אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תורתו אמונתו


התמונה של אופיר יעקבסון
תורתו אמונתו

סוגיית גיוס החרדים הינה סוגיה טעונה שנולדה עם הקמת המדינה. עם פרוץ מלחמת העצמאות הורה הרמ"א [1] כי "נתקבלה החלטה כי בני הישיבות, לפי רשימות מאושרות, פטורים משירות בצבא. לתלמידים המסוגלים יינתן אימון להגנה עצמית במקום תלמודם". בשנת 1949, בכדי למנוע חיכוך מיותר ופיצול פנימי, הגיע דוד בו גוריון (שכיהן בימים ההם כראש ממשלה ושר ביטחון) להסדר בדבר דחיית שירות בצה"ל למספר קטן של בחורי ישיבה (400) .[2] ביחס ל-600,000 תושבי הישוב באותם ימים, מדובר על 0.07% מהתושבים. מספר זה הגיע ל- 9.2% בשנת 1999 ובשנת 2010 16% מהגברים היהודים במחזור הגיוס נכנסים להסדר דחיית השירות.

השירות בצה"ל גוזל מהמגויסים הצעירים שלוש שנים מלאות ומשמעותיות מרצף החיים. יתרה מכך, חיילים רבים 'נדחפים' במהלך השירות הצבאי למצבי קצה, אם באימונים ואם בקרב, מסכנים את חייהם, ולצערנו יש גם נפגעים – פצועים והרוגים.

לי אישית, בתור בוגר יחידה מובחרת ופעיל בשירות מילואים, ברור לחלוטין  שהשוואת הנטל הינה צורך חיוני. אך אין צורך בתחושה סובייקטיבית  של לוחם קרבי כזה או אחר. צה"ל הוא צבא העם, הוא משרת את העם ובלעדיו אין למדינת ישראל יכולת להתקיים ולשרוד. אין זה מוסרי שרק חלק אחד מהאזרחים הישראליים ישלם את המחיר, בדמות הקרבת שנים מלאות, סיכון חייו ולעתים אף במחיר דמים.

ניתן לומר, שדוד בן גוריון עשה טעות היסטורית כשקבע את התקדים, אך יש לזכור שבימים ההם דובר על 400 אברכים בלבד (וגם היום אשמח לקבל בשמחה הסכם שעל פיו יגויסו החרדים פרט ל-400 אברכים ש'ילמדו בשביל כולנו'...). גם איש חזון כדוגמת בן גוריון לא הצליח להעלות על דעתו את הגידול הדימיוני בממדי התופעה הפרזיטית.

אם כן, הצורך במציאת פיתרון לסוגיה כואבת ואי-שיוויונית זו הינו ברור ומובן לכולם. חרף האמור לעיל ממשלה אחר ממשלה בחרה לטמון את ראשה בחול ולהתעלם מהסוגיה הכאובה. נוכח התעלמות ארוכת טווח זו יש לשאול מדוע דווקא כרגע קפצה הסוגייה ועלתה לכותרות.

לצערי, אין מדובר בהחלטה שקולה ובוגרת שנובעת מהבנה שהגיעה העת לפתור את בעיות היסוד של החברה בישראל. ההסבר, כך נראה, שונה לחלוטין.

מדובר בניסיון של ראשי המערכת הפוליטית להסיט את תשומת הלב מסוגיות יסוד בדבר אופיה העתידי של החברה שבה הציבור רוצה לחיות. נראה, שהמחאה שהתחילה בשנה שעברה )ואי אפשר להתעלם מהמחאות העממיות שהתרחשו ומתרחשות במדינות ערב הסובבות אותנו), מדאיגה את הקברניטים הפוליטיים ואת אילי ההון, ומאלצת אותם למצוא דרכים יצירתיות להשפיע ולהשתלט על סדר היום הציבורי והתקשורתי. מעבר לכך, ברור שרבים מ'מובילי המהלך' דואגים לאינטרס פוליטי צר (כלומר לכיסאם) ולא לטובת המדינה והציבור.

אל תטעו,  אני נגד אוכלי חינם ובעד שירות של בני החברה כולה על מגזריה השונים. באשר לחרדים, הכרח למצוא דרך בה הם ישולבו, לא רק בשירות הצבאי, אלא גם (ולא פחות חשוב) בכלכלה ובחברה הישראלית. אבל לאחר הזנחה בת יותר מחצי מאה ברור שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית כהרף עין. לא ניתן לדרוש מציבור לקיים את שאינו מסוגל. כבר "הנסיך הקטן"[3] לימד אותנו זאת:

...הנני רוצה לראות את שקיעת החמה... אם על המלך טוב, יצווה נא לשמש כי תשקע...- יש לדרוש מכל אדם רק מה שידו מגעת לעשות. רק על יסודות התבונה ייכון השלטון. אם תצווה על בני עמך להטיל עצמם הימה - יקומו ויתמרדו. רשאי אנוכי לדרוש משמעת, משום שפקודותיי מתקבלות על הדעת. קרא המלך

- ושקיעת השמש שלי?! - הזכיר הנסיך הקטן.

- ראה תראה את השקיעה אשר ביקשת, ואנוכי אדרוש זאת בכל תוקף. אך בהתאם לחוכמת הממשל שלי, רצוני להמתין עד שיהיו התנאים נוחים לכך.

- אימתי יקום הדבר?! - שאל הנסיך הקטן.

המלך הציץ בלוח העיתים ואמר:

- הדבר יהיה בקרוב... בשעה ... עוד הערב, סמוך לשעה 7:40, ואז תראה במו עיניך איך מצייתים לי וממלאים אחר פקודותי!

מעבר לחוסר היכולת של החברה החרדית לקום ולהתגייס כאיש אחד ביום בהיר אחד בשל ניסיון ההישרדות של 'מנהיג' פוליטי כזה או אחר יש גם לבחון את מוכנות המדינה. מה יעשו מחר עם מחזורי גיוס מנופחים? האם הצבא\השירות הלאומי נערך לספק להם מזון כשר גלאט ? האם הוא נערך להכשיר צוות מדריכים יעודי שמכיר את רגישויות הקהל המיוחד הזה?

אסכם ואומר, שאין הרבה דברים במדינה שמפריעים לי יותר מחוסר השוויון שמתבטא בפטור הניתן לחרדים מגיוס ובפרזיטיות הנובעת מכך, וברור שיש לטפל בתופעה זו בהקדם האפשרי. למרות כל זאת ובכדי להשיג את המטרות המורכבות שלפנינו, הגיע הזמן שנחשוב ונפעל בטווחי זמן ארוכים יותר: עלינו לצייר עתיד מיטיבי, לחשוב, לתכנן, להיערך - ורק אח"כ לפעול בכדי להביא לשילוב מלא של האוכלוסייה החרדית בחברה הישראלית (כמובן שגם בסוגיית הגיוס) - כל זאת בניגוד לנהירה אחר הלכי רוח של נואמים דמגוגיים.

את כל זה נעשה לא לטובתו של פוליטיקאי כזה או אחר, אלא לטובת העם החי בציון, ומעוניין להמשיך לחיות כאן, בחברה שתהווה 'אור לגויים'.

 אופיר יעקבסון  בוגר תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות.

http://www.ofirjacobson.com/   ofirjac@gmail.com

 

[1] ראש המטה הארצי.

[2] על פי ההסכם, תלמידי ישיבות גבוהות יהיו פטורים משירות צבאי, בתנאי שיקדישו את כל עיתותיהם ללימוד תורה ולא לכל עיסוק אחר, אף לא חינוכי או התנדבותי. מעמד זה כונה בשם "תורתו אומנותו". ההסדר הוא תוצאה של בקשת הרב יצחק מאיר לוין, שר הסעד ומנהיג תנועת אגודת ישראל העולמית, מבן-גוריון, בעיצומה של מלחמת השחרור , להסדר דיחוי מסוים, בקשה אליה נעתר בן-גוריון באותה עת על בסיס אישי וללא כל חקיקה. אחוז החרדים הכלולים בהסדר עלה משמעותית במהלך השנים. בשנת 1974 רק 2.4% משנתון הגיוס היו תחת ההסדר, מספר זה הגיע ל- 9.2% בשנת 1999. באמצע 2005 נכללו בהסדר 41,450 איש, כ- 0.6% מהתושבים . משרד האוצר הציג נתונים המצביעים על עלייה בלתי סבירה במספר האברכים הכלולים בהסדר - בעוד מספר התלמידים גדל בהיקף של 237% בין השנים 1985 – 1998, מספר האברכים גדל באותו פרק זמן בשיעור של 354%. על פי נתוני עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון לשנת 2010, 16% מהגברים היהודים במחזור הגיוס נכנסים להסדר דחיית השירות בגיל 18. בסוף 1998 פסק בג"ץ שהחלטותיו של שר הביטחון בעניין גיוס בני ישיבות אינן כדין, ושלצורך הסדרתו נדרשת חקיקה של הכנסת. הוקמה ועדה (ועדת טל) שמטרתה הייתה להחליף את ההסדר הקיים בדבר גיוס בני ישיבות בהסדר ראוי יותר שיגובש. אגף כוח אדם בצה"ל לצוות המעקב הפרלמנטרי לישום חוק טל, מצביע על כך שמספר מקבלי דחיית השירות גדל על אף חוק טל, ובכך נכשל לחלוטין השילוב בצה"ל באמצעות חוק טל.

[3] שנכתב על ידי הסופר הצרפתי אנטואן דה סנט-אכזופרי

תגובות

למה לעזאזל הפוליטיקאים לא קוראים את זה ?

??

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אופיר יעקבסון