אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תמונה דבלינאית / אנריקה וילה-מטאס


התמונה של דן לחמן
תמונה דבלינאית / אנריקה וילה-מטאס

תמונה דבלינאית / אנריקה וילה-מטאס. הוצאת רימונים. תרגום מספרדית: איתי רון. עמ' 279.

 מעניין שרק לפני איזה ימים קראתי את הספר עלילת הנישואים וכבר נפל לידי ספר של סופר ספרדי העוסק גם הוא ,בדרכו, בחיים דרך תיאוריה הספרותית.

סמואל ריבה, המכונה בפי כולם ריבה, בעל הוצאת ספרים, נאלץ לסגור את בית העסק שלו. היה לו קטלוג די מכובד של ספרים שהוציא לאור. כעת הוא רואה את עצמו כאחרון המו"לים. יש עוד כמה דון קישוטים, אך כולם ייסגרו לדעתו.

הוא מסוג המו"לים שעדיין קוראים. מאחוריו שלושים שנות קריירה. מה שהביא אותו לכישלון הוא סירובו לפרסם סיפורים גותיים פופולאריים והבלים מסוג זה. הוא קיווה שהקורא המוכשר יחזור לקרוא. קנאותו לספרות הסבה לו רק נזק.

הספר תמונה דבלינאית מתחיל בחודש מאי. ברצלונה שטופת גשם שאינו פוסק כבר כמה ימים, ממש סוף העולם. הוא חזר זה עתה מכנס בליון שם היה אמור להרצות. בשדה התעופה לא ציפה לו איש, במלון שום הודעה. הוא הסתגר בחדרו ועסק בפיתוח תיאוריה כללית על הרומן. ספרות טובה היא  בין טקסטואלית, שימוש במשלב לשוני גבוה, כמעט פיוטי. מודעות לנוף מוסרי. עליונות הסגנון על העלילה ומהות הכתיבה כשעון מתקתק.

הוא נזכר בדברי פסואה "לא לאחוז בתיאוריות"  עכשיו ניסח תיאוריה והוא זורק את הדפים שמילא לפח הזבל. הוא מסתלק מליון בלי ללכת לכנס בלי להרצות ובלי להשאיר להם הודעה.

מאז שהפסיק לחלוטין לשתות אלכוהול לפני שנתיים הוא נדון לפיכחון מתמיד וזמן לעיסוקי סרק כמו פיתוח תיאוריות. תיאוריות ספרותיות הן צרפתיות, אומר לו ידיד.

כשהיה בבית החולים חלם שהוא מטייל בדבלין. הליכה מדויקת ברחובות. הוא לא מכיר את העיר. מעולם לא היה בה. בחלום גם חזר לשתות שם, בברים של דבלין. אני עומד לצאת לדבלין, אמר להוריו, כשהוא מבקר אותם, בלי לחשוב. אני נוסע להרצות על הרומן יוליסס ועל המעבר מקונסטלציית גוטנברג לעידן הדיגיטלי.  תום עידן הדפוס. והוא לא יודע מניין נולד הרעיון הזה באופן פתאומי. אבל כמו שאמר סלין , מרגע שאתה בפנים,  אתה בפנים וזהו. הוריו כמובן אינם יודעים מיהו יוליסס  או גלקסיית גוטנברג.

וכאן מתחילה להתגלגל לו במוח שורה של מקריות. הוא אמר שהוא נוסע ב16 ביוני, אבל 16 ביוני הוא יום הנישואים של הוריו. 16ביוני הוא גם היום בו מתרחש הספר יוליסס. והוא חושב יוליסס פורסם ב1922. ב1922 קיבלה אירלנד עצמאות ב1922 נולדו הוריו. אנטונין ארטו השתגע בדבלין. בדרכו הביתה, במונית, הוא רואה ידיעה שיוליסס עומד לצאת לשוק במהדורה מחודשת.

הביתה, אל אשתו שיחסיהם טובים למרות שלפני שנתיים כשחלה מרוב שתייה כמעט עזבה אותו. מה אנחנו יודעים על עצמנו, חשב. כל יום פחות ופחות. סליה אשתו לומדת ומתכוונת להיות בודהיסטית. להגיע לנירוונה.

 אני לא מכיר את עצמי. קטלוג הספרים שהוצאתי. הביוגרפיה שלי היא הקטלוג שלי, אבל חסר האדם שהיה קודם, לפני ההוצאה. אני חסר שם.

מאז חדל לעבוד הוא יושב ארבע עשרה שעות מול המחשב. הוא נעשה אוטיסטי, ואולי היקיקומורי.

היקיקומורי, מלה יפנית המתארת את הצעירים שהפכו אוטיסטים שהם מסתגרים חברתית. פרוש המלה נסוג – מסתגר. מאז חדל לעבוד ולשתות הוא נעשה כזה. כן, הוא ייסע לדבלין, ללוויה של עידן הדפוס. הספרות כאמנות נמצאת בסיכון. אולי הוא טיפש כי יש לו רק אינטליגנציה מוסרית אבל לא מדינית מעשית או פילוסופית.

הוא שומע את הרחשים בראשו. זמזום הטבוע במו"לים. אלה שרגישים לייסורי הסופר. ייסורי הסופר מכרסמים בו כמו מפלצת פנימית. הוא נזכר במוניקה ויטי החצי מטורפת אומרת בסרט המדבר האדום " כואבות לי השערות"  גם הוא היה יכול לומר אותו.

הדבר שחלם עליו כל זמן שבית ההוצאה פעל היה לגלות סופר חדש, מחונן, שהוא יגלה אותו ויפרסם את ספרו הראשון. כעת הוא יודע שהוא כבר לא ימצא אותו, ולא ידע אם הוא קיים.

שאלה אחרת שמטרידה אותו היא, מדוע החליט לנסוע לדבלין. איש לא הזמין אותו. אבל ב16 ליוני 1904 נערכה הלווייתו של פאדי דיגנאם אחת מדמויות הספר יוליסס. פרק השובר את לבו בכל פעם  מחדש. להיפרד מדיגנהם השתיין. אין לו תשובה לשאלה, אך הוא יודע שייסע לדבלין.

אני אדם כבוי, הוא חושב, ואוי לי אם מישהו היה בא ומדליק את קיומי. הבית ייהפך ליריד ואני לרומן תוסס. חיי זקן יחף בחדר חשוך טובים לו. אוי לו אם חייו ייהפכו לרומן מסעיר. כבוי אך מתגעגע לימים בהם היה פוגש את הסופרים אותם היה מפרסם. הרומנים היו שלהם. את חייו קרא תמיד כספר. לא שלו.

הוא מציע לידידו חוויאר לנסוע אתו לדבלין. להיות ולהרגיש נכרי. נכרי כמו שהיה בה בלום של ג'ויס. הנסיעה מתוכננת לבלומסדיי. מעבר לגל האנגלי. להפטר ממה שצרפתי. חבר נוסף שריבה מוסיף לנסיעה הוא ידיד נוסף שלו, ריקרדו.

בכל פעם שהוא מנסה להבין את עצמו הוא מגיע למסקנה שהחיים הם כאוס. כאוס שרק סופרים יכולים לתת לו הסבר או לעשות בו סדר. כעת הוא מתגעגע לסופרים  שהכיר וכעת איבד אתם קשר. כן, הם מגוחכים, אגוצנטריים, רובם טיפשים , טרחנים, אובססיביים, נוטרי טינה ואכולי קנאה. אבל הם הסבו לו הנאה וכעת הוא מתגעגע אליהם.

מתחת לסיפור של יוליסס ודבלין ריבה מפנטז בלי הרף על ניו יורק העיר החופש והאושר. הוא חושב על הסופר האירי ברנדן ביהאן שהגיע שיכור לגמרי למלון צ'לסי והמנהל בכל זאת נותן לו חדר לגור ולכתוב. הוא כבר פגש טיפוסים כאלה, דילן תומס גר אצלו. ואכן ביהאן שותה את עצמו למוות אך כותב את הספר ניו יורק. בספרו הוא מגיע למסקנה שמה שחשוב זה משהו לאכול, משהו לשתות ומישהו שיאהב אותך. אני אשכח את הספר לפני שאתם תקנו אותו במיטב כספכם. ריבה נשאב אל תוך הספר ומתחיל להתגעגע לניו יורק של ביהאן, לא לניו יורק שהוא עצמו חווה בביקורו. הוא אמנם ביקר אצל פול אוסטר בביתו, אך לא יצא בלילות כדי לא להתפתות לאלכוהול.

את השותפות הבאה למסע בלומסדיי הוא מציע לנייצקי. סופר ספרדי צעיר החי בניו יורק וריבה פרסם את ספרו הראשון.  הוא, מכיר היטב את יוליסס ויוכל להאיר עוד אספקטים. נייצקי מסכים מיד.

כעת הוא חושב ששלושת ידידיו, בלי ידיעתם, מגלמים את שלושת ידידיו של בלום במסע הלוויה. האם זה הופך את ריבה לבלום, כי הרי הוא מתכנן לקיים טקס לוויה למסורת גוטנברג. לדפוס. מסע שהתרחש ב16 ליוני. סופה האפוקליפטי של תקופה ותחילתה  של תרבות חדשה. ההכרה שצריך לחיות ולדעת שכולנו הולכים למות, ביחד או לחוד.

פסקה בה הוא ממתאר ביקור אצל הוריו דירתם נראית לו אירית מלאת רוחות,  כאילו יצאה מהסיפור " המתים" מהספר דבלינאים של ג'ויס. כמו יוג'ינידס במעשה הנישואים גם מטאס עוסק בעקיפין בהשפעת הספרות על חיי הקורא.

הוא חושב על חייו הריקים עד שפגש בספרות. ספרות שבאה אליו קלילה, בצעד אוורירי, בנעלי עקב אדומות. ספרות שהוא בלבל אותה עם קתרין דנב בסרט מטריות שרבורג. הספרות היא קתרין דנב. יפה בודדה וארוטית בלי בגדים מתחת למעיל הגשם שלה.  ספרות.

אשתו מודיעה לו שהשלימה את תהליך המרת דתה וכעת היא בודהיסטית . הוא לא יודע איזה צרות חדשות יצוצו מהשינוי כשתתחיל להטיף לו. שנתיים רודפת אותו תחושת המוות. לא נותר דבר זולת המון נבער שנוצר במכוון על ידי השלטון, מטביע את כולנו בבינוניות כללית

ב15 ליוני טס ריבה לדבלין. ידידיו כבר מחכים לו שם. הם לא יודעים שהא מתכוון לעשות לוויה לתקופת גוטנברג. הוא מפחד שדבלין וחברתם תחזיר אותו לאלכוהול.  

דבלין,16  ביוני, המערבולת שתטלטל את ריבה לכל מיני כיוונים.  מערבולת שהיא לא רק רגשית. מטאס כותב את כל הפרק הדבלינאי בהשפעת או כהומאז'' לשני סופרים.ליוליסס של ג'ימס ג'ויס, שזה מובן מאליו אך גם צילו של בקט מופיע בסגנון. 

כמובן שבספר העוסק במו"ל וספרות יוזכרו הרבה שמות של סופרים. את רובם לא מכירים כאן כי לא תורגמו, לפחות כך נדמה לי. כמה מהם מפורסמים יותר ומוכרים. אך האמת שאין צורך להכיר את הסופרים עצמם. מטאס מסביר כשזה חשוב לו מה האסוציאציה לסופר מסוים ברגע מסוים. הוא מצטט משפטים של סופרים רבים. איש ספר החי את הספרים במקום את חייו.

מטאס שביטל את התיאוריה שכתב ריבה, לא מתרחק מדי מכתיבה גבוהה. כאילו מחזיר את ריבה לתלם הספרות. בנוסף הוא מלווה את הספר בפס מוסיקאלי. מציין שירים שריבה שומע ומתאימים או נוגדים את הרגע.

אחת הסיבות הנוספות שאני אוהב את וילה מטאס היא אמירה שלו באחד הדפים שהוא אוהב מאוד את הספרות האירית, והזכיר לי כמה אני אוהב אותה גם, למרות שלאחרונה לא הזדמן לי שום ספר אירי.

האם זה מספיק להזכיר רצף של סופרים כדי להפוך את הספר לטוב. כן ולא. לעתים לא לעתים כן. זה שייך ללעיתים כן. הספר טוב חכם נוגע ללב שתוגה קיומית מרחפת מעל כל עמוד. חובבי ספרות טובה ייהנו, חובבי שעשועי ספרות לא. זה ספר לקריאה איטית, צריך לתת זמן לשקוע לתוך עולם דימוייו ולעקוב אחרי כל האמירות העמוקות מכמירות הלב. ספרות במיטבה..

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן