אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סוקרטס ואפלטון: שאלת מהותו של החוק והיעדר הגדרתו חלק א


התמונה של יאיר גלזנר
סוקרטס ואפלטון: שאלת מהותו של החוק והיעדר הגדרתו

סוקרטס ואפלטון

בספרו הידוע אודות תוויו של הממשל המודרני מציג רוברט מקאיבר שתי שאלות יסוד בנוגע לסוגיית הציות לחוק: השאלה הראשונה הנה, מדוע חובה לציית לחוק? השאלה השנייה היא, מדוע בפועל הבריות מצייתים לחוק?. חיבור זה מבקש להתחקות אחר השקפתם של סוקרטס ואפלטון אודות השאלה הראשונה, מדוע חשוב וצריך לציית לחוק(להלן; מקור הציות לחוק). מהלך החיבור יתמקד בהצגת קשת של טענות סוקרטיות ואפלטוניות אודות תכליותיו השונות של החוק העשויות לשמש הצדקות לציות לחוק, אם באופן עקיף ואם באופן ישיר. הנחת היסוד שעליה מתבסס החיבור הנה, שככל שמדובר בסוקרטס ואפלטון, ניתן להלחים בין שאלת תכלית החוק לשאלה חשיבות הציות לחוק. זאת מכיוון, שברוב המקרים, שני ההוגים כורכים את שתי השאלות יחד לכדי שאלה אחת- שאלת תכליתו של החוק. הטענה המרכזית המובלת לאורך המאמר הנה כי הנחת שני ההוגים לפיה היות החוק שאוב ממקור אלוהי היא פוסטולט בעל מעמד עליון אשר ממנו נגזרות דדוקטיבית כל יתר תכליות החוק ותכונותיו. היות שכך, הטענה לפיה החוק שאוב ממקור אלוהי נידונה בהרחבה יתרה ביחס ליתר הטענות הנידונות בחיבור זה.

חלק א'

שאלת מהותו של החוק והיעדר הגדרתו על ידי סוקרטס ואפלטון

בטרם נפנה להצגת תכליות החוק כמקורות חשיבות הציות לחוקים, לדעתנו, יש לעסוק בשאלה מהו החוק באשר היא שאלה מקדמית לשאלת חשיבות הציות לחוק,משני טעמים: ראשית, היא מקדמית מכיוון שה'חוק' הוא אחד משני עמודי התווך מהם ארוג המושג המורכב 'ציות לחוק', ועל פי אפלטון, אחת אפשרויות ההסבר היא סיכום הדבר השלם דרך פירוט יסודותיו. שנית, היא מקדמית, כיוון שבמשנתם של סוקרטס ואפלטון שתי השאלות כרוכות זו בזו עד לבלתי הפרד, כך שלמעשה נטמעת שאלת מהות החוק בשאלת תכליתו. הסבר אחרון זה מעניק לדעתנו הבהרה ולו חלקית לשאלה, מדוע, (פרט לדיאלוג "מינוס או על החוק" הנחשב כמזויף, הרחבה בהמשך), לאורך כל כתבי סוקרטס ואפלטון כמעט ולא ניתן למצוא הגדרה אחת נפרדת, ישירה, ותמציתית למונח 'חוק',(השווה אריסטו, וכן כסינופון) בנפרד מהשאלות התכליתיות והתועלתיות לגביו. אמנם ב"חוקים" נשאלת השאלה מהו "דין", אך התשובה עליה- "דין הוא כשהחשבון מה עדיף או פחות; הנאה או צער, פחד או ביטחון, הופך להחלטה של מדינה"- שוב נוגעת לתועלת ונראית לקונית מדי ביחס לדיאלוגים או דיונים אחרים העוסקים ביש מסוג כלשהו אחר. נראה כי הדבר אינו מקרי והוא קשור בהיבטים הבאים של משנת שני ההוגים, היבטים הקשורים בתלות בין שתי השאלות;

(א). לפי השקפתם האונטולוגית, מהותו של דבר(התשובה על השאלה מהו X) נעוצה בהגדרתו(סוקרטס) או גם בהגדרתו, או באידיאה שלו(אפלטון). אמנם בדרך כלל הגדרתם את המהות אינה טליאולוגית במובן האריסטוטלי, אך היות שהחוקים הנם תוצר "אמנות יוצרת"(מלכותית או מדינית) ידי אדם, מהותם קשורה גם בתכליתם.

(ב). היות שעל פי סוקרטס ואפלטון תכליותיו המרכזיות של החוק הנן עשיית צדק, נטיעת הסגולה הטובה והשמירה על קיומה,(ראה הרחבה בסעיף ו' שבהמשך) הרי שרוב דיוניהם בחוק היו בגדר דיון משני בשאלת האמצעי האופטימאלי להנחלתם (והשווה לאריסטו), ועל רקע דיון ראשוני רחב יותר העוסק בשאלה כלשהי מתחום תורת המוסר או המדינה.

(ג). בין הדיאלוגים האמצעיים למאוחרים, אפלטון שינה את השקפותיו הפילוסופיות והפוליטיות, ובין היתר שינה את השקפתו באשר לשאלת עצם הצורך בחוקים. לכן, לשווא יבקש הקורא לגלות דיון אפלטוני בחוק כיש נפרד בתקופת הדיאלוגים האמצעיים, שהרי, השקפה הגורסת כי החוקים מיותרים, ממילא מקפלת בתוכה את העמדה לפיה אין טעם לענות בהם כיסוד עצמאי. השינויים בהשקפתו לגבי הצורך בחוקים באים לידי ביטוי באופן הבא: למשל, ב"פוליטיאה" אפלטון הניח שלטון פילוסופים בעלי ידיעה בתחומי הטוב והאמת המסדירים את המדינה על בסיס חינוך לסגולה הטובה, דבר המייתר את עצם הצורך בחוקים רבים. ב"מדינאי" העמיד אפלטון את הנחתו זו למבחן הגדרה עיוני על רקע הטענה כי "למשול ללא חוקים הוא דבר שקשה לשמעו". אפלטון עונה כי, אכן במשטר אידיאלי "לא ריבונות החוקים היא הטוב מכל אלא זו של גבר מלכותי שיש בו משום תבונה". אולם באין בנמצא משטר אידיאלי מעין זה, (היינו, משטר של מלך אלוהי השולט מתוך ראיית הטוב) וכל יתר המשטרים אינם אלא חיקוייו, הרי שבהם תשרור מדינת חוק. ב"איגרות", מתאר אפלטון את התנסותו הפוליטית בסיציליה כפילוסוף יועץ לשליט. מתיאוריו אלה עולה שאפלטון חש כי הנחתו ב"פוליטיאה" נכשלה במבחן המעשה. סביר להניח כי, זו גם הסיבה בעטיה שינה את עמדת הביניים של "המדינאי" והקצינה לזו המוצגת ב"חוקים".בדיאלוג "החוקים", אפלטון, שכבר היה בערוב ימיו מפוכח ומאוכזב מהטבע האנושי, מגיע למסקנה כי כאשר מדובר בבני אדם, עדיפה מדינת החוק כמדינה 'שנייה במעלה' וכרע הכרחי. לפיו, הכרח הוא לבני האדם שיחוקקו להם חוקים ויחיו על פיהם, שאם לא כן, לא יהיו שונים מחיות פראיות: אמנם לפיו, "שום חוק ותקנה אינם עדיפים מתבונה, אך היות שהתבונה מצויה במידה זעומה, יש להסתפק במה ששני למעלה,(בבחינת "Second Best")- דהיינו בתקנה וחוק". גם לגבי טיב החוקים מפחית אפלטון ציפיות וגורס כי עתה יש להיות מפוכח ולחוקק חוקים המיועדים לבני אדם ולא לגיבורים ובני אלים מזרע אלוהי.

(ד). כפי שיאוזכר בהמשך, אפלטון וסוקרטס לא דנו בחוק כיש עצמאי, גם מכיוון שלדעתם, מה שהואצל על ידי האל אינו חוקים אלא תבונה המאפשרת יכולת, או ליתר דיוק, אמנות החקיקה.

(ה). כמו כן, כפי שנראה בהמשך, החוק הנו תוצר של אמנות החקיקה. על פי משל "הקו המחולק" כל אמנות מסווגת כחלק מעולם ה"מתהווה", ולכן החוק, כמו כל תוצר אמנותי משתייך לדברים המתהווים וכלים. מכיוון שכך, אין טעם להתמקד בתוכנם של חוקים מסוימים(מעבר להצגתם כמודל מופתי של מחוקק או חקיקה לדורות הבאים) באשר כל מה שייאמר עליהם יהא יפה לשעתו בלבד. לכן, יש להתמקד בצורת החוקים שהיא מה שאינו צפוי לכליה, כגון היסוד התבוני שביסוד כושר החקיקה.

(ו). אריסטו מציע נימוק שונה מעט: לפיו, מי שעוסק בחקיקה הם המדינאים העוסקים בכך יותר על סמך כשרון וניסיון ופחות על מחשבה, ולפיכך אין מוצאים אותם כותבים או מדברים על עניינים אלו. לדבריו: "מאחר שקודמינו השאירו את תחום החקיקה בלא חקירה יסודית, אולי מן הדין שנעיין בו בעצמנו". אולם גם אריסטו מוסיף כי אינו מתכוון לעיין בסוגיית החקיקה כסוגיה ראשית , אלא על רקע בעיית המשטר המדיני בדרך כלל וכחלק מהפילוסופיה הדן בסוגיית האדם.

הדיאלוג "מינוס או על החוק" כחריג לשאלת היעדר הגדרת מהותו של החוק

חריג לעובדת לקונת ההגדרה לחוק שנידונה לעיל, הנו הדיאלוג "מינוס או על החוק". דיאלוג מאוחר זה מוקדש כולו לשאלה מהו החוק כשאלה ראשונית, ישירה ומפורשת ולא כשאלה משנית הנדונה על רקע דיון כללי אחר. אולם אליה וקוץ בה; דווקא "מינוס או על החוק" נמנה עם אחד מהדיאלוגים שאי מקוריותם אינה מוטלת בספק, כלומר שלגביו אין מחלוקת בין המלומדים כי לא נכתב בידי אפלטון אלא בידי מחבר אחר. יחד עם זאת, למרות שהדיאלוג אינו מייצג את אפלטון המקורי אתייחס אליו כמקור נוסף לדיון. זאת מכיוון שלדעתי השיקול שהוביל את המלומדים להכלילו בכל זאת בכתבי אפלטון בין היתר התבסס על ההנחה כי למרות שמדובר בזיוף, בכל זאת המחבר העלום כתבו בהשראתם של דיאלוגים אפלטוניים אמיתיים ושזר בו עמדות שהופיעו בכתבים המקוריים בניסיון לחקותם.

המשך בחלק ב'

תגובות

התמונה של יאיר גלזנר

תודה על התגובות(ותודה ליעקב כמובן)

לדעתי יהא טוב יותר אם אענה לכם לאחר שיועלה חלק ב'.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יאיר גלזנר