אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עמק נוברה במחוז לדאק


התמונה של אופיר יעקבסון
מעבר קרדונג עמק נוברה

מעבר קרדונג עמק נוברה

עמק נוברה עמק נוברה הינו עמק צפוני במחוז לדאק שהינו חלק ממדינת ג'אמו וקשמיר.

בעת ביקורי הראשון בעמק נוברה הוכיתי בתדהמה. המטייל במרומי ההימאליה מצפה לחזות בנופים 'אלפינים', מים שוצפים, יערות עבותים ופסגות מושלגות. במקום כל זאת המטייל מוצא את עצמו בלבו של מדבר צחיח ורק הקצה העליון של פסגות ההרים האדירים, המכוסות בכיסוי שלג צחור מזכירות לו שאכן הוא נמצא במרומי ההימאליה – הרכס הגבוה בעולם כולו.

 עמק נוברה ממוקם בצפון לדאק, מרחק כמה שעות נסיעה מבירת המחוז 'לה', אך אף על פי כן הגיאולוגיה גרמה לבידודו המוחלט. העמק תחום ע"י רכס לדאק מדרום ורכס נוברה- רכס מקדים לרכס הקרוקורום המאיים - מצפון.

בשל כך, בכדי להגיע מ'לה' שבנויה מעל לגדותיו של נהר האינדוס וגובהה 3500 מ' לערך, אל עמק נוברה שגובהו 3000 מ' בערך יש להעפיל למרומי רכס לדאק ולחצות את מעבר ההרים הגבוה ביותר בעולם לרכב אזרחי – מעבר קרדונג Kardung La שגובהו 5600 מ' לערך (משתנה ממפה למפה).   הטיפוס למרומי הפאס חושף בפני המטייל נופים של מרחבים פרועים ומציג לראווה את השכבות הגיאולוגיות שקומטו ב'ברוטליות' ונותרו כשהן מופנות אל על, תזכורת לכוחות הטקטוניים האדירים שיצרו את רכס ההימאליה. לאורך הדרך ניתן להבחין בעדרים של פרות, יאק ואף דזוDzo , בעל חיים שאינו מוכר בישראל והינו תוצר של הכלאה בין פרה לבין יאק.  

העדרים מתרכזים במיוחד סביב אגמון קטן מתחת לפאס שקודש לאחר שהדלאי למה ביקר בו לפני שנים ספורות.

בשל גובהו הרב המעבר נחסם לתנועה באופן תדיר אף בשיאו של הקיץ (מאי-אוגוסט) בשל מגוון סיבות. החל בסופות שלג מזדמנות, דרך ימים חמים במיוחד שמגבירים את עוצמת זרמי המים שמקורם בשלגים וכמובן שלעתים מתרחשות גם גלישות קרקע.. בעת ביקורי האחרון בעמק, נאלצתי להמתין מספר שעות בשל חסימה מיוחדת יותר. משאית התהפכה והצליחה לחסום את כל רוחבו של הכביש, בכישרון כה רב עד שאפילו רוכבי אופניים לא יכלו להמשיך בדרכם.. 

 במשך יתר החודשים אי אפשר לדבר על חסימות כבישים מכיוון שהמעבר סגור באופן רציף, כופה על אוכלוסיית העמק שמתחתיו ניתוק מוחלט מיתר העולם, ניתוק הנמשך חודשים ארוכים מדי שנה. המבנה הגיאוגרפי של המרחב הוא גם הגורם לאקלים הצחיח. מקור הגשמים בהודו הוא באוקיינוס ההודי. משם העננים נושבים צפונה, מעל למשורים הגדולים של תת היבשת, כשלאורך כל הדרך מומטרים משקעים – גשמי המונסון. עם הגעתם אל רכס ההימאליה, הם מתחילים לטפס, להתקרר והגשמים מתגברים. אך עם הגעתם אל עברו השני של הרכס, בשל הכמות הפחותה של אדי המים וכתוצאה מהתחממות האוויר הגולש במורד הגשמים פוחתים. תופעה מקבילה מתרחשת אף בארצנו אנו. המים שמגיעים מהים התיכון, ממטירים את מימיהם לאורך מישור החוף ועל ההרים אך עם הגלישה מזרחה הגשם נפסק ומתקבל מדבר- מדבר יהודה. התופעה מוכרת למטילים בשם 'מדבר בצל הגשם'.

ההימאליה

במרחבי ההימאליה מדובר על סדרה של רכסים ועמקים, וככל שהרכס מרוחק יותר מהים, כלומר במיקום צפוני יותר, על העננים 'לדלג' מעל לרכסים רבים יותר בדרך אליו ולכן הצחיחות  בצידו הצפוני תגבר. למרות הרכסים האדירים שיוצרים מכשול גיאוגרפי במרחב, שיירות מסחר התנועעו כבר בתקופות מוקדמות ביותר. שונות גיאוגרפית, פיזור לא אחיד של משאבי הטבע והבדלים תרבותיים הביאו לכך שבמקומות מסוימים נוצרו עודפים של סחורה מסוימת וחוסרים של סחורה אחרת. בתנאים הללו מובן שיתפתח מסחר. דרך המסחר המפורסמת ביותר, ששמה העממי הוא 'דרך המשי' קישרה בין סין לבין אירופה דרך מרחבי מרכז אסיה והקווקז. אחת השלוחות הפחות מוכרות שלה הייתה זרוע דרומית, שחצתה את רכס ההימאליה וקישרה את הודו על אוצרותיה אל 'הדרך הראשית'. עד ראשית המאה העשרים עוד נדדו שיירות במרחב הזה, שיירות שהורכבו מגמלים, חמורים, סוסים, יאקים וכבשים. חוקרים מדברים על כעשרת אלפים סוסים שחצו את עמק נוברה מדי שנה, כשבראש השיירות צעדו כמה יאקים בכדי לפלס נטיב הליכה דרך מעטה השלג. כיום דרכי המסחר אינן פעילות יותר אך נותר מחנה תיירותי של גמלים בקטריאנים - דו-דבשתיים, שככל הנראה הגיעו למרחב לאורך דרכי המסחר הקדומות מאזור אפגניסטן, והיוו את אחת מבהמות המסע המוצלחות ביותר במרחב כולו. המחנה מציע למבקרים בו רכיבה קצרה בלב הדיונות על גבי הגמלים המרשימים. העובדה שאותם גמלים הם נצר לגמלים שצעדו לאורך דרכי המסחר העתיקות וחצו את מעברי ההרים האימתניים, והעובדה שהרחק מעל לדיונות מנצנצים הקצוות המושלגים של הפסגות האדירות המזכירות למטייל את הימצאותו בליבו של רכס ההימאליה הופכת את הביקור בחוות הגמלים לחוויה סוריאליסטית.

גמל דו דבשתי

למרות שאורחות גמלים כבר לא נראות חוצות את המרחבים שיירות אחרות חוצות גם חוצות. מדובר בשיירות צבאיות, בנות עשרות משאיות. מבחינת הודו מדובר באזור רגיש במיוחד שמאפשר גישה לשני אזורי סכסוך ומחלוקת. האחד עם סין, שם התרחשה מלחמה סביב קרחון שיאצ'ן Siachen בשנת 62 בה הודו הפסידה. מבחינה גיאוגרפית ההפסד איננו בעל חשיבות רבה להודו אך מבחינה פוליטית להפסד זה משמעויות מרחיקות לכת. החזית השנייה היא עם פקיסטן (מדינה שנותקה מהודו רק במועד עצמאותה מהבריטים בשנת 47 הייתה, בדומה לעבר הירדן שנותק מ'פלשתינה', שוב ע"י הבריטים). לאורך גבול זה התרחשו כבר מספר מלחמות והסוגיה הקשמירית מלבה גם היא את האש.  

עמק נוברה מעבר קרדונג

באזור זה, הגבול המדיני בין הודו לפקיסטן עובר לאורך פסגותיו המושלגות של רכס הקרקורום ומתייחסים אל אזור זה כשדה הקרב הגבוה ביותר בעולם. מוצבים פרוסים לאורך קו הרכס עד לגבהים של 7500 מ', שם החיילים שוהים בתוך בועות חמצן בשל חוסר היכולת להסתגל לגובה הרב. לפני כשנתיים כל הגזרה סערה בשל העובדה שהתגלתה סיגריה פקיסטנית בצידו ההודי של הרכס. לאף אחד לא ברור כיצד הגיע לשם. האם מדובר בסיור פקיסטני או במשב רוח שחמד    לצון?   מכיוון שקשה להגיע מאוד אל המוצבים העליונים כל האספקה מוצנחת אל המוצבים, ובכל העמק ניתן לראות שמסעדות ובתי קפה מנצלות את המצנחים הצבעיים כצליות. גנרל מקומי בפנסיה סיפר לי שמכיוון שמזה כמה עשרות שנים האספקה מגיעה בהצנחה, אבל אין שום הסדר לפינוי הפסולת מתחת למוצבים הולכות ונערמות להן כמה מהמזבלות ה'מרשימות' בעולם.  בדומה לרב המרחב הלדאקי האמונה השולטת בעמק נוברה היא הבודהיסטית. לדאק מכונה 'טיבט הקטנה', אך בפועל הבודהיזם הגיע לכאן מהודו סביב המאה השלישית לספירה, הרבה לפני שהגיע לטיבט עצמה (סביב המאה השמינית) ולכן ההשפעות הטיבטיות הינן מאוחרות יותר. לאורך הדרכים ובכל הכפרים ניתן להבחין בסימנים המובהקים של מרחב בודהיסטי. דגלי תפילה, קירות 'מאני', מנטרות 'אום מאני פאדמה הום', סטופות, מנזרים ומקדשים. במרכז העמק מצוי הכפר דיסקית Diskit, בו ביקר הדלאי למה ביולי 2010. הכפר ממוקם בנקודה אסטרטגית בלב העומק בסמוך למפגש שני ערוצים מרכזיים. ערוץ הנוברה Nubra וערוץ השיוק Shayok. מעל לנקודה מרכזית זו, על שן סלע בולטת, מצוי מנזר מרשים הנושא גם הוא את שם הכפר ולמרגלותיו פסל ענק של בודהה של העתיד - מאטרייה בודהה Maitreya.

  בשנת 2009 הפסל עודנה היה בבנייה   הבנייה בכל הכפרים, הן בלדאק והן בנוברה מותאמת היטב לתנאי השטח. בשל דלות המרחב בחמרי גלם (עצים בפרט) ותודות לעובדה שאין גשמים הבנייה המסורתית התבצעה בעזרת לבנים מיובשות, ולא שרופות. בשנים האחרונות, כחלק משינויי האקלים הגלובליים החלו לרדת גשמים בלדאק דבר היוצר בעיות קשות. @  גג המבנים הינו שטוח, מתאים לאחסון הרחק מהקרקע הקפואה בחורף ומשמש גם לייבוש  – תבואה ומשמישים. במרכז הבית נמצא המטבח שהוא גם מקור החום וסביבו ישנים בחורף כל בני הבית. @ [ בשנים האחרונות, כחלק משינויי אקלים גלובליים החלו גשמי המונסון להגיע גם למרחב הלדאקי. הגשמים הללו גורמים לנזקים אקולוגיים אדירים בסביבה מדברית זו, הצפות חמורות ואף גורמת להרס הבתים שכאמור אינם עמידים בפני גשמים. אסון חמור מיוחד התרחש באוגוסט 2010 כשגשמים עזים גרמו להרס סביבתי אדיר ולפגיעה במאות בני אדם.         http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3931155,00.html  ]

בכל כפר ללא יוצא מן הכלל ניתן למצוא גם מנזר. בשונה ממנזרי האוניברסיטה האדירים של טיבט כאן מדובר במתחמים קטנים וצנועים בהרבה. הקשר שבין המנזר והכפר הינו הדוק ביותר וחורג מהתחום התיאולוגי-פולחני לשלל תחומי החיים. המנזר מקיים את הטקסים שונים, מדי יום ובמועדים השונים וחשוב מכך מספק הכוונה רוחנית לתושבי הכפר. הכפר מצידו לא רק תומך במנזר, אלא אף 'מספק' לו את הנזירים עצמם. לשליחת חלק מהבנים למנזר יש חשיבות מרחיקת לכת, שכן בתנאים הצחיחים והדלים חלקה משפחתית שתחולק בירושה, לא תוכל לספק את צרכיהם של שני בתי אב. הפיתרון, בצורת שליחת חלק מהבנים למנזר, מאפשר את קיום המערכת החברתית המורכבת שבמסגרתה הצליחה החברה לשרוד ולשגשג במשך דורות ארוכים. בפועל, הקשר הינו קשר של תלות הדדית ולא ניתן לדמיין אחד ללא השני. במקביל לדומיננטיות הטיבטית בענייני דת, ואולי אף בגללה, התפתחה דרך הבעה עצמית מיוחדת בתחום האומנויות. היא באה לידי ביטוי בריקוד, שירה, מוזיקה וספרות בע"פ. העובדה שבחורף העבודה החקלאית אינה אפשרית מכיוון שהקרקע קפואה אף מגבירה את הפעילות החברתית, ריקודים, שירים וסיפורים.   

עמק נוברה

 עם כל הייחוד שבתרבות המקומית, ישנם חוקרים שמצביעים על גוונים קוסמופוליטיים שמקורם בשיירות המסחר שחצו את האזור לאורכו ולרוחבו, ולעתים בשל חסימות בדרכים, אף שהו באזור ובכפר מסוים לתקופה מושכת. כמובן שבמצב כזה יש לדבר על השפעות תרבותיות, חברתיות ואף גנטיות..  ישנם חוקרים מסוימים שמציעים לראות בתיירות (שאליה נחשף האזור החל משנת 74) המשך לתרבות הקוסמופוליטית של העבר, למרות, שלדעתי, רב השונה על הדומה בהשוואה זו. זרם התיירות המסיבי (75,000) שמגיע מדי שנה בכדי לבקר את 'גג העולם'(בד"כ זהו הכינוי של טיבט השכנה) ולנשום את אוירו, במקביל ללחצים כלכליים גורם להכחדת התרבות. הדור הצעיר נוהה אחר מנהגים מערבים ובמקביל מתרחק מהמסורת. בשל היכולת לראות את התהליך תוך כדי התרחשותו ישנם המאמינים שניתן לבולמו. במפתיע, אולי, רב המתריעים הינם מערביים דווקא ואינם זוכים לאוזן קשבת בקרב המקומיים. מתנגדיהם טוענים שתפיסתם היא תפיסה מתנשאת ושבעצם, ברצונם להפוך את המרחב הלדאקי למעין שמורת טבע, לשמר ב'כח' את המסורת המקומית ובכך למנוע מתושבי המקום את זכותם הטבעית ל'קדמה' ולהקלה ביחס לאורח חייהם המסורתי והקשה. קשה לחזות כיצד יראה המרחב הלדאקי ובתוכו עמק נוברה תוך שנים ספורות אך ברור שהאזור נמצא בעיצומו של שינוי.

אופיר יעקבסון , בוגר תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות. http://www.ofirjacobson.com/  ofirjac@gmail.com

צילומים: אופיר יעקבסון © 

תגובות

מדהים

זה איזור מדהים ביופיו והתרבות הטיבטית היא תרבות נפלאה של שוחרי שלום. ממש גג העולם. אגב, אסור לשכוח את הטיבטים שנמצאים תחת עולה של הממשלה הסינית. הייתי בהודו כמה פעמים. לא תמיד יכולתי להגיע צפונה כל כך בגלל חסימות של הכבישים. האזור כל כך יפה שאני מתכנן את הטיולים שלי להודו לפי האפשרות להיכנס לאיזור

איזור מהמם

תודה על הכתבה

גג העולם

-

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אופיר יעקבסון