אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היהודים בגליל עד העלייה לארץ במאה ה- 19 חלק א


התמונה של רבקה שפק ליסק
הגליל

הגליל

בגליל שרדה אוכלוסייה יהודית עד התחדשות העלייה לארץ בשלהי המאה ה- 19: חלק א'

תקופת הבית הראשון (990 – 587 לפנה"ס)

הגליל הפך לישראלי בעקבות כיבוש הארץ ע"י השבטים הישראליים שברחו ממצרים במאה ה- 13 לפנה"ס בנצלם את האנרכיה ששררה במצרים בעקבות הכישלון המצרי בקרב על נהר האורונטס נגד ממלכת החיתים (1286 לפנה"ס ).

הגליל היה לחלק בלתי ניפרד מממלכת ישראל שהוקמה ע"י דוד המלך במאה ה- 10 לפנה"ס. ממלכת ישראל התפלגה בימי המלך רחבעם, נכדו של דוד המלך בשלהי המאה ה- 10 לפנה"ס והפכה לחלק ממלכת ישראל הצפונית שהוקמה ע"י ירבעם בן נבט.

המימצאים הארכיאולוגיים מעידים על פריחה יישובית גדולה בגליל התחתון במאה ה- 10 לפנה"ס. בתקופה זו היו באזור 5-6 ערים מרכזיות, והוקמו 15 ערי שדה מבוצרות. אבל, החוקרים מתקשים לקבוע אם הפריחה היישובית החלה בימי ממלכת דוד ושלמה או לאחר הפילוג. הפריחה היישובית נמשכה עד אמצע המאה ה- 9 לפנה"ס.

באמצע המאה ה- 9 לפנה"ס חרבו 19 יישובים מתוך 36 שהיו בגליל התחתון . החוקרים משערים שהחורבן היה תוצאה של מסעו של שלמנאסר ה- 3 מלך אשור, שערך ב- 841 לפנה"ס מסע צבאי בו חצה את הגליל התחתון והגיע עד בעל ראסי (ראש הכרמל או ראש הניקרה ). לקראת סוף המאה ה- 9 התאושש הגליל התחתון ובמאה ה- 8 לפנה"ס נוסדו 10 יישובים במקום ה- 19 שחרבו.

הגליל התחתון נכבש ע"י תגלת פלאסר ה- 3 ב- 732 לפנה"ס. מספרי מלכים ודבה"י א' אנו יודעים ש"בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה"( מלכים ב' ט"ו , 29 – 30 ). כתובת של תגלת פלאסר מאשרת תיאור זה. מלך אשור הגלה לאשור את השכבה העליונה של האוכלוסייה, אך לא ניתן כל מידע על שארית הפליטה, כלומר, האוכלוסייה שלא הוגלתה. הגליל ועמקי הצפון הפכו תחת הכיבוש האשורי לפחוות מגידו.

המימצאים הארכיאולוגיים מעידים על כך שהגליל התחתון היה הרוס ברובו בין שלהי המאה ה- 8 לפנה"ס (732 ) עד לראשית התקופה הפרסית בשלהי המאה ה- 6 לפנה"ס (התקופה הפרסית 538 – 332 לפנה"ס).

הגליל התחתון והעליון נותרו בעלי אוכלוסייה דלילה בעקבות הכיבוש האשורי, ושארית הפליטה התרכזה, עפ"י המימצאים הארכיאולוגיים, בעיקר, בדרום- מערב בקעת נטופה בגליל התחתון. הארכיאולוג מרדכי אביעם הביא ראיות להישרדותה של שארית הפליטה גם מספר מלכים ב' , כ"א, 19 וכ"ג, 26. הפסוק מעיד על קשרים של משפחות מהגליל מרומה, היא רומאנה, ומיטבה, היא יטבה, שתיהן בקרבת כפר כנא, עם בית המלוכה ביהודה במאות ה- 7 וה- 6 לפנה"ס. אמון בנו של מנשה מלך יהודה היה בנה של מושלמת בת חרוץ מיוטבה. יוטבה מזוהה עם יודפת.

נבוכדנצר מלך בבל חיסל את ממלכת יהודה וסיפח אותה ואת הגליל, לאימפריה הבבלית, ב- 587 לפנה"ס.

הכיבוש הפרסי של הארץ והכרזת כורש מלך פרס ב- 538 לפנה"ס הביאו לשיבת ציון ולחידוש ההתיישבות היהודית בגליל החל משלהי המאה ה- 6 וראשית המאה ה- 5 לפנה"ס..

התקופה ההלניסטית ( 333 -142 לפנה"ס )

עפ"י סקרים ארכיאולוגיים וחפירות שנערכו בגליל ע"י "רשות העתיקות", מתברר שאוכלוסיית יהודי הגליל, בתקופה ההלניסטית, הייתה מורכבת מצאצאי שארית הפליטה שהשאירו האשורים לאחר שהיגלו את השכבה העליונה של האוכלוסייה בשלהי המאה ה- 8 לפנה"ס, שאליהם הצטרפו מתיישבים מקרב הגולים שחזרו מבבל, לאחר הכרזת כורש מלך פרס מ- 538 לפנה"ס, ומעודפי האוכלוסין מיהודה, שעברו לגליל, בעיקר בתקופת ממלכת החשמונאים (142 – 63 לפנה"ס ).

שמעון קליין הביא בסיפרו "ארץ הגליל" שמות יישובים בגליל שליקט ממקורות יהודיים שונים. המקורות היהודיים מאשרים שהיישובים היהודיים בתקופה הפרסית גדלו כאשר עולים מבבל התיישבו בגליל. לאחר מכן החלה הגירה של עודפי אוכלוסין מיהודה לגליל. קליין הדגיש שאין לראות ברשימה שהביא רשימה מלאה, מאחר שהמקורות מהתקופה הם דלים.

ממלכת החשמונאים (142 – 63 לפנה"ס)

הפעילות של החשמונאים בגליל החלה בעקבות התנכלות של תושבי הערים צור, צידון ועכו ליהודי הגליל בהקשר לגזירות אנטיכוס ומרד המכבים ב- 168 לפנה"ס . ערים אלו ראו בגליל היהודי את העורף ההחקלאי שלהן וחששו מאובדן העורף החקלאי בשל התסיסה בקרב יהודי הגליל בעקבות מרד המכבים. יהודה המכבי ואחריו שמעון ערכו מסעות לגליל כדי להציל את היהודים מידי מתנכליהם, ושמעון אף העביר יהודים מהגליל ליהודה. יונתן ערך מסעות צבאיים לגליל (152 – 142 לפנה"ס ) במטרה להגן על האוכלוסייה היהודית. אבל תנופת הכיבושים בגליל החלה בימי יוחנן הורקנוס הראשון (135 – 104 לפנה"ס ). הוא כבש את הגליל העליון (104 לפנה"ס). הגליל התחתון לא נכבש משום שהוא היה מיושב יהודים, וסופח לממלכת החשמונאים. יהודה אריסטובלוס הראשון נאלץ לצאת למסע צבאי נוסף לגליל בשל השתלטות היטורים – שבט ערבי מהלבנון – על הגליל העליון (103 לפנה"ס ).

תחת השלטון של ממלכת החשמונאים הפך הגליל כולו לאזור בעל רוב יהודי. אוכלוסיית הגליל הייתה מורכבת משארית הפליטה – הישראלים שלא הוגלו ע"י אשור, מגולי בבל שהתיישבו בגליל לאחר הכרזת כורש וממעבר של עודפי אוכלוסייה מיהודה לגליל בתקופת החשמונאים.

יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי השאלה אם הייתה בגליל גם אוכלוסייה שגויירה בעת הכיבוש החשמונאי. אוריאל רפפורט סבור שהייתה אוכלוסייה לא יהודית שגויירה, אם כי מוצאה האתני אינו ברור. אריה כשר דחה את האפשרות שהיטורים, היו המגויירים. הם היו כוח כובש ולא כוח מתיישב בגליל. בצלאל בר כוכבא איננו סבור שהייתה פעולת גיור בגליל.

אוכלוסיית הגליל גדלה ושגשגה תחת השלטון החשמונאי, והגיעה, לדעת החוקרים, לכ- 600,000 נפש.

התקופה הרומית ( 63לפנה"ס – 324 לס' )

ב- 63 – לפנה"ס נכבשה ממלכת החשמונאים ע"י רומי והפכה לוואסלית של רומי. שטחיה קוצצו אך הגליל נשאר בידיה. הורדוס ובניו שירשו את ממלכת החשמונאים, שלטו בחלקי הארץ השונים כווסאלים רומיים עד להפיכתה של הארץ לפרובינקיה רומית בשם יודיאה. הגליל הפך לחלק מפרובינקיה יודיאה, ב- 6 לס'.

הגליל ערב המרד הגדול (66 לס' )

בגליל היה במאה ה- 1 לס' רוב יהודי, שגדל והתבסס בתקופה החשמונאית מבחינה יישובית, דמוגרפית וכלכלית. אבל, הגליל היה מוקף באוכלוסייה לא- יהודית , בגליל המערבי, בעמק בית שאן, בצפון הסורי ובעבה"י. עוזי לייבנר העריך שהיה גידול של כ- 50% במספר היישובים היהודיים.

יוספוס פלביוס כתב שבגליל היו ערב המרד הגדול 204 כפרים. בספרות חז"ל מוזכרים כ- 125 כפרים, אבל זו אינה הרשימה המלאה. פלביוס כתב שהכפר הקטן ביותר היה בעל אוכלוסייה של 15,000 .
יוספוס פלביוס כתב שהכפר הקטן ביותר היה בעל אוכלוסייה של 15,000, קביעה הנחשבת מוגזמת לחלוטין. פלביוס ביצר ערב המרד הגדול קרוב ל- 20 יישובים וציפורי וגוש חלב ביצרו את ישוביהם בעצמם.
הוא כתב שגייס 60,000 לוחמים. עפ"י חישוב של גודל המשפחה ( בין 5 ל-7 נפשות ) ניתן העריך שמספר היהודים בגליל, היה,לפחות, בין 300,000 ל- 420,000. אבל, פרופ' זאב ספראי סבור (בהתכתבות אישית ) שלפלביוס לא היה צבא של 60,000 לוחמים. לדעתו המספר הובא כמשקל כנגד הצבא הרומי שמנה 60,000. ספראי העריך שמספר הגברים בגליל לא עלה על 40,000 .

קיימת הסכמה בין החוקרים שערב המרד הגדול היו כ- 200 יישובים בגליל (ואולי המספר כולל גם את היישוב היהודי בגולן ). סקרים ארכיאולוגיים מאשרים שהמספר 204 סביר. פרופ' חיים בן דוד ופרןפ' זאב וייס קבעו שעפ"י כל הנתונים שנאספו, אותרו 187 יישובים. כנראה, שהמספר כלל גם את הגולן היהודי, שהיה תחת פיקודו של פלביוס. ד"ר עוזי לייבנר שערך סקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון הסכים (בהתכתבות אתי ) אף הוא שהמספר 200 הוא סביר.

חילוקי הדעות בין החוקרים הם לגבי גודלה של האוכלוסייה היהודית בגליל:

דעה א': H.W.Hoehner קבע שהאוכלוסייה היהודית מנתה בין 200,000 ל- 300,000 . בגליל היו כ- 200 כפרים שאוכלוסייתן נעה בין 500 ל- 1000. רוב הגליליים היו חקלאים. כמו כן היו 4 ערים: ציפורי, טבריה, מגדל (טריכיאי) וערב (גברה ), שאוכלוסייתן נעה בין 20,000 ל- 25,000 יפיע היה הכפר הגדול ביותר. הארכיאולוג ד"ר מרדכי אביעם חקר את האתר של יודפת, שנחשבה לעיר קטנה. גודלה הגיע ל- 47 דונם ואביעם העריך שמספר תושביה היה כ- 2000.

דעה ב': פרופ' ספראי קבע ששטח כפרי הגליל נע בין 90 ל- 100 דונם ובדונם חיו 30 – 35 נפשות. עפ"י חישוב ממוצע של 95 דונם, מספר התושבים בכפר הגלילי היה בין 2,850 ל- 3,325.

עפ"י נתוניו של פרופ' ספראי המספר הכולל של התושבים בכ- 200 יישובים כפריים היה בין 570,000 ל- 605,000 . יחד עם תושבי הערים הגיע מספר יהודי הגליל לכ- 700,000 .

הערכה זו קרובה לדעת הארכיאולוג פרופ' אבי יונה שבגליל בזמן המרד הגדול חיו 600,000 יהודים, לדעת הארכיאולוג פרופ' רוני רייך, האומדן של אבי יונה גבוה מדי.

עוזי לייבנר ערך סקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון של אתרי יישובים כפריים. גודל היישובים נע במאה ה- 1 לס' בין 4-10 דונם ל- 41 – 60 דונם, אבל הגוש העיקרי היה של ישובים בין 4 ל- 10 דונם. לייבנר אימץ את ההערכה של 16 – 35 נפש לדונם בכפרים.
הסקר לא כלל יישובים עירוניים ואף לא את כל היישובים הכפריים
הוא איתר 41 יישובים כפריים והעריך שכל אוכלוסייתם הגיעה בממוצע לכ-18,000.

ד"ר רפאל פרנקל ערך ב- 2001 סקר בגליל העליון המזרחי והמערבי. אבל, הסקר לא הקיף את כל הגליל העליון אלא רק 310 קמ"ר מתוך 850 קמ"ר. הוא הגיע למסקנה שהגליל העליון המזרחי כמו הגליל התחתון המזרחי, היו יהודיים ואילו הגליל המערבי היה תחת השפעה פיניקית, אם כי הוא גילה מספר מובלעות יהודיות באזור הפיניקי.
ערב המרד הגדול, היישוב היהודי בגליל המערבי היה כבר בנסיגה,
אבל, נותרו מובלעות יהודיות.

הארכיאולוג מרדכי אביעם חקר את אזורי ההתיישבות של יהודים, פאגנים ונוצרים בגליל ערב המרד הגדול. הוא אישר את מימצאיו של פרנקל. הוא הסתמך על מקורות יהודיים ( ברייתא, על גבולות א"י ), יוספוס פלביוס וממיצאים ארכיאולוגיים (מקומות המסתור ביישובים היהודיים, מפת הפיזור של בתי הכנסת והמקדשים הפאגניים) והגיע למסקנה שכבר ערב המרד הגדול הייתה נסיגה של היישוב היהודי בגליל המערבי. יישובים יהודיים נינטשו סביב אמצע המאה ה- 1 לס' בלחץ התפשטות פאגנית. בגליל המזרחי העליון קדש וסביבתה הפכו לפאגניים, אבל שאר הגליל העליון והתחתון היו יהודיים.

מידע על מספר התושבים באתרים שנחפרו:

יפיע היה הכפר הגדול ביותר.
יודפת שנחפרה ע"י מרדכי אביעם נחשבה לדידו לעיר קטנה. גודלה הגיע ל- 47 דונם ומספר תושביה היה כ- 2000. פרופ' ספראי העריך שגודלה היה 60 דונם.
כפר כנה הייתה לדעת פרופ'וייס בת 500 תושבים.
בעיר גמלא התגוררו כ – 3,000 – 4,000 .
מגדל, לדעת זאב ספראי הייתה בעלת 200 עד 300 בתי אב, כ- 1,000 גברים.
בית שערים – 110 דונם. עפ"י מספר ממוצע של 35 נפשות (ההערכה היא בין 30 ל- 40 נפש לדונם ) חיו בבית שערים, לפחות, 3,350 נפש.
ציפורי- מספר תושביה היה כ- 18,000.

הגולן

עפ"י הסקר שפורסם ע"י הארכיאולוג מ. כוכבי מ- 1972 נחשפו בגולן 95 אתרים מהתקופה הרומית. הממיצא הארכיאולוגי מאשר את דיווחו של פלביוס שהורדוס יזם התיישבות יהודית בגולן.

פרופ' בן דוד ערך מחקר יסודי של היישוב היהודי בגולן שהתפרסם ב- 2006 . מתברר שההתיישבות היהודית בגולן בימי הבית השני החלה לאחר כיבושו של מרכז ודרום הגולן ע"י אלכסנדר ינאי. ההתיישבות היהודית הייתה מרוכזה רובה ככולה במחוז גולן תחתון שכלל את מרכז – מערב הגולן, בין ימת החולה לים כנרת. בדרום- מערב הגולן, שנקרא תחום סוסיתא הייתה התיישבות יהודית מצומצמת- 9 יישובים בלבד. הוא סקר 45 אתרים, ומצא שבתקופה הרומית הקדומה( 50 לפנה"ס – 100 לס') היו 33 יישובים יהודיים שהשתרעו ע"פ 280 דונם ומתוכם גמלא, ששטחה היה בין 100 ל- 140 דונם. כלומר, במאה ה- 1 לס' היו בגולן 33 יישובים יהודיים, שמנו, עפ"י הערכה של 30 – 40 נפש לדונם, בין 8,400 ל- 11,200. פלביוס דיווח שבגמלא נהרגו בסה"כ 9,000. סביר להניח שיהודים מכפרי הסביבה ברחו לגמלא שהייתה מבוצרת. על כן, המספר 11,200 קרוב יותר למציאות. פרופ' בן חיים קבע שהגולן היהודי נחשב לחלק מהגליל בימי בית שני ולא מעבה"י. (תחום עבה"י באותם ימים היה אזור הפראיה, בין העיר פלה לנחל ארנון). יישובי הגולן נכללו, עפ"י הגדרה זו ב- 204 יישובי הגליל, עליהם דיווח פלביוס.

הגליל תחת הכיבוש הרומי (70 – 324 לס' )

האוכלוסייה היהודית בגליל הצטמצמה כתוצאה ממדיניות הכובש הרומי.

יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי מספר היישובים שנותרו כתוצאה מדיכוי המרד:
פרופ' אבי יונה העריך, ב- 1962 , שהרומיים הרסו 8 יישובים. אבל, עפ"י מאמר של פרופ' חיים בן דוד, ב- 2008 , הארכיאולגים זיהו 187 אתרים מהתקופה, מתוך ה- 204 שציין פלביוס. מסקנת הארכיאולגים היא ש- 90% מהאתרים נותרו על תילם לאחר המרד, כלומר 168, והרומיים הרסו- שרפו 19 יישובים באזור הכפרים כאבול ויודפת, ואת הערים מגדל (טריכאי ) וערבה. כמו כן, נהרסה העיר גמלא בגולן ביהודי.

לאחר המרד הגדול התרחשו בגליל 2 תהליכים מנוגדים: מצד אחד הייתה בריחת פליטים מיהודה לגליל ומצד שני הייתה ירידה במספר היישובים היהודיים.

עפ"י הערכתו של פרופ' מיכאל אבי יונה היו ערב מרד בר כוכבא ב- 132 לס' בגליל 63 יישובים יהודיים. השאלה היא מה ארע בין 70 ל- 132 לס' שהביא לירידה הדרסטית במספר היישובים בגליל.

בדיון שנערך ב- 1995, בהשתתפות טובי החוקרים העלה פרופ' אהרן אופנהיימר את הסברה שיישובים רבים נהרסו בין 70 לס ל- 132 לס' עוד לפני פרוץ מרד בר – כוכבא. עפ"י התזה שלו, הגליל היה פעיל בתקופת "פולמוס קיטוס", בעקבות המרד בתפוצות בין השנים 115 – 117 לס', והתסיסה לא פסקה לאחר דיכוי המרד ע"י קיטוס, ונמשכה לאורך השנים. היא התבטאה בפעולות טרור נגד השלטון הרומי מצד האוכלוסייה היהודית.

הקיסר אדריאנוס הגיב על הטרור היהודי במדיניות דיכוי אכזרית:

א. פעולות להלניזציה של ערי הגליל ציפורי וטבריה ע"י הושבת נוכרים בערים, העברת השלטון בערים לידיהם, ושינוי שמה של ציפורי לדיוקיסריה. בית הכנסת בטבריה הוסב למקדש אלילי ונבנו בערים מוסדות בעלי אופי הלניסטי.

ב. הקשר בין הגליל לשומרון וליהודה נותק באמצעות הקמת מחנות ללגיונות רומיים בלגיו, היא עותנאי, ובתל שלם (בסביבת בית שאן ) וסלילת כבישים לצורכי הצבא בין המחנה בלגיו לציפורי- דיוקיסריה ובין ציפורי לטבריה. לאורך הדרכים הוקמו ביצורים. התסיסה הביאה להגברת הפיקוח על הגליל ולמלחמת חורמה בטרור היהודי. הגליל נפגע באופן חמור מפעולות הדיכוי עוד לפני פרוץ מרד בר כוכבא ויישובים רבים נהרסו.

לדעת פרופ' אופנהיימר עובדות אלה מסבירות מדוע הגליל לא מילא תפקיד משמעותי במרד בר כוכבא, אם כי מתנדבים הצטרפו למורדים ביהודה.

עפ"י הערכתו של פרופ' מיכאל אבי יונה לאחר מרד בר- כוכבא (132 – 135 לס' ) נותרו בגליל 56 ישובים יהודיים. כלומר, 7 ישובים נוספים נעלמו מעל המפה. לאחר המרד קולטים יישובי הגליל פליטים נוספים מיהודה. כנראה, שהם הצטרפו ליישובים קיימים.

בגליל התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית לאחר כשלון מרד בר- כוכבא, והמרכז הרוחני עובר לגליל. הסנהדרין, עברה לאושא בגליל. מאוחר יותר עבר המרכז לשפרעם, לבית שערים ואחר כך לציפורי, שם נחתמה המשנה ע"י רבי יהודה הנשיא בשנת 200 לס'.

היישובים היהודיים שנותרו בגליל עפ"י מאמר של דן בהט ( "תקופת המשנה והתלמוד:ממרד בר- כוכבא עד תום שלטונה של ביזנטיון, 134- 640 לס'", בתוך דן בהט, עורך, הישוב היהודי וארץ ישראל) היו: ברעם, גוש חלב, עלמה, סאסא, ספסופה, מירון, תקוע, בקע (פקיעין), כפר נבוריה, כורזין, כפר נחום, א- רמה, סכני, ארבל, עפרתה, נמרה (חרבת עמוד), אבלים, אושא, ציפורי, טבריה, חמת, שרונה, כפר כנה, חוסיפה, חן- סמורה, בית שערים, יפיע, שמעונה. (28 יישובים)

ניתן להשלים את הרשימה מתוך רשימת היישובים בהם התיישבו משמרות הכהונה: מפשתה (פסוטה), צפת, בית חנניה, כפר יוחנה, צלמון, כבול, מעריה (מע'אר), מגדל, ערב (עראבה),כפר עוזיאל, יודפת, שיחין, בית לחם (הגלילית), נצרת, בית מעון, עילבו, כפר נמרה , כפר ממלח, כבול, מורנוניא, בית חכיה (21 יישובים. הרשימה אינה מלאה).

בגליל שרדו כ- 50 יישובים. (בארץ כולה כ- 140).

רשות העתיקות ערכה סקר ארכיאולוגי מקיף על אזור של כ- 300 קמ"ר במרחב ההתיישבות היהודית בגליל . מימצאי החפירות היו שבשלהי התקופה הרומית, כלומר במחצית השנייה של המאה ה- 3 לס' החל משבר חמור בהתיישבות הכפרית באזור. כפרים קטנים וגדולים רבים ניטשו, כולל יישובים בהם התגלו בתי הכנסת המרשימים. הסיבה לנטישה הייתה, לדעת דן בהט, הידרדרות המצב הביטחוני וההרעה במצבם של האיכרים בשל המלחמות בין רומי לפרסים והשתלטות תדמור על הארץ ( 260- 271 לס'). גם בין השנים 305 – 324 לס' שררה אנרכיה ברחבי האימפריה הרומית. השיפור במעמדה של הנצרות ב- 313 הביא להחמרת מצבם של היהודים כאשר ב- 315 החלו גזירות נגד היהדות

המשך בחלק ב'

תגובות

כל הכבוד על העבודה הקנונית שלך

אני קורא את המאמרים שלך בעקביות, למדתי המון דברים שלא ידעתי על היישוב הקדום בארץ ישראל, בעיקר על כל הכפרים הערביים שהכרתי ולא ידעתי על העבר היהודי שלהם. יישר כוח.

ישר כח, מאמר מעניין ומשכיל מאד

בבקשה תפרסמי מאמרים נוספים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק