אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

להעיר את האנזימים / רחלי אברהם-איתן


התמונה של יערה בן דוד
להעיר את האנזימים מאת רחלי אברהם-איתן, שבילי אור, אוגוסט 2011

להעיר את האנזימים מאת רחלי אברהם-איתן, שבילי אור, אוגוסט 2011

הדרך לעץ החיים

על "להעיר את האנזימים" מאת רחלי אברהם-איתן, שבילי אור, אוגוסט 2011

 ספרה של רחלי אברהם-איתן "להעיר את האנזימים" הוא במידה מסוימת המשך לספריה הקודמים הן מבחינת המוטיבים השזורים בו, כגון: מים, אור וצמיחה, והן מבחינת הנושאים, שהבולטים בהם הם טבע וזוגיות. לטבע פנים שונות, כפי שנראה בהמשך, ובניגוד ליחסים הזוגיים שעלו על שרטון בספרה "נופי הבית", למשל, עולה משיריה בספרה הנוכחי תחושת התרוננות לקראת זוגיות אחרת, רעננה וחדשה, שהשתקפותה במראות הטבע המלווים את השירים.

"להעיר את האנזימים" פירושו להוציא מן הכוח אל הפועל יכולות רדומות המצויות בעולם הצומח והחי באמצעות אנזימים, שהם חומרים תוססים המעוררים בהם פעולות כימיות. אלפי אנזימים בכל תא של יצור חי חיוניים לתפקודו. שמו המיוחד של הספר מעיד, אם כן, על הקשב העמוק למתרחש בחיים הסמויים של ההוויה ועל תכנים הרוויים אינטנסיביות וחיות קיומית. בדומה לספריה הקודמים, עוסקים שיריה של אברהם-איתן בקובץ הזה בהיבטים שונים של הקיום האנושי והנשי, כשחייה של הכותבת מתנהלים  באינטראקציה מתמדת עם הסביבה הנופית והאנושית.

בדיאלוג בין האני לעולם בולט השימוש הרב שעושה המשוררת במטאפורות כדרך להביע גודש רגשי, שהביטוי המילולי לפעמים אינו יכול להכילו, דוגמת השיר האקספרסיוניסטי הפותח את הספר, "הכרמל במרכבות אש ורוח תיכון". השיר מתאר מתוך מעורבות רגשית חזקה את האירוע המטלטל והטרגי של השריפה בכרמל: "עץ מבעיר עץ ומה נותר? / תרנגול אבוד מפויח ולא לכפרה / ואליהו במרכבת אשׁוֹ, מה יאמר?" האסון והנס נושקים כאן בו-זמנית. אסון הכרמל ארע בחג הנס, בחנוכה, ומשום כך הוא קשה שבעתיים. הוא עומד בסתירה מוחלטת לנס. אור הנר הניסי והמבורך הפך לאש אוכלת במחזה נורא שמעבר לשליטה אנושית. היופי הטבעי הפך למאכולת אש.

היד על דופק הקיום העכשווי מתחקה אחר רגעים עוקבים, ובה בשעה נוסקת הלשון לרובדי עבר רחוק, מקראי. הדבר מלווה את כתיבתה של אברהם-איתן עוד מספריה הקודמים. מכאן כנראה תנועתם הדו-סטרית של הגעגועים: מן ההווה הממוחשב אל ההוויה האחרת, הטרום מודרנית. לפעמים גם בשיר האחד ניתן לראות את ההפגשה בין קונוטציות מן המקורות לבין היומיום. "שיר כותב את עצמו", נאמר באחד השירים, והוא כותב את עצמו בתוך העשייה הקדחתנית לקצבו של האינטרנט, כחלק מהעולם הטכנולוגי החובק את הווייתו של האדם כיום ואי אפשר בלעדיו. "יצאנו מהפירמידות אל עבדות אחרת", כותבת רחלי אברהם-איתן. בתוך כך היא נפגשת עם שיר שלה ה"מתארח ברשת ומשוחח עם נמעניו", חי את חייו העצמאיים לאחר שהגיח מהרחם המטפורית שבה התהווה. ונאמר ש"שיר זה מתפקע מגעגועיו", אוצר בתוכו גווני גוונים. הוא "רענן עוצר ריבוא גשמיו / ונחנק". השיר יוצא מן הכלא של הגוף והנשמה ומפלס את דרכו החוצה לעיני הקוראים, וכבר אין לו צורך בתיווך של כותבו.

מטפורה אחרת הרווחת הרבה בשיריה של אברהם-איתן היא מטאפורת הפרי. זכורה למשל השורה מתוך ספרה "נופי הבית": "עלים נושרים ופרי בשל נקמט". בתוך כך גם האוזן כרויה לקלוט את "רחש הזחל בתפוח". את פיתוחה של המטאפורה הזאת בספר הנוכחי ניתן לראות למשל במשחק המילים המסמיך מבט להנבטה בשיר "נבט" המוקדש לבן הזוג: "בחצי השני על קרקע ההיכרות / הבטת / הנבטת / את ראשית הצמיחה במלה נכונה / ובצליל, בחקירת סימני ההתהוות / ... שלחת עננים להגן על הנבט" וכו'.

הספר נפתח בשיר העוסק בתגובתה הכואבת של הדוברת לאירוע נורא שאינו ברדיוס האישי שלה ונחתם בשיר האישי "תפילה", שיר לירי יפה, מלא התפעמות, הנטוע בחוויה אישית של זוגיות חדשה, אחרת מקודמתה. השיר משדר ציפייה ותחושות של ערגה והתחדשות הקשורות בחודש הסליחות והרחמים. עצם הבחירה בעיתוי הזה משמעה סתימת הגולל על "עלבונות העבר" ופתיחת דף חדש בחיים: "מכינה את הלב לברכת הדבש / בפרוס חג התפוח לחווה ואדם". השמחה השקטה והנינוחה באה לידי ביטוי בקשב לטבע ולצמיחה, כשפעימת הלב מקבילה לרטט העָלֶה, וכן בפניה הנרגשת לאהוּב להיפתח ולקבל את מַתָּת היופי הזה, שהרי "הגיעה עת לַשכינה בסוכת עוֹניינוּ".

מתוך השירים עם שזירוֹת הטבע המטפוריות בולט בייחודו "צבר ועם לבדד" -  בין הטובים והקוהרנטיים בספר. זהו שיר  ארצישראלי, הלוכד בתוכו את אונו של הטבע עם כוחו של עם המחדש ימיו על אדמתו. מעבר להיותו שיר טבע הוא מבטא גם את תחושת השייכות של המשוררת למורשת העם היהודי ואת הזדהותה עם מאבקו המתמשך על קיומו.  הצבר מְלֵא החַיוּת הצומח לבדו הוא כעם לבדד. שניהם מקרינים עוצמה שקטה: "חוצפים קוציו / ניצבים כמגיני פרי רך / ונסיכוּת של פרח". וההמשך מפתח את הסממן הארוטי שבצמח הצבר. "פרי רך" מתלכד עם "פה רך של דבורה / שוקקת זמר רביה". ובזקפו את צווארו, הוא מזכיר עַם הקם על רגליו (כשירו של אמיר גלבוע) ושולח שורשים עמוקים בסלעים העתיקים.

השתרשות זו היא היפוכו של קֶרַע וחוסר שייכות. בכוחה לאחות שסעים ולהשיב את תחושת הקיום הבטוח שאינו תלוי על בלימה. אכן, "צבר ועם לבדד" הוא מעבר מן השיר האקספרסיוניסטי אל השיר התמונתי-ציורי, כפי שמציין הלל ברזל במבוא לספר: "וכך מן השיר 'מצב צבירה של הרוח', צבירה כנגד מצב רוח, משיר אקספרסיוניסטי במבעו, לשיר תמונתי-ציורי, מועט המחזיק את המרובה, שיר יפהפה ובתבנית סולמית. כל שורה בשיר היא כשלב המכין את השלב שבא אחריו, קשור בו ומתרחק ממנו, מגביה יותר. השיר 'צבר ועם לבדד'" (עמ' 18):

 חוֹצְפִים קוֹצָיו

נִצָּבִים כְּמַגִנֵּי פְּרִי רַךְ

וּנְסִיכוּת שֶׁל פֶּרַח.

פֶּה רַךְ שֶׁל דְּבוֹרָה

שׁוֹקֶקֶת זֶמֶר רְבִיָּה

וְרַב-צַבָּר.

נוֹשֵׂא צַוָּאר עָתָק

כְּעַם פִּתְאֹם

עַל רַגְלָיו קָם

וְדוֹר בָּאָרֶץ

קוֹץ וּפֶרַח

וֶעֱלִי בְּשִׁילֹה

בְּתוֹךְ הַסְּלָעִים הָעֲתִיקִים

צוֹמֵחַ וּמַשְׁרִישׁ

מְאַחֶה אֶת הַקֶּרַע

 ניכרת בשירים פתיחות לטבע, החי במחזוריות נצחית ומתוך פעילות מתמדת של קבלה ונתינה. בשיר שנסוכה עליו רוחה האופטימית של המשוררת, נושק האביב על שפעת פריחתו לאסוציאציות מקראיות: משה המכה בסלע והתאנים שחנטו פגיהן משיר השירים. בשירי הטבע האלה  (כך גם ב"ברכי נפשי") ניכרת היכולת להתנחם ביפי הבריאה ולברך על הטוב המצוי והניתן: "המשלח מעיינות בנחלים / ומוליך אותם בין הרים, / שובר צימאוני בשוקת נכונה". בראש השיר הזה, כבשירים נוספים, פסוק משל ר' נחמן מברסלב המקרין על תוכנו המנחם והאופטימי.

עולם החוץ כחומר לכתיבה מאוכלס במראות שהעין קולטת בדרך, ואלה מדובבים את עצמם ומגרים להתייחסות אמפתית. כך הבית במוסררה, שעל מעקה מחליד שלו מתנוסס  השלט "דירה למכירה". מיד נפרשת תמונה של עוני ועזובה. בבת אחת צפים חיים שלמים שהיו ואינם.

עולם החוץ זרוע גם דמויות אנוש של אהוב ושל בן, שאתם מתנהל דיאלוג, דוגמת "אז ישיר" הנפתח בוידוי: "יש לי חור בלב" – הפטיר / ותבונת עיניו נפקחה כמניפת שמש  / מתוך הילה ורודה" והמענה אינו מאחר לבוא: "בלבי החור - ענתה אִלְמוּתִי / ... נפער לבור / מלא שכבות פיח וחול / הזמן".  ואיך מתמודדת המשוררת עם "החור השחור / בגלקסיית הנפש"? – היא פשוט "נאחזת בקרנות המילים ובאהבה חַמְקנית", כמי שממלט את נפשו ואוחז בקרנות המזבח. החיוך הדו-סטרי, שלא כולם מבינים אותו, הוא העוזר "לכסות את החושך", שנשאר מאחור, כשאהבה מופיעה על סִפּוֹ של יום חדש והאנזימים מתעוררים בעץ החיים ובשיר.

תגובות

אני מכירה את שיריה הראשונים

אני מכירה את שיריה הראשונים שזכו לפרסים. שירים אלה בשלים וראויים יותר. שמחתי על דברי המבוא של פרופ' הלל ברזל : מצביעים על ההתפתחות בפואטיקה של המשוררת. אינני בטוחה שכל אחד יבין את שפתו הגבוהה המטאפורית של מבקר חשוב זה "מן המעגל אל הניצב". במבוא לספרה הקודם של המשוררת: "מחזור אור שיר ואישה" - דיבר ברזל על המעגליות בשירתה המלמדת על השלמות ובקובץ האחרון הוא מדבר על "הניצב" במובן ההגבהה המטאפיסית. יערה ציטטה רק שיר אחד במאמרה. וראוי היה, לדעתי, לצטט יותר שירים כדי להתרשם יותר מן השירים וללמוד יותר על הפואטיקה של המשוררת בקובץ זה. אצטט שיר קצר: "יוצר בראשית" ולואי וניתן היה לצטט יותר. אני מציעה לקרוא את שיריה באתר הבית של המשוררת www.chellyabraham-eitan.com יוצר בראשית הרהורים בעת תפילת "עלינו לשבח" מְטַיֵּל עִם הָעֲנָנִים בְּכִוּוּן הָרוּחַ נוֹטֶה שָׁמַיִם וּמַשִּׂיג גְּבוּלָם יוֹסֵד בָּאָרֶץ, מֵשִׁיב יְעָרוֹת לְחִיּוּתָם הָעֲצִית בּוֹחֵן לְבָבוֹת, חוֹקֵר לִבַּת הַדְּבָרִים בְּרֶנְטְגֶנִיּוּת מַבָּט לוֹמֵד דְּבַר-מָה עָלוּם, מוֹצֵא נֻסְחָה לַנִּסְתָּר בְּמַלְכוּת שַׁדַּי מְתַקֵּן עוֹלָם, בְּשִׁפְעַת אוֹרוֹ הַזּוֹרַחַת אֵלֶיךָ וּבְךָ וּמִמְּךָ לָעוֹלָם אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הָאוֹר בִּנְגִינַת הַקּוֹל עַל-כֵּן אֲקַו לְךָ בְּכָל לֵבָב. 10.10.10

"להעיר את האינזים"

חלי יקרה, שמחתי לראות שהוצאת ספר נוסף . קראתי,לא תמיד הבנתי את שנכתב ובכל זאת נהינתי לקרא. העושר השפתי והפיוטי שבך באים לידי ביטוי בכתיבתך ומוסיפים להילה הרוחנית שתמיד היתה סביבך. התרגשתי לקרא את השירים שהקדשת לברוריה ולנגינת בנך. יישר כוח סמדר תומר

להעיר את האנזימים

לרחלי קראתי את שירייך שורה אחר שורה וכל שורה נסכה בי ארשת ברוכה איני מן הדוברים לניתוח מערכה אך יודע להבחין בין קטורת לערבה ידעתי באר רוב עניין ורוב מיכמן גם זה המעט הירווה סיג נקמט שירייך שועטים בשצף כמי נהר וריח ניחוחם ממריא אל פסגת ההר עוד יעלה על נס תפארת יצירה למושכת בעט סופרים היכל התהילה מוקיר יהודה בן יחיאל

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יערה בן דוד