אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עלילת הנישואים / ג'פרי יוג'נידיס


התמונה של דן לחמן
עלילת הנישואים  ג'פרי יוג'נידיס

עלילת הנישואים / ג'פרי יוג'נידיס. הוצאת מודן. מאנגלית: אילת אטינגר, אהד זהבי. עמ' 508.

יש ספרים המגיעים אלי במקרה. לא ראיתי אותם בחנות, או שלא משכו תשומת לב ואז מישהי מידידי המליצה והשאילה לקריאה. לא שמעתי את שמו יוג'ינידס למרות שזה אינו ספרו הראשון המתורגם לעברית.

יש לי חיבה נתונה מראש לספרים הנסמכים בדרך זאת או אחרת על ספרים אחרים. ספר שמתחיל ברשימת ספרים על מדף של צעירה נראה לי כסוג של הבטחה בתקווה שתתממש.

מה מונח שם על המדף. ספרים של אדית וורטון, הנרי ג'יימס, דיקנס, אוסטין, ג'ורג אליוט והאחיות ברונטה. קולט. "זוגות" של אפדייק. רשימת קריאה של נערה רומנטית בנשמתה ומחוברת למאה שעברה כבר מזמן.

לא ייקח זמן ונגלה שעלילת הנישואים הוא ספר ג'ין אוסטיני  המתרחש בימינו. אישה המתאהבת בגבר הלא נכון לה ומזניחה את זה המתאים לה יותר.

מדלן סטודנטית העומדת בפני סיום תואר ראשון בחרה לעבודת גמר בנושא "עלילות נישואים", ספרים שנכתבו פעם והסתיימו בדרך כלל בנישואים אחרי דרכי חתחתים של הזוג.. ספרות שתגדיר את הקוראת כאישה, אמנותית ורומנטית ללא תקנה.

כשמדלן מתעוררת ב 7.30 בבוקר לקול צלצול פעמון הדלת, היא לא נראית כמו נערה רגישה ורומנטית כלל. היא עדיין לבושה בשמלה בה יצאה לבלות אמש. היא יודעת שחזרה הביתה שתויה לחלוטין כתם חשוד על קצה שמלתה. היא איננה זוכרת הרבה ממה שעבר עליה בלילה, לא, היא איננה נראית כדמות שיצאה מספר של ברונטה או ג'יין אוסטין.  ועכשיו הוריה הגיעו מחוץ לעיר. היא סיכמה לאכול אתם ארוחת בוקר ב 7.30 הם  באו לבלות אתה את יום קבלת התואר.

בבית הקפה, פילידה, אמה של מדלן היא מאלה המנסות לדלות מיד את כל האינפורמציה בשני משפטים. איפה לאונרד החבר של מדלן, זה שאתו ניתקה את היחסים ועוד לא הספיקה לבשר להוריה.

בפארק, מהצד השני של הכביש, מזהה פילידה את מיטשל סטודנט לדתות עושה יוגה., מיטשל ידיד של מדלן שפילידה כבר מכירה מבקשת להזמין אותו לשבת אתם. מדלן לא יודעת איך להסביר שהם כבר לא מדברים כמה חודשים.

היא ניגשת אליו, ההורים שלי פה. ההורים של כולם יהיו כאן היום. הם רוצים להגיד לך שלום. אז אנחנו כבר מדברים? ערב אחד פגשה אותו כשהייתה לבדה והתחילה לפלרטט איתו, הביאה אותו לדירתה אך כששם עליה יד גירשה אותו. את המקבילה הארוטית של לחם ושעשועים, אמר לה, רק בלי הלחם. מאז לא החליפו מלה.

הוא מסכים בכל זאת להצטרף אליהם. הוא כל כך נחמד וחכם, כזה שמוצא חן בעיני אמהות, חשבה מדלן. מהסוג שכדאי להתאהב להתחתן אתם, אבל ידעה שלא תעשה זאת.

הוא מסביר שבמצב הנוכחי עם 9.5% אבטלה, הוא לא יצליח לקבל עבודה מתקבלת על הדעת עם תואר ראשון והוא מתכוון לנסוע לאירופה ומשם להודו. פילידה מתרשמת. הודו הרי מלאה במאמיני דתות רבות, מקום טוב לסטודנט המתעניין בדתות.

את מוזמנת להצטרף אלי להודו, אומר מיטשל תוך כדי ברור מערכת היחסים ביניהם. את לא נמשכת אלי פיזית ואני לא נמשך אליך מנטאלית. היא עוזבת אותו בבית הקפה.

חיי האהבה של מדלן מתערבבים בקורסים שהיא לומדת. סמיוטיקה. דרידה, בארט. קלוד לוי שטראוס ואחרים. לקרוא אהבה עוד מילדותה, לכן בחרה בספרות. האחרים שלא ידעו מה הם רוצים ללמוד הלכו ללמוד ספרות. ספרות החזירה אותם לילדותם המוקדמת שעוד קראו סיפורים. אחר כך עברה ללמוד בסמינר ששמו  "עלילות נישואים".

המנחה אמר שעלילות נישואים הם שיא הכתיבה. מאז הרומן רק מידרדר. השוויון בין המינים הועיל לאישה והרס את הספרות. בימים שההצלחה בחיים הייתה תלויה בנישואים והנישואים בכסף היה לסופרים מה לכתוב. מה היה קורה לאנה קרנינה בימינו? הסכם ממון? מדאם בובארי הייתה מתגרשת? הגירושים סתמו את הגולל על הרומן. אולי רק לכמה כותבים אפגאניים או הודים נשאר על מה לכתוב.

ואז היא נתקלת בספר "על הגרמטולוגיה", ספר האומר שספרים אינם עוסקים בשום דבר. הגיע זמן להפסיק לחשוב שספרים עוסקים במשהו. השמות החדשים, ליוטאר, מישל פוקו, דלז  ובודריאר.

 הקורא לומד בעקיפין את השמות יותר מאשר מה שאמרו. כל נפנוף השמות הזה מנסה להגיד משהו על רמתה האינטלקטואלית של מדלן. שהיא לא אחת שבאה רק לתפוס חתן באוניברסיטה.

אחר כך בא פרק העוסק בחייה הרומנטיים המיניים. יוג'ינידיס יודע לכתוב לרמה הזו של הספרות, ומצליח לשעשע במידה

אחרי כל התיאוריות הפתלתלות של הספרות חזרה לקרוא את ספריה של ג'ין אוסטין, ספרים שהיו בהם גברים נוגים שאי אפשר לעמוד בפניהם ותמיד היו כמה חתונות. למה היא מכינה את עצמה בלי לדעת. מה עושה הספרות לקורא. לאונרד בחור חדש שהכירה מתאים לתיאורים הללו.

היחסים שלה עם לאונרד עקלקלים. מצב הגורם לה להבין פתאום משפט מספר הדקונסטרוקציה "ציפייה, מהומת חרדה העולה מן הציפייה לנפש האהובה מחמת איחורים....הציפייה היא כישוף. קיבלתי הוראה לא למוש ממקומי...." האם לא זה המצב אליו הגיעה, לתובנה שאהבה עוררה בה תמיד בדידות. אבל כן, היא התאהבה בלאונרד.

כל שיחסיהם התהדקו מדלן הבינה שרגש כזה נוגע בבדידות מוחלטת. בדידות היא לא פיזית. היא מוחלטת כי היא מורגשת גם בחברתו של האהוב. היא מוחלטת כי היא שוכנת בראש, המקום הכי בודד שיש. אהבה יכולה לשגע, אבל האם משוגע יכול לאהוב?

 לא צריך לשכוח את מיטשל שמדלן, שרק לפני רגע לא דיברו ורגע אחרי עזבה אותו בבית הקפה. היא גרמה לו שנה של כאב ביצים. כשגילה שמדלן יוצאת עם לאונרד עולמו קרס. לאונרד מושא תשוקתן של כל הנשים. ההוכחה החיה לאפסותו שלו.

כמו בספרים של אוסטין ובני דורה, גם כאן הגברים המעניינים רגישים, עם תכונות אפלות. אבל אנו חיים כבר אחרי פרויד ולכן אין להם מרה שחורה אלא דיכאון קליני, או מניה דפרסיה והם חיים על ליתיום. כן, זה מה שקרה ללאונרד. התקף פסיכוטי בן ימינו. מדלן לא מצליחה ללמוד להבין את סימני המחלה של לאונרד. את שינויי מצבי הרוח. את העובדה שהוא חולה ממש...

החלק שני מתחיל כשמיטשל ולארי ידידו מחליטים לנסוע להודו. את המסע הם מתחילים בפריס. כמו אמריקאים רבים דוגמת המינגווי בשנות העשרים למשל, אך גם בפריס מיטשל יודע שהוא עוד סוחב עליו את מדלן. ובאמריקה מדלן סוחבת על גבה, ממשית, אם כי בלי להבין עד הסוף, את ליאונרד המאני דפרסבי. אהבה, רומנטיקה. ומה זה אומר על אישיותה האימוץ הזה של הגבר החולה ומאמינה שתשנה אותו. עכשיו מדלן חיה עם גבר משוגע בעליית הגג.

מיטשל ולארי ממשיכים במסעם. מיטשל הולך ושוקע בספרי מיסטיקה נוצרית. מכיוון שהוא עדיין שבור לב בגלל מדלן, הוא שאל את עצמו אם אהבתו כנה וטהורה או שהוא מכור לסבל ונהנה משברון לב. מיטשל עלה על מטוס של איר אינדיה  שעזב את המרחב האווירי הנוצרי במהירות 840 ק"מ לשעה.

המשותף ללאונרד ומיטל ששניהם לוקחים קורסים בדתות. ומבלי לדעת על הקשר העקיף ביניהם, שניהם למדו קורס אחד משותף. ההבדל הוא שמיטשל מחפש להאמין באמת ולאונרד נרשם לדתות המזרח מכיוון שהן היו אופנתיות. הוא לא האמין באלוהים מעולם. האחד רצה לבלוע אלוהים והשני בלע ליתיום.

בסופו של דבר הספר נגמר כמו שאף ספר של אוסטין איננו נגמר. האישה מתחברת עם הגבר הלא מתאים והגבר המתאים נעלם.

יוג'ינידס יודע משהו על קריאת ספרות מודרנית וייתכן מאוד שהוא עצמו נהנה מלפענח משפטים מהסוג:

"הדבר שהכתב עצמו – בשלב הבלתי פונטי שלו- בוגד בו, הרי אלה החיים. הוא מאיים בהינף אחד על הנשימה, על הרוח ועל ההיסטוריה שזיקתה העצמית של הרוח, סופיותה שיתוקה"

אבל יוג'ינידיס איננו מתכון לכתוב כך. הוא אפילו מלגלג על התיאוריות הללו. הספר כתוב כאילו התכוון  שהקורא ישאל מה זה השטויות הללו. הוא חוזר לכתוב כמו בימים ההם שעלילה הייתה עלילה, שמשפט אחד נבע מהקודם לו והקריאה השרתה תענוג אך יחד עם זה הוא מעלה  בערמומיות מוסווה את הקשר בין חייה התיאורטיים של מדלן עם חייה הממשיים.

באופן די מפתיע מאוד אהבתי את הספר הזה. יוג'ינידס משחק בספרות בקורא ובגיבוריו. יוג'ינידס לא חוסך פרטים עד שנראה שהוא עצמו עבר בכל המקומות וכל התהליכים כל המקומות וכל התהליכים. הוא יוצר ספר שהוא חכם מאוד, אך לא מתנשא מעל הקורא. תענוג קריאה אמיתי.

 ראיון עם הסופר. גארדיין.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן