילד-אימא כלפי המטפל במהלך הפגישות. יחסים אלה מכונים בז'רגון המקצועי 'יחסי אובייקט'. כאשר אדם בעל מבנה נפשי כזה יכנס לחדר הטיפול, מה שיקרה בהכרח הוא; שבלי מודעות כלל מצד המטופל, היחסים שייווצרו בהדרגה ילבשו אופי בו המטפל יהיה חשוב עבורו כמו אימא ביחס לילד קטן. או אז, אחרי שיחסים אלה יהיו מבוססים היטב ותיווצר תלות רבה, אמירה כלשהי של המטפל תהא בעלת משקל משמעותי וניכר על המטופל והדיבור של המטפל עצמו יהפוך לחוויה משמעותית שביכולתה לשנות, שינוי כלשהו, אך כזה שהינו בלתי הפיך.

 עם כל זאת ברור לחלוטין, וזה חוק בל יעבור, שהתנהגות המטפל בחדר הטיפול חייבת לשרת ככל האפשר את מטרות הטיפול. אם המטפל חושב שיש צורך טיפולי לספר בדיחה למטופל כי זה ישרת את מטרות הטיפול - אז מן הסתם הוא צריך לספר בדיחה. ואם הוא סובר שצריך לצרוח על המטופל כי זה מה שהמטופל זקוק לו באותו רגע - אז כנראה זה מה שהוא צריך לעשות אם הוא מטפל טוב ומסור. הסצנה הבאה התרחשה ב-1996 בחדרו של הפסיכיאטר שטיפל בי. הנה התיאור כפי שהתרחש במציאות חיי מתוך ספרי "מישהו מטפל בך" (עמ' 30). הראל הוא עבדכם הנאמן צביאל. ד"ר אברהם גרוסמן - שם בדוי.

 כאילו ניתן האות, החל הפסיכיאטר לדבר בנינוחות: "שמעתי שאתמול נתת הרצאה..."

הראל התנפח כתרנגול צעיר והתחיל לזהור באור יקרות. כהרגלו התפרץ: "כן, היה מצוין, הם ממש אהבו אותי, למרות שאמרתי להם את כל האמת בפנים. הם העריכו את הכנות שלי. אנשים יודעים להעריך את מי שאומר להם את האמת. אם הפוליטיקאים היו מבינים את זה, הם היו מצליחים לסחוף המונים... אם לא הייתי חולה-נפש דפוק, הייתי מראה לציבור הישראלי... אולי עוד אראה לכולם..."

נורית האזהרה הבהבה בצבע אדום כדם. הוא היה מודע היטב להרגשת הגדלות שבלטה בדבריו - באינטונציה, במימיקה ובכל שפת הגוף. הידיעה לא יכלה לסייע בידיו הרבה. אישיות אינה משתנה רק מפני שאנו מזהים תופעות כלשהן בעצמנו. דרוש מכבש כבד יותר כדי לשנות ישות כה בסיסית וקבועה באדם.

מבטו נח לרגע על פניו של ד"ר גרוסמן. מעולם לא ראה הבעה כזו על פנים אלה. היה זה מבט נחוש ומרוכז של אדם העומד בפני התמודדות לא פשוטה.

בקול רך כקטיפה שתל ד"ר אברהם גרוסמן את ההתערבות הטיפולית:

"תגיד, הראל, אתה רוצה להיות כמו היטלר?!..."

 כתבתי כבר על 'יחסי האובייקט' הקושרים ולופתים את המטופל למטפל, אך כדי להבין מה המשמעות של האקט החריג והחריף שביצע המטפל כנראה אין מנוס מלהכיר, לפחות על קצה המזלג, גם את השלבים ההתפתחותיים מלידה עד גיל שלוש  בילדות המוקדמת (של כולנו). את התהליך ההתפתחותי הבסיסי הזה בשנים הראשונות האלו כינתה מרגרט מאהלר באופן כולל: ספרציה אינדיבידואציה. תהליך זה בעצם מתאר את ההיפרדות הפסיכולוגית והפיזית ההדרגתית של התינוק-ילד מאימו, אשר אם אינה באה על סיומה כראוי מבשרת עיכוב התפתחותי שהוא משמעותי ככל שנגדע בשלב מוקדם יותר. זה האחרון גם עלול לתרום רבות להתפרצותה של מחלת נפש בגיל מאוחר יותר. 

 ההיפרדות מהמטפל הפוגען קשה כשאול עבור המטופל הלא בשל אשר למעשה קשור עם המטפל בקשר הדוק. זהו למעשה קשר שמאוד דומה לקשר שבין התינוק לאימו. גם כאשר ברור למטופל מעבר לכל ספק שהמטפל מתאנה לו ואפילו ממש מענה אותו, הוא מסרב להאמין ונאחז במטפל המכאיב כעולל באימו. במקום להסיק מסקנות הוא מחפש הוכחות, כי בפועל הוא מנסה להתחמק ככל האפשר מפרידה שאין הוא מעריך שיוכל לעמוד בה.

 מחול השדים הטיפולי הזה יכול להימשך ולהימשך כאשר צפוי במקרים רבים שהמטפל יגביר את לחצו כדי להביא לספרציה המיוחלת (הפרידה). מנגד, המטופל עלול לקרוס נפשית או גרוע יותר, לשלוח יד בנפשו כי הוא מעדיף את חדלונו על פני פרידה מ"אימא". לדוגמה, כאשר הטלפונים בקליניקה מצלצלים ללא הפוגה כל זמן הפגישה והמטפל אינו מתייחס להפרעה הבוטה; אינו עונה גם לא מנתק אותם מהשקע. הרגשתי שהוא מתנכל לי בחדר הטיפול או אז ב-1994 ותיארתי זאת בספרי האוטוביוגרפי "מישהו מטפל בך" (עמ' 27).

 "במהלך שתי הפגישות האחרונות דומה היה כי הטלפון על קצה שולחנו של ד"ר גרוסמן הנערץ מצלצל פעמים רבות מדי. הראל הבחין כי בכל פעם מאריך הרופא בשיחה מעבר למקובל במהלך פגישה טיפולית, וללא ספק הרבה מעבר למנהגו הרגיל. נראה היה כי ד"ר גרוסמן משתדל למשוך ולמתוח את שיחות הטלפון שערך בנוכחותו. הדבר עורר בהראל אי נוחות רבה. מתיחות הייתה פושטת בו, ולא ידע מה לעשות עם עצמו, כילד שאינו יכול לשאת שעמום. עם זה, נותר דומם כאבן.  

למעשה, השינוי אירע בהדרגה. הראל ניסה תחילה להתעלם ממנו כמסרב להבחין בו. המחשבה כי דבר מה משתבש בינו לבין רופאו האהוב הייתה מפחידה מדי. הראל היה עסוק בהדחקת הסימנים המטרידים שאירעו במהלך הפגישות הטיפוליות. הדוקטור מצדו נראה זחוח למדי. לעתים דומה היה כי אף הוא מתוח מעט, אך מיד היה שב להלך רוחו הרגיל.

כבר כמה פגישות חש הראל בבירור כי ד"ר גרוסמן משקר לו מדי פעם. רגליו כבדו כעופרת מול עיניו הבוחנות של הרופא, לכן לא קם והלך. גם לבו היה כבד עליו, ולשונו לא נשמעה לו. הוא אילץ עצמו להדחיק הכל לפח הזבל של התת-מודע. הוכחות ברורות לחשדותיו לא היו בידיו; לא נותר לו אלא להשלים עם המצב." 

חלק ב של המאמר כאן

תגובות

התמונה של יהודית מליק שירן

נושא חשוב שיש להתייחס אליו

צביאל רופא, תודה על הרשימה המעניינת הזורה אור על יחסי מטפל ומטופל. זה לא קל להיות מטופל, קל וחומר מטפל. מה נעשה שם בחדר המטפל פרט לשיחות? אני מכירה מטפלים שהם פסיכולוגיים קליניים שמעבר לשיחות, יש להם סמכות כשל פסיכיאטרים לרשום כדורים למטופל. האם שתיקה של מטפל היא בבחינת דבר אני מקשיב לך או להפך שתיקתו של מטופל, האם היא נחשבת לנוכחות, לאמירה? אשמח לקבל מענה לשאלותיי. שבוע טוב

ליהודית היקרה

אם יתפסו פסיכולוג קליני כלשהו שכותב מרשמים לתרופות הוא יישב בכלא. אין פסיכולוג קליני שאינו רופא פסיכיאטר שיש לו סמכות לרשום תרופות בכלל, ותרופות פסיכיאטריות בפרט.

טיפול פסיכולוגי במאה ה-20

הפסיכולוגיה נהפכה לדת המודרנית של המאות ה-20 וה-21, כאשר טיפול פסיכולוגי הוא הריטואל. האם האימרה הזאת נכונה?
צריך לבחון את פני הדברים באופן שקול ורציני ולהשוות בין הדת לפסיכולוגיה.
דת מאמינה ביישות על יודעת כל. הפסיכולוגיה לא. הדת תלויה באנשי דת, רבנים או שיחים או כמרים ואלו יודעי כל. אין דרך לבקר אותם כי הם פועלים בשם סמכות אלוהית. הפסיכולוג אולי עשוי לקבל יחס של איש דת אבל הוא בהחלט נתון לביקורת וניתן להחליפו. מישהו ראה פעם שמחליפים רב? הדת מבטיחה מזור בעולם הבא (זה כוח המשיכה הגדול שלה) - מזור שהוא סוג של קסם. הפסיכולוגיה לא מבטיחה כלום. אדם הנכנס לתוך טיפול פסיכולוגי לא בטוח שבסופו מובטח לו גן עדן. גם הפתרונות שמציעה הפסיכולוגיה הם בהרבה מיקרים פרקטיים ושייכים לעולם הזה.
אז במילים אחרות, הקלישאה שפסיכולוגיה היא הדת המודרנית היא קלישאה ולא יותר מכך. הפסיכולוג הוא לא כהן דת אלא איש מקצוע ותו לא

תגובה לברוך

אולי בתקופתו של פרויד ראו בפסיכולוגיה תחליף מודרני לדת. כיום במאה ה21 ככאשר אנו לומדים מדעי חיים כאשר הפסיכולוגיה המודרנית
מבטלת את הדיכוטומיה גוף- נפש ומנסה לייצר דרך טיפולית ההולמת את ידיעותנו בחקר המוח כיום שום אדם תבוני לא יתייחס לפסיכולוגיה כאאל דת אלא כעוד תחום שעוסקים בו אנשי מקצוע שקיבלו הכשרה מתאימה לעסוק בכך.

לברוך ולגיורא

ברור שהפסיכולוגיה אינה דת, למעשה היא אפילו ההיפך, היא בדרך כלל חילונית לחלוטין ואף סותרת תכנים דתיים רבים.

אבל הפסיכולוגיה היא כת סגורה!

נסו לבדוק כמה אנשים ברחוב מסוגלים להסביר היטב מהי "מחלת נפש", או מהו "טיפול פסיכודינמי".

תגיעו לאפס תוצאות.

וזה לא רק בגלל שקשה להבין את עומק החומר המופשט של מדעי ההתנהגות.
אלא בעיקר מפני שלא תמצאו איש מקצוע שיסכים להסביר לכם את מהות המקצוע לעומק.

כן, אפילו אם תהיו מוכנים לשלם.

תגובה לפסיכולוגיה היא כת סגורה

http://en.wikipedia.org/wiki/Major_depressive_disorder#Causes\
עקרונית אתה צודק. הצעדים הענקיים שעושה המדע בהבנת מהותנו הביולוגית דוחקת את הפסיכולוגיה ממרכז הבמה לשוליה ולכן קשה
מאוד להגדיר במדוייק את מטרותיה.ראוי לפסיכולוגים להבהיר בזמנים של עכשו את האפשרויות המאוד צנועות של יכולת עיסוקם. כך למשל הלינק המצורף העוסק בהתמודדות עם דיכאון התמודדות שהיא חלק ממארג תחושות ורגשות המציפים אותנו כגון אושר אהבה חרדה דיכאון וכו כל אותם דברים שננסה להבין אותם קודם כל בפן המדעי של מדעי החיים

"הצעדים הענקיים שעושה המדע בהבנת מהותנו הביולוגית"...

הצעדים המדוברים אליהם אתה מתייחס (ותקן אותי אם אני טועה) הם יותר בתחום חקר המוח מאשר בביולוגיה ואפילו הם מזעריים למדי או לפחות, עדיין לא מצליחים לתת מענה אמפירי לשאלות מדעיות פשוטות, שלא לדבר על האפשרות העדיין רחוקה ביותר להצליח לראות את התמונה המלאה (ואת זהלארק הדיוטה מדעית שכמותי טוענת אלא מומחים בעלי שם למשל אתה יכול לשמוע את חלקם מדברים בסרט ישראלי מעולה שחוקר את נושא הטיפול בגרייה מוחית, לא מצאתי ת'קישור שבעבר דרכו ראיתי ת'סרט, אבל מציעה לך להמשיך ולחפש. שמו "המוח החשמלי" והוא שודר בערוץ 8) ולכן, אילו אינם הצעדים...שהביאו לצתב בו אפילו הפסיכולוגיה לא יודעת להגדיר אתעצמה או לתת מענה לשאלות ששאל צביאל.

לינק לסרט

http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-8766,00.html

וצביאל, תודה על המאמר (על שני חלקיו).

תגובה מגיורא למיקה

הצעדים הענקיים בהבנת מהותנו הביולוגית הם מגוונים:פיענוח הגנום האנושי הבנת מנגנונים שונים כמו האופן שבו מיוצרים חלבונים ןבכלל הפנמת העובדה שהאדם הוא עוד אחד מהמינים של בעלי החיים בטבע. חקר המוח הוא ענף צעיר בשדה הביולוגי
כיון שהמוח הוא חלק מגוף האדם וכיוון שהגנים שיצרו את תאי העצב במוח הם מאותו גנום שממנו גנים אחרים יצרו רקמות שריר
או עור וכדומה גם חקר המוח הוא ביולוגיה.היידע הנצבר בחקר המוח דיו כיום להבהיר עובדה אחת מוצקה: כל התנהגותינו כל
תנועותינו כל תחושותינו-רגשותינו הם תוצרים של הפעולה הכימית- חשמלית של המכונה שלה קוראים מוח.כבר כיום נעשתה התקדמות ענקית למשל בנושא הבנת מחלת פרקינסון. העיקר הוא קילוף הקליפה המדומה של המיסתוריות שכאילו עוטפת את האדם. האדם הוא אובייקט לחקירה מדעית שיותר ויות מבהירה עובדות לגביו. נכון מאוד שעדיין התמונה השלמה לא פתורה
אבל הצעדים המרשימים שנעשו עד כה מבטיחה ומעודדת ובטווח של כמה שנים צפויות פריצות דרך משמעותיות. הנשיא אובמה
הכריז על חקר המוח כעל פרוייקט בעל עדיפות לאומית האיחוד האירופי העניק מליארד יורו למכום ספרא שבאוניברסיטה העברית בירושלים- מכון לחקר המוח ההנחה היא שלאור כל ההתפתחויות המרעישות בחקר המוח הפסיכולוגיה תתארגן ותתאים עצמה למציאות החדשה. בהזדמנות קרובה אצפה בלינק אם כי יתכן שכבר בעתיד הקרוב הוא ייחשב למיושן

לברוך, למען האמת לא נהיר לי כלל הקשר בין תגובתך למאמרי.

תשובה לגיורא

כיוון שכבר הסכמנו בינינו שהפסיכולוגיה היא כת שיש לה הרבה סודות, אז כנראה שבגלל זה הרבה אנשים מן היישוב סבורים שיכולותיה המקצועיות הן צנועות ומעטות.
גם אני חושב שהיכולות של הפסיכולוגיה אינן חובקות עולם, אך אני יודע שיכולות אלה הרבה יותר רחבות ממה שאולי אדם כמוך מעריך. הנה ראה מאמר זה בו כתבתי על הטיפול בי, אך מייצג המון טיפולים פסיכודינמיים המתבצעים השכם והערב באלפי קליניקות ברחבי מדינת ישראל: http://www.e-mago.co.il/magazine-323.htm

נוסף על כך, בהקשר של טיפול בדיכאון בו "התמחתי" לא מעט: http://www.e-mago.co.il/Editor/hagut-1805.htm

טיפול פסיכולוגי חינם

מחפשת טיפול פסיכולוגי חינם - אשמח להפנייה

התמונה של צביאל רופא

תשובה ליופטוט

למיטב ידיעתי, אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי חינם אין כסף רק בתחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות הפזורות פה ושם בערים השונות, בתנאי שמוצאים שם לנכון שהפונה אכן זקוק לכך.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צביאל רופא